(ט) היו מתענין וירדו להם גשמים קדם הנץ החמה, לא ישלימו. לאחר הנץ החמה, ישלימו. רבי אליעזר אומר: קדם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו. מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קדם חצות. אמר להם רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול.
(9) If, while they are fasting, rain should fall before sunrise, they shall not continue to fast the whole day; but they must if after sunrise. Rabbi Eleazar says, "If [it rains] before noon they need not continue to fast the whole day; but they must if the rain commenced after noon is passed." It happened once that a fast [for rain] was ordered in Lod and it rained before noon; when Rabbi Tarfon said unto them, "Go, eat and drink, and make a feast." They went, eat and drank, and made a feast; but in the evening they returned, and sang the great Hallel. (Ps. 136, &c.)
(א) בשלשה פרקים (בשנה) כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום - בשחרית, במוסף ובמנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים.
(ב) אלו הן מעמדות, לפי שנאמר (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי, וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו? התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, של לוים, ושל ישראלים. הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית.
(ג) (ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע, מיום שני ועד יום חמישי. ולא היו מתענין ערב שבת, מפני כבוד השבת. ולא באחד בשבת, כדי שלא יצאו ממנוחה וענג ליגיעה ותענית וימותו). ביום הראשון - בראשית ויהי רקיע. בשני - יהי רקיע ויקוו המים. בשלישי - יקוו המים ויהי מארת. ברביעי - יהי מארת וישרצו המים. בחמישי - ישרצו המים ותוצא הארץ. בששי - תוצא הארץ, ויכלו השמים. פרשה גדולה - קורין אותה בשנים, והקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף. ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע. ערב שבת במנחה לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.
(1) At three periods of the year, the priests shall raise their hands [to bless the people], in each prayer, [and] four times [in one of them], in the morning, additional, afternoon, and closing [or concluding] prayers. [The three mentioned periods are] on the fast-days, on the fast of the standing men, and on the day of atonement.
(2) These are ma'amadot; [standing men]. [The reason for this institution is] as it is written (Numbers 28:2), "Command the children of Israel, and say unto them, My offering, viz. my bread," &c. How can an offering be brought for a person without his standing near it [at the time of its being sacrificed]? Therefore did the elder prophets institute twenty-four "mishmar" [or divisions of orders]; each mishmarah always always a "ma'amad" [or section of standing men], composed of Kohanim [priests], Levites, and Israelites, stationed at Jerusalem. When it came to the turn of each mishmarah to go up [from their cities to the Temple], the priests and Levites went up to Jerusalem, and the Israelites who belonged to that mishmarah, assembled in [the synagogues of] their cities to read the history of the creation [Genesis 1].
(3) The standing men used to fast four times in the week; viz., from Monday until Thursday (inclusive), but they did not fast on Friday, on account of the honor due the Sabbath, nor on Sunday, that they might not (too suddenly) pass over from rest and pleasure to weariness and fasting--for that might endanger their lives. On Sunday the standing men read (the sections commencing): 'In the beginning,' etc. (Genesis 1:1-5), and, 'Let there be an expansion,' etc. (Genesis 1:6)