וידבר ה' אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר איש כי ידור נדר לה' וכו'. הנה ממרוצת הלשון מוכח שמדבר אל ראשי המטות שהם יצוו את בני ישראל בזה בענין השבועות והנדרים וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך שהכוונה הוא דבר אל ראשי המטות שהם חכמיהם וגדוליהם שהם יזהירו את בני ישראל בזה וזהו אל בני ישראל לאמר איש כי ידור וכו' שהם יאמרו אל בני ישראל אזהרה זו של הנדר והשבועה וא"כ השתא צריך להבין למה דוקא בענין זה של נדרים ושבועות קפיד שתהיה אזהרה זו אל בני ישראל מן ראשי המטות והם החכמים והגדולים ולא היה זה כשאר צוויים שא"ל הקב"ה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם וכו' שהצוויי יהיה ממנו אל בני ישראל. ויובן בס"ד לפרש טעם לזה ונקדים תחלה מ"ש הרב אוהל יעקב ז"ל בפ' נשא על מאמרם ז"ל שאמרו במדרש א"ל הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפי' באמת אין אתה רשאי לישבע בשמי אלא א"כ יהיו בך כל המדות האלו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים אברהם יוסף איוב הוי את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצותו אין לך עבודה אחרת לכך נאמר ואותו תעבוד ובו תדבק וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא לומר לך כל המשיא בתו לת"ח וכו' אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע ואם לאו לא:
וכתב הרב ז"ל שם וז"ל אכן התנאי הג' ובו תדבק כאשר יהיה לו בנות ישיאם לת"ח דבר זה נראה רחוק מאד מדבר הנדר והשבועה אבל אחר ההתבוננות גם התנאי הזה הוא ראוי ומחוייב מאד אל הנשבע והוא בהקדים מאמר (ישעיהו מ״ח:א׳) שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה הנה האריך הכתוב והרים קרן ישראל וייחוסם למעלה מאד בית יעקב הנקראים בשם ישראל כי מעיר הקדש נקראו שההוראה אשר כל זה צריך הנביא להקדמה לדברי תוכחתו ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה אבל דע כי הרמ"בם ז"ל כתב (מצוה ז' מספר המצות) להשבע בשמו כשנצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו כי בזה תהיה הגדולה והכבוד והעילוי היינו שהוא מופת על הנשבע שהוא אוהב את ה' יותר מכל מחמדיו כי כן טבע האדם שיהיה על דל שפתיו לישבע בדבר החביב לו ביותר כמו מי שחלה בנו יחידו והוא צריך לישבע לו הלא ישבע לו כן יתרפא בני מהרה וכדומה ממקרי זמניות אשר יקרה לפניו הלא ישבנו בהם וא"כ העוזב את כל עסקיו ונשבע רק במאמר חי ה' בע"כ גדול כבוד אהבתו את ה' יתברך בלבו יותר מכל חפצי העולם והאהבה הזאת גוברת ועודפת על כל האהבות וא"כ יקשה בעינינו איככה יזדמן הנשבע בשם ה' ושקר בימינו הלא האיש הזה הנשבע על שקר ודאי רחוק הוא מאד מאהבת ה' וא"כ יפלא מי הביאו לישבע בשם ה'. אמנם התשובה בזה ממש ע"ד שאמרו ז"ל במד"ר (רי' ש"הש) שחורה אני ונאוה שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי. ביאור זה ע"ד אחד שיושב בבית חומה גבוהה מאבני גזית והחלונות סתומים בסמרטוטים בא אורח אל העיר וראה זאת והתפלא לאמר איככה נזדמנו ב' הפכיים בנושא אחד הבית חומה הוא מורה על הבעלים שהוא עתיר נכסין והחלונות מורים ההפך. אמר לו תושב מאנשי העיר אני אגיד לך פשר הדברים כי הבית באה לו בירוש' והוא נחלת אבותיו שהיו עשירים רק הוא איש עני וכאשר נשבר חלון בביתו אין בידו במה לתקן ובא נא עמי ותראה את האיש ההוא כי הוא מעוטר במלבושי כבוד כמשפט העשירים והוא חגור חגורה דלה מאד והולך יחף וזה הכל רק בעבור שאבותיו היו עשירים והבגדים הם אשר הלבישו אביו בעת הנישואין. ועוד הם קיימים וזהו ממש מאמר שחורה אני במעשי מה שיש בי ב' הפכיים מעשים טובים מאוד ומעשים רעים מאוד והסיבה בזה כי הטובים הם מעשי אבותי אשר בידי בירושה והמעשים רעים הם שלי וזהו שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי כן הנשבע בשם ה' לשקר בע"כ הוא רשע בעצמו רק אביו היה צדיק והיה אוהב את ה' ית' מאוד מאוד וקבל מאביו לישבע בשם ה' ואביו היה נשבע על דבר אמת והוא נשבע על שקר וז"ש שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה וצאו ועי"ז נמצא בידם תרתי דסתרי שקבלו מאבותם הצדיקים לישבע בשם ה' והם בעצמם הנשבעים בשם ה' לא באמת ולא בצדקה ומעתה גם דברי התנאי הג' הם לצורך גדול אל הנשבע גם כי שלמו לו הב' תנאים הראשונים את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ולא ישבע כ"א לדבר שבקדושה עוד יש לחוש על השבועה גם שהוא ישבע באמת פן יצא ממנו בן רשע ויהיה למוד מן האב לישבע בה' והוא ישבע לשקר לזה בא התנאי הג' ובו תדבק להתחתן רק עם בני ת"ח ואז יהיה בטוח גם בבניו כמאמר (ברכות יו"ד) אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך וליהוו לי בנין דמעלי שלא יכשלו כלשונם עכ"ל ע"ש:
והנה דע כי כמו שהבן לומד מאביו מנהגים ללכת בהם ולנהוג בהן כן עמא דארעא לומדים מן ראשי העם מנהגים ועושים כמותן וכמו שחששו חז"ל והזהירו למי שהוא גדול הדור להזהר ולהשמר בענייניו ומעשיו כדי שלא יצא מהם מכשול לרבים שממנו יראו וכן יעשו שאין העולם לומדים מן הקטנים שבהם כי אם מן הגדולים שבהם והנה ראשי המטות הם הראשים וגדולי הדור ובודאי שהם צדיקים כי הם ממונים וגזברים ע"פי ה' ביד משה ובודאי שהם צדיקים גדולים וממילא הוא שבודאי הם אוהבים את הש"ית הרבה ולרוב אהבתם בו מורגלים הם לישבע תמיד בשם ה' וכמו שמצינו בדוד שבעת שהיה צריך לישבע לא היה נשבע כי אם חי ה' וזהו לרוב אהבתו בהקב"ה להורות כי אין חביב לו כאהבתו והנה הצדיקים האלו שהם נשבעים בשם ה' הם נשבעים באמת ואמנם עמא דארעא שהם רואים שהגדולים האלו הם נשבעים תמיד בשם ה' גם המה ילמדו לישבע בשם ה' ודא עקא שהם אינם נזהרים בשבועתם ונשבעים לשקר ונמצא שהגורם בזה הם הגדולים שבהם שהם ראשי המטות שהם מורגלים לישבע בשם ה' ועמא דארעא לומדים ולולי הם הנה עמא דארעא מצד עצמם לא היו באים לידי מדה זו וכמו שכתב הרב ז"ל שמי שהוא נשבע לשקר ודאי הוא רחוק מאהבת ה' ומי יביאנו לישבע ב"ה ובודאי הוא שמצד עצמו לא יזכר ש"ש על פיו ונמצא מי הביאם למדה זו המה הראשים הצדיקים הנשבעים בשם ה' באמת ולכן עליהם מוטל הדבר להוכיח את כללות העם בית ישראל בזה יען כי הם הגורמים המביאים לאותם ההמונים שבכללות ישראל לבא לידי מדה זו ולז"א וידבר משה אל ראשי המטות ומה דבר אליהם הוא אל בני ישראל לאמר כלומר שאם יצוו ויאמרו אל בני ישראל ענין זה והוא איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה וכו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה שעליהם מוטלת פרשת נדרים ושבועות זו לצוות לבני ישראל כי מסיבתם באים לידי מדה זו:
ובזה יובן בס"ד הפ' בישעיה למדו היטב דרשו משפט וצריך להבין מילת היטב מה כוונתה ובזה אתי שפיר שהכוונה הוא שאם האדם ילמוד מאבותיו או מגדולי תורה איזה מנהג וענין לא ילמוד אותו לחצאין אלא ילמוד היטב בשלימות שאם ילמוד החצי יותר טוב הוא שלא ילמוד כלל וכמו הכא שלומד לישבע בשם ה' ואינו לומד לישבע באמת א"כ יותר טוב שלא היה לומד כלל שאם לא היה לומד כלל לא היה בא מצד עצמו לידי מדה זו להזכיר ש"ש על פיו כי הנשבע בשם ה' לשקר היא אצלו ב' הפכיים בנושא אחד וא"כ ודאי מצד עצמו לא יבא לידי מדה זו:
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. יובן בס"ד לפ' כי ידוע שכל דבור של מצוה היוצא מפי האדם נברא ממנו מלאך והנה יש דבור שהוא מצוה שלימה וגמורה כמו מצות ספירת העומר שבדבור לבדו דוקא תגמר המצוה ואין חסרה כלום ואין צורך למעשה עוד. ויש דבור שאין בו לבדו מצוה שלימה וגמורה וכמו שנדב בפיו לתת כ"וך לצדקה הנה הגם שבזה הדבור עשה מצוה עכ"ז עדין היא לא נגמרה כי צריך שיקיים אותו הדבור בפועל שיתן נדריו שאם לא יקיים בפועל ולא יתן כלל א"כ למפרע אז אותו הדבור הוא עון ולא מצוה וא"כ השתא המלאך הנברא מן הדבור הזה ג"כ נברא בכח ולא בפועל דהיינו כמו הילד שעדיין הוא במעי אמו והוא שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ואמנם הוא עדיין בכח ולא בפועל ועד שיצא לאויר העולם אזי נגמר בישולו שיתחזקו ויתקשו עצמותיו וגידיו ובשרו ונעשה כאחד האדם וא"כ השתא מלאך הנברא מן הדבור כזה הנה המלאך ההוא מצפה ומיחל לקיום הדבר בפועל כדי שגם הוא יגמר ויצא מכח לפועל וז"ש איש כי ידור נדר לה' או שהוא נדר מצוה שודאי יהיה מן הדבור ההוא מלאך או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו שהיא ג"כ שבועה של מצוה שהוא אוסר דבר שראוי להיות איסר על נפשו וכמ"ש המפרשים ז"ל שהוא ע"ד נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך שג"כ יהיה נברא מדבור זה מלאך הנה אנכי מצווהו שלא יחל דברו יחל מלשון תוחלת כלומר אותו הדיבור הנעשה מלאך לא יניחנו להיות מיחל ומצפה ועיניו תלויות לקיום המצוה כדי שיגמר גם הוא שאיך יאחר קיום הדבר ויניח את המלאך שהוא הדבור שלו שנעשה הוא עצמו מלאך להיות מיחל ומצפה כי אין זה מן הכבוד וקרא אמר תוחלת ממושכה מחלה לב אלא צריך שככל היוצא מפיו יעשה תכף ומיד שאז גם את המלאך יוצא ממסגר כי יצא אז מן הכח לפועל:
החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין. יובן בס"ד לרמוז אנשים רמז למשיח בן דוד ומשיח בן יוסף כי מיעוט רבים שנים והם כל כחם וכלי זיינם הוא ממעשים טובים של ישראל וזהו החלצו מאתכם דייקא ר"ל ממצות ומע"ט שלכם אנשים הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לצבא בשביל צבא וחיל גוג ומגוג ושאר האומות אשר יתקבצו לערוך מלחמה נגדם וע"י שתחלצו אותם כלי זיין מן מצות ומע"ט שלכם אז בזה ויהיו על מדין ר"ל שמתגברים על כחות הדינים ולז"א על מדין שיתגברו למעלה מכחות הדינים שאז כחות הדינים יהיו נכנעים למטה וע"י תגבורת זאת שמתגברים אז יכולים לתת נקמת ה' במדין הם כחות הדינים המקטרגים והמשטינים על ישראל תמיד ומצרים להם שאז נוקמים מהם ומבטלים כחם והקטיגור יהיה סניגור ולכן אמר נקמת ה' שעיקר הנקמה היא בעבור שמו ית' המחולל בגוים כי בהיות ישראל בצרות הגלות יהיה בזה חלול ה' ולכן אמר נקמת ה':
אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא. יובן בס"ד לרמוז דידוע שאד"הר פגם באלף דאדם ונשאר דם ופגם באלף דאמת ונשאר מת ובזה הביא דם ומיתה לעולם וגם עוד שע"י חטאו נפלו ניצוצי הנשמות השייכים לכללות ישראל לקליפות והם צריכים להתברר בכל דור ודור עד ביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר. ובזה יובן אלף למטה אלף למטה רמז לאל"ף דאדם ואל"ף דאמת שנפגמו ובזה נפרדו מן אותיות שבצידם ונשאר אותיות דם ואותיות מת וזהו למטה מלשון הכנע' כמו צדיק מט לפני רשע וכן מטה ידו וגם הוא מלשון הטיה והכוונה שגורמת להם השפלה ע"י הפגם וגם שנטו מאותיות שבצידם ולכן אמר אלף למטה ב"פ רמז לב' אלפין הנז"ל דאמת ודאדם וגם עוד לכל מטות ישראל רמז לכללות כל הנשמות של ישראל שנפלו לקלי' והושפלו הנה על כל אלו אנכי מצוה אתכם תשלחו לצבא רמז לבחי' שם הוי"ה ושם אד"ני שעם הכולל שלהם יעלו במספר צב"א והכוונה שתתקנו אותם ותשלחום שם לקבל שפע משם כי שם היא עלייתם ושם יהיה גמר תיקונם שיתקשרו ויתיחדו יחד:
וימסרו מישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא. יובן בס"ד לרמוז כי שם פא"י הוא גי' צ"א גם שם סא"ל הוא גי' צ"א וא"כ שניהם המה ב"פ צ"א ואפשר שישראל נמשך להם כח ושפע מב' שמות קדושים אלו ולז"א חלוצי צב"א אותיות ב' צ"א ר"ל משני פעמים צ"א ובזה יובן מ"ש הפ' וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה וכו' ובין כל העדה והוא כי מלקוח גי' ב"פ צ"א רמז להשפעת שמות הנז"ל שנשפעו מהם ובזה הרויחו כל השלל ההוא שתתחלק ההשפעה שנשפעו מהם בין תופשי המלחמה ובין כל העדה:
וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן. י"ל תיבת אותם שניה לכאורה שפת יתר ויובן בס"ד לרמוז בזה שהמשיך להם הארה מן אורות המקיפים שהם כ"א פעמים אהי"ה שעולים מספר אמת וזהו וישלח אותם משה אלף למטה לצבא ולא שלחם לבדם אלא את"ם אותיות אמת רמז לאורות הנז' לשומרם ואת פינחס ג"כ שהיה מלאך וכלי הקדש הוא הציץ וחצוצרות התרועה בידו לעת הצורך וכמו שנצרכו אח"ך לציץ בענין בלעם שהפילוהו ארץ והרגוהו:
כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל דבר אשר לא יבא באש תעבירו במים. יובן בס"ד לרמוז כי הנה רז"ל אמרו ע"פ זאת התורה לעולה שכל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכל הקורא בפ' חטאת כאלו הקריב חטאת וכו' ונמצא לפ"ז שגם בזמן שאין ב"המק קיים יש תקנה לכפרת העון ע"י שיקרא בפ' אותו הקרבן המחוייב בו ויעלה עליו כאלו הקריב קרבן ההוא ע"ג המזבח ממש. ואמנם הנה זה תינח בעון שחייב עליו קרבן שיש תקנה על ידי שיקרא הפרשה של אותו הקרבן אבל אם הוא עון שאדם דש בעקביו כמו ליצנות ושקר וחנופה שאם היה עושה עון זה בזמן ב"המק אין עליו קרבן ואינו נזכר בפרשה וא"כ מה יקרא בשבילו לכפר עליו הנה ודאי כפרה זו תלויה בדמעות אשר יוריד בעת הודוי שמתודה על אותו עון ואז בדמעות עיניו הוא מרחץ כתמי נפשו אשר עשה בעון זה ואמנם הנה ודאי שגם באותם העונות שיש להם תקנה בקריאת הפרשה של קרבן שלהם עכ"ז צריך להוריד עליהם דמעות כדי שיתרחץ מהם היטב כי אין לך דבר שמרחץ ומגהץ הנפש כמו הדמעות שסגולתם ועניינם רבו מספר וז"ש כל דבר אשר יבא באש המזבח ר"ל כל דבר עון שיש לו תקנה באש המזבח כי יש בו קרבן הנה גם בזמן שאין מזבח יש תקנה לזה שתעבידו אותו באש התורה שהתורה נמי נקראת אש שנא' הלא כה דברי כאש וכמ"ש רז"ל כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה ואז וטהר ואמנם עכ"ז צריכים לו הדמעות וזהו אך במי נדה רמז לדמעות שהם מי טהרה של הארם יתחטא האדם ויטהר יותר וכל דבר אשר לא יבא באש כמו חנופה ושקר וכיוצא שאין על זה תקנה באש המזבח שאין עליו חיוב קרבן הנה זה תהיה טהרתו ע"י הדמעות דוקא וזהו תעבירו במים הם מי טהרה האמורים שהם הדמעות של העינים:
וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבואו אל המחנה. יובן בס"ד לרמוז על בגד והחלוק הרוחני שיש לאדם שצריך לכבסו מן כתמי העונות שטנפו אותו ואימתי יהיה כיבוסו העיקרי הוא ביום השביעי שהוא יום ש"ק שאז האדם הוא פנוי מעסקיו ויש לו פנאי ללמוד תורה הרבה ולהביט בתיקון מעשיו בעבודת ה' ובפרט כי ביום השביעי ישראל מקהילים קהלות ברבים ואז כשילך לשמוע ד"ת אזי יבא להתעוררות תשובה גם ישמע דרכי עבודת ה' וידע איך יתנהג ולכן אמר ביום השביעי. או ביום השביעי רמז לשבעה עשיריות שיחיה האדם בעו"הז ואם לא הביט ועשה תיקון לנפשו בתחלת ימיו לפחות ישתדל בעישור השביעי כי אז הוא סוף ימיו ואם לא עכשיו אימתי ובזה וטהרתם טהרה עצמית ואז אחר תבואו אל המחנה הוא מחנה שכינה:
ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין. יובן בס"ד לרמוז ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם לשון חילול ר"ל בשביל חילולם שחיללו הקדושה ביניקתם ממנה ח"ו כי אין קיום לסט"א כי אם בקדושה ומה שהיה להם כח לינק מן הקדושה הוא מכמה סיבות הא' הוא את או"י רמז למ"ש בתיקונים תיקון תשעה ושתין שהבל חאב באל"ף ויו"ד מן אהי"ה ואד"הר חאב בוא"ו יו"ד מן הוי"ה ב"ה הרי בין שניהם הוא אותיות או"י ע"ש וזהו את או"י ר"ל מסיבת אותיות או"י דחאבו בהן ולכן נתגברו הם לינק מן הקדושה. ואת רק"ם רמז לש"ם ניצוצות שהם רפ"ח וב"ן שנתערב בהם סיגים וצריכים תיקון ולכן כל עוד שלא נתקנו ועלו כולם יש להם כח לינק ח"ו. ואת צו"ר רמז לבחי' שם אלהים שהוא דין וכל עוד שלא נתקן ונתמתק אז יש להם כח לינק ח"ו והוא כי צו"ד עם האותיות וכולל המלה גי' ש' רמז לשם אלהים שעולה במילואו מספר ש' כנודע. ואת חור רמז לגבורות שכל עוד שלא נתמתקו הגבורות בחסדים יש להם כח לינק ח"ו כי ידוע שכל יניקתם הם מן הגבורות והנה חו"ר עם האותיות עול' כמנין גבורה ע"ה. ואת רבע רמז לה"א האחרונה של השם שהוא אות רביעי והיא סוד שכינה שהיא בגלות שהחוטא גורם להפריד אות הה"א מאותיות השם כי לכן נקראת התשובה תשובה שהוא אותיות תשוב ה"א ולכן כל עוד שה"א מופרדת ח"ו מן אותיות השם חלילה שיש להם כח לינק. ולז"א חמשת מלכי מדין חמשת מלשון זייון כמו ובני ישראל יצאו חמושים מארץ מצרים שהוא ר"ל מזויינים ולז"א חמשת מלכי מדין ר"ל חסרון עניינים אלו שהזכרנו מסיבתם בא זייון וכח למלכי מדין לינק ח"ו מן הקדושה וישראל ע"י שהרגום ביררו אותו הכח מהם ובטלה יניקתם ונעשה ביטול לסט"א בצד מה בזה:
שא את ראש מלקוח השבי באדם. יובן בס"ד לרמוז כי המלכות עם האותיות שלה גימ' רא"ש ואנחנו מעלים את ניצוצי הקרושה השבויים בתוך הסט"א ומעלים אותה למדת המ' ומשם יעלו למעלה וז"ש שא את רא"ש היא המלכות תשיא עמה מלקוח השבי הם ניצוצי הקדושה באדם גי' מ"ה רמז לסיוע שם מ"ה. או יובן בס"ד לרמוז כי ר"ת "מלקוח "השבי הוא מ"ה רמז למלכות שנקראת מ"ה ע"ד שפירש רבינו זיע"א בפ' מה אשיב לה' והיא יש לה עילוי והתנשאות ע"י מעשה האדם אשר יעשה במצות ומע"ט וז"ש שא את ראש מלקוח השבי ר"ל ראש תיבת מלקוח השבי שהוא אותיות מה שהוא רמז למלכות באדם ר"ל ע"י האדם מה שיעשה מצות ומע"ט וממנו יהיה לה התנשאות ומעלה. או יובן באדם גי' מ"ה רמז לבחי' שם מ"ה שתתעלה ותתייחד בו וזהו שא את ראש מלקוח השבי רמז למלכות באד"ם רמז לבחי' שם מ"ה והנה ר"ת מלקוח השבי מ"ה כאמור וס"ת הוא ח"י רמז לקשר וליחד מדת המ' עם מדת היסוד הנקרא חי:
והרמות מכס לה' מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן האדם מן הבקר מן החמורים ומן הצאן. יובן בס"ד לרמוז מכ"ס גי' ק"ך רמז לק"ך צירופי אלהים שהם דין והחיצונים רוצים לינק מהם וצריכים תקון ומיתוק כדי לעשותם רחמים ולכלול אותם בקדושה ולא יהיה יניקה מהם לסט"א וזהו והרמות מכ"ס גי' ק"ך רמז לק"ך צירופי אלהים תרים אותם לה' שם הרחמים שיהיו רחמים גם הם ויכללו מהם יניקה לחיצוני' והנה ההתרוממות הזאת תהיה מאת אנשי המלחמה הם ישראל הלוחמים מלחמת ה' עם היצ"הר והקלופות כרי לתקן ולברר ניצוצי הקדושה וזהו היוצאים לצבא רמז לניצוצי הקדושה שמבררום ומוציאים אותם לצבא הם בחי' שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני שעם הכולל שלהם עולים גי' צב"א ועי"ז יהיה אז אחד נפש כלומר ה' גבורות שהם ה"פ אלהים שעולים כמספר נפ"ש כי ה"פ אלהים גי' ת"ל כמנין נפ"ש ימשך להם הארת האל"ף שהוא מספר אחד וזהו אחד נפ"ש והארה זו תהיה ע"י ה"א ראשונה שבשם שמספרה חמשה והיא בחי' המאות כי ידוע שארבע אותיות השם הם כנגד אחדים עשרות מאות אלפים וה"א ראשונה היא בחי' המאות ולז"א מחמש המאות ר"ל מבחי' ה"א ראשונה שהיא מספרה חמש והיא בחי' המאות ושוב זכר ד' מינים ואמר מן האדם מן הבקר מן החמורים ומן הצאן בזה רמז לכללות התחתונים שבהם תלוי התיקון והם ד' מינים וכמ"ש המגיד בהגדה כנגד ד' בנים דברה תורה אחר חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לישאל ולכן תפס ד' מינים אדם בקר חמורים צאן ותפס תחלה אדם שהוא רמז לת"ח שהוא המובחר ושם אדם יקרא על החשוב כנודע ששם זה הוא גדול שבשמות ועל דרך שאמרו אתם קרויים אדם ואין או"הע קרויים אדם:
וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים וכו'. הנה לכאורה י"ל למה מן מחצית בני ישראל לקח אחד מן החמשים שיעלה לחשבון עשרה מן חמש המאות ומן מחצית אנשי המלחמה לקח אחד מן חמש המאות וויתר להם התשעה והיה צריך שיקח ג"כ מהם עשרה מן חמש המאות כמו שלקח מן מחצית בני ישראל והנה רבינו האר"י זיע"א נתעורר בזה ונתן טעם ע"ז הסוד ואנחנו אין ראויים כעת לעסוק בנסתרות הש"ית יזכנו לזה ברוב רחמיו וברוב חסדיו להאיר עינינו בתורתו ויראנו מתורתו נפלאות וכמ"ש דוד הע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואמנם נבא עתה בס"ד לפרש טעם לזה ע"ד הפשט והוא כי הנה ודאי שאנשי המלחמה הם עשו מסירת נפש בהליכתם למלחמה שמסרו עצמם על קדוש ה' כי איך יתכן בשכל שילכו י"ב אלף למלחמה על חמשה מלכים וענין שלהם הוא דומה למעשה פינחס שמסר עצמו על קידוש ה' בהריגת זמרי וכמ"ש רבי' מהד"ם אלשיך ז"ל בפ' זו וז"ל והוא כי אמר משה הנה זאת מלחמת מצוה וגדול הלוחם אותם ומה גם כמדובר ה' מעין מעשה פינחס כי גם אלה קמים להרוג את מעבירים על דתו ית' וכו' ע"ש . ובזה פי' הרב ז"ל ע"פ וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שכתב עוד וז"ל שלוחי ישראל אשר הלכו למלחמה עשו כמעשה חנניה מישאל ועזריה שאמרו למלך הן איתי אלהנא וכו' יכיל לשיזבותנא אך לא על מנת כן אנחנו עושים כי ידיע להוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין וכו' כן עשו השלמים האלה כי הם אמרו הנה משה אמר כי לא נמות במלחמה כי אם נמלט ונצליח וכו' דעו איפה כי לא על מנת כן אנחנו עושים שיעשה לנו נס כי אם אדרבא אנחנו הולכים למסור עצמנו על קידוש ה' נגד אשר החטיאונו לאלהי עולם ה' ואם ימיתונו מדינים נחיה לפניו ית' בעשותינו מצוה זאת וזהו וימסרו מאלפי ישראל כי מעתה מסרו עצמן לקדש את השם על שעברו רצונו ית' וכו' ואז חזר והבטיחם משה וכו' והגידה תורה כי הדין עמו ומה גם עתה שקבלו למסור עצמן שהוא כאלו נמסרו כי אותם ואת פינחס בדמיון אחד כי כאשר פינחס מסר עצמו על קדושת ה' כן אלו מסרו עצמם וכו' ע"ש:
המורם מכל האמור הוא שאנשי המלחמה בהליכתם זו על מדין הם יתדמו לפינחס בזה כי כמו שפינחס מסר עצמו בענין זמרי כן הם מסרו עצמן והנה מצינו שבפינחס הקב"ה נתן לו שכרו במעשה זמרי שנתכהן כי הוא לא היה כהן עד שהרג את זמרי וכמ"ש והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל. האמנם ודאי הוא שאין דומה ערך מעשיה' לערך מעשה פינחס כי פינחס הוא מעצמו נתקנא ועוד שבמעשה דידיה השיב החימה מעל בני ישראל כי ע"י מעשיו פסקה המגפה משא"כ במעשה אנשי המלחמה אלו שהלכו על מדין אין דבר זה נמצא והנה בעבור זאת יש לומ' שאם לפינחס נתן לו מעלת הכהונה לו ולזרעו אחריו עד עולם הנה הם לא יזכו במעלה שיתן להם כזה כי אם לפי שעה בעודם עוסקים במלחמה דוקא עד שישובו איש אל ביתו ופינחס גדלו מעשיו על מעשיהם שני מעלות וא"כ מן הראוי שגם שכרו יגדל ב' מעלות והוא שיזכה לו ולזרעו והם אפילו לעצמם לא יזכו כי אם לפי שעה ולא בכל ימיהם ועכ"פ איך שיהיה הנה הם יש להם מן הדין ליטול מעלה כדרך מעלה שנטל פינחס בקנאת ה' ורק ההפרש שלהם שאינם זוכים במעלה שנוטלים בעבור זאת כי אם לפי שעה בהיותם במלחמה:
וא"כ השתא נחזי אנן מה מעלה יש להם ליטול והנה בפינחס מצינו שנטל מעלת הכהונה שנעשה אז כהן מה שלא היה כן מקודם והא ודאי שאין יכולים אנחנו לומר שהם ג"כ יקחו מעלה זו לפי שעה שיהיו נמי במדרגת כהנים דז"א דבשלמא פינחס היה עיקרו לוי וא"כ השתא מה שנעשה כהן עלה מדרגה אחת על מדרגתו שעלה ממדרגת לוי למדרגת כהן ואמנם הם שהיו ישראלים איך יתכן שיהיו במדרגת כהנים שיעלו בזה ב' מדרגות ביחד מן מדרגת ישראל למדרגת כהן כי ידוע הוא שאין לעלות ב' מדרגות ביחד וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' קרח שתמה מרע"ה על קרח שהיה לוי ועלה בדעתו להיות כהן גדול ותמה עליו איך נפל בדעתו דבר זה שיעלה ב' מדרגות כאחד ע"ש וכן נמי ידוע דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ובמלכותא דארעא אין יכולים להעלות האדם ב' מדרגות בפעם אחת כי השר הממונה על מאה אין יכולים לעשותו שר האלף בפעם אחת אלא תחלה מעלים אותו להיות שר על חמש מאות ואח"ך יהיה שר האלף וכן ע"ז הדרך הוא בכל וא"כ גם כאן א"א שיעלו ב' מדרגות ביחד ועוד נמי דלא עדיפי הם מפינחס דהלא פינחס בעצמו לא עלה כי אם מדרגה אחת והם נמי צריכין לעלות מדרגה אחת וא"כ השתא צריכין להיות אז במדרגת לויים דוקא:
ובזה אתי שפיר הטעם בס"ד והוא דלעולם אנשי המלחמה נמי ג"כ צריכים ליתן עשרה מן חמש המאות ואמנם מאחר דבאותו זמן שהיו במלחמה הם צריכים לעלות וליקח מדרגת הלוים א"כ השתא הגם שהם צריכים ליתן עשרה עם כל זה מזמן היותם שם במלחמה הם זכו בעשרה שיש ללויים חלק בכל חמש המאות שמצד חלקם כי זה ידמה כמו לוי שיש לו חטים שזוכה במעשר שלו לעצמו ואמנם עכ"פ צריך להפריש מעשר מן המעשר וליתנו לכהן וכן נמי כאן הגם שהם זכו באותם עשרה שעולה מצד חלקם מזמן היותם שם במלחמה משום דהם חשיבי באותו זמן כמו לויים עם כל זה הם מחוייבים להפריש מן המעשר וליתנו לכהן כדין הלוי שחייב להפריש מן המעשר וליתנו לכהן וא"כ מן העשרה הנז"ל שעולים מן חמש המאות שזכו בה לעצמם הם חייבים ליתן ממנה אחד לכהן שהוא מעשר מן המעשר ולכן צוה הש"ית שלא יתנו כי אם אחד מן חמש המאות לאלעזר הכהן שהוא בשביל מעשר מן המעשר ואמנם מן מחצית בני ישראל הב' צריך שיקחו הלויים עשרה מן חמש המאות ואז אפשר שגם הלוים עצמם יתנו מחלקם מעשר מן המעשר וזה אין צריך לצוות להם בהדיא כי כבר צוה אותם ללוים בדבר ה' דין זה שצריכים ליתן מעשר מחלקם לכהן ולמה צריך לצוות אותם פעם ב' והם ידעו ויעשו מעצמם ולא הוצרך לצוות בשביל אלעזר הכהן כי אם כנגד מחצית אנשי המלחמה דהוי דבר חדוש:
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה וגו'. יובן בס"ד לרמוז שישראל בידרו ממצרים ר"ב ניצוצות ובזה וינצלו את מצרים. גם ידוע שישראל נקראו בנים למקום שנא' בנים אתם לה' אלהיכם זכר כאן ה' אלהיכם לרמוז לבחינת שם הו"יה ולבחינת השכינה וכמ"ש רז"ל כל ישראל בני מלכים הם והנה ידוע ששם הו"יה ב"ה מספרו ר"ס כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ועשר פעמים כ"ו גי' ר"ס וכמ"ש רבינו האר"י ז"יעא זלה"ה על פסוק וירא ה' כי ס"ר לראות ע"ש. גם ידוע כי השכינה יש לה מדת שבעה בסוד בת שבע ובזה יובן ומקנה ר"ב רמז לר"ב ניצוצות קדושה שקנו במעשי' הטובים וביררו ממצרים וזהו היה לבני ראו"בן ע"ה גי' ר"ס רמז לשם הו"יה ולבני ג"ד גי' שבעה רמז לשכינה הכל קאי על ישראל שכל ישראל הם נקראים בני ראו"בן בנים לה' ולבני גד בנים לשכינה. עצום מאד שהר"ב הנז' היו עצומים במעלה הרבה ולכן אחר שראו שהם ביררו הר"ב ניצוצות והצליחו בהם לכן כיון שראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד שהמקום ההוא ג"כ מקום מקנה ר"ל שג"כ יש בו ניצוצות קדוש' שצריך לבררם לכן ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה הדבר כפשוטו והם בני גד ובני ראובן ממש שנתעוררו לשבת במקומות ההם כדי לברר מהם ניצוצי הקדושה כי ידוע שכל השתוקקות ישראל הוא לברר ניצוצי הקדושה. או יובן שמ"ש בני ראובן ובני גד ג"כ אפשר לפרש כפשוטו שבני גד ובני ראובן ממש הם בכלל השבטים וא"כ גם להם היה חלק בר"ב ניצוצות שביררו ממצרים ולכן כשהביטו וראו עתה במקומות האלה שג"כ יש בהם נ"ק נתעוררו ליקח לחלקם הארצות ההם כדי לברר ניצוצות הקדושה אשר בהם ובטחו שכאשר הצליחו בר"ב ניצוצות שהיו עצומים מאד ואפ"ה יכלו לבררם כן יוכלו לברר ניציצי הקדושה שבמקומות האלו ולזה באו אל משה כדי ליטול אותם לחלקם:
הפטרת מטות
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאום ה'. יובן בס"ד לפרש קישור הפסוקים והוא דידוע מה שאמרו המפרשים ז"ל דהטעם שהאכיל הקב"ה מן לישראל שהוא דבר רוחני הוא משום שישראל יש להם דין עבד עברי ובעבד עברי כתיב כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה ולכן רצה הקב"ה ליתן להם לחם אבירים מן השמים שהוא רוחני כדי לקיים בזה מעין מאמר הכתוב כי טוב לו עמך שהוא עמך במאכל כי זה הלחם הוא נמי רוחני מן השמים והוא מזון המלאכים עכ"ד ז"ל ועיין בזה למהר"י אלגאזי ז"ל בנאות יעקב ע"ש. והנה אפשר לומר כי לכן רצה הקדוש ב"ה להוליכם במדבר שהוא ארץ ציה ושממה ארץ לא זרועה כדי ששם לא ימצאו לחם טבעי ואז יוריד להם לחם רוחני מן השמים אבל אם היו הולכים במקום שימצא לחם טבעי אין מן הראוי להאכילם לחם רוחני שהוא הפך הטבעי כי ידוע הוא מ"ש חז"ל שכל זמן שאפשר להתנהג כפי הטבע לא יעשה הקב"ה דרך נס הפך הטבע וא"כ מאחר שהיה אפשר ליתן להם לחם טבעי לא היו ראויים שיוריד להם מן השמים שהוא הפך הטבע גם ידוע שאו"הע הם מכים וחובלים וטורפין ממון מישראל שלא מן הדין והם לדעתם כי לישראל יש דין עבדים והדין הוא דהחובל בעבד כנעני פטור. ואמנם הבל יפצה פיהם שאם יש לישראל דין עבדים הנה יש להם דין עבד עברי ולא עבד כנעני והחובל בעבד עברי חייב וכן אם גוזלו חייב לשלם והנה הראיה שיש להם דין עבד עברי הוא ממה שהוצרך להוליכם במדבר כדי ליתן להם המן וכדי לקיים אז בהם מעין מאמר הפסוק כי טוב לו עמך והנה דין זה כי טוב לו עמך נאמר דוקא בעבד עברי ולא בעבד כנעני. ובזה יובן בס"ד כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך והוא לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ובכח זה שהלכתם בארץ לא זרועה הנה בזה נעשו ישראל קודש לה' שאכלו לחם מן השמים שהוא מאכל רוחני וקדוש ובאכילתם ממנו הנה הם מתקדשים בו וא"כ מכח זה יש ראיה מוכחת שכל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאום ה' שאין יכולים לטעון שיש להם דין עבד כנעני והחובל בעבד כנעני פטור כי מזה מוכח שיש להם דין עבד עברי:
ובזה יובן בס"ד מ"ש הפסוק מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל והוא ע"י החן הגדול שמצא ישראל במדבר שנתן להם הקב"ה לחם מן השמים הנה בזה ממילא נעשו עם שרידי חרב שניצולו מחרב האומות כי אז אינם יכולים לחבול בהם בטענת החובל בעבד כנעני פטור כי מזה החן שמצאו במדבר לאכול לחם מן השמים מוכח שפיר שיש להם דין עבד עברי ולא דין עבד כנעני. או יובן בס"ד מצא ח"ן ר"ת חסד נעורים שהיה לו במדבר אז בזה נעשו עם שרידי חרב וכמ"ש זכרתי לך חסד וכו' וסמך ליה כל אוכליו יאשמו וכו' וא"נ בזכות אותו חסד נעורים בזה ניצולו מן חרב עשו וגם עוד בזכות זאת שיזכור הקב"ה חסד נעורים יבנה בית שלישי במהרה בימינו אכ"יר וזהו הלוך להרגיעו ישראל יה"ר שיבנה בה"מק במהרה בימינו ותראה מלכותו עלינו אכ"יר: