ויגר מואב מפני העם כי רב הוא. יובן בס"ד לפרש כי ידוע שחשיבות ישראל בעו"הז הוא בשני אופנים הא' אשר אם צדיקים ושלמים הרבה דאז חשיבותם הוא מצד עצמם ולא מצד הצטרפות לזולתם והב' הוא חשיבות ע"י הצטרפות והוא כי בהיות ישראל במדרגה פחותה אזי מחמלתו ית' ומאהבתו אותם הוא מעריכם נגד זולתם הגרועים יותד ויהיו חשובים בערך אותה האומה הרעה. והנה ההפרש בזה הוא דאם ישראל הם יושבים בין אומה אחת מן האומות אם חשיבות ישראל מצד הצטרפות דהיינו שהם חשובים לפי ערך אותה האומה הרעה אשר סביבותם הנה אם אותה האומה תכשיר מעשיה מעט ותטהר קצת מרעתה אזי תקטין חשיבות ישראל ממילא כי לא יהיה ניכר ערכם כ"כ כנגד אלו אבל אם חשיבותם הוא מצד עצמם שהם עצמם צדיקים ושלמים בלתי חסרים כלום אזי גם אם אותה האומה תטהר מעט עכ"ז חשיבות ישראל במקומה עומדת ולא תקטן שאם ישראל יהיו צדיקים ושלמים מצד עצמם ודאי אין מי שיעמוד כנגדם ואין אומה שתוכל לעשות כמעשיהם ולהתדמות באחד מאלף להם כי האומה אשר שורשה רע גם כי תטהר קצת מ"מ עודנה בטומאתה ומה לתבן אצל הבר וז"ש ויגר מואב מפני העם כי רב הוא תיבת הוא דייקא ר"ל מה שהוא רב וגדול במעלה וחשיבות כל זה הוא מצד עצמם שהם עצמם צדיקים ושלמים ואין חסרים כלום ולא משום הצטרפות מואב דהיינו שבערך מואב שהם רעים הרבה נראים ישראל חשובים דאם היה מפני זה היה אפשר להם לתקן הענין ולהקטין חשיבות ישראל ע"י שהם מואב עצמם יכשירו מעשיהם ואזי לא יהיה ערך גדול לישראל כנגד ערכם אבל מאחר שראו שחשיבות ישראל אשר רבה היא הוא מצד עצמם ולכן ויגר מואב מהם כי ראו שאין לזה תקנה להקטין חשיבותם לפניו ית':
ויקץ מואב מפני בני ישראל. יובן בס"ד לרמוז כי שם ישראל במילואו כזה יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד הנה אותיות אמצעיות של אותיות הנז' הם גי' צ"ו כמנין א"ל אד"ני שעולים צ"ו גם הוא כמנין שם מ"ה וב"ן שעולים צ"ו ולכן מואב שראו שכ"כ שמות גדולים רמוזים כשמם לכן קצו וייראו מהם וז"ש ויקוצו מפני בני ישראל פני דייקא רמז לאותיות אמצעיות שהם פנימיות כל אות ואות משם ישראל:
ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. יובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהר"חו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה על אותם אורות וניצוצות קדושה הנקראים שבעה מלכים אשר ירדו ונפלו למטה ממדרגתם אשר בהם היו כלולים ד' עולמות אבי"ע וכל הנבראים כולם ואח"ך חזרו ונתקנו והובררו מן הסיגים המעורבים בהם וכתב על זה רבינו האר"י זיע"א וז"ל ולכן באשר חזרו ונתקנו והובררו מן הסיגים המעורבים בהם לא הובררו בפעם אחת גם לא בבת אחת אמנם בתחלה הוברר מהם כל מה שהיה בהם מחלק עולם האצילות בלבד והמובחר שבהם הוברר ונתקן ונעשה עולם האצילות והיותר גרוע ממנו נעשה עולם הבריאה ואח"ך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם היצירה ואח"ך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם העשיה והיותר גרוע ממנו שלא התברר אז הוא נשאר בתוך הקלי' בסוד חיות ונשמה אליהם כנודע בסוד י"א סמני הקטורת וכו'. והנה הם מתבררים מאז ועד ביאת המשיח כי אז בלע המות לנצח ויהיה כל הקדושה נבררת וכל הקליפה תשאר לבדה בבחינת סיגים והרשעה כולה כעשן תכלה:
והנה עולם העשיה יש בו חלקים ובחינות והם ארבעה וזה סדרם ממטה למעלה דומם צומח חי אדם ובלי ספק כי אפי' הדומם שהוא העפר והאבנים והמתכות וכיוצא בהם מוכרח הוא שיש בתוכם חיות ורוחניות המקיים אותו ויש עליו למעלה מזל ושוטר המגדל ומקיים אותו וראיה לזה שאל"כ לא היה יכולת בעפר להצמיח הזרעים והדשאים והיא משתוקקת אל הגשמים כאשה לבעלה וכמו שהאריכו רז"ל הרבה בענין זה וכאמרם נאמרה פקידה באשה ונאמרה פקידה בארץ וכו' והצומח יש לו חיות ורוחניות יתירה שהרי יש בו כח הצומח וכח הזן וכח המגדל כנודע והבעלי חיים יתרים על הצומח ובני אדם למעלה מארבעתם ולכן יש כח ויכולת באדם לברור כל הד' בחינות הנז' ולתקנם ולהעלותם למעלה עליונה למעלה ממדרגתו והיא מדרגת המלאכים כי יכול הוא לברור את הדומם ולהחזירו חלק מחלקיו עצמו כמ"ש בע"זהי בסוד האכילה ומזה יעלה למדרגת מלאך וכיוצא כזה עד רום המדרגות כי ע"י אכילתם את הדבר ההוא מבררים כח הטוב והמזון שבו ומה שהוא פסולת וסיגים וזוהמא מתברר בו בסוד יציאת בני מעיים כנודע אבל הרשעים אדרבה מקלקלים הכל ומה שהוא חלק אדם מורידים אותו עד חלק הדומם על ידי מעשיהם הרעים וכמ"ש בע"ה בשער הגלגולים איך יש רשעים שברוב חטאתם יתגלגלו אחר מיתתם בב"עח שהם למטה ממדרגתם ועתה ע"י עונותם הושוו אליהם ומתגלגלים עמהם ממש ויש רשעים גמורים שמתגלגלים בצומח כמו עצים ואילנות ויש רשעים שמתגלגלים בדומם בסוד אבן מקיר תזעק וכמ"ש בענין נבל דכתיב ביה והוא היה לאבן:
והנה כשנברא אד"הר הובררו בו כל בחינות הנשמות שהיו מעורבים בקליפה וכולם נכללו בו באד"הר כנודע בסוד אדם אתם והרי חלק העליון שבעשיה שהוא אדם היה אז מבורר ואחר שנברא אדם תיקן ע"י תפלתו כמבואר אצלינו בדרוש ר"ה וכמ"ש רז"ל ע"פ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו' כי הדשאים והזרעים היו על פתחה של ארץ וכשבא אדם התפלל וירדו גשמים וצמחו וכו' ותיקן כל העולמות אמנם לא תיקן אז כל חלקי העשיה רק את בחינה הב' והיא בחי' הבע"ח וז"ס פסוק ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וגו' וענין קריאת השמות אינו רק תיקון ממש וכמבואר בזהר הקדוש ע"פ ראה קראתי בשם בצלאל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בביאורו על התורה בפ' בראשית ע"פ ויקרא אלהים לאור יום ויקרא אלהים ליבשה ארץ והענין הוא כי הוא בורר כל חלקי הנפשות של הבע"ח כולם שהיו בסיגים של אותם המלכים ולא נשאר מכל חלק הבע"ח רק בחי' בהמית בהררי אלף שלא נתבררו לגמרי ע"י אד"הר כמו שאר הבע"ח ולכן הם מזומנים למאכל הצדיקים לעת"ל. והטעם הוא כי אז על ידי הצדיקים שיאכלום יתבררו לגמרי בסוד האכילה כמ"ש אבל ב' הבחי' הצומח והדומם לא בירר כל הצריך להם כמו שעשה בבע"ח שבירר כולם לגמרי זולת בהמות בהררי אלף כנז' וזהו הטעם שלא קרא שמות כי אם לבהמה ולחיה ולעוף השמים אבל לצמחים ולאילנות ולחלקי הדומם לא קרא. גם בזה תכין טעם למה נאסר אדם באכילת בשר ולא הותר לו רק אכילת צמחים בלבד כמש"ה הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה והטעם הוא כי כוונת האכילה היא לברר הטוב שבמאכל ההוא ולהעלותו מן הקליפות והסיגים המעורב בהם וכבר היו כל הבע"ח מבוררים לגמרי ולכן לא הותרו לו באכילה אבל הצומח שהם העשבים והאילנות הותר באכילתם כי עדיין היו צריכים להתברר ע"י האכילה ההיא:
גם בזה תבין ענין חמורו של ר"פ בן יאיר שהיה בקי ומכיר בכל אותם הדברים שספרו עליו רז"ל עד שכמעט יבהל שכל האדם בדברים ההם ויש מוציאים הדברים מפשטם אבל מהם הוא רק שאינם יודעים לדרוש ולידע שורשו של דבר כי ממש הוא כפשוטו אבל הטעם הוא כי החמור ההוא היה מבורר ונתקן לגמרי ככל הצריך לו כפי בחינתו ולא נתברר כשאר הבהמות המתבררות ע"י האדם האוכל אותם כנז"ל אמנם נתקן מעצמו ע"י המשך הזמן וע"י ר"פ בן יאיר בעליו והוברר ממש כמו שאר הבהמות שהובררו בששת ימי בראשית. ודע כי אותם הבהמות שהובררו בששת ימי בראשית היו מעולים יותר ממררגת האדם של עתה אחר שחטא כמו שנבאר ולכן אל תתמה מן החמור ההוא שהיה מכיר מה שלא היו מכירים החכמים אשר בזמן ההוא וז"ש בגמרא על ר' זעירא שאמר אנחנו כחמורים ולא כחמורו של ר"פ בן יאיר ומזה תוכל לשער מדרגת האדם אחר שיובררו יתוקן כל הצריך לו כמה מעלתו גבוהה לאין קץ ובזה תבין גדולת אד"הר קודם שחטא כי אז היה מבורר כל צרכו:
והנה אחר שחטא אד"הר חזרו כל הבחינות להתקלקל ובחי' נשמות בני אדם ובחי' גשמות הבע"ח אשר ב' בחי' אלו היו מבוררים כבר והנה אז חזרו וירדו בעמקי הקלי' ונתערבו עם הסיגים והקליפות טוב ברע כבתחלה קודם שהובררו ואמנם עד נח ובניו לא היה בהם כח לברר הבע"ח ע"י האכילה ובבא נח ובניו דכתיב ביה נח איש צדיק תמים וגו' הותר לו אכילת הבעלי חיים שנתקלקלו בחטאו של אד"הר והיו צריכים להתברר ע"י האכילה וגם נח ובניו היו ראויים לבררם ע"י אכילתם ומאז ואילך הותר אכילת הבשר כמש"ה כירק עשב נתתי לכם את כל. אבל דע כי אע"פ שאנחנו מבררים אותם ע"י אכילה וחוזרים להיות חלק אבר האדם ממש עכ"ז אינם מתבררים בגמר הבירור הראוי להם כנז"ל שיותר מעולים היו הבהמות מששת ימי בראשית ע"י תיקון ומצות אד"הר יותר מבני אדם שבזמן הזה אחר חטאו של אד"הר ולכן אין האכילה בירור גמור ככל צורך מדרגתם כמו שהיה ע"י אד"הר קודם שחטא ולא עוד אלא שאין בנו כח לברור אפי' זה הבירור הגרוע אלא בבהמות הטהורות אשר הקדושה שבהם מרובה על הקלי' אבל מן הבהמות הטמאות אין בנו כח לברר כלל ועיקר ולכן נאסרו באכילה כי לא די שלא יוכל האדם לבררם ע"י אכילתו אלא שאדרבא תתאחז הקליפה המעורבת בהם ותתדבק עם האדם האוכל ויסתלק ממנו כל הקדושה אשר בו ולא עוד אלא שאפי' זה הבירור הגרוע שאנחנו מבררים ע"י אכילתנו הבהמות הטהורות בלבד אינו מתברר אלא ע"י הת"ח שהוא יר"ש המכוין באכילתו בענין זה ולכן ארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר כי תתערב נפשו שיש בה קדושה מועטת עם נפש הבהמה ההיא אשר מדרגתו נוטה למדרגתה ותתערב עם קליפת נפש הבהמה ויסתלק ממנו אותו מיעוט קדושה אשר בו כי אין בו כח לברר ולהסור הסיגים ההם ובזה תבין הטעם כמה צריך האדם ליזהר מהרבות אכילת בשר והנה נתבאר טעם האכילה שהיא לברר הסיגים אשר מעורבים במאכל ההוא:
עוד יש סבה ב' מה שנת"ל כי יש נשמות של רשעים המגולגלים אחר מיתתם בכל ד' חלקים שבעשיה שהם דצח"ם כי יש ד' מדרגות הנז' ויש מי שמתגלגל מדרגה א' למטה ממדרגתו שהוא בבע"ח ויש מי שמתגלגל בצומח וזה צריך בעת תיקונו לעלות ב' מדרגות ויש מי שמתגלגל בדומם וזה צריך לעלות ג' מדרגות כי בתחלה עולה מן הדומם אל הצומח כי יצמח מן האדמה ויתלבש בתוך הצומח ואח"ך יאכלוהו הבע"ח האוכלים עשב ואז יעלה במדרגת בע"ח ואח"כ ישחטום ויאכלום בני אדם ויחזרו להיות חלק איברי האדם עצמו ואז יתוקן כי אז יתברר ע"י אכילת האדם כנז'. ולפעמים אפשר שידלג המגולגל ב' מדרגות בפעם א' כיצד הרי שנתגלגל בצומח והאדם אוכל הצמחים והעשבים ההם ונמצא שמן הצומח עלה למדרגת האדם וכן אם נתגלגל בדומם והבע"ח אוכל ממנו והרי עלה מן הדומם לבע"ח ולפעמים מדלג כל ג' המדרגות ביחד והוא כי הרי שנתגלגל בדומם והאדם אכלו נמצא שעלה כל ג' מדרגות ביחד:
והנה צריך לבאר ענין אכילת הדומם כי הנה לפעמים יהיה איזה מגולגל במעט עפר והאדם נתאוה לאכול העפר ההוא כנודע בטבעי בני אדם האוכלים עפר או המשל אם נפל צרור עפר תוך התבשיל ונתערב בו והאדם אוכלו וכעד"ז הבע"ח באוכלו העשבים אוכל מעט עפר הנדבק בעשבים ההם ואפשר כי שם מגולגל איזה נפש אדם ואמנם המלח אינו בחי' דומם והוא מכלל הצומח. ופעם אחת שמעתי ושאלתי למורי ז"ל ואמר לי שהוא בחי' אמצעית שבין הדומם לצומח וכמו שביארו חכמי הטבע כי בין כל מדרגה ומדרגה יש בחי' אמצעית כמו אדני השדה חיה שהיא בין הצומח והבע"ח והספוג אמצעי בין הדומם והצומח וכן האלמוג"ים הנק' קורא"ל והקוף אמצעי בין הבע"ח לאדם ולכן ארז"ל במסכת שבת הנוטל מלח ממחצבו הרי זה תולדת קוצר וחייב הרי כי נחשב מכלל צומח כי אין קצירה אלא בגידולי קרקע וכן המים אשר מהם נעשה המלח גם הם נק' צומח ולכן הם חיים ומתנועעים ממקום למקום. והרי נת' ענין האכילה בשתי בחינות. הא' היא לתקן ולברר הסיגים שבמאכל ההוא והב' הוא לתקן נפשות המגולגלים במאכל ההוא כנז' ולכן האדם כשהוא אוכל צריך ליזהר בתכלית הזהירות ואל יאכל כמו הבהמות והבע"ח שאינם יודעים בין טוב לרע ולכן הרבו והגדילו רז"ל בענין זה באמרם כי השולחן דומה למזבח וזה הוא לפי שהמזבח היה עושה ב' בחי' הנז'. גם אמרו כי השלחן מכפר עונותיו של אדם וכיוצא באלה הרבה מאמרים ונמצא כי כיון שאפשר שיזדמן במאכל ההוא איזה נפש או נפשות מגולגלים על עבירות שעשו או אף גם במים ששותה אם יזדמנו שם איזה מגולגלים או אף אם אין שם שום נפש מגולגלת זולת הסיגים והקלי' אשר במאכל ההוא שהיא הבחי' הראשונה אם יהיה האדם הזה האוכלם צדיק גמור ות"ח ודאי שלא די לו שלא יתערבו בו בנפשו אלא אדרבה יתקנם ויברר האוכל מתוך הפסולת ויתקן את נפשות המגולגלים ההם כמו שנבאר. אבל אם האדם האוכל הוא אדם רשע או עם הארץ אין די שאינו מתקן אותם אלא אדרבה אפשר שע"י מעשיו הרעים פוגם ומקלקל הנפשות המגולגלים שם או את המאכל ההוא יותר ממה שהם פגומים מצד עצמם. ונוסף עוד בחי' שלישית כי אפשר ג"כ כי אדרבה הם יתגברו עליו ויחטיאוהו וידריכוהו בדרך לא טוב עד יגרמו רעה לנפשו לא יוכל להרפא וז"ס הענין כמה בני אדם שלפעמים פתע פתאום יפול עליהם מאורע קשה וממירים דתם ח"ו ויוצאים מכלל הדת וכמעשה דיוחנן כ"ג ששימש בכהונה גדולה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי וכיוצא בזה והכל הוא כפי בחי' נפש המגולגל ההוא שנתערב עמו אם היה רשע גמור או לא:
ודע כי מי שהוא ע"ה אינו מתקן שום מדרגה כלל ואף מי שהוא מגולגל בבע"ח שכשהעם הארץ אוכל בשר הבע"ח ההוא אינו יכול לתקנו וכמ"ש שלא יתקן המגולגל בצומח ומכ"ש בדומם כי פשוט הוא מי שהוא מגולגל בדומם וצריך לעלות ג' מדרגות אע"פי שעולה אותם ביחד כנז"ל כמו אם יאכל האדם מעט עפר וכו' עכ"ז צריך תיקון יותר גדול מאוד ממי שאינו עולה רק ב' מדרגות וצריך תקון וכח גדול לתקנו וכן מי שאינו מחוסר רק מדרגה א' הוא נתקן יותר בנקל מאוד ממי שצריך לעלות ב' מדרגות והנה ע"ה אין בו כח לברר ולתקן ולהעלות אפי' מדרגה א' וכפי זה היה ע"ה אסור לאכול אפי' דומם וצומח אבל להיות כי אין להענישו על מה שאינו מתקן ב' או ג' מדרגות ביחד לכן הותר באכילת הדומם והצומח אבל הבשר של הבע"ח נאסר לו לאכלו כיון שאין בו כח לתקן אפי' מדרגה א' מבע"ח לאדם ולכן ארז"ל ע"ה אסור לאכול בשר ואמנם הת"ח יש כהם כח לתקן ולהעלות מדרגה א' העליונה והוא מבע"ח לאדם בזכות תורתם והת"ח היודעים בחכמת הזוהר וחכמת האמת בקבלה ע"ד הסוד יש בהם כח להעלות ב' מדרגות והוא מצומח לאדם ומכ"ש מבע"ח לאדם והת"ח המופלאים בחכמת האמת בשרשה יכולים להעלות אפי' מדומם לאדם ומכ"ש מצומח לאדם ומכ"ש מבע"ח לאדם:
ובזה תבין מ"ש בתלמוד א"ר חסדא אנא לא בעניותי אכלית ירקא ולא בעתירותי דאמינא אדמלי כריסי ירקא איכול בשרא ובלי ספק כי הרואה מאמר זה בתלמוד ישתומם איך רז"ל סידרו בתלמוד דברים בטלים כאלו ובפרט שנראה ח"ו כמייעץ את האדם הפך ממאמר שהע"ה שאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו וכאלה מאמרים אחרים בתלמוד מבהילים הרואה אותם וכל דבריהם ע"ה כגחלי אש סתרי תורה העלימום מעיני הפתאים הבלתי ראויים לדעת סודם ולכן דברו דרך משל ומליצה דברי חכמים וחידותם ואפי' שיחתם הקלה צריכה לימוד וזה ביאורו:
דע כי הנה אין עני אלא מן התורה ומן המצות ולכן א"ר חסדא כי לא בזמן היותו ע"ה הנק' עני ולא בזמן שנתחכם בתורה ובמצות הנק' אז עשיר לא היה אוכל ירקות וצמחים והדבר ממש כפשוטו והטעם הוא כנז"ל כי הנה בעניותו שהיה ע"ה בלי ספק שלא היה יכול להעלותו שתי מדרגות מצומח לאדם ולכן לא היה אוכלם ואף בהיותו עשיר גם בחכמה אע"פי שיכול לתקן ב' מדרגות ביחד מצומח לאדם עכ"ז צריך כח ותיקון גדול כנז"ל ולא היה יכול לטרוח טרחא יתירא כי אדמלי כריסי ירקא וצריך לטרוח טורח גדול והריוח הוא מועט יותר טוב לאכול בשר בע"ח אשר בטורח נקל יוכל לתקן כמה וכמה מגולגלים אשר בבשר ההוא כיון שאינו רק עליית מדרגה א' לבדה ונמצא כי הטורח הוא מועט וההנאה והריוח הם גדולים ולז"א איכול בשרא ואשבע לשון שובע ומילוי כרס לומר כי ההנאה והריוח גדול בזה שטורח מעט ומתקן הרבה אבל באכילת הירקות הטורח גדול והתיקון מועט אכול ולא לשבעה עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
ובזה יובן בס"ד לרמוז הפסוק עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו מלשון עד שהמלך במסבו כלשון משנה לא יאכל אדם עד שיסב שהוא לשון סמיכה והוא רמז אל ניצוצי הקדושה שבתוך הקלי' אשר עליהם הם סמוכים ונסמכים או יתפרש לשון סביבותינו מלשון סיבה ועילה והוא רמז נמי אל ניצוצי הקדושה אשר הם סיבת חיותם וקיומם בעולם כי מהם הם חיים והכוונה כי הם דאגו על ניצוצי הקדושה שאצלם פן יבררו אותם ישראל מאתם וישארו הם פגרים מתים ולא יתקיימו עוד וזהו עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו הם ניצוצי הקדושה וכאמור כלחוך השור הוא הת"ח ע"ד שאמר הפ' בכור שורו הדר לו ופי' הרד"ק שקראו שור לרוב גדולתו כמו שכינה הכתוב לשרים הגדולים אלים ועתודים ע"ש וכאן נמי שור רמז לת"ח כי רב כחו לתקן גם הדומם והצומח שצריכים לעלות כמה מדרגות שהצומח צריך לעלות ב' מדרגות והדומם צריך לעלות ג' מדרגות וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א ולכן אמרו את ירק השדה שזכרו בדבריהם ירק שהוא הצומח ושדה שהיא הדומם והכוונה כאשר ילחוך השור הוא הת"ח את ירק השדה רמז לצומח ודומם שאפי' שהם קשים הרבה עכ"ז הוא ודאי יצליח ויעשה פרי לבררם כן הקהל כולו יוכלו לברר כל ניצוצי הקדושה שבהם והגם שהם תקיפים בהם לא תועיל גבורתם כנגד ישראל ובלי ספק הוא שיבררו אותם מהם כי ישראל שבאותו הדור רב כחם ועצמה גבורתם בזה שאפי' קטן שבהם יצליח ויעשה פרי ולכן אמרו בתחלת דבריהם עתה ילחכו עתה דייקא שאז הם כמעלה גדולה ורב גוברייהו ורב חילייהו ובלי ספק שיוכלו עליהם וא"ת מהיכן ידעו והבינו מואב כל עניינים אלה שהם נסתרי' ונעלמי' ואמרו אותם אל מדין לזה מסיים קרא ואמר ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא כלומר בלק בן צפור הידוע שהיה קוסם גדול שלכן נקרא בן צפור על שהיה לו קסם ע"י צפור וכו' כנודע והנה זה בלק בן צפור הידוע שלא היה אדם גדול כקסמים כמוהו הנה הוא מלך למואב בעת ההיא וא"כ ממנו ידעו מואב כל עניינים אלה והגידו אותם אל זקני מדין. גם אפשר לפרש תיבת עתה שאמרו בתחלת דבריהם הוא לרמוז אל התשובה שנקראת עתה והכוונה הוא לומר שהגם שיש מהם אנשים שקצרה ידם מלברר מכח עונות שבידם מ"מ הרי אופן טהרתם מזוהמתם מוכן בידם והיא התשוב' המועלת לישראל דוקא וזהו עתה ילחכו וכו' כלומר ע"י התשובה שנקראת עתה ילחכו הקהל וכו' או שרמזו נמי על לעתיד כקץ של בעתה שיתבררו כל ניצוצי הקדושה וזה עתה ר"ל בקץ של בעתה הוא כלי ספק שילחכו הקהל את כל סביבותינו הם ניצוצי הקדושה שיתבררו הכל:
או יובן בס"ד לרמוז אומרם עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו והוא דידוע דניצוצי הקדושה העולים מלמטה למעלה המה נקראים מ"ן גם ידוע שהבירור יהיה בכח שם מ"ב הרמוז באנא הכח כי לכן נסעו ישראל מ"ב מסעות כדי לברר ניצוצי הקדושה ע"י שם מ"ב כנודע והנה מואב ר"ת וס"ת שלהם הוא מ"ב ומדין ר"ת וס"ת שלהם הוא מ"ן לרמוז לבירור שמבררים ישראל מהם ניצוצי הקדושה הנקראים מ"ן ע"י שם מ"ב וז"ש הפסוק ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו דייקא ר"ל בירור ניצוצי הקדושה הרמוז בסביבותינו שהם אותיות הר"ת והס"ת שלהם שהם סובבים אותם מצד זה ומצד זה כלחוך השור וכו' וכאמור:
או יובן בס"ד לרמוז כי ר"ת וס"ת מואב ור"ת וס"ת מדין הוא גי' בל"ק ואפשר כי להיות שבלק היה קיסם גדול שאין כמוהו א"כ הוא ראש פעור שלהם ומואב וגם מדין אשר יושבים סביבותיה' הם כולם נחשבים כמו הגוף ובלק הראש שלהם ולכן נרמז בראש ובסוף שמותם וז"ש עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו רמז לבלק שהוא סביב להם שרמוז בר"ת וס"ת שלהם כלחוך השור והכוונה שיחלישו כחו שיש לו מצד הטומאה ויבטלו אותו לגמרי מכל וכל וא"כ כיון שנפל הראש שלהם אז הגוף בטל מאליו וא"כ ממילא הם יתבטלו ויאבדו מפני בני ישראל ולזה אתי שפיר היום הפ' ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא:
ויגר מואב מאוד מפני העם כי רב הוא. יובן בס"ד לפרש דידוע דהגם דהדין הוא דאין לאעבוריה אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא עכ"ז במקום תורה וחכמה שאני שאם יש לו בן ת"ח נכון לאעבוריה אחסנתא מן הבן העם הארץ ולתת הכל לבן שהוא ת"ח וכמ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספריו ע"ש. והנה מואב פחדו מחמת ישראל פן הקב"ה יניחם לירש את ארצם ואפי' דהזין הוא דאין לאעבוריה אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא עכ"ז מאחר שהם ראו בעיניהם כי ישראל הוא רב בחכמה שהם עם חכם ונבון לכן חששו פן מחמת זאת יש להם כח לירש את ארצם משום דבמקום תורה וחכמה שאני ולז"א ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ר"ל רב בחכמה וע"ד שפי' רז"ל ע"פ רבים קמים עלי רבים בתורה וכאן נמי הכוונה כי רב הוא פתורה ובחכמה ולכן ויקוצו מפני בני ישראל:
הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממלי ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה וכו'. י"ל דמאי בעי כוונתו בזה שאמר הנה עם יצא וגו' הנה כסה וכו'. מאי נ"מ בדברים אלו כי אין זה נוגע לבקשתו שבקש ממנו לקללם ואדרבה הנה בזה יהיה לבלעם התרשלות וצד מניעה בקללתם כי מזכיר לו יציאת מצרים אשר בה זכו לנסים גדולים ונפלאות גדולות גם מזכיר לו רבוי שלהם שבזה ידע שהקדוש ב"ה חפץ בטובתם שהרבה אותם יותר מכל העמים אשר על פני האדמה כי לא עשה כן לכל גוי וא"כ מה לו לבלק להזכיר דברים אלו לבלעם. ויובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה משם רביני האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל דע כי כל הנשמות והרוחות והנפשות שבכל הנבראים בעו"הז כולם כלולים ונתלים באד"הר כי הנה באד"הר היה כולל כל החמשה חלקים הנז"ל הנקראים מלמטה למעלה נר"ן ח"י הנמשכות מן פ' העשר ספירות וכו' ונתחיל לבאר בחי' הנפש וממנה תקיש אל הרוח ונשמה וכו':
דע כי נפש אד"הר כלולה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ומספר כולם הם תרי"ג ונמצא היות נפש האדם בלולה מתרי"ג שרשים ואמנם כל אבר ואבר מרמ"ח איבריו של אדם וכל גיד וגיד משס"ה גידיו יש לו פרצוף אחד שלם כולל תרי"ג איברים וגידין שבו ממש ולכן כל אבר או כל גיד מהם נקרא שורש אחד גדול ושלם אמנם לפעמים ע"י העבירות והפגמים גורם שאלו התרי"ג הגדולים יתחלקו ויתפרדו עד ס' רבוא שרשים קטנים וגם הם נקראים שרשים ממש אלא שהם קטנים ולא כראשונים אבל יותר מס' רבוא שרשים קטנים א"א להם להתחלק כי אין גלגול יותר מס' רבוא כנז' בס' התיקונים תיקון ס"ט וכן עד"ז כל אבר ואבר וכל גיד וגיד שבאד"הר הנקרא שורש אחד גדול כנז' הנה הוא נחלק לתרי"ג ניצוצות קטנים באופן כי הם תרי"ג שרשים גדולים ולא פחות מזה אבל אפשר להתחלק עד שיעור ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר ועד"ז בכל שורש מתרי"ג שרשים הגדולים יש בו ניצוצות גדולים במספר תרי"ג לא פחות אבל יותר אפשר להם להתחלק עד ס' רבוא ניצוצות קטנים ולא יותר האמנם יותר מתרי"ג ועד ס' רבוא אפשר שיחלקו כי יש שיתפרד עד אלף ויש עד אלפים ויש עד עשרת אלפים וכיוצא בזה עד ס' רבוא ולא יותר ודע כי כל זה בחלק הנפש וכן עד"ז ממש בחלק הרוח וכן עד"ז בחלקי הנשמה וסיבת הפרש התחלקות הנז' בין רב למעט היא כפי העונות והפגמים עכ"ל זלה"ה:
וכתב עוד וז"ל עוד ביאר לי מורי ז"ל ענין התרי"ג איברים באופן זה דע כי כל הנשמות כלולות באד"הר וכו' נחלקים לשרשים רבים וזה עניינם בתחלה הם נחלקים לשלשה אבות ואח"ך נחלקים לי"ב שבטים ואח"ך לשבעים נפש ואח"ך מתחלקי' עוד עד ס' רבוא שרשים קטני' ומהם נכללת נשמת אד"הר והנה הכתף הימני דאד"הר מתחלקין פרטיו ע"ד פרטי הכלל הנז' כי תחלה נחלק לג' אבות ואח"ך לי"ב שבטים ואח"ך לע' נפש וכל אלו הם בחי' ע' שרשים קטנים שבו וכולם אינם רק שורש אחד פרטי משרשים הגדולים של אד"הר ואמנם אין בו רק ע' שרשים קטנים וכולם יחד הם פרצוף אחד של אדם שלם ואח"ך אלו הע' שרשים מתחלקים עד ס' רבוא ניצונות נשמות ואינם נקראים שדשים אלא ניצוצות והנה כל שורש אחד מאלו הע' שרשים קטנים שבכתף הימני הנז' יש לו פרצוף אחד שלם וכל הס' רבוא ניצוצות שבכתף הימני ההוא הם נקראים שורש אחד גדול שבאד"הר והוא נקרא בשם שורש הבל בן אד"הר ועד"ז הוא בכתף השמאלי של אד"הר כי יש בו ג' אבות ונחלקים לי"ב שבטים ולע' נפש ואלו הע' נפש נקראים ע' שרשים קטנים שבו ולא עוד וכל הע' שרשים אלו מתחלקים ג"כ לס' רבוא ניצוצות ואינם נקראים שרשים וכל שורש מאלו הע' יש לו פרצוף אחד שלם וכל אלו הע' שרשים הם נקראים בשם שורש קין בן אד"הר וכו':
ואמנם בדרוש הקודם נתבאר כי הנשמות הנכללות באדם מתחלקות לתרי"ג שרשים גדולים ואח"ך מתחלקים לס' רבוא שרשים קטנים ופה ביארנו שמתחלקים באופן אחר שהם ג' אבות וי"ב שבטים וע' נפש בלבד ואח"ך נחלקים לס' רבוא שרשים קטנים אמנם אם תדקדק תראה כי הכל הולך אל מקום אחד ותראה איך התרי"ג נחלקים לס' רבוא כי הנה אותיות ת"ר מן תרי"ג הם מתחלקות ת"ר אלף שהם ששים רבוא ואות ג' היא בחי' ג' אבות ואות יו"ד בחי' ע' נפש כי הנה י"ק הם כנגד ס' רבוא כנודע ותוסיף עליהם יו"ד יהיו ע' נפש גם שתי אותיות י"ג הם בחי' י"ב שבטים והאחד הוא כללותם הרי איך תרי"ג הוא כללות כל החילוקים הנז' עכ"ל לשון הטהור זלה"ה ע"ש:
והגם שכבר יצאנו בהעתקה הנז' ידי חובת ההקדמה הצריכה אל מכוון דרושינו בס"ד עכ"ז להאיר יותר נכון עין שכל הקורא בדברי אלהים חיים הנז"ל עוד אעתיק לך דברי רבינו זיע"א זלה"ה מ"ש ג"כ בש"ה הנז' בדרוש אחר בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה שבזה תמצא דבר מפורש יותר שכתב וז"ל הנה כל בחי' הנשמות הנז' כולם נכללו באד"הר והנה אדם היה כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידין גם בבחי' הנשמות שבו באופן כי כל חלק מהנז' נתחלק לסדר הנזכר הא כיצד הנה חלק היחידה דאצילות נחלק לתרי"ג אברים וגידין וכל אבר וגיד מהם נקרא שורש אחד וכן החיה או הנשמה או הרוח או הנפש דאצילות כל בחי' מהם נתחלקה לתרי"ג שרשים וכן כל בחי' מן פ' הבריאה נתחלקה לתרי"ג שרשים וכו' וכן כל בחי' מהפ' היצירה ע"ד הנז' וכן כל הפ' העשיה ע"ד הנז' ועוד אפשר שיתחלקו כל חלק מהנז' חילוק יותר פרטי וזה היה ע"י חטא אד"הר ושאר הנבראים ולהבין הענין נבאר חלק אחד מהם וממנו תקיש לכל השאר ונתחיל מן בחי' נפש דעשייה:
הנה בחי' נפש דעשיה כוללת תרי"ג איברים וגידין ואלו נקראים תרי"ג שרשים גדולים ר"ל שפחות מזה א"א להיות וכל שורש מאלו אינו פחות מתרי"ג ניצוצות שכל ניצוץ נשמה אחת שלימה ונקרא תרי"ג ניצוצות גדולים והנה ע"י הפגם יתחלקו חילוק יותר פרטי והוא כי תרי"ג שרשים גדולים יתחלקו עד ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר אבל פחות מזה אפשר להיות וגם אינו ומוכרח אבל שורש גדול יתחלק לחשבון שוה בשורש חבירו כי הכל לפי הפגם ויש שורש גדול שיתחלק לאלף שרשים קטנים ויש למאה וכיוצא בזה האמנם בחי' כל התרי"ג שרשים גדולים ביחד א"א שיתחלקו ליותר מס' רבוא שרשים קטנים ועד"ז בניצוצות התרי"ג שבכל שורש ושורש מן התרי"ג שרשים גדולים כי כל ניצוץ מהם יתחלק לכמה ניצוצות האמנם יש ניצוץ גדול שיתחלק לאלף ניצוצות קטנים ויש למאה וכיוצא בזה האמנם כל ניצוצות הגדולים בכללותם יחד אין מתחלקים ליותר מס' רבוא ניצוצות קטנים:
עוד צריך שתדע שכל כללות תרי"ג שרשים גדולים שבבחי' נפש דעשייה הם נפרטים בדרך זה כי תחלה יש נשמה אחת אב לכולם והוא אד"הר כולל כולם ואח"ך נכללות כולם בשלשה אבות אברהם יצחק ויעקב ואח"ך נכללות כולם לי"ב שבטים ואח"ך נחלקים לע' נפש ואח"ך אלו הע' מתחלקים עד ס' רבוא ניצוצות גדולות כ"כ כל שורש מתרי"ג הגדולים נעשה פרצוף כולל תרי"ג ויתחלק ע"ד הנז"ל עד ס' רבוא ניצוצות קטנות כיצד הנה אדם היה כולל כל תרי"ג שרשים הגדולים שבפרצוף שלם דבחי' נפש דעשייה והנה אבר הכתף השמאלי שבאדם הוא שורש אחד גדול והוא פרצוף א' שלם מתחלק לע' שרשים קטנים ולא יותר ואלו הע' שרשים כוללים כל תרי"ג איברים וגידים שבזה הפרצוף וכל אלו הע' שרשים קטנים נחלקים לס' רבוא ניצוצות קטנות והוא כדמיון אד"הר ויש בשורש הגדול הזה ג' אבות כוללים כולו ואח"ך י"ב שבטים ואח"ך ע' נפש ואח"ך נחלקים לס' רבוא קטנים:
ועתה נפרט פרט הע' שרשים הקטנים הנה נתבאר שכולם יחד יתחלקו לס' רבוא ניצוצות קטנים אבל כל שורש מהם אינו מוכרח שיהיה חשבון ניצוצותיו בחבירו אך הצד השוה שבהן הם כי כל שורש מהם יתחלק לתרי"ג ניצוצות פנימיים ועקריים והם התלמידי חכמים אשר בשורש ההוא ומהם מתפשטים סביבותיהם ענפים והם בעלי בתים ועמי הארץ וכאלו אין מספר קבוע כנז' וזה ביאורו הנה אחד מן הע' שרשים קטנים שבאבר כתף השמאלי הנקרא ע"ש קין שכולם הם שורש אחר גדול אשר באד"הר הנה שורש אחד מאלו הע' קטנים הוא העקב השמאלי שברגל של הפרצוף הכולל כל שורש קין ובזה השורש הקטן יש בו תרי"ג ניצוצות שכולם ת"ח וסביבותיהם מתפשטים כל שאר ניצוצות נשמות בני אדם בעלי מצות וסוחרים ועמי הארץ ולאלו אין מספר קבוע בנז' כי אין הכרח רק שכל ניצוצות ע' השרשים קטנים שבשורש אחד הגדול לא יהיו יותר מס' רבוא ניצוצות קטנים עכ"ל לשון הטהור זלה"ה זיע"א ע"ש:
הראת לדעת כי סיבת ההתחלקות הוא ע"י הפגם יתחלקו חילוק יותר פרטי וכל ההפרש שיהיה בהתחלקות הנז' בין רב למעט הוא כפי העונות והפגמים וכמבואר למעלה גם כבר ידעת מן האמור למעלה שסדר ההתחלקות הוא באופן זה והוא כי תחלה היא נשמה אחת אב אחד לכולם והוא אד"הר כולל כולם ואח"כ נכללות בג' אבות אברהם יצחק ויעקב ואח"ך נכללות כולם לי"ב שבטים ואח"ך לע' נפש בלבד ואח"ך לששים רבוא שרשים קטנים והנה אפשר בס"ד לרמוז סימן להתחלקות והוא יגיעת בשר המה אותיות ג' י"ב ע' ת"ר שרשים ושפיר יבואו פשט הדברים כי רבוי ההתחלקות שלהם הוא יגיעת בשר שהעון והפגם גורם לזה:
ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד הפ' בישעיה נשבע ה' בימינו והזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. והכוונה לרמוז שהש"ית מבטיח את ישראל על השפע שלהם שלא יקחו ממנו החיצונים וזהו אם אתן את דגנך עוד וכו' והוא רמז לשפע שהכל יהיה לישראל ולא לאו"הע גם אמר ואם ישתו בני נכר תירושך רמז לניצוצי הנשמות שלא יהיו עוד ביד הקלי' וישתו הוא מלשון ונשתו מים מהים שפי' בעל מצודות ציון ז"ל שהוא ענין העתקה והסרה וכן גיד הנשה ע"ש וז"ש ואם ישתו בני נכר וכו' שהש"ית מבטיח את ישראל שלא יהיו הקלי' עושקים וגונבים ולוקחים את תירושך רמז לניצוצי הנשמות ואמר אשר יגעת בו הוא שכאן רמז על ההתחלקות של הנשמות שרומז עליהם מה שהיו מתחלה ועד סוף והכל רמוז בג' תיבות אלו שאמר אשר יגעת בו שהם אותיות ר"ת ג' י"ב ע' ת"ר אלפום שרשים וניצוצות ומה שנרמזו הנשמות בתירוש שהוא היין יובן בס"ד כי היין כתיב ביה משמח אלהים ואנשים וכן הנפש הוא משמחת אלהים ואנשים גם היין הוא מחכים כמ"ש רז"ל חמרא וריחני פקחין וכן הנפש היא מחכמת לגוף ותוספת החכמה והמדה הוא מכח תוספת הנפש וכל מי שיש לו נפש גבוהה יהיה לו השגה יותר ׃ ובזה יובן בס"ד הפ' הן עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והכוונה לומר שאל תחוש שאם תראה שעם אבותם אברהם יצחק ויעקב עשה למעלה מן הטבע ולא שלט בהם הוראת המזל ומשטרי הכוכבים ועד נאמן על זה מאברהם ושרה שלא היו ראויים להוליד וא"ל הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך הנה אל תחשוב שגם על העם הזה לא תשלוט כח הקסמים ומשטרי הכוכבים יען כי הבט נא וראה ההפרש שיש ביניהם לבין אבותם כי אלו, כל כחם ומעלתם כזה הוא מצד נפשותם הקדושות ומאחר כי זה קרוב משיצאו ממצרים שהיו בה גוי מקרב גוי וטמאו נפשם ח"ו בתוכה א"כ אין להם קדושת הנפש כאבותם כדי שיזכו למעלת אבותם בעניינים כאלה. ועוד שנית כי אבותם היו כללות שלושה דוקא בהתתלקות הנפשות ואמנם עתה בדור הזה כ"כ היה התחלקות רב בנפשות עד שהמה רבים מאוד שכיסו את עין הארץ ודבוי העצום הזה בגותים הוא יורה על התחלקות הנפשות דגם המה נחלקו להתחלקות רב. וכבר ידוע שסיבת ההתחלקות הוא מכח העונות והפגמים וא"כ ראה כמה הפרש יש בין מעלת אבותם למעלתם וא"כ אל תחוש ותירא מהם פן גם המה יזכו להנהגת אבותם ועוד בה שלישי"ה שהוא יושב ממלי והכוונה שגם אבותם לא זכו למעלה הדמה שהיו מתנהגים בה כי אם בישיבתם בארץ ישראל שהיא ארץ קדושה איננה תחת שליטת השרים וזכות קדושת הארץ סייעה אותם לעלות במעלות רמות וכמ"ש להדייא גבי אברהם שא"ל הקב"ה לך לך מארצך וכו' ושם אעשך לגוי גדול וכו' שא"ל כאן בח"ל אין אתה זוכה לבנים אבל שם בארץ אתה זוכה לבנים ונמצא שהארץ גרמה להם כל זאת וע"י כן יצאו מתחת שליטת המזל אבל משא"כ העם הזה הוא יושב ממלי דייקא שעדיין הם בח"ל ולא נכנסו לגבול ארץ ישראל ולכן ועתה לכה ארה לי את העם הזה ועתה דייקא בלתי איחור ועיכוב שבאלו הטעמים שהצגתים לפניך אין לחוש בעצמך ולירא מהם כלל כי ודאי תוכל עליהם ח"ו:
ובזה יובן בס"ד מ"ש פרעה למרע"ה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם ר"ל דאחר שהן רבים הנה זה יורה על התחלקות הנפשות שגם הם רבו בהתחלקות הרבה ואם כן זה עדות על רבוי העונות והפגמים וא"כ והשבתם אותם מסבלותם בתמיה דאדרבה ראויים הם לזה השעבוד לצרוף אותם כצרוף הכסף כדי לתקנם ודע דהגם דבלק ופרעה לא ידעי מ"מ הם מדברים ע"י השר שלהם ומדברים במקומו מה שיש לו לטעון ולדבר ולפעמים מדברים ואינם יודעים מה מדברים וכנודע ׃ ובזה יובן בס"ד לרמוז מאמרם ז"ל מאן דאיהו זעיר איהו דב ומאן דאיהו רב איהו זעיר והוא שיש בזה כוונה עמוקה לדברים הנז''ל שההתחלקות תהיה לחסרון למעלה ואדרבה מאן דאיהו זעיר במספר וכמו האבות שהיו רק שלושה הנה איהו רב במעלה ומאן דאיהו רב במספר שרבה ההתחלקות לס' רבוא הנה איהו זעיר במעלה כי זה הוא מחמת חסרון המעלה ׃ ובזה יובן בס"ד מה שבירך משה רבינו ע"ה את ישראל יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לבם והכוונה הוא לומר יוסף ה' עליכם אלף פעמים ולא תהיה סיבת הרבוי מחמת התחלקות הנפשות למעלה לרוב הפגם ח"ו אלא סיבת הרבוי הוא בשביל כדי לברך אתכם כאשר דבר לכם והוא בשביל קיום ההבטחה לקיים דברו הטוב שהבטיח אתכם בזה ובזה יובן נמי רמז הכתיב ואהבך והרבך וכו' הקדים אהבה בתחלה לומר שהרבוי יהיה בשביל אהבה ולא מסיבה הנז"ל אלא בשביל שאהבך לכן והרבך:
אי נמי הנה עם יצא ממצרים וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שישראל כשהיו במצרים ביררו ניצוצי הקדושה שנתערבו ברע באותם ק"ל שנים שפירש אד"הר מאשתו יהיה מוליד שדין ורוחין וכו' ואותם שהיו מושחתים ומעורבים שם ביררו ותקנו אותם וכמ"ש רבינו האר"י זיע''א זלה"ה. וז"ש הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ כסה לשון כסות ועין הארץ רמז לניצוצי הקדושה ועין לשון חשיבות וכמו שקורא הפ' לגדולי הדור עיני העדה וכאן נמי קורא לניצוצי הקדושה המעורבים הארץ ההיא עין הארץ וזהו הנה כסה את עין הארץ שעשו לניצוצות ההם כסות הקדושה שביררו אותם והעלו אותם למעלה או כסה כפשוטו ר"ל שביררום והעלום וכסו אותם מן החיצונים לבלתי יאחזו ההם גם קראם עין הארץ כי עי"ן גי' ק"ל רמז שאותם הניצוצות הם מן ק"ל שנים שפירש אד"הר מאשתו וא"כ מאחר שכ"כ ביררו ממצרים יש לדאוג ולחשוב פן יבררו גם משאר מקומות אשר ילכו ההם וא"ת ואתה מה אכפת לך אם יבררו משאר מקומות אם לאו ולז"א והוא יושב ממלי יושב דויקא כלומר שיושב בקבע ולא בדרך העברה וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שמלת יושב מורה הקבע ולא בדרך העברה ע"ש וא"כ מאחר שהוא יושב בקבע יש לחוש פן באורך הזמן יבררו ניצוצי הקדושה ממקומות של מואב וישאר בלק ועמו רכים ושפלים מאוד כאשר קרה לפרעה ומצרים אשר ניצלו אותם ישראל ועשאום כמצולה שאין בה דגים:
או יובן בס"ד לפרש כוונת דבריו כך הנה עם יצא ממצרים בשפטים גדולים כידוע ויש לחוש כן יגברו עוד גם על מואב ויעשו ההם שפטים ואל תאמר מאחר שאלו כ"כ הם תקיפים מי יכול ליגע ההם והוא כנוגע בבבת עינו לז"א הנה אפי' שהם רב כחם שכבר הנה כסה את עין הארץ וכאמור לעיל בס"ד שהוא רמז לבירור ניצוצי הקדושה עכ"ז אל תפחד כי עדיין יש לנו תגבורת עליהם כי עדיין לא השלימו תיקונם יען כי והו"א רמז לו"ה של השם ואל"ף של כסא יושב ממלי כתרגומו שרי מלקבלי והכוונה כי מאחר שאני רואה שעדיין לא תקנו את ו"ה של השם ואל"ף של הכסא א"כ זו הוראה שעדיין לא נתקנו ישראל כראוי להם וא"כ יש מקום שתתגבר עליהם כזה ואמר יושב ממלי שהוא כתרגומו שרי מלקבלי הכוונה הוא לומר כי זה לעומת זה עשה האלהים ואם יש פגם הקדושה חלילה כנגד זה יש להם חוזק וכשיתוקן הכל אזי האלילים כרות יכרתון והם יאבדו ויתוקן עולם במלכות שדי אכי"ר:
או יובן בס"ד לפרש מה שרמז לו באומרו והוא יושב ממלי והוא כי אותיות בלק במילואם כזה בי"ת למ"ד קו"ף הנה אותיות המילוי שלו הם גימ' תק"ם וע"ה גימ' תקמ"א כמספר שם ישראל שנגולים תקמ"א ולזה רמז לו והוא יושב ממולי לשון מילוי כלומר שהם רמוזים המילוי שלי ומאחר שהם רמוזים במילוי א"כ זו הוראה וסימן שאוכל עליהם כי בזה נמצא שאותיות הפשוט שלו שהם ב"לק למעלה מהם וא"כ אל תפחד מלקללם:
כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר. יובן הס"ד לפרש הכוונה לומר לו שאל תאמר הלא אם אתה רוצה שאקללם כדי שתתן שכרי אח"ך הנה למה אתרצה לדבריך לקללם כדי ליקח שכר אח"ך הנה יותר טוב שאני אברך אותם ואזי אחר שאברכם אקח מהם שכרי מה שהרויחו מברכתי כי גם המה עשירים גדולים ויש לאל ידם לשלם שכר טוב כפול ומכופל לז"א כי ידעתי את אשר תברך מבורך ר"ל הנה מכח הברכה שאתה מברכם אין לך שום קבלת שכר יען כי הם מבורכים בכל הברכות הצריכים בעו"הז מיצחק אביהם שבירך את יעקב מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וכו' ונמצא שברכה זו כללה כל הברכות והיא שלימה בכל מיני טובות שבעולם אין חסרה כלום וא"כ אם תבא לברכם עתה מחדש אינך יכול לחדש להם ברכה מחודשת כלום יען כי כל מה שתבא לפרוט ולברכם הכל נכלל באותה ברכה של יצחק וזהו אשר תברך ר"ל מין הברכה אשר תברך אותו בה הנה הוא כבר מבורך בה שהכל נכנס בכלל ברכת יצחק וא"כ אין לך חידוש ברכות לחדש להם כדי שבזה יתנו לך שכר אבל משא"כ ואת אשר תאור ר"ל מין קללה אשר תאררם בזה ודאי יואר עתה מחדש כי הם לא היה עליהם עדיין שום קללה מזולתך וא"כ הנה כל מין קללה שתאררם בה אם תתקיים מוכרח אני לשלם לך שכרך ולא אוכל לומר לך אין דבריך עשו פירות אלא דברי פ' יען כי לא נמצא עליהם עדיין שום קללה כלל וא"כ כל מה שתאמר עליהם הוא חידוש ומכחך הא ומוכרח שאשלם לך שכר על זה וא"כ יותר טוב לך שתשמע לעצתי ותקללם:
ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי. י"ל למה הוצרך לומר מלך מואב והלא ידוע שמלך מואב הוא ויובן בס"ד לפרש כי רצה לעשות בזה התנצלות לעצמו כי הוא יודע שהקב"ה אוהב את ישראל הרבה וחשש פן יכעוס הש"ית עליו ויאמר לו איך סלקא דעתך שאתן לך רשות לקלל את ישראל שהם בני בחוני כדי שהנחת את הדבר בספק ואמרת לשלוחים לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר וכו' והיה צריך שתכף השמעך את דבריהם תגרשם מביתך הקלון ובוז על שחשבו לעשות רע לישראל ועל כן ברוב שיטותו רצה להקדים בדבריו טענה ותשובה לזה וא"ל בלק בן צפור שהוא מלך מואב שלח אלי מלך דייקא כי ידוע שלב מלך ביד ה' וא"כ מאחר שהוא מלך ולב מלך ביד ה' חשבתי שיש לך רצון בזה ואתה הנחת על לבו לבקש ממני דבר זה ולכן נסתפקתי בזה והנחתי התשובה תולה עד אור הבוקר לראות מה תגיד לי בזה:
או יובן בס"ד מה שאמר מלך מואב כי ברוב רשעתו רצה להקדים דברים ולומר שאל נא ה' תמנעני מלילך אצלו יען כי הוא מלך ואם לא אשמע אליו יהרגני וא"כ הוי שכיח הזיקא מאחר שהוא מלך והיכא דשכיח היזקא אין לסמוך על הנס וכמו דאיתא גבי שמואל הע"ה כשא"ל הקב"ה לך ומשח לבן ישי א"ל שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ואמרו רז"ל דמאחר שהוא מלך א"כ הוי שכיח היזקא ובמקום דשכיח היזקא אין לסמוך על הנס כנודע ולכן כאן א"ל מלך מואב שלח אלי מלך דייקא וא"כ אל תמנעני מלהלוך אליו:
מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש בס' וילקט יוסף משם הרב חסד שמואל שהביא בשם ספר האמונה והבטחון להרמ"בן ז"ל וז"ל ולפי שהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתידות האמהות שרה רבקה רחל לאה להנשא אל האבות והאותיות של האמהות הם י"ג גי' אח"ד ואותיות של האבות הם י"ב דהיינו אברם יצחק יעקב לכן הוסיף הקב"ה אות ה"א באברהם כדי שיהיו מספר אותיות האבות ג"כ י"ג כמנין אחד נמצא מספר אותיות האבות והאמהות הם כ"ו כמספר שם הוי"ה כ"ה ואח"ך קרא הקב"ה ליעקב בשם ישראל ונתוספו ה' אותיות כדי שיהיה מספר הכל ל"א אותיות כמספר א"ל עכ"ל ע"ש נמצא לפ"ז שיש במספר אותיות האבות ואותיות האמהות רמז לשם הוי"ה ב"ה ורמז לשם א"ל כי תרווייהו אתנהו וכמ"ש הרב ז"ל ונמצא שזה רמז וסימן גדול לישראל שיהיה להם כח משם הוי"ה שהוא רחמים ומשם א"ל שהוא חסד. ובזה יובן מה אקב לא קבה א"ל רמז לשם א"ל שהוא חסד שיש להם השפעה ממנו ומה אזעום לא זעם ה' שהוא שם הוי"ה כ"ה שם רחמים שיש להם השפעה ממנו וא"ת מנין לך שיש להם השפעה וכח משני שמות קדושים אלו לז"א כי מראש צורים הוא אברהם שהוא ראש אל האבות שנק' צורים שנתוספה בו הה"א כדי להשלים בהם מספר אח"ד אראנו. ומגבעות הם האמהות שיש נמי במספרם אח"ד אשורנו כי אביט באבות ובאמהות ואראה שיש בהם רמז לשם הו"יה ב"ה ושם א"ל וא"כ מזה תדע שהוא סימן לישראל שיש להם כח והשפעה מב' שמות ב"ה אלו שהם רחמים וחסד וא"כ איך אוכל לקללם וגם עוד אביט בזה מה שנעשה נמי בהם מספר אח"ד ע"י תוספת הה"א וכן הוא באמהות זה ג"כ מורה אחדות ישראל לומר שהן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וכמ"ש הפסוק ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:
ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הכתוב אל ה' ויאר לנו דהיינו שנשפענו משם הו"יה ב"ה ומשם א"ל וכמ"ש בלעם מה אקב לא קבה אל הוא שם א"ל ומה אזעום לא זעם ה' שם הו"יה ב"ה ובזה יובן בס"ד לרמוז אחד באחד יגשו רמז למספר אותיות של האבות שהם אח"ד ומספר אותיות האמהות שהם אח"ד וזהו אחד באחד יגשו שיצטרף זכותם יחד ואז ורוח זו רוח הטומאה של בלעם לא יבא ביניהם של ישראל להרע להם וכמ"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו שנכנע ופחד מזכות האבות ומזכות האמהות:
או יובן בס"ד לפרש מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וא"ת שאם אין אתה יכול לקללם כפיך כי כבר נצטוית שלא תאור את העם הנה לפחות הבט בהם בעין רעה שלך ישים בהם עין רעה בהבטה בעלמא כי ידוע שבלעם היה לו עין רעה בתכלית שפועלת רע בהבטתה לז"א הנה גם זה לא יועיל יען כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו והכוונה כי ענין בלעם הרשע עם ישראל דומה כמו אדם שהוא צמא הרבה וראה לפניו כוס אחד קטן מלא מים וגם כד אחד גדול מלא מים הנה מרוב השתוקקות שלו אל המים לא לקח הכוס לשתותו אלא לקח הכד הגדול לשתותו וממילא ניזוק ולא הועילו לו המים כי מי שהוא צמא הרבה ושותה בפעם אחת מים הרבה ה"ז ניזוק וכן הוא בבלעם והוא כי דרך הנותן עין רעה הוא שיביט בחשיבות אותו הדבר בעין שכלו ובעין מראיתו ויתבהל מרוב חשיבותו ועי"ז הוא מזיק לאותו דבר בעין רעה וכל מה שהוא מביט ומתבהל יותר הוא מזיק יותר וכן בלעם כך היה רוצה לעשות שיביט בגדולת ישראל ויתבהל מרוב מעלתן ועי"ז ישים עין הרע ואמנם הוא הטפש מרוב קנאתו מישראל כשיבוא להתבודד ולפנות דעתו ולהביט בגדולהן יתחיל להביט מגדולת אע"ה וגדולת האמהות שהיא התחלת גדולת ישראל וא"כ מאחר שמתחיל משם הנה תכף תתבטל כח עין הרע שלו כי שם לא תוכל לשלוט עין רעה שלו וא"כ ממילא גם ישראל יהיו ניצולים ולז"א כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו והוא גדולת האבות והאמהות שמשם אני מתחיל להביט בבלתי מתכוין וא"כ תכף תתבטל העין הרע שלי וכל זה הוא מאתו ית' שלא יניחנו להביט תחלה בגדולת בני ישראל שלפניו אלא יניחנו להביט מתחלת גדולתן והוא של אבות כדי שתתבטל אותה ההזמנה שהיה מזמין עיניו ע"י כישופיו לפעול בהרע וא"ת שאפשר שתביט תחלה באיזה אומה אשר יושבת מצדם של ישראל ותניח עין הרע באותו מקום של אותה האומה הקרובה להם כדי שאז משם תמשך הע"יר ותבא עליהם לז"א הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב שהם אינם מתערבים בגוים כדי שימשך הרע של שאר אומה ג"כ כי הם גוי אחד בארץ ולא יועיל זה כנגדם:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב סמיכות חכמים ז"ל שהטעם שהקפיד הקב"ה שלא יקראו לאברהם אב"רם והוא כי בי"ה צור עולמים עו"הז נברא בה"א ועו"הב ביו"ד והנה ידוע שעשו כבר לקח עו"הז וגם שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואמנם הצדיקים אוכלים מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לעו"הב ולכן הקפיד על ה"א דאברהם שלא לדלגה כי היא מורה שיש גם לצדיק חלק בעו"הז שנבראת בה"א מכח הפירות שיש לו מן המצות ולא יבואו לומר שאין לצדיק חלק בעו"הז ע"ש. ונמצא לפ"ז דה"א של אברהם מורה שיש לצדיק חלק בעו"הז שנבראת בה"א דאוכל מפירותיו והנה לעיל שלח בלק לבלעם לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני ויובן בס"ד לפרש מה שנתן טע' לדבריו באומרו כי עצום וכו' ויובן כי הא ודאי יש ללבן ובלעם לחשוב שלא יועילו כשופיהם ומעשיהם להרע לישראל יען כי ישראל מצד הקדושה והם כל פעולתם מצד הטומאה ומאחר שישראל הם מרוחקים מן הטומאה הא ודאי שלא תוכל הטומאה להרע להם וכמו שמצינו באותה המטרוניתא שלא יכלה לעשות כישוף לאותם החכמים שהיו בספינה וא"כ איך עלה על דעתם להרע להם בכישופם ואמנם בלק חשב כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא וא"כ ישראל הם אוכלים ושותים וניזונים בעו"הז מחלק האומות ולכן חשב כי מאחר שהם אוכלים מחלקם לכן יהיה להם שליטה עליהם וא"כ בלק שהוא מלך מואב שהם קליפה גדולה שבראש חשב ודאי שיכול עליה' ולכן שלח לבלעם וא"ל לכה נא ארה לי את העם הזה וא"ת איך יועיל מעשינו נגדם מאחר שהם קדושים הרבה ומרוחקים מן הטומאה הא ודאי לא תוכל הטומאה לפעול בהם רעה ולז"א כי עצום הוא ממני ר"ל מה שהוא עצום בעו"הז הכל ממני כי הם מצד עצמם אין להם חלק בעו"הז וא"כ מאחר שהם ניזונים ממנו יש לנו שליטה עליהם. והשתא אתי שפיר תשובת בלעם מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' ואם תבא לחשוב כאשר חשבת שהם ניזונים בעו"הז מן האומות ואין להם חלק מצד עצמם הנה זה אינו יען כי מראש צורים הוא אברהם אע"ה שהוא ראש האבות שנקראו צורים אראנו שבו מצינו שהוסיף לו הקב"ה ה"א להורות כי הצדיקים יש להם חלק בעו"הז מצד הפירות וא"כ הם ניזונים מחלקם שמגיע להם מן הפירות ולא כאשר חשבת וא"כ אין לנו יכולת עליהם:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב נחלת בנימין ז"ל וז"ל הקב"ה הקנה לאברהם שמים וארץ והן הנה האומות הם כפויים תחת מערכות השמים ומעתה בקניית השמים זכה אברהם להיות לו כל האומות לעבדים ושוב א"א להיות להם בישראל קנין הגוף דמה שקנה עבד קנה רבו כי אם שעבוד בעלמא יהיה להם בישראל ולכן הקנה הקב"ה לאברהם שמים וארץ קודם גזרת כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם דמרמז ג"כ על ד' מלכיות וכו' עכ"ל ע"ש. והנה לפי דברי הרב ז"ל נמצא ממילא דהרויחו ישראל עוד בזה שאז לא תשלוט בהם קסמים וניחושים ומשטרי המזלות כי ישראל הם למעלה מכל אלו כי להם יש קנין בשמים מבת ירושת אברהם אע"ה שהקנה לו הקב"ה שמים וארץ ואנחנו בית ישראל בניו באי כחו של אברהם אע"ה וז"ש מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וא"ת הלא אני רוצה שתעשה בכשפיך ולא אבקש שתעשה ברצון השי"ת לז"א כי מראש צורים אראנו והכוונה שאם לא ירצה השי"ת ויהיה הדבר ברצונו הנה לא יועילו הכישופים והקסמים כנגד ישראל יען כי מראש צורים הוא אברהם אע"ה שהקנה לו הקב"ה שמים וארץ אראנו וא"כ מאחר שיש להם קנין בשמים א"כ הם אחיזתם וקנייתם למעלה ממשטרי המזלות ובודאי שלא נוכל להרע להם בהם כי לא יפעלו בהם כלום:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב סמיכות חכמים דלכך קפיד רחמנא שלא לקרוא לאברהם אברם הוא משום דהאבות הן הן המרכבה ואברהם גי' רח"ם ולכן הקפיד לקוראו אברהם דוק' שהוא גי' רח"ם דלא לישתכח רחמנותיה דאברהם אע"ה ע"ש. ובזה יובן בס"ד ברוגז רחם תזכור ר"ל בעת הרוגז תזכור זכות אברהם שהוא גי' רח"ם ובזה יובן מה אקב לא קבה אל וכו' יען כי מראש צורים הוא אברהם אראנו שהקפיד הקב"ה לקראו אברהם שהוא גי' רח"ם כי היכי דלא לישתכח רחמנותיה דאברהם וא"כ זו הוראה שלא יעזוב הקב"ה ויטוש את עמו אפי' רגע במימריה וא"כ איך אוכל להרע להם:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד מה שכתב הרב ז"ל שם משם המקובלים ז"ל שכל האבות אחיזתם בשם אל והחסדים יתעוררו בזכות כולם ולכן ר"ת אברהם יצחק יעקב ישראל איי"י כמספר א"ל והוא המילוי משם ס"ג וכו' ע"ש גם כתב שם דאברהם אע"ה עצמו הוא גי' שמונה פעמים א"ל שהוא חסד רמז לשמונה חסדים וכו' ובזה יובן מה אקב לא קבה אל וכו' וא"ת מה שייכות יש להם בשם א"ל לז"א כי מראש צורים אראנו כלומר ראש שמות האבות שנקראו צורים ששמותם אברהם יצחק יעקב ישראל שר"ת שלהם גי' א"ל להורות שהם אחוזים בחסד אל כל היום וגם אברהם אע"ה עצמו שהוא ראש צורים ג"כ הוא ח' פ' א"ל רמז לשמונה חסדים ולכן אמרתי מה אקב לא קבה א"ל ומה שאמרתי מה אזעום לא זעם ה' הוא משום דהן עם לבדד ישכון שמפרישים עצמם מן הגוים ועושים עצמם גוי אחד בארץ וא"כ מאחר דדין יחיד יש להם א"כ הדין הוא ששם הוי"ה ב"ה שהוא שם המיוחד יהיה בעזרתם מדה כנגד מדה ולכן אמרתי מה אזעום לא זעם ה' שודאי הוא ששם הוי"ה ב"ה יהיה בעזרתם:
או יובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א בש"ה וז"ל טעם למה שמצינו הצדיקים גדולים בני רשעים גמורים כמו שמצינו אברהם שהיה בן תרח כומר גדול והיה עושה פסילים למכור לכל העולם ולהחטיאן ובזה ית' למה הקלי' מתאוים כ"כ להחטיא בנ"א עד שגרמו להחריב ב"המק ולהגלות שכינתו ית' בין הגוים ולהכעיס הבורא אשר בראם וסוד הענין הוא דע כי ע"י חטאו של אד"הר נפלו כל הנשמות לעמקי הקלי' והנה הקלי' הם שיורו הזוהמא והפיסולת שנתברר מן הקדושה במיתת מלכי אדום כמבואר אצלינו והקלי' אלו הם בעצמם הנק' בשם דרגא דמותא אבל הקדושה היא אלהים חיים ומלך עולם ולכן הם רודפים אחד הקדושה הנק' חיים כדי ליזון ולחיות ממנה ובעוד שהקדושה בתוכם הם חיים וניזונים ממנה וכשאין קדושה בתוכם הם מתים ואין להם חיות ושפע ולכן הם טורחים ורודפים אחר הקדושה ומחטיאים נשמת האדם הקדושה כי אז גורמין אל הקדושה ולאותה נשמה שתכנס ברשותם והם חיים וניזונים על ידה לפי שהנשמה הקדושה א"א לה להכרת ממקום הקדושה כי הבורא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אפי' ניצוץ קטן של נשמה קדושה וממקום קדושתו ית' משפיע וממשיך מזון אל אותם הנשמות שבתוך הקלי' ההם ומאותו שפע ניזונין גם הקלי' ולכן רודפים אחר האדם להחטיאו כאדם הרודף אחר מזונותיו לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב. והנה כאשר נחרב בית המקדש גלתה שכינה בין האומות והקלי' לפי שהנשמות שגלו ביניהם אין בהם כח ויכולת לצאת מתוכם כיון שנפגמו בחטאם ועל כן שכינתו ית' אשר עליה נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא נכנסת ביניהם כדי ללקט אותם ניצוצות נשמות אשר בתוכם ומבררת אותם ומעלה אותם למקום הקדושה ומחדשתן ומורידן בע"הז בגופות בני אדם. ובזה תבין היטב סוד הגלות של השכינה ומיום שחרב ב"המק זו מלאכתו ית' עד שתכלה מלאכתו ללקט כל הנשמות שנפלו תוך אדם בליעל ונתערבו בו מראשו ועד רגליו ועד שיגמור ללקט אפי' אותם שנפלו עד הרגלים אין המשיח נגלה ואין ישראל נגאלים כמבואר אצלינו בס' הזוהר פ' פקידי וז"ל כד מאטו רגלין ברגלין כדין כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וכו' ואמנם אין השכינ' מלקטת אותם כ"א ע"י מעשה התחתונים ותפלותיהם בסוד תנו עוז לאלהים וכו' וכפי גדר מעשה התחתונים כך גדר הוצאת הנשמות והניצוצות ההם ואילו כל ישראל היו שבים בתשובה שלימה היה כח בשכינתו ית' להוציא כל הנשמות משם ברגע א' אבל חטאתינו מתישים כחה וכמש"ה צור ילדך תשי וכו' וכאשר יכלו כל הנשמות מלצאת משם אז גם שכינתו ית' תצא משם ויסתלק חיותם וימותו הקלי' והרשעה כולה כעשן תכלה וז"ס פסוק בלע המות לנצח וכו' שהקלי' הנק' מות יכלו ויבולעו ברגע מסיבת הסתלקות שכי' יתב' מתוכם וכל ניצוצות אשר ביניהם כנז'. ונחזור לענין כי בהיות השכינה בתוכם מוכרח הוא שיקבלו מזון ושפע וחיות ואין השכינה גולה ביניהם אלא לסיבת הנשמות ולכן כל מגמתם הוא להמשיך הנשמות בתוכם ולעכבם שלא יצאו כדי שיחיו ויתפרנסו על ידן והנה כפי גודל ערך הנשמה הן גודל ערך השפע הנמשך להם ולכן בהיות איזה נשמה יקרת הערך בתוכם אינן מניחים אותה לצאת מתוכם וכל מגמתם לטנפה ולטמאה ככל הכא בידם כדי לעכבה אצלם תמיד ולפעמים שהם מתייראים אולי איזה צדיק גדול יעשה איזו מצוה גדולה ויהיה יכולת בידו להוציא אותה הנשמה מתוכם ולהמשיכה בטיפת זרעו כשמזדווג עם אשתו בקדושה ולכן בראותם איזה רשע פגום בתכלית טורחין הרבה ומקטרגין לפני הש"ית על הנשמה ההיא להכניסה בטיפת זרעו המזוהמת כדי שעי"כ תתקלקל הנשמה ההיא יותד מבתחלה ותפגום בתכלית ועי"כ תחזור לידם פגומה מאוד ולא תצא עוד מתוכם והנה הקב"ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ובפרט נשמה זו הטהורה והמעילה ואז שומע לקולם ומכניסה במקום הרע ההוא וכיון שיצאת מתחת ידם הקב"ה עוזר אותה והיא מתנערת מעפר שריפת חטאחה וטומאתה ומבשרת מעשיה במרגלית המתרחצת ומראה זכותה לעיני הכל ולא די שאותה הנשמה נתקנת אלא גם הרשע אביו שהולידו זוכה ע"י בנו וחוזר בתשובה ע"ד מה שנת' אצלינו בענין איוב שהיה גלגול תרח אבי אברהם אשר שב בתשובה ע"י בנו אברהם והקב"ה מדמה בקלי' כי חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח עכ"ל לשון קדוש זלה"רה זיע"א ע"ש:
נמצינו למידין שאם תראה צדיק גדול שיצא מרשעים גדולים כמו אברהם אע"ה שיצא מתרח צריך שתדע כי הקלי' הם שרצו שתכנס נשמה קדושה זו בטיפת זרעו של אותו רשע המזוהמת כדי שע"י תתקלקל הנשמה ההיא יותר מבתחלה ותפגום בתכלית וע"י כן תחזור לידם פגומה מאוד ולא תצא מתוכם עוד ונמצא שהם כוונו בזה לטובתם ולהנאתם כדי להרויח ואמנם הקב"ה עשה זאת לדעתם שעשה ברצונם להכניס אותה נשמה בטיפת זרע של אותו רשע שרצו ועזר לאותה נשמה ונתן בה כח להתנער מטומאתה ומכשרת מעשיה ומתטהרת כמרגלית המתרחצת ומראה זכותה וזה היה לרעתם שלא די שאותה נשמה נתקנת אלא גם אביו שהולידו זוכה ע"י בנו וחוזר בתשובה וכמ"ש בתרח. ובזה פי' רבינו האר"י זיע"א במ"א כוונת הפסוק אשר שלט האדם באדם לרע לו שהשליטם לקליפות באדם להכניס הנשמה ברצונם והוא לרע להם ונמצא שמזה הוכחה עצומה להם שלא תועיל תחבולתם וערמתם ועצתם העושים בשביל כדי להזיק את ישראל שהם זרע קודש מסטרא דקדושה ונשמתם גבוהה ורמה חלק אלוה ממעל כי אדרבה תהיה עצתם להפך ולא די שלא תהיה לטובתם אלא תהיה לרעתם א"כ יותר טוב שלא יגעו בישראל ולא יבקשו ויקטרגו לעשות בהם מחשבתם ומזמת לבם הרע כי אדרבה שכיח יותר שהם יפסידו הרבה וישראל ירויחו הרבה וכמו שהיה גבי אברהם אע"ה שהם חשבו לאבד הנשמה הקדושה ההיא ח"ו ולכן בקשו להכניסה בטיפת זרע של תרח והקב"ה הפר את עצתם וקלקל את מחשבתם והשיב גמולם בראשם שלא די שהוא נטהר ונזדכך מאור ועלה במעלות רמות ונשגבות אלא גם את אביו זיכה והחזירו בתשובה ועל זה וכיוצא בזה נאמר כמאן דלא חלי ולא מדגיש גברא דמאריה סייעיה וא"כ יש להם ללמוד הוכחה לזאת ממה שרואים בעיניהם את אשר נעשה בנשמות הקדושות אשר באו אצל רשעים גמורים שלא הועילה עצתם ומחשבתם בהם כי הגם שבאו בטיפה מזוהמת ננערו מטומאתם ונטהרו והאירו במו המרגלית ואבן הטובה אשר גם כי תפול בתוך רפש וטיט תכף תאיר ותזהיר במעט מים שרוחצים אותה ודבר זה וענין זה של הנשמות לאו דוקא באברהם נמצא זה אלא גם באמהות הקדושות שהם שרה רבקה רחל לאה כולם היו אבותיהם רשעים גמורים ועכ"ז יצאו קדושים אלו מהם מאירים ומזהירים בזוהר הרקיע אשר בנו את בית ישראל. ובזה יובן מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וא"כ מאחר שאין רצונו ית' בקלקולם אלא חפץ בטובתם השתא גם אם אבא לעשות תחבולות אחרות כדי להזיק להם בענין אחר גם זה לא יועיל וחושש אני פן יהיה הכל לטובתם של ישראל ולדעתם של הגוים יען כי אני מראש צורים הוא אברהם אע"ה אראנו שחשבו הקלי' להביאו בתרח כדי לאבד נשמתו ח"ו ולא הועיל להם ואדרבה שהם הפסידו בזה ולזה תפס דוקא ראש צורים שהוא אברהם אע"ה כי משאר צורים יצחק אע"ה ויעקב אע"ה אין ראיה לזה כי כל אחד מהם היה צדיק בן צדיק ואמנם הראיה הוא מן אברהם שהיה צדיק גדול ויצא מתרח שהיה רשע גדול ונמצא שלא הועילה מחשבתם הרעה כנגד הקדושה מאחר שהשם יתברך חפץ בטובת הקדושה וכן נמי הוא גבי ישראל הם זרע קודש גם אם נעשה עוד תחבולות אחרות באופנים שונים כדי להדע להם לא יועיל כנגדם מאחר שהקב"ה חפץ בטובתם ואז כל מה שנעשה להם יהיה להפך וכמו שהיה בענין אברהם שיצא מתרח וכאמור. וגם עוד נמי ומגבעות אלו האמהות אשורנו שבולם היו נשמות קדושות ויצאו מן רשעים גדולים ועכ"ז לא הועילה כנגדם מחשבת הקלי' שחשבו להביאם במקום הרע ההוא כדי לאבדם יען כי השי"ת היה חפץ בטובתם ועזר אותם ברחמיו בכחו הגדול ויצאו נקיים וטהורים וברורים וצדיקים גמורים אשר המה בנו את בית ישראל זרע קדש. גם מזה תבין ותדע שאין התערבות לזרע קודש אלו עם הסט"א כלל ועיקר אלא הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב דהנך רואה בעיניך שהגם שנתגדלו צדיקים אלו בין רשעים עכ"ז לא למדו אפי' מקצת מעשיהם הרעים ולא נדבק בהם אפי' מעט מן המועט מטומאתם וטומאת שאר אנשי מקומם אשר היו רעים וחטאי' וכמו השמן דלא שייך שיתערב עם המים יחד וכע"כ הוא צף למעלה ממנו כן הם לא יהיה להם התערבות עם המים הזדונים ועושי רשעה כלל ועיקר:
מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. יובן בס"ד לפרש דהנה ישראל הם חלוקים לד' דגלים כי הם עשויים ד' דגלים לא חסר ולא יתר וא"כ השתא אם תבא לחלק מספר שם ישראל לארבע' חלקים יהיה כל חלק מספר קל"ה וישאר מספר אחד שלא יתחלק בחשבון וזה סימן ורמז שישראל הם גוי אחד בארץ והכוונה שלעתיד יהיו הם אומה יחידית בעולם שכל האומות יבטלו לגבי דידם וכמ"ש הפ' והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך וגו'. גם ידוע מ"ש רז"ל ע"פ כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה כנפיה מגינות עליה גם ישראל מצות מגינות עליהם והנה פסוק עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב תרגמו אונקלוס ז"ל הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא ובעממיא לא יתדנון גמירא עכ"ל וא"כ השתא ז"ש הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וכתרגומו שהוא הא עמא בלחודיהון עתידין וכו' ובעממייא לא יתדנון גמירא והדר מפרש טעם לזה ופתח במאי דסליק ואמר מה שאמרתי ובגוים לא יתחשב שהכוונה הוא שבעממייא לא יתדנון גמירא הטעם משום דמי מנה עפר יעקב וכמו שפירש רש"י ז"ל שהכוונה הוא לומר דאין חשבון במצות שהן מקיימין בעפר לא תחרוש בשור ובחמור לא תזרע כלאים אפר פרה עפר סוטה וכיוצא בהם והיינו לומר שיש להם מצות הרבה וא"כ ודאי הוא דבעממיא לא יתדנון גמירא כי מצות מגינות עליהם וכמ"ש רז"ל ע"פ כנפי יונה נחפה ככסף וגו' ומה שאמרתי תחלק הן עם לבדד ישכון שהכוונה הוא כתרגומו הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא הנה יש רמז והוראה לזה כמספר את רובע ישראל ר"ל אם תחלק את מספר ישראל על רבעים ר"ל שתחלקנו לד' חלקים במנין כחילוק הדגלים שלהם אזי ישאר מספר אחד שלא יכנס בחשבון וזה המספר הנשאר הוא להורות על זאת דהם לבדם עתידין דיחסנון עלמא:
ואפשר לרמוז עוד בזה בס"ד דאם תצרף מספר האחד הנשאר עם כל חלק וחלק שהוא מספר קל"ה אזי יהיה כל חלק מספר קול רמז שישראל כל כחם הוא בקול התורה שלומדים וכמ"ש הקול קול יעקב ואין הידים ידי עשו והנה הם ד' חלקים ואם תצרף האחד עם כולם יהיה ארבעה פעמים קול רמז שצריכים להיות שלמים בד' חלקים של התורה שהם נקראים פרד"ס וזהו ארבעה מיני קולות:
או יובן בס"ד לפרש המשך הפסוק מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל הנה נתבאר אצלינו כי כל העולמות נבראו מבירורי אותם המלכים (פי' הם ניצוצי הקדושה הנקראים ז' מלכים כנודע) והיותר זך הוברר בעולם האצילות ואחריו הוברר לצורך עולם הבריאה ואחריו ליצירה ואחריו לעשיה והיותר זך שבעשיה הוא האדם והוברר תחלה ואחריו החי בלתי מדבר ואחריו הצומח ואחריו הדומם. ואמנם הצדיק על ידו מעשיו והמצות שעושה באכילתו וכיוצא יש בו כח לברר עוד מחלק הדומם להעלותו אל הצומח ואל החי ואל האדם כמבואר אצלינו בשער המצות פרשת עקב במצות ברכת המזון ואמנם הרשע על ידי מעשיו גורם להפך שמורידם ולא מעלם. ויש מיני עונות שגורמין שחלק האדם ירד עד בחי' הדומם ויש עד הצומח ויש עד החי בלתי מדבר ולכן כנגד זה יש רשע שאחר מותו מתגלגל באבן דומם כפי מה שחטא ויש רשע שמתגלגל בצומח ויש שמתגלגל בבעל חי כי ע"י עונו נמשל כבהמות נדמו ובמעלה אחת הם עומדין ונדמין זה לזה והנה אלו המתגלגלים בגלגולים אלו יושבים שם זמן קצוב עד ימרק עונו שגרם לו להתגלגל שם בצומח וככלות זמנו עולה ומתגלגל בבעל חי וככלות זמנו עולה ומתגלגל באדם ממש ואמנם ענין זה הגלגול שנתגלגל באדם הוא בא' משני פנים הא' הוא ענין אלו הנשמות של רשעים אחר שמתו ולא זכו ליכנס לגיהנם נכנסין בגופות בנ"א החיים בע"הז ומספרים כל הקורות אותם שם כמפורסם זה רחמנא לישזבינן. והב' הוא שמתעברים בב"א בסוד העיבור כנ"ל בדרושים שקדמו ומתדבקים בו בהסתר גדול ואז אם האדם ההוא יחטא מתגבר עליו נפש ההיא המתעברת בו ומחטיאתו ומסיתו לדרך רע ע"ד מה שנת' אצלינו בדרושים הקודמים שכאשר נשמת הצדיק מתעברת באדם מסייעתו להיטיב כך נפש הרשע אוותה רע להרשיע וכבר נת' אצלינו ענין זה כי לפעמים המתעבר באדם הוא לתועלת עצמו פרי להתתקן המתעבר עצמו. ולפעמים הוא לתועלת האדם כדי שהנפש ההיא תסייעהו להיטיב ושחי בחי' אלו ישנם גם בנפש הרשע המתעברת באדם או יהיה לתועלת הנפש המתעברת לפי שהאדם הזה הוא צדיק. או יהיה האדם רשע יתתעבר בו הנפש ההיא כדי להחזיקו ברשעתו עדי איבדו מן העולם ח"ו והנה אחר שהנפש המתגלגלת באדם בא' משני פנים הנ"ל השלים זמנו הקצוב לו לעמוד שם ונתכפרו עוניתיו אז ויכל לבא אח"כ בע"הז בגלגול גמור אמיתי ויוולד הגוף בעו"הז בשאר בנ"א.
ונחזור לענין כי ראיו שתדע כי לא בכל זמן יש כח אל המגולגלים הנז' בדומם וצומח וכו' לעלות משם ולהתתקן כי לכל זמן ועת לכל חפץ. אמנם זה היא זמן עלייתם דע כי מי שנתגלגל בדומם וגזרו עליו זמן קצוב של כך וכך שנים הנה כאשר יגיע זמן עלייתו מן הדומם להתגלגל במדרגת הצומח אינה עולה רק בד' חודשים האמצעיים שבי"ב חדשי השנה הם אב אלול תשרי חשון ואם זמן הקצוב לו נשלם בד' חודשים אלי עולה ואם לאו צריך להמתין עד שנה האחרת בד' חודשים הנז וזמן עלייתם מן החי אל האדם היא בד' חו' אחרונים שהם ניסן אייר סיון תמוז זמן עלייתם מן החי אל האדם היא בד' חו' אחרונים שהם כסליו טבת שבט אדר:
ואמנם אע"פי שסדר עלייתם היא ע"ד הנז' מן הדומם לצומח זמן הצומח לחי זמן החי לאדם המדבר הנה לפעמים יעלה מגולגל שתי מדרגות יחד כמו מי שנתגלגל בתחלתו בדומם שהיא עפר ותבא איזה בהמה יתאכל עשב ובו מעורב מעט עפר אשר כי היה מגולגל הנפש ההיא והנה עתה נפש זו נתגלגלה בבהמה ההיא ועלתה ב' מדרגות ביחד שהיא מן הדומם אל החי. אי באופן אחר כי אם יהיה מגולגל בצומח שהיא ירק ופירות האילן יאכלם האדם נמצא שהמגולגל ההיא עלה מן הצומח אל האדם והם שתי מדרגות ביחד ולפעמים יעלה המגולגל כל המדרגות בפעם א' דהיינו מן הדומם אל האדם כגון מעט עפר שנתערב בתבשיל ובאותו עפר היה מגולגל אדם אתד נמצא שעלה מן הדומם אל האדם. ודע שהמגולגל במים ובמלח אינם נק' רק צומח והטע' היא לפי שהמים הם נגרים וחיים ונובעים ואינם דוממים כמו העפר והמלח נעשה מן המים ולכן נק' גם היא צומח וז"ש אומרם ז"ל בגמרא דשבת הנוטל מלח מן המחצב שלו חייב משום קוצר ונודע שאין קצירה אלא בצומח והנה ענין אלו המגולגלים נת' עניינם במקומות רבים כנז' בפסוק הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי:
גם דז"ל רמזו זה באומרם ריש תורא בדיקולא סליק לאגרא וכו' כי הרואה שור שחור בימי ניסן יברח ממנו ויעלה לגג מפני שהשטן מרקד בין קרניו והענין היא כי השור שהוא דינא קשייא יותר מוכן להתגלגל בו הנפש משאר בהמות ולכן יברח ממני משא"כ שאר בהמות ולפי שקדם לנו שאין זמן עליית המגולגל בצומח לבעל חי אלא מניסן ואילך לכן בימי ניסן שאז נכנס בו המגולגל הרשע ההוא אולי ע"י תוספתת העיבור ההיא הרע וזיק למי שיפגע בו אבל אחר שכבר נתגלגל בו אינו מזיק כי הורגל בו ולכן אין קפידא אלא בחדש הראשון לעלייתו שהוא חודש ניסן שהשור באוכלו עשב הצומח נתגלגל כי הרשע ההיא שהיה בתתלה בצומח ההיא וכבר נת' אצלינו בשער הפסוקים בענין יונוס ויומברוס בני בלעם הרשע שעשו העגל בחדש תמוז ועליו נאמר בתבנית שור אוכל עשב יע"ש:
וענין המתגלגל בדומם נת' בענין נבל הכרמלי שכתוב כי וימות לבו בקרבו והיא היה לאבן וסוד הענין יובן במ"ש לעיל כי לכן נתגלגל בבלעם ואח"ך בנבל הכרמלי והנה בלעם הרשע היה הולך לקראת נחשים ואין כחו אלא בפיו לקלל בני אדם וכשנהרג בלעם נתגלגל באבן אחת שהיא בחי' דומם לכפר לחישתו בפיו כנז' וכשנתגלגל אח'ך בנבל הכרמלי שאז היתה תחלת ביאתו לעו"הז להתתקן הנה כשאירע אותו המעשה שחירף את דהע"ה יאמר מי דוד ימי בן ישי וכו' ירצה דהע"ה להורגו יען שבא לתקן אותו דבור הרע של בלעם והוסיף פשע וחזר וחטא בדבור לקלל את דוד מלך ישראל ואז זכר נבל וידע כי בתחילה נתגלגל באבן לתקן הדבור של בלעם ועתה חזר לקלקולו ולכן וימת לבי בקרבו בזוכרו כי היא היה לאבן בתתלה כנז' ולכן לא כתיב ויהי אלא והיא היה לאבן והנה נבל היה אדם גדול ואין תימא איך ידע זה גם אפשר שהגיד לי איזה נביא אי חכם גם אפשר לומר אע"ג דאיהי לא חזי מזליה חזי גם ענין הגלגול בדומם נרמז אצלינו בפסוק כי אבן מקיר תזעק כי יש מגולגלים באבן שבקיר שהיא דומם או בכפיס מעץ שהוא צומח ומשם זועקים מרוב העונש אשר להם שם עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
ועוד כתב רבינו זלה"ה זיע"א שם במ"א יז"ל גם ענין נבל הכרמלי בשלושה גלגולים נתגלגל בסדר אותיות שמי ל לבן ב בלעם נ נבל ושלשתם נרמזו בפסוק אחד והוא זה קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל כי דגר היא לכן שקבץ אבנים יעשה יגר סהדותא כי תרגום של גל היא דגורא גם רז"ל אמרו שלא היו לו בנים עד שבא יעקב לביתו כמש"ה ויברך ה' אותך לרגלי וזש"ה ולא ילד ואח"ך נתגלגל בבלעם שהיתה לו נפש רחבה כמ"ש רז"ל ע"פ אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב ועליו נא' עושה עושר ולא במשפט אלא לקלל את הבריות ולפי שמת בחצי ימיו במ"ש בגמרא לדידי חזי לי ספרא דבלעם וכתיב היה בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם רשיעא כד קטיל יתיה פינחס וכו' ולזה אמר עליו הכתוב בחצי ימיו יעזבנו גם כיון על היות בלעם גלגול האמצעי וכנגד גלגולו בנבל הכרמלי שהיה אחרון ג' הגלגולים שלו אמר ובאחריתו יהיה נבל כמשמעו ולכן נבל אותיות לבן ממש למפרע עכ"ל לשון טהור זלה"ה זיע"א ע"ש:
ועוד כתב רבינו זיע"א זלה"ה בש"הפ וז"ל ואומרו תמות נפשי מות ישרים כבר ביארנוהו בביאור מאמר אחד מס' הזהר בפ' בלק בענין בלעם שאמר הרשב"י ע"ה לר"א בריה מבאן ולהלאה קב"ה עבד ביה מה דעבד בההוא חייבא ועליה ועל דרמי ליה כתיב ושם רשעים ירקב וע"ש בביאורינו אל המאמר ההוא בשיב בשער מאמרי רשב"י דף קמ"ח ע"א והענין הוא בקיצור במה שנת' למעלה כי בלעם הוא הרע של הבל ומשה הוא הטוב של הבל ונודע כי בהיות הכסף נצרפת ע"י העופרת שהיא הקלי' אשר היא שואבת הסיגים של הכסף מוכרח הוא שישארו איזה ניצוצות כסף מעורבות עם הסיגים באותה העופרת וחוזרים הצורפים לצרף העופרת ההוא ומוציאים מתוכו כל ניצוצות הכסף ועד"ז כשנצרף הטוב של משה מתוך הרע של בלעם בהכרח נשארו בו קצת ניצוצות טובות ממש משורש מרע"ה והם מוברחות לצאת ולהתברר משם על ידי מיתות רבות וגלגולים בנודע וענין הקדמה זו היא בכל בחי' נשמות וזכרהו ובכח הניצוצות ההם של שורש משה היה משיג כל אותה ההשגה הגדולה שעליה היה משבח עצמו ואומר נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון וגו' כנז"ל ואין ספק שאם דבריו אלה לא נתקיימו לא היו נאמרים בנבואה גם לא היו נכתבים בתורה במ"ש תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו אבל הענין יובן במה שהודעתיך כי משה הרג את המצרי שבו היתה נפש הרע של קין מגולגלת בו והיה בה ג"כ ניצוצות טובות ורצה משה שהוא הבל אחיו לתקנו ע"י הגלגול והמיתו בשם המפורש של שם בן מ"ב להעלות נפשו אל הקדושה אבל בלעם שטמא עצמו בנחש ובקסם ובשכבת זרע ובבעילת אתונו כנז' בזהר ונתטמא בתכלית לא רצה פינחס שהוא משורש קין להמיתו בשם המפורש רק בחרבו הטמאה שהיה ע"ז בצורת נחש חקוק עליו כמ"ש בזהר בפ' בלק על פסוק ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב וע"ש ונמצא כי גופו מת בדרך הטומאה בחרבו הטמאה אבל נפשו נתגלגל אח"כ בזרע ישראל הנק' ישרים ע"ש ישראל כנודע ואז נתקנה וזהו תמות נפשי מות ישרים כי ניצוצות טובות המעורבות בנפשו יתגלגלו בישראל ואז ימותו מיתת ישרים משא"כ בגופו כנז' והנה נתבאר אצלינו כי לכן נתגלגל ג' גלגולים כנגד ג' אותיות שבשמו והם "לבן "בלעם "נבל הכרמלי ונמצא כי אחרית גלגולו שהיא בפעם הג' בסוד הן כל אלה יפעל אל וכו' היתה כמוהו של ישראל והוא גלגולו בנבל הכרמלי ולכן גם נבל הם אותיות לבן בהפוך גמור ולפי שנבל מת בעשרת ימי תשובה במוצאי יום הכפורים במ"ש רז"ל והיא מיתת ישרים כנודע כי מי שמת במוצאי יו"הכ סימן יפה לו וזהו תמות נפשי מות ישרים ועיין במה שנתבאר בפ' קורא דגר וגו' ובאחריתו יהיה נבל שז"ס ותהי אחריתי כמוהו. גם רמז בפ' הזה ענין גלגולו של נבל כי נתגלגל בברזילי הגלעדי שמתחיל באות ב' של לבן ושם נתקן יותר וכנגד מה שאמר היום רבו עבדים המתפרצים וכו' ולקחתי את טבחתי ואת מימי וכו' כתיב בברזילי והוא כלכל את המלך בישיבתו במחנים והיה אהוב נאמן לדוד וכנגד גלגול בלעם בנבל שאז התחיל להתגלגל בזרע ישראל כתיב תמות נפשי מות ישרים וכנגד גלגולו האחר בתיקון נוסף בברזילי הגלעדי שיצא ממנו כמהם בנו שהלך וישב עם דהע"ה כנז' ותהי אחריתי כמוהו כי כמוהו וכמהם אותיותיהם שוות וקרובות זו לזו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א שם:
הנה נמצינו למידין מכל האמור שזמן עליית המגולגלים בדומם לעלות הוא בד' חודשים האמצעיים שבי"ב חדשי השנה והם אב אלול תשרי חשון וכאמור גם נתבאר לעיל שבלעם נתגלגל בדומם אחר שנהרג ואח"ך נתגלגל בנבל הכרמלי והנה ידוע שלפעמים הנפש המתגלגלת בדומם וצומח וכיוצא אפשר שתתגלגל באדם שהוא גוי ואמנם בלעם נשתכח בעצמו שתמות נפשו מות ישרים שתעלה מן האבן ותתגלגל בנבל הכרמלי שהוא ישראל ולא תתגלגל בגוי כאשר נתגלגל עתה בגוף שלו שהוא גוי גם כבר נתבאר שסדר העליה מן הרומם הוא שע"י שמוציא הדומם שהוא העפר הצמח ירקות ואילנות בזה תעלה הנפש המגולגלת בדומם ותהיה בצומח וכן אם הצמח תאכלנו הבהמה יעלה מן הצומח למדרגת החי וכן בשר הבהמה כשיאכלנו האדם יעלה אז למדרגת האדם ואמנם אפשר שיעלה נפש המגולגל ב' מדרגות יחד והוא שיפיל מעט עפר וצרורות בתוך מאכל הבהמה ותאכלנו הבהמה ונמצא שעלה ב' מדרגות בפעם אחת וכן אפשר שיעלה ג' מדרגות בפעם א' והוא שיפול מעט עפר בתבשיל ויאכלנו האדם ונמצא שעלה אותו המגולגל באותו עפר כל המדרגות בפעם אחת דהיינו מן הדומם אל האדם ועיין לעיל כמ"ש בס"ד בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בפרשה זו בפסוק עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו וכו' ע"ש:
ובזה יובן בס"ד לרמוז מי מנה עפר יעקב מנה מלשון ה' מנת חלקי וכוסי והכוונה שהוא משביח את אותם המגולגלים בדומם שהוא העפר כשיתגלגלו בעפר יעקב ר"ל בארץ של ישראל שנמצאים שם ישראל יען שאם אותם המגולגלים בעפר שהוא הדומם במקום שאין נמצאים שם ישראל אלא בארץ העממים הנה קשה הדבר להיות שיעלו אותם המגולגלים בעפר ויהיו אצל ישראל מאחר דלא שכיח שם ישראל וא"כ השתא בין אם יעלו המגולגלים כפי ההדרגות בזה אחר זה בין אם יעלו בלתי הדרגות אלא בפעם א' עכ"ז קרובים יותר להתגלגל באדם גוי דשכיח שם במקום ההוא יותר מישראל וא"כ השתא לכן הוא משביח לאותו המגולגל בעפר שהוא הדומם שיתגלגל בעפר יעקב כי אז קרוב הדבר יותר שיעלה ויתגלגל בישראל ולא בגוי ובפרט אם יקרה שיפול אותו העפר שמגולגל בו בתבשיל או בשאר מאכל שאוכל ישראל ונמצא שיעלה בפעם א' כל המדרגות הנה זה איך שייך להיות בעפר שבארץ העממים דלא שכיחי שם ישראל כי רחוק הדבר מאוד שיהיה בדרך מקרה שיבא אותו העפר ויהיה במאכל של ישראל ויעלה כל המדרגות בפעם א' ולז"א מי מנה עפר יעקב ר"ל מי זה המגולגל בדומם שזוכה להיות מנה שלו כלומר חלק שלו שצריך להתגלגל בו עפר יעקב ר"ל שמן השמים ישימו לו חלקו מן הדומם שצריך להתגלגל בו בעפר של יעקב והוא במקום שיושבים שם בית יעקב ולא בעפר של גוים שהוא בארץ העמים דלא שכיחי ישראל יען כי אז ומספר את רובע מספר מלשון ספיר שהוא לשון הארה כי כל עלייה שיעלה המגולגל מאותו דבר שהוא מגולגל בו ודאי היא נחשת לו הארה גדולה וגם נמי צריך שיבא לו הארה מן השמים בשביל סיוע עלייתו כי אין נמצא המעוררות עליה למטה בלתי שימשך הארה מלמעלה וכבר נתבאר שהארת עליית המגולגלים בדומם הוא בארבעה חודשים דוקא ולז"א ומספר את רובע כלומר הארה שתהיה את רובע ר"ל בד' חודשים שבשנה השייכים לדומם תהיה הארה זו של עליית המגולגל אצל ישראל דוקא ולא אצל הגוים ולכן אני מגדיל הענין ואומר מי מנה עפר יעקב יען כי בזה יהיה מספר את רובע היא הארה שבארבעה חודשים אצל ישראל דוקא ולא יבא לחלק הגוים כלום כי הכל יעלו ויהיו אצל ישראל ומה שאני מדבר בגלגול העפר שהוא הדומם דוקא שלא זכרתי כדברי כי אם גלגול הדומם שאמרתי מי מנה עפר יעקב ולא שאר גלגולים של הצומח והחי יען כי הוא הגם שתמות נפשו שבגלגול זה מות ישרים ר"ל שיהיה נהרג בחרב כאשר נהרגו ישרים שבישראל והם הרוגי מלכות עכ"ז לא יועיל לו לתיקון נפשי ומוכרח שתהיה אחריתי כמוהו כלומר כמו העפר שהוא מדבר בו והכוונה שאחר שיהרג אזי נפשו לא תתקן בזה ומוכרח שיתגלגל באבן שהיא עפר והוא גלגול הדומם וזהו כמוהו קאי על העפר דקאי ביה וא"כ לזה זכרתי בדברי גלגול העפר דוקא שהוא הדומם יען כי זה הוא אחריתו וחלקו ומקוה שגם חלקו ישימו לו בעפר בית יעקב כדי שאז יעלה ויתגלגל בישראל ולא בגוי וכן היה שנתגלגל באבן ועלה אח"כ ונתגלגל בנבל הכרמלי שהוא ישראל ועיין לעיל בפרשת קרח מה שפירשנו בס"ד על פסוק ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים וגו' וא"כ אתי שפיר יותר באומרו תמות נפשי מות ישרים ר"ל שגם הוא נהרג באבנר ושאר צדיקים כיוצא בו:
ונמצא שבלעם נתגלגל אח"כ באבן ואחר כך בנבל ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש בלעם נאום הגבר שתום העין כי אב"ן נב"ל גימט' העי"ן ושתום מלשון שימה והנחה כמו תשיתמו וגו' וזהו שתום העין שעתיד שישימו אותו באב"ן ובנב"ל שהם גי' העי"ן והנה לפי דברי רבינו זיע"א שתחלת גלגולו הוא לבן וסוף גלגולו הוא נבל ובשניהם לא היה תקון השתא בזה יובן בס"ד לרמוז במ"ש על עצמו נופל וגלוי עינים כי תיבת נופל בוא"ו יעלה גי' קס"ו כי החולם הוא תמורת הוא"ו כנודע ולב"ן ונב"ל ע"ה שלהם גי' קס"ו ולרמוז שבשני גלגולים אלו הוא נופל שהיה לו מפלה ולא תיקון והנה כתב רבינו זיע"א שנבל נתקן בברזלי הגלעדי ובזה אפשר לרמוז באומרו אשר מחזה שדי יחזה מחזה שד"י גי' שע"ד וברזלי הגלעדי ע"ה ב' תיבות וכולל הכל גי' שע"ד וזהו אשר מחזה שדי יחזה שאותו הגלגול דוקא יועיל:
ויבא אליו והנו נצב על עולתו. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א נ"ו רמז לגבורות כנודע והנה כאן רצה להיות יונק מן הגבורות ע"י עולתו שמקריב כי כל יניקת החיצונים מן הגבורות ואמנם עלה חרס בידו ולא היה יכול לינק ולאחוז שם ולז"א ויבא אליו והנ"ו רמז לגבורות נצב על עולתו עדיין חלק הגבורות נצב ועומד למעלה שאינו יכול להתאחז בו ואפי' שהוא על עולתו ושדי מואב אתו לעזור עמו על זאת ובזה תהיה אות ה"א של והנו ג"כ אות השימוש:
הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. יובן בס"ד לפרש שהכוונה לומר הנה כבר ברך לקחתי בפעם ראשונה וברכתי אותם א"כ גם כי תראה וברך פעם שנית שאברכם פעם שנית אל תצטער מזה כי אין בידי לעשות בקשתך לקללם יען כי לא אוכל להשיב את ברכה הראשונה דמאחר שזכו בה מי יכול להחזירה מהם וזהו ולא אשיבנה:
הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. יובן בס"ד לרמוז כי הנה בלק בנה בפעם ראשונה מזבח ובלק ובלעם העלו בראשונה שבעה פרים ושבעה אלים כמו שאמר הפסוק ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח ונמצא ששניהם הקריבו וכן נמי אמר בלעם לפני הקדוש ב"ה את שבע המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח והנה בפעם שניה מוכח להדייא בפסוק שלא הקריב בלעם עם בלק כי אם בלק לבדו הקריב דכתיב ויעל פר ואיל במזבח וגם בלעם לא אמר בפעם הזאת לפני הקב"ה כבראשונה וא"כ ודאי שבלעם לא הקריב בפעם שניה כלום ובלק לבדו הקריב הכל. והנה ידוע מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הפקר מן הצאן תקריבו את קרבנכם שהכוונה שמעלה הכתוב על אותו המקריב כאלו הקריב את עצמו ג"כ וא"כ השתא עתה בפעם שניה נעשה אצל בלק כח ל"א קרבנות והוא ז' פרים וז' אלים של פעם ראשונה שהם י"ד קרבנות וגם כח בלק ובלעם ששניהם הקריבו והמקריב חשוב כאלו הקריב את עצמו הרי ט"ז קרבנות ובפעם שניה שהקריב ג"כ ז' פרים וז' אלים שהם י"ד בצירוף בלק המקריב שאז נעשו ט"ו הרי סך הכל ל"א קרבות שהיה לו להתגבר בהן בפעם שניה ולכן כשבא בלעם אצלו בפעם שניה ניבא ואמר הנה ברך לקחתי כבר בפעם ראשונה וגם עתה וברך פעם שנית ועל תבטח בל"א קרבנות שיש לך עתה בזאת הפעם אלא ול"א רמז לל"א קרבנות אשיבנה ר"ל אשיב אותה לאחור כי לא עלו לרצון לפני ה' ולא פעלו כלום כדי להרע בהם לישראל וזהו אשיבנה לאחור כי לא יועילו ולא יצליחו כלום:
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. יובן בס"ד כי הנה ידוע שהקב"ה כשנתן התורה ביקש מבני עשו שיקבלו אותה ולא קבלו וכן מבני ושמעאל ולא קבלו אבל ישראל תכף ומיד קבלו אותה ואמרו נעשה ונשמע יען כי הם זרע יעקב שהיתה מטתו שלימה ובודאי ידבקו בתורה מטוב רצונם בלתי עמל וטורח וזהו לא הביט און ביעקב שהיתה מטתו שלימה וזרעו כולם זרע קודש ולכן לזה לא ראה עמל בישראל בקבלת התורה אלא תכף קבלו אותה בלתי עמל וטורח כלל:
ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. יובן בס"ד לרמוז ע"ד שפי' הרב ברכת טוב ז"ל על מדרש ילקוט בפרשה זו וז"ל זש"ה מונע בר יקבוהו לאום זה בלעם הרשע שהיה מונע מלברך את ישראל עכ"ל ופי' ז"ל ע"ד המקובלים פריש מאמר אם כל חי יה"י שם קדוש ששימש במעשה בראשית כמ"ש יה"י אור וי"הי והוא שם קדוש כולל כ"ה אורות כמנין יה"י והופיע כ"ה אורות בארבע רוחות העולם ומעלה ומטה והוי ק"ן ונגדם תיקן דוד ק"ן מזמורים אך בדורות הללו אנחנו בתיקון ד' רוחות בלבד והוי מאה אורות ונגדם נאום הגבר הוקם ע"ל ק' ברכות בכל יום כ"ה כנגד אברהם כ"ה כנגד יצחק כ"ה כנגד יעקב כ"ה כנגד דוד וז"ס כה תברכו את בני ישראל ר"ל כ"ה דדוד לבד משום דג' כ"ה דאברהם יצחק יעקב כבר הם אמורים וז"ש אמור להם כמנין לה"ם כבר אמור ע"י אברהם יצחק יעקב ובכללות כולם יהיו מאה וז"ש ושמו את שמי על בני ישראל וכו'. והנה בלק היה חושש לתוקפא דדוד וגם הג' פ"ה דאבות רצה להפיל שדוד וז"ש אולי אוכל נכ"ה בו הוי גי' שלשה פ' כ"ה. ואיתא במערכת אלהות בסוד אשרי העם יודעי תרועה שהיא ברכה המשולשת דכשתכתוב ג"פ בר"כה זו תחת זו ותחלקם לחצאין הרי ג"פ ב"ר כמנין תר"ו וג"פ פ"ה כמנין ע"ה וז"ש תרו"עה וכו' והנה בלעם רצה למנוע הברכות מישראל כאמור בזו"הק ואמר אעקר לההוא כה ועל כן קאמר המדרש מונע ב"ר זה בלעם ר"ל שמנע ב"ר מן כ"ה שלא יצטרפו לב"ר פ"ה ואפשר דלהורות ע' זהסוד גכה נמי בלק שיצאה ממנו רות גי' תר"ו כדלעיל נגד ג' פ"ר דסוף סוף הקריב ג"פ קרבנות ונתברכו ישראל בע"כ ג"פ על ידו עכ"ל ע"ש. ולפ"ז השתא אתי שפיר מ"ש בלעם כשבירך את ישראל ותרועת מלך בו ר"ל אותו סוד התרועה שהוא סוד ברכה משולשת שיהיה מזה תר"ו ע"ה יהיה בו ולא תסתלק ממנו ובזה יובן בס"ד נמי לרמוז הפ' בתולות אחריה רעותיה מובאות לך רעותיה רמז לסוד התרו"עה הנז' שהיא ברכה משולשת מובאות לך:
ובזה יובן בס"ד רמז הפ' מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ גב"ר הוא ג' ב"ר שהוא רמז ג"כ ב"ר ובזה יובן פס"ד הפ' הנה כי כן יבורך גב"ר יר"א ה' שהוא ג"כ רמז לג"פ ב"ר ואמר כ"י כ"ן גי' מאה רמז לד' פעמים ב"ה הנז' דאברהם יצחק יעקב ודוד:
ובזה יובן בס"ד לרמוז ואמרתם כה לחי והוא ע"ד שכתב הרב ז"ל למעלה ע"פ בה תברכו את בני ישראל אמור לה"ם שהשלשה ב"ה דאבות כבר אמורים והחידוש הוא בב"ה של דוד הע"ה וכאמור וז"ש כאן ואמרתם עתה מחדש כ"ה לחי הוא דוד הע"ה שהוא חי וקיים ולכן זכר ג"פ שלום לרמוז לג' פעמים ב"ה דאברהם יצחק ויעקב האמורים:
ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק והנה רבקה יוצאת וכדת על שכמה כדת הוא ד' כ"ה כלומר ארבעה פעמים כ"ה ולכן נאמר נמי שם ותמהר ותורד כד"ה על ידה ותשקהו והוא רמז לד' פעמים כ"ה הנז"ל שהם ברכות נשגבות או כי רבקה רמז לב"י כנודע והיא יוצאת מן הגלות וכ"דה רמז לד"פ כ"ה הנז"ל על שכמה:
וראיתי לעט"ר אדוני אבא מארי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו שכתב ע"פ אולי אוכל נכה בו שבלק רצה להתגרות במלכות שיש לה נ' כ"ה וז"ש אולי אוכל נכה בו נו"ן כ"ה וכו' ולא יכול עכת"ד זלה"ה ואולי פירוש דבריו הוא שיש לרמוז בתיבת נכה הג"פ כ"ה הנז"ל ונרמז הב"פ כ"ה באות נו"ן שהוא גי' כ"פ כ"ה ונשאר כ"ה רמז לכ"ה השלישית ואולי מה שנרמזו הב"פ ב"ה ביחד וב"ה הג' לבדה הוא שאפשר שבכוונה מכוונת היה הרמז כן כדי שיהיה הרמז ב' שלישים ושליש ודוק ובזה יובן הס"ד לפרש רמז הפ' וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך כנה הוא ג"כ נו"ן ב"ה שהם ג"פ כ"ה וג"כ רמוזים בשני שלישים ושליש כנז"ל ולז"א ועל כן רמז למלכות שהיא בחי' שם ב"ן אמצת לך:
אל מוציאם ממצרים בתועפות ראם לו. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש הרב הגדול חיד"א זלה"ה במדבר קדמות מע' הק"וף אות י"ב וז"ל קרני ראמים בהמה טהורה שנים יש בעולם אחד במזרח ואחד במערב ופעם אחת לשבעים שנה נזקקין זה לזה וכשיבא הזכר על הנקבה חוזרת הנקבה ראשה ונושבת הנקבה לזכר והורגת אותו והנקבה מתעברת ותהיה מעוברת י"ב שנה ועד י"א שנה הולכת על רגליה ותרעה ותשתה מים ובתחלת י"ב שנה נופלת על צדה ושוב אינה יכולה לעמוד והקדוש ברוך הוא מפרנסה ברחמיו ותרד ריר מפיה במעין ויצמיח עשבים סביב לה ותרעה י"ב חדש ומתהפכת לצד אחר ותרעה הה"ד נותן לבהמה לחמה לאחר י"ב חודש כריסה נבקעת ויוצאים ממנה זכר ונקבה וילך אחד למזרח וא' למערב ועד ע' שנה לא יוסיפו על השנים ישתבח שמו של ממ"ה הקב"ה כך מצאתי במקרא אחת וכו' על קלף ב"י שנכתבה ש' הרכ"ו ובסופה במה עניינים חשובים וזה אחד מהם עכ"ל ע"ש והנה ודאי כל מה שברא הק"בה בעולמו הוא כדי ללמד בהם דעת והשכל לבריות והכל מרמזים על עניינים רבים ונסתרים. והנה אפשר לרמוז שרצה הקב"ה לעשות רמז בראם לענין ישראל והנהגהם בעו"הז כי כמו שהראם הוא גדול מכל בעל חי כמ"ש רז"ל שהקב"ה זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים הרי שאין בעל חי גדול ממנו כן נמי ישראל הם גבוהים במעלה מכל מין האדם שיש בעולם ולכן רמז הרמז שלהם בראם שהוא גבוה מן הכל והוא מה שעשה זיווג הראם משבעים שנה לשבעים שנה הוא לרמוז על זווגייהו דישראל שעיקרו הוא צריך להיות משבת לשבת שהוא משבעה ימים לשבעה ימים כנגד אותו הזיווג שהוא משבעה עשיריות לשבעה עשיריות שאם יתנהגו כל ישראל בזה ודאי יצאו הבנים כולם קרושים זרע קודש וזה הוא תכלית ויסוד הכל שיסוד האדם הוא נבנה בשעת הזיווג ולכן רמז על ענין זה דוקא בפרטות גם מה שהולכת תחלה על רגליה ורועה בדרך הטבע ואח"ך כאשר לא תוכל ללכת ותפול לארץ הקב"ה יעשה לה נס שיצא ריר מפיה כמעיין ויעלה מאותו הריר עשבי' ואוכלת ממנו ונמצא שהיא ניזונת ע"י אותו ריר היוצא מפיה כן הוא הרמז לישר' שתחלה היו קיימים בעו"הז בזכות האבות ואחר שתמה זכות אבות כמ"ש בגמרא שתמה בימי חזקיה אז הנה עתה לא נשאר לישראל בלתי קול התורה היוצא מפיהם שבזכות זה הם ניזונים בעו"הז כי חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה ונמצא שעתה הם ניזונים ע"י היוצא מפיהם כמו אותה הנקבה שהיא ניזונת אח"ך ע"י ריר היוצא מפיה וז"ש אל מוציאם ממצרים בתועפות ראם לו תועפות לשון מעוז ותוקף כמו כסף תועפות וכמ"ש רש"י ז"ל ר"ל כמו תוקף ומעוז של הראם כן לו דכמו הראם שאפי' אם יפול לארץ ואין בכחו לילך ולאכול עכ"ז הקב"ה מזמין לו פרנסתו לפניו מכח אותו הריר היוצא מפיו כן ישראל גם אם יפלו ויחלשו עכ"ז הקב"ה לא יעזבם ויזמין פרנסתם לפניהם בכח התורה שמוציאים מפיהם וכמ"ש הכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לבלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם:
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב אליהו הכהן ז"ל מעשה בתלמיד אחד שפירש מן התורה מסיבת שלא היו מכבדים אותו ולא היו מעשירים אותו ובא אליהו זכור לטוב ונראה לו בדמות זקן והבטיחו על העושר וא"ל שוב לדרכך בלימוד התורה וסוף הכבוד לבא וחזר ללימודו ויחכם מכל האדם ועדיין חושב בלבו מה מועיל זה לי מאחר שאין מכבדים אותי ויהי היום ויעשו החכמים סעודה לגומרה של תורה הזמינו גם לזה והושיבוהו בסוף המסובים ויחר לזה מאוד וחשב בלבו מחשבות לקום משם ולפרוש מן התורה ובא אליהו ז"ל בזה הסעודה בדמות רועה ושאל מן החכמים המסובים שם ואמר שאלה יש לי לשאול מכם ואמר אמש ראיתי בעדרי כבשה אחת מעוברת ובבוקר ראיתי אחריה כבשה אחת קטנה בדמות כלב ואיני יודע אם הוא בנו או לא אם נאמר שהוא בנו והיוצא מן הטהור טהור או נאמר שהכבשה ילדה ולדה במקום מוצנע ומת ולדה וזה שאחריה נתחברה עמה והוא ולד שיצא מן הטמא א"כ מה יהיה הדין. ויענו החכמים ויאמרו מאחר שלא ראית בעיניך שזו הכבשה ילדה אותו אפשר שהוא ולד שיצא מן הטמא ונתחברה עמה ואסור לאוכלו כששמע אליהו ז"ל כן שם לדרך פעמיו קרא אותו תלמיד שהיה בסוף המסובי' לרועה וא"ל לך ותן לפני הולד הזה כלי של מים אם מלקק בלשונו הוא כלב ואם לאו הוא ולד שיצא מן הטהור א"ל הרועה כבר עשיתי הנסיון הזה ופעמים עושה כן ופעמים עושה בכ אמר לו התלמיד לך וראה אם בשעה שמשתין מקים רגלו מן הארץ הוא כלב ואם שוקע רגלו בארץ הוא גדי א"ל כבר עשיתי הנסיון הזה ופעמים עושה כן ופעמים עושה כן א"ל התלמיד לך והשלך אותו מראש הגג לארץ אם מדלג מיד לארץ הוא ולד בשר ואם אוחז בצפרניו בשפת הגג הוא כלב א"ל כבר עשיתי כן פעמים עושה כן ופעמים עושה כן א"ל התלמיד לך שחוט אותו וקח חתיכה של בשר ממנו ושים על הגחלים אם מתפשט הבשר ואינה מתמעטת הוא כלב ואם לאו הוא ולד כשר כששמע כן ויפול על רגליו ויאמר אשריכם ישראל שזה בתוככם וכיון שראו החכמים גודל חכמתו וישימוהו נשיא עליהם ויעשירוהו עושר גדול. ויהי אחר ימים מועטים חשב זה התלמיד בלבו כמה גודל שכר התורה ואם בעו"הז כן כ"ש לעולם שכולו טוב לעולם שכולו ארוך וינחם על הרעה אשר עשה לבחור בכבוד העולם הזה ואמר טוב שיהיה זה הטוב מוצנע לי לאחר מותי יותר מחיים ופירש עצמו מכל עושר וכבוד של עולם הזה והיה לומר לש"ש בלב טוב ובנפש חפיצה וכו' דלכן אמרו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה עכ"ל הרב זלה"ה:
והנה אדם שהוא לומד בתורה כמו שהיא לומד אותו תלמיד בתחלה שהיה מכוין כדי שיכבדוהו ויעשרוהו וכשהיה רואה שאין מכבדים אותו היה פורש מן התורה הנה זה ידמה שהתורה היא אצלו כמו אוהל שהוא אינו קבוע תמיד אלא פעמים פורשים אותו פעמים מסירים אותו שכן זה האדם פעמים ירצה ללמוד פעמים לא ירצה ללמוד כשיראה שאין מכבדים אותו אבל באמת גם בזה לא תמאס בו כי סופו לעשות התורה אצלו בדמות משכנות שהוא בית בנוי בנין קבוע שאינו זז ממקומו וכמו שמצינו באותו התלמיד שאח"ך כשלמד הרבה והביט ביקרת התורה נתחרט על אותו הדעת שהיה לו בתחלה שהיה לומד בעבור הכבוד והתחיל להתרחק מן הכבוד וא"כ נמצא שאז נעשית אצלו התורה כמו משכנות שהוא בקבע ולא כמו אוהל שהוא עראי. ועיין לרבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שפירש אהליך בפשוטו שהוא על המשכן שהיה להם במדבר שהיה אוהל ומשכנותיך על בית המקדש שהוא קבוע בבנין במקום אחד ע"ש גם ידוע שיש הפרש בין כינוי יעקב לכינוי ישראל כי שם יעקב יורה על הפחותים שהוא לשון עוקבא ומדמה ושם ישראל יקרא על הצדיקים הישרים ישר אל וז"ש מה טובו אוהליך יעקב ר"ל הגם שהתורה היא אצלך בסוג אהל שהוא עראי וגם אתה במדרגת יעקב שהוא לשון עוקבא כי אתה לומד בתורה כדי שיכבדוך כמו אותו התלמיד עכ"ז טובו הרבה ולא ימאס אותך הקב"ה יען כי מאחר שאתה עוסק בתורה הגם שהיא בתורת עראי ובדרך עוקבא ומרמה כדי שיכבדוך עכ"ז אפשר שתטיב מעשיך אח"ך ומה שהיה בתחלה אהליך בסוג אהל שהוא עראי יהיה עתה משכנותיך שהוא בקבע גמור שלא יזוז ממקומו ומה שהיתה מקודם במדרגת יעקב שהוא לשון עוקבא ומרמה עתה תהיה במדרגת ישראל שהוא ישר אל וכמו אותו התלמיד שאח"ך מאליו ומעצמו עזב הכבוד והתחיל ללמוד תורה לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה:
כנחלים נטיו בגנות עלי נהר באהלים נטע ה' בארזים עלי מים. יובן בס"ד בי ידוע שיש ד' מינים בישראל יש שיש להם תורה ומצות והם הרמוזים לאתרוג שיש בו טעם וריח ויש שיש להם תורה ולא מצות והם הרמוזים ללולב שיש בו טעם ולא ריח ויש שיש להם מצות ולא תורה והם הרמוזים להדס שיש בו ריח ולא טעם ויש שאין להם לא תורה ולא מצות והם הרמוזים לערבה שאין בה לא טעם ולא ריח ובזה יובן לרמוז כאן יש בנחלים נטיו שבנחלים ליכא כי אם מים שיש בהם טעם ולא ריח והוא רמז לאותם שיש להם תורה ולא מצות ויש בגנות עלי נהר ששם נמצאים פירות רבים שיש בהם טעם וריח והם רמז לאותם שיש להם תורה ומצות ויש באהלים נטע ה' שיש בהם ריח דוקא ולא טעם והם רמז לאותם שיש להם מצות ולא תורה ויש בארזים עלי מים והארזים אין בהם לא ריח ולא טעם והם רמז לאותם שאין להם לא תורה ולא מצות:
יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלבו ותנשא מלכותו. יובן בס"ד לרמוז דליו גי' חמשים רמז לחמשים שערי בינה שיתפשטו לעתיד בעולם ומלאה הארץ רעה וזהו יזל מים שפע מדליו רמז לן' שערי בינה ובמ"ש עט"ר אבא מרי זלה"ה וזרעו גי' רפ"ט רמז לרפ"ט ניצוצות ע"ה בסוד פרו"טה שהוא רפ"ט ו"ה במים רבים מי"ם ע"ה צ"ה כמנין הוי"ה ב"ה אד"ני שהם יהיו רבים ועצומים בתכלית הגדולות והמעלה או במים רבים ע"ה ב' תיבות גי' רצ"ון רמז שתתגלה בחי' הרצון המתגלית במנחה דש"ק בתמידות ואז וירום מאגג מלבו שיתגבר על עמלק ותנשא מלכותו:
או יובן בס"ד לרמוז וירום מאגג מלבו כי ידוע שכל התיקון שצריך למעלה הוא מאותיות המילוי של שמות הקודש אבל באותיות הפשוט אין צריך תיקון כי אין משם יניקה לחיצונים כי כל יניקתם מהמילוי שהם דין יוש"ש וירום מאגג הוא שורש עמלק שהוא ראשית גוים מלכו אותיות מ"ל ב"ו ר"ל מילוי של ב"ו הוא שם הוי"ה שעולה ב"ו שירום המילוי שלו מן עמלק שלא יהיה יניקה לחיצונים ממנו ואזי ותנשא מלכותו ממילא:
או יובן בס"ד וירום מאגג מלבו כי מילוי הכ"ף הוא פ' ומילוי הו"ו הוא ו"ו כנודע מן מילוי שם ב"ן שיתמלא הוא"ו בוא"ו אחר דוקא א"כ הרי אותיות פ"ו רמז לשם אלהים שעולה פ"ו אשר הוא דין ויונקים החיצונים משם ולעתיד יסתלק מהם יניקה זו ולא יינקו ממנו כלל וז"ש וירום מאגג שורש עמלק מלבו אותיות מ"ל כ"ו רמז לאותיות המילוי של אותיות כ"ו שהם פ"ו רמז לשם אלהים ואז ותנשא מלכותו:
או יובן בס"ד ע"ד מ"ש עט"ר הרב אבא מארי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו משם רבינו האר"י זיע"א שר' יוד"ין שבשם הוי"ה ב"ה וג' יודי"ן בשם אהיה ממתקים הפ"ר דינים דמנצפ"ך ע"ש וז"ש וירום מאגג גי' ז' רמז לשבעה יודי"ן הנז' מלבו רמז למלכות שהיא בחי' גבורות ואזי ותנשא מלכותו שע"י מיתוק הגבורות תתעלה ותתרומם בזה:
ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו. יובן בס"ד לרמוז מה ענין סיפוק בפיו שעשה ואפשר לרמוז בס"ד ע"ד שכתב בזו"הק ע"פ לכה נא ארה לי וכו' לכה לך מבעי ליה מאי לכה אמר נזדרז גרמן לההוא דרחיף בגדפוי עלייהו לההוא דשמיה ב"ה ועתה לכה ניגח קרבא בההוא כ"ה עד השתא לא הוה בעלמא מאן דייכול להו בגין ההוא פטרונא דקיימא עלייהו השתא דשעתא קיימא לן לכה נעביד קרבא וכל עיטא דההוא רשע בכ"ה הוה דכתיב ואנכי אקרה כ"ה אעקר לההוא כ"ה מאתריה ותרווייהו בעיטא בישא להאי ב"ה כד"א על ה' ועל משיחו לא ידעו דהא לבתר האי ב"ה אעקר לון מעלמא וכו' ע"ש הרי דכל עצתם ומחשבתם היתה על בחי' הנקראת ב"ה שרצו בשיטותם לאעקרא ההוא ב"ה מאתריה ולכן עתה בלק בחרון אפו ויספוק את בפיו לפני בלעם לרמוז לו שהעיקר היה צריך לאעקרא ההיא ב"ה מאתריה ואז ממילא היו כבולים לשלוט על ישרואל ורמז לו על הב"ה בסיפוק בפיו זו על זו כי בכל כף היד יש חמשה אצבעות והוא סיפק כפיו זו על זו הרי הכה חמשה אצבעות על חמשה אצבעות והנה בחשבון הנקרא הכאה אם תכה חמשה על חמשה ותאמר חמשה פעמים חמשה יעלה מזה חשבון ב"ה וזה שרמז לו בסיפוק כפיו זו על זו על מדת כ"ה שהכל תלוי בה ועל זאת קרא אותו וכמ"ש הז"הק ע"פ לכה ארה לי והוא לא עשה שם כלום ועיין מ"ש לעיל בענין הכ"ה בס"ד והנה בזה אפשר בס"ד לפרש טעם נכון למנהג ישראל קדושים שנוהגים ביום שמתת התורה להכות כף על כף וכן יעשו בשמחת ס"ת וחתן וכלה והוא כי מהכאת חמשה אצבעות על חמשה אצבעות יצא רמז לבחי' כ"ה הנז' שהיא פטרונם של ישראל ורומזים עליה בשמחתינו וגם להורות שהכל הוא לש"ש וגם עוד יש רמז במספר כ"ה לשם הקדוש יה"י המופיע כ"ה אורות בד' רוחות וכנז"ל:
ועתה ברח לך אך מקומך אמרתי כבד אכבדך וכו'. יובן בס"ד לרמוז דהוא ניבא ולא ידע מה ניבא שא"ל ברח לך ברח אותיות חרב והוא רמז שסופו ליפול בחרב שהרגו פינחס וכמ"ש ואת בלעם הקוסם הרגו בחרב וזהו בר"ח לך חר"ב לך:
והנה צריך להבין למה עתה אחר שהוליכו ג' פעמים נתייאש ממנו ולא אמר להוליכו במקום אחר כאשר עשה בפעם שנייה ופעם ג' ואמנם יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב ערבי נחל ז"ל בפ' זו כי בא"י יש עשרה עממים שהם עשר מדות של שיעור קומה ולא ניתן לישראל כ"א ז' עממין אבל קני וקניזי וקדמוני שאמרו רז"ל שהם אדום עמון מואב לא ניתן להם ופי' האר"י ז"ל כי אלו הג' הם שלש ראשונות של א"י שהם בחי' הראש תלת מוחין שבראש ונודע שבכל שיעור קומה יגדל מעלת הראש רבי רבבות פעמים כערך הגוף כולו עם היות בו ז' מדות כי עיקר החיות נמשך לכל קומה ממוחו ששם שודה הנשמה כידוע וכו' ואמנם לעתיד בב"א שיתן הקב"ה לנו כל העשרה עממין אז מיד יקבצו יבואו לנו כל ניצוצי הקדושה מכל העולם וכו' והוא התכלית המקוה שיהיה באחרית הימים התכלית האמיתי וכו' עכת"ד ע"ש וא"כ השתא בלק שהוא מלך מואב שהם אחד מן השלשה שבראש הוא רצה להכין בג' מקומות מזבחות וקרבנות כי רצה להתגבר עליהם משלשה הנז' שבראש שלא נמסרו עדיין בידם כי ידע שלא ימסרו בידם כי אם לעתיד ואחר שראה כי עשה הכנה בג' מקומות כנגד כל השלשה שבראש ולא הועיל לו לכן נתייאש מזה ולא ביקש לעשות עוד הכנה במקום אחר כי ידע שבזה יטרח על חנם ואדרבא יפסיד שיתברכו ישראל יותר:
והנה לעתיד באמת שגם על השלשה שבראש נשלוט ולכן לזה יובן הטעם שאנחנו עושים ג' פסיעות אחר כל תפלה כי בכל פסיעה אנחנו דוחים אחד מן השלשה קלי' הנז"ל שבראש ולכן עושים ג' פסיעות לדחות את שלשתן ולרמוז שבזכות התפלות הקב"ה ידחה את שלשתן ויפילם תחת רגלי ישראל והיו כעפר לדוש ויתבטלו מכל וכל:
גם אפשר לרמוז בס"ד כי ע"י שאנחנו אומרים ג"פ קדוש קדוש קדוש וקופצים מעל הארץ על ידי זה יתבטלו אותם השלשה שבראש שהם קני קנזי קדמוני שגם כן ר"ת שלשתן הוא קו"ף ואנחנו מרימים עצמנו מעל הארץ לרמוז שהקב"ה ירים וינשא ויגדיל אותנו על הכל ובזה יובן בס"ד נמי הטעם שניתנה תורה בחודש השלישי לרמוז בזכות התורה יתבטלו השלשה הנז"ל שבראש. גם יובן בס"ד לרמוז כי בזכות שי"ן של תפלין שבראש שיש בה ג' יוד"ין בזה יתבטלו אותם השלשה הנז"ל שבראש והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וס"ת השלשה הנז' הוא ג' יוד"ין:
ובזה יובן בס"ד לרמוז שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים וארבעה הוא אותיות או"ר ע"ב ה' וע"ב רמז לחכמה וה' רמז לבינה שהיא ה' ראשונה שבשם והנה ידוע שהחכמה ובינה הם כנגד הראש וא"כ ביטול הראש של הסט"א ג"כ צריך להיות ע"י התעוררות ותיקון ותוספת אור בחכמה ובינה מרבוי המצות והמע"ט שיעשו ישראל וז"ש שלשה המה רמז לג' עממין הנז"ל נפלאו ממני ר"ל נתכסו שלא כבשום ישראל משום דוארבעה לא ידעתים ואר"בעה הוא אותיות או"ר ע"ב ה' כאמור:
ובזה יובן בס"ד הטעם שאין ב"ד בא עד שיכלו גסי הרוח יען כי ידוע שהגאה פוגם בי"ה שהם חכמה ובינה וא"כ יכניעו השלשה שבראש הנז"ל שהם כנגד זה ולכן צריך שיהיו כל ישראל ענוים דאז מוסיפים אור ותיקון בחכמה ובינה וממילא יכנעו הג' עממין שבראש הנז"ל:
או יובן פס"ד לרמוז שלשה המה נפלאו וכו' כי ידוע שיש ב"פ ש"ך ניצוצין שהם כמנין תמ"ר שצריכים תיקון ומיתוק כנודע וז"ש שלשה עם האותיות וכולל התיבה גי' תמ"ד רמז להנז"ל נפלאו ממש משום כי ואר"בעה רמז להאמור לעיל בס"ד שהוא אור ע"ב ה' לא ידעתים שצריך להמשיך אור משם כדי למתקם ולתקנם:
ובזה יובן בס"ד שלשה המה מטיבי צעד שלשה רמז לתמ"ד הנז' שיתמתקו יען כי וארבעה המה רמז לא"ור ע"ב ה' כנז"ל מטיבי לכת גם רמז בתיבת המה מ"ה ה"א שהם רמז לו"ה שבשם הרי נשתלם כאן רמז שם הוי"ה ב"ה כי ע"ב ה' הם בחי' י"ה שבשם ומ"ה ה' שבתיבת המ"ה בחי' ו"ה שבשם וזהו מטיבי לפת השפע להשפיע:
הפטרת בלק
עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען רעת צדקות ה'. לכאורה י"ל למאי אצטריך לומר מן השטים עד הגלגל יהיה מכל מקום שיהיה ויובן בס"ד לרמוז והוא כי ידוע מ"ש רז"ל שבלעם היה מכוין השעה שבזה זועם הקב"ה שנא' ואל זועם בכל יום והנה בגמרא אמרו וכמה זעמו רגע והוא היה יכול לכוין אותו הרגע לקללם בו כדי שיתקיים בהם בלתי ספק ואמנם הקב"ה ברוב רחמיו לא זעם באותם המים כלל ועיקר וממילא נתקלקלה מחשבת בלעם והופרה עצתו והנה ידוע שלפעמים דורשים התיבה בחשבון אותיות היוצאות במבטא דוקא וכן לפעמים דורשים התיבה עם חשבון החירק והחולם שבה הבאים במקום יו"ד וא"ו ונכתב חירק במקום היו"ד וא"כ חושבים התיבה כאלו כתוב בה יו"ד וכן הוא בחולם הנכתב במקום הוא"ו חושבים התיבה כאלו כתוב בה וא"ו כנודע וא"כ השתא תיבת שטים יש לחשוב אותה במספר שמ"ט ותיבת הגלגל יש לחשוב אותה במספר ע"ו ונמצא הפרש שיש בין מספר שמ"ט למספר ע"ו הוא מספר רג"ע ולזה רמז הפ' עמי זכר נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם מן השטים עד הגלגל שרצה לרמוז בזה על עיקר החסד והנס שעשה הקב"ה לישראל באותו הרגע של זעם שביטל אותו הרגע וזהו שרמז מן השטים עד הגלגל כלומר הבט נא בחשבון ההפרש שיש מן חשבון שטים עד חשבון גלגל שהוא מספר רג"ע שבאותו הרגע היה תלוי כל זה למען דעת צדקות ה':
והנה התוס' ז"ל הקשו מה היה יכול לקלל באותו הרגע שהוא רגע כמימריה ותירצו שהיה יכול לומר תיבת כלם שהוא ג"כ ג' אותיות כאותיות רגע ע"ש. ובזה יובן בס"ד לפרש רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה' ר"ל שבלק ובלעם חשבו רבות רעות לצדיק שרצו לקלל לישראל הרבה קללות ואמנם הקב"ה מצילנו מידם ולא מבעייא מאותם רבוי הרעות אלא גם ומכלם אותיות כָלֵם שרצה לומר בלעם תיבת כלם באותו הרגע ג"כ יצילנו ה' ע"י שלא זעם באותם הימים: