ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך. י"ל דאיך משוה פרי הבטן שהם הבנים עם פרי האדמה דכליל להו בחדא מחתא פרי בטנך ופרי אדמתך ולא אמר פרי אדמתך בלא וא"ו ועוד י"ל דאחר שאמר פרי אדמתך למה פרט ואמר דגנך תירשך ויצהרך והנה במדרש ז"ל אמרו למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה אמר הקב"ה מה פרי אדמתך סיגים אף פרי בטנך סיגים ד"א מה פרי אדמתך אין בהן וכו' אף פרי בטנך וכו' ד"א מה פרי אדמתך צריכין וכו' ד"א א"ר יהודה ב"ס למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה שוהיו וכו' ע"ש. הרי שרז"ל במדרש דרשו משמעות הפסוק לומר שפרי בטנך יהיה כפרי אדמתך וגם שרז"ל דרשוהו יפה הנה מלבד דבריהם ז"ל יובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל דע כי מדת הגלגול נוהגת באנשים ולא בנשים הנקבות וז"ס דור הולך ודור בא והנה הם האנשים המתגלגלים אבל הארץ שהם הנשים הנקראים ארץ כנודע לעולם עומדת ואינם באות בגלגול עוד יש טעם אחר והוא כי האנשים לפי שמקיימים מצות עסק בתלמוד תורה אינם יכולים ליכנס בגיהנם כי אין אור של גוהנם שולטת בהם וכמ"ש גבי אלישע בן אבויה לא מידן לידייניה משום דעסק באורייתא ולא לעלמא דאתי ניתי כיון דחטא ולכן מוכרחים הם להתגלגל למרק עונותיהם תמורת גיהנם אבל הנשים שאינם עוסקות בתורה יכולות ליכנס לגיהנם למרק עונותיהם ואינם צריכות להתגלגל. האמנם אע"פי שאינם מתגלגלות הנה הם באות לפעמים בסוד העיבור עם ניצוצי נשמות חדשות נקבות בנשים. גם דע כי אפשר שאחר שבאה בסוד העיבור באיזה אשה אם האשה ההיא תתעבר ותהר ותלד בת נקבה אפשר שאותה שבאה בסוד העיבור תתגלגל עתה בבחינת גלגול גמור בבתה הנולדת לה עתה:
גם דע כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה לסיבת איזה עון כגון משכב זכור וכיוצא והנה הנקבה הזו שהיא גלגול נשמת הזכר אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר לפי שאין לה בחי' מ"נ להעלות ולקבל טיפת מ"ד והנה האשה הזו צריכה זכות גדול לשתוכל להתעבד ולהוליד ואין לה מציאות אחר זולתי שתתעבר בה איזה נשמת אשה נקבה אחרת בסוד העיבור ובכן בכח שיתופה עמה תוכל להעלות מ"נ ולקבל הריון ותלד אמנם אי אפשר לה ללדת בנים זכרים לשתי סיבות הא' לפי שהכתוב אומר אשה כי תזריע וילדה זכר אבל כאן האשה היא זכר כבעלה ואינה יכולה ללדת זכרים אלא נקבות. הסיבה הב' היא לפי שכיון שאותה נשמת הנקבה שנכנסה בה לא נכנסה רק בסוד העיבור לבד כדי לסייעה שתתעבר ותלד ולכן כיון שהאשה הזו יולדת אין הנשמה ההיא צריכה עוד להשאר שם בסוד העיבור ללא צורך ואז בעת שיולדת נכנסה בה הנשמה ההיא של סוד העיבור ואז הוולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר ואז היא שם בבחי' גלגול ממש ולא עיבור כבתחלה ונמצא שכל אשה שנשמתה נשמת זכר כנ"ל א"א שתלד זכר אלא נקבה ואותה הנקבה אשר תלד היא היא אותה הנשמה של נקבה שנכנסה בה בסוד העיבור לסייעה כנז':
ואמנם לפעמים ע"י זכות גדול ונפלא אפשר שבעת שנולד הוולד ההוא תסתלק משם אותה נשמה הנקבה שהיתה בה בסוד העיבור ותלד לה ויכנס בולד ההוא נשמת זכר ויהיה זכר ואח"כ א"א לאשה הנז' לחזור ללדת פעם אחרת זולתי אם תחזור אותה הנשמה הנקבה להתעבר בה באשה ההיא כבראשונה ולכן אם הוולד הראשון היה נקבה תצטרך למות עתה זאת הבת הנקבה ואולי הנשמה ההיא תחזור להתעבר באשה הנז' כבראשונה ותתעבר ותהר ותלד בת נקבה שנשמתה היא מזאת הנקב' המתעברת בה בסוד העיבור כנז' ועד"ז הולכת בעיבור ובגלגול פעמים רבות והיא היא וכה משפטה תמיד אמנם אם ילדה זכר אז אין הוולד ההוא צריך למות עתה כי אותה הנשמה הנקבה שנתעברה בה בסוד העיבור בתחלה והלכה בעת שילדה כנז' היא צריכה לחזור שנית להתעבר בה בסוד עיבור ותהר מן בת ותלד נקבה וגם לזה צריך זכות גדול:
גם אפשר לפעמים אע"פי שילדה בתחלה נקבה אינה צריכה הבת ההיא למות עתה לפי שאפשר שתבא נשמת נקבה אחרת ותתעבר באשה הנז' בסוד העיבור ותהר ותלד בת והנשמה ההיא תתגלגל בה בגלגול ממש כנז' ועד"ז בכל הריון והריון שתהר האשה הזאת אפשר להתחלף בה כל בחי' הנז' ואמנם לזו המציאות האחרון צריך ג"כ זכות גדול ונס גדול לפי שיש לנו הקדמה בסוד העיבור שאין שום נשמה נכנסת בגוף האיש או האשה בסוד העיבור בחיים אלא א"כ יש ביניהם קורבה גדולה ז"לז ולכן האשה הזו ששרשה נשמת זכר הצריכה לעיבור נשמת הנקבה הנה כדי שתמצא נשמת נקבה בכל תנאיה שתצטרך להתעבר מפאת עצמה וגם שתהיה קרובה אליה או דומה אליה צריך פעם ופעמים כנ"ל ומכ"ש למצוא נשמות רבות של נקבות בתנאים הנזכרים וגם שיבואו בה בסוד העיבור כל אחד ואחד בזמן אחד צריך זכיות רבים ונסים גדולים עכ"ל לשון הטהור ע"ש:
נמצינו למדין מדברי רבינו זיע"א שכל אשה שנשמתה זכר א"א שתלד זכר אלא נקבה ואותה הנקבה אשר תלד היא היא אותה הנשמה של נקבה שנכנסה בה בסוד העיבור לסייעה וכללו של דבר אם אין לה זכות כ"כ לא תלד בתחלה כי אם נקבה ואז אותה הנשמה תתגלגל באותה הנקבה ולא תהר עוד אותה האשה כלל עד שתמות אותה הנקבה כדי שתחזור ותתעבר באותה האשה ותהר ותלד בת ותחזור ותתגלגל בה ועד"ז הולכה בעיבור ובגלגול פעמים רבות והיא היא ואם יש לה זכות גדול הרבה הרבה אזי אפשר שתבא אותה הנשמה בעיבור אצל האשה תמיד ואמנם בכל פעם שתהר היא לא תתגלגל בוולד אלא יכנס בוולד נשמת זכר ויהיה זכר או שתבא נשמת נקבה אחרת ותתעבר באותה האשה ואזי גם שאותה הנשמה תתגלגל בוולד ויהיה נקבה תוכל אותה האשה לקבל הריון עוד וכן ע"ז הדרך בכל פעם באופן שאפשר לה לאותה אשה להיות הרה תמיד כדרך כל הארץ ופעם יזדמן נשמת זכר ויצא הוולד זכר ופעם יזדמן נשמה נקבה ויצא נקבה:
והנה פרי האדמה יש בו הפרש מפרי העץ שאם תטע באדמה איזה זרע אדמה ויצמח ויצא הנה א"א לצמוח אחד במקומו בלתי שתקצור אותו ותבא לזרוע זרע מחדש כי הזרע בקצירתו לא יניח שורש בארץ שיחזור ויוציא פרי ואמנם זרע פרי העץ לא כן הוא שאם האדם יזרע זרע פרי העץ הנה האילן היוצא מן הזרע ההוא כל שנה יוציא פירות ואין צריך לנטוע זרע מחדש והנה כזאת הוא ההפרש בפרי הבטן של האשה שהאשה שהיא יכולה לקבל הריון בכל פעם ולהוליד בנים ובנות כדרך כל הארץ הנה היא דומה לאילן שבכל שנה הוא מוציא פירות ואמנם האשה שהיא כמו אותה שכתב רבינו ז"ל למעלה שנשמתה היא נשמה זכר וכדי שתקבל הריון עיברו בה נשמת נקבה שאז כשתלד תסתלק ממנה אותה נשמה ותתגלגל בוולד ותחזור אותה האשה לעקרותה ולא תהר עוד עד שתמות אותה הנקבה ותחזור אותה הנשמה ותתעבר וכן עד"ז ככל פעם ופעם הנה פרי בטנה של זאת ידמה לפרי האדמה שאם תזרע באדמה זרע אדמה יצא פרי ולא תוכל אותה אדמה להוציא עוד אם לא תקצור הפרי שלה שכבר צמח וגדל ותחזור ותזרע אותו בה ואמנם אעפ"י שמצד הראוי היא תדמה לזה עכ"ז אפשר שיהיה ע"י זכות גדול ונפלא שאפי' שהיה באופן זה עכ"ז יהיה לה כדרך כל הארץ ויהיה פרי בטנה כמו פרי האילן האמור בס"ד ולזה בא הכתוב לבשר את הישראלי וברך פרי בטנך אפי' אם הוא מצד טבעו כפרי אדמתך ר"ל שאיננו כפרי האילן וכאמור אלא הוא כפרי האדמה וכאמור ואפ"ה הקב"ה יברך אותו ויעשהו כפרי האילן והדר קרא ופירש הדברים יותר ואמר דגנך ותירשך ויצהרך ר"ל הענין הוא שאם פרי בטנך הוא כמו דגנך שהיא פרי האדמה שאינו מניח שורש בארץ וצריך כל פעם לזורעו מחדש עכ"ז יהיה דוגמת תירשך ויצהרך שהם פרי העץ שהאילן קיים וכל שנה מוציא פירות מחדש ונקט תרתי תירשך ויצהרך לרמוז על הזכרים ועל הנקבות ר"ל שתביא אז זכרים ונקבות כדרך כל הארץ כי הקב"ה יעשה לך הנס שהוא פלאי פלאות שתוכל להוליד זכרים ונקבות וכאמור והתירוש והיצהר זה דרכו בשתיקה וזה דרכו בקולות וכנודע וכן הוא בזכר ונקבה והגם דקרא כתיב פרי בטנך לאו על האיש דוקא קאמר אלא קאי אתרווייהו דאיש ואשתו חד גופא הם ולכן אמר פרי בטנך לשון יחיד:
ובזה יובן בס"ד לפרש מאמרם ז"ל ע"פ אעשה לו עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו והכוונה שאם האדם צריך לו כף וקערה ואין לו ידיעה לעשות כי אם הכף לבדו ולא הקערה והלך ובקש מחבירו שיבא לעזרו לעשות לו הקערה הנה אם זה חבירו עשה לו הקערה הוא נקרא עזר שעזרו בזה להשלים חסרונו אבל אם הלך ועשה לו ג"כ כף כאשר עשה הוא בעצמו הנה לא יצא לו עזר מזה האיש כי מה יעשה בכף הזה מאחר שהוא ג"כ עשה כמוהו והיה צריך לעשות לו דבר שאין הוא יכול לעשות כמוהו להשלים חסרונו כי ב' כפות בלתי קערה לא יועילו וב' קערות בלתי כף ג"כ לא יועילו וכן הדבר הזה דהוולד צריך להיות מזרע זכר ומזרע נקבה וזה לבדו לא יועיל וזה לבדו לא יועיל וא"כ אם האשה היא נשמתה נשמת זכר א"כ היא ג"כ מזרעת כמו בעלה בלתי הפרש ומה צריך בה מאחר דיש לו משלו וצריכה היא להזריע זרע אשר לא יוכל להזריע בעלה כמוהו דאז מניה ומינה מסתייעא מלתא ויצא הוולד דאז היא נקראת לו עזר בזה וז"ש זכה עזר שהקב"ה יזמין לו אשה כשאר הנשים שנשמתה נשמת נקבה ואז תהיה לו עזר שעושה מה שאין בידו לעשות לא זכה כנגדו ר"ל יזמין לו אשה שהיא כנגדו וכמוהו ממש שאינה יכולה לעשות שלה יהיה בטבע הזכר ממש וזהו כנגדו דייקא שהיא כמדתו וכצלמו:
ובזה יובן בס"ד מ"ש בגמרא במערבא אמרי מצא או מוצא ר"ל אם זכה לאשה שלימה שיש לה נשמת נקבה וזהו כבר מצא או אם לקח אשה שיש לה נשמת זכר שזו עדיין באשר הוא שם אינה נחשבת לאשה ממש כי זכר היא אלא שאפשר לה להיות אח"ז כמו אשה שתקבל הריון ע"י שתתעבר בה נשמת נקבה ונמצא שבאשר הוא שם הנה עדיין זה לא מצא אשה אלא הוא מוצא ר"ל עתיד הוא למצוא:
ובזה יובן תיבת נקבה שהוא נוטריקון נקי בה ע"ד פ' יצא נקי מנכסיו והכוונה כי הנקבה שכיח לפעמים שיצא נקי בה ר"ל שלא אפשר שתקבל אמה הריון עוד אחרי לדתה אותה יען כי הנשמה המעוברת באמה תתגלגל בה ותחזור האם ותהיה עקרה משא"כ אם תלד זכר היא קרובה לשכר יותר כי אותה הנשמה שהיתה מעוברת בה עודנה בעולם שלא נתגלגלה ואפשר שתחזור אצלה והוולד ישאר קיים בעולם משא"כ אם יהיה הוולד נקבה:
ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל תזרע ולא תחצד והדבר לפי פשוטו ק' דכיון דקאי על הבנים שלא ימותו מה שייך לשון לא תחצד וכי הוא חוצד אותם והול"ל תזרע ולא יֵחָצֵד. ובזה אתי שפיר ור"ל שאם הוא יהיה לו אשה כאשה הנז"ל וכדי לקבל הריון עיברו בה נשמה נקבה שהקב"ה יעשה לכם נס הפלילי שיכניס בוולד נשמת זכר או שימציא לכם נשמת נקבה אחרת באופן שלא תצטרך אשתך להריון שני ע"י שתמות הנקבה שילדה דאז איש אשר אלה לו והוא מבקש מהקב"ה הריון בשביל אשתו והקב"ה שומע תפלתו באופן שימית את הנקבה שילדה אשתו הנה זה חוצד זרעו בידו ב"מ ולכן בקשו עליו שלא יצטרך לזה וכל זה כתבנו בס"ד דרך דרש ע"פ האמור ואמנם באמת דקדוק הנז"ל אפשר ליישבו כפשוטו דר"ל שלא יחטא וימותו בעונו ואז נמצא הוא החוצד ב"מ וע"ז בקשו רחמים:
ולפי האמור בדברי רבינו זלה"ה שאשה כנז"ל מן הראוי שתלד נקבה דוקא ואמנם לפעמים ע"י זכות ונס גדול ונפלא תלד זכר ובזה תרויח שלא יצטרך למות הזכר כדי שתקבל הריון מחדש וכאמור הנה בזה נמי יובן בס"ד רמז הפ' זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' זכר אותיות זָכַר לנפלאותיו ר"ל לפעמים יקרה שהקב"ה יעשה זָכַר לנפלאותיו ר"ל בדרך פלאי פלאות וכאמור והוא תוכל בנקל לקבל הריון שני ולא יזוק הוולד כלל שישאר חי:
ולכן נמי בברכת צדיקים כתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. ר"ל דוגמת פרי העץ ולא כפרי האדמה ואז כל אשר יעשה יצליח בו:
ודע דמ"ש רבינו זלה"ה וז"ל ואז הוולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר וכן מ"ש נמי ויכנס בוולד ההוא נשמת זכר ויהיה זכר אין הכוונה דממש בעת הלידה יהיה זכר או נקבה דהא ודאי יצירת הוולד היא אחר מ' יום וניכר אז אם הוא זכר או נקבה אלא כל זה יהיה בזמן שקבלה ההריון ונקלט הזרע ולא נפסד דהא ההמשכה של הנשמה לכל ולד שיהיה היא משעת תשמיש דלכן רז"ל החמירו בקדושת התשמיש וא"כ משעת תשמיש שגזר הקב"ה על הטיפה להיות נקלטת היטב ותתעבר האשה ממנה אז כפי הנשמה שנותנים לוולד כן יהיה מצוייר זכר או נקבה וגם לדרשת רז"ל אשה מזרעת תחלה וכו' נמי אתי שפיר דאם הקב"ה ירצה ליתן לוולד נשמת זכר עושה סיבובים שמועילים להוליד זכר כגון מזרעת תחלה וכיוצא:
לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. י"ל דהלא כבר אמר ואהבך והרבך וברך פרי בטנך וא"כ מאחר שהבטיחו ברבוי הבנים הרי שמענו ממילא דלא יהיה עקר ועקרה דא"כ איך תתקיים ברכת הריבוי בכל אחד ואחד דלשון יחיד קאמר ואהבך והרבך ואם נאמר דברכת והרבך לא משמע מינה שלא יהיה בהם עקר ועקרה אלא שמע מינה שאפי' אם יהיה בהם עקר ועקרה עכ"ז מובטחים הם שיולידו ויתרבו והגם שכפי הטבע עתה אינו מוליד הקב"ה יתנהג עמם שלא כדרך טבע ולכן חזר וברכם עוד תוספת ברכה זו ולומר שהגם שהעקר ועקרה מוכרח שילרו מכח הברכה הנז"ל עכ"ז אני מבטיח אתכם שמעיקרא לא יהיה בכם עקר ועקרה כלל הנה גם בזה לא תתיישב הקו' דמאחר שהאדם בטוח הוא שמוליד ומתרבה על כל אופן שיהיה א"כ מה הפרש יש לו כן אם הוא עקר ואפ"ה מוליד ובין אם הוא אינו עקר ומוליד ועוד יש לדקדק דהלא מצינו שאמותינו היו עקרות בכוונה מכוונת בשביל שהקדוש ב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים ועושה אותם עקרות כדי שיתפללו וא"כ אם הצדקניות נעשו עקרות אין זה קללה כי אם אדרבה טוב להם שהקב"ה רוצה בתפילתן ולכן אדרבה צריך שיהיו עקרות ואח"ך יפקדם הקב"ה וילדו ע"י תפלתם ולמה ימנע דבר זה הקב"ה מהם ומבטיחם שלא יהיו עקרות והנה מחמת שפי' עקר אינו מוליד והוא דרש"י ז"ל קשיא ליה כקו' זו ולכן פי' עקר אינו מוליד פי' דוקא עקר שאינו מוליד לגמרי לא יהיה בכם אבל עקר שסופו להוליד כמו האמהות שהיו עקרות ואח"ך ילדו זה יהיה בכם כי הקב"ה יעשה זאת לכתחלה לצדיקים כדי שיתפללו לפניו עכ"ד ז"ל. והנה לכאורה לשון עקר סתמא משמע ומנין לפרש חילוק זה בפסוק דלא איירי כי אם בהכי ויובן בס"ד לפרש דהנה מאחר שכל הברכות אלו איירי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכולם צדיקים הנה הגם שהבטיח אותם בריבוי הבנים עכ"ז ודאי הקב"ה יניח קצת צדקניות מהם שיהיו עקרות כדי שיתפללו לפניו הרבה ויפקדם בהריון כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכאמור באמהות ואז ג"כ תתקיים הבטחת הריבוי אצל. כל אחד ואחד כי העקרות בודאי שיפקדם ע"י התפלות אבל לא ירצה הש"ית לסלק העקרות לגמרי שלא יהיה שום עקר ועקרה כי רוצה בריבוי תפלות של צדיקים ואמנם דע שכל דבר שעושה הקב"ה עם האדם הפך הטבע הנה הדבר ההוא יקרא נס וידוע מ"ש רז"ל שאם עושין נס לאדם מנכין לו מזכיותיו והשתא אם האדם הוא עקר והוליד ודאי זה הפך הטבע וחשיב נס ולא יבצר מלנכות לו מעט מזכיותיו אבל אם הוא אינו עקר והוליד הגם שנעשה לו ריבוי בנים אין זה הפך הטבע ואינו נחשב כלל נס כדי שיתנכה מזכיותיו:
והנה השתא לפ"ז יש לתמוה דאם נאמר שמי שהוא צדיק גדול לרוב אהבת הקב"ה שאוהב אותו ומתאוה לתפלתו עושה אותו עקר כדי שירבה בתפלה לפניו ית' וכמו שאמרו רז"ל גבי האמהות זיע"א שנעשו עקרות בשביל שהקב"ה מתאוה לתפלתן א"כ השתא נמצא שהצדיק מפסיד בזה דהשתא הלידה שלו שיוליד אח"ך תחשב לנס מאחר שתחלתו נעשה עקר והדבר מוכרח שאם עושין לו נס מנכין מזכיותיו וא"כ לא יבצר מלהיות לו נכוי זכות והדבר יפלא בשביל שהוא זכר הפסיד דבשביל שהוא צדיק גדול והקב"ה אוהב תפלתו יעשה לו הקב"ה דבר אחר שיפסיד מזכיותיו. אמנם דע שבאמת הוא מרויח בזה והשבח יתר על ההוצאה באלף אלפי פעמים והוא כי ידוע שהצריק ע"י תפלותיו הוא מברר ניצוצי הקדושה הרבה כי לזה אסרו רז"ל שאלת צרכיו בשבת יען כי בשבת אין בירור וכו' כנודע ולכן ארז"ל שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים יען כי ע"י תפלתן הם מרבים בבירורים וא"כ השתא מי שהוא צדיק גדול ולרוב אהבת הש"ית עמו עשה אותו או את אשתו עקרה כדי שירבה בתפלות לפניו ואח"ך וצריך לנכות מזכיותיו כי בכל נס מוכרח לנכות מזכיותיו של אדם עכ"ז הצדיק הוא מרויח הרבה שאם מצד הנס מנכין לו אחד הוא כבר הרויח מצד ריבוי התפלות שהתפלל אלף אלפים מכח בירורי הניצוצות הקדושות באופן שבזה השבח הוא רב על ההוצאה אלף אלפים והנכוי אינו נחשב כלום לגבי הריוח שהרויח והיתרון שנעשה לו ע"י בירור התפלות:
ואמנם דע כי הא ודאי יש בכאן חילוק אחר לחלק בזה בס"ד והוא שלזה אינו צריך שיהיה כי אם האשה לבדה עקרה או האיש לבדו עקר אבל לא צריך שיהיו שניהם עקרות כי מאחר שהסיבה שיהיה להם עקרות הוא בשביל שירבו בתפלה א"כ השתא אם האיש לבדו עקר ג"כ האיש והאשה מרבים בתפלה כמו אם הם שתיהם עקרות כי בזה אינם מולידים ובזה אינם מולידים וכן נמי אם האשה לבדה עקרה ג"כ הם מרבים בתפלה והגם שהאיש אפשר לו שישא אשה אחרת עם כל זה ודאי איש צריק שיש לו אשה צדקת לא ירצה לישא אשה אחרת על אשת נעוריו תכף ומיד אלא הוא מתפלל תמיד לפני הקדוש ברוך הוא ומצפה אליו ית' שיפקוד את אשתו בהריון וא"כ ודאי הם יתפללו אל השי"ת ולא ינוחו ולא ישקוטו בזה כמו אם היו שתיהם עקרות וא"כ השתא נמצא הריוח שלהם הוא שוה דכמו שמרויחים אם היו שניהם עקדות כן הם מרויחים אם היה אחד מהם דוקא עקר יען כי כמו שמרבים בתפלה בזה כן מרבים בזה אבל ההפסד שלהם אינו שוה בזה ובזה והוא כי הנכוי שצריך לנכות בעבור הנס ודאי יש לנכות כששניהם עקרות יותר ממה שראוי לנכות אם היה אחד מהם דוקא עקר יען כי הנכוי יהיה לגודל הנס ואם שניהם עקרות ונפקדו להוליד הרי נעשה נס באיש ונס באשה כי שניהם לא היו ראויים כפי הטבע להוליד אבל אם א' מהם דוקא עקר אין כאן כי אם נס אחד וא"כ נמצא שבנכוי הזכיות יהיה כששניהם עקרות כפליים על אם יהיה אחד מהם לבדו עקר אבל הריוח הוא שוה בזה ובזה כאחד וכאמור וא"כ השתא ודאי אם יזדמן בצדיקים שהאיש ואשתו שניהם עקרות אין זה טוב בשבילם ואין זה סימן כ"כ לגודל אהבתו ית' עמהם שאם היו ראויים לפניו יתברך היה צריך שיעשה אחד מהם דוקא עקר וגם בזה יש להרהר ולומר שאולי הם עקרות לאו דוקא לסיבה זו שהקב"ה רוצה בתפילתם כי אם לסיבה אחרת דא"כ תסגי בחד מנהון ולכן השתא לזה תמצא שאבותינו הקדושים זיע"א לא היו ג"כ הם עקורים ורק האמהות זיע"א דוקא כי לפי טעם האמור תסגי בחד:
והשתא בזה יובן בס"ד שפיר הפסוק לא יהיה בך עקר ועקרה אינו אומר לא יהיה בך עקר ותו לא דאדרבא איש ואשתו שהם צדיקים הם מרויחים אם יהיה אחד מהם עקר ואח"ך יפקדם הקב"ה להוליד וכאמור אבל הברכה שמברך את בית ישראל הוא שלא יהיה בך עקר ועקרה כלומר שלא יזדווגו העקר והעקרה ביחד שיהיה האיש עקר ואשתו נמי עקרה וזהו עקר ועקרה בחדא מחתא אלא שהעקר יתחבר ויזדווג עם אשה טובה והעקרה תזדווג עם איש טוב כדי שאז בזה ירויחו הרבה ויוציאו מעט והשבח רב מאד ולזה שפיר פרט את ענין זה לחוד כי אין זה נכנס בכלל ואהבך והרבך:
או יובן בס"ד מה שברכם בזה שלא יהיה עקר ועקרה בזווג אחד אלא העקר יזדווג עם אשה טובה ועקרה עם איש טוב הנה הטעם הוא שאם האיש עקר ואשתו ג"כ עקרה א"כ סיבה המונעת מלהוליד היא משניהם ונמצא שהוא אין לו פתחין פה לדבר כנגדה והיא ג"כ אין לה פתחון פה לדבר כנגדו ולא יבושו זה מזה אבל אם היא עקרה והוא אינו עקר א"כ הוא תמיד מתלונן עליה לומר לכי ובקשי תרופה לעצמיך כי האיש אינו לוקח אשה כי אם לבנים ועד מתי אהיה יושב ומצפה הלא אנכי אשא אשה אחרת וכיוצא בדברים אלו בכל יום וא"כ היא ממילא נשבר לבה בקרבה תמיד ותהיה תמיד בוכה ומבכה לפני הקב"ה ולא תמצא מנוח לנפשה הן על ידי תפלות הן ע"י קמיעים לבקש לה תרופה ותמיד עיניה נשואות לשמים לבקש רחמים מאביר יעקב והנה הש"ית לא כלו רחמיו וקרוב הוא לנשברי לב וכמ"ש לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ובודאי הקב"ה יענה אותה וכמו שמצינו בחנה שכעסתה צרתה גם כעס וארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו כי כוונה להכעיסה כדי שיהיה נשבר לבה בקרבה ותרבה בתפלות ובתחנונים ובכיה רבה וכן היה שהועילה תפלתה ומרת נפשה ופקדה הש"ית בהריון וכן נמי אם היה האיש עקר ואשתו עקרה הלא יומם ולילה תציקהו אשתו לאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי קום ובקש תרופה לעצמך אולי יחנן הש"ית ויתן לנו בנים ואזי האיש נשבר לבו בקרבו ומאליו ומעצמו בוש מאשתו ותלונתה עליו ואז יתחנן אל הש"ית במר נפשו וגם הוא לא ישקוט ולא ינוח לבקש תרופה אל מכתו וירבה בתפלות וכיוצא ואלהינו מרחם כי קרוב הוא לנשברי לב ויפקדם אז אין להם פתחון פה זה על זה כלל ואין להם שום תלונה זה על זה ואין לבם נשבר כ"כ ואם הוא עצל גם היא תהיה עצלה וכן להפך ואפשר שלפעמים יעשו יאוש בעצמם וישארו כך כל ימיהם ורחוק הדבר שיהיה להם תרופה בנקל וא"כ לזה בירך אותם מכלל הברכות שלא יהיה עקר ועקרה בזווג אחד אלא העקר יזדווג עם אשה טובה והעקרה עם איש טוב שבזה קרובה תרופהם לבא:
כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים המסות הגדולות וכו'. י"ל לכאורה תיבת תזכור ותיבת את שפת יתר הוא והו"ל לומר זכור אשר עשה ה' וכו'. ויובן בס"ד לפרש דידוע מ"ש הרב שם הגדולים ז"ל בפ"ג דאבות משם הרב דרוש שמואל דישראל משועבדים תחת עשו לכבדו לקיים ואת אמך לרבות אחיך הגדול משא"כ כשעוסקין בתורה אז מחמת התורה ישראל חשובין יותר אז דרשינן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואין חייבים לכבדו עכ"ד ע"ש. והנה טענה זו דואת אמך לרבות אחיך הגדול אפשר לעלות גם בדעת ישמעאל לטעון כי הוא ג"כ יחשוב עצמו כמו יצחק ח"ו ויטעון שכל זרע יצחק חייבים לכבדו מכח לרבות אחיך הגדול וכמו שמצינו באמת בדרז"ל שבאו בני ישמעאל לדון עם ישראל בשביל הארץ שעשו עצמם לזרע ממש ויש להם ירושה כמו יצחק ונטפל להם גביהא בן פסיסא והחזיר להם תשובה וכנודע מדברי רז"ל ואמנם התשובה שנשיב לעשו בזה נוכל גם כן להשיב את ישמעאל והוא דאנן בעלי תורה יש לנו כח מן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואין אנחנו חייבים לכבדם:
והנה ודאי כל זה הוא לדעתם אבל באמת אין אנחנו צריכים לכל זה ויש לנו תירוץ מספיק לדחות טענתם שרוצים לשעבד בנו מכח את לרבות אחיך הגדול והוא כי ישמעאל הוא בן האמה ואינו קרוי זרע גם עשו נמי בהדיא אמר רחמנא כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק דעשו לא חשיב זרע וא"כ כיון דלא חשיבי זרע ממילא אין להם דין אחוה כדי שיטענו לרבות אחיך הגדול ונמצא שבלא"ה יש לנו טענה מספקת והנה הראיה לטענה זו שהם אינם קרואים זרע היא מוכחת מכח המכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים והיד החזקה אשר עשה הקב"ה לעיני בני ישראל והוא כי ידוע שהטעם שהוצרך לעשות מכות למצרים ולהוציא את ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא מפני שישראל יצאו קודם זמנם ולכן השר של מצרים מלא לבו לסרב אבל אם היו יוצאים בזמנם לא היה צריך ליד חזקה כלל ותכף כשהיה בא מרע"ה בדבר ה' להוציא את ישראל היה משלחם והשתא שפיר מוכח מכאן דושמעאל ועשו אינם חשובי' זרע ואין להם דין אחוה דהלא בגזירת בין הבתרים נא' לאברהם כי גד יהיה זרעך ואם ישמעאל קרוי זרע ויש לו דין אחוה עם יצחק א"כ הרי עליו לשלם החצי ויצחק אע"ה החצי וישראל שהם זרע יצחק עבדו רד"ו יותר מן החצי ונמצא שהם פרעו חלק יצחק כולו שלהם ושל עשו ולא נשאר עליהם חוב כלל וא"כ למה סירב ביציאתם והוצרך לזה יד חזקה ואותות ומופתים וכן נמי אפי' אם תניח במונח שישמעאל אינו קרוי זרע והכל מוטל על יצחק הנה אם עשו קרוי זרע ויש לו דין אחוה עם יעקב הנה ג"כ הם פרעו יותר מהחצי שעבדו רד"ו שנים ולמה היה צריך לאותות ומופתים אלא ודאי שישמעאל ועשו שניהם אינם קרויים זרע ואין להם דין אחוה כלל ועיקר ולכן עליהם מוטל הכל. ובזה יובן בס"ד כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני והם ישמעאל ועשו ואמר האלה כלומר אלה הם הידועים בעולם ר"ל רבים במעלה וגדולה שכל אחד יש לו טענה לטעון את לרבות אחיך הגדול ומחוייבים לכבדם ולהיות משועבדים תחת ידם וא"כ איכה אוכל להורישם שלא די שלא אכבדם אלא אורישם ג"כ ואזלזל בהם הנה אתה לא תירא מהם זכור תזכור ב' זכירות כלומר שיש לך ב' טענות שתזכרם כנגדם הא' הוא שתזכור את ר"ל שגם אתה יש לך טענה ומעלה מכח האת דכתיב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וא"כ אינך מחוייב לכבדם כלל. והב' שתזכור אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולמצרים המסות הגדולות וכו' והאותות והמופתים והיד החזקה וקשה אם בזמנם יצאו למה הוצרך לכל זה ומוכרח לומר דיצאו שלא בזמנם וא"כ ממילא מוכח דעשו וישמעאל אינם חשובים זרע ואין להם דין אחוה וא"כ לא שייך בהם דין זה וזהו זכור תזכור את אשר עשה ה' וכו' ר"ל טענת האת וטענת אשר עשה ה' אלהיך לפרעה וכו' ובזה תסתור טענתם שטוענים לרבות אחיך הגדול ואינו מחוייב לכבדם כלל:
או יובן בס"ד כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וכו' והוא כי ידוע שכל חיות האומות וגדולתם הוא מכח ניצוצי הקדושה שטורפים החיצונים בעונות ישראל והניצוצות הם כולם ניצוצי נשמות ישראל והנה ידוע שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולז"א כי תאמר בלבבך מה שרבים הגוים האלה הוא ממני ר"ל מה שנעשו רבים במעלה הבל הוא ממני ומכחי והוא ע"י ששבו החיצונים ניצוצי נשמות ישראל אצלם וא"כ איכה אוכל להורישם והלא נמצא שהדבר נוגע לי ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים לז"א לא תירא מהם יען כי זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולמצרים וכו' דגם שם היו ישראל גוי מקרב גוי והיו נטמעים ביניהם ואפ"ה השי"ת ברוב רחמיו קנא קנאת עמו ומשך אותם והעלם מבור הברזל ממצרים ובכל אלהי מצרים עשה שפטים ונמצא שהגם שהיו חבושים תחת ידם אפ"ה הקב"ה הצילם מתחת ידם וא"כ גם עתה יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם וא"כ עשה אתה מה שמוטל עליך בעבודת שמים ואז הקב"ה ילחם מלחמותיך ויפדך מהם כמ"ש ה' ילחם לכם ואתם תחרישון:
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסד כל בה. יובן בס"ד לפרש דהנה דרך בעלי בתים לקנות חטים בקיץ בזמן הקציר לאוצר כדי לאכול מהם כל השנה כולה עד קציר שיבא ולא יצטרכו לקנות מן השוק וזה יהיה מב' סיבות הא' כי אח"ך בזמן החורף חוששים פן לא ימצא להם לקנות חטים טובים כרצונם ועוד חוששים כי בודאי בזמן החורף יתייקרו החטים ולכן הם קופצים לקנות בזמן הזול והנה כל זה בשאר ארצות אשר אין בהם שפע טובה הרבה אבל לא כארץ ישראל אשר יש בה שפע טובה עד אין תכלית וכל החטים שמוציאה כולם טובים ושמנים ואין הפרש בין קרקע זו לקרקע זו וסדנא דארעא חד הוא יען כי אין שמנותה מצד עצמה כי אם ברוב טוב הנמשך לה מלמעלה וא"כ לכל מקומותיה יבא בשוה והכל מוציאים חטים טובים באין הפרש בין זה לזה גם עוד לרוב שופע ברכה שלה הנה היא מוציאה חטים לרוב כחול הים ובכל שנה מוציאה כדי סיפוק עשר שנים ויותר וא"כ ארץ כזו אשר החטים נמצאים בה כחול הים וכולם טובים בהשואה אחת היתכן שהבע"הב היושב בתוכה יקח חטים לאצור אותם הא ודאי שלא יקח כי אם מדי שבת בשבתו ולמה לו לקנות הרבה ולאצור אותם כי מה יש לחוש לזה ומה הפרש יש לו בזה ובזה יובן בס"ד ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם מסכנות מלשון ויבן ערי מסכנות לפרעה שהוא לשון אוצרות ר"ל אינך אוכל לחם ע"י שאתה אוצר חטים באוצרות אלא אתה קונה מן השוק תמיד שבת בשבתו יען כי לא תחסר כל בה כי אותו האוצר חושש פן בחורף יחסרו החטים מן השוק ולא ימצאו כי רבוי החטים יחסר וממילא יתייקרו החטים אבל בארץ כזו לא תחסר כל בה כי חטים הטובים שכיחי הרבה וגם כל מה שקונים חטים ואוכלים מהם אינו ניכר בהם חסרון כדי שיתייקרו כי מחמת רבויים אינו ניכר חסרון בהם ותמיד נמצאים תלי תלים:
או יובן בס"ד לא תחסר כל בה ר"ל שהחטים הנקנים מן השוק לא יבצר מלהיותם נחסרים קודם הטחינה ע"י שינקום מן עפר וצרורות וגם תערובת מינים אחרים וקש ותבן שבהם אבל חטים של א"י לרוב זולם ומציאותם המוכר ינקם מכל דבר המעורב בהם וימכרם נקיים וברים באופן שהקונה לא יצטרך להוציא מהם שום פסולת כלל וא"כ אם סאה לקח סאה טוחן שאינו צריך להוציא מהם פסולת וזהו לא תחסר כל בה. או יובן לפרש דקאי על אחר הטחינה שלרוב חשיבותם אינו יוצא מן הקמח סובין כלל ולא יחסר הקמח ע"י נפה וכברה ומה שמניח כנפה יוצא כולו בלתי סובין וזהו לא תחסר כל בה:
או יובן בס"ד לא תחסר כל בה קאי על הארץ עצמה והוא כי האדם הבא לארץ נכריה ושואל על פירות הארץ אם ימצא פרי פ' ואם ימצא פרי פ' וא"כ צריך הוא לשאול בפרטות על כל אחד ואחד והם ישיבו לו ג"כ בפרטות זה נמצא וזה לא נמצא אבל הבא בארץ ישראל אם ישאל על הפירות לא יניחו אותו לשאול בפרטות ולהשיב בפרטות מאחר שאין שום פרי שבעולם חסר ממנה א"כ הם משיבים לו הכל נמצא בה ולמה תשאל וזהו לא תחסר כל בה ר"ל תשובת הכל שהם משיבים לו לא תחסר בשום זמן מן הזמנים כי בכל זמן שישאל האדם על פירותיה יוכלו להשיב לו יש בה כל משא"כ בשאר מקומות מאחר שיש איזה פרי שהוא חסר ממנה לא אפשר להשיב כן אלא צריך לפרש:
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. יובן בס"ד והוא די"ל הלא טעם שהאדם צריך לברך על האכילה הוא מפני כי לה' הארץ ומלואה והאוכל בלא ברכה כאלו מעל ולכן הוא מברך כדי שע"י הברכה הזאת הוא קונה לעצמו המאכל ההוא וזוכה בו ומשלו אוכל וא"כ השתא י"ל למה צריך לברך ברכת המזון וכן ברכה מעין ג' והלא כבר ברכנו ברכה ראשונה על המאכל וקנינו אותו לעצמנו ולמה צריך ברכה אחרונה. ואפשר לתרץ כי ברכה אחרונה אנחנו מברכים כדי לזכות גם בארץ והוא כי בברכה ראשונה זכינו בפרי ההוא שהוציאה הארץ ובברכה אחרונ' אנחנו זוכים גם בארץ שהוציאה הפרי ההוא שע"י שאנחנו מברכים בכל אכילה הנה בזה אנחנו קונים הארץ מאתו ית' שגם הארץ אז תהיה שלנו ובזה יובן ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וא"ת והלא כבר ברכתי ברכה ראשונה וקניתי המאכל ההוא ולמה צריך ברכה עוד לז"א על הארץ הטובה אשר נתן לך ר"ל הנה ברכה זו ברכת הודאה על הארץ עצמה משא"כ ברכה ראשונה היתה ברכת הודאה על הפרי עצמו ובזה יובן הטעם שאנחנו אומרים קודם ברכת המזון מימרא דרבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכו' ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה דק' למה אינם אומרים אותה קודם המוציא והיינו קודם שיטול ידיו כדי שלא יהיה הפסק ובזה ניחא דמשום דע"י ברכת המזון אנחנו קונים הארץ עצמה ולכן נתקנה כאן:
ויובן בס"ד לרמוז כי ר"ת ואכלת ושבעת וברכת הוא ג' ווי"ן גי' ח"י רמז שצריך להתפלל תחלה י"ח ברכות ואח"ך יאכל ולא שיאכל תחלה כי אסור לאכול קודם תפלה ועם ר"ת את ה' אלהיך על גי' מאה דמז שחייב האדם לברך מאה ברכות בכל יום ועם ר"ת כל הפסוק גי' קצ"א ועם כללות י"ב תיבות וכולל הכל גי' צדי"ק רמז שחייב אדם להשלים כל יום מספר צדי"ק והם מאה ברכות תשעים אמנים ד' קדושות עשרה קדישים ויש בפסוק י"ב תיבות רמז לשלימות ההשפעה בי"ב שבטי ישראל גם הפסוק מתחיל בוא"ו ומסיים בכ"ף אותיות כ"ו מספר שם הוי"ה ב"ה לרמוז שהשפעה היא מבחי' שם הויה ב"ה. גם יובן בס"ד כ"ף במילואו מאה ו"ו במילואו גי' י"ב וכאשר יתמלא הו"ו דשם ב"ן הרי סך הכל גי' יב"ק שהוא יחוד גדול שיש בו שפע רב:
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי ביניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. יובן בס"ד סמיכות הפסוק ונקדים מ"ש הרב חוצות דמשק ע"פ כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה והוא דאיתא דלכך נחרבה ירושלים שהיו עובדים ע"ז בתוכה ונדונת כעיר הנדחת אכן בגמ' אמרו כי עיר הנדחת לא היה ולא יהיה וכר"א דאמר עיר שיש בה מזוזה אינה נעשית עיר הנדחת ופריך למה נכתב' ומשני דרוש וקבל שכר וז"ש נדחה קראו לך דאומרים דדינא כעיר הנדחת ובאמת ציון היא בהוויתה תהא יען כי היא ציון שמצויינת במזוזה ואינה עיר הנדחת ומפני מה אמרו כן והלא ידוע הוא שעיר שיש בה מזוזה אינה עיר הנדחת לזה אמר דורש אין לה שאין מקבלים לדרוש ועל כרחיך ס"ל דאין קיבול שכר על הדרש ולכן גם כאן אין מקבלים לומר כן עכ"ד ז"ל ע"ש איך שיהיה מצינו שע"י המזוזה לא שייך שתהא ירושלים עיר הנדחת וז"ש וכתבתם על מזוזות ביתך כל זה הוא למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו' היא א"י כימי השמים על הארץ ר"ל כל הימים כי לא אפשר שתהיה עיר הנדחת:
הפטרת עקב
הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד. יובן בס"ד כי הצדקה צריכה שתהיה מיד העשיר אל תוך יד העני כי עי"ז יתיחד השם ב"ה הרמוז בזדוע ואצבעות שניהם והפרוטה כנודע. גם ידוע שהצדקה היא נקראת חק וז"ש הן על כפים דייקא תרתי משמע של העני והעשיר חקותיך הצדקה ובזה חומותיך נגדי תמיד וכמ"ש ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:
שאי סביב עיניך ודאי כולם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. י"ל דאחר שאמר כעדי תלבשי למה הוצרך לומר ותקשרים ככלה. ויובן בס"ד כי הנה מדרך העולם אשה שיש לה תכשיטין אינה לובשת אותם כי אם בשבת ויו"ט אבל בחול אינה לובשת אותם כלל אבל הכלה ודאי כל עוד שקוראים אותה כלה הנה היא מתקשטת תמיד ואינה מסירה תכשיטיה מעליה כלל כל יום ויום וז"ש כולם ניצוצי הקדושה נקבצו באו לך ואמנם דעי לך שחי אני וכו' כי כולם הניצוצי הקדושה כעדי תלבשי ואינו דומה עדי זה לעדי של אשה שהיא מתקשטת לפרקים אלא זה ידמה לעדי של כלה שהוא תמיד עליה וקשור בה ולז"א ותקשרים ככלה דייקא ר"ל כמו הכלה שתמיד קישוטיה עליה כן אתם כזה כי בטוחי' אתם שלא תחטאו ולא יסתלקו מכם ניצוצי הקדושה כלל:
כה אמר ה"א הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנותיך על כתף תנשאנה. יובן חצ"ן במלואו כזה חי"ת צד"י נו"ן אותיות אמצעיות הם אות יו"ד רמז לעשר כחות קדושה וזהו והביאו בניך בחצן דייקא ר"ל בתוך אותיות חצן ובנותיך על כתף תנשאנה והוא כי אותיות שקודם אותיות כת"ף המה אותיות יש"ע כי קודם אותיות כתף יש אותיות יש"ע וזהו על כתף ר"ל באותיות שהם על אותיות כת"ף בהם תנשאנה. גם חצ"ן גי' קמ"ח דאם אין קמח אין תורה ובנותיך על כתף גי' ת"ק רמז למילוי שם שד"י שעולה ת"ק והוא מסוגל לפריה ורביה וזהו תנשאנה:
כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. יובן בס"ד לרמוז כי הנה אדם שיש בו כמה חולאים אין הרופא יכול לרפאת כולם בסם אחד כי לזה צריך סם קר ולזה סם חם גם כל דבר ודבר תלוי בסם פלוני וזה לא יועיל לזה וזה לא יועיל לזה ומוכרח לרפאתם אחד אחד ואמנם רפואת הגאולה היא תצלח לכל חולי ולכל מכה של ישראל ותרפא הכל ברגע אחד ואין לך דבר הצריך תיקון שאינו נתקן ונשלם בה כי הוא סמא דכולא בה וזהו כי נחם ה' ציון בגאולה העתידה הנה בזה נחם כל חרבותיה כל דייקא ר"ל כל חרבן ושממות שלה כי היא סמא דכולא ותצלח לכל וישם מדברה כעדן מדברה מלשון דבר ומנהיג ר"ל הנהגתה תהיה כעדן אשר אין שם שטן ופגע רע וערבתה לשון עירוב רמז לעירוב ניצוצי הקדושה הטוב ברע תהיה מבוררין נקיה ורעננה כגן ה'. ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה והוא כי ידוע כל מקום שיש שמחה לא יבצר מהיות איזה חטא כי היצ"הר אז יתגרה באדם ומחטיאו כי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ולכן מנהג אנשי מעשה להתענות שני וחמישי אחר סוכות ואחר פסח מפני ריבוי שמחת המועד שיש לחוש פן חטא האדם מתוך שמחה ולאו אדעתיה ולכן איוב כשהיה רואה שבניו היו עושים משתה היה מקריב בעדם קרבנות כי חושש אולי חטאו בניו ואמנם לעתיד הגם שיהיו כל הימים ששון ושמחה אין היצ"הר יכול להתגרות באדם להחטיאו אלא בשמחה לא יעשו ישראל כי אם תודה להקב"ה שנותנים לו הודאות על הנסים ועל הפורקן וכו' וגם קול זמרה שמזמרים ומשבחים אותו ית' ולא יצא מזו קלקול ח"ו וז"ש הגם שששון ושמחה ימצא בה דבר הנמצא הרבה עכ"ז לא תמצא בתוך המסובים כי אם תודה וקול זמרה להקב"ה על הנסים ועל הפורקן ועל התשועות גם נקט ששון ושמחה יובן ששון זו מילה וכמ"ש רז"ל ע"פ ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ע"ש ושמחה רמז לנישואין כי בנישואין דוקא מברכים שהשמחה במעונו כי דוקא היא נקראת שמחה והכוונה שארז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום א"כ כל יום ממש יש לכל אחד מישראל ברית מילה וכן אחר שכל כך יש ריבוי בנים הנישואין נמי כל יום הם ולפי דרשת רז"ל שדרשו שמחה זו יו"ט ג"כ אתי שפיר שגם הי"ט שכיח הרבה כי כל ימים שראו בה צרות בגלות יהיו ימים טובים וא"כ כל יום הוא יו"ט: