יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. יובן בס"ד לפרש מה שדימה ד"ת למטר ולטל והוא כי רצה לרמוז בזה על חלק הסוד ועל חלק הפשט והוא כי חלק הסוד דמהו למטר כי כמו שהמטר פעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש כי בימות החמה אין לבקשו ויותר טוב שלא ירד כן חלק הסוד הנה לפעמים צריך האדם לפתוח פיו ולדרוש בו והיינו אם יראה אנשים שהם מהוגנים ודעתם סובלת ולפעמים צריך האדם לסתום פיו ולשתוק והוא אם יראה אנשים שאינם כדאים אליו כי הסוד אינו נמסר כי אם ליראי חטא ושלמים ודעתם מיושבת עליהם כנודע. גם עוד לא כל העתים שוות בו כי יש לפעמים עת רצון לגלות בו סתרי תורה ולפעמים אין רשות לגלות וכנודע ולכן דמהו למטר שאינו תדירי אבל חלק הפשט דמהו לטל שהוא תדירי שהוא מתבקש תמיד וצריך לירד בימות החמה ובימות הגשמים בלתי הפסק וכן הפשט הוא שוה לכל אדם ישראלי כי כתר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבא ויטול וכן כל העתים שוות בו באין הפרש ולז"א יערוף כמטר לקחי הוא כנגד חלק הסוד תזל כטל אמרתי כנגד חלק הפשט ולכן בזה יובן שפיר מה שאמר תחלה לקחי ואח"ך אמרתי והוא כי חלק הפשט הוא האמירה הפשוטה הנאמרה למרע"ה וכתובה בתורה ולכן קרי ליה אמרתי מה שאמרתי לכם בפירוש אבל חלק הסוד הוא נסתר ולא אמרו בפירוש גם אינו אמור ומפורש להדיא בתורה והוא לקחו ברמז בכח השכל דוקא ולכן קרי ליה לקחי:
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. יובן בס"ד ע"ד דאיתא במדרש רבה ע"פ ודגלו עלי אהבה א"ר נחוניא לשעבד אדם מראה איקונין באצבעו והיה ניזוק ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו ניזוק ולא עוד אלא שאמר הקב"ה וגודלו עלי אהבה עכ"ל ופי' הרב מתנות כהונה ז"ל איקונין פי' צורה של מלך וגודלו פ"י גודל אצבעו שמראה בו את האזכרה ע"כ ע"ש. ובזה יובן כי שם ה' אקרא ר"ל כ"כ אנחנו במעלה גדולה ורמה שאני יכול להזכיר שם ה' על פי ולשבחו ולפארו א"כ השתא הבו גודל לאלהינו הוא הגודל שבאצבעות שתניחו אותו על האזכרה ולא תפחדו כי כ"ש הוא ובודאי שימחול הש"ית מאחר שנתן לנו רשות על דבר יותר גדול שיהיה שגור על פינו שמו הקדוש וכ"ש הוא להראות בגודל אצבעו את האזכרה:
או יובן בס"ד לפרש הבו גודל לאלהינו ע"ד שכתב הרב זרע ברך ז"ל משם הרב מגלה עמוקות ז"ל כי זרועות רשעים תשברנה ר"ת זר"ת זה עשו הוא הקטן שהמרכבה נמשלה ליד וישראל הגודל כמו שהגודל נפרש ונבדל מן הד' אצבעות כן ישראל נפרשים ונבדלים מן הד' מלכיות וזרת הוא הקטן נגד עשו שהוא הקטן וכו' ובזה פי' הרב ז"ל פסוק ודגלו עלי אהבה ע"ש ונמצא שהגודל הוא רמז לישראל וידוע שכל האו"הע הם חלק הע' השדים למעלה אבל ישראל חלקו ית' והם חבלו וגורלו ולכן אין להם לישראל להתערב עם הגוים וצריכים להיות גוי אחד בארץ כי הש"ית הוא אחד ושמו אחד ולז"א כי שם ה' אקרא ר"ל לי נאה לקרא לבדי ולא לאו"הע ועל כן הבו גודל ר"ל גודל רמז לישראל לאלהינו שלא יתערבו בגוים אלא יהיו חלקו וגודלו ית' וכמו שהגודל הוא מובדל ומופרש מן האצבעות כן הם יהיו מובדלים ומופרשים מחלקי השרים ויהיו לאלהינו דוקא:
זכור ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. יובן בס"ד לפרש והוא כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ וקץ ודרדר תצמיח לך שאד"הר פגם בדלי"ת דאחד שבפסוק שמע ישראל וכו' ועשאו רי"ש ח"ו ופגם ברי"ש דאחר שבפסוק לא תשתחוה לאל אחר ועשאו דל"ת ח"ו כי העובד ע"ז הוא מחליף השיטה ח"ו ולכן מאחר שעשה הדלי"ת רי"ש והרי"ש דלית לבן נגזר עליו וקוץ ודרדר תצמיח לך שהוא אותיות ד"ר ד"ר עכ"ד ז"ל והנה ידוע כי אנחנו צריכים לתקן פגם אד"הר ג"כ עד שיושלם התיקון בשלימות לגמרי. ובזה יובן בס"ד זכור ימות עולם וע"ד שפי' רש"י ז"ל וז"ל זכור ימות עולם מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו ע"ש ולפי דרכנו אתי שפיר ר"ל זכור ימות עולם מה שנעשה מאד"הר ואילך ואין רצוני בעיקר בזכירה לבדה אלא רצוני כדי שבזכירה זו שתזכרו מה שנעשה מאד"הר ואילך אז בזה ממילא בינו שנות דר ודר שנות מלשון שינוי רמז לפגם אד"הר וכל שאר עובדי ע"ז שהיו אח"ך שכולם פגעו בדלי"ת דאחד וברי"ש דאחר כנז"ל שהחליפו בדעתם השיטה ושינו אותה שהניחו במקום דלי"ת רי"ש ובמקום רי"ש דלי"ת וזהו בינו שנות ד"ר וד"ר רמז לפגם דפסוק שמע ישראל ופגם דפסוק לא תשתחוה ולכן אמר בכפל והכוונה שתבינו בפגם ההוא כדי לתקנו כי מה שפגמו האבות צריכים הבנים לתקן והנה אם לא הבנת הענין בטוב אז שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:
כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרמ"ע ז"ל דאבני קודש של ב"המק לא שלט בהם נבוכדנצר הרשע אלא נגנזו גם ידוע דיעקב אע"ה לקח הו"או מן אליהו זכור לטוב בתורת ערבון על הגאולה שיבא לבשר הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר. ולכן כתיב לפעמים בפסוק יעקב מלא בוא"ו ואליה בלא וא"ו ומה שנתעורר יעקב אע"ה ליקח ערבון יותר מן אבותינו הקדושים אברהם ויצחק עליהם השלום הוא מפני כי בית ראשון היה כנגד אברהם אע"ה ובית ב' כנגד יצחק אע"ה ובית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר צריך להיות כנגד יעקב אע"ה ולכן הוא צריך לבקש על זאת יותר כי בית שלישי הוא חשיב שלו שבזכותו יהיה עומד וקיים ובזה יובן כי חלק ה' עמו קרי ביה עמו בחירק תחת העי"ן והכוונה על השערים ואבני קדושה של ב"המק שהם חלק ה' לא שלטה בם יד צרים אלא הם אתו עמו ית' כי גנוזים הם אצלו וא"ת הא תינח אם ישראל יהיו ראויים לגאולה העתידה להיות ויגאלנו ויבנה הבית בפעם שלישית אבל אם ישראל יהיו משוקעים בגלות ח"ו לגמרי ולא יהיו ראויים לגאולה א"כ מה בשורה היא זו ולמאי נפקא מינה לז"א יעקב חבל נחלתו ר"ל הנה אין לחוש שיהיו נשקעים לגמרי בגלות ותבוטל הגאולה ח"ו יען כי יעקב אע"ה כבר לקח על זה משכון מאליהו זכור לטוב וא"כ בהכרח שתהיה ויבנה הבית השלישי וזהו יעקב חבל נחלתו חבל מלשון ערבון כמו אם חבל תחבול שלמת רעיך וכוונה לומר שיעקב אע"ה כבר יש לו חבל בשביל נחלתו הוא בית שלישי שהוא קרוי על שמו כי בזכותו יעמוד ויתקיים וא"כ הדבר מוחזק בידינו בתכלית:
ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. יובן בס"ד ע"ד מ"ש הרב מטה אהרן ז"ל משם המדרש שאמר הקב"ה אם לא אתן להם את המן זה עוסק בכרמו וזה עוסק בזיתו התורה נשתכחה אתן להם את המן כדי שתהיה התורה נכללת בגופם וכתב משם הרב הש"ך שסגולת המן היה שלא תשתכח התורה ע"ש. גם ידוע מ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל משם חכמי אשכנז ז"ל דהטעם שנתן להם הש"ית המן לחם מן השמים הוא משום שנאמר כי לי בני ישראל עבדים וכתיב בעבד עברי כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה ולכן הוריד להם את המן לחם מן השמים עכ"ד ז"ל ע"ש וז"ש ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון שהוא מקום ארץ ציה ושממה ואז שמה הוריד להם את המן וזהו יסובבנהו שסיבבם במן דכתיב ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה כי היה המן מסבבם וזהו יסובבנהו והנה עי"ז שהוריד להם המן במנוחה ושלוה אז ויבוננהו בתורה שהתורה מתקיימת אצלם ונכללת בגופם וכמ"ש המדרש הנז"ל וגם עי"ז יצרנהו כאישון עינו כי מן המן מוכח שפיר שיש לישראל דין עבד עברי וכמ"ש חכמי אשכנז ז"ל וא"כ מאחד דיש להם דין עבד עברי ממילא לא יוכלו או"הע להזיק אותם כי החובל בעבד עבדי חייב בד' דברים משא"כ אם היה להם דין עבד כנעני דהחובל בו פטור וזה יצרנהו כאישון עינו דמזה מוכח שפיר שיש להם דין עבד עברי ועל כן הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו:
כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם. יובן בס"ד ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בש"ה בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה וז"ל עוד נדבר בענין הבנים הנולדים מן האב דע כי בהיות האיש מזדווג עם אשתו להוליד בנים הנה מכח האב נמשך בחי' אוד מקיף בבן ומכח האם נמשך אור פנימי והנה אפשר שבעת זווגם יקדשו עצמם שניהם בכוונת מצוה וקדושה או יהיה כוונת שניהם שלא לשם מצוה אלא להנאת עצמם ולרעה או יהיה כוונת האב לטובה וכוונת האם לרעה או להפך ואמנם אם תהיה כוונת שניהם לדבר מצוה יהיה הוולד ההוא צדיק גמור באור המקיף ובאור הפנימי ואם ח"ו שניהם נתכוונו לרעה יהיה הבן ההוא רשע גמור באור המקיף והפנימי. ואם האב נתכוון לטובה ואמו לרעה אז יהיה אור המקיף של הבן צדיק ואור הפנימי רשע ובהמשך הימים יכוף המקיף את הפנימי ויהיה צדיק גמור לפי שהמקיף כולל בתוכו את הפנימי ויכול להפכו לרשותו ואם האב נתכוון לרעה והאם לטובה אז המקיף רע והפנימי טוב ובהמשך זמן יכוף המקיף הרע את הפנימי הטוב ויהיה רע גם הוא ויהיה רשע גמור והנה אם תרצה לידע מי גובר בו כח האב או האם תוכל להכיר זה כפי קלות הבן או כבידתו לפי שהאור הפנימי מוגבל ואינו יכול להתנועע אבל האור המקיף מבחוץ מתנועע ומגיע את האדם למקום שהוא חפץ ונמצא שאם תראה איזה אדם קל כנשר ורץ כצבי בכל מעשיו ומהיר במלאכתו נמצא שגבר עליו אור המקיף אשר מכח אביו ואם הוא עצל וכבד התנועה יורה תגבורת אור הפנימי בו מצד האם והכל כפי מה שהם ר"ל כי אם האב נתכוון לשם מצוה בשעת התשמיש הנה הבן הזה יהיה מהיר במלאכת שמים וגדול מאוד בתורה ואם אביו נתכוון להנאת עצמו יהיה הבן הזה מהיר וזריז במלאכת עו"הז וכן להפך אם יהיה כבד התנועה אם אמו נתכוונה לדבר מצוה יהיה עצל במלאכת עו"הז ואם לא נתכוונה לדבר מצוה יהיה הבן עצל במלאכת שמים ובזה תבין טעם שתמצא ילדים קטנים חריפים והשקט לא יוכלו ויש ילדים עצלים כבדי התנועה מאוד וזהו סוד עשהאל אחי יואב שהיה קל ברגליו עד לאין תכלית כמ"ש רז"ל שהיה רץ על ראשי השבולים ולא היו נכפפים ובודאי אין מדרש יוצא מידי פשוטו ממש והענין מובן כי כל בחינתו היתה מתגבורת כח האב ולא היה בו כח האם כלל וגרל בו אור המקיף לגמרי וכמעט שהיה מעופף באויר עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
ונמצא לפ"ז שהדרך הטוב והמובחר הוא שבענייני עו"הב יגביר האדם האוד מקיף על אור פנימי ויהיה זהיר ומהיר במלאכת שמים וגדול מאוד בתורה ובענייני עו"הז יגביר אור פנימי על אור מקיף ויהיה עצל במלאכת עו"הז וכבד התנועה ודרך הרע שנוי הוא מי שהוא עושה להפך שמגביר או"פ בענייני עו"הב ואו"מ בענייני עו"הז והנה אפשר לומר בס"ד כי לכן התשמיש צריך להיות האב למעלה והאם למטה אבל לא להפך כדי שיהיה הילד הנולד מהם כיוצא בהם שבענייני השמים הרוחנים שהיא למעלה יגביר כח האב שהוא או"מ ובענייני הארץ החמריים שהיא למטה יגביר כח האם שהוא או"פ באופן שיהיה כסדרן שבח הבא מלמעלה שהוא האב יגביר אותו בדברים שלמעלה שהם הרוחנים וכח הבא לו מלמטה שהיא האם יגביר אותו בדברים שלמטה שהם חמריים ולכן אין לעשות התשמיש להפך כלל כדי שלא יתהפכו הכחות הנז' גם אצל הולד ולכן מנעו חז"ל את האדם מלשמש מטתו באופן ההפך וז"ש כי דור תהפוכות המה שהם מתנהגים בדרך ההפך כי בכל דבר אזלי בתר אפכא שגם תשמישם בדרך ההפכים ולכן בנים שיצאו מהם לא אמון בם כי אפשר שגם הם יהפכו הכחות. או שדור תהפוכות המה קאי על הבנים עצמם שהם הפכו הכחות שבמקום שצריך להגביר כח האב הגבירו כח האם ובמקום שצריך להגביר כח האם הגבירו כח האב ואזלי בתר אפכא ואחלפא שיטתייהו יען כי המה בנים לא אמון בם שאין בהם אמונה כי לא עשו כסדר:
ובזה אפשר לפרש בס"ד עוד הפ' משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר משדד מלשון משדד המערכות שהוא מהפך ומחליף כח האב שצריך להגבירו בעניינים שלמעלה שמגביר במקומו כח האם ובעניינים החמריים שלמטה יבריח אם שאינו מגביר כח האם אלא מגביר במקומה כח האב הנה כי כן בזה הוא נקרא בן מביש ומחפיר ר"ל מביש לאביו ומחפיר לאמו כי אביו לא נתן לו כח שלו כדי להשתמש בו בדברים חמריים ואמו לא נתנה לו כח שלה כדי להשתמש בו בדברים רוחניים ולכן הוא מביש ומחפיר להם בעו"הז ובעו"הב. ובזה יובן עוד בס"ד הפסוק הפכפך דרך איש וזר וזך וישר פעלו כי ידוע שתיבת דרך הוא כינוי לתשמיש כמ"ש דרך גבר בעלמה ולז"א הפכפך דרך איש וזר שדרך איש הוא התשמיש היה הפוך וזר כי היו היא למעלה והוא למטה וא"כ היתכן להיות שזך וישר פעולו הוא הולד שפעל אותו תשמיש וזהו וזך וישר פעולו בתמיה כי על הרוב גם הולד יהפך הכחות הנז"ל הניתנים בו וירדוף אחר הרע ויתעצל בטוב שהכל הולך אחר המעמיד:
לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם. יובן בס"ד לפרש כי הנה מן השבת שהוא יום מנוחה ושלוה לישראל והוא בסוף הימים הנה מזה מוכח שאחרית ישראל טוב שאחריתם ישגה מאוד במנוחה ושלוה ומלכות וגדולה יען כי יום מנוחה שנתן להם הש"ית נתנו בסוף הימים וא"כ גם כי הגלות נתארך אין לנו להצטער ואין להתייאש מן הגאולה ח"ו כי סוף הכבוד לבא משא"כ זרע עשו שיום האד שלהם הוא יום ראשון שהוא בתחלת הימים זה יורה שאין להם שליטה כי אם בתחלה כי לבסוף יקחו ישראל הממשלה ויתפסו המלכות וכמ"ש יעקב אע"ה לעשו ילך נא אדוני לפני עבדו וכו' גם ידוע שמלת זאת היא כינוי לשבת וכמ"ש במדרש רבה בפ' אחרי מות כמד"א אשרי אנוש יעשה זאת וכו'. ע"ש וז"ש לו חכמו ישכילו זאת הוא השבת שמשכילים לידע למה השבת נתן אותו להם בסוף הימים אז ממילא היו מבינים על אחריתם מה הוא וזהו יבינו לאחריתם:
או יובן בס"ד ע"ד שאמרו בגמרא שאמר אותו הגוי לר"א תא ונהוי לעמא חד א"ל אנן דמהלינן לא מצינא להיות כוותייכו אתון דלא מהליתו מציתו למהוי כוותן ונמצא שאות ברית מילה הוא מורה על ישראל כי לא אפשר שישתנו ויזוזו מן אמונתם להיות כשאר האומות אבל או"הע יכול להיות שישתנו ויזוזו מאמונתם וא"כ זה יורה שאחרית ישראל הוא קיים ונצחו ולא ימוט לעולם ועד וידוע שמלת זאת היא כינוי למילה וכמ"ש במדרש רבה הנז"ל כמד"א זאת בריתי וכו' ע"ש וז"ש לו חכמו ישכילו זאת היא המילה שמשכילים בה ולידע המורה ממנה אז ממילא יבינו לאחריתם כי ידעו מזה שאחריתם נצחי וקיים לעד לעולם שלא אפשר להשתנות:
או יובן בס"ד כי הנה ידוע שאם האדם לא ילמוד מאחרים לא יוכל להבין דברי תורה על בוריין ולא אפשר לו להתחכם בהם וכמ"ש רז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם שנא' מכל מלמד השכלתי וכן אמר החכם האזובי ז"ל עשה לך רב ואל תבטח בספרא והנה אפשר לרמוז זה בשם ישראל כי בסוף שמם יש אות למ"ד לשון לימוד לרמוז כי העיקר שצריך לישראל הוא הלימוד שיהיו לומדים תמיד זה מזה ולכן החכם כל ימיו נקרא ת"ח ר"ל כי צריך להיות כל ימיו תלמיד ונשאר אותיות אש"רי לומר אשרי למ"ד ר"ל אשרי שהוא תמיד למד באופן כי יש רמז ללימוד בסוף שם ישראל והנה ידוע מ"ש המדרש הנז' שם כי זאת כינוי לתורה דכתיב זאת התורה וז"ש לו חכמו ישכילו זאת היא התורה שרוצים להשכיל בה צריך שיבינו כי למ"ד אחריתם ר"ל כי אחרית השם שלהם הוא הלמ"ד צריך שיבינו מה הוא הרמז שלו והוא כמ"ש לרמוז כי עיקר צורך ישראל הוא הלימוד כי בזה יוכלו להבין דברו התורה על בוריין:
אשר חלב זבחמו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעעזרכם יהי עליכם סתרה. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בזו"הק בפ' אמור דף ק"ב ע"א וז"ל א"ר יוסי ווי לון לעמא דעשו בשעתא דהאי שעיר משדרי לההוא דלטורא ממנא דעלייהו דבגיניה אתי לשבחא לון לישראל וקב"ה אהדר כל אינון חובין לרישא דעמיה בגין דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני א"ר יהודה אלמלא הוו ידעי א"הע מהאי שעיר לא שבקין לון לישראל יומא חד בעלמא ת"ח כל ההוא יומא משתדל איהו בההוא שעיר ובג"כ קכ"ה מכפר להו לישראל ודכי לון מכלא ולא אשתכח קטיגוריא קמיה לבתר הוא אתי ומשבח להו לישראל וכדין שאל ליה כד"א ויאמר ה' אל השטן מאין תבא אתיב בתושבחתייהו דישראל וקטיגורא אתעביד סניגורא ואזיל ליה כדין קב"ה אמר לשבעין שרין דסחרין כורסייא חמיתון האי דילטורא היאך קאים על בני תדיר הא שעירא חדא דאשתכח ואשתדיר גביה בפתקא דכל חובייהו וכל טעותייהו וכל מה דחטו וחבו קמאי והוא קביל לון כדין אסתכמו כלהו דיהדרון אינון חובין על עמיה עכ"ל לשון קדוש ע"ש ונמצא כי בזה שהוא מקבל הנאה מישראל ומחמת זאת הוא נהפך להם לעוזר וסניגור הוא מכח זאת שהם ניצולין לגמרי מן העונות כי אז כל קטרוגים שלו הקדומים נתבטלו ויחזרו על עמא דעשו וז"ש אשר חלב זבחמו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם אז הנה בזה יהי עליכם סתרה מן העונות רכאשר יראה הש"ית שאחרי הנאת השטן וגונדא דיליה הם באים ללמד סניגוריא אז בזה ילכד השטן וגונדא דיליה כי יהיה מוכרח על עצמו שהוא שקרני ואז כל עמלו אשר עמל בקטרוגו על ישראל ישוב בראשו וכמ"ש בזו"הק ונרמזו בתיבת יין השבעים אומות כי יי"ן גי' שבעים וזהו ישתו יין נסיכם שהשבעים ישתו את נסיכם:
או יובן בס"ד אשר וכו' יהי עליכם סתרה והוא ע"ד שכתבנו לעיל בס"ד בפ' בלק משם הרב ברכת טוב ז"ל כי יה"י הוא שם קדוש ששמש במעשה בראשית כמ"ש יהי אור והוא שם קדוש כולל כ"ה אורות כמנין יה"י והופיע כ"ה אורות בד' רוחות העולם ומעלה ומטה והוי ק"ן וכנגדם תיקן דוד הע"ה ק"ן מזמורים וכו' ע"ש. ובזה יובן אשר חלב זבחמו יאכלו וכו' והכוונה שמדבר על הגוים והאלהות שלהם דכתיב לעיל מניה ואמר אי אלהימו צור חסיו בו שאומר הקב"ה כן על האומות איה כח הע"ז שעבדו אותם ואפי' אם תראו אשר חלב זבחמו יאכלו ישתו יין נסיכם הם האלהות שלהם שמקריבים לפניהם אל תפחדו אתם בית ישראל מהם כי לא יוכלו להרע לכם יען כי יה"י השם הקדוש הוא עליכם סתרה והוא מאבד כח טומאתם ולא יוכלו להרע לכם והוא עליכם סתרה להציל אתכם:
הפטרת האזינו
מהולל אקרא ה' ומאויבי אושע. יובן בס"ד דידוע מ"ש המפרשים ז"ל דעוברי ע"ז טוענים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן הם עובדים לשמש ולירח ולכל צבא השמים ואמנם הבל יפצה פיהם יען כי הש"ית כבודו מלא עולם והוא משרה שכינתו בשמים ובארץ וא"כ אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו והנה יש הוכחה לזה שהש"ית הוא אחד ומשרה שכינתו בשמים ובארץ ממה שאנחנו מהללים ומפארים לשמו ית' ואיך אפשר זה והלא אין מי שיוכל לסיים שבחו ית' וא"כ אם ישבח הוא מגנה ח"ו אלא ודאי מוכרח לומר שהוא ית' משרה שכינתו בשמים ובארץ יחד וא"כ נמצא שכל השבח הוא בפניו וגמירי אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו ונמצא שבזה נוכל לשבח להש"ית דמאחר דהוי הכל בפניו א"כ חשוב הכל מקצת דבפניו אין אומרים כי אם מקצת וא"כ נמצא דמכח זאת שמהללים העולם להש"ית בזה ניצולו מן האומות עע"ז כי לא יוכלו להכריח אותנו לעבוד ע"ז כאשר עובדים מטעם שמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו יען כי מן השבח וההלל של הקב"ה מוכח דהש"ית משרה שכינתו גם בארץ דאז הוי בפניו וכאמור וא"כ השתא איך אפשר לחלוק כבוד לעבד לפני רבו וז"ש מהולל אקרא ה' ועי"ז ומאויבי שרוצים להכריחני לעבוד ע"ז אושע כי אין להם כח טענה עלי להכריחני בה:
כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי. יובן בס"ד ע"ד שארז"ל ע"פ כי ראיתי בבניו לי מלך כביכול עלי מלך והנה פשט הדברים שאמר הקב"ה עלי מלך הכוונה הוא כי צדיק מושל יראת אלהים שהקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה ואמנם היצ"הר יש לו לפרש דברי הקב"ה הכוונה לומר שאין מחוייב לשמוע גזרתי ולשמור מצותי ח"ו כי היצ"הר היה רוצה להכשיל ח"ו את דוד הע"ה בזה הפירוש כדי להחטיאו ח"ו ואמנם דוד הע"ה לא נכשל חלילה בזה כי ידע שהכוונה האמתית הוא מ"ש עלי מלך הוא שהצדיק יוכל לבטל הגזרה רעה שיגזרו מן השמים אבל לא לענין ביטול אות אחת מן התורה כלל ועיקר וז"ש כי שמרתי דרכי ה' מה שצווני בתורתו ולא רשעתי מאלהי שאמר עלי כי ראיתי בבניו לי מלך עלי מלך כי לא קבלתי לשמוע לפירוש של היצ"הר ולהרשיע ח"ו מחמת זה כי אני ידעתי כוונת הדברים באמת ושמרתי דרכי ה':
כי בכה ארוץ גדוד. יובן בס"ד רמז לשם יה"י הנז"ל שהוא שם קדוש כנז"ל הנה בכחו ארוץ גדוד. או יובן בס"ד רמז למדת המלכות הנקראת כה כנודע וזהו כי בכה ר"ל בכח מדת המלכות הנקראת כ"ה ארוץ גדוד גם גדו"ד גי' טו"ב רמז ליסוד הנקרא טוב וזהו כי בכ"ה רמז למ' הנקראת כ"ה ארוץ גדו"ד רמז ליסוד שימשיך לה במרוצה שפע ממדת היסוד. או יובן בס"ד רמז לכ"ה אתוון דיחודא שבפ' שמע ישראל שהם מועילים מאוד להכניע האויבים ולהכרית המשחיתים וזהו כי בכ"ה ר"ל בכח כ"ה אתוון דיחודא אדוץ גדוד גם אמר בכה ר"ל ב' כ"ה רמז לכ"ה אתוון דשחרית וכ"ה אתוון דערבית:
מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזדעו עד עולם. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב טוב הארץ ז"ל משם רבינו האר"י זיע"א וז"ל בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף המ"ם בלבד של למרבה המשרה ואז יצאו ממצרים אבל לעת"ל בגאולה האחרונה יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו ב' דלתות פתוחות דל"ת של דוד ראשון ואחרון שהוא המשיח האחרון וכו' ע"ש באורך והנה נמצא שהתשועה של המשיח תלויה במ"ם של למרבה המשרה והנה המ"ם של למרבה המשרה היא מ"ם סתומה שבאותיות מנצ"פך שמספרה הוא מספר גדול שנחשבת בשש מאות ולא כמו מ"ם פתוחה. ובזה יובן מגדול ישועות מלכו מגדול ר"ל מ' גדול רמז למ"ם של למרבה המשרה שהיא באמצע האותיות והיא ממספר הגדול שהיא סתומה ולא פתוחה הנה היא ישועות מלכו שהישועה של המשיח תלויה בה דכאשר תפתח ותתחלק תהיה התשועה ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם כי ידוע שהגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר תהיה ע"י ית' ואז תהיה גאולת עולם שאין אחריה שעבוד וז"ש ועושה חסד למשיחו עושה דייקא שיהיה על ירד ולא ע"י שליח ולכן ישאר החסד קיים לדוד ולזרעו עד עולם שלא יפסק עולמית כלל:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד שדרשו בגמרא אלף בית אלף בינה גימל דלת גמול דלים וכו' ע"ש נמצא שאותיות גימ"ל דל"ת רמז לצדקה שהוא ר"ל גמול דלים וידוע שהצדקה מקרבת הגאולה גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל משם רז"ל שהכסא של מעלה הוא ד' רגלים והם ג' אבות ודוד והנה הרגל הד' הוא דוד הע"ה וביקש רגל הד' להתמוטט והקב"ה תמכו בחסד כמ"ש הפסוק והוכן בחסד כסא ובזה פירשו ז"ל אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני עכ"ד ז"ל. ובזה יובן מגדיל ישועות מלכו והוא כי מגדיל כתוב ביו"ד והם אותיות גימ"ל ד' רמז לצדקה ע"ד שדרשו רז"ל בגמרא גימל דלת גמול דלים ולכן נרמז כאן הגי"מל במילואו והד"לת בלתי מילוי הוא לרמוז שאפי' אם הוא דל כל דהו מצוה ליתן לו צדקה ולא תמתין עליו עד שימות ברעב ממש ואח"ך תתן לו ולכן רמז הדלית שהוא העני בלתי מילוי אבל הגימל שהוא רמז לחסד וצדקה רמז אותו במילוי ר"ל שצריך שתעשה חסד מלא ושלם כפי יכולתך ולא תצמצם וז"ש מגד"יל שהוא אותיות גימ"ל ד' שהוא רמז לצדקה הנה היא ישועות מלכו שהישועה תלויה בה כי היא המקרבת הגאולה ובזה הוא ועושה חסד למשיחו רמז לרגל הד' שתמכה הקב"ה בחסד ותהיה זאת לדוד ולזרעו עד עולם:
והנה יובן בס"ד לרמוז עוד כי כתיב מגדיל וקרינן מגדול כאן יו"ד וכאן וא"ו לרמוז דשם הוי"ה ב"ה יהיה לעתיד בסוד יהי"ה ה' אחד ושמו אחד והיינו שהו"או יהיה בחי' יו"ד ומה שקדינן בב"המז בשבת מגדול ובחול מגדיל אפשר לרמוז בס"ד כי בזה יש אותיות ד"י ובזה אותיות ד"ו וידוע כי אות הה"א יש לה ב' צורות הא' צורת ד"ו והב' צורת ד"י וצורת ד"ו היא יותר מעולה מצורת ד"י וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א על מאמר ה"א לחמא ענייא די אכלו אבהתנא ע"ש ולכן בשבת שהבחינות למעלה בתכלית המעלה קורין מגדול שבו רמוז לצורת ד"ו ובחול מגדיל שבו רמוז לצורת ד"י. גם אפשר לרמוז בס"ד כי ד"ו הוא מלשון טב למיתב טן ד"ו ובשבת יש יחוד קבה"ו ולכן קורים מגדול שבו אותיות ד"ו והנה בין לאותיות ד"ו בין לאותיות ד"י נשאר בתיבה אותיות מגל שהוא רמז לכח העליון הנמשך מלמעלה המכרית החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה. גם מגדי"ל גי' פ"ז ומגדול גי' פ"ג צרף האחדים של מספר הקריאה עם האחדים של מספר הכתיב יעלו עשר לרמוז שבחי' המלכות שיש בה שבע ספירות ימשכו לה עוד ג' ספירות ותשתלם בבחי' עשר ספירות ולכן האחדים המה שבעה ושלשה וצרף העשרות של הקריאה עם העשרות של הכתיב יעלו ק"ס וע"ה גי' קס"א רמז לשם אהי"ה דיו"דין העולה קס"א שממנו יבא שפע למלכות: