130 Beitzah 3/7-8 & 4/1-2

(ז) אין משחיזין את הסכין ביום טוב, אבל משיאה על גבי חברתה. לא יאמר אדם לטבח: שקול לי בדינר בשר, אבל שוחט ומחלקים ביניהן.

(ח) אומר אדם לחברו: מלא לי כלי זה, אבל לא במדה. רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מדה, לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בטנית, שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב. אבא שאול אומר: אף במועד עושה כן (מפני ברורי המדות). וחכמים אומרים: אף בחל עושה כן, מפני מצוי המדות. הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו, ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במנין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.

(7) One may not sharpen a knife on a festival, but one may draw it across another one [to sharpen it]. One may not say to a butcher, "Weigh for me one dinar's worth of meat." But he may slaughter [the animal] and they can divide it among themselves [to reach the desired amount, which the customer can then pay for after the holiday].

(8) One may say to his fellow [on a holiday], “Fill this vessel for me,” but it may not be of a specific measure. Rabbi Yehudah says: if it is a measuring vessel, one may not fill it. It happened that Abba Shaul ben Batnit would fill his measuring vessels on the eves of holidays and give them to customers on the festival. Abba Shaul says: he would do this even during the intermediate days on account of the clarification measures [i.e. in order to save time determining specific measures]. And the Sages say: he would do this even on weekdays on account of that [remaining liquid] which is found in the measures [i.e. to makes sure that every drop stuck to the measures went to the customers, in order to ensure that he was not stealing from them]. One may go to a shopkeeper to whom one regularly goes and say to him, “Give me a certain measure of eggs and nuts,” since this is the way a homeowner counts in his own house.

(א) המביא כדי יין ממקום למקום, לא יביאם בסל ובקפה, אבל מביא הוא על כתפו או לפניו. וכן המוליך את התבן, לא יפשיל את הקפה לאחוריו, אבל מביאה הוא בידו. ומתחילין בערמת התבן, אבל לא בעצים שבמקצה.

(ב) אין נוטלין עצים מן הסכה, אלא מן הסמוך לה. מביאין עצים מן השדה מן המכנס, ומן הקרפף אפלו מן המפזר. איזהו קרפף, כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפלו בתוך תחום שבת.

(1) One who brings jars of wine from one place to another, he may not bring them in a basket nor in a large vessel, but he may bring [them] on his shoulders or in front of him. Similarly, one who transports straw may not drape the large vessel [in which he is carrying it] over his back, but rather he must bring it in his hands. And one may start on a [new] heap of straw [on a holiday], but not [on a new pile of] wood which was set aside [in the yard].

(2) One may not take wood from a hut, but rather [one can take wood] from what is next to it. Wood may be brought in from the field from that which has been gathered together, and from an enclosure even from that which is scattered. What is [considered] an enclosure [for these purposes]? Any [enclosure] that is close to a city, according to Rabbi Yehudah. Rabbi Yose says: any which one enters into with a key, even if it is [not necessarily close to the city, but rather only] within the techum of Shabbat [the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat].