(ח) היכן פקדוני אמר לו נגנב. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו. משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם:
(ט) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לבניו. או לאחיו. ואם אינו רוצה או שאין לו. לוה ובעלי חוב באים ונפרעים:
(י) האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי. אם מת יירשנו. בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו. ויחזיר לבניו או לאחיו. ואם אין לו. לוה ובעלי חוב באים ונפרעים:
(יא) הגוזל את הגר ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. שנאמר (במדבר ה, ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת. הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה:
(8) [If depositor said] “Where is my deposit?” and the other said, “It is stolen,” [depositor responds] “I adjure you”, and the other says, “Amen!”, and witnesses testify against him that he stole it, he must make twofold restitution. But if he confessed it on his own accord he must repay the principal and the [added] fifth and bring a guilt-offering.
(9) One who stole from his father and swore [falsely] to him, and the he [father] died, he must repay the principal and the fifth to the father’s sons or brothers. If he does not want to or if has does not have [from which to pay], he must borrow and the creditors come and are repaid.
(10) One who said to his son, “I vow that you will not derive any benefit from that which is mine”, if he died, the son may inherit from him. [if the father said] both during his life and at his death, if he dies the son may not inherit from him and he must restore [what he received from his father’s inheritance] to the [father’s] sons or brothers. If he has nothing, he takes out a loan, and the creditors come and are repaid.
(11) One who stole from a convert and swore [falsely] to him, and the convert died, he must repay the principal and the fifth to the priests, and the guilt-offering to the altar, as it says: “If the man has no kinsman to whom restitution can be made, the amount which is repaid shall go to the priest—in addition to the ram of atonement, whereby atonement shall be made for him” (Numbers 5:8). If he was bringing the money and the guilt-offering and then died, the money shall be given to his sons, and the guilt-offering shall be left to pasture until it suffers a blemish, when it shall be sold, and its value falls as a donation [to the Temple treasury].