(ז) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע - יצא, ואם קול הברה שמע - לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת, או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כון לבו - יצא, ואם לאו - לא יצא, אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיוון לבו וזה לא כיוון לבו.
(ח) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' (שמות יז יא). וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא ח): עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי. וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים - היו מתרפאים, ואם לאו - היו נימוקים. חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל: כל שאינו מחויב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.
(7) One who blows into a cistern, or into a cellar or into a barrel; if he heard the sound of the shofar, he has fulfilled [his obligation]; if he heard the sound of an echo, he has not fulfilled [his obligation]. And so [too], he who was passing behind a synagogue, or whose house was adjacent to a synagogue, and heard the sound of a shofar or the sound of [someone reading the] scroll [of Esther, on Purim]; if he [had intention for the commandment], he has fulfilled [his obligation], but if not, he has not fulfilled [his obligation]. Even though this one heard and that one heard, this one [had intention], and that one did not [have intention].
(8) “And so it was, when Moshe raised his hand, Israel prevailed…” (Exodus 17:11). And is it Moshe’s hands that make [success in] war or break [success in] war? Rather, [this comes to] tell you, [that] whenever Israel would look upward and subjugate their hearts to their Father in heaven, they would prevail; and if not, they would fall. Similar to this matter, you [can] say concerning the verse; “Make a [graven] snake and place it on a pole, and everyone bitten who sees it will live” (Numbers 21:8): And is it the snake that kills or [is it] the snake that [revives]? Rather, whenever Israel would look upward and subjugate their hearts to their Father in heaven, they would be healed; and if not, they would be harmed. A deaf-mute person, or a shoteh, or a minor, cannot relieve others from their obligation [for hearing the shofar they blew the shofar for them]. This is the general rule: all those who are not obligated to carry out a particular action, cannot release [others] from their obligation.
(א) יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין. אמר רבי אלעזר: לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד. אמרו לו: אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין.
(ב) ועוד זאת היתה ירושלים יתרה על יבנה, שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא - תוקעין. וביבנה לא היו תוקעין, אלא בבית דין בלבד.
(1) The festival day of Rosh Hashanah which coincided with Shabbat: they would blow [the shofar] in the Temple, but not in the [rest of the] country. After the destruction of the Temple, Rabban Yochanan ben Zakai, ordained that they should blow in every place in which there is a court. Rabbi Eleizer said, "Rabban Yochanan ben Zakai only made this ordinance with respect to Yavneh alone." [The Sages] said [back] to him, "It was the same for Yavneh as for any other place in which there was a court."
(2) And also in this [respect], was Jerusalem greater than Yavneh: every city, [whose inhabitants] could see [Jerusalem] and hear [it], and [were] near [to it] and could get to [it], would blow [the shofar]; but in Yavneh, they would not blow [the shofar] except in the court alone.