סדר העיבור
הקדמה לדעת יסוד העיבור
דע שכל חשבון העיבור, כל מה שיתקבץ לך מן הימים השליכהו ז' ז' במספר ימי השבוע ותמנה השאר שאין הכוונה לדעת מספר הימים רק לדעת באי זה יום מימי השבוע יהיה מולד הלבנה.
והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור היא מן השעות המעוותות שהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה בכל זמני השנה קור וחום קיץ וחורף. וכשיתקבץ לך כ"ד שעות תחשבם יום ותחברם אל הימים כמו שיתבאר בע"ה.
והתחלת כל יום מתחלת הלילה ואם יצא לך המולד ביום מן הימים בעשר שעות תדע שמולד אותו שנה או אותו חדש בעשר שעות מליל אותו יום. ואם יצא לך המולד בעשרים שעות תדע שאותו מולד בשמונה שעות מן היום.
והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור נחלקת לאלף ושמונים חלקים וסימן לדבר אפשעה בה, אלף ופ' שעה בה. והטעם שחלקו השעה למנין זה מפני שיש בו חצי ושליש ורביע וחומש ושתות ושמין ותשיע ועשור מה שאין כן בשאר החשבונות, ת' ק"ם חלקים חצי שעה, תש"כ שני שלישי שעה, ש"ס שליש שעה, רס"י רביע, רי"ו חומש, ק"פ שתות, קל"ה שמין, ק"כ תשיע, ק"ח עשור.
ודע כי מעת שתתקבץ הלבנה עם השמש במדרגה אחת עד שתתקבץ פעם שני' יש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים וזהו מדת חדש הלבנה. וכשתכפול המספר הזה י"ב פעם במספר חדשי השנה הפשוטה יהיה המקובץ מזה שנ"ד יום ושמונה שעות ותתע"ו חלקים וזהו מדת שנת הלבנה. אבל מדת שנת החמה לפי דעת שמואל שאנו סומכין עליה בחשבון העיבור הם שס"ה יום ורביע שהם ו' שעות והזמן הזה הוא מהלך החמה מחלק אחד מחלקי הרקיע עד שתסוב ותחזור אל החלק ההוא בעצמו שהתחילה ממנו לסובב והוא שונה משם להלוך כבראשונה. ושנת הלבנה אע"פ שאינה נוהגת המנהג הזה ואינה שונה לסבוב מן המקום שהתחילה ממנו ראויה היתה להקרא שנה מפני שהלבנה בסוף כל שנים עשר חדש היא שונה להתחדש במזל שהיתה מתחדשת בו בראשיתן אבל לא בחלק ההוא עצמו מן המזל.
ומפני שאמ' הכתו' זאת עולת חדש בחדשו כלומ' חדש שיתבאר בו החדוש ואין זה תלוי אלא בלבנה, וגם אמר שמור את חדש האביב ותלה הדבר בקיץ ולא יכוונו זמני השנה שהם הקיץ והחורף והקור והחום אלא בחשבון השמש, הוצרכנו מפני זה לעשות חדשינו חדשי לבנה ושנותינו שנות חמה. וכשקבצנו ימי שנת הלבנה שהם שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים. וימי שנת החמה שהם שס"ה יום ושש שעות, מצאנו שנת החמה תוסיף על שנת הלבנה עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים, והסימן יכ"א ר"ד. וכשלקחנו יתרון שנת החמה על שנת הלבנה וכפלנו המספר ההוא בי"ט שנה שהם מספר שני המחזור יהיה המקובץ מזה שבעה חדשי לבנה ושעה אחת ותפ"ה חלקים. והוספנו אלו השבעה חדשים בכלל חדשי השנים ועשנו בי"ט שנה שבע שנים מי"ג חדשים כל שנה וקראנו אותם מעוברות. ושמנו אותו החדש הנוסף לפני חדש ניסן ועשינו שני אדרים אדר ראשון ואדר שני מפני שבגלל הפסח שהוא בחדש ניסן הוספנוהו כמו שאמרנו כדי שלא יהיה בא פסח פעמים בימות החמה ופעמי' בימות הגשמים. שאי איפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה מפי השמועה למדו שחדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים לשנה. וחלקנו אלו השבעה חדשים המעוברות בשנות המחזור והם שנה שלישית וששית ושמינית ואחת עשרה וארבע עשרה ושבע עשרה ותשע עשרה. והסימן גו"ח אדז"ט. למעוברות משפט.
ולפי דעת רב אדא בר אהבה שנת החמה היא שס"ה יום וחמשה שעות ותתקצ"ז חלקים וארבעים ושמונה רגעים. והרגע אחד מששה ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה יהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים. וכ"א שעות קכ"א חלקים ומ"ח רגעים. והסימן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת כלל למחזור של י"ט שנה אלא בכל מחזור מהם ישלמו שנות החמה עם שנות הלבנה הפשוטות והמעוברות.
ודע כי מלת חדש היא מלשון חדוש ואינה ראויה להאמ' אלא על חדש לבנה המתחדשת בו. ומה שאומרים חדשי חמה הוא דרך השאלה או מפני שחדשי חמה קרובים במדתן מחדשי לבנה או מפני שהלבנה מתחדשת בכל חדש וחדש מחדשי חמה וקראו לחלק אחד מי"ב חלקים בשנת חמה חדש מפני שהלבנה מתחדשת בכל חדש מהם.
וראש חדושה נקרא מולד הלבנה. וראוי היה להקרא חדוש הלבנה אלא שרז"ל קראו לו מולד מפני שבכל חדש הלבנה נסתרת בכמו שני ימים או פחות מעט קודם שתדבק בשמש ואחר כך מתחלת להתילד ולקנות אור ואין באורה כח להראות לבני העלם והיא כענין הילוד שאין בו כח לנהוג מנהג בני אדם וללכת ולנוע כשאר בעלי חיים. And the start of its renewal is called the birth of the moon. Yet it would have been fitting to call it the renewal of the moon. However the Sages, may their memory be blessed called it the birth, since every month the moon is hidden for about two days or a little less before it attaches itself to the sun, and it afterwards begins to be born and gather light. But its light does not [then] have the power to be seen by people. So that is like the matter of a newborn, since it does not have the power to act like the custom of [other] people, to walk and move like other animals.
וגדר המולד לדברי רז"ל הוא הרגע שהחמה והלבנה נדבקין בו יחד בחלק אחד מחלקי הרקיע במהלכם האמצעי והוא הנוהג על דרך אחד לעולם. והוא ראש לחדש הבא וסוף לחדש שעבר. וראוי היה לפי מהלך המאורות לשוותו ראש החדש לולי שאין שעת המולד גלויה לבני העולם ואין אדם מגיע אליה אלא מדרך חשבון וסברא ושניהם קשים על רוב העולם והספיקות באות מהן ואין מחשבות לב האדם באות בהן לדעת אחד ומפני זה לא החמיר הקב"ה ולא צונו לשמור ראשי החדשים משעת התחלתם ברקיע שהיא שעת המולד אבל הרחיב לנו הדבר הזה ונתן לנו רשות לקבוע החדש על עצת חכמים מפני שאין לנו אות שתהא מעידה לנו על התחלתו ברקיע והתחלתו למראית עינינו היא הגלויה לנו וההתחלה הזאת אינה שוה לעיני כל אדם ומפני זה היא צריכה לסיוע ולסיוג. והקב"ה נתן הרשות והכח בזה בידי חכמינו כדי לסייגו לדעתם ולחכמת' ולכן תלה הכתו' המועדים בקריאה ואמ' אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש. להראות כי הרשות בידינו בקבוע המועדים. And according to the words of our Rabbis, may their memory be blessed, that is the moment that the sun and the moon attach themselves to each other in their median path in one of the parts of the sky; and this is the same in all of the world. So that is the beginning of the next month and the end of the past month. And it would have been fitting to designate this as the start of the month, according to the path of the luminaries, were it not that the [precise] time of this birth is not visible to people, such that the only way to arrive at is by way of calculation and reasoning. But both of these are difficult for most of the world and questions come about them, such that the thoughts of people do not come to a single opinion. And because of that, the Holy One, blessed be He, was not stringent and did not command us to observe the start of the months from their beginning in the sky, which is the time of the [moon's] birth. Rather, He granted us leeway about the thing and give us permission to set the month according to the counsel of the sages, since we have no sign that testifies to us about its beginning in the sky, whereas its beginning according to our eyesight - which is what is revealed to us - is not the same in every person's eyes. And because of that, it requires assistance and control. So the Holy One, blessed be He, gave the right and the power over this to the hands of our sages, so that they could control it according to their opinion and their wisdom. And that is why the verse made the festivals depend on proclamation, in its stating (Leviticus 23:4), "These are the festivals of the Lord, holy gatherings, which you shall proclaim in their seasons." That is to show that we have permission to set the festivals [by way of proclaiming the new months].
ודע כי ניסן הוא ראש החדשים ותשרי הוא ראש השנה. וזה יתבאר מן הפסוק שאמר בראש חדש ניסן החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ולא ראשון הוא לשנה להודיענו כי ר"ח השנה הוא בחדש אחר לא בחדש ניסן. ומצאנו שאמר הכתו' חג האסיף בצאת השנה וחג האסיף תקופת השנה ומכאן ידענו שראש השנה נמנה מתשרי מפני שקרא חג האסיף צאת השנה וידוע כי בצאת שנה זו מיד תבא השנה השנית ואין ביניהם הפסק כלל.
ודע שהאומות שהם מונים לחמה מונים שנותם שלש מאות וששים וחמשה יום שלש שנים זו אחר זו ובשנה הרביעית מונין שלש מאות וששים וששה יום וקורין לה כבושה מפני היום הנוסף. וכן בכל ארבע שנים סובב על העני' הזה עד שישלימו ימי השבוע בסוף עשרים ושמונה שנה. וקורין למחזור הזה מחזור גדול מפני שלעולם הוא חוזר בראש שנת עשרים ותשעה לנהוג כמנהגו הראשון. ולכל ארבע שנים קורין מחזור קטן. ולכן אתה מוצא בתקופת שמואל בכל עשרים ושמונה שנה תקופת ניסן חוזרת לתחלת לילי רביעיות לשעה שנבראת בה ובכל ארבע שנים תקופת ניסן חוזרת לתחלת הלילה כמו שנבראת בתחלת הלילה כמו שיתבאר בעזרת האל יתברך.