(ד) ומאין היו משיאין משואות, מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחורן, ומחורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש.
(ה) חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסים, ובית דין בודקין אותם שם. וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום, התקין רבן גמליאל (הזקן) שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. ולא אלו בלבד, אלא אף החכמה הבאה לילד, והבא להציל מן הדלקה ומן הגיס ומן הנהר ומן המפלת, הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.
(ו) כיצד בודקין את העדים, זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון. ומכניסין את הגדול שבהן, ואומרים לו: אמר, כיצד ראית את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה, כמה היה גבוה ולאין היה נוטה, וכמה היה רחב. אם אמר לפני החמה, לא אמר כלום. ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכונים, עדותן קימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים, לא שהיו צריכין להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבא.
(ז) ראש בית דין אומר: מקדש, וכל העם עונין אחריו: מקדש מקדש. בין שנראה בזמנו בית שלא נראה בזמנו, מקדשין אותו. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו, אין מקדשין אותו, שכבר קדשוהו שמים.
(4) And from where did they light these mountain fires? From the Mount of Olives to Sartava, and from Sartava to Grofina, and from Grofina to Havran, and from Havran to Beit Biltin; and from Beit Biltin, [the agents] did not move from there, but [rather] he would wave [the flaming brands] to and fro, upward and downward, until he could see the whole Diaspora in front of him [lit up] like a torch fire.
(5) There was a large courtyard in Jerusalem and it was called Beit Ya'azek; it was there that all the witnesses gathered, and the court would examine them there. Large meals were made for them, in order that they be accustomed to come [and testify]. At first, they did not move from [that courtyard] all day [on Shabbat. Later,] Rabban Gamliel the Elder ordained that they would [be permitted to] go two thousand amot [a specific unit of length] on every side; and it is not only [witnesses that were given this dispensation on Shabbat], but also the midwife, who comes to deliver [a baby]; and one who comes to save [others] from a fire, or from [the attack of a hostile] troop, or from a [flood], or from under the ruins of fallen buildings; behold they are considered as inhabitants of that town [to which they arrived on Shabbat], and [hence] they have two thousand amot on every side [of the town in which they are allowed to move].
(6) How were witnesses examined? The pair that came first were examined first. [The judges] would bring in the eldest of them, and say to him: "Say [to us], how did you see the moon; was it [with the crescent turned] towards the sun, or away from the sun? To the north or to the south [of the sun]? What was its elevation and towards which side was it inclining? And how wide was it?" If he said [the crescent was turned] towards the sun, he did not say anything [of value and is dismissed]. Afterwards, they would bring in the second witness and examine him; if their words were found to match, their testimony stood [and was accepted]. And [then] all the other pairs of witnesses would be asked [questions in outline form], not because the [judges] would need them, but only that they not leave with bitter spirits, in order that they be accustomed to come [and testify in the future].
(7) The head of the court [then] said, "[The new month is] consecrated" and all the people answered after him, "Consecrated, consecrated." Whether [the new moon] had been seen at its time [meaning, on the first of the two possible days] or whether it had not been seen at its time, it was consecrated. Rabbi Eliezer bar Tsadok, said, "If it had not been seen at its time, it was not consecrated, because it had already been consecrated by the Heavens [on the second day]."