142 Rosh Hashana 4/7-9 & Taanit 1/1

(ז) העובר לפני התבה ביום טוב של ראש השנה, השני מתקיע. ובשעת ההלל, הראשון מקרא את ההלל.

(ח) שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל, לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה. אבל אם רצה לתן לתוכו מים או יין, יתן. אין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמודו. והמתעסק לא יצא, והשומע מן המתעסק, לא יצא.

(ט) סדר תקיעות, שלש של שלש שלש. שעור תקיעה כשלש תרועות. שעור תרועה כשלש יבבות . תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים - אין בידו אלא אחת. מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר, תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים. כשם ששליח צבור חיב, כך כל יחיד ויחיד חיב. רבן גמליאל אומר: שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן.

(7) He who [stands] before the reading-desk [to lead the prayers] on the festival of Rosh Hashanah; [it is] the second one [who does so, in order to lead the musaf service,] that leads the blowing [of the shofar; while on a day that Hallel is recited, it is] the first one [who stands before the reading-desk, in order to lead the morning service,] that leads the reading of the Hallel.

(8) [For the purpose of sounding] the shofar on Rosh Hashanah, we may not go beyond the ‏techum‎ [the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat], and we may not excavate it from a heap [of stones], we may not climb a tree, and we may not ride on the back of an animal, and we may not swim over the waters [to get a shofar], and we may not cut it; neither with any thing [that may not be used] on account of a shevut [‏restrictions established by the Sages regarding Shabbat to prevent violation of Torah-level Shabbat prohibitions, and to increase its sanctity], nor with any thing [that may not be used] on account of a of a negative commandment [of the Torah]. But if one wants, he may put water or wine into it. We may not prevent children from blowing, but [on the contrary,] we may occupy ourselves with them until they learn [how to blow the shofar]; one who occupies himself [by blowing the shofar without the intention to fulfill the commandment,] has not [thereby] fulfilled [his obligation], and one who listens [to shofar blows] from one who occupies himself [by blowing the shofar without the intention to fulfill the commandment, also] has not [thereby] fulfilled [his obligation].

(9) The order of sounding the shofar is [that] three [sets] of three blows [are sounded] thrice; the required amount [of time] of the tekiah [long uninterrupted blow], is like [that of] three teruot [interrupted blows], and that of each tekiah is like [that of] three short blows [understood to be like sighs or cries]. If one blew the first tekiah, and prolonged the second, [so as to be] like two, he only has one [tekiah credited to him]. He who has blessed [all the blessings] of the musaf prayer, and [only] afterwards [obtained] a shofar, must blow [the sequence of] tekiah, teruah, and tekiah three times. Just like the [prayer leader] is obligated [to recite the prayers of the day for himself], so is every individual obligated [to do so]. Rabban Gamliel says, "The [prayer leader] releases the public from their obligation [by reciting the prayers out loud for them]."

(א) מאימתי מזכירין גבורות גשמים, רבי אליעזר אומר: מיום (טוב) הראשון של חג. רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג. אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה מזכיר. אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן, לעולם יהא מזכיר.

(1) From when do we begin to mention the power of [bringing] rain [in the Shemoneh Esrai], Rabbi Eliezer says, from the first day of the festival [Sukkot]. Rabbi Yehoshua says, from the last day of the festival [Sukkot]. Rabbi Yehoshua said to him [Rabbi Eliezer], since rain on the festival is nothing but a sign of a curse why should he mention it? Rabbi Eliezer said to him: I also did not say to request [rain] but to make mention, “He causes the wind to blow and the rain to fall” in its due season. He replied to him: if so one should at all times make mention of it.