סמיכות מחיית עמלק לוהיה כי תבא אל הארץ. יובן בס"ד כי על ידי מחיית עמלק יהיה יחוד בחי' שם הוי"ה ב"ה ואד"ני כשלימות וידוע כי בחי' שם אד"ני מכונה בשם ארץ וז"ש תמחה את זכר עמלק וכו' ועי"ז והיה אותיות הוי"ה ב"ה כי תבא אל הארץ בחי' שם אד"ני שיתיחדו בחי' שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני גם אמר כי רמז כי לעתיד יהיה ה' אחר ר"ל שם הוי"ה ב"ה יהיה בחי' יהי"ה שעולה גי' שלשים וז"ש והי"ה כ"י ר"ל שם היי"ה ב"ה יהיה מספרו כמנין כי וגם עוד תבא אל הארץ בחי' שם אד"ני שיתייחדו יחד:
והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שהתורה נקראת ארץ וכמ"ש רז"ל ע"פ ואת הארץ כי נעמה גם קרא כתיב ארוכה מארץ מדה וכו' וז"ש והיה כי תבא אל הארץ היא התורה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה שהיא כמו הנחלה שאין אחריה הפסק כן התורה היא קנויה לישראל ולא תפסק מהם ח"ו הנה אנכי מצוך וירשת שתזכה אתה בעצמך לקנות אותה בתורת ירושה שלא תפסק ממך ומזרעך ע"ס כל הדורות גם וישבה בה ר"ל תתיישב בה בדקדוקיה ובטעמיה ולא תהיה נוהג בה מצות אנשים מלומדה שלא תלמד משפה ולחוץ כי אם בישוב הדעת כדי שתתקיים אצלך ולקחת מראשית כל פרי האדמה הוא הדבור שנקראת ראשית פרי הגוף כי הילד בצאתו מרחם אמו תחלת הכל יעשה תנועת הדבור שיצעק וכמ"ש המפרשים ז"ל וזהו ולקחת מראשית כל פרי האדמה הוא הדבור ושמת בט"נא ר"ת טעמים נקודות אותיות ר"ל כח הדבור ותנועתו תשים אותה בין בטעמים של התורה בין בנקודות התורה בין באותיות התורה שהכל תוציא אותם מפיך בדבור שלך ולא תבלע מהם בלבבך אלא הכל יהיו יוצאים מפורשים וברורים מפיך גם אצוך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות כי הלימוד צריך שיהיה במקום קדוש ואז יפעול האדם יותר וגם אצלו ית' יהיה רצוי יותר:
ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת. הדקדוק מבואר כי צריך לומר בהפך דתחלה באו אל א"י ואח"כ נבנה ב"המק ויובן בס"ד לפרש על דרך שכתב הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בשם המפרשים ז"ל טעם לב"המק הוא כדי לבטל את לעז או"הע שהיו אומרים לסטים אתם שכבשתם את ארץ ז' עממים ולכן צוה הבורא ית' לבנות לו בית המקדש בתוכה להורות כי ברצונו נתנה לישראל שאם היתה גזולה בידם הא כתיב אני ה' שונא גזל בעולה ואיך משרה שכינתו בתוכו ע"ש וא"כ נמצא שע"י ב"המק נעשה הוכחה שהקב"ה נתן ארץ כנען לנו ולא שישראל לקחוה מדעתם בתורת גזילה ולז"א ויביאנו אל המקום הזה דייקא הוא ב"המק ואז ממנו מוכח הוכחה גדולה כי הוא נתן לנו את הארץ הזאת ולא שלקחנו אותה בגזל כלל ועיקר:
או יובן בס"ד ע"ד שכתבו במדרש והביאו הרב ז"ל אני אביכם ואתם בני עשו בית לאב שידור אצל הבנים ופי' ז"ל הכוונה הוא לפי שב"המק היה לכפר על עונותינו ועל כן א"ל שאל יחושו גם כי יכשלו במזיד לפי שהש"ית הוא אבינו ואנחנו בניו ולגבי בן חשיב שוגג ואב שמחל על כבודו כבודו מחול וכו' ע"ש. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שלא זכו ישראל בארץ כנען כי אם מדין בנים דאי הם יש להם דין עבדים הא קי"ל הכותב כל נכסיו לעבדו ושייר כל שהוא לא קנה וכאן הוא ית' שייר ירושלים כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים ואם הם להם דין עבדים לא קנו ומוכרח לומר דיש להם דין בנים וכן נמי ראיה מדין המזכה לעובד וכו' כנודע וז"ש ויביאנו אל המקום הזה הוא ב"המק דמוכח ממנו דין בנים ואז מזה מוכח הטעם אשר נתן לנו את הארץ הזאת ואז ליכא לערער כלום:
והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש רבינו האר"י זיע"א זלה"ה על מ"ש ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנתן נתן ומה שנטל נטל והוא סוד נגה הסמוכה לקדושה וכשישראל עושין מצות ומע"ט לוקחת אז הנשמות שנטמעו בקלי' ונותנת אותם לקדושה ואם עושים עונות וכו' אז ח"ו להפך ולז"א ירדן שנטל מזה וכו' מה שנטל נטל וכו' כי כן יסד המלך מלכו של עולם שהכל תלוי בזכות ישראל כפי זכיות הדור ועיין על זה להרב חיד"א ז"ל בכסא דוד ע"ש וזהו שאמר והיה בעברכם את הירדן ר"ל שרוצים אתם להעביר מה שיש בירדן הוא סוד נגה אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך הוא מקום הקדושה אשר שם אחיזת ישראל וזהו בעברכם את הירדן אל הארץ וגו' שתעבירו ניצוצי הקדושה מכאן לכאן אזי והקמות לך אבנים גדולות רמז לאותיות הקדש שפגמתם בהם והאותיות נקראים אבנים בס' יצירה כמ"ש אבן אחת בונה וכו' ע"ש וזהו והקמות לך אבנים גדולות ר"ל אותיות הקודש שהם גדולות תעשה להם קימה ועילוי בבירור זה שאתה מעביר ניצוצי קדושה שיש בקליפת נגה ונותן אותם במקום הקדושה כאמור. גם ושדת אותם בשי"ד אותיות שר"י שתמשיך לניצוצי הקדושה הארה משם שדי גם שם שד"י הוא בחי' היסוד והכל צריך להביא לבחי' היסוד וזהו ושדת אותם בש"יד. או יוב"ן בס"ד בש"יד ע"ה גי' שט"ו רמז לשט"ו ניצוצין קדישין שהם סוד ז' פעמים אד"ם והכוונה לרמוז שאז נבררים הכל בשלימות בעזה"ו במהרה בימינו אכי"ר:
או יובן בס"ד לרמוז והקמות לך אבנים גדולות רמז למשיח בן דוד ומשיח בן יוסף שהמשיח נקרא אבן דכתיב משם רועה אבן ישראל וכמ"ש נמי בילקוט דניאל על פ' עד די אתגזרת אבן די לא בידין ע"ש וכאן רמז על ב' משיחין ולכן אמר והקמות לך אבנים גדולות כי על ידי בירור ניצוצי הקדושה אז תעשה בזה קימה והתרוממות לתרין משיחין הגדולים שיבואו במהרה בימינו אכ"יר. גם יובן בס"ד אבנים גי' ק"ג כמנין מילוי ע"ב ס"ג מ"ה שעולים ק"ב הנקראים ק"ב חרובין וע"ה גי' ק"ג שתתקנם ותעשם גדולות. גם יובן בס"ד אב"נים גד"לות גי' תקמ"ו כמנין הר"ת של עשר ספירות שהם כח"ב חג"ת נה"ים ולז"א והקמות לך אב"נים גדלו"ת רמז לעשר ספירות שתעשה להם עילוי וקימה ע"י בירור ניצוצי הקדושה:
והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וכו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. יובן בס"ד לרמוז תיבת עליון חלק אותה לשתים ותהיה ב' מלות ע"ל יו"ן ורמז בזה שאם ישראל יעשו רצונו ית' יגביר אותם על מלכות יון אשר באו להחריב ב"המק וכאשר הציל באמת את ישראל מידם בזמן בית חשמונאי. ואמר על כל גויי הארץ רמז בזה למלכות אדום שעתידה להתפשט על כל העולם כל ט' חדשים וא"כ היא כוללת כל גויי הארץ ולכן קרא אותם כל גויי הארץ שהקב"ה יצילנו מידם וזהו והיה אם שמוע תשמעו וכו' אז ונתנה ה' אלהיך ע"ל יו"ן היא מלכות יון וגם על כל גויי הארץ היא מלכות אדום שעתידה להתפשט על כל העולם כולו שמכולם יצילנו ה' ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו:
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך. יובן בס"ד לפרש כי הנה המצא ימצא לפעמים אדם שיש לו הצלחה מאתו ית' שהיא הצלחה עצמית עד מאוד שכל מה שיעשה הקב"ה יצליח בידו ואפי' אם יעשה משא ומתן שכפי הנהוג הטבעי מוכרח להפסיד בו ודרך משל שמביא' ממקום רחוק לעיר אשר שם הוא מקום מוצאה ועיקרה של סחורה והוא קונה אותה במקום רחוק ביוקר ומוציא עליה הוצאות רבות ומביאה למכור אותה במקום מוצאה ועיקרה שהיא נמכרת שם בזול כי זה כפי השכל מוכרח להפסיד אפ"ה תמצא שהקב"ה יעשה סיבובים וסיבובי סיבובים ומרויח גם בזה ונמצא שהגם שזה הוא בורח מן הריוח והברכה הנה הריוח והברכה הם רודפים אחריו ובאים אליו לרוב ההצלחה שניתנה לו מאתו ית' בשופע גדול עצום ורב וכאן הבטיח את ישראל אם יעשו מצותיו ית' כראוי על אדמת ישראל הנה אז ובאו עליך כל הברכות האלה וכ"כ תהיה מוצלח מאתו ית' שאפי' אם תברח מהם אפ"ה הם ירדפו אחריך והשיגוך יען כי תשמע בקול ה' אלהיך כראוי ולך נאה הצלחה עצמית כזאת:
ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. יובן בס"ד כי לפעמים יהיה לאדם ב' הפכיים בנושא אחד והוא כי הוא יש לו אוצרות חטים ושעורים למכור ובאותו זמן ממש יש לו זריעה בשדה ג"כ מחטים ושעורים והנה זה האיש אם יבקש מהקב"ה מטר הרבה בשביל הזרע שלו שבשדה שיגדל ויוציא הרבה הנה הוא ידאג על אוצרותיו המונחים בעיר כי ע"י רבוי המטר יתליעו וגם יהיו נמכרים בזול הרבה ואם יבקש שלא יבא מטר כדי שירויח הרבה באוצרותיו שאצר אותם שימכרם אז ביוקר גדול ויכול לקיימם אצלו עד סוף החורף שאז יהיו החטים ביוקר יותר הנה הוא ידאג על הזריעה שלו שיש לו בשדה שתלך לאיבוד אם לא יבא מטר הרבה וא"כ הוי תרתי דסתרן. והנה ברצות ה' דרכי איש וחפץ בהצלחתו הנה השי"ת הוא בעל היכולת ומסבב לו כמה סיבובים שיהיה לו ברכה וריוח גם ממה שיש לו בעיר באוצרותיו וגם ממה שיש לו זרע בשדה שיתברך בשתיהם והגם דהם ב' הפכיים ולז"א ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ר"ל בזה ובזה והגם דעל הרוב הם יהיו ב' הפכיים:
יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. יובן בס"ד הכוונה לומר שהקב"ה יתן ויחזור ויתן וזהו הגם שיצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך עכ"ז לא ימנע מלברך אותך עוד אלא ג"כ וברכך בארץ עוד הפעם יען כי אשר ה' אלהיך נותן לך ר"ל הברכה הזאת ה' אלהיך נותן לך ושם ה' הוא רחמים אלהיך דין והכוונה לומר שאתה מבורך גם על פי מדת הדין ולכן אחר שיצו ה' אתך את הברכה עוד יברך אותך מצד שם הרחמים שצריך לעשות לך תוספת מצד שם הרחמים:
או יובן בס"ד לפרש והוא כי ידוע שהטעם שבא"י עושים את היו"ט יום אחד דוקא ובח"ל עושים ב' ימים דמלבד הטעם הפשוט כפי הפשט בשביל מנהג אבותינו בידינו הנה יש לזה טעם כפי הסוד והוא כי כל העולמות למעלה יש בהם בחי' פנימיות ובחי' חיצניות והנה בא"י זכות א"י וקדושתה יסייע את ישראל המיושבים בה לעשות תיקון העולמות הן בפנימיות העולמות הן בחיצוניות העולמות ביום אחד דוקא כי ע"י זכות א"י רב כחם להשלים הכל ביום אחד אבל אנשי ח"ל אין להם כח כאנשי א"י להשלים התיקון ביום א' אלא צריך להם ב' ימים יום בשביל תקון פנימיות ויום בשביל חיצוניות העולמות כנודע ונמצא לפ"ז שאנשי א"י הם מקדימין התקון קודם אנשי ח"ל והם מעלתם כפלים על אנשי ח"ל שאלו צריך להם ב' ימים להשלים ואלו סגי להו ביום א' וא"כ השתא מאחר שמעלת' כפלים שמקדימי' התקון בחצי זמן לאנשי ח"ל לכן מדה כנגד מדה הקדוש ב"ה יברך אותם בכפלים שמלבד הברכה הראויה להם הנה גם יברכם עוד הפעם וז"ש יצו ה' אתך וכו' ר"ל מלבד אשר יצו ה' אתך את הברכה הראויה לך באסמיך ובכל משלח ידך הנה ג"כ וברכך עוד הפעם כפלים יען כי אתה שוכן בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך ומאחר אשר אתה שם ראוי לקבל ברכה פי שנים על שהיית ראוי לקבל בח"ל:
והנה בא"י עושים יו"ט יום אחר דוקא ודרך משל בפסח עושין יום ראשון של פסח יו"ט ובסופו עושים יום ז' של פסח דוקא יו"ט וכן ביו"ט של סוכות עושים ראשון של סוכות ויום שמיני עצרת יום אחד כבתחלה ויום א' בסוף אבל אנשי ח"ל עושים ב' ימים בתחלה וב' ימים בסוף והנה אם ישראל עושים רצונו של מקום ולא יכשלו ברוח הטומאה הוא היצ"הר המחטיאם הנה ודאי יהיו כל ימיהם שרויין על אדמתם ועושין יום אחד דוקא בתחלה וכן בסוף אבל אם יחטאו יגלו ויהיו צריכים לב' ימים. ובזה יובן בס"ד רמז הפ' אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם ר"ל אימתי אחד באחד יגשו ישראל לפני הקב"ה כלומר יום אחד בתחלת המועד ויום א' בסופו ולא יהיו צריכים לעשות ב' ימים בתחלה וב' ימים בסוף והוא בזמן אשר ורוח רמז לרוח הטומאה המחטיא את האדם לא יבא ביניהם שאז יזכו להיות שרויים על אדמתם:
ובזה יובן בס"ד לרמוז יציאות השבת שתים שהן ארבע בחוץ ושתים שהן ארבע בפנים והוא כי בסוכות בא"י עושין יום א' בתחלה ויום א' בסוף שהם בין הכל ב' ימים אבל אנשי ח"ל עושין ארבעה ימים שנים בתחלה ושנים בסוף ונמצא שהשתים של א"י נעשו ארבעה בח"ל וכן הענין בפסח שג"כ השתים נעשו ארבעה והנה בסוכות האדם צריך לצאת חוץ מן הבית ולישב בסוכה אבל בפסח האדם יושב בפנים בתוך ביתו גם ידוע שבחי' א"י היא בחי' הנקראת שבת וז"ש יציאות השבת ר"ל יציאות שיצאו מן א"י שהיא בחי' שבת דין גרמא שנעשה שתים שהן ארבע בחוץ ר"ל שתים של א"י שהן ארבע בח"ל בחוץ רמז לסוכות שהאדם ישיבתו בחוץ ושתים שהן ארבע בפנים רמז לחג הפסח שהאדם ישיבתו בפנים והגם שגם בחג השבועות עושין נמי בא"י יום א' ובח"ל ב' ימים לא נרמזו כי אם סוכות ופסח שהם תחלת השנה ואמצע השנה ושניהם שוים לענין זה שהם שתים שהן ארבע:
והנה ממה ששייך מימי המועדים לכבוד התורה הוא חג השבועות ששמחים בו לכבוד התורה שהוא יום שניתנה בו תורה וכן נמי שמיני עצרת שהוא יום שמחת התורה ובאי עושים חג השבועות יום אחד ושמיני עצרת יום אחד ולזה בקשה התורה ואמרה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ר"ל הגם שבח"ל הם מכבדים אותי יותר שהם שמחים ועושים לכבודי ארבעה ימים ב' ימים שבועות וב' ימים שמחת התורה עכ"ז אני בוחרת יותר שיהיו כל ישראל שרויים על אדמתן והגם שלא יעשו בשבילי כי אם דוקא יום א' בזה ויום א' בזה ולז"א ואהיה אצלו אמון אצלו דייקא ר"ל בא"י שהיא ארצו ית' ואע"פי שבזה אהיה שעשועים לישראל שישמחו לכבודי יום אחד בשבועות ויום אחד בשמחת תורה דוקא אפ"ה בוחרת אני בזה יותר ולא ארצה בח"ל:
ובזה יובן בס"ד מ"ש אדונינו דוד הע"ה כי טוב יום בחצריך מאלף בחדתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע ר"ל הגם שבח"ל יש שמחה בימים טובים יותר בשביל שהם עושים ב' ימים ובא"י אינם עושים כי אם יום אחד עכ"ז הוא יותר טוב חביב אצלי אותו היום האחד שהוא בחצריך מאלף ימים טובים שאעשה בח"ל יען כי בחדתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע היא ח"ל שהיא ארצות הגוים ואין באיכות שלה קדושה:
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. יובן בס"ד ע"ד דמעשה נקדימון בן גוריון כדאיתא בפ"ג דתענית תנו רבנן פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר בסף וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום במנחה שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום לגלג עליו אותו אדון אמר לו כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים נכנס לבית המרחץ בשמחה עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון יצא מבית המקדש כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מום יותר שיש לו בידך אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבש"ע הודע שיש לך אהובים בעולמך מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון אלא שנקדרה חמה בעבורו עכ"ל ע"ש. והנה בא וראה מה שעשה הקב"ה טובה לצדיק הזה שבתחלת היום היה הוא הלוה ואח"ך כאשר בא המטר נעשה הוא המלוה כי אמר לאותו הגמון תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך ונמצא שהוא תובע ממנו וזה היה מחמת כי הקב"ה שלח ברכתו בשופע יותר על מה שצריך לנקדימון בן גוריון וכמ"ש הבריית' וירדו להם גשמים עד שהיו מלאות כל המעינות והותירו. ובזה יובן בס"ד הפסוק שפיר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו כי הש"ית שלח המטר בעתו ממש שהוא בסוף הזמן בעת שחל תביעת אותו הגמון לתבוע את נקדימון ומלבד שהוריד מטר כדי הצורך גם הוריד יותר וכמ"ש וירדו להם גשמים עד שהיו מלאות כל המעינות והותירו וזהו ולברך את כל מעשה ידיך שהיה רבוי ברכה ג"כ ובזה עי"ז נמצא שלאחר שהיית אתה הלוה הנה בעתה נעשית אתה המלוה וזהו והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכמו ההיא עובדא הנז"ל שאח"ך נעשה הוא תובע לאותו הגמון:
או יובן בס"ד והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה והוא כי יש בני אדם המלוים ברבית לגוים ואמנם יש חילוק רב ביניהם והוא שיש שהם מלוים ברבית לגוים בעלי שדות שזורעים ואין להם קרן כדי לזרוע ובא הישראלי ומלוה להם מעות ברבית כדי לילך זה ולקנות זרע לזרוע וכן כל כיוצא בזה ומרויח ממנו רבית עשרים למאה לשנה ואפשר יותר ויש עוד אנשים ישראלים מעשירי העם שהם מלוים ברבית לשרים גדולים ונכבדים ולפעמים מלוים ג"כ למלכים בעצמם והנה הרבית של אלו הוא למרבה חמשה למאה לשנה והנה אם תמצא אחר מאותם המלוים הקטנים שהם מלוים לגוים ערביים בעלי זריעה וכיוצא הנה אינו ברור שהממון הזה הוא שלו כי איש כזה על פי הרוב הוא הולך ולוה מאחרים לעצמו וחוזר ומלוה לגוים אלו יען כי הגוים הערביי' האלו יצא מהם ריוח עשרים למאה ויותר והוא יכול ללוות על אמונתו בעשרה למאה ומלוה לאלו בעשרים למאה ומרויח ההפרש אבל אותם גדולי העשירים המלוים ברבית למלכים אשר המלך לא יקח מעות ברבית כי אם למרבה חמשה למאה הא ודאי אין מלוים להם כי אם ממעות שלהם אבל לא אפשר לעשות ענין הנז"ל שילוה מאחרים על אמונתו ויהיה הוא מלוה אותם המעות למלכים כי מי זה ירצה ליתן לו בשלשה למאה כדי שהוא יקבל בעדם מן המלכים ארבעה למאה וא"כ אפי' אם יהיה זה גדול בעיני הבריות כמו המלך הלואי שתהיה יציאה כביאה ומה ריוח יש לו בזה. ובזה יובן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' וגם נמי ולברך את כל מעשה ידיך שהוא המשא ומתן שלך שתרויח ותהיה עשיר גדול ואחר שתהיה עשיר גדול הרבה אז והלוית גוים רבים ר"ל תוכל אז להלוות לגוים רבים ר"ל רבים במעלה כמו המלכים ולא לגוים פחותים כערביים אלא לגוים רבים במעלה דהיינו מלכי הארצות ובזה אז בהכרח הוא שאתה תהיה מוחזק לכל העולם שאתה לא תלוה משום אדם דמאחר שרואים אותך העולם שאתה מלוה לגוים רבים במעלה הם מלכי הארצות א"כ לא יבא שום אדם לחשוב עליך שאתה לווה מאחרים וכאמור שאם תהיה מלוה מעותיך לגוים פחותים אפשר לחשוב עליך שאתה לווה מאחרים בפחות ומלוה לאלו ביותר וא"כ לא יהיה לך כבוד ותפארת בהלואותיך ולא יצא לך שם גדול כ"כ משא"כ אם תהיה מלוה למלכים יצא לך שם גדול וכבור ותפארת על הכל ולז"א ואתה לא תלוה ר"ל שבזה תהיה מוחזק אצל הכל שאתה לא אפשר שתלוה משום אדם כלל:
והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש הרב תולדות יוסף ז"ל על פ' בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וז"ל כי כל איש ישראל אחוז באות אחד שבתורה וכן אמרו דורשי רשומות ישר"אל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה כי ששים רבוא ישראלים כנגד ששים רבוא אותיות שבתורה שהן בחי' שרשים גמורים והיותר על ס' רבוא הם ענפים מסתעפים מן השרשים וכולם הם מבחי' אותיות התורה אמנם האותיות עיקר תנועתם הוא ע"פ נקודות כי אות אל"ף לא תוכל לומר בלי תנועת נקודות והנקודה מניע את האות כמו נשמה המניע את הגוף ולכן כל אישי ישראל שהן בחי' אותיות בהכרח יש בהם גם בחי' נקודות והנה בחי' הנקודות הם שלשה מטה ואמצע ומעלה והם בחי' חירק ומלא פום שהוא השורק וחולם שהחירק הוא בחי' מדרגת מטה כי הוא למטה מן האות ומלא פום הוא מדרגה אמצעית כי הוא באמצע האות וחולם הוא מדרגת מעלה שהוא למעלה מן האות כדוגמת עטרה שהיא למעלה בראש המלך ושלש מדרגות אלו יש לישראל שהן בחי' אותיות התורה שבהיותן יורדים בגלות הן בבחי' אותיות במדרגת נקודת חירק שהיא מדרגת מטה שכן הם במדרגה תחתונה ויורדת אך בזמן שב"המק קיים היו בבחינת מדרגת מלא פום שהוא מדרגת אמצע אמנם לעת"ל יהיו במדרגת חולם שהוא מדרגת מעלה כדוגמת עטרת ועל זה אמר הכתוב והיית עטרת תפארת ביד ה' עטרת דייקא שהיא מדרגת מעלה. ועל ענין הנפלא הזה אמר דוד הע"ה שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כלומר שבזמן העתיד יבא משיח וישיב ה' על ידו את שיבת ציון אז נאמר הנה עלינו למדרגת החולם ונתהוו כל אישי ישראל בבחי' חולמים עכ"ל ז"ל ע"ש. ולז"א ונתנך ה' לראש וגו' וזאת אבקש ממך שתזהר בעצמך שלא תחטא ותגלה ואז והיית רק למעלה דייקא ר"ל במדרגת החו"לם שהוא מדרגה של לעת"ל ואמר רק דייקא ר"ל שתמיד תהיה כן ולא תרד ואם לא יכולת להגיע כעת למדרג' זו הנה לפחות תשמר שלא תהיה למטה במדרגת החירק שאם לא זכית כעת להגיע למדרגת החולם השמר שלא תרד למטה לגמרי אלא לפחות תהיה ממוצע כמדרגת השורק שהוא מלא פום וכל זה יהיה ע"י כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך וגו':
או יובן בס"ד לרמוז ע"ד מה שנמצא בדברי רז"ל מאמרים שונים כי פעמים נזכר בדבריהם פלוני יש לו חלק לעו"הב או הרי הוא בן עו"הב או הרי הוא מזומן לחיי עו"הב ופי' רבינו מהרח"ו ז"להה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה כי אחרי פטירת נשמת הצדיק מן עו"הז אם הוא צדיק גמור הנה יש בהם שלשה כתות כת אחת שבאותה שעה שנפטרין מן העו"הז וגם אחרי פטירתם תמיד עולין בבחי' הרמוזה בה"א הראשונה דשם הוי"ה ב"ה ושם מעוררין יחוד עליון ומתחברים ומתיחדין בחינה הרמוזה ביו"ד דשם הוי"ה ב"ה בבחי' הרמוזה בה"א ראשונה דשם הוי"ה ב"ה וכת זו נקראים בני עו"הב כי בחי' הרמוזה בה"א ראשונה דשם הויה ברוך הוא היא נקראת עו"הב והצדיק הזה שנקרא בן עו"הב הוא לבדו גורם היחוד העליון ההוא. וכת הב' גרועה מזו והוא כי יש צדיק שאינו כדאי הוא לברו לעלות ולעורר יחוד עליון של בחי' הרמוזות בי"ה הנקראים חכמה ובינה ואמנם צריך שיתחבר ויצטרף עם נשמת צדיק אחד עליון ממנו ובאמצעות הצדיק ההוא יעורר היחוד ההוא העליון ועל כיוצא באלו אמרו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעו"הב כי כל ישראל כשרים אע"פ שאינם מן הצדיקים הגמורים יש להם חלק מועט בהצטרפם עם שאר הנשמות לעלות ולעורר יחוד עו"הב העליון ההוא אבל אינם הם לבדם בני עו"הב שאינם כבן בית העולה לבית אביו יחידי בלא שיתוף איש אחד שיעלהו עמו. והבת הג' גדולה משתי כתות הנז' ועל אלו נאמר מזומן לחיי עו"הב והענין הוא כי זה מדבר לעולם הבא העיקרי שאינו אחר פטירת האדם והוא לעתיד לבא שאז כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' שיהיה אז ענין אחר גדול מחודש בבחינות הרמוזות בי"ה דשם הוי"ה ברוך הוא הנז"ל כמו שהיה בעת בריאת העולם וע"י הענין הגדול שיהיה לבחינות י"ה הנז"ל אז יהיה כח להגדיל בחי' אור הלבנה בבחינת אור החמה ולכן לצורך ענין הגדול ההוא שיהיה צריך הצדיק לעלות למעלה למעלה עד בחי' קוצו של יו"ד דשם הוי"ה ב"ה הנקרא כתר כדי לעורר שם יחוד עליון ולהמשיך משם שפע ואורות גדולים הנקראים חיי עו"הב כי האורות הגדולים הנמשכים משם המה נקראים חיי עו"הב ולכן מי שהוא אז כדאי והגון לעלות למעלה בבחי' הנקרא כתר הרמוז בקוצו של יו"ד דשם הוי"ה ב"ה כדי לעורר שם יחוד עליון וכדי להמשיך אורות גדולים הנקראי' חיי עו"הב אז עליו נאמר שהוא מזומן לחיי עו"הב ובזה תבין ענין שמואל הנביא ע"ה שאמר לשאול למה הרגזתני לעלות וארז"ל שנתיירא מיום הדין הגדול לעת"ל ואע"פ שידע שהוא מבני עו"הב עדיין היה מסופק אם היה כדאי להיות מן המזומנים לחיי עו"הב. ועוד יש כת רביעית הם המפורשים במס' סנהדרין פרק חלק וז"ל ואלו שאין להם חלק לעו"הב שלשה מלכים וארבעה הדיוטות וכו' כי אלו אע"פי שיסבלו עונשם אינם אפי' מן הכת הכ' הגרועה שהיא אשר יש להם חלק לעו"הב אחרי פטירתם בסיוע נשמות אחרות כי אלו אינם עולים לבחי' עו"הב כלל כדי לעורר שם יחוד עליון אלא הם נשארים למטה בבחי' ה"א אחרונה דשם הוי"ה ב"ה שהיא בחינת המלכות סופא דכל דרגין ושם יכולים לעורר ולא יותר מזה ע"כ תורף דברי רבינו זלה"ה זיע"א:
והנה נמצינו למידין כי הכת הגדולה שבכולם הוא הנאמר עליו מזומן לחיי עו"הב וכת הקטנה מזאת הוא הנאמר עליו בן עו"הב וכת הקטנה מזאת הוא הנאמר עליו יש לו חלק לעו"הב הנה אם האדם ישמור לעשות את כל מצות הש"ית כראוי הא ודאי יש בו כח להיות מאותה המדרגה הראשונה הנאמר בה מזומן לחיי עו"הב שאין לך מדה טובה הימנה ומי יתן והיו כל עם ה' ממדרגה זו הראשונה ולזה בא הכתוב להזהיר את האדם לטוב לו כל הימים ולהורות לו הדרך היותר טוב ומועיל ללכת בו ולז"א והיית רק למעלה והוא כי תיבת למע"לה ר"ת להיות מזומן לחיי עו"הב ר"ל הנה אנכי מבקש שתהיה מגיע תמיד למדרגה זו הגדולה של מזומן לחיי עו"הב וזה אפשר להיות לך ע"י כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות ואז ברוך הוא וברוך שמו לא ימנע טוב להולכים בתמים:
ובזה יובן בס"ד לפרש הפ' אורח חיים למעלה למשכיל כי למעלה הוא ר"ת לצדיק מזומן לחיי עולם הבא ואותו הצדיק יזכה להמשיך אורות החיים וכאמור ובזה יובן בס"ד לפרש מה שביקש דוד הע"ה באומרו ושבתי בבית ה' לאורך ימים והכוונה שביקש שיעלה למעלה בבחי' הרמוז בקוצו של יו"ד ששם הוא אורך ימים כנודע וזהו ושבתי בבית ה' לאורך ימים לאורך דייקא. ובזה יובן בס"ד לפרש הפ' בקהלת מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה והוא כי בה"מה הוא ר"ת ביער הקודש מן הבית כנודע בספרי המפרשים מאותו החלום וא"כ אותו שעבר על רצונו ית' ונאמר בו אין לו חלק לעו"הב הנה הוא נקרא בזמן חטאו בהמה שהוא ר"ת ביער הקודש מן הבית שחילל וביער קדושת הגוף שלו בטמאו בעונותיו שעשה והנה ידוע ששם האדם הוא נאמר על המובחר שבאנושי ובמ"ש רז"ל אתם קרויים אדם ואין או"הע קרויים אדם יען כי מספר אד"ם הוא גימ' מ"ה כמספר שם הוי"ה ב"ה דמילוי אלפין העולה מ"ה ולז"א מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ר"ל מי זה יוכל לידע ולהכיר רוח בני האדם הם הצדיקים גדולים ביותר העולה היא למע"לה ר"ת להיות מזומן לחיי עולם הבא ורוח הבה"מה שהוא מדרגה התחתונה שהוא ר"ת ביער הקודש מן הבית היורדת היא למטה שאין להם חלק לעו"הב אלא הם נשארים למטה במלכות דוקא סופא דכל דרגין והכוונה שאין מי שיוכל להכיר את הבריות ולידע מי הוא הגדול ומי הוא הקטן יען כי קטון וגדול שם הוא והאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב:
ובזה יובן בס"ד לרמוז ד' כתות הנז"ל בד' רשויות שנתנו חכמים לשבת והם רשות היחיד מקום פטור כרמלית רשות הרבים והוא כי רשות היחיד רמז לבחי' קוצו של יו"ד הנקרא אחד והוא רמז לכת הנאמר בו מזומן לחיי עו"הב שזוכה לעלות שם ומקום פטור רמז לכת הנקרא בן עו"הב שהיא הבינה אשר שם סליחת העון וזהו מקום פטור ר"ל מקום אשר שם הוא הפיטור והסליחה מן החיוב וכרמלית רמז לכת הנקרא יש לו חלק לעו"הב והוא כי ידוע מ"ש רז"ל פי' שם כרמלית תני רבי חייא כרמל רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא כרמלית ע"כ ועיין בירושלמי בריש שבת ע"ש. ואם כן גם הכת הזאת הנקראת כרמלית ר"ל אינה ככת אשר הם בני עו"הב ואינה ככת אשר אין להם חלק לעו"הב אלא בינונית יען כי לבדה אינה יכולה לעלות וצריכה סיוע מאחרים ורשות הרבים רמז לכת הד' הגרועה מן הכל שנאמר בהם אין להם חלק לעו"הב אלא נשארים במדרגה התחתונה למטה במלכות. וידוע דאיתא בזוהר הקדוש כי חג"ת שהם ג' אבות נקראים רבים כי ארז"ל אין רבים פחות משלשה ע"ש וא"כ השתא לפ"ז דשלשה קרואים רבים דאין רבים פחות משלשה א"כ השתא אפשר לרמוז מלת רבים גם על בחי' המלכות שיש בה ג' בחינות והם הנקראים בחי' לאה ובחי' ר"הג ובחי' ר"הק ולכן שייך לרמוז תיבת רבים גם על בחינת המלכות דכל שלשה נקראים רבים דאין רבים פחות משלשה ולכן רשות הרבים רמז לכת הרביעית הגרועה מכולם שרשות שלהם הוא המלכות דוקא שהיא רבים שיש בה ג' בחינות כאמור וכל שלשה נקראים רבים:
או יובן בס"ד לרמוז ארבע רשויות השבת והוא כי ידוע שבישראל יש ד' כתות יש שיש להם תורה ומצות ויש שיש להם תורה ולא מצות ויש שיש להם מצות ולא תורה ויש שאין להם לא תורה ולא מצות וכדרך שרמזו חז"ל במיני הלולב כנודע והנה רשות היחיד רמז לכת שיש להם תורה ומצות דאלו שלמים במעשיהם דאז עליהם אמר הפסוק ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שיש להם תואר האחרות שנקראים אחד וזהו רשות היחיד. ומקום פטור רמז לכת שיש להם מצות ואין להם תורה דמאחר שאין להם תורה אז ולא עם הארץ חסיד דגם שיעשו עונות דנים את עצמם תמיד לפיטור שאין רואים לעצמם שום חטא ועון מחסרון ידיעה וא"כ הם חושבים עצמם שהם פטורים מן הדין ואין למו מכשול וזהו מקום פטור. וכרמלית רמז לכת שיש להם תורה ואין להם מצות והנה כת אלו מאחר שיש להם תורה יש תקוה שיהיה להם מצות ג"כ אח"ך כי מאחר שיש לאדם תורה אפשר שברוב הימים מתוך שלא לשמה בא לשמה ויקיים מצותיו ית' כראוי והנה ידוע עוד טעם לשם כרמלית שהוא לשון כארמלית והנה רז"ל דרשו היתה כאלמנה ר"ל לא אלמנה ממש אלא כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים וסופו לחזור אליה וכן זה שיש לו תורה ואין לו מעשים נקרא כרמלית ר"ל כארמלית ואינה אלמנה ממש אלא כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים וסופו לחזור כן זה מאחר שיש בידו תורה יש תקוה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ויהיה לו אח"ך מעשים טובים. ורשות הרבים רמז לכת שאין להם לא תורה ולא מעשים טובים והרי הם נדבקו בדרגא דפירודא הנקרא רשות הרבים גם נקראים רשות הרבים כי חלקם בג"ע יהיה לרבים בתורה ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והנה יובן שכן הוא נמי דוגמת הנקודות האמור לעיל שהם מעלה ואמצע וסוף ולזה אמר הכתוב והיית רק למעלה:
הפטרת כי תבא
בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה. יובן בס"ד כי ידוע שיצ"הט בצד הימין של האדם והיצ"הר כצד שמאל של האדם והנה האדם צריך להיות נוטה לצד הימין דוקא ולא שיהיה פוסע על שתי הסעיפים שיהיה נוטה לכאן ולכאן יען שגם הרשע מוכרח שיטה נמי קצת לצד היצ"הט ג"כ וגם זה מעצת היצ"הר יען שכל חיות הסט"א מן מעשה הטוב שיעשה האדם ואם לא יעשה כי אם רע א"כ בקרב הימים יהיה יבש ואין בו לחלוחית טוב כדי לינק ממנו וע"כ הם מניחים אותו לעשות טוב ואח"ך יתגברו עליו וינקו ממנו ולכן תמצא שגם הרשע לפעמים יהיה איזה קצת ימים טוב ואחר כך במעט ימים יחזור לסורו ונמצא שאין לך רשע שאינו נוטה לכאן ולכאן לב' הצדדין ואמנם הצדיק אינו נוטה כי אם לצד אחד של הימין דוקא ולז"א ובנותיך על צד תאמנה שהוא צד היצ"הט דלעתיד יהיו הכל צדיקים:
או יובן בס"ד ע"ד שפי' המפרשים ז"ל ע"כ מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק והוא כי מאותיות מנצ"פך הוצמח גאולה מכל אות ואות מאות ך' הוצמח גאולה לאברהם אע"ה דכתיב ל"ך ל"ך. מאות מ"ם הוצמח גאולה ליצחק אע"ה דכתיב כי עצמת "ממנו "מאד. מאות "נון הוצמח גאולה ליעקב אע"ה דכתיב הציל"ני נ"א. מאות פ"ה הוצמח גאולה לישראל ביציאת מצרים דכתיב פקד פקדתי מאות הצ"די יצמח גאולה לנו ולכל ישראל היא הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר. והנה הכל כבר נתקיימו ורק אנחנו מצפים על הגאולה העתידה שתהיה מאות הצד"י ולז"א מכ"נף הארץ זמירות שמענו ר"ל שמאותיות מכ"נף כבר זמורות שמענו שצמח מהם גאולה מכבר ואמנם צבי לצדיק שאנחנו מיחלים ומצפים שתצמח ממנו הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר עכ"ד זלה"ה. ובזה יובן בניך מדחוק יבואו לעתיד ואז ובנותיך על צ"ד רמז לאות הצד"י תאמנה שממנו תצמח הגאולה. ובזה יובן בס"ד הפסוק על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו ר"ל על צד רמז לאות הצד"י שתצמח ממנו הגאולה תנשאו ואז על ברכים רמז לתיקון פגם הירך שיהיה נתקן לעתיד בשלימות תשעשעו יה"ר שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר: