ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם הדקדוק מבואר כי הלשון כפול וגם תחלה אמר מוצאיהם למסעיהם ואח"ך אמר להפך ויובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש רז"ל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' ועמרו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנא' ועבדת את אויביך. והנה יש לחקור דהנה לא מצינו בשום פעם שיהיו ישראל זורעים וחורשים בשביל אחרים ויש כמה זמנים שאין עושין רצונו של מקום ואפ"ה אין עובדים עבודה בשביל האומות ולא שכיחא כ"כ בהם גזירה זו דוקא ועבדת את אויביך. ויובן בס"ד דכד דייקת שפיר תמצא שתמיד כל ימי גלותם מתקיים בהם הפסוק ועבדת את אויביך והוא כי האומות תמיד לוקחים מישראל מסים וארנוניות וכיוצא והנה מיעוט שנותנים ישראל לאלו ודאי לא בא לידם בתורת מציאה בדרך אלא הרויחו אותם אחר עמל וטורח יש ממעשה ידיו יש ממסחרו אשר רודף ומרדף עליו יומם ולילה עד שמביא ענייניו לידי גמר טוב ואחר שהרויח קצת אחר העמל והטורח יצא דבר מלכות עליו לתת מס וכיוצא כ"וך והוא נותן הכל נמצא שזה האדם שטרח ועבד עבודת עבד יומם ולילה במשאו ומתנו הנה למפרע עבודתו היתה בשביל המלך שמה שהרוויח נתנו למלך וא"כ הא ודאי לפ"ז תמיד מתקיים בהם ועבדת את אויביך:
והנה לפ"ז יש לכנות את האומות בשם מוציאים כי דרכם להוציא ממון מיד ישראל ולא להכניס כי מעולם לא תקנו פעם אחת איזה תקנה שיהיה ממנה הכנסה לישראל כי כל מעשיהם ומגמת לבבם להוציא ולא להכניס גם ידוע כשישראל אין עושין רצונו של מקום נקראים בשם אלה כמ"ש הרב שער המלך ז"ל ח"ב ע"ש ובזה יובן את מוצאיהם למסעיהם ר"ל אימתי יהיו מוצאיה' האו"הע שחפצם ורצונ' להוציא ממון מהם למסעיהם ר"ל שהם יקחו המסעות של ישראל שצריכין לילך ממקום למקום ויהיו עובדים אותם וישראל ישבו לבטח במנוחה ושלוה כי יתקיים בהם הפ' ועמדו זרים ורעו צאנכם הנה כל זה אם הם מתנהגים ע"פי ה' שאז יהיו האומות שהם מוצאיהם למסעיהם אבל אם הם עומדים בבחינת אלה וזהו ואלה ר"ל אם אין עושין רצונו של מקום דאז נקראים אלה אז הוא להפך מסעיהם למוצאיהם כלומ' מסעיהם של ישראל שהם נוסעים ממקום למקום ומפינה לפינה במשא ומתן יומם ולילה לא ישבותו הכל הוא לצורך מוצאיהם הם האומות כי כל טרחם ויגיעם שיגעים כדי להרויח ממון ואח"ך יקחו אותו הגוים במסים וארנוניות לקיים מ"ש ועבדת את אויביך ולז"א מסעיהם למוצאיהם:
או יובן בס"ד דהנה יש לחקור איך דור המדבר שהיו דור דעה יעברו כמה פעמים על דבריו ית' והם לוקין על כל דבר וחוזרים ומקלקלים ואמנם הדבר ידוע לזה שהמקומות שהלכו כהם היו מסוכנים ועלולים לזה כי שם משכן החיצונים והם הלכו בהם כדי לשבר כח החיצונים ולהכרית החוחים והקוצים ולברר ניצוצי הקדושה מידם וא"כ העושה מלחמה עם הסט"א תמיד ודאי מסוכן הוא לחטוא כי הסט"א אז תהיה כל מגמתה להחטיאנו ולאבדנו וא"כ אין כ"כ תימא אם חטאו ישראל כמדבר כי מה יעשה הבן ולא יחטא מאחר שרבים לוחמים כנגדו להחטיאו. והשתא לזה הטעם כתב מרע"ה בתורה כל הקורות שקרו לישראל בכל מקום ומקום בפרטות והוא דבמקום פ' חטאו כך ובמקום פ' חטאו כך הכל הוא כדי להורות ולהודיע לעולם שהמקומות הם גרמו להחטאים האלה שחטאו בהם ואין זאת מחמת פחיתות ערכם שבאו לידי מדה זאת וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם פי' המקרים שקרו אותם במה שחטאו להש"ית למסעיהם פי' שכל מקרה כתבו במסע שלו והוא כדי להורות ולהודיע לעולם כי ואלה מסעיהם הם גרמו למוצאיהם ר"ל שהם גרמו להמקרים האלה שקרו אותם בחטאתם ולא היה זה מחמת פחיתות ערכם ח"ו:
והרב פ"ר ז"ל הביא ממהר"א אזולאי זלה"ה שגם לעתיד ילכו ישראל במדבר ויהיה להם נסים כיציאת מצרים ולכן הגם דמה דהוה הוה עכ"ז כתבה בתורה כדי להודיע על העתיד ובזה פי' הפ' ויכתוב משה את מוצאיהם וכו' ע"ש. ולפי דבריו ז"ל יובן בס"ד רמז הפ' אז נדברו יראי ה' הם ישראל במדבר ע"י איש אל רעהו שהקב"ה נקרא ריע כמ"ש רעך וריע אביך אל תעזוב וכן אמר ה' למען אחי ורעי גם מרע"ה נקרא איש כי זה משה האיש וזהו נדברו בתפלות ותחנונים על הקורות אותם ע"י איש אל רעהו שהוא היה פטרונם ויקשב ה' וישמע בקולם שעשה להם נסים ונפלאות גדולים ונוראים והנה הגם דמה דהוה הוה עכ"ז ויכתוב בספר זכרון לפניו ר"ל שנכתבו בתורה בשביל ליראי ה' ולחושבי שמו הם דור האחרון של לעתיד שיהיה ג"כ לישראל נסים אלו ולכך נכתבו כדי שידעו שכ"וך נסים יהיה להם ולזה קראם חושבי שמו כי הגאולה תהיה לעתיד במהרה בימינו בעבור יחוד השם שיהיה השם שלם שיתיחד י"ה בו"ה ביחודא שלים וזהו ולחושבי שמו שמתעוררים ומשימים לב לתקון ויחוד השם:
ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים. יובן בס"ד לפרש קישור הפסוקים והוא דאיתא במדרש רבה וז"ל לכך אמר הקב"ה למשה כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים כמה נסים עשיתי להם וכו' ע"ש והנה בזה יש להעיר דבשלמא נסים שעשה לישראל במדבר ניחא אבל מה שעשה במצרים מהיכן מוכח שעשה בשביל ישראל ודילמא עשה בעבור כבוד שמו על שכפר פרעה ואמר מי ה' וכו' ולפ"ז למה מנה מסע רעמסס להודיע נס יציאתם שהיה ביד רמה ואמנם ודאי יש הוכחה גדולה על זאת שגם הנסים שעשה במצרים הוא בעבור ישראל והוא כמ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בנאות יעקב כי לכך נאמר והכתי כל בכור בארץ מצרים וכו' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים כי מכת בכורות היתה בעבור שהיו הורגים שלש מאות ילדים בכל יום וכו' ותחלה תבע הקב"ה עלבון ישראל שהכה בכורי מצרים ואח"ך עשה באלוהיהם שפטים ונמצא שהחמיר בכבודינו יותר מכבודו וזה בנין אב לעיקרן של שפטים כי לא עשה רק בעבוד כבודם של ישראל כי ה' נלחם להם ונא לו עכת"ד ע"ש. ובזה יובן ויכתוב משה וכו' והיינו כמ"ש כמדרש כדי שיודיעם מזה הנסים שעשה להם הש"ית והתחיל למנות תחלה מסע הראשון והנס הגדול שבו שיצאו ישראל ביד רמה דייקא ר"ל באותות ומופתים ואמנם על זה יש להשיב כי מנין שעשה נסי יציאת מצרים בעבור כבוד ישראל ושמא עשה בשביל שכפר פרעה ואמר מי ה' וכו' ובשביל שיכירו העולם שאין אלוה מבלעדו לז"א ומצרים מקברים וכו' כלומר מוכרח אתה לומר שהכל עשה בעבור ישראל דהראיה ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור שכבר הכה כל בכור והתחילו לקבר אות' ואח"ך ובאלהיהם עשה ה' שפטים ונמצא שתבע עלבון ישראל קודם והחמיר בכבודם וא"כ שפיר מוכח דכל נסי יציאת מצרים עיקרן היה בעבור ישראל וכמ"ש הרב ז"ל כי זה בנין אב לעיקרן של שפטים שהכל היה בעבור ישראל וא"כ שפיר נמנה מסע זה עם שאר מסעות המדבר:
ויסעו מסכת ויחנו באתם. יובן בס"ד לרמוז אתם בלא יו"ד כתיב והיא אותיות אמת רמז לכ"א פעמים אהי"ה שהם אורות המקיפים וידוע שיום הוש"ר אותו היום הוא יום נסיעתם מן הסוכה והנה אותו היום ימשכו אורות המקיפים בשלימות ע"י ההקפות שעושים וזהו ויסעו מסכות ויחנו באת"ם:
ויסעו מתחת ויחנו בתרח. יובן בס"ד לרמוז והוא שאם ישראל עושים רצונו של מקום אז הם עליונים וגבוהים וכמ"ש הפ' והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וכו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ וכו' והיית רק למעלה ולא תהיה למטה וכשאין עושין רצונו של מקום כתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה כנז' בפ' כי תבא. גם ידוע שיש בחי' רפ"ח ניצוצין שצריכים בירור ותקון וגם יש בחי' ש"ך ניצוצין שצריכים תקון ומיתוק והנה רפ"ח וש"ך מספר תר"ח ובזה ויסעו ישראל מתחת ר"ל שיהיו עושין רצונו של מקום ואז יסעו מן מדריגה התחתונה הנה אז ויחנו בתר"ח שיוכלו אז לתקן וליקח להם הרפ"ח וש"ך שהם גי' תר"ח שיהיו להם דוקא ולא יהיה יניקה לחיצונים מהם ואמנם גם בגלותם הם מתקנים מעט מן הרפ"ח וש"ך הנז' והגם שלא יוכלו לתקן הכל בבת אחת ולז"א ויסעו מתר"ח כלומר שלא יוכלו לקבץ הכל בפעם אחת עכ"ז הנה בגלותם הם מסיעים ניצוצות מן רפ"ח וש"ך הנז' וזהו ויסעו ניצוצות מתר"ח ויחנו במתקה לשון מיתוק שימתקום ויתקנום:
והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שישראל ביררו במצרים ר"ב ניצוצות מן הרפ"ח ניצוצות ונשאר פ"ו גם ידוע שישראל יש להם דין רבים לגבי עשו יען כי אומת עשו עובדים לאלוהות הרבה ונמצא שהם חלוקים זה מזה הרבה וא"כ הם חשיבי מועטים לגבי ישראל וכמ"ש אותו האמורא לההוא מין והובא בדברי רז"ל ע"ש. וז"ש והתנחלתם את הארץ בגורל ואזי אחר שתשבו בא"י במנוחה ואהבה ואחוה אז זכות א"י תסייע לבם שגם אותם הפ"ו הנשארים תבררו אותם ותוסיפו אותם על הפ"ו שיש לכם וזהו לר"ב הם הר"ב ניצוצות שביררתם כבר במצרים תרבו את נחלתו שישתלמו לרפ"ח וממילא אז ולמעט זה עשו תמעיט את נחלתו שכל כחם הוא מניצוצות הקדושה ואחר שנתבררו הכל אזי יהיו כלים ונאבדים ואז גם את חלק עשו תירשו לכם:
או יובן בס"ד לרמוז לרב רמז לבחי' שם הוי"ה שיתמלא בארבעה מילואים והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים מספר רל"ב וזהו לר"ב אותיות רל"ב רמז לשם הוי"ה ב"ה שמספרו רל"ב תרבו את נחלתו היא בחי' המלכות שתתקנו אותה ותרבו ותעלו אותה בתכלית המעלה והרוממות ואז ממילא ולמעט היא הסט"א שהם מעט ורעים שהם הולכים ומתמעטים תמעיטו את נחלתו שע"י התקון השלם אז האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שרי ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר:
או יובן בס"ד לרמוז לרב רמז ע"ד מ"ש הרב רבינו האר"י זיע"א על מאמרם ז"ל כל רב מבבל וכל דבי מא"י שבח"ל דוקא ע"ב ק"ל ובא"י יש תוספת עשרה וז"ש והתנחלתם את הארץ וכו' ואז אחר שתגיעו לשם לרב תרבו את נחלתו שיהיה מן בחי' רב בחי' רבי ולז"א תרבו:
הפטרת מסעי
כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש הרב משנת חכמים ז"ל בהקדמתו דף ד' ע"ב וז"ל ועוד תמצא ותראה כי שם אלהים עם שם ישראל משלימים זה לזה באופן זה אל הים יש אל אשר לזה אמר יהושוע והכריתו שמנו וכו' ומה תעשה לשמך הגדול א"כ הואיל וקרא כתיב ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום הרי זה עד היום וכו' ע"ש הרי מכאן תדע רמז דבקות ישראל בהקב"ה ומזה תדע מעלת ישראל כמה חביבים הם לפניו ית' וזה שכתב הרב ז"ל הוא כעין יר אה אה בה שכתוב בזו"הק וגם כאן אם תכתוב שם אלהים ושם ישראל כנז"ל יהיו נקראים של זה בזה ושל זה בזה להורות שישראל קשורים ודבוקים בו ית' והנה כשנחלקה מלכות רחבעם ומלך ירבעם על עשרת השבטים והם עזבו את הש"ית ונטו אחרי ירבעם ועבדו ע"ז והנה ידוע כשישראל עושין רצונו של מקום ראוי לקראם בשם ישראל דוקא שהוא ישר אל ואם הם אינם עושים רצונו של מקום אז ראוי לקראם בשם עם ועיין לרבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשיות הקודמות מה שפירש הפרש בין אומרו העם לבין אומרו ישראל ע"ש והנה לפ"ז אותם עשרת השבטים שהלכו אחרי ירבעם בן נבט ועבדו ע"ז ראוי לקוראם עם רב להורות כי רבים מאותו החלק שהלכו אחרי רחבעם שהם ב' שבטים יהודה ובנימין והנה השתא לפ"ז אם תכתוב ירבעם ותכתוב תחתיו עם רב כזה ירב עם עם רב הנה גם כן משלימים זה לזה כעין הנז"ל והשתא בא וראה כמה חסרון מגיע לחוטא דכשישראל עושין רצונו של מקום דאז דבקים בה' אלהים הנה כדי שיהיו נקראים של זה בזה ושל זה בזה צריך להניח תחלה שם ישראל ואח"ך שם אלהים כי סדר הקריאה צריכה להיות מלמעלה למטה והרב ז"ל שכתב לעיל תחלה שם אלהים ואח"ך שם ישראל הוא דרך כבוד כלפי מעלה ולאו אורח ארעא למכתב שם ישראל והמבין יבין עצמו ונמצא שהדבקות והתקשרות שם ישראל עם שם אלהים הוא באופן שצריך לכתוב שם ישראל תחלה ואח"ך שם אלהים כדי שתהיה הקריאה מלמעלה למטה וא"כ בא וראה כמה גדול ערך אשר בשם ישראל יכונה ואמנם אותם שעבדו ע"ז אשר יצאו מכלל שם זה ונקראו בשם עם רב כאמור והלכו אחרי ירבעם הנה אז נעשה התקשרותם עם ירבעם לאחור כי צריך לכתוב שם ירבעם למעלה ושם עם רב אחריו למטה ואז יהיו נקראים של זה בזה משא"כ להפך לא יהיו נקראים וא"כ כמה הפסידו שמלבד שהדבקותם היתה עם ירבעם הנה ג"כ הם תחתונים ולא עליונים. ובזה יובן בס"ד מה מצאו אבותיכם שעבדו ע"ז בי עול כי רחקו מעלי עלי דייקא ר"ל שאופן התדבקות והתקשרות שמם עמי היה בסדר עליון ובמעלה רמה ששם ישראל צריך להיות למעלה משם אלהים והנה לולי היתה התדבקותם ברע ג"כ באופן זה היה להם בזה חצי נחמה ואמנם המה הלכו אחרי ההבל אחרי דייקא שהתקשרות שם עם רב עם שם ירבעם צריך להיות למטה והוא למעלה ונמצא שהם הלכו אחרי ההבל וגם בעיקר הענין שדבקו ברע בזה יהבלו המה:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש רבינו חיד"א ז"ל בראש דוד דיש סברא שגם בנתגרשה שני פעמים לא תנשא ולאו דוקא נתאלמנה וישראל אינם רוצים לשוב דס"ל דהם כמו שנתגרשה ב"פ דשוב לא תנשא אבל זה אינו דגם לסברא זו דוקא בנתגרשה מב' אנשים אבל לא בבעל אחד ע"ש וז"ש מה מצאו אכותיכם בי עול כי דחקו מעלי וילכו אחדי ההבל פי' אם טענתם משום דנתגרשה ב"פ לא תנשא אין העול בי חלילה כי אם בהם הוא העול והיה צריך שאני אמאס בהם ולא שהם יברחו ממני ועוד מעיקרא דדינא ויהבלו בזאת הטענה כי זה לא נאמר כי אם בנתגרשה מב' אנשים ולא מאיש אחד ועוד גם אם יהיה במונח דאפי' באיש אחד מיירי הנה ולא אמרו איה המעלה אותנו וכו' דהוא ית' משדד המערכות כאשר שידד מקודם וא"כ אם הם מזלייהו לא הוי טוב הקב"ה ישדד המערכות ויהיה טוב ולמה להם לברוח:
או יובן בס"ד לפרש אומרו וילכו אחרי ההבל ויהבלו ונקדים מ"ש הרב מהרי' אזולאי זלה"ה בח"א בשם הרב מה"רב ז"ל ע"פ איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא והוא כמ"ש דנאמן אדם במגו אבל מגו במקום עדים לא אמרינן וז"ש איך תאמרי לא נטמאתי במגו שהיית אומר אחרי הבעלים לא הלכתי והשתא אמרת לא נטמאתי דאי דרכך בגיא דשם מפורסם דהלכת ואין את נאמנת דאין כאן מגו ואינך נאמנת כמ"ש לא נטמאת עכ"ד ז"ל ע"ש ונמצא לפ"ז דלפי סברתם יש להם טענת מגו ואמנם לפ"וד טענתם נסתרת משום דמגו במקום עדים אינו כלום. והנה יובן בס"ד כי אחרי אותיות הבל יש אותיות מגו כי אחד הלמ"ד מ"ם ואחר הב"ית גי"מל ואחר הה"א וא"ו הרי אותיות מגו. ובזה יובן מה מצאו וכו' וילכו אחרי ההבל ר"ל אחרי אותיות הבל שהוא אותיות מגו ר"ל שיש להם לדעתם טענת מגו שלא נטמאו ואמנם באמת ויהבלו בטענה זו כי מגו במקום עדים הוא:
או יובן בס"ד לפ' כי רחקו מעלי כי ידוע שישראל כשחוטאין מסתלק משמם אותיות א"לי וישאר ר"ש וזהו מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי שע"י חטאם נסתלק שם אל מהם גם הע"ין יתחלף בא"לף באותיות אח"הע ואז עלי הוא אותיות א"לי:
הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי אשר לא יועילו הלכו. יובן בס"ד לפרש ע"ד מה שאמרו בפסיקתא שאלו לחכמה חוטא מה ענשו א"ל הנפש החוטאת היא תמות שאלו לנבואה חוטא מה ענשו א"ל חטאים תרדף רעה שאלו לתורה חוטא מה ענשו א"ל יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה א"ל יעשה תשובה ויתכפר עכ"ל והנה מאחר שהקב"ה אמר יעשה תשובה נמצא דהכל תלוי בתשובה וא"כ גם אם יעשה כמ"ש תורה ויביא קרבן עכ"ז בלא תשובה לא מהני וז"ש הכהנים לא אמרו איה ה' ר"ל הכהנים בעת שמביאים להם הקרבן להקריבו והם רואים שזה בעל הקרבן אינו עושה תשובה לא אמרו לו איה ה' ר"ל איה דבר ה' אשר אמר יעשה תשובה ומאי מהני לך הקרבן בלא תשובה אלא הם שמחים בזה הקרבן כדי לאכול הבשר ואינם חוששים אם מזה יהיה לו כפרה אם לאו ואם הם תופשי התורה דוקא ר"ל שהתורה אמרה סתם יביא קרבן ויתכפר ולא זכרה תשובה ג"כ הנה גם לרעתם זה הנה הם לא ידעוני שאם הולכים אחר גזירת התורה צריך שילכו ג"כ אחר כל גזירותיה והלכותיה והנה באמת הם לא ידעוני ואינם מקיימים מצות התורה והרועים אלו הת"ח שהם חכמים וצריכים לחוש לדברי החכמה שאמרה נפש החוטאת וכו' הנה הם פשעו בי והכוונה שהחכמה החמירה גם בשוגגין שאמרה הנפש החוטאת וחטא שוגג הוא והם לא די להם השגגות שבידם אלא ג"כ פשעו בי והפשע הוא יותר ממזיד והנביאים שצריכים לחוש לדברי הנבואה ג"כ לא חשו והלכו ונבאו בבעל ואם הנבואה אמרה חטאים תרדף רעה והכוונה שהרעה תרדוף אותם הם קלקלו יותר שלא הוצרכה הרעה לרדוף אותם אלא הם מעצמם רצו אחריה וזהו ואחרי אשר לא יועילו הלכו:
או יובן בס"ד לרמוז הכהנים לא אמרו איה ה' והוא כי שם הוי"ה ב"ה יתמלא ביו"דין בה"הין באל"פין וא"יה ר"ת אל"פין יו"דין ה"הין ואמרו מלשון שבח כמו את ה' האמרת היום וה' האמירך וכו' או אמרו רמז ליחוד וז"ש הכהנים לא אמרו איה ה' שלא גרמו יחוד ה' בכל בחי' המילואים:
העבד ישראל אם יליד בית הוא מרוע היה לבז עליו ישאנו כפירים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה וכו'. יובן בס"ד דידוע דהחובל בעבד כנעני פטור אבל ישראל גם בהיותם בבחי' עבדים יש להם דין עבד עברי ולא עבד כנעני ולזה תמה הנביא העבד ישראל ר"ל גם אם נאמר שהוא בחי' עבד עכ"ז היתכן לומר עליו שהוא יליד בית ר"ל עבד כנעני וזהו אם יליד בית הוא בתמיה ובודאי שהוא עבד עברי א"כ מדוע היה לבז ועוד דבכל התורה איתא אין אדם לוקה ומשלם והוא איך לוקה ושלם כי עליו ישאנו כפירים ג"כ עליו דייקא כלומר על עצמו וגופו ולמה קרה לו כך והנה הלא זאת התימה תעשה לך בשביל עזבך את ה' אלהיך וכו' שגם חטאיך היה מן התימה ולכן המקרה שקרה לך הוא תמוה:
ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. יובן בס"ד והוא כי הש"ית נתן לאדם דעת ושכל כדי לעסוק בו בתורה ולהבין ולהשכיל הדרך אשר יעבוד בו את ה' וגם נתן באדם טבע זריזות וחמדה ותאוה וכיוצא הכל הוא בשביל צורך התורה והעבודה והנה החוטא לא די לו שאינו עוסק בכל זאת בתורה ובעבודה אלא עוסק בהם בצרכי החומר ובצורך התורה יתנהג להפך ד"מ אם יבא ללמוד לא ישים לב להבין כי יאמר שאין לו שכל להבין אבל בענייני המסחר ושאר צרכי החומר תמצא כל הנהגתו בשכל ובדעת גדול הרבה וממציא כמה המצאות ואמתלות וערמות ותחבולות כדי להרוויח ממון וכשיבא ללמוד תורה או לשמוע דברי תורה תמצאנו קשה ההבנה אבן דומם וכן עוד בענין העבודה והתפלה ושאר מצות תמצאנו עצל גדול שכל ענייני העבודה עושה אותם בעצלות גדולה מאוד וצרכי המשא ומתן וכיוצא תמצאנו זריז גדול שאם ילך על רגליו מן הבוקר עד הערב לא ירגיש בטורח וכן אם יבא ללמוד בלילה איזה דפים של זוהר תכף תחטפנו השינה ואם יבא לכתוב חשבונותיו ישב עד אור הבוקר ולא ירגיש ואם יראה אדם שהוא לומד או עושה מצוה אחת אין לו תאוה וחמדה וקנאה להתאוות ולהתקנאת ממנו משא"כ בענין המ"ומ ושאר קניני עו"הז והמלבושים הוא מתקנא מכל דהו ויש הרבה דברים כוצא בזה יכלה הזמן והמה לא יכלו שבדברים השייכים להש"ית הוא חסר מכל דבר ובדברים השייכים לחומר הוא מלא וגדוש מכל דבר הצריך לו וז"ש ואנכי נטעתיך שורק כלומר כמו השורק שנטעתי בך טבעיים ועניינים טובים כדי שיהיה הגוף כולו זרע אמת ר"ל להתעסק בהם בצד הטוב להשלים עצמכם ואיך נהפכת לי תיבת לי דייקא ר"ל אם מה שנהפכת היה בכל הצדדין בין במה שנוגע לי בין במה שנוגע לחומר היה עכ"פ חצי נחמה בשבילך אבל הנה אנכי רואה שלא נהפכת כי אם לי דבמה ששייך לחומר מתנהג בשכל גדול וכן בכל דבר הצורך לזה והלואי שנהפכת הפיכה ממוצעת אלא היית סורי הגפן נכריה שהוא הפיכה נכרית חוצ מן הגדר הרבה בתכלית:
הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל כי עתה כנוי לתשובה כמ"ש ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה גם ידוע שהטעם שמועלת התשובה לישראל הוא משום דלישראל יש להם דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל או"הע שיש להם דין עבדים לא מהני להו תשובה כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וז"ש הלא מעתה היא התשובה ר"ל מכח התשובה קראת לי אבי אתה שיש לך דין בנים: