(א) המוכר את הבית לא מכר היציע. ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו. ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג. בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח. אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים. אינו מכור:

(ב) לא את הבור. ולא את הדות. אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. וצריך ליקח לו דרך. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך. ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו. שאינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר. רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך. וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך.

(ג) המוכר את הבית. מכר את הדלת. אבל לא את המפתח. מכר את המכתשת הקבועה. אבל לא את המטלטלת. מכר את האיצטרובל. אבל לא את הקלת. ולא את התנור ולא את הכירים. בזמן שאמר לו. הוא וכל מה שבתוכו. הרי כולן מכורין:

(ד) המוכר את החצר. מכר בתים. בורות. שיחין. ומערות. אבל לא את המטלטלין. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה. רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר.