אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה
Rava said: Even if one's parents left him a Sefer Torah, yet it is a mitzvah to write one of his own, as it is written: Now therefore write ye this song for you.
(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
(19) Now therefore write this song for you, and teach it to the children of Israel; put it in their mouths, that this song may be a witness for Me against the children of Israel.
(ב) וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבין ספר תורה ולומדים בה אבל האידנא שכותבין ספר תורה ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חמשה חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו כי מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב (דברים לא: יט) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם
My master, my father, the Ro"sh, of blessed memory, wrote that this was written only for the earlier generations, who would write a Torah scroll and learn from it. But nowadays, when we write a Torah scroll and place it in the synagogue to read from it publicly, it is a positive mitzvah incumbent on all Jews who have the means to do so to write volumes of the Torah, and Mishnah, and Gemara, and their commentaries, and to read from them - him, and his sons. For the mitzvah of writing a Torah is in order to learn from it, as it says: (Deut. 31:19) "and teach it to the people of Israel, place it in their mouths."
(א) לכתב כל אחד ספר תורה לעצמו - שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ספר תורה...
משרשי המצוה, לפי שידוע בבני אדם שהם עושין כל דבריהם לפי ההכנה הנמצאת להם, ועל כן צונו ברוך הוא להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חברו.
For each person to write a Torah scroll for oneself - we have been commanded for each person in Israel to own a Torah scroll...
Among the roots of this mitzvah, it is because it is well-known among people that they do everything according to that which they find prepared for themselves, and therefore God commanded us, each and every one of the Children of Israel, to have a Torah scroll prepared and available to him, so that he can read it always and will not have to go looking for it at his friend's house.
(א) מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.
(1) It is a positive commandment on every Jewish man to write a Torah scroll for himself as it says "Write for yourself this song", that is to say 'Write for yourself a Torah which has in it this song', because one does not write the Torah only in segments. Even if one's ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzvah to write one for himself. If he wrote it by his own hand, it is as if he received it from Mount Sinai, and if he doesn't know how to write, others can write it for him. One who corrects a Torah scroll, even a single letter, it is as if he wrote all of it.
ספר ערוך השולחן :הקדמה על חושן משפט
וכל מחלוקת התנאים והאמוראים, והגאונים והפוסקים באמת, למבין דבר לאשורו – דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבה: זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת "שירה", ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות
Rabbi Jonathan Sacks
We have to write our own scroll. The point about the Torah is not that it is old but that it is new; it is not just about the past but about the future. It is not simply some ancient document that comes from an earlier era in the evolution of society. It speaks to us, here, now - but not without our making the effort to write it again. There are two Hebrew words for an inheritance: nachalah and yerushah/ morashah. They convey different ideas. Nachalah is related to the word nachal, meaning a river, a stream. As water flows downhill, so an inheritance flows down the generations. It happensnaturally. It needs no effort on our part. A yerushah / morashah is different. Here the verb is active. It means to take possession of something by a positive deed or effort. The Israelites received the land as a result of God’s promise to Abraham. It was their legacy, but they nonetheless had to fight battles and win wars. Lehavdil, Mozart and Beethoven were both born to musical fathers. Music was in their genes, but their art was the result of almost endless hard work. Torah is a morashah, not a nachalah. We need to write it for ourselves, not merely inherit it from our ancestors....
Rabbi Yehiel Michael Epstein in the introduction to the Arukh ha-Shulchan, Choshen Mishpat, writes that the Torah is compared to a song because, to those who appreciate music, the most beautiful choral sound is a complex harmony with many different voices singing different notes. So, he says, it is with the Torah and its myriad commentaries, its “seventy faces”. Judaism is a choral symphony scored for many voices, the written text its melody, the oral tradition its polyphony.
http://www.rabbisacks.org/wp-content/uploads/2015/09/CC-5775-Vayelech-Torah-as-Song.pdf