(יב) נתן הכסף לאנשי משמר ומת. אין היורשים יכולין להוציא מידם. שנאמר (במדבר ה, י) איש אשר יתן לכהן לו יהיה. נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה. יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה. ואם לא. יחזיר ויביא אשם אחר. שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא. הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא. נתן את הקרן ולא נתן את החומש. אין החומש מעכב:
(12) If he gave the money to the men of the priestly watch and then died, his inheritors cannot take it out of their, as it says, “Whatsoever a man gives to a priest shall be his” (Numbers 5:10). If he gave the money to Yehoyariv, and the guilt-offering to Yedayah [the first and second two weekly divisions of the 24 Temple divisions], he has fulfilled his obligation. If he gave the guilt-offering to Yehoyariv and the money to Yedayah: if the guilt-offering still remains, the sons of Yedayah shall offer it; and if not, he must bring another guilt-offering. For one who brings what he had stolen before he brings his guilt-offering, has fulfilled his obligation. If he brought his guilt-offering before he brought what he had stolen, he has not fulfilled his obligation. If he gave the principal but not the fifth, the fifth does not prevent [him from offering the guilt-offering].
(א) הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם. ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. אין פורטין לא מתיבת המוכסין. ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה. אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק:
(ב) נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר. גזלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת. הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן. המציל מן הנהר. או מן הגייס. או מן הלסטים. אם נתיאשו הבעלים. הרי אלו שלו. וכן נחיל של דבורים. אם נתיאשו הבעלים. הרי אלו שלו. אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו. ואם הזיק משלם מה שהזיק. אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים. רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר. אף קוצץ ונותן את הדמים:
(ג) המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר. ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול. ואם לאו לא כל הימנו. שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו:
(1) [If] one who stole [something] and fed it to his children, or left it in front of them, [the children] are exempt from making restitution. But if it was something which is subject to mortgage, they are liable to make restitution. One may not make change from the chest of an excise collector or from the wallet of a tax collector, or accept any charity [taken] from those places. But he may accept [charity] from them at their own house or in the market.
(2) If excise collectors took his donkey and gave him another donkey, or if bandits robbed him of his coat and gave him another coat, they are his own, since the original owners have despaired of [recovering] them. One who salvages something from a flood or from marauding troops or from bandits: if the owner despaired [of recovering such items], they belong to him. So too with a swarm of bees: if the owner despaired [of recovering the swarm], it belongs to him. Rabbi Yochanan ben Baroka said: "A woman or child is believed if they say, ‘The swarm of bees emerged from this place.’” And one may walk within his neighbor's field to salvage his swarm - and if [in doing so] he causes damage, he must pay for the damage that he has caused - but he may not cut off a branch of [his neighbor's] tree [to save his swarm], even on condition that he pay its value. Rabbi Yishmael, the son of Rabbi Yochanan ben Beroka, says: He may even cut off [the branch] and give [its value in] money.
(3) One who recognizes his household items or books in another’s possession, and a report of theft [of this man's possessions] had been spread in the city, the purchaser swears as to how much he paid and claims this amount. But if there was no [report of theft], the [disposition of the] matter does not issue [entirely] from his [words], for I might say that he had sold them to someone else and this one bought it from him.