בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. יובן בס"ד לרמוז כי אותיות המילוי של אותיות המנורה כזה מ"ם נו"ן ו"ו רי"ש ה"ה הם גי' זי"ת רמז שצריך להיות אורה משמן זית דוקא ולז"א אל מול פני המנורה רמז למספר המילוי שהם בפנימיות האותיות של המנורה יאירו שבעת הנרות שיהיה אורם מאיר מזית:
ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים. יובן בס"ד לפרש כי הא ודאי שאחר שנכנסו ישראל במדבר ודאי לא היה נעלם מגדולי ישראל שצריכים להתעכב במדבר ימים רבים עד אשר יבררו כל הבירורים הצריכים להתברר מהמקומות כי הא ודאי הבינו שלא על חנם הכניסם הקב"ה במדבר הגדול הזה אשר לא עבד בו איש ולא ישב אדם שם והוא מקום נחש שרף ועקרב וגם הם מוכרחים לנסוע מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב כידוע וגם עוד שגם איש אשר לא נוססה בקרבו רוח ה' להבין ולהביט בכל זאת הנה גם לא יבצר שיחשוב בדעתו הטעם הפשוט והנגלה שבהכרח צריכים להתעכב במדבר עד אשר יגדלו האילנות אשר קצצו אנשי כנען כי בצאת ישראל ממצרים פחדו כל אנשי כנען פן יבואו ישראל לקחת את ארצם כי ידעו שלארץ כנען הם רצונם לבא ולכן קצצו כל אילנות הטובות שיש להם וטמנו כל ממונם תחת הקרקע כדי שבעת שיבאו ישראל לא ימצאו כלום והנה הש"ית אמר להביא את ישראל לארץ זבת חלב ודבש ארץ טובה ורחבה וגם אמר שתהיה נמי בתים מלאים כל טוב ולכן כדי לקיים גזרתו ית' צריכים להתעכב במדבר ימים רבים עד שיתייאשו אנשי כנען ויהיה בטוח לבם שלא יבואו לארצם ואז יוציאו המטמונות שטמנו להיות בתים מלאים כל טוב כבראשונה וגם האילנות טובות שקצצו יצמחו ויצאו כבתחלה ואז יבואו בית ישראל פתע פתאום לנחול את הארץ ברוב טובה וימצאו בתים מלאים כל טוב וא"כ מלבד טעמים האמורים הנסתרים הנה יש נמי טעם פשוט ונגלה לעכבת ישראל במדבר וזה הטעם יוכל ליפול בלב כל איש הישראלי:
וא"כ השתא נחזי אנן גבי יתרו שבא אצל משה רבינו ע"ה וישראל למדבר אשר חונים שם וישב עמהם ואח"כ רצה לחזור לארצו ולא נתעכב לשבת עמהם הנה בזה הוא נותן מקום לחשוד אותו ולומר כי לא בא בשביל אהבת הש"ית לקבל יהדות מלב ונפש אלא כל כוונתו הוא בשביל הנאה שראה שישראל יצאו ממצרים ללכת אל ארץ כנען לרשת אותה ומרוב חשקו בטובת הארץ אשר אין כמוה כי חברון שהיא פיסולת של א"י היא חשובה כמה פעמים יותר על צוען וצוען היא מעולה יותר ממצרים ומצרים היא מעולה מכל הארצות שנא' כגן ה' כארץ מצרים ולכן אחר ששמע שיצאו ממצרים ללכת ארצה כנען לרשת אותה אמר קרב לגבי דיהנא ואידהן כי בודאי אם יבא אצלם להיות כאחד מהם יתנו לו חלק בראש לכבוד חתנו מרע"ה ולכן בא להתגייר ולהיות כאחד מהם. ואמנם אחר שבא אצלם וישב עמהם והבין כי צריכים הם להתעכב ימים רבים במדבר הזה ואין הולכים תכף לרשת את ארץ כנען לכן רצה לחזור אל ארצו כי לא ראה הנאה במזומן ולא רצה לעזוב הודאי ולישב לצפות כמה שנים על השמא. וא"כ בזה החזרה שרוצה לחזור מן המדבר אל ארצו הוא נותן מקום לעולם לחשדו בכך שיאמרו כל זה שבא להתגייר הוא חזות עינים כדי שיקחוהו עמהם לארצם ויתנו לו חלק עמהם ואחר שראה שאין דבר במזומן חזר בו. והגם שבאמת אין זו כוונתו מ"מ הוא נותן מקום לחשדו בכך וז"ש מרע"ה אל נא תעזוב אותנו יען כי על כן ידעת חנותנו במדבר כלומר שיאמרו אז העולם שבישיבה זו שישבת עמנו הנה בתוך זאת ידעת חנותינו במדבר ר"ל שידעת והבנת שצריכים להיות ישיבתנו וחנייתנו כעת במדבר וא"כ יבואו לחושדך בזה לומר שמה שהיית לנו מכבר כלומר מה שנתגיירת והיית לנו בכלל ישראל הכל הוא לעינים כלומר למראה עינים היה זה בשביל הנאתך ולא שבחרת ביהדות מלב ונפש אלא כל זה עשית לפני מראית העין כדי שנביא אותך עמנו לא"י וניתן לך חלק בה ונמצא שבעזיבה שאתה עוזב אותנו אתה נותן מקום לחושדך בכך ולכן עצתי עליך שאל נא תעזוב אותנו:
או יובן בס"ד אל נא תעזוב אותנו וגו' והוא דידוע מ"ש רש"י ז"ל בפ' בא ע"פ וגם צדה לא עשו להם דע"י שיצאו ישראל למדבר והאמינו בהקב"ה זכו להקרא קדש כדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחדי במדבר בארץ לא זרועה מה כתיב בתריה קדש ישראל לה' והם דברי חז"ל במדרש ע"ש. ונמצא דע"י שהלכו ישראל במדבר זכו שנעשו קדש. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם לקבלת הגרים הוא משום שישראל נקראו קדש וקי"ל כל דבר שבקדושה צריך תוספת עכ"ד ז"ל והש"תא הכא אחר שאמר יתרו אל ארצי ואל מולדתי אלך א"ל מרע"ה הנה בבקשה ממך אל נא תעזוב אותנו לגמרי ותדבק בארצך ומילדתך יען כי על כן ידעת חנותינו במדבר דייקא שמכח חנייתנו במדבר הנה מזה זכינו להיות קדש ומאחר שאנחנו קדש צריכין שיתוספו עלינו גרים כי כל דבר שבקדושה צריך תוספת וא"כ אז צריך שתהיה נדבק בנו ובזה אז והיית לנו לעינים כי אנחנו צריכים לך ובהכרח שנכבדך וכמ"ש רש"י ז"ל שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו וא"ת גם כי אלך אל ארצי הנה ג"כ תופס אנכי דת היהדות ואיני נדבק באנשי ארצי ומולדתי לז"א לו הנה עכ"פ אם תלך עמנו ממש בזה תקבל טובה הרבה והוא כי והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך:
והיה כי תלך עמנו והיה הטובה הוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך. יובן בס"ד דידוע מ"ש המפרשים ז"ל דהלא יעקב ועשו חלקו העולמות ואין ליעקב שום הנאה בעו"הז וא"כ השתא כמו שיעקב נהנה בעו"הז שהוא חלק עשו גם עשו צריך שיהנה בעו"הב שהיא חלק יעקב ותירצו דמה שצריך ליהנות עשו בעו"הב כנגד זה כבר אוכלים אותו הגרים בעו"הב שהם באו ממנו ונתוספו על ישראל וקבלו אותם ויש להם חלק לעו"הב וא"כ תו אין לעשו שום שייכות בעו"הב כלל עכ"ד ז"ל. ונמצא לפי"ז דע"י קבלת הגרים שמקבלים ישראל הנה בזה ניצולו מטענת עשו בעו"הב ולא יוכל ליקח חלק עמהם כלל וז"ש והיה כי תלך עמנו והיה הוא לשון שמחה כלומר שמחה גרולה יהיה לנו אם תלך ותתחבר עמנו יען כי אתה גר צדק ועל ידך אז והיה הטוב ההוא הידוע והוא טוב עו"הב שהוא טוב מוחלט אשר יטיב ה' שם בלתי אמצעי אלא הוא בידו יתברך הנה אז יהיה עמנו דייקא ולא יהיה שייך ממנו לעשו כלל יען כי והטבנו לך שאתה גר וא"כ מה שצריך לאכול בעו"הב כבר אוכלים אותו הגרים:
ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. יובן בס"ד לרמוז אלפי מלשון אאלפך חכמה והוא רמז ללימוד התודה שלומדים ישראל וידוע שע"י עסק התורה יתיחד שם ה' ב"ה ויתחברו י"ה בו"ה וז"ש שובה ה' להתחבר כאז י"ה בו"ה והוא על ידי רבבות אלפי ישראל ר"ל ריבוי לימוד ישראל בתורה. או יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתבו חז"ל שבחטא אד"הר נפגם אל"ף דאדם ונשאר דם ואל"ף דאמת ונשאר מת עכ"ד ז"ל ולז"א שובה ה' רבבות אלפי ישראל ר"ל אותם הב' אלפין של ישראל שהם רבבותם והתנשאותם תשיב אותם להתחבר יחד באמת ואדם ויהיה אז חירות ממ"המ ובלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה וגו':
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכו' ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. יובן בס"ד קישור הפסוקים והוא דידוע מ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל משם חכמי אשכנז ז"ל דהטעם שאכלו ישראל המן שהוא לחם מן השמים והוא משום שנא' כי לי בני ישראל עבדים וכתוב בעבד עברי כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה ולכן אכלו לחם מן השמים שהוא דבר רוחני עכ"ד ז"ל. גם ידוע דמה שיצאו ממצרים קודם הזמן הוא משום דקושי השעבוד השלים המנין וידוע דלא שייך לומר קושי השעבוד השלים המנין אלא אם ישראל הם בחי' בנים אבל אם הם דין עבדים לא שייך לומר קושי השעבוד השלים המנין דמשל למלך שכעס על עבדו וכו' וכמ"ש לעיל בס"ד בפ' בשלח ע"ש:
והנה ידוע שמה שאמר אח"ך הפ' בפרשה זו ותבכו לפניו ותאמרו למה זה יצאנו ממצרים הכוונה הוא במה שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם שכוונת אמירתם זו היא לומר למה זה יצאנו ממצרים שתוהים על היציאה אשר הוציאם ה' ממצרים וכמ"ש רבי' מוהר"ם אלשיך ז"ל בפרשה זו ע"ש:
ובזה יובן קישור הפסוקים שאחר שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים שהכוונה הוא שתוהים על היציאה שהוציאם ממצרים אז התחילו להזכיר טענה אחת דמוכח ממנה שהם שלא כדין יצאי שיצאו קודם הזמן ועל כן הם תוהים על היציאה ואמרו דעתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו וק' למה אוכלים דוקא מן אלא מוכרח כדי לקיים מצות כי טוב לו עמך האמוד גבי עבד עבדי וא"כ מזה מוכח שהם בבחי' עבדים וא"כ ודאי שלא כדין יצאו דאז אין לומר קושי השעבוד השלים המנין דזה לא שייך כ"א כשהם בבחי' בנים וכאמור:
או יובן בס"ד ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי וכו' והוא דידוע דהמן נקרא גד שהיה מגיד לישראל וכמ"ש רז"ל כשם שהנביא מגיד לישראל מה שבחורין ובסדקין כך המן מגיד להם הא כיצד. שנים באים לדין לפני מרע"ה זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי א"ל מרע"ה דינו לבקר משפט למחר אם נמצא עומדו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו ואם נמצא בבית שני בידוע שזה מכרו לו וכן איש ואשה שבאו לפני מרע"ה לדין הוא אומר היא סרחה עליו והיא אומרת הוא סרח עלי א"ל מרע"ה דינו לבקר משפט למחר אם נמצאת עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצאת עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו ונמצא שהיו מוכרחים להזהר מגזל ומזנות וכיוצא בזה יען שתכף ומיד המן מגיד עליהם ומכלימם וז"ש ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי כלומר אין אנחנו יכולים לעשות דבר אוסור כמו גזל וזנות וכיוצא שהוא בלתי מותר לעשות וזהו אין כל בלתי ר"ל אין יכולים לעשות כל דבר שהוא בלתי יען כי אל המן עינינו שאנחנו רואים במן שהוא תכף ומיד מגיד לישראל וא"כ אין אנחנו יכולים לעשות כל דבר אשר תאוה נפשנו שהוא בלתי מותר לעשותו כי נפחד מן המן:
ובילקוט איתא והביא זה רש"י ז"ל זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכי יש בענין שהיו מצרים נותנים להם דגים חנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם אם תבן לא היו נותנים להם חנם דגים היו נותנים להם חנם מה אני אומר חנם חנם מן המצות עכ"ל וצריך להבין מ"ש חנם מן המצות מה כוונתם בזה. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב עיד דוד ז"ל שהטעם שאמר מרע"ה הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם הוא כי בשר תאוה נאסר להם במדבר ואין יכולים לשחוט ולאכול כ"א כשיקריבו שלמים דוקא ואותו הדור לא היו יכולים להקריב שלמים שכל הנולדים במדבר לא היו נימולים כי לא היה רוח צפונית מנשב א"כ אין רשאים לאכול בשר ולזה אמר מרע"ה הצאן ובקר ישחט להם איך ומצא להם והלא אסורים לאכול בשר עכת"ד ז"ל ע"ש. וז"ש וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר וא"ת והלא אתם אסורים לאכול בשר כי אם ע"י שתקריבו שלמים וזה לא אפשר שאינכם נימולים לז"א זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ובדרשת חז"ל חנם בלי מצות והכוונה שאין אנחנו מבקשים בשר בהמה וחיה שהם ראויים להקרב על המזבח ולהיות בהם מצות הקרבה אלא אנחנו מבקשים לפחות בשר דגים שהיינו אוכלים במצרים אשר המה חנם בלא מצות כלומר לא שייך בהו מצות הקרבה שאינם ראויים להקרב לא עולה ולא שלמים ולא חטאת ואשם ולז"א מצות לשון רבים דדוקא בשר בהמה אשר יקרב על המזבח כנז"ל אסור לאכלו בלתי הקרבה שיקריב ממנו שלמים ויאכלו הבעלים חלקם אבל בשר דגים שהוא חנם בלא מצות הקרבה דלא ראוי ליקרב ע"ג המזבח הרי זה לא נאסר:
או יובן בס"ד לפרש אומרם ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו והוא דידוע שהם היו מתפללים על המן ואומרים שהוא מחליש כחם וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בזה ע"ש וא"כ השתא כוונת דבריהם כך הוא דרצונם לומר שהמן מחליש גופם עד שמעט מעט יהיו חולים ממנו ואפי' המן זה אינם יכולים לאכלו ורק לראותו בלבד וז"ש זכרנו את הדגה וכו' את הקשואים וכו' שכל כך היו לנו מאכלים רבים ואמנם ועתה שאבדו אלו המאכלים ממנו וניתן לנו מן דוקא הנה אנחנו רואים בעין שכלנו שמעט מעט יום אחר יום תהיה נפשנו יבשה שיהיה להם חלישות כח הרבה שיהיו חולים ואז אין כל כלומר לא מן ולא שאר מאכלים שמרוב חלישותם וחלייתם תפסק תאותם וגם המן הזה אינם יכולים לאכלו וזהו אין כל אפי' מן ירק יהיה אל המן עינינו דוקא כלומר שנראה אותו ראייה בעלמא אבל לא נוכל לאכול ממנו:
ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. איתא בילקוט וז"ל אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אם לא אתן להם הורגים אותי ואם אדבר כנגדם אתה הורגני מכאן ומכאן הרוג אני בבקשה ממך הרוג את ההרוג שנא' הרגני נא הרוג מיד חרה אף הקדוש ב"ה ואמר למשה תן בשר לבני א"ל רבש"ע מאין לי בשר א"ל צפרדעים לא היה לך במצרים כנים לא היה לך במצרים כ"כ היית עשיר א"ל רבש"ע משלך היה לי א"ל במצרים היה לי וכאן לא היה לי היד ה' תקצר עכ"ל והנה י"ל למה לא זכר לו הקב"ה כ"א מכת הצפרדע והכנים והן אמת שהם מכות ראשונות ולהכי נקטוהו אבל עכ"פ יותר טוב היה לתפוס ארבה שהם ראויים לאכילה כמו בשר וכן הערוב שהוא נמי מין בהמה וחיה והוא ממש כמו ששואלים הם. ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שהטעם שהביא הקב"ה צפרדעים על מצרים כתבו חז"ל הכל בשביל שביטלו אותם מפריה ורביה ולכן מדה כנגד מדה שלח להם הצפרדעים כדי לסרסם וגם מכת הכנים כתבו חז"ל שהביא להם ג"כ בשביל ביטול פריה ורביה שרצו לבטל את ישראל ולכן הביא להם מכת הכנים שאינם פרים ורבים וכנז' במפרשים ז"ל גם ידוע עוד מ"ש המפרשים ז"ל שתפלו על המן ואמרו שהוא ממעט הזרע וממילא תתמעט הפריה ורביה שלהם שאין להם תאות המשגל לשמש ולכן התודה העידה לסתור דבריהם ואמרה והמן כזרע גד הוא והכוונה שאדרבא הוא מרבה הזרע עכ"ד ז"ל וא"כ השתא מאחר שהם היו אומרים שהקב"ה שלח להם דבר שהוא ממעט הפריה ורביה לכן כשהזכיר למרע"ה המכות של מצרים הזכיר לו ב' מכות צפרדעים וכנים כדי לרמוז לו שיוכיח לישראל בשני מכות אלו שהביא הקב"ה על מצרי' בשביל ביטול פריה ורביה שבטלום ואם כ"כ הקב"ה חס על פריה ורביה שלהם שמפני שרצו לבטלם ממנה הביא עליהם כ"כ מכות א"כ כ"ש וכ"ש הוא שלא ישלח להם דבר שהוא ממעט הפ"ור שלהם ואיך תפלו על המן ואמרו שהוא ממעט הפ"ור:
האנכי הריתי את כל העם הזה האנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. יובן בס"ד לפרש דהכוונה לומר שמצד הדין אין אנכי מחוייב לשאת את עולם הכבד עלי כי לא בני הם ואמנם עכ"ז הייתי מקבל עלי כל זה בשמחה אם הייתי שומע דבור בשורה ממך שתאמר בפירוש שא אותם כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו דהגם שבזה אתה מטיל עלי עול כבר הייתי מקבל בשמחה יען כי הייתי מבושר מכניסת הארץ שאתה אומר בפירוש לשאתם על האדמה אכל מה שצר לי הוא שאתה גוזר עלי שאשא את עולם ואין אתה מבשר אותי בתוך הדברים על ביאת ארץ ישראל שאז הייתי מתנחם מן העול הכבד והיה נחשב אצלי לששון ולשמחה וז"ש האנכי הריתי את כל העם הזה האנכי ילדתיהו והלואי הוא כי תאמר אלי בז"הל שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו שאז הגם שאתה מכביד יותד העול עלי שהוא כמדרגת האומן את היונק עכ"פ הייתי מתנחם בזה ושש ושמח כי בזה נמצא שזכיתי להתבשר מביאתי לארץ ישראל:
הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא. והדקדוק מבואר כי איך היה אדון הנביאים נראה כמסתפק בדבריו ית'. ויובן בס"ד לפרש דלעולם הוא האמין וידע שודאי הקב"ה ימציא להם צאן ובקר לשחוט כדי צורך כולם ואפי' שהם שש מאות אלף רגלי ואוכלים חודש ימים ואמנם כוונת מרע"ה בזה הוא לומר דמאחר שהם רבים מאוד ורוצים לאכול כדי חודש ימים א"כ השתא אם תשלח צאן ובקר כדי ספוק כולם בשלימות א"כ יהיה מזה צער גדול כי מרבוי הדם והרפש של הצאן שהם רבים כדי סיפוק כולם ימאס המקום אשר יושבים שם בתכלית המאיסות ויהיה מזוהם הרבה עד שיקוץ האדם ממנו וכן אם הבשר הזה שתשלח להם הוא בשר דגים שתמציא להם דגים רבים בים כדי צרכם וילכו ויאספו מן הים ויאכלו הנה ג"כ זה טרחא גדולה עד מאוד לאסוף כ"כ רבוי דגים מן הים לצורך ת"ר אלף כדי אכילת חודש ימים ולכן אנכי מבקש שאם תשלח צאן ובקר לא תשלח בתחלה צאן ובקר הרבה כדי סיפוק כולם בשלימות אלא תשלח מעט אשר לא יספיק לכולם ואמנם אחר השחיטה תשלח ברכה בבשר באופן שיספיק לכולם אבל מקודם שישחטו את הצאן יהיו מועטים כדי שלא יספיקו לכולם כדי שבזה תתמעט הזוהמא והמאיסות שיהיה מן הדם והרפש כי לא ימצא דם ורפש הרבה וכן אם אתה שולח להם דגים ג"כ תעשה להם באופן זה שלא יאספו להם כ"א מעט שאינו כדי סיפוקם ואמנם אחר שיאספו אותם ויהיו אצלם מזומנים בביתם אזי תשלח ברכה באותם הדגים שכבר אספו שיהיו מספיקים להם כדי שאז תתמעט טרחתם וז"ש שש מאות אלף רגלי וכו' ומאחר שכ"כ הם רבים א"כ צריך להכין להם צאן ובקר ג"כ הרבה מאוד מאוד ולכן זאת אבקש והוא שאם תרצה לשלוח צאן ובקר אזי יהיה באופן זה שלא תשלח מתחלה כדי סיפוקם אלא אחר שישחט להם אזי אח"ך ומצא להם כלומר אחר שישחטו אות' ויוציאו זוהמת' אח"ך תשלח ברכה בבשר שיהיה מספיק להם וזהו ומצא להם וכן אם את כל דגי הים תרצה לתת להם ג"כ אבקש אחר שיאסף להם אח"ך אז ומצא להם אבל לא בעת שיאספו להם לא תהיה האסיפה כדי סיפוקם כדי שאז תתמעט הטרחא. והשיב לו הש"ית היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי וכו' והכוונה שאנכי אוכל לעשות דבר שמתחלתו יהיה מספיק להם ואפ"ה הם לא יטרחו בו ולא יהיה ממנו זוהמא ומאיסות כלל וכמו שהיה באמת שנתן להם השליו שאין בו זוהמא ומאיסות וגם לא טרחו בו לאספו מן הים אלא רוח נסע מאת ה' ויגוז שלוים מן הים ויטוש על המחנה וכו':
או יובן בס"ד לפרש דהנה ידוע דעיקר האכילה שאוכל האדם הוא צריך לכוין בה באכילתו את הניצוץ הטוב המגולגל באותה אכילה ולהעלותו והנה מרע"ה חשב שרוצה הש"ית לאסוף להם כל הצאן והבקר שבעולם ע"י איזה סיבה שתהיה ויקחו אותם ישראל וישחטו אותם וכפי הרבוי שלהם שהם ת"ר אלף וגם שצריך שיאכלו כולם חדש ימים אזי ודאי צריך לאסוף להם כל הצאן ובקר שבעולם וגם אם זה הבשר הוא בשר דגים צריך ג"כ שכל דגי הים יאספו להם והנה הגם שמרע"ה ידע שבודאי הקב"ה יכול לעשות זאת שיאסוף להם כל הצאן או כל הדגים ואמנם הוא היה צר לו על הניצוצות המגולגלים בצאן ובקר ההם או בדגים ההם דמאחר שאוכלים הכל בבת אחת בתוך חדש ימים א"כ איך שייך שיהיה להם כח לברר ולהעלות כל כך ניצוצות רבים מאד אשר מגולגלים בכל הצאן ובקר ההם במעט זמן זה כי כבר נודע הוא שהבירור והתיקון צריך שיהיה בהדרגות ברבוי זמן כי אין כ"כ כח גדול בתחתונים לברר הכל במעט זמן בפעם אחת כי לזו צריך תגבורת גדולה על הסט"א כי איך תקבל שיפשיטוה ערומה בפתע פתאום ורק זה אפשר להיות בהדרגות מעט מעט עד שתקיא הכל וכמו שהוא באמת כן עתה שברבוי הזמן מעט מעט מתמעטת הסט"א ומתבררים הניצוצות וא"כ חשש מרע"ה פן לא יהיה בירור גמור ע"י אכילתם ובזה יהיה צער לניצוצות יותר שאם האדם אוכל אכילה אחת ולא היה לו כח לברר הניצוץ שבה הנה בזה גורם צער גדול לניצוץ המגולגל באותה אכילה ולכן מרע"ה צר לו על הניצוצות המגולגלים בבשר והוא פן לא יוכלו לברר הכל וגורמים להם צער וז"ש שש מאות אלף וכו' ומאחר שכ"כ הם רבים א"כ ודאי צריך לשחוט בשבילם כל צאן ובקר שבעולם ולזה קא תמה מרע"ה הצאן ובקר ישחט להם היתכן הוא שמצא להם בתמיה וקאי על הניצוץ המגולגל באכילה ההיא שאוכלים דהיתכן שימצא להם כלומ' שיוכלו לבררו ולקחת אותו ולהעלותו למקומו וגם אם הבשר שתתן להם הוא בשר דגים הנה אם את כל דגי הים יאסף להם היתכן הוא שימצא להם אותו הניצוץ המגולגל באכילה של כל אחד מהם גם עוד אפשר לומר שמלבד זה עוד צר לו למרע"ה ודאג על הניצוצות מטעם אחר והוא שמאחר שהם אוכלים הבשר בשביל תאות החומר שנתגברה עליהם א"כ חשש פן לא יוכלו להתגבר על הסט"א ולברר הניצוצות ולכן דאג ואמר להם בתמיה וקאי על הניצוץ שבכל אכילה ואכילה של אחד מהם והשיב לו הקב"ה אפי' אם יהיה הדבר כאשר הבנת שהבשר שארצה ליתן להם הוא שאביא להם כל צאן ובקר שבעולם או כל דגי הים הנה עכ"ז אפ"ה למה אתה תמה ודואג בעבור הניצוצות דוכי היד ה' תקצר רמז לו על שם מ"ב שהוא בחי' היד כנודע שכחו הוא לברר ולהעלות את הניצוצות והכוונה שאם הם קצרה ידם ולא יוכלו להעלות הניצוצות עכ"ז היד ה' הוא שם מ"ב שנקרא יד ה' תקצר ח"ו כי הלא אפשר שאגביר להם שם מ"ב יותר לסייעם ויוסיף כחם לברר ולהעלות הניצוצות על ידו וא"כ למה כ"כ אתה תמיה ודואג בעבור הניצוצות. ואמנם עתה תראה היקרך דברי אם לא כלומר אם יהיה דברי שאמרתי שאתן להם בשר דרך מקרה או אם לא ור"ל לא כאשר הבנת שאקבץ להם כל הצאן והבקר ומצינו אח"ך שרוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים וכו' שהוא דרך מקרה ודבר דלא שכיח:
ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' וגו'. י"ל לכאורה תיבת אך יתירה היא והי"ל לומר הרק במשה דבר ה' ויובן בס"ד לפרש ותחילה נקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל ונבאר יתרון שיש לקין על הבל אחיו יתרון גדול מאוד ואל תתמה כי מספר הזוהר נראה שקין רשע גמור והבל צדיק גמור כי דע שבהכרח הוא שהבכור יהיה לו יתרון על הפשוט וכמ"ש בס' התיקונים סי' ס"ט על פסוק אם תטיב שאת ולא עוד אלא שמצינו שנתייחד לו הדבור והיה נביא כמש"ה ויאמר ה' לקין וכו' ולא עוד אלא שהיה בנו בכורו של אד"הר יציר כפיו של הקב"ה ואם אדם יציד כפיו חטא עד להפליא כמ"ש רז"ל בסנהדרין אין לתמוה ממה שחטא קין שהיה ילוד אשה האמנם כללו של דבר כי קין והבל כל אחד מהם כלול מטוב ורע טוב מסטרא דאדם ורע מסטרא דזוהמת הנחש שהטיל בחוה אלא שלפי שקין הוא בגבורה נאחז בו הרע יותר מהבל שהיה מן החסד. ונחזור לעניינינו כי קין מצד הגבורות והבל מצד החסדים וכבר הודעתיך שהגבורות וכו' הנה הם נתגלו זמן רב קודם שנתגלו החסדים ועוד כי הגבורות תמיד הם מגולות ולכן מי שהוא מזו הבחינה השנית של קין כנז"ל יכול לעלות ממדרגה אל מדרגה ומגבורות אל גבורות עד וכו' ויינק משם השפע שלו משא"כ בהבל שהוא מן החסדים שנתאחרו מלהתגלות ולא עוד אלא שהם סתומים תמיד ואין להם כ"כ גילוי וזהו הטעם מ"ש במדרש רבה פ' חוקת א"ר חנינא וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא דברים שלא נגלו למרע"ה נגלו לר' עקיבא גם זה מ"ש באותיות דר"ע כי אמר משה להש"ית על ר' עקיבא יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה על ידי וכו' והיה מרע"ה נרתע כיון שראה מזלו של ר' עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וכו' וקרוב לזה נזכר במס' שבת פרק רבי עקיבא והטעם הוא לפי שהיה ר' עקיבא יוכל להשיג יותר ממנו לסיבה הנז"ל כי הוא מן קין ומרע"ה מן הבל גם זהו מ"ש במס' שבת פרק ר' עקיבא שבשעה שעלה מרע"ה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו ומי מעכב על ידך א"ל צדיק אחד שעתיד לעמוד ועקיבא בן יוסף שמו וכו' והענין כי מי שהוא משורש הבל אין בו יכולת להשיג רק עד כתרי אותיות שהם התגין ולא יותר וז"ש שמצאו שהיה קושר כתרים לאותיות אבל מי שהוא משורש קין מבחינתו השנית כנז"ל יש יכולת בידו להשיג אפי' עד הטעמים או יותר למעלה ג"כ האמנם אח"ך מרע"ה השיג הכל על ידי מעשיו העצומים עכ"ל לשון הטהור והקדוש זיע"א ע"ש:
נמצינו למדין מדברי רבינו זלה"ה שמה שהפליגו רז"ל בהשגת ר' עקיבא יותר הוא מצד בחינתו שהוא יכול להשיג מצד בחינתו יותר ממה שיכול מרע"ה להשיג מצד בחינתו כי מרע"ה לא יכול להשיג מצד בחינתו כי אם רק עד כתרי אותיות שהם התגין ולא יותר אך ר' עקיבא היה יכול להשיג מצד בחינתו יותר ומה שהשיג מרע"ה יותר ויותר עד שהשיג הכל הנה כל זה זכה מצד מעשיו העצומים ולא מצד בחינתו ולכן באמת אחר שזכה מרע"ה להשיג הכל מצד מעשיו הטובים והעצומים הא ודאי דמי לנו גדול ממשה ובודאי שהוא מעולה על הכל. ובזה שפיר נתיישבו דברי חז"ל כי איך כ"כ הם מפליגים את השגת ר' עקיבא על מרע"ה שלב האדם יתפלא בזה מאחד דידוע הוא דמי לנו גדול ממשה רבן של כל ישראל ואמנם בדברי רבינו זלה"ה נתיישבה שפיר היטב היטב כי בודאי הגמור שאין לנו גדול ממשה יען כי הוא כבר השיג הכל ע"י מעשיו העצומים והם לא דברו כ"א ההשגה שצריכה להיות מצד הבחינה והשורש שלו ודברים אלו דברי אלהים חיים המשמחים את הלב והמיישבים דעתו של אדם במאוד מאוד הש"ית ברחמיו יראנו מתורתו נפלאות אכ"יר:
ובזה יובן בס"ד לרמוז בפסוק ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' אך ר"ת כתרי אותיות שהם התגין וכמ"ש רבינו ז"ל והכוונה שהם ידעו שמרע"ה לא ישיג מצד בחינתו ושרשו כ"א עד כתרי אותיות ולא יותר בבחי' טעמים ונקודות ג"כ ולכן לא גדלה ח"ו מעלתו כ"כ בעיניהם ולכן אמרו הרק א"ך כלומר רק כתרי אותיות שהם התגין דבר ה' במשה כלומר עד כאן יכול להשיג וא"כ למה כ"כ תגדל מעלתו עלינו כי הלא השגה זו גם בנו דבר ה' ואין גדולה השגה זו כ"כ עד להפליא ובאמת שהם שגו בזה כי הגם שמרע"ה לא יכול להשיג מצד בחינתו ושרשו כ"א עד כתרי אותיות שהם התגין אבל לא הנקודות והטעמים שהם בחינה גבוהה ודמה למעלה מזה מ"מ הוא עליו השלום השיג את הכל עד למעלה למעלה מכח מעשיו הטובים ולכן השיב להם הש"ית על זה ואמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא בכל ביתי דייקא כלומר לא כאשר חשבתם שיש השגה נעלמה ממנו אלא בכל ביתי נאמן הוא ר"ל שהשיג הכל וידע בכל והתחיל אז לרמוז להם על השגתו בטעמים ונקודות שבחינתם גבוהה למעלה מכתרי אותיות שהם התגין ואמר להם פה אל פה אדבר בו לרמוז לזה והוא דידוע שיש אותיות ולמעלה מהם בחי' התגין שהם נקראים כתרי אותיות ובחינה למעלה מזה הוא בחי' הנקודות ובחי' למעלה מזאת הוא בחי' הטעמים וסימנם טנ"תא שהם ר"ת טעמים נקודות תגין אותיות והנה ב' הבחי' שהם האותיות והתגין הם כתובים בס"ת אבל ב' בחינות שהם טעמים ונקודות אינם כתובים בס"ת לרוב גבהם והעלמם וצריך השליח צבור לחברם ולהוציאם בפיו שיקרא האותיות כפי הנקודות הצריכים להם וכפו הטעמום הצריכים להם ונמצא ששני הבחינות הגבוהות אלו הם בפה דוקא ולא בכתב ולז"א פה אל פה אדבר בו לרמוז שגם הבחינות שהם תלויים בפה דוקא גם אלו אדבר בו שהוא השיג כולם ע"י מעשיו העצומים וכ"כ השיג השגה גדולה שהוא כאלו רואה הדבר במראה ממש אבל לא יהיה בחירות כי לרוב קדושת מעשיו העצומים השיג השגה גמורה ושלימה ולזה פירש עוד ואמר ותמונת ה' יביט ג"כ לרמוז לזה כי ידוע שטנ"תא הנז"ל הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה האותיות הם בחי' ה"א אחרונה והתגין בחי' הוא"ו והנקודות הם בחי' ה"א ראשונה והטעמים הם בחי' היו"ד וזהו ותמונת ה' דייקא יביט כלומר כל בחינות שהם כנגד שם הוי"ה ב"ה וא"כ מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה בעבדי דייקא כלומר אע"פי ששגיתם מ"מ מאחר שהוא עבדי צריך שיעלה על לבכם שיוכל להשיג את הכל מכח מעשיו העצומים דמאחר שהוא עבדי ודאי יכול הוא לעשות מעשים עצומים בעבודתי עד להפליא שיזכה מכחם לכל דבר עליון וזהו בעבדי במשה כלומר מאחר שהוא עבדי אפי' שהוא משה הידוע שהוא גלגול הבל עכ"ז יכול הוא להשיג השגה גדולה ורמה מכח מעשיו העצומים שעושה בעבודתי וברור ונכון:
ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד מ"ש מרע"ה להקב"ה ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני והוא ח"ן ע"ה גי' ט"ן שהם ר"ת של טעמים נקודות והכוונה שגם בחינות גבוהות אלו שאיני יכול להשיגם מצד בחינתי גם כן הבטחתני שאשיגם ע"י מעשי ובזה אתי שפיר תיבת וגם:
והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. יובן בס"ד לרמוז באומרו על האדמה כלומר אפי' אותם שהם שפלים בעצמם בלא"ה שאין להם בתים גבוהים ועליות מרווחים אלא הם דלים ועניים שישיבתם וחנייתם הוא על האדמה ממש שאלו מצד טבעם צריכים להיות ענוים ושפלים הנה אפי' לגבי דידם נמי חשיב מרע"ה עניו מאד:
פה אל פה אדבר בו. הקשה הרב שתי ידות ז"ל דהו"לל פה אל אוזן אדבר בו כי הוא שומע הדברים באוזן ולא בפה ע"ש ויובן בס"ד לפרש והוא ע"ד מ"ש הרב אהל יעקב ז"ל בפ' יתרו וז"ל והוא הדבר שחילקו ז"ל בילקוט הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנא' בו זה הדבר והוא כי כל הנביאים היו דומים בעניינם ממש אל השליח המוליך ומביא מעות מאחד אל הב' אשר המעות שקבל מהאחד הוציא על סחורתו ואח"ך בבואו אל הב' נותן לו מכיסו כמספר הסך שקבל כן היה ענין הנביאים שהיו מקבלים הדברים מפי הקב"ה ואח"ך בבואם אל ישראל להגיד להם דברי ה' היו מוציאים דברים מפיהם ככל הדברים אשד דבר אליהם הקב"ה אבל הדבור היה שלהם לא כן נבואת מרע"ה שהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו נמצא הדבור עצמו מאת הקב"ה ולכך היה מתנבא בלשון זה הדבר שהוראתו שהוא הדבור עצמו מה שהקב"ה מדבר ממש כשולח מעות לבנו ע"י שליח ורוצה שישיג בנו המטבעות ההם בעצמן הוא צורר אותם באמתחתו וחותם אות' בחותמו כך היה הקב"ה מוסר דבריו לפניו של משה והיו טמונים ונצורים אצלו עד בואו לדבר אל ישראל ואז היה הקב"ה מדבר מתוך גרונו לישראל והיה משה מחזיק הדברים כאלו נתונים בכלי עד שימסור אותם לישראל ומעולם לא נתחלף אצלו הדבור ממאמר אל מאמר כי שמעו ישראל ג"כ מפי הקדוש ב"ה על ידי מעבר גרונו של משה וכו' עכ"ד ע"ש. והשתא אתי שפיר מאמר הכתוב פה אל פה דייקא ולא אמר אל אוזן כי היה הקב"ה מוסר דבריו לפיו של משה להיות שם טמונים ונצורים אצלו עד בואו לדבר עם בני ישראל ואז היו שומעי' ישראל הדברים מפי הקב"ה ע"י מעבר גרונו של משה משא"כ שאר נביאים היתה נבואתם מפה אל אוזן כי אז כשידברו עם ישראל ככל אשר דבר ה' היה עצם הדבור משלהם:
הפטרת בהעלותך
רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם וגו'. יובן בס"ד קישור הפסוקים והוא דידוע שעובדי השמש והירח וכל צבא השמים הם טוענים שמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן הם משתחוים לשמש וכו' אבל באמת הבל יפצה פיהם דאדרבה אסור לחלוק כבוד לעבר לפני רבו כי כבודו יתברך מלא עולם כי מלא כל הארץ כבודו ואיך חולקין כבוד לעבד לפני רבו והנה עתה הם מכחישים בהשראת שכינתו ית' בארץ ואמנם לעתיד שהש"ית משרה שכינתו בישראל בגלוי הנה אז לא יוכלו להכחיש בזה ובעל כרחם מוכרחים לעזוב עבודתם ולבא להדבק בו ית' לבד וז"ש רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. ובזה ע"י שאשרה שכינתי בתוכך לעיני כל העמים אז ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא וגו' כי אז אין יכולים לטעון מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו:
והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע מ"ש בגמ' למה תלייא כרעיה דה"א משום בעל תשובה וליעול באידך לא מסתייעא מלתא ע"ש. גם ידוע שהיצהר נקרא אבן כמ"ש והסירותי את לב האבן מבשרכם וכמ"ש הרב נאות יעקב ז"ל ובזה יובן והוציא את האבן הוא היצ"הר שיוציא אותו מבעל תשובה ע"י הראשה אותיות רא"ש ה"ה כלומר ע"י שיעול בראש הה"א הוא פתח הקטן ולא בעקב הה"א שהוא פתח הגדול ובזה אז תשואות חן חן לה חן חן דייקא כלומר דאם יעשה כן אז מסתייעא מלתא משא"כ אם יעול מפתח הגדול דלא מסתייעא:
או יובן בס"ד לרמוז והוא דידוע שמיום שחרב ב"המק דיו לעולם שישתמש בחצי השם אבל כשיבא הגואל במהרה בימינו אזי השפעה מאותיות השם כולו בשלימות וידוע מ"ש המפרשים ז"ל על פסוק כי חלק ה' עמו והוא כי שם הוי"ה ב"ה יתמלא בד' מילואים שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם גי' רל"ב וחצי מספר רל"ב הוא קי"ו כמנין עמ"ו וז"ש כי חלק ה' כל חצי מספר ה' הוא גי' עמ"ו עכ"ד ז"ל וא"כ לעתיד גם חצי הב' שהוא קי"ו יחזור להשפיע בנו והנה ידוע שהמשיח נקרא אבן וכמ"ש הרב נאות יעקב ז"ל ע"ש. ובזה יובן והוציא את האבן הראשה הוא המשיח שיצא להתגלות ואז תשואות ח"ן ח"ן גי' קי"ו רמז לחצי השם הב' שאינו משפיע בעולם ג"כ יהיה לה שיהיה אז השפעה שלימה מן השם גם מחצי השני: