למען שתי אותותי אלא בקרבו. יובן בס"ד דהנה ידוע שהטעם שהרבה הקב"ה אותות ומופתים במצרים והיה אפשר שיביא עליהם מכה אחת קשה עד שיוציאו את ישראל בע"כ ולמה היה הקב"ה מביא עליו מכה ואח"ך מכביד את לבו כדי להביא עליו מכה אחרת והוא משום דיציאת מצרים היא סימן לגאולה העתידה להיות בב"א והנה קרא כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שכל האותות ומופתים שעשה הקב"ה ביציאת מצרים תהיה לעתיד ולכן הרבה הקב"ה אותות ומופתים ביציאת מצרים כדי שגם לעתיד יעשה כן והנה גאולת מצרים היתה מיד פרעה ועמו וגאולה העתידה תהיה מיד עשו הוא אדום כי הגלות הזה הוא גלות אדום הוא עשו והנה יובן כי מילוי פרעה כזה פ"ה רי"ש ע"ין ה"א מספר המילוי יעלה כמנין עשו ונמצא שעשו הוא רמוז בקרבו של פרעה כלומר באותיות המילוי שלו ובזה יובן בס"ד בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' וא"ת למה תכביד לבו כדי שתביא עליו מכות יותר די לו באחת ולא תכביד את לבו ואז מוכרח שיוציאם לז"א למען שתי אותותי אלה בקרבו ר"ל מה שאני מכביד לבו כדי להביא עליו מכות יותר לא בשביל זאת נתכוונתי אלא כל כוונתי כדי לעשות אותותי אלה בקרבו כלומר בעשו שהוא רמוז בקרבו באותיות המילוי שלו שכל מה שאנכי עושה בגאולה זו כן אעשה בגאולה אחרונה שאגאלם מיד עשו ולכן אנכי מרבה אותותי בזאת הגאולה כדי שגם בעשו אעשה כן וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:
את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם. יובן בס"ד כפל הלשון והוא דהנה מכות מצרים היה בהם תרי גווני פלאות והוא הפלא הא' מגוף המכה עצמה שהיתה מכה גדולה ועצומה אשר כמוה לא היתה וכמוה לא תהיה. והפלא הב' מענין שליטת המכה שלא שלטה כי אם במצריים ולא בישראל שזה דבר המנגד הטבע כמו מכת הדם שישראל שותים מים והמצריים דם ואפי' כשישתו בכלי אחד הישראל בא בפיו מים והמצרי דם וכן במכת הערוב לא בא כ"א בבתי מצרים אבל במקום ישראל לא בא וכמ"ש והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ וזה ג"כ דבר פלא נגד הטבע שאיך יבא כ"כ ערוב למצרים שמלאו הבתים והחצרות ולישראל לא בא אחד וכן במכת הדבר ג"כ נאמר והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד וגם זה דבר פלא שאחר שהיתה המכה במקום ההוא למה שלטה במצרים ולא שלטה בישראל ונמצא לפ"ז שבמכות מצרים יש בהם ב' פלאות הא' בגוף המכה עצמה שהיתה רבה מאד והאחר שליטת המכה אשר שלטה במצרים ולא בישראל ובזה יובן את אשר התעללתי במצרים מדבר בגוף המכות עצמם אשר היו מבהילים הרעיון אשר לא היו ולא יהיו כזאת לרוב עצמותם ועוד תספר מהפלא הב' והוא את אותותי אשר שמתי בם בם דייקא ר"ל שלא שלטה כי אם בם ולא בישראל והוא דבר פלא שאחר שבאה המכה במקום ההוא צריך שתשלוט בכל ואיך לא שלטה כי אם במצריים:
או יובן בס"ד את אשר התעללתי במצרים והוא דהנה במכת הדם נראה שהיו המצריים יותר ללעג וקלס והוא כי מכת הדם היתה ביאור שהוא אלוה שלהם שהיו עובדים אותו ובמכה זו נבאש היאור והסריח ואין להם לעג וקלס יותר מזה כי האלוה שלהם אשר נשענים עליו ועובדים אותו הסריח ועוד היו הם עצמם לשחוק בעיני ישראל כי רוצים לשתות מים ואינם יכולים לשתות כי הכל דם וישראל שותים מים בששון ואם יבא המצרי לשתות עם ישראל בקערה אחת בפעם אחת הנה יראה בעיניו שהישראל שותה מים והוא שותה דם ואין לעג וקלס ושחוק יותר מזה עד שהוכרחו לקנות מים מישראל בדמים וכמ"ש רז"ל שממכת הדם העשירו ישראל והנה תיבת מצרים היא אותיות מי"ם צ"ר ובזה יובן את אשר התעללתי במצרים תיבת במצרים היא אותיות במי"ם צ"ר רמז למכת הדם שהיתה מים צר למצרים שהיו בזה לשחוק בעיני הכל הן מצד האלוה שלהם שהסריח הן מצד עצמם שהיו נלאים לשתות ונתגלית חרפתם לעין ישראל עד שהוכרחו לקנות מהם בדמים המים שלוקחי' ישראל מן היאור שהוא אלוה שלהם ואין לעג וקלס ושחוק יותר מזה וזהו את אשר התעללתי במצרים והוא רמז למכה ראשונה לבדה שהיא מכת הדם ועוד את אותותי הם שאר מכות שהביא על מצרים:
והנה הרב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל פירש כפל הלשון והוא כי יש לשים לב תחת מה נתן ה' הצלה לקצת מקנה מצרים מיד הערוב ולא כלו את הכל וכן במכת הדבר עד שנשאר ג"כ מה שהכה הברד וגם במכת הברד נמי למה ריחם ה' עליהם לאמר שלח העז את מקנך ולא הניחם באופן יכלה אותם הברד ועוד עשותו ית' פלאי פלאות לחטה ולכוסמת שלא יוכו והלא טוב היה לבלתי השאיר להם הברד כלום. ואמנם הוא כי הוא ית' משחק על הרשע ומנהלו כמרחם עליו והוא לרעתו לתת בו כח ודרך לקבל כדי רשעתו במספר ובמשקל והוא כי הנה גזרה חכמתו ית' להביא על המצריים במצרים עשר מכות והנה אם היה הערוב מכלה כל המקנה כמה יחול הדבר ואם הדבר מכלה הכל הנשאר במה תחול מכת הברד ואם לא היה מתרה הוא ית' שלח העז את מקנך וכו' איך היתה מתקיימת מכת הים שמרכבות פרעה וחילו ירה בים והוא מאמרם ז"ל שכל מרכבות פרעה שירה בים היו מהירא ה' שהניס וכו' כי טוב שבגוים הרוג ואם לא היה עושה פלאי פלאות לתשאיר החטה והכוסמת במה תחול מכת הארבה אך מה שהיה הוא ית' כמטיב ומרחם עליהם לרעתם. היה סיבת חוזק לבם בראותם כי היתה הרוחה והוא כי היה הוא ית' כמשחק בם מראה להם הרווחה והוא לתת מקום לחול אותותיו וזה אשר התעללתי צחקתי במצרים כדי שע"י כן ואת אותותי אשר שמתי בם כי לא היה מקום לשום אותם בם אלא בדרך הזו ואילו ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים שהרחמים יהיה להם לדין ורוגז בבוא עליהם הטובה לא היו מתייאשים מן הפורענות ולא היו מחזיקים לבם בראותם כי היתה הרווחה כי אותה ההרווחה אפשר תביא עליהם רעה שהרחמים הוא דין לפעמים וכן הופכו כי העמים ההם היו אטומים להשכיל האמת משא"כ ישראל שמהבא עליהם ישכילו וזהו וידעתם כי אני ה' וידעתם ישראל כי אני ה' בעל הרחמים ולא תתייאשו מן הפורענות בבוא עליכם טובה ורווחה וגם לא תבעטו ברעה להיותכם צדיקים כי הדין הוא לרחמים כי ב' המדות אחת הנה וזהו וידעתם כי אני ה' שהוא עיקר שכל הכשרון תלוי בו עכ"ל הרב ז"ל ע"ש.
המורם מכל האמור שבזה השחוק ששחק בהם שלא היתה המכה מכלה הכל והיתה הרווחה להם הנה בזה היה משגיא לגוים ומאבדם כי מחמת זה שחושבים שהרווחה הזאת היא טובה להם עי"ז היו מחזיקים לבם ומכח זה היה מביא עליהם עוד מכות אחרות עד תשלום עשר מכות והנה נמצא שזה השחוק ששחק בהם הועיל לב' דברים הא' שמכח זה היה מתחזק לבם ולא היו רוצים לשלח את ישראל ואם כן מכח זה אז היו ראויים ללקות עוד משא"כ אם היו מתוודים ושבים ומשלחים את ישראל איך היה אפשר ללקותם עוד והב' שהועיל השחוק הזה שעי"ז מצאו המכות מקום לחול כי אם היה הערוב מכלה כל המקנה מה היה עושה הדבר מה היה עושה הברד ובמה היתה מתקיימת מכת הים שמרכבות פרעה וחילו ירה בים:
והנה באמת שהעשר מכות היו צריכים להיות כולם ולא סגי בלאו הכי יען כי רצה השי"ת לפרוע מהם מדה כנגד מדה כמו שעשו לישראל כן פרע מהם וכמ"ש המפרשים ז"ל:
והרב ערבי נחל ז"ל כתב דמבואר בזו"הק שכאשר השי"ת שולח איזה הריסה ועונש אל האדם הריסה זו בנין הוא כי השי"ת עושה זאת למען ישים האדם על לבו לשוב מחטאיו טרם יבואו ימי הרעה עליו בהתמלא סאתו ח"ו ואילו לא שלח השי"ת עליו יסורין עד עת בוא יום הרעה אליו פתאום כשיתמלא הסאה אז לא יהיה לו פנאי לעשות תשובה ולהנצל מרעתו משא"כ כשהשם יתברך שולח מעט יסורין עליו הוא שב אל ה' וירחמהו ולא יבא רעה עליו נמצא הריסה זו בנין הוא ואולם האדם אשר יש בירו חטא כמו שעשו דואג ואחיתופל דהיינו שרוצה לעשות רעה לאדם ע"י שמדבר עליו טוב וכמ"ש דוד הע"ה וישימו עלי רעה תחת טובה ר"ל תחת הטובה שהם מדברים עלי נמצא תחתיה רעה ונמצא שגוף העשיה הוא טוב והנמשך ממנה הוארע ולפי שמדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה לכן כשישלח עליו עונש יהיה העונש ג"כ כך דהיינו שהש"ית ישפיע עליו טובה כזו שיתהווה ממנה רעה כי כאשר עשה כן יעשה לו וכו' כי בתחלה יהיה הדבר ההוא טוב ופתאום נעשה הדבר רע וא"כ הריסה זו אינה בנין עכ"ל הרב ז"ל ע"ש.
והשתא בצירוף דברי רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ובצירוף דברי הרב ערבי נחל ז"ל יש לנו לומר בס"ד דהקב"ה שפיר עשה עם המצריים השחוק הזה שנראה להם לפי שעה שהוא טובה ואמנם היה להפך שאותה הרווחה שהיו מרויחים בכל מכה היתה מביאה עליהם רעה כי ע"י כך היתה באה מכה אחרת ונמצא שהרחמים היה להם לדין ורוגז והיה זה להם מדה כנגד מדה שגם הם עשו כן לישראל בתחלת עבודתם בם וכמ"ש רז"ל ע"פ ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך ודרשו רז"ל בתחלה בפה רך ואח"כ בפרך כי כבר נודע מ"ש במדרש שפרעה א"ל בואו עשו עמי בטובה והם היו עוסקים אותו היום לפי תומם והמצריים כותבים סכום הלבנים והעסק אשר עשו כל אחד ואחד אותו היום ואח"כ העבידום בע"כ ורצו מהם לעסוק כפי אותו החשבון הכתוב עליהם והנה נמצא זה הפה הרך שדיבר עמהם הוא תחתיה תעמוד הבהרת כדי להצמיח ממנו רעה להם אח"כ שהם לפי תומם בשמעם רכות לשונו עסקו בכל כחם יותר מכדי יכולתם והוא אח"ך רצה מהם אותו העסק כל יום ויום ולכן גם הקב"ה פרע לו דבר שיהיה נראה להם תחלה טוב ואח"ך יצמח ממנו רע שהמכות הולכות ובאות עליהם בזה אחר זה:
והנה בזה יובן בס"ד לפרש מאמר דוד הע"ה דוברי שלום עם רעיהם ודעה בלבבם תן להם כפעלם וגו' כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם כי לא יבינו אל פעולת ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם. ולפי האמור יובן שפיר דוברי שלום עם רעיהם כמו המצריים האלו שתחלה היו בפה רך שא"ל עשו עמי בטובה וכיוצא בזה וזהו דוברי שלום עם רעיהם ואמנם באמת היה רעה בלבם כדי לידע מזה כמה סכום לבנים ושאר עסקים יוכל לעשות כל א' וא' כדי לבקש ממנו לפי חשבון זה כל יום ויום בעל כרחו שלא בטובתו ולכן גם אתה תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם שתעשה מדה כנגד מדה כמו שהם עשו דבר שגוף הענין אין נראה בו רעה אלא עשו כן כדי שימשך ממנו רעה כן אתה תעשה עמהם דבר שנראה לכאורה שהוא טובה ואמנם נמשך ממנו רעה וזהו תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם דהיינו שיהיה להם מדה כנגד מדה וכאמור והוא השחוק ששחק על המצריים במכות ששלח להם שלא היתה המכה מכלה הכל אלא עושה להם הרווחה שמשארת להם איזה דבר כדי שיתחזק לכם מכח זה יותר וממילא יביא עליהם מכה אחרת וגם אז תמצא המכה מקום לחול עליו ונמצא שע"י השחוק הזה גרם שיבואו עליהם כל העשר מכות ועי"ז השב גמולם להם וכמו שכתבו המפרשים ז"ל שהעשר מכות היו כולם לצורך כדי להשיב גמולם של מצרים כמו שהיו מצערי' את ישראל והוא שמכת הדם היתה בשביל נדה הצפרדעים בשביל פ"ור וכן ע"ז הדרך בשאר מכות ולז"א השב גמולם להם כי עי"ז היה אפשר להביא עליהם כל יו"ד מכות כדי להשיב גמולם להם ונמצא שבזה השחוק שתעשה להם בזה תשיב גמולם להם שיבואו כל העשר מכות. ואמר הטעם מפני שעי"ז השחוק שתעשה עמהם כרוע מעלליהם שנראה טובה והוא רעה הנה מכח זה לא יבינו אל פעולת ה' ואל מעשה ידיו שיחשבו שדבר זה הוא רוחה להם וטובה בשבילם ולא ידעו כי ה' בעל הרחמים הוא עצמו בעל הדין ואם כן ממילא היה מתחזק לבם והיו אז ראויים עוד למכה אחרת שבזה תוכל להשיב להם גמולם שהוא תשלום כל העשר המכות כי אז לא יבינו אל פעולת ה' ואל מעשה ידיו כי כזה השחוק שעשה עמהם היה משגיא לגוים ומאבדם ולכן בזה העונש שעשה להם יהרסם ולא יבנם הוא הריסה בלא בנין ואין זה כשאר הריסות שהם לפעמים בנין. גם מ"ש כי לא ידעו פעולת ה' דייקא והוא ע"ד שכתב הרב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שעיקר עליון וגדול באמונה הוא שידע האדם שה' בעל הרחמים הוא עצמו בעל הדין ואלו ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים שהרחמים יהיה להם לדין ורוגז בבוא עליהם טובה לא היו מתייאשים מן הפורענות ולא היו מחזיקים לבם בראותם כי היתה הרווחה כי אותה הרווחה אפשר תביא עליהם רעה וכו' ולז"א פעולת ה' דייקא:
ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים. יובן בס"ד שכוונתם לומר לו הנה האיש משה רב כחו שיוכל להביא מכה אחת גדולה שבע"כ תוציאם ואמנם הוא רוצה שיעשה בך נקמות מינים ממינים שונים ולכן תמצא שבעת שתרצה ממנו להסיר מעליך המכה הוא מסיר אותה ואע"פ שיראה שלא עמדת בדבורך אפ"ה הוא עושה רצונך וכל זה אין כוונתו לטובתך אלא הוא רוצה שיהיה לך הדווחה כדי שיחזק לבך ואזי ילכוד אותך בזה שיביא עליך עוד מכה אחרת כדי להרבות בך אותות ומופתים וסוף כל סוף יביא עליך מכה קשה ולא יסיר אותה עד שיוציא כל ישראל וכל כוונתו בזה כדי שיצא טבעו בעולם ואם ילך על ארצות שאר מלכיות לא יצטרך לעשות מלחמה כי יאמר להם ראו מה עשיתי בפרעה ומצרים כ"וכ הבאתי עליהם וא"כ נמצא שבזה ההתחזקות שאתה מקשה ומחזק לבך אתה מפסיד מב' הצדדין הא' שאתה לוקה יותר והב' שתהיה בזה למשל ושנינה לפני כל המלכים שתמיד יעשו היקש ממך להם וזהו עד מתי יהיה זה לנו למוקש מלשון היקש ר"ל משל ודמיון כי זה כוונתו לעשות דמיון והיקש בנו לשאר מלכי ארץ שלח את האנשים תכף ויעבדו את ה':
או יובן בס"ד לפרש תיבת לנו דלכאורה נראה כשפת יתר ויובן בס"ד דכוונתם לומר דהנה עיקר צער המכה אינו קשה כי אם להם יען דהמלך יש לו כמה משרתים ובתים גבוהים ועליות מרווחים ואינו יוצא אנה ואנה ומאכלו יבא לפניו וכשתהיה המכה לא תפעול בו כשאר עמא דארעא שמוכרחים לסבב ברחובות ובשווקים ולילך אנה ואנה ויהיו הולכים ומוכים במכה השולטת. ודרך משל במכת הכנים הגם שבכולם היה כנים עכ"ז אינו דומה פרעה לעבדיו כי פרעה יש לו כמה מלבושים להחליף כל שעה וכל רגע ויש לו כמה משרתים שיבואו לנקות אותו ויש לו כמה מרחצאות לרחוץ כל שעה משא"כ עמא דארעא. וכן במכת הצפרדעים שעלו ובאו בחדרי משכבם ועל מטותם הנה ג"כ יש לו כמה משרתים שיעמדו לפניו וחרבותם בידם להבריחם כל שעה וכל רגע והגם שלא יכלו עליהם באמת עכ"ז הצלה פורתא מיהא הוי לא כן שאר עמא דארעא אשר כל אחד צריך ללחום לבדו עמהם בשבילו ואם אחד יש לו בית ארבע אמות על ארבע אמות ונכנסו בו אלף צפרדעים ומלאו אותו מה יעשה זה האיש היושב בו ואיך יגרשם מאחר שיהיו אלף נכנסים ואלף יוצאים והמקום צר אנה יברח ואנה ישב. וכן במכת הכנים מה יעשה אדם שיש לו בית קטן שאין בו כי אם דירה תחתונה ולא דירה עליונה ועפר הארץ כולו כנים הא יקיצו את רוחו ואנה יברח מהם לא כן פרעה שיושב במגדל גדול הבנוי מעצים הבנוי עלייה ע"ג עלייה גבוה מעפר הארץ הרבה והגם שלא יוכל להמלט מהם עכ"ז יש לו הפרש גדול מהם וכן במכת הערוב שביתו גבוה וחזק בדלתיים ובריח שיוכל לסגור ביתו ולישב בו במצור ולא יכנס שם ערוב ואם בע"כ יכנסו יש לו אנשי חיל להלחם בהם ולגרשם מעליו בחרבותם וכן במכת ברד הוא יש לו עליות מרווחים ובתים חזקים בבנין חזק אשר לא יפלו מרוב הקולות ואם יקר לו יש לו לעשות תקנה לעצמו לחמם גופו וגם הוא יכבד בביתו ולא יצא אנה ואנה משא"כ שאר עמא דארעא באופן שכל המכות שבאו עליהם אינו דומה צער הנוגע אל פרעה למה שנוגע לעבדיו וז"ש עד מתי יהיה זה לנו למוקש תיבת לנו דייקא כלומר שאין זה המוקש כ"א לנו שהם לבדם נכווים בו ולא אתה בי מה שמגיע אל פרעה הוא כלא חשיב לגבי מה שמגיע להם:
או יובן בס"ד לפרש המשכת הדברים עם אומרם הטרם תדע בי אבדה מצרים שלא אמרו הלא תדע אלא הטרם שמשמעותו קודם ויובן בס"ד ע"ד דאיתא בילקוט פרשת שמות וז"ל בשנת מאה ושלשים לרדת ישראל מצרימה ופרעה חלם והנה יושב על כסא ממלכתו וישא עיניו וירא זקן א' עומד כנגדו ובידו מאזנים ממאזני הסוחרים ויקח האיש הזקן את המאזנים ויתלם לפני פרעה ויקח כל זקני מצרים שריה וגדוליה ויאסרם ויתלם יחד בכף מאזנים הא' ואח"כ לקח טלה אחד ויתנהו בכף מאזנים השנית והכריע הטלה את כולם ויתמה פרעה על החזיון הנורא ההוא מדוע יכריע הטלה את כולם וייקץ פרעה והנה חלום וישבם בבקר ויקרא לכל עבדיו ויספר להם את החלום וייראו האנשים יראה גדולה ויען סריס אחד מסריסי המלך אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח למצרים באחרית הימים כי ילד יולד לישראל ויחריב כל ארץ מצרים ואם על המלך טוב יצא דבר מלכות ויכתב בדתי מצרים אשר כל זכר הילוד בעברים יהרג למען תחדל הרעה הזאת מארץ מצרים ויעש המלך כן עכ"ל ע"ש. והנה לפי דברי הילקוט הנה פרעה ראה חלום על אבדון מצרים וירע מזה שתאבד מצרים כי ראה כבר שהזקן לקח כל זקני מצרים וגדוליה ואסרם והכריע הטלה אותם וכמו שפתר הסריס את החלים ואם כן השתא בכח טענה זאת באו עבדי פרעה להכריח את פרעה לשלח את האנשים ואל יקוה בהתחזקות לבו שאפשר שיהיה לו תקוה לעכבם בידו ומצרים תשאר קיימת כי החלום יעיד על זה להפך וא"כ אם עתה ישלחם לא יפסיד בזה אלא אדרבה מרויח שתהיה לו נפש מצרים לשלל שיהיו ניצולים מגזרה שעתידה לבא עליהם שיהיה להם בה אבדון לגמרי כפתרון החלום וז"ש עד מתי וגו' שלח את האנשים וגו' וא"ת איך אוכל לעזוב מידי ריוח גדול כזה לפטור כ"כ רבוא עבדים ולהוציאם לחירות לז"א הטרם כלומד מקודם מזה כמה שנים ממרא' החלום תרע כי אבדה מצרים שכבר אבדה וא"כ עתה אם תשלחם יש תקוה שתרויח את מצרים שלא תאבד כי ממראה החלום נראה שכבר אבדה שכבר נגזרה עליה הגזירה:
או יובן בס"ד כוונת דבריהם כך שהנה בחלום ההוא לא ראה פרעה שגם אותו אסר עמהם והניחו בכף מאזנים אלא לקח כל זקני מצרים ושריה וגדוליה ורק עשה הדבר הזה לפניו וא"כ מכח זה החלום מתקשה לב פרעה יותר לבלתי שלח את ישראל כי ידע שעל גופו לא יגיע רעת מות וכן היה באמת לפי מדרש חז"ל שאמרו שפרעה היה מלך בנינוה שקיימו הקב"ה בעולם כדי שיכיר אותותיו יתברך ונמצא שהוא לא מת עם שריו גם בטביעת הים וז"ש עד מתי יהיה זה לנו למוקש תיבת לנו דייקא כלומר הרעה עליהם דוקא ולא עליך ואם תאמר הלא גם הוא לוקה במכות עמהם ואם הם סופם למות מרוב המכות האלו גם הוא ימות עמהם לז"א הטרם תדע כי אבדה מצרים פי' מקודם מזמן מראה החלום הנה תדע אתה כי אבדה מצרים דייקא כלומר מצריים דוקא סופם לאבד אבל אתה לא תהיה נכלל עמהם כי לא נראה בחלום שגם המלך נאסר עמהם והכריע הטלה אותם וא"כ אתה מצד עצמך אין לחוש כ"כ ועיקר החששה היא בשבילם דוקא:
לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההולכים. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בילקוט ראובני משם הרב עמק המלך ז"ל כי אל"ה משם אלהים עולים ויורדים בנשמה של היהודי ושאר אותיות שהם י"ם עולים ויורדים בגוף וכן באו"הע יש שם זה של י"ם חקוק בגופם ובנשמתם אמנם הוא באותיות להפך כי תחת י"ם יש להם מ"י עכ"ד ע"ש ובזה יובן מ"ש פרעה לכו עבדו וכו' ואמנם זאת השאלה אנכי אשאל מכם שתודיעו לי מענין מ"י ומ"י רמז לאותיית מ"י הנז"ל ואמר ב"פ מ"י ומ"י האחד כנגד הגוף והא' כנגד הנשמה והכוונה שחשש פרעה פן כהליכתם ימשכו ממנו ומעמו אותיות הנז' ואז יהיו פגרים מתים כי אלו הם חיותם ולז"א מ"י ומ"י ההולכים בלשון תימה ר"ל אם הולכים מגופם ומנשמתם אם לאו:
והנה לפי הקדמה הנז"ל שאותיות אל"ה עולים ויורדים בנשמה של היהודי. בזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הכתוב מי חכם וישמור אלה לרמוז לאותיות אל"ה הנז' לשמור אותם אצלו לבלתי יסתלקו ממנו ח"ו:
ובזה יובן בס"ד מ"ש עשו ליעקב אע"ה מי אלה לך שרמז לו לפי דרכו על הנז"ל שאצל היהודי יש אותיות מי ואותיות אלה ג"כ ולא כן או"הע לא יש להם כי אם אותיות מ"י ועשו שהיה עושה מעשה כנען ג"כ היה כמותם ולז"א לו ליעקב מי אלה לך וניבא ולא ידע מה ניבא:
ובזה יובן בס"ד לרמוז מה שכתוב בפסוק בפ' בראשית אלהים מתהלך בגן הנה בתיבות אלו רמוז ענין זה כי גן ר"ת גוף נשמה והנה אל"ה דאלהים היא בנשמה וי"ם דאלהים בגוף הרי בשניהם יש אותיות שם אלהים בשלימות וז"ש אלהים ר"ל אותיות שם אלהים מתהלך בג"ן ר"ת "בתוך "גוף "נשמה.
ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. יובן בס"ד כי הנה אור המאיר בארץ הוא מאור השמש ואחר שהיה חשך אפלה בארץ מצרים עד גדר וימש חושך א"כ נעשה החושך כמו ענן עב מבדיל בין אור השמש לבין הארץ וא"כ מהיכן יאור לישראל ומוכרח שנתהווה להם אור חדש במושבותם ולז"א ולכל בני ישראל היה אור במושבותם היה דייקא ד"ל נתהווה אור מחדש במושבותם:
ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות. יובן בס"ד לרמוז כי הנה לכל אדם יש לו חיות חיצוני וחיות פנימי ע"ד אור מקיף ואור פנימי והנה חסידים הראשונים אשר היו ממיתים את האדם ע"י הראיה ע"ד שאמרו בגמרא נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות הנה ע"י הראיה שרואה ומביט בו מושך ממנו כל כוחות הקדושה המחייה אותו כי לא שייך שום בריה לחיות בלתי כח הקדושה המושפע בו וכידוע ממאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם וע"י הראיה שרואה אותו ממשיך ממנו הקדושה וממילא תפסק חיותו וימות והנה פרעה ידע שמרע"ה היה מושך ממנו מניצוצי הקדושה שמחייה אותו כי ודאי פרעה הרשע שהיה מלך יש בו כוחות הרבה כי לפי ניצוצי הקדושה שיש בו כן גדולתו שהיה מלך והיה כלול משבעים אומות כנודע מדברי הרב מהר"ש ז"ל בילקוט שושנים ע"ש ולכן בא לבקש ממרע"ה שלפחות יעשה זאת הטובה עמו שלא ימשיך ממנו כי אם מן כוחות המקיפים עליו ולא מן כוחות הפנימיים שבו ג"כ שאם ימשיך גם הפנימיים א"כ לא ישאר לו חיות כלל ותמות הנפש הבהמית שבו תכף ומיד כי לא ישאר לה חיות שתתקיים בו וז"ש ויאמר לו פרעה לך מעלי תיבת מעלי דייקא כלומר מן המקיפים שהם עלי וגם זה השמר לך ר"ל תשמור אותם לך בשבילך דוקא ולא תתן מהם כח לישראל ג"כ אבל אל תוסף ראות פני ר"ל אל תוסיף למשוך גם הפנימיים ולכן אמר ראות פני כי הוא ידע שההמשכה תהיה ע"י הראיה ולז"א אל תוסף ראות פני ר"ל להמשיך גם הפנימיות על ידי הראיה יען כי ביום ראותך פני להמשיך הפנימיות תמות הנפש שלי ותיבת תמות קאי על נפשו של פרעה כי לא ישאר לה במה לחיות שהמקיפים והפנימיים נמשכו ממנה ואיך אפשר לעשות זה והלא הקב"ה כבר אמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ ונמצא שהקב"ה אין רצונו שימות פרעה לגמרי כי רוצה שיתקיים כדי שיראה כחו וגבורתו ית' וא"כ איך שייך לגרום לו מיתה ולזה א"ל השמר לך פן תעשה זאת למשוך גם הפנימיים וכאמור.
או יובן בס"ד לפרש והנה לכאורה י"ל מה ראה הכסיל והבער הזה פרעה מלך מצרים לדבר כדברים האלה למרע"ה דאם נכנס בדעתו שיועילו הדברים האלה להצילו ממכות אחרות מפני שאחר שא"ל כן למרע"ה לא יבא עוד אצלו להתרות בו על מכות אחרות וממילא יהיה ניצול לגמרי א"כ למה לא עשה כן מקודם שהיה ג"כ כועס עליו וא"ל שלא יבא אצלו ולא יראה פניו ולמה בא זה הדעת אצלו אחר שעברו עליו תשעה מכות. ואם גם הוא ידע שמאלו הדברים לא יעלה לנפשו מזור והמכות יבואו עליו בע"כ למה דיבר כדברים האלה עם מרע"ה והלא אדרב' יש לו להחניף לו יען כי בראותו שהמכה קשה עליו וצועק ומבקש ממרע"ה שיתפלל עליו להסיר המכה ממנו הנה כי מרע"ה היה הולך תכף ומסיר המכה וא"כ השתא אחר שידבר עמו כדברים האלה ודאי שאם תבא עליו מכה אחרת ויבקש ממרע"ה להסירה מעליו לא יקבל מרע"ה להסירה וא"כ באלו הדברים הפסיד הרבה ולא הרויח כלום. גם עוד י"ל בדברי פרעה שא"ל למרע"ה במכת הארבה ויסר מעלי רק את המות הזה תיבת רק קשה להבין דמשמע שיודע שיש עליו מכה אחרת ורק המות הזה יסיר מעליו ומהיכן ידע הלא אדרב' לפי דבריו שאמר חטאתי לה' אלהיכם ולכם הנה מזה נראה שהוא נתרצה לשלוח אותם אחר שהודה שחטא להם וא"כ מהיכא תיתי שיבא עליו מות אחר שאמר רק. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שהקשו המפרשים ז"ל דאיך לקה פרעה ביו"ד מכות והלא אין זה ראוי להשתלש דאיתא בגמרא דמכות אין אומדין אותו אלא במלקות הראוי להשתלש יען שהמלקות שאמרה תורה הוא ט"ל מלקייות ואין מספר זה נחלק לחצי ולא לרביע רק לשלש כל חלק הוא י"ג ולכן כשאומדין אותו אין אומדין אותו אלא במספר הראוי להשתלש דכתיב כדי רשעתו במספר רשעה אחת מלפניו ושתי רשעייות מלאחריו וא"כ איך לקה פרעה ביו"ד מכות והלא מספר העשרה אין ראוי להשתלש ותירצו המפרשים ז"ל דמשה ואהרן לא הלקו אותו כ"א בתשע מכות אבל מכה העשירית לקה בה על ידו ית' וא"כ זה אינה מן המנין והתשע שלקה ע"י משה ואהרן הם ראויים להשתלש כל חלק שלשה עכ"ד ז"ל. ועיין בזה להרב מקור ברוך ז"ל שהאריך בזה בפ' בשלח ע"ש והנה אפשר שפרעה ידע באצטגנינות שלו או ע"י השר שלו שיותר מעשר מכות אינו לוקה יען כי לעשרה מכות יש טעם או בשביל שהם כנגד עשר נסיונות או בשביל עד עשרה בדמיו או בשביל היו"ד של קין אבל יותר מעשר ליכא. ואמנם חשב שמפני שאין מלקין כי אם מלקות הראויות להשתלש והעשר אין משתלשים לכן אמר בדעתו ודאי לא יהיה נלקה עשרה מכות ממש אלא ילקה ט' מכות שהם מספר הסמוך לעשר כי מס' הסמוך לעשר ג"כ נק' עשר ע"ד שאמרו בפ' ארבעים יכנו לא יוסיף שהוא מספר הסמוך לארבעים והיינו ט"ל ואפ"ה קרי ליה קרא ארבעים וכאן נמי חשב שלא ילקה כי אם מספר הסמוך לעשר שהוא תשעה מכות דוקא שהם ראויים להשתלש ולכן א"ל עבדיו אחר מכת הברד הטרם תדע כי אבדה מצרים פי' ממכה של הטרם הקודמת והיא מכת הברד שהיתה מכה שביעית ממנה תדע כי אבדה מצרים כי מאחר שבאה מכה שביעית א"כ מוכרח שיבאו אחריה עוד שני מכות כי מספר השבעה אינו ראוי להשתלש ואחד שהכה מכה שביעית מוכרח בדעתו הוא להביא עוד שני מכות להשלים מספר התשעה שיהיו דאויים להשתלש וא"כ מזה תדע שאבדה מצרים כי אין בכחה לסבול עוד ב' מכות אחרות ואם כן מוכרח אתה לשלוח את האנשים מהר קודם שיבואו המכות אולי נוכל להנצל מהם ולכן נמי אחר שבאה מבת הארבה א"ל פרעה למשה שא נא חטאתי וכו' ויסר מעלי רק את המות הזה ר"ל שיודע אני שרצונכם להביא עוד מכה אחרת בהכרח כדי להשלים מספר שיהיה ראוי להשתלש ואמנם זאת אבקש שרק את המות הזה הוא מכת הברד שכבר עשתה שליחותה יסיר אותה. והנה אחר שכבר הוכה במכה תשיעית היא מכת החשך שנשלם מספר הראוי להשתלש ואם יוסיף עוד מכה אחרת יהיה אין ראוי להשתלש ויותר מעשר לא אפשר להביא עליו לכן חשב פרעה שכבר ניצול מן המכות ואין לו פחד עוד ממרע"ה שכבר הולקה מספר הסמוך לעשר ולא יוכל להלקותו יותר לכן עתה התחיל לדבר גבוהה גבוהה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות כו חשב שמעתה ומעכשיו אין לו פחד ממרע"ה יען שכבר נגמרו המכות ולא יוכל להכותו עוד ואמנם פרעה איש בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת שלא ידע שלעולם ילקה אותו עשר מכות ממש ובשביל ענין השילוש תהיה מכה העשירית על ידו ית' ולא ע"י מרע"ה ואם כן אין זו נכנסת במנין התשעה ומה שהלקהו מרע"ה בדין הלקהו ולכן אז באותו מעמד בעודנו עומד לפני פרעה א"ל הקב"ה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אביא דייקא אנכי אביא המכה ולא אתה וא"כ ליכא לחוש לענין השילוש.
ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו'. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עברי פרעה ובעיני העם. יובן בס"ד לפרש קישור הפסוקים כאחד והנה ידוע מ"ש הרב ערבי נחל ז"ל דהרבה מהמפרשים ס"ל דהאי דינא דסנהדרין שפתחו כולם לחובה צריך לפוטרו לא נאמר רק בדיני אדם אבל לא בדיני שמים וכתב עוד הרב ז"ל שם משם הרב פרשת דרכים ז"ל על פסוק משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כי יש כמה דברים שמקילין בד"ש ומחמירין בד"א ויש להפך אבל המשפט שדן הקב"ה בעצמו הוא נוהג קולות שניהם והיינו צדקו יחדיו עכ"ד ע"ש. והנה כל התשע מכות שבאו על מצרים באו על ממונם דוקא והגם שלא יבצר שמתו מן המצריים זה היה דרך אגב אבל עצם המכה לא נשתלחה כי אם על ממונם ויש מהם על גופם בשביל צער בעלמא כמו מכת הכנים אבל לא היה בזה גזירת מות ורק מכת בכורות היתה גזירת מות על המצריים וכבר הקשו המפרשים ז"ל איך הביא עליהם מכה זו והא אין אדם מת ומשלם ואמנם אין דבר זה שייך עתה לדרושנו ואמנם מה שיש לחקור בזה הוא דאיך נגזר עליו גזידת מות במכה זו והלא ידוע הוא דינא דסנהדרין פתחו כולם לחובה פוטרין אותו והשתא ודאי על פרעה לא היה צד זכות כדי להליץ עליו ובודאי ב"ד של מעלה פתחו כולם לחובה עליו וא"כ היה צריך לפוטרו וכמו שנרגש בזה הרב ערבי נחל ז"ל וכתב וז"ל ונודע מ"ש בזו"הק על מ"ש רז"ל על פסוק כחצות הלילה אני יוצא וכו' אני ולא שליח כי עונש פרעה לא היה יכול להיות ע"י שליח או ע"י מלאך ושרף כי להם היה פחד ליכנס במקום טמא במצרים זולתי הש"ית בעצמו עשה זאת ולפ"ז שוב אין לפרעה לירא כלל כיון שדין זה מוכרח לעשותו הש"ית בעצמו וא"כ נוהג גם הקולא של דיני אדם וכיון שאין עליו שום מליץ מחמת שאין לו שום זכות יפטרוהו עכ"ד ז"ל לפרש הפסוקים ע"ש. והנה לכאורה אפשר להמציא עליו צד זכות והוא שנאמר כי לכן רצה הש"ית שישאלו ישראל ממצרים כלי כסף וכלי זהב כדי שיהיה זה צד זכות למצרים על שקבלו להשאיל את ישראל כלי כסף וזהב ובפרט שהוא בזמן אשר הם לוקים ומוכים בשבילם אשר מן הצורך לשנאותם ולא לעשות להם טובה כזאת וא"כ כשישפוט הקב"ה את פרעה ועמו למעלה אזי יאמר מליץ אחד עליו זכות זה ג"כ ואמנם ודאי החובה תהיה רבה עליו ויצא חייב וממילא ליכא פתחו כולם לחובה כי ימצא עליו מליץ זכות ואם גם זה הזכות יש לדחות קצת כי הנה מה שקבלו המצריים להשאילם ממונם לא מחמת טוב לבם אלא מחמת החן שנתן להם הק"בה לישראל ולולי החן שנתן להם הקב"ה לא היה אפשר בעולם שישאילום הנה עכ"ז יש לעשות להם זכות אחר שיהיה סניף לזה והוא כי תראה שמרע"ה הגם שהיה עושה כל יום נקמה במצרים ומביא עליהם מכות עכ"ז היו מכבדים אותו עבדי פרעה ושאר עמא דמצרים לא היו נוטרים לו איבה לשנוא אותו ובלתי יכבדוהו ח"ו והנה גם זה יהיה סניף עם אותו הזכות וימליצו עליו זכיות אלו למעלה וממילא לא יפטרוהו ויתחייב בדינו מכח רוב החובה שיש עליו. ובזה יובן בס"ד ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אביא דייקא שמוכרח הדבר להיות על ידי ולא ע"י מלאך ושרף וא"כ מאחר שיהיה המשפט מות שלהם על ידי אזי אנכי צריך לנהוג כפי הקולות של דיני אדם שאם פתחו כולם לחובה צריך לפוטרו ובודאי על פרעה ועמו יפתחו כולם לחובה כי אין להם צד זכות ולולי היה אפשר לעשות דבר זה ע"י מלאך או שרף לא איכפת כ"כ כי בב"ד של מעלה ליכא האי דינא דסנהדרין שפתחו כולם לחובה זכאי אבל מאחר שצריך להיות הדבר על ידי א"כ צריך אנכי לנהוג כקולא של ב"ד של מטה וצריך לפוטרם מאחר שאין עליהם מליץ זכות לכן זאת תעשה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת דעותה כלי כסף ובלי זהב כדי שיהיה על פרעה ומצרים מליץ זכות בשביל השאלת ממונם לישראל ואתא קרא לומר עוד שהגם שבזה ג"כ לא נכון להמליץ זכות עליהם יען שהם לא השאילום מטוב לבם אלא בשביל שויתן ה' את חן העם בעיני מצרים וא"כ נתנו מכח החן שנתן להם הקב"ה ולולי זה לא היו נותנים הנה עכ"ז יש סניף אחר עם זכות זה והוא שהאיש משה גדול בעיני עבדי פרעה ובעיני העם של מצרים והכוונה שהאיש משה שהוא עושה בהם משפטי נקמות לא היו נוטרים לו איבה בלבבם לבלתי כבד אותו אלא הוא ג"כ גדול ורב מאוד בתכלית בעיניהם שעושים לו כבוד ביותר. ובזה אתי שפיר תיבת גם דלכאורה אין לו מובן דמי לנו גדול ממשה כדי שיאמר עליו תיבת גם ואמנם לפי האמור אתי שפיר דתיבת גם לא קאי על מרע"ה אלא קאי על הזכות כלומר גם יש עוד צד זכות שיהיה סניף לזה והוא שהאיש משה גדול וכו'.
למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. יובן בס"ד כי ידוע שהטעם שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו ולא ידעתי את ה' הוא משום שבגלות מצריה היה בחינת שם הו"יה ב"ה נעלם בבחינת שם אהי"ה ולכן אמר פרעה מי ה' לא ידעתי את ה' והנה כבר כתבנו בס"ד בפרשה הקודמת שהפרש שיש בין מספר שם ישראל למספר שם מצרים הוא מספר קס"א כי מספר קס"א יש יתרון בשם ישראל והוא כמנין אהי"ה במילוי יודין שעולה קס"א ולז"א למען תדעון למפרע כי יפלא ה' בין מצרים ובין ישראל יפלא מלשון במופלא ממך אל תדרוש שנעלם בבחינת אה"יה הרמוז במספר ההפרש שבין מספר מצרים למספר ישראל ולא כמו שחשבתם בביטול ההשגחה ח"ו כי עתה יתוודע זה לכם.
וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים. הנה לכאורה י"ל והא איכא ביזת הים שהיתה רבה מביזת מצרים וא"כ איך קאמר מעתה וינצלו את מצרים ויובן בס"ד דהנה ידוע מ"ש רז"ל מה שהיה בבתים נטלו במצרים ומה שהיה בבתי תשוראות נטלו על הים והנה אם לא היה הקב"ה נותן להם חן במצרים והשאילום כל מה שהיה להם בבתים אזי כשהיו המצריים באים על הים לא היו מוציאי' עושרם מבתי תשוראות ומביאי' אותו אלא היו מביאים מה שהיו אצלם בבתים אבל ע"י שנתן הקב"ה חן ישראל בעיני מצרים וישאילום כל מה שהיה להם בבתים אז ממילא בעת שבאו המצריים על הים הוצרכו ליקח מה שהיה להם בבתי תשוראות וכשטבעו בים לקחו כל זה ישראל ואם כן ממילא בזה ניצלו את מצרים שלא נשאר בה עושר אבל אם לא היה זה לא היו מנצלים אותה כי היה נשאר בה ממון שהוא בבתי תשוראות וז"ש וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום ולכן מכח זה וינצלו את מצרים ואין הכוונה שבעת שהשאילום ניצלו את מצרים אלא הכוונה שמכח זה אז נעשה סוף כל סוף שניצלו את מצרים ולולי זה לא היו יכולים לנצל את מצרים וכאמור:
והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך. יובן בס"ד ע"ד שכתב הגאון חיד"א זלה"ה במדבר קדמות דתפלין של יד מציל משפיכות דמים ושל ראש מציל מן הגאוה ע"ש. והנה ידוע מ"ש רז"ל כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ע"ש. והשתא יובן שפיר מה שסמך תפלין של ראש שהוא לזכרון בין עיניך למ"ש למען תהיה תורת ה' בפיך ר"ל תניח זכרון בין עיניך הוא תפלין של ראש שמציל מן הגאוה למען תהיה תורת ה' בפיך שלא תסתלק חכמתך ממך בשביל הגאוה אלא תמיד תהיה תורת ה' בפיך כי חכמתך משתמרת אצלך. גם מ"ש תורת ה' יובן שבא לרמוז שתהיה זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכת' והיינו שתכוין לאמיתה של תורה כי מי שהוא עניו זוכה לכוין על האמת ולז"א למען תהיה תורת ה' דייקא היא אמיתה של תורה בפיך:
ושמרת את החוקה הזאת למוערה מימים ימימה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב עיד דוד ז"ל אופן רפ"א מה דאיתא בגלי רזיא וז"ל תדע שהשבת יוצא מן השביעית של ששת ימי המעשה בזה האופן כל יום הוא כ"ד שעות כשתוציא מן כ"ד שעות ג' שביעיות הן ג' שעות מהם קדש כי כל שביעי הוא קדש ונשארים ג' שעות חול מן כ"ד שעות ותוציא השביעית מן ג' שעות שהוא תס"ב חלקים כי השעה היא תתר"ף חלקים ועיין בשל"ה ז"ל סוגר החשבון שמגיע מכל יום ד' שעות קדש וששה פעמי' ד' הם כ"ד שעות הרי כ"ד שעות של שבת יוצאין מתוך ששת ימי המעשה וכתב עוד בס' גלייא רזייא מאחר שבכל יום נחסר ד' שעות משעות החול והם בקדושת השבת וכדי שלא יוכל המקטרג לקטרג על ישראל ששומרים שבת ונוטלים מששת ימי החול הקדושה לכן צוה ה' לישראל שיניחו תפלין דאית בהון כ"א אזכרות וכ"א הוא שם אה"יה שעולה כ"א והנה כ"א פעמים כ"א עולה אמת לשמור לבני ישראל הנקראים אמת עכ"ל ע"ש. וסיים הרב עיר דוד ז"ל וז"ל הרי שעיקר הנחת תפלין הוא שלא יתקנאו המקטרגים בישראל בשביל יום השבת שנוטלין מששת ימי המעשה עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן בס"ד ושמרת את החוקה הזאת היא מצות התפלין דקאי עלה בשביל למועדה מימים ימימה כלומר בשביל שאתה מייעד ומקשט מן הימים של חול ימימה הם ימות השבתות שימים של השבתות הם לקוחי' ויוצאי' מימי החול ואמר למוערה מלשון עדי וקישוט כי בזה שאתה מוציא מימות החול שעות של קדש הנה זה הוא עדי וקישוט לימות החול גם הוא עדי וקישוט לישראל שמתקדשים בקדושת השבת. או יובן למועדה מלשון בית הועד שהוא לשון אסיפה וקיבוץ ולז"א למועדה מימים ימימה ר"ל בשביל שאתה מקבץ ומאסף מן הימים של החול ימימה הם השבתות ולכן כדי שלא יתקנאו בך המקטרגים צריך לשמור את החוקה הזאת היא התפלין:
ובזה יובן בס"ד לפרש מדרש פליאה וז"ל אין מניחין תפלין אלא בשבת והוא תמוה וכפי האמור שעיקר הנחת התפלין בשביל שלא יתקנאו המקטרגים מכח השבת יובן שפיר דאין מניחין תפלין אלא בשבת כלומר בשביל השבת כדי שלא יתקנאו המקטרגים בשביל השבת לכן מניחים תפלין להשמר מזה.
ובשם הגאון ר' עקיבא אגר ז"ל שמעתי שפי' מדרש הנז"ל בשב"ת ר"ת במקום שער בשר תפוח כי דין התפלין הוא של הראש צריך להניחו במקום שער ושל יד צריך להניחו במקום בשר תפוח ודפח"ח:
הפטרת בא
ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשי' כי בזמן שישראל עושי' רצונו של מקום הם רדוגמת הסגו"ל ולז"א הכתוב והייתם לו סגולה מכל העמים כי הסגו"ל יש בו ג' נקודות שהם אז שלימים בג' בחינות שהם מחשבה דיבור ומעשה וכשאין עושין רצונו של מקום הם דוגמת הצר"י שהוא ב' נקידות ולז"א עמו אנכי בצרה אל תקרי בצרה אלא בצרי ר"ל כשהם דוגמת הצר"י אזי הם בצרה. ובזה יובן בס"ד ביום ההוא הידוע שיתוקן הכל ויעשו ישראל תשובה שלימה אזי יהיה ישראל שלישיה ר"ל משולשים דוגמת הסגו"ל שהוא ג' נקודות ולא דוגמת הצר"י שהוא ב' נקודות שיהיו אז שלימים במחשבה דיבור ומעשה ובזה אז למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ דכשישראל עושין רצונו של מקום אין שר האומות יכול ליקח שפע מלמעלה בשביל האומות אלא יהיו האומות ניזונים מתחת יד ישראל מן הפיסולת שלהם ואין בא להם מלמעלה כלום משא"כ אם ח"ו אין ישראל עושים רצונו של מקום אזי השר לוקח השפע מלמעלה ומכח רבוי העונות ח"ו לוקח העיקר ומניח הפיסולת לישראל. והנה ביום ההוא אשר יתוקן הכל ויהיו כל ישראל צדיקי' שהוא במדרגת השילוש דוגמת הסגו"ל אזי אין כח לשר ליקח שפע מלמעלה כלל ועיקר אלא למצרים ולאשור יהיה ברכה בקרב הארץ ר"ל ניזונים מלמטה מתחת יד ישראל ומן הפיסולת שלהם ולא מלמעלה ולזה אמר בקרב הארץ דייקא.
או יובן בס"ד דהנה ידוע מ"ש רז"ל ע"פ אדם אתם שאתם קרויים אדם ואין או"הע קרויים אדם ואפשר לתת טעם מה שלא קראו לאו"הע בשם אדם כי אם ישראל והוא כמ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב אספקלריא המאירה ז"ל דשם אדם נחלק לג' פעמים י"ה כי ג' פעמים י"ה גי' אדם והאריך הרב ז"ל בזה ע"ש. ואם כן השתא לא שייך לקרות בשם זה לאו"הע כי שם זה מכוון כנגד שמות הקדש והנה ידוע שבחטא אד"הר נפגם שם אדם כי נפרד הא"לף ונשאר דם ואם כן השתא אין מכוון הרמז בשלימות כי יחסר המספר אבל לעתיד כי יתוקן הכל ולא ישאר פגם א"כ השתא ישתלם שם זה להיות מכוון כנגד שלשה פ' י"ה באין חסרון כלל ועיקר ובזה יובן ביום ההוא שיבוקש עון ישראל ואיננו ויתקנו הכל אז יהיה ישראל שלישיה כלומר שלש י"ה שיהיו נקראים בשם אדם בשלימות שהוא מכוון כנגד ג"פ י"ה.
או יובן בס"ד לרמוז יהיה ישראל שלישיה ע"ד שפירש רבינו האר"י זיע"א ע"פ ושמתי כד"כד שמשותיך והוא כי החסד יתחלק לג' חלקים כל שליש הוא כ"ד כי חס"ד גי' ע"ב וכל שליש יעלה כ"ד לוקחת בחינת ה"א אחרונה מן בחי' הוא"ו דשם הוי"ה ב"ה ב' שלישים שהם ב"פ כ"ד וישאר אצל הו"או שליש אחד שהוא כ"ד ולז"א ושמתי כד"כד שמשותיך הנה הבטחה זו היא לבחי' ה"א אחרונה עכת"ד ז"ל. והנה ידוע דבחי' הוא"ו דשם הוי"ה ב"ה נקרא ישראל ובזה יובן בס"ד ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה ר"ל בעל שליש אחד.
או יובן בס"ד לרמוז יהיה ישראל שלישיה כי ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א כי לעתיד יהיה שם הוי"ה ב"ה בבחי' יה"יה בסוד ביום ההוא יה"יה ה' אחד ושמו אחד שהוא ו יהיה בבחינת יו ד והנה שם י"ה במילוי הה"ין כזה יו"ד ה"ה עולה גי' שלשים ושליש של מספר השלשים הוא עשרה כמנין יו"ד פשוטה שהיא גי' עשרה ובזה יובן בס"ד ביום ההוא יהיה ישראל הוא בחי' הו"או דשם הו"יה ב"ה הנקרא ישראל שליש י"ה כלומר שליש מספר שם י"ה שעולה שלשים והשליש שלו הוא עשרה והכוונה שיהיה בבחינת יו"ד שהיא שליש של מספר שם י"ה כי ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד יהא רעוא שתגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה בימינו אכי"ר:
והנה ראיתי שפי' רבינו האר"י זיע"א בפ' סלו לרכב בערבות ביה שמו דהול"ל י"ה שמו מאי ביה ופי' הענין הוא כי כל השם כלול ביה וזהו ביה שמו כי י"ה במילואו הוא יו"ד ה"א גימט' כ"ו שהוא הו"יה הרי כי ביה הוא שם הו"יה ובזה פי' ז"ל נמי כוונת הפסוק כי ביה ה' צור עולמים כלומר בי"ה הוא שם הוי"ה ב"ה עכ"ד ז"ל. והנה לעתיד שאז יהיה שם הו"יה ב"ה בחינת יה"יה א"כ אז יהיה מספרו שלשים וא"כ לא אפשר לרמוז אותו בשם י"ה דמילוי אלפי"ן אלא יש לרמוז בי"ה דמילוי ההי"ן כאשר רמזנו בס"ד והוא כי יו"ד ה"ה גי' שלשים ואז יהיה סוד הפסוק של בי"ה שמו הוא בשם י"ה במילוי ההי"ן ולא דאלפי"ן:
הרי נמצינו למידין ששני אותיות ו"ה הם כלולים בי"ה ה"א ובזה יובן בס"ד לרמוז יציאות השבת שתים שהן ארבע בחוץ ושתים שהן ארבע בפנים והכוונה כי ידוע שה"א אחרונה נקראת שבת וצריך להוציאה מן מדרגה התחתונה שעומדת בו ולעלותה לבחינת י"ה והנה ידוע כל דבר שבקדושה יש בו ב' בחינות בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות וכן באותיות שמות הקדש והנה לפי האמור לעיל שבשם י"ה כלולים ג"כ ו"ה אם כן השתא אפשר לרמוז שתים שהן ארבע על אותיות י"ה שהם ב' אותיות ואמנם באמת הם ארבעה שלמים כי גם אותיות ו"ה רמוזים וכלולים בהם וז"ש יציאות השבת היא ה"א אחרונה שתצא למדרגת י"ה שהם שתים שהן ארבע בחוץ ר"ל בבחי' החיצוניות ושתים שהן ארבע בפנים ר"ל בבחי' הפנימיות. או יובן יציאות כמו הוצאה רמז לשפע וסיפוק ה"א אחרונה שבא לה ע"י יה.