62 Bava Basra 8/5-8

(ה) האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים. איש פלוני בני לא יירש עם אחיו. לא אמר כלום. שהתנה על מה שכתוב בתורה. המחלק נכסיו לבניו על פיו. ריבה לאחד. ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור. דבריו קיימין. ואם אמר משום ירושה. לא אמר כלום. כתב בין בתחלה. בין באמצע. בין בסוף. משום מתנה. דבריו קיימין. האומר איש פלוני יירשני. במקום שיש בת. בתי תירשני במקום שיש בן. לא אמר כלום. שהתנה על מה שכתוב בתורה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שהוא ראוי לירושה דבריו קיימין. ועל מי שאין ראוי לירושה. אין דבריו קיימין. הכותב את נכסיו לאחרים. והניח את בניו. מה שעשה עשוי. אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגין כשורה. זכור לטוב:

(ו) האומר זה בני. נאמן. זה אחי. אינו נאמן. ונוטל עמו בחלקו. מת. יחזרו נכסים למקומן. נפלו לו נכסים ממקום אחר. יירשו אחיו עמו. מי שמת. ונמצאת דייתיקי קשורה על יריכו. הרי זו אינה כלום זיכה בה לאחר. בין מן היורשין. בין שאינו מן היורשין. דבריו קיימין:

(ז) הכותב נכסיו לבניו. צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אינו צריך. הכותב נכסיו לבנו. לאחר מותו. האב אינו יכול למכור. מפני שהן כתובין לבן. והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב. מכר האב מכורין עד שימות. מכר הבן. אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה. ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין. הניח בנים גדולים וקטנים. אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים. ולא הקטנים נזונין על הגדולים. אלא חולקין בשוה. נשאו הגדולים. ישאו הקטנים. ואם אמרו קטנים. הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם. אלא מה שנתן להם אביהם נתן.

(ח)הניח בנות גדולות וקטנות. אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות. ולא הקטנות נזונות על הגדולות. אלא חולקות בשוה. נשאו גדולות ישאו קטנות. ואם אמרו קטנות. הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתם. אין שומעין להן. זה חומר בבנות מבבנים. שהבנות נזונות על הבנים. ואין נזונות על הבנות:

(5) One who says, “So-and-so, who is my firstborn, shall not receive a double portion," [or] “So-and-so, my son, shall not inherit with his brothers," has said nothing, for he has stipulated against what is written in the Torah. [If] one apportioned his property to his sons by word of mouth, and [either] increased for one and decreased for another or made the first-born equal to them, his words stand. But if he stated it "as an inheritance," he has said nothing. [However, if] he had written down, whether at the beginning or in the middle or at the end [of the sentence] "as a gift," his words are valid. One who says, “That man So-and-shall inherit from me,” and he has a daughter; or “My daughter shall inherit from me," and he has a son, he has said nothing, for he has stipulated against what is written in the Torah. Rabbi Yohanan ben Baroka says: If he refers to one who is qualified to inherit from him, his words are valid, but if he refers to one who is not qualified to inherit from him, his words his words are not valid.” One who wrote his property off to others and passed over his sons, what he has done is done, but the sages are not pleased with him. Rabban Shimon ben Gamaliel says: If has sons did not behave properly, he should be remembered for good.

(6) One who says “this is my son” is believed. "This is my brother" - he is not believed, though [his supposed brother] does share a claim on his portion. If [the supposed brother] died, the property returns to its source. If [the supposed brother] inherited property from elsewhere, his [known] brothers inherit it together with him. [If] someone died and a will was found bound to his thigh, this counts as nothing. But if, through it, he had granted title to another, whether from among his heirs or from among those who are not his heirs, his words are valid.

(7) Regarding one who signs his property [over] to his sons, it is necessary for him to write "from today and after death" - these are the words of Rabbi Yehudah. Rabbi Yose says: He need not do so. Regarding one who signs his property [over] to his son "[from today and] after his death", the father is not able to sell it because it is signed [over] to the son; and the son is not able to sell it because it is in the father's possession. If the father sells it, [the fruits] are sold until he dies. If the son sells it, the buyer has no claim on it until after the father dies. The father may pick [from the produce of that property] and feed anyone he wishes [with it], and that which he left behind that was already picked shall surely belong to the inheritors. If one left sons of the age of adulthood [as well as] minors, those who are of age are not financed at the expense of the minors, and the minors are not fed at the expense of those of age. Rather, they divide it equally. Just as those of the age of adulthood [draw on the estate to] marry, the minors [draw on the estate to] marry. But if, [after the father died,] the minors said, "We will marry in the manner that you married [while father was alive]," we do not listen to them. Rather, that which their father gave to them is given.

(8) If he left adult daughters and minor daughters, the adult daughters are not financed at the expense of the minor daughters, and the minor daughters are not maintained at the expense of the adult daughters. Rather, they divide equally. Just as the adult daughters [draw on the estate to] marry, the minors [draw on the estate to] marry. But if, [after the father died,] the minors said, "We will marry in the manner that you married [while father was alive]," we do not listen to them. This is a greater stringency that applies to daughters over sons: daughters are maintained at the expense of the sons, but they are not maintained at the cost of the [other daughters].