(ד) הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו. צבעו כאור אם השבח יותר על היציאה נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתירה על השבח. נותן לו את השבח. לצבוע לו אדום וצבעו שחור. שחור וצבעו אדום. רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו. רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה. נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתר על השבח. נותן לו את השבח:
(ה) הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו. יוליכנו אחריו אפילו למדי. לא יתן לא לבנו. ולא לשלוחו. אבל נותן לשליח בית דין. ואם מת יחזיר ליורשיו:
(ו) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש. מחל לו על הקרן. ולא מחל לו על החומש. מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן. אינו צריך לילך אחריו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן. מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן. מחל לו על זה ועל זה. חוץ משוה פרוטה בקרן. צריך לילך אחריו:
(ז) נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש. הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה. וכן בפקדון שנאמר (ויקרא ה, כא) בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר. הרי זה משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני אמר לו אבד. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידים אותו שאכלו. משלם קרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם:
(4) One who gave wool to a dyer and the cauldron burned it, he [the dyer] must give him the value of the wool. If he dyed it poorly: if the improvement was more than the cost of the dyeing, he must pay him the cost of the dying; if the cost of the dyeing was more than the improvement, he must give only the improvement. To dye it red and he dyed it black; black and he dyed it red: Rabbi Meir says: He must give him the cost of the wool. Rabbi Yehudah says: If the improvement was more than the dyeing, he must give him the cost of the dying; if the cost of the dyeing was more than the improvement, he gives only the improvement.
(5) If one robbed his friend the value of a perutah and swore to him [that he had not stolen it but then later confessed], he must carry it after him even as far as Media [the restitution]. He can not give it to his son and not to his messenger, but he can give it to a messenger of the Beit Din and if he died [the robbed person], he returns it to his heirs.
(6) If he [the robber] gave him the principal but had not given him the fifth, or if he had forgiven him the principal but not the fifth, or if had forgiven him both except for less than a perutah’s worth of the principal, he need not go after him [to restitute in full]. If he had repaid him the fifth but not the principle, or if he had forgiven him the fifth but not the principal, or if he had forgiven both except for a perutah’s worth of the principal, he must go after him.
(7) If he gave him the principal and swore [falsely] to him concerning the fifth, he must pay a fifth on the fifth [and so on] until the principal becomes less than a perutah's worth. So too with a deposit, as it says: “In a matter of deposit or a pledge or through robbery, or by defrauding his fellow, or by finding something lost and lying about it” (Leviticus 5:21-22), one must pay the value and the fifth and bring a guilt-offering. [if one said] “Where is my deposit?” and the other said, “It is lost,” [the depositor says] “I adjure thee”, and the other says, “Amen!”, and witnesses testify against him that he consumed it, he need pay [only] the principal. But if he confessed it on his own accord, he must repay the principal and the [added] fifth and bring a guilt-offering.