כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. יובן בס"ד לפרש כי הנה דרך המלחמה יהיה בשני אופנים הא' הוא שילחמו זע"ז מערכה לקראת מערכה והנה באופן זה הגם שינצח הא' את חברו עכ"ז לא יבצר שיהיה נהרג מחיל של אותו הנוצח ג"כ. ואופן הב' שילחמו זה מלמעלה וזה מלמטה דהיינו שהא' עומד בראש ההר והב' עומד בתחתית ההר ונלחמים והנה באופן זה אפשר שזה העומד למעלה שנוצח ואין נהרגים מחיל שלו אפי' אחד כלל כי מאחר שהוא למעלה ואויבו למטה הרי זה הורג ואינו נהרג כלל והוא שולט ואין שולטים בו גם ידוע שעיקר הניצוח הוא שהשר של אותה אומה ג"כ יפול מלמעלה וימסר ביד כמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכו' ואחר שנפל אותו שלמעלה בנקל אז יפול אותו שלמטה ובזה יובן כי תצא למלחמה הנה הקב"ה יעשה עמך כמה טובות הא' שיצליח אותך הרבה עד שלא ימות מכם אחד כאלו אתה עומד במלחמ' על אויביך על דייקא כלומר למעלה ממנו שאתה למעלה והוא למטה וכמו אופן הב' של המלחמה האמור והכוונה שאפי' שאתה יוצא מערכה לקראת מערכה עכ"ז הקב"ה יצליח אותך ג"כ שתהיה כאלו אתה עומד על אויביך באופן שלא יהיה לך נזק כלל ועוד נמי ונתנו ה' אלהיך בידך הנה תיבת ונתנו גם אם תקרא אותה למפרע תהיה נקראת ג"כ ונתנו וא"כ דרשינן לה כפלים ונתנו ונתנו ישר ולמפרע והא' על השר שלמעלה והב' על השר שלמטה דכיון שנמסר שר שלמעלה בידיך גם אותו שלמטה ימסר ושבית שבי"ו אותיות יוש"ב ר"ל כ"כ תהיה מצליח במלחמה שאין צריך לך טורח גדול וחיפוש כדי לשבות את אויביך אלא אפי' אם אתה יושב במקומך אתה שובה אותו וזהו ושבית שביו אותיות יושב ר"ל אפי' אם אתה יושב:
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. יובן בס"ד לרמוז והוא כי ידוע מ"ש בזו"הק כי המקום אשר יתגלה ממנו משיח צדקנו ויבא לגאול אותנו במהרה בימינו שמו קן צפור ע"ש וז"ש כי יקרא קן צפור לפניך ר"ל אם תרצה שתהוה הגאולה בדרך מקרה שתכף יתגלה משיח צדקנו ויבא במהרה בימנו אכי"ר וזהו בדרך מקרה אבל לא ע"י יסורין וחבלי משיח הנה דע לך כי אפשר להיות בשביל כמה דברים המסוגלים לזה הא' הוא בדרך שהדבר תלוי בתשובה הנקראת דרך כמ"ש רז"ל ע"פ יורה חטאים בדרך כי התשובה היא מקרבת הגאולה גם עוד בכל עץ רמז לתורה המסוגלת לגאולה כמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש ודרשו רז"ל בזכות התורה שנקראת זאת וידוע שהתורה נקראת עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ואמר בכל עץ לרמוז בין תורה שבכתב בין תורה שבע"פ ולכן אמר בכל עץ כי הכל תורה אחת היא גם אמר בכל עץ כי גם בתורה שבע"פ יש כמה מיני לימוד וכולם מסוגלים לגאולה. או על הארץ רמז לענוה שהאדם יחשוב עצמו כארץ שהיא עפר לדוש וידוע מ"ש חז"ל שאין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח אפרחים רפ"ח אם ר"ל שהדבר תלוי בבירור רפ"ח ניצוצות שהם בחי' האם היא השכינה כביכול. או ביצים רמז לתיקון הנשמות וכמ"ש רז"ל אין ב"ד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף ופי' רבינו האר"י זיע"א הכוונה נשמות אשר הם באוצר הנקרא גוף ע"ש והאם רובצת וכו' ר"ל אל תקטן בעיניך ב' תיקונים אלה כי דע לך שמה שהאם היא השכינ' רובצת כביכול בגלות הוא לסיבות אלו והוא על האפרוחי' בשביל עירוב הרפ"ח ניצוצות או על הביצים הם הנשמות שלא נתקנו עדיין כולם ודין גרמא נמי שלא תקח האם על הבנים ר"ל לא תקח האם השכינה השפע בשביל הבנים כי אין נשפעים על ידה בגלות כי אם ע"י שליח הוא מט"ט ואמר על הבנים ר"ל בשביל הבנים ולכן צריך שלא תשלח את האם ר"ל תברר ניצוצי הקדושה ותשלח אותם למעלה לעלות מתתא לעילא את האם ר"ל ע"י השכינה כביכול ונקט לשון כפול שלח תשלח רמז על הניצוצות של הרפ"ח ועל הנשמות גם נקט לשון כפול רמז שהבירור יהיה שלם כי כל בירור צריך להיות ב' בירורים הא' בחי' אוכל מתוך פיסולת והב' בחי' אוכל מתוך אוכל ולז"א שלח תשלח בירור אחר בירור ואז עי"ז ואת הבני"ם גי' ק"ב רמז למילוי ע"ב ס"ג מ"ה שעולים ק"ב והם הנקראים ק"ב חרובין תקח לך שלא יהיה יניקה לחיצונים מהם אלא תקח לך לקדושה שאתה תהיה נשפע מהם ואז בזה למען גי' ק"ץ רמז למלך המשיח ייטב לך שלא תראה בו חבלי משיח אלא ייטב לך דמאחר שנתקנו והובררו הכל לא יהיה כח לסט"א כלל ועיקר וממילא לא יהיה עוד יסורין וחבלי משיח. גם ייטב לך אותיות כ"ל רמז ליסוד שיהיה נתקן בחינת היסוד ויתרבה השפע בעולם גם ל"ך גימט' חמשים רמז לחמשים שערי בינה שיתגלו בזמן המשיח לעתיד ואם תבא לטעון ולומר הלא קרא כתיב שמחנו כימות עניתנו והנה עתה לא נשאר משנות העולם כמו שני הגלות שעברו ואיך יתקיים מקרא מלא שמחנו כימות עניתנו שנות וכו' הנה אין לך לחוש על זה כי לעתיד הקב"ה יאריך הימים הנשארים הרבה שכל יום יהיה ארוך כנגד כמה שני' כדי לקיים מאמר הכתוב שמחנו כימות עניתנו ולזה סיים ואמר והארכת ימים ר"ל אין לך לחוש על שנים מועטים הנשארים כי הקב"ה ישלם לך כרצונך והוא כי והארכת ימים דייקא שיהיו הימים ארוכים הרבה גם ירמוז והארכת ימים גי' ק' רמז לתשלום השכינה בעשר ספירות וכל א' כלולה מעשר הרי מאה וזהו והארכת ימים:
ובספר החזיונות של רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א אשר הוא בכ"י מצאתי כתוב חלום אחד שחלם רבינו מהרח"ו זלה"ה והוא שייך לפסוק זה וראיתי לכתבו כאן מפני שמזה החלום ידע האדם גדולת וקדושת רבינו מהרח"ו זלה"ה ועוצם נשמתו הקדושה כי רבה היא וכ"כ רבינו ז"להה וז"ל ש' שכ"ו ליל שבת ח' לטבת אמרתי קידוש ואשב על השלחן לאכול והיו עיני זולגות דמעה על כי בעשרה בחשון שעבר נשאתי אשה אשתי חנה וקשרו אותי בכשפים ואמרתי בלבי להש"ית הנה ע"י שאלת חלום החזרתיה כנז"ל ואיך נזדמן לי צרה גדולה כזו ובפרט שיש עון קרי לבטלה כשאני בודק עצמי עמה גם בכיתי על ביטול עסק התורה כמבואר אצלי בקונטריס ענייני נשמתי בסי' ב' ומרוב דאגתי לא אכלתי כלל ואשכב במטתי על פני בוכה עד שנדרתי מתוך הבכיה ואחלום והנה. אני יושב בבית הר"ר ש"ט הלוי ז"ל מתפלל תפלת המנחה הנקראת עת רצון ביום השבת ואחר התפלה והנה עומד זקן אחד בדמות הר' חיים הלוי אשכנזי ז"ל שכני ויקראני בשמי ויאמר לי אתה ר' חיים תרצה לצאת עתה בשדה עמי וללוות שבת מלכתא ביציאתה כדרך שאתה נוהג להקביל פניה בכניסתה ושם אראך דברים נוראים ואומר לו הנני ונלך עד חומת העיר הישן לצד מערבי כנגד הכ"אן במקום שהיה שם בתחלה פתח החומה וארא והנה שם הר גבוה ראשו בשמים ויאמר לי עלה אתי ההרה והיה שם ושם אגיד לך דברי שליחותי אשר שולחתי אליך וכהרף עין ראיתיו נצב על ראש ההר ואני יושב למטה כי לא יכולתי לעלות כלל כי לא היה משופע כי אם זקוף כעין כותל אמרתי לו תמה אני עליך שאני בחור ולא יכולתי לעלות כלל ואתה זקן ועלית כולו כהרף עין ויאמר לי אתה חיים אינך יודע כי בכל יום אני עולה ויורד דרך ההר הזה אלף פעמים לעשות שליחות של מקום ואיך אתה תמה עלי וכשראיתי שבתחלה קראני ר' ולבסוף קראני חיים וגם כשמוע דבריו המבהילים ידעתי כי הוא אליהו זכור לטוב משבט הלוי ודאי ואז זלגו עיני דמעות וחרדתי באימה גדולה ואזי התחננתי אליו בדמעות שליש ואמרתי לו תיקר נא נפשי בעיניך והעלני עמך ואמר לי אל תירא כי על כן שולחתי אליך ויחזק בזרועי ויעלני כהרף עין אל ראש ההר וארא והנה סולם אחד מוצב ארצה על ראש ההר וראשו מגיע השמימה ואין בסולם ההוא רק ג' שליבות ובין שליבה לחברתה כשיעור קומת איש ויאמר לי עד כאן נתנו לי רשות לסייעך מכאן ואילך ראה מה תעשה וילך ויתעלם ממני ואני הייתי בוכה בצרה גדולה והנה אשה חשובה והיא יפה כשמש לנגדי נצבת על ראש הסולם ואחשוב בלבי שהיא אמי ותאמר לי מה לך פה בני חיים בוכה ואני שמעתי דמעתך ובאתי לעזרתך ותפשוט ידה הימנית ותעלני לראש הסולם וארא שם חלון גדול עגול ושלהבת אש גדול יוצאה ממנו רצוא ושוב כמראה הבזק בחוזק גדול והיא לוהטת כל הנמצא שם ואדע בעצמי כי היא להט החרב המתהפכת אשר בפתח ג"ע ואקרא שם במרירות נפש אל האשה ההיא ואמרתי לה אמי אמי עזרני נא מלהט החרב הזה בל ישרפני ותאמר לי אין לך עוזר מזה הלהט כי אם אתה בעצמך ולכן אתן לך עצה מה תעשה הנה שים נא ידך על ראשך ותמצא שם צמר גפן לבן כשלג ותקחנה ותשים אותה בחלון ויסגור ותעבוד מהרה ואעשה כן ואעבור מהרה ותכף כרגע נתעלמה ממני האשה ונלע"ד כי הצמר גפן הוא שנהפכו שערות ראשי השחורות שהם דין ללבנות ע"י איזה זכות בסוד ושער רישיה כעמר נקא ויחזור אליהו להתגלות כבראשונה ויאחזני בימיני ויאמר לי בא עמי אל המקום אשר שלחוני בתחלה להביאך בו ויביאני אל חצר גדול שאין לו שיעור ובתוכו נהרות גדולים מושכים מים חיים להשקות את הגן ועל שפתי הנהרות מזה ומזה אילנות של פירות נחמדים למראה דשנים ורעננים לאין קץ ורובם אילני תפוחים מריחים כריח מר ואהלות ועצי בשמים האילנות גבוהים מאוד וראשי הענפים היוצאים מגוף האילן כפופים למטה עד קרוב לארץ ותחתיהם כעין הוכה ובאותו הגן עופות לאין קץ כרמות אווזים לבנים מתהלכים בגן לארכו ולרחבו ושונים משניות דמסכת שבת כי כן היה אז ליל שבת כנז"ל ומדי הליכתן היו קורין משנה א' פרק א' וזוקפים צוארם ואוכלים תפוחים מן האילן בעצמו ואח"ך שותים מים מן הנהרות וזה מעשיהם תמיד ובאותה שעה הייתי מבין שהם נשמות הצדיקים בעלי משנה אך לא הבנתי למה בצורת אווזים ועופות ולא צורת אנשים ויוליכוני עוד פנימה תוך הגן עד שראיתי בתוך הגן עליה א' גדולה וגבוהה כאלו היא ע"ג גבעה גבוהה ואין תחתיה בית אחר והיתה גבוהה מקרקע הגן כשיעור קומת איש ופתחה בצד מערב וסולם של ג' מדרגות מאבנים מן הקרקע עד פתח העליה ואז נתעלם אליהו זכור לטוב ממני ואעלה אני לבדו בסולם ההוא ואכנס בפתח העליה וארא זיו כבודו ית' על כסא בצד כותל דרומי באמצעו וכו' וצדיקים יושבים שם בקרקע ע"ג מצעות ומרבדים חדשים ויפים עד מאוד ולומדים תורה מהש"ית ואדע בנפשי כי אלו הם הצדיקים הנקראים בני עלייה בצורות בני אדם רואים פני השכינה תמיד ולומדים תורה מהש"ית עצמו משא"כ מעלת בעלי המשנה כי הם בצורות עופות ואווזים שעליהם נאמר הרואה אווז בחלומו יצפה לחכמה ועומדים בחצר ובגן ואינם מקבלים פני שכינה בתמידות כמו בני עלייה ואינם לומדים תורה מפיו ית' והנה כשנכנסתי וראיתי פני שכינה נבהלתי ורעדה אחזתני ואפול על פני ארצה ולא עצרתי כח כלל ויחזק הש"ית בימיני ויאמר לי חיים בני קום לך למה זה אתה נופל על פניך אל תירא ואל תפחד אמרתי לו אדוני לא עצרתי כח והודי נהפך עלי למשחית מרוב אימתך הגדולה ואין בי כח לקום ויאמר לי הנה חזקתיך ואמצתיך עמוד על עומדך ושב לימין הכסא במקום הזה הפנוי מאין יושב בו אמרתי לו ואיך אשב בימין הכסא במקום הזה והנה כבר הוא מוכן לישב בו הרב רבי יוסף קארו ויאמר לי כן היתה מחשבתי בתחלה ואח"ך נתתי לו מקום אחר ונתתי לך מקום זה וכבר הכינותיו לך אמרתי לו הנה זה המקום של שמואל הרמתי ז"ל ויאמר לי זה מקומו אבל משנחרב בית המקדש קבל עליו שלא לישב עוד במקום חזה עד שיבנה ב"המק ומאז הלך לו לירושלים בב"המק החרב ושם עומד תמיד ומתאבל עליו עד עת שיבנה ב"המק ונתתיו לך שתשב בו ואז ישבתי מימין הכסא על מצעות שבקרקע עם שאר הצדיקים אשר שם ויאמר אלי טוב בעיניך זה המקום א"ל ומי לספר גדולת שבח מקום זה אמנם לא ידעתי למה נשתנו בעלי משנה מאלו בני עלייה להיות ביניהם כ"כ שינוי כמו שראיתי בעיני ויאמר לי וכי שכחת מה שאמרו חז"ל כי לעתיד לבא עושה להם כנפים ושטין על פני המים ואמרו זה על כח הנקראים בעלי משנה שהם כדמות עופות בכנפים ושטין על פני המים שבנהר ג"ע כמו שראית בעיניך ואז אמרתי לו אדוני כבר נזכרתי מ"ש בהקדמת ס' התיקונים על פסוק כי יקרא וכו' ואת הבנים תקח לך כי אפרוחים אלו בעלי משנה בנים אלו בעלי קבלה ואלו הם בני עלייה שהם בצורת אנשים חזרתי ואמרתי לו אדוני תיקר נא נפשי בעיניך ותניחני במקום הזה ואל תחזירני לרדת בעולם השפל כי גלוי וידוע לפניך שכוונתי לעשות רצונך ומתיירא אני פן שאור שבעיסה יחטיאני ואאבד זה המקום הקדוש ויאמר לי עדיין בחור אתה ועוד לך זמן להתעסק בתורה ובמצות וצריך אתה לחזור שם להשלים נפשך ובאחרית ימיך תבא למקום הזה ואם ירא אתה לרדת פן תחטא תקע לי כף ימינך והשבע לי שלא תניח עסק התורה מפני עסק אחר כלל וגם אני נשבע לך שאם תעשה כן לא אחליף ולא המיר מקום זה לזולתך בשום אופן וזה יהיה מקומך קיים לעולם אז נשאתי את ידי ונשבעתי לקיים כל הנז' וגם נשבע הוא לקיים כל דבריו הנז' ויאמר לי לך לשלום וזכור ואל תשכח הדברים האלה אז ירדתי משם מן העלייה הנז' אני לבדי ומצאתי עצמי עומד בעולם השפל ועדיין הייתי בחלום ולא ראיתי שום דבר מכל מה שראיתי כשעליתי בראשונה:
אחר שלשה חדשים ליל שבת הגדול ואישן והנה חלום וראיתי עצמי מטייל תוך שדה אחת גדולה ואעבור דרך פתח העלייה הנז' ואזכור כי שם עליתי ונשבעתי לאדון הכל כנז"ל אז עליתי באותו סולם ונכנסתי בפתח ואירע לי כל מה שאירע בתחלה שנפלתי על פני וכו' כנז"ל ואחרי קומי ישבתי במקום הנז"ל אז א"ל למה לא שכחת מה שנשבעת לי במקום הזה א"ל כבר עסקתי אבל הוא שלא נתעסקתי בתורתך כראוי אבל עכ"ז הודיעני אם ח"ו נתבטלה שבועתך ויאמר לי אל תירא כי עדיין מקומך קיים ומוכן לך ושבועתינו במקומן הן עומדות ולכן חזור וקיים כראוי וגם אני אקיים את בריתי אתך לתת לך את המקום הזה שנשבעתי לך ויוסף דבר אלי עוד וא"ל חיים בני לך לך אל קהל האשכנזים כי שם מביאים עתה ס"ת אחד ותשורר ותזמר לפניו כמנהגך לכבד הס"ת וקח עמך חמיך ה"ר משה סעדי וא"ל שלא יתרשל במצוה זו כי זה מנהגו גם מעצמו היה מבקש כי זו מצוה רבה ואז נפטרתי מלפניו ונתתי לו שלום והחזיר לי שלום ואלא מפתח העלייה ואמצא את עצמי בעו"הז ועדיין אני בחלומי ואפגע בחמי אשר גם הוא מעצמו היה מבקש עלי ויאמר לי כמה טרחתי לבקשך כדי שנלך יחד לכבד ס"ת אחד א"ל גם אני במקום פלוני באתי לבקשך לדבר הזה ונלך לרחוב העיר של צפת והנה אנשים הרבה מוליכים ס"ת א' מהודר במאוד מאוד במלבושים ותפוחי זהב ומוליכין לפני ס"ת נרות ואבוקות גדולות ונשורר לפניו שירים עד שנכנסו בב"הכ של אשכנזים וכבר הקהל היו מתפללין תפלת היוצר דשבת כי החלום היה ביום שבת כנז"ל ונתפלל עמהם תפלת יוצר של שבת קודש בק"ש ועמידה וחזרת ש"ץ ואח"ך פתחנו אותו הס"ת עצמו ויקראו בו ז' אנשים כמנהג יום שבת בפרשת השבוע ונתפלל תפלת המוספין ואחר גמר התפלה רציתי לצאת מבית הכנסת ויחזיקו בי מורי הר"מ אלשיך ואבא מארי וחמי הנז"ל ויאמרו לי הכן אתה נחפז ללכת והנה אתה עצור כי עתה יעשו פה ברית מילה ואשב שם ויביאו ילד אחד למול ויתנו לי הילר על ברכי ואני הייתי סנדיקוס וימולו אותו ויאמרו לי זה הוא בנך ואח"ך הם בעצמם הביאו שם בב"הכ סעודה גדולה ונאה ונאכל שם כולנו סעודת המילה ואיקץ ואחר זה בשנתיים ימים בא מורי ז"ל האשכנזי לצפת ולמדתי עמו וסמוך לפטירתו א"ל הנה יולד לך בן וכבר אשתך מעוברת ממנו והוא גדול ת"ק מדרגות על מדרגותיך ויש ספק אם יחיה וכו' ונפטר מורי ז"ל וגם הבן הנזכר נפטר אחר שנה וחצי וקראתי שמו יוסף והיה דעתן בתכלית ושבוע א' קודם שנפטר דיבר דברים קרובים לנבואה ואחשוב אני בעצמי פתרון החלום כי מורי ז"ל הוא ס"ת של האשכנים ונתגלגל באותו הבן והיה הבן שמלתי בחלום עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש יה"ר זכותו וזכות תורתו וקדושתו ומעשיו הטובים והישרים יגינו בעדנו ובעד זרענו וזרע זרענו ע"ס כל הדורות ובעד כל קהל ישראל והש"ית ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ויתקננו בעצה טובה מלפניו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפצ' ויאיר עינינו בתורתו וימלא כל משאלות לבנו לטובה אכי"ר:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך לא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. יובן בס"ד לרמוז שהגוף הוא כמו בית של הנשמה השוכנת בו והעושה תשובה כראוי הנה הוא נעשה בריה חדשה ממש ולז"א כי תבנה בית חדש ר"ל שעשית תשובה שלימה ונעשית בריה חדשה הנה איעצך על זאת עצה נכונה כדי שלא תשוב לסורך הרע והעצה היעוצה הוא שתעשה מעקה לגגך ר"ל שתעשה גדרים וסייגים חדשים יותר ממה שגדרו לך שתקדש עצמך במותר לך כדי שאם תשגה ותעבור מן השורה לא תכשל לעבור על עיקר הדין אשר אתה מחוייב בו כי אם רק על הגדר והסייג שעשית וע"ר לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמ' לא תקרב ועוד אנכי מצוך שלא תשים דמים הם המעות שלך הנקראים דמים בלשון הש"ס בביתך והכוונה שלא תהיה מגמתך דוקא לכנוס ממון ולאצור אותם בביתך אלא צריך שתוציאם ותפזרם לצדקה לצורך עניים ואביונים ותרבה בצדקות פז"ר גדול וזהו ולא תשים דמים בביתך דייקא ואל תחוש לחסרון ממונך שאתה מחסרו בעין במה שנותן לצדקה כי הנה דע לך ונקוט כלל זה בידך והוא כי יפול הנופל ממנו והכוונה הוא לומר אם הקב"ה קצב לך דיוח לכל השנה מאה מנה הנה אם יודע השי"ת שאתה תתן לצדקה חמשים מנה אז יזמין לך ריוח מאה וחמשים מנה ואם יודע שלא תתן צדקה לא יתן לך כי אם מאה מנה דוקא וחמשים יחסרו ממך ונמצא שהחמשים מנה שנתת לצדקה בלא"ה הם חסרים ממך וא"כ יותר טוב לך שתתן אותם לצדקה ותזכה בהם לעו"הב שאם אין אתה נותן אותם לצדקה לא יהיה לך כלום מהם לא בעו"הז ולא בעו"הב וא"כ אם נתת חמשים מנה לצדקה ונשאר בידך מאה מנה אל תחשוב לומר שאם לא הייתי נותן החמשים אלו לצדקה היה נשאר אצלי ריוח מאה וחמשים כי כן הוא שבודאי אלו החמשים היו חסרים ממך והנה יפול הנופל מלשון חסרון כמו כי לא נופל אנכי מכם וז"ש כי יפול הנופל ממנו ר"ל זה החסרון שנחסר ממונך בשביל שנתת לצדקה הנה זה מוכרח שיהיה חסר ממך ואם לא חסרתו ע"י מצוה יהיה נחסר מאליו בלא"ה וא"כ יותר טוב שתתן אותו לצדקה:
או יובן לרמוז והוא דידוע מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א והעתקנו דבריו זלה"ה לעיל בס"ד בפ' חוקת והמורם מדבריו הוא שאם האדם לא תיקן את נפשו בפעם הראשונה שבאה הנפש לעו"הז ונפטר מן העולם וחזרה הנפש לבא בעו"הז ע"י גלגול ונתקנה הנה מאחר שתיקון שלה שנתקנה לא נתקנה כי אם ע"י גלגול ולא זכה לתקנה בפעם הראשונה שבאה לעו"הז אלא תקנה אח"ך ע"י גלגול לכן א"א שתזכה לרוח שלה כי אם ע"י שיפטר אותו הגוף שנתגלגלה בו ותעלה הנפש למעלה ויבא הרוח להתתקן ע"י שיתלבש בנפש הגר כי א"א לרוח שיבא בעו"הז בלתי שיתלבש בנפש ולכן מאחר שהנפש שלו כבר נתקנה ונשלמה א"א שתבא עמו להתלבש בה ולכן הוא מתלבש בנפש הגר ואחר שיתוקן גם הוא אז תבא הנפש שלו המתוקנת ותהיה כסא אליו וכן הענין הוא בין הרוח והנשמה:
ואמנם אפשר להיות לפעמים שאם זה האדם הוא חכם ומבין והשיג השגה גדולה וידע שכבר הוא תיקן נפשו בשלימות אז יוכל לכוין בפסוק נפשי אוותיך בלילה וכו' שתשאר נפשו דבוקה למעלה בבאר העליון וכאשר יעור בבוקר יכנס בו הרוח לבדו ע"י שיתלבש בנפש הגר והרי זה כאלו נתגלגלה ממש פעם אחרת בגוף אחר ואחר שיתוקן הרוח לגמרי אז יכולה לחזור הנפש ההיא המתוקנת בגוף ההוא כבראשונה כיון ששניהם מתוקנים ותהיה הנפש מרכבה אליו וכן הענין בנשמה וכמ"ש הפסוק אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף ולזה צריך חכמה והשגה גדולה שישיג וידע בזמן אשר השלים נפשו לגמרי כדי שיעשה תכף הכוונה הנז"ל להעלות נפשו לבאר העליון למעלה שתשאר שם ובזה יהיה ניצול מן המיתה וישאר גופו זה חי וקיים עד שיתקן בו הרוח ואחר שיתקן הרוח אזי ג"כ צריך להשיג בזה ולכוין כנז"ל וישאר ג"כ גופו זה חי וקיים עד שיתקן בו הנשמה וכאמור ע"כ תורף המורם מדבריו ז"ל וכמ"ש לעיל בס"ד בפ' חוקת ע"ש:
והנה ר"ת של פסוק נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך גי' רנ"ז גם יש בפסוק זה כ"ג אותיות מלבד אותיות הר"ת הנז' א"כ צרף מספר כ"א למספר הנז' סך הכל עולה ר"ף במספר מעק"ה לג"גך עם האותיות וכולל הכל שעולה ר"ף ולז"א כי תבנה בית חדש ר"ל שתקנת כבר הנפש והשלמת אותה וא"כ צריך אתה לבנות בית חדש ר"ל גוף חדש בשביל הרוח הנה יש תקוה שישאר גופך זה קיים ויכא הרוח לשכון בו והוא כי ועשית מע"קה לג"גך רמז לכוונה של הפ' הנז"ל של נפשי אויתך וכו' ודע כי בענין זה ימצא לפעמים שיפול הנופל ממנו כלומר מן הנופל עצמו ממנו ומסיבתו מחמת חסרון ידיעה שלפעמים השלים נפשו ותיקנה כראוי ואין לו ידיעה בזה שלא ידע שכבר השלימה וממילא לא יבא לכוין בפסוק הנז"ל ומוכרח אז שימות כדי שיבא הרוח בגוף החדש וכמ"ש רבינו זלה"ה וז"ל הטעם הנפלא לקצת צדיקים גמורים שמתים בקיצור ימים כי להיות שתיקנו נפשם בתכלית השלימות בשנים מועטות וכיון שאינם יודעים להמשיך כחם ולשלח נפשם בכוונה הנז' הם מתים בקיצור ימים כי אין נפשם צריכה להתעכב בעו"הז אלא ימות כדי שיבא אח"ך הרוח בגוף הב' ויתוקן גם הוא וכו' וז"ס הפסוק ימותו ולא בחכמה כי לפעמים ימותו בני אדם לחסרון חכמה שלא ידעו וכו' עכ"ד זלה"ה והועתק ברוחב לעיל בפ' חוקת בס"ד ע"ש ול"א כי יפול הנופל ממנו דייקא ממנו ומסיבתו מחסרון ידיעה שלו ולכן נזהר ונשמר בזה:
ובזה יובן בס"ד פאר תחת אפר והוא כי לפי האמור שמספר ר"ת פ' הנז' שעולה רנ"ז וכ"ג אותיות הנשארים בפ' סך הכל ר"ף וע"ה גי' רפ"א אותיות פאר וע"י הכוונה הנז' ישאר הגוף קיים ויחיה עוד ולא ילך לעפור מקום אפר וזהו פא"ר רמז לכוונה הנז' תהיה תחת אפ"ר:
ובזה יובן בס"ד לרמוז תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו רמז על אותם הנאמר עליהם ימותו ולא בחכמה שלא ידעו לכוין הכוונה הנז' והוכרחו למות כדי שיבא הרוח בגוף הב' וזהו תעו במדבר בישימון דרך רמז לבית הקברות שהוא כמדבר שמם יען כי עיר מושב רמז לכוונה הנז' שהיא גי' ר"ף במנין עיר אשר בה יהיה לגוף מושב בעו"הז לא מצאו שלא ידעו והרגישו בעצמם לכוין אותה כוונה. ובזה יובן בס"ד ומושל ברוחו מלוכד עיר ר"ל אותו הגוף שיזכה להיות מושל ברוחו ג"כ שימשיך אליו גם הרוח בלתי שימות הנה זה הוא מלוכד עיר ר"ל שלכד הכוונה הנז' של פ' נפשי אויתיך וכו' הרמוזה בתיבת עיר שהיא גי' ר"ף. ובזה יובן בס"ד כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור ר"ל כי לא לעולם יהיה חסן הגוף כי לא יתקיים לעולם ואם נזר ר"ל אם יבין וישיג הכוונה של פ' הנז"ל שהר"ת שלו יעלו מספר נז"ר הנה אפשר לו להשיג אודך ימים בעו"הז לדור ודור ב' דורות ר"ל דור שיהיה צריך לבא בו הרוח ודור שהיה צריך לבא הנשמה כי הנה גם ע"י כוונה זו א"א לו להשיג יותר משיעור ב' דורות אלו ויותר מזה אין לו כי לא לעולם חסן:
והנה הר"ת של תחלת פ' זה נפשי אויתיך בלילה הוא ר"ת אבן ובזה יובן בס"ד לרמוז והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה אב"ן רמז לפסוק הנז"ל שאב"ן ר"ת נפשי אויתיך בלילה ואמר הראשה ר"ל שהיא ר"ת הפ' הנז' וגם היא ר"ת של תחלת הפ' וזהו והוציא את האבן הראשה ר"ל על ידי שיוציא פסוק זה מפיו על מטתו אז תשואות חן חן לה ר"ל לאותה הגוייה של האדם יש לה תשואות חן חן שבכוונה זאת אפשר לה לקבל הרוח ואח"ך גם הנשמה ולכן אמר ב"פ חן חן כנגד הרוח וכנגד הנשמה ואמר לה לשון נקבה כי הגוף נקרא גוייה והגוייה לשון נקבה היא:
תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן. יובן בס"ד ע"ד שארז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע וא"כ הצדיק נוטל כל המצות מן הרשע ומשתלם הוא בטוב והנה בא הפ' להזהיר האדם שאם תבא בכרם רעך שזכית ליקח חלק חברך שבג"ע מה שעשה מתורה ומצות שלו הנה אחד שלקחת אותו ממנו צריך אתה ג"כ ליזהר בו שלא תחטא אתה ג"כ אח"ך ותגרום רעה לחלקי הטוב והמצות שלקחת מחברך שתשלוט בהם הסט"א ח"ו שאם יחטא האדם הנה בזה יתן יניקה לסט"א חלילה ונמצא שמאותם המצות וחלקי הטוב שיש לו מחברו ג"כ מוליך ונותן לסט"א ולז"א כי תבא בכרם רעך שזכית ליקח מצותיו וחלקי הטוב שלו הנה אנכי מצוך ואכלת ענבים הם שכר פרי המצות כנפשך שבעך ר"ל שנפשך דוקא תשבע מהם אבל ואל כליך לשון כליון והשחתה רמז לסט"א שכל מגמתם לכלות האדם לא תתן והכוונה שלא תחטא ותגרום שישבו הסט"א מן המצות והטוב שאצלך אלא צריך לשמרם וליזהר בהם הרבה כי אלו באו לך על מי מנוחות אשר לא עמלת בהם שכל זה בא לך בחסדו ית' ואחר אשר בחסדו ית' זכות להם ראוי לשמור אותם ולהזהר בהם הרבה:
או יובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל גלגול רב ששת הנה כבר נתבאר לעיל ענין גלגול הכפול והנה זהו ג"כ ענין מ"ש בגמרא על רב ששת שהיה סגי נהור וכשהיה עוסק בתורה היה שמח ואומר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי וכו' ולכאורה דברים אלו הם משוללי הבנה באומרו שלעצמו היה מטיב ולא לזולתו ומי לא ידע בכל אלה גם נדקדק אומרו נפשי גם מה ענין זה אל רב ששת דוקא ולא לזולתו ולהבין זה תחלה נקדים מי היה גלגול רב ששת דע כי בבא בן בוטא החסיד מתלמידי שמאי שכל ימיו היה מקריב אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יו"הך הוא שחזר עתה להתגלגל ברב ששת להשלים איזה תקון שהיה צריך לו עדין ולפי שהורודוס המלך ניקר את עיניו לפיכך גם עתה היה סגי נהור כנודע והנה אותיות בב"א בא"ת ב"ש הם שש"ת ובזה נבא אל הביאור דע כי הנה מי שלא השלים תיקונו בגלגול ראשון מוכרח הוא להתגלגל עוד שנית להשתלם אף אם חסרונו דבר מועט והנה אם בגלגול ראשון השלים נפשו ולא חסר לו כי אם דבר מועט הנה כשחוזר להתגלגל שנית כל שכר התורה והמצות שעשה בגלגול הב' הוא לצורך נפשו הבאה עתה בגוף הב' הזה להשתלם וכאשר יקומו בזמן התחיה תחזור נפשו אל הגוף הראשון שבו עסק בתורה ובמצות רוב הצריך לו ולא בא בגוף הב' הזה אלא בהשאלה ולכן רב ששת שידע בנפשו שהיה בראשונה בגוף בבא בן בוטא אדם גדול בתורה ובחסידות ולא חזר להתגלגל עתה בגוף הב' אלא על דבר מועט שהיה חסד ממנו ולכן היה גופו נעצב על הדבר הזה כי הנה כל עמלו לוקחו הנפש ההיא וסופו ללכת לחזור אל גוף הא' בזמן התחיה באופן כי כל מה שהיה עוסק בתורה ובמצות תועלת נפשו הוא ולא לגופו ולכן הנפש ראויה לשמוח ולא הגוף וזהו חדאי נפשאי ולא אני יען כי לך אני קורא ולך אני שונה לתועלתך ולא לתועלתי עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש. וז"ש כי תבא בכרם ריעך אמר בכרם הכוונה שריעך הוא הבא בעו"הז קודם ממך בזה הנפש שיש לך עתה הנה הוא כבר עשה רוב מצות והצליח במעשיו עד שהיה לו כרם מלא מתורה ומצות וראוי לקוראו כרם גמור ורק שהוא חסר מעט ולכן באה הנפש ההיא פעם ב' אצלך כדי להשלים הכרם והוא כמו ענין בבא בן בוטא שבודאי כבר עשה חבילות רבות של מצות עד שנעשה מהם כרם ורב ששת בא לתקן בכרם ההוא ולא לעשות כרם חדש לז"א כי תבא בכרם ריעך בכרם דייקא שאין רוצים ממך כרם חדש ורק הוא לתקן בכרם ההוא שכבר עשה אותו ריעך להשלים מה שחסר בו קצת הנה דע לך כי ואכלת ענבים כנפשך שבעך והכוונה שאין לך כלום מכל אותם המצות שאתה עושה כי הכל תקחנו הנפש ותלך לגוף הראשון וזהו ואכלת ענבים ר"ל אמת הוא שואכלת ענבים מן הכרם ההוא אבל אין ההנאה והשביעה מגעת לגופך הזה אלא דוקא לנפשך מגעת וזהו כנפשך שבעך כלומר דוקא הנפש תשבע מהם ע"ד שאמר רב ששת לך קראי לך תנאי אבל ואל כליך הוא הגוף שלך שהוא בחי' כלי לא תתן כלום כי מאחר שהנפש לוקחת הכל הנה היא תלך לגוף הראשון בזמן התחיה ונמצא שכל מה שעסקת בתורה ובמצות הוא תועלת נפשך ולא תועלת גופך ומ"ש כנפשך בכ"ף הדמיון ולא אמר נפשך שבעך לרמוז הטעם מה שאין תועלת יוצא לגוף מזה הוא בשביל שזו הנפש איננה נפשו של גוף זה ממש כי עיקרא הוא של גוף הראשון והוא זכה בה ע"י רוב מצות שעשה בה ואמנם על שהיא בעתה יושבת בגוף זה הוא נראית כאלו היא נפשו אבל באמת איננה נפשו העיקרית ורק בדרך השאלה היא בו ולז"א כנפשך שבעך ר"ל להנפש שהיא נראית בנפשך אבל היא איננה נפשך ממש לה יהיה כל שבעך שאתה שבע בעו"הז מתורה ומצות ולכן לז"א ואל כליך שהוא הגוף שלך לא תתן הנפש כלום ומלת לא תתן קאי על הנפש שהיא לא תתן כלום מזה לגוף כי היא איננה שלו ממש ואין לו תועלת ממנה ורק הגוף הראשון הוא יהיה לו תועלת:
תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. יובן בס"ד לרמוז כי אחר אותיות שמים יש אותיות תנ"ך כי אחר השי"ן תי"ו ואחר המ"ם נו"ן ואחר היו"ד כ"ף ואין צריך לחשוב המ"ם השניה פעם שנית כי כבר חשבנו אות כמותה והיא המ"ם הראשונה ונמצא כי אחר אותיות שמים יש רמז לאותיות תנ"ך שהם ר"ת תורה נביאים כתובים שהוא כללות כל תורה שבכתב וידוע כי בזכות התורה ימחה שמו של עמלק ולז"א תמחה את זכר עמלק מתחת השמים מתחת דייקא ר"ל מהרמז הרמוז תחת אותיות שמים שהוא אותיות תנ"ך הרומזי' על התורה שבכתב שהיא תורה נביאים כתובים כי בזכות התורה ימחה שמו של עמלק:
או יובן בס"ד לרמוז תמחה את זכר עמלק וכו' לא תשכח והוא כי ידוע שס"מ לעתיד יסתלק ממנו אותיות ס"מ וישאר אותיות אל ש"ם קדוש כי הקב"ה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ויתתקן ויהיה מלאך טוב וזהו ענין שחיטת היצ"הר לעתיד וכמ"ש המפרשים ז"ל ועיין מ"ש בס"ד בזה לעיל ע"ש וז"ש תמחה את זכר עמלק ר"ל אם תזכה ע"י מעשיך הטובים למחות את זכר עמלק מתחת השמים אזי הקב"ה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ולא יהיה מציאות הרע בעולם ואז ל"א תשכ"ח ר"ל ל"א הוא אותיות א"ל דוקא תראה כי אותיות ס"מ יסתלקו ויתבטלו ותשכח בלשון הש"ס הוא ר"ל תראה כמו דוק ותשכח וזהו ל"א תש"כח ר"ל שלא תראה כי אם אותיות א"ל שהוא מצד הקדושה אבל אותיות ס"מ יתבטלו ממנו לגמרי כי רוח הטומאה יעביר מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי:
או יובן בס"ד לרמוז דהנה בעתה כשאנחנו זוכרים ירושת ארץ ישראל שהנחיל הש"ית לאבותינו הנה אנחנו זוכרים הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה במפלת ל"א מלכים בכיבוש הארץ אבל לעתיד כשימחה זכר עמלק ונירש את א"י מחדש ונכבוש אותה לנו הנה הקב"ה יעשה לנו נסים ונפלאות רבים אשר הם גדולים ועצומים מאותם הנסים שעשה לאבותינו וכמ"ש רז"ל במדרש אמר הקב"ה אראה לבנים מה שלא הראיתי לאבות וכו' ע"ש וא"כ אז לעתיד נשכח אותם הנסים הראשונים ולא נזכור אותם יען כי נזכרה הנסים החדשים הרבים ועצומים מהם ובזה יובן תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ר"ל בזמן שתזכה לזה לעתיד אזי אותו זמן ל"א תשכח ר"ל הנסים של מפלת ל"א מלכים תשכח אותם ולא תספר בהם יען כי יש לך רבים ועצומים מהם לספר בם:
או יובן בס"ד לרמוז כי הפסוק אמר בכל צרתם לו צר וקרינן לו בוא"ו וכתיב לא באל"ף והכוונה למדרש לתרוייהו בתחלה בגלות כביכול ל"ו צר בו"או ואח"ך בזמן הגאולה שתהיה במהרה בימינו שאין אחריה שעבוד אז תתבטל הצרה ויהיה לא צר בא"לף ר"ל אין כאן צרה כלל וז"ש תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ואז בזמן ההוא לא תשכח רוצה לומר לא יהיה ל"ו בו"או כי אם לא באל"ף שהכוונה לא צר אין כאן צרה ותשכח ר"ל תראה כמ"ש למעלה מלשון דוק ותשכח. או הכוונה הוא כך כי רש"י ז"ל פירש לפשט הפסוק וז"ל בכל צרתם שהם עליהם לא צר לא היצר להם כפי מעלליהם שהיו ראוין ללקות כי מלאך פניו הוא מיכאל שר הפנים ממשמשי לפניו הושיעם תמיד בשליחותו של מקום עכ"ל ע"ש. והנה כל זה יתגלה לישראל לעתיד כי עתה אין לאדם השגה להכיר ערכו וחסדיו ית' אשר עשה עמו אבל לעתיד יהיה ניכר הכל וא"כ פי' של ל"א בא"לף הנז' לעתיד יתברר ויתראה לעיניכם וזהו לא תשכח יה"ר שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר:
הפטרת כי תצא
הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי. יובן בס"ד דהנה רז"ל אמרו שהקב"ה קימט את ארץ ישראל וכיוצא ואין זו מדתה כאשר היתה מקודם כנודע והנה ודאי ענין זה הוא סימן לגאולה העתידה להיות במהרה בימינו וגם כי נתארך הגלות אין לנו לחוש לדברי האומות שאומרים עזב ה' את עמו ואת ארצו אלא יש לנו לצפות לגאולה ולא להתייאש ח"ו כי ענין זה הוא סימן שהקב"ה ברצונו לגאול אותנו ולבנות את ירושלים שזה דומה כאדם שיש לו מלבוש שאם ברצונו ללובשו הנה הוא מקפל אותו כדי שלא יתלכלך אבל אם ברצונו לזרות אותו ולהשליכו למה יקפלנו אדרבה יזרקנו כמו שהוא ואינו חושש לו עוד וא"כ זה סימן גדול לגאולה מאחר שהקב"ה קיפל את ארץ ישראל ודאי ברצונו לבנותה לעתיד ולשכון בה ולכן חס עליה שלא יטמאו אותה הגוים וילכלכו אותה במעשיהם הרעים ולזה קימט וצמצם אותה ואם כדברי האומות שאומרים עזב ה' את ארצו ואת עמו למה יקמט אותה ויקפלנה ישליכנה כמו שהיא. והנה מלבד זה סימן אחר יש לנו לגאולה והוא ממ"ש הרמ"ע ז"ל כי ב"המק לא נחרב ולא נמסר ביד נבוכדנצר כי אם נגנז ורק כדי להשביע עיניו של אותו רשע בנו לו השדים צורת ב"המק ושלטה ידיו בו עכת"ד ז"ל ונמצא שגם זה אות אמת שהקב"ה חפץ להשרות שכינתו בישראל כבתחלה דאל"כ למאי נפקא מינה נגנז ולצורך מה גנזו ובזה יסבר פה האומות שאומרים לא ישוב עוד אלהי ישראל אל ישראל עוד. והנה ע"י אותות וסימנים אלו לא תחשכנה עיניהם של ישראל מאורך הגלות כי גם שיראו אורך הגלות תשאר אמונתם חזקה ולא נתייאש מן הגאולה כלל וז"ש הרחיבי מקום אהלך ר"ל כי אנכי קמטתי וכיווצתי אותיך ועתיד אנכי לאמר אליך הרחיבי מקום אהלך שתתרחב מן הקמטים והקיפולים ותחזור כבראשונה וגם עוד ויריעות משכנותיך שהיו לך יטו ר"ל רק נטו ממקומם ונגנזו אבל לא היו בהם איבוד וכליון ח"ו כי לא שלט בהם אותו רשע וא"כ הרי ב' עניינים אלו הם אות ומופת וסימן חזק לגאולה וא"כ אל תחשוכי ר"ל שלא תלכו חשוכים מאורך הגלות כי סופך לאור באור החיים וקומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח:
כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. יובן בס"ד ע"ד שאמרו בגמ' עורי צפון ובואי תימן התנערי אומה שמעשיה בצפון ובואי אומה שמעשיה בצפון ובדרום כי או"הע הם בני נח לא הקריבו כי אם עולות שטעונה צפון אבל ישראל הקריבו עולות ושלמים ונמצא מעשיהם בצפון ובררום כי השלמים בררום ע"ש והנה הדרום הוא מימין והצפון הוא משמאל. ובזה יובן כי ימין ושמאל תפרוצי ר"ל שאתם ישראל מעשיכם בצפון ובדרום ובזה וזרעך גוים יירש שאז יאמר התנערי אומה שמעשיה בצפון ובואי אומה שמעשיה בצפון ובדרום:
או יובן בס"ד כי ידוע שהרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין ונמצא החכמה מימין והעושר משמאל וז"ש כי ימין ושמאל תפרוצי שיהיה לך חכמה ועושר תורה וגדולה במקום אחר. או יובן בס"ד ע"ד שאמר הפסוק אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ולז"א כי ימין ושמאל תפרוצי ר"ל בברכת הימין וברכת השמאל. או יובן בס"ד כי החסד הוא מימין והגבורה הוא משמאל ובישרה הכתוב כי גם ע"פי מדת הדין ג"כ תקבל ברכה ורוב טובה וזהו כי ימין ושמאל תפרוצי בהסכמת הכל:
או יובן בס"ד לפרש כי הנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שהגם שיעקב ועשו חלקו העולמות עם כל זה יעקב אוכל בעולם הזה בשביל התורה דהוי כמציל מזוטו של ים דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולולי התורה היה נחרב העולם וא"כ זרע יעקב שמקיימים העולם בעסק התורה הנה הם זוכים בטובת עו"הז מדי דהוי כמציל מזוטו של ים עכ"ד ז"ל. ובזה יובן כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וא"ת והלא יעקב ועשו חלקו העולמות ואין ליעקב חלק בעו"הז ואיך יזכו בכל זאת לז"א וערים נשמות יושיבו דהנה הם זוכים משום דהוי כמציל מזוטו של ים וז"ש וערים שהיו צריכים להיות נשמות הנה הם מיישבים אותם על ידי עסק התורה וא"כ הם זוכים מן הדין בכל טובת עו"הז:
ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה'. יובן בס"ד כי ידוע שגאולות הראשונות שהיו ע"י שליח היה אחריהם שעבוד אבל גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר שתהיה ע"י ית' אין אחריה שעבוד כי מה הוא חי וקיים כך גאולה שתהיה ע"י תהיה קיימת לעד ולז"א ובחסד עולם רחמתיך חסד עולם דייקא כלומר שתהיה גאולה שלימה עד עולם שאין אחריה שעבוד ולא תהיה רק לפי שעה יען אמר גואלך ה' שהוא גואלך וע"י תהיה הגאולה וא"כ בהכרח לומר שאין אחריה שעבוד כלל:
כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש אמר מרחמך ה'. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בשם המדרש דמה שנבראו ההרים הוא לפי שבשעת הבדלת המים היו המים התחתונים רוצים לשטוף העולם באומדם מדוע אנחנו נהיה דחוקים מהשכינה לכן ידה הקב"ה על אותן המקומות הרים רמים שלא יזוזו ממקומם ובזה פי' הרב חוצות דמשק ז"ל הפ' כל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור וא"ת לפ"ז ישטף העולם ולז"א ונגלה כבוד ה' דוהיה שכינתו ית' בארץ ואז לא יהיו רחוקים מן השכינה ולמה ישטפו העולם עכ"ד ע"ש והנה באמת נראה מזה כי כאשר יהיה דבר זה לעתיד בגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר שההרים ימושו והגבעות תמוטינה הנה נמצא בזה אות ומופת גדול בשביל הגאולה שלא יהיה אחריה שעבוד דהא מצינו כאשר נבנה בית ראשון והיה בו השראת שכינה וכן במשכן שנגלה כבוד ה' לעיני הכל לא נעקרו ההרים ולא זזו ממקומם וק' למה צריכים עוד כי מאחר שהשכינה שורה בארץ א"כ המים לא ישטפו העולם כי אז אינם רחוקים המה וא"כ למה צורך בהרים. והנה על זה יש לתרץ בפשיטות כי גלוי וידוע לפניו ית' שהמשכן וב"המק עתידים ליחרב ואז לא יהיה גילוי שכינה בארץ ומאחר דאין גילוי שכינה א"כ יחזרו המים וישטפו העולם וא"כ צריך אז לברוא הרים מחדש ואין כל חדש תחת השמש ולכן גם בזמן שהוקם המשכן וב"המק לא בטלו ההרים שאם אין צריכים באותו זמן שב"המק קיים צריכים הם אח"ך וא"כ השתא לפ"ז מדחזינן לעתיד בבנין בית ג' שיבנה במהרה בימינו אכ"יר שההרים ימושו והגבעות תמוטינה א"כ זה הוא מופת גדול שאין עוד חרבן ושעבוד ולא תסתלק השכינה מישראל כלל ותו לא צריכי ההרים כלל ועיקר ולזה הם נעקרים ובטלים לגמרי. ובזה יובן כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אז הנה זה אות ומופת גדול יהיה לך שחסדי מאתך לא ימוש כלל וברית שלומי לא תמוט כלל שלא יהיה עוד חרבן ושעבוד כלל אלא תהיה גאולה שלימה לעד לעולם אכי"ר: