וצוה הכהן ולקח למטהר שני צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. יובן בס"ד דרך רמז והוא שהאדם העושה מצוה צריך ליזהר שיעשנה בשלימות שלשה אלה שהם מחשבה דבור מעשה שאם הוא נזהר במעשה לעשות המצוה כאשר הוא חייב בה לא יבא להקל בה במחשבה לחשוב מחשבות שאינם לכבוד ורצון הבורא ית' או לדבר בה דברים אסורים אשר לא צוה ה' כי המחשבה הרעה ודבור הרע ההוא פוגם את המעשה ההוא והנה המעשה הוא גלוי ומפורסם וניכר לכל אבל המחשבה והדבור הם קטני הכמות הרבה ואינם ניכרי' בעין ולז"א וצוה הכהן הוא הת"ח המוכיח ומלמד דרכי התשובה ולקח למטהר זה הבעל תשובה שבא לטהר עצמו שתי צפורים חיות טהורות שתי צפורים רמז למחשבה ודבור שיהיו חיות כי כל דבר שיש בו קדושה נקרא חי כי הקדושה היא מסטרא דחיי וצריך נמי שיהיו טהורות שאין בהם נדנוד חטא ובשביל שהם קטני הכמות ואינם ניכרים בחוש לכן רמזם שתיהם יחד אבל המעשה שהוא גלוי ומפורסם רמז בעץ ארז שהוא גבוה הרבה וניכר לעיני הכל יותר משאר אילנות וזהו ולקח למטהר ב' צפורים חיות טהורות רמז למחשבה ודבור ועץ ארז רמז למעשה והכוונה שיהיה לו חיבור שלושה אלה יחד ולא יתפרדו זה מזה ואם תאמר הלא די לנו במה שנשמור חלק המעשה לעשותו כראוי ומה לנו לחוש בחלק המחשבה ודבור שיהיו ג"כ כראוי שאם אנחנו קיימנו המצוה במעשה איך יתכן שיבא זה הדבור הרע שאנחנו מדברים בו או מחשבה רעה קלה הלזו לעשות פגם וחסרון במעשה המצוה ההיא שהיא נראית לעיני הכל בפועל שהיא מצוה שלימה לז"א ושני תולעת כלומר הבט בשינוי התולעת והוא דידוע מ"ש בש"ע סי' פ"ד בדין התולעים שאם לא פירשו ממקום רבייתן מותרי' באכילה אבל אם פירשו מעט נאסרו ע"ש. והנה על זה שמעתי מספרים ששאל מלך אחד לחכם אחד על זאת שאיך יתכן דבר זה בשכל אנושי שזה התולעת אם לא פירש ממקום רבייתו הוא מותר ואם פירש מעט יהיה אסור שאיך יאסר בזה מעט פרישתו שפירש וכאלו מקודם לא היה זה תולע ועכשיו בזה שפירש מכאן לכאן נעשה תולע ואסור והשיב לו החכם אם אתה תמה בזה בשביל שהוא דבר רחוק משכל האנושי אל תתמה על זה דיש דוגמתה בטבע וא"כ תמה על עצמך והביא לו כף קטן וא"ל למלך שירוק בו ורק ואח"ך תכף אמר למלך שיחזיר זה הרוק לתוך פיו ולא קבל המלך שנמאס ממנו אזי אמר החכם למלך והלא בזה הרגע היה הרוק הזה תוך פיך ואיך בזה הרגע שפירש מפיך לתוך הכף אתה מואס בו וחשוב אצלך כמו גרף של רעי וא"כ תמה על עצמך ע"כ שמעתי. איך שיהיה מצינו ראינו בתולע שהוא משתנה מן ההיתר לאיסור בזה המעט פרישות שפירש ממקום רבייתו וכאלו מקודם לא היה תולע ועכשיו נעשה תולע וא"כ גם בזה. שאמרתי לך שמעט דבור רע ומעט מחשבה רעה שיהיו עם המעשה יפגמו ויקלקלו אותה אל תתמה בזה כי כמו זה התולע שפירש מעט ממקום רבייתו נשתנה דינו מהיתר לאיסור כן זה המעשה בזה המעט שפירש ממקום רבייתו ע"י דבור רע או מחשבה רעה נתקלקל ונשתנה מטוב לרע ח"ו ולז"א ושני תולעת שתשים נגד עיניך ולבך שנוי התולעת שהיא משתנית מהיתר לאיסור בדבר מועט וגם עוד אל תתמה שאיך זה הדבור שהוא מעט הכמות פועל לעשות כמה תקונים למעלה ושכמעט כל תקוני הבעל תשובה תלויי' בדבור וכן נמי המחשב' שהיא מעט הכמות לז"א ואזוב שתשים נגד עיניך ולבך האזוב שהוא קטן מכל העשבים וגם שהוא מצוי לכל ובזול הרבה ואפ"ה תמצא שכל הטהרות תלויים בו כמו טהרת פרה אדומה וטהרת המצורע וגם בפסח במצרים כתיב ולקחתם אגודת אזוב וא"כ גם אתה אל תתמה על הדבור כי אמת שהוא קטן הכמות עכ"ז הוא רב האכות שהכל תלוי בו וכן ה"ה נמי במחשבה כי מאן דאיהו זעיר איהו רב:
או יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מה שיש לרמוז בס"ד בפסוק אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע ויובן בס"ד כי הנה הבעל תשובה צריך לתקן עצמו ע"י שלשה רפואות אלה והם צום קול ממון דהיינו תענית צדקה תורה ולז"א אם אחרת יקח לו כלומר שעשה תשובה וזכה להיות בריה חדשה וכאלו נשמה אחרת באה לו או שבאמת זכה ע"י תשובתו שיבא לו נשמה קדושה הנה צריך להתחזק בשלשה סמי הרפואות האלה והוא שארה רמז לתורה שהוא מזון נפשיי שנא' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שנקראת בשם אכילה ושתיה. כסותה רמז לממון שהוא מכסה את המומין של הבני אדם בין שהם מומי הגוף בין שהם מומי הנפש והוא שאם האדם יש בו כמה עבירות והוא עשיר אין מי שיהרהר אחריו וידבר בעדו וכולם חולקים לו כבוד ומחזיקים אותו לצדיק ואם יכתבו לו כתב יעשו לו בהלצה כמה תוארים הראויים לצדיקים גמורים משא"כ העני אם יעשה מעט עבירות קלות מדקדקים אחריו וחובטים אותו במקלות וזה אין מי שיפתח פיו כנגדו לאמר מדוע ככה עשית אפילו אם יעבור על כמה עבירות ביום אמר וכן ה"ה במומי הגוף שאם יש לעשיר כמה מומין ומכות טריות עכ"ז ואוהבי עשיר רבים והכל יבואו להסתופף בצלו ולהקביל פניו משא"כ העני אם הוא מעט בעל מום סורו טמא קראו למו כטומאת השרץ ורבים יחרפוהו ויתלוצצו עליו והנה כל זה הוא מסיבת הממון ונמצא שהממון הוא טבעו לכסות מומי הבני אדם הרעים גם עוד הוא מכסה חרפת העני שאם זה העני יתנו לו ממון לא תגלה חרפתו ובושתו לעיני העולם וא"כ יש לתאר לממון שם כסות ולז"א וכסותה שהוא רמז לממון שראוי לתארו בשם כיסוי ועונתה לשון עינוי רמז לתענית הוא הצום הנה כל שלשה אלה לא יגרע ממנו אלא יהיה זהיר בהם תמיד כדי שבזה יתמידו בו שרשי העבודה לעבוד את ה' ולא ישוב לכסלה ואם שלש אלה לא יעשה לה לנפש בתמידות ויצאה ממנו חנם יען כי אין כסף מלשון נכספה וגם כלתה כלומר שלא יהיה לו עוד השתוקקות ותאוה לעבוד את ה' וממילא מעט מעט יחזור לסורו הרע כי השלשה אלה הם מתמידים בו ההשתוקקות והתאוה של יראת ה' והם שרשי העבודה:
ובזה יובן ולקח למטהר ב' צפורים חיות טהורות ב' צפורים רמז לב' דברים הנז"ל שהם צום ממון ורמוזים בר"ת וס"ת צפורים שהוא אותיות צ"מ ונשארו אותיות אמצעיות פר"י ר"ל שהם עושים פרי טוב לאדם בעו"הז ובעו"הב גם לרמוז שאם יראה האדם שהצום מחסד חלבו ודמו והצדקה מחסרת ממונו הנה יביט אל הפרי היוצא מן האילן שהוא בל יצא כי אם אחר העידור והניכוש שיעשו כאילן שיקצצו ממנו הענפים שנתרבו בו גם אחר שיוציא הפירות לא יתקיימו כ"א בלתי שישייר מהם לארץ שיהיה קל המשא ונמצא שהחסרון בזה הוא ריוח ויתרון וכן הוא בתענית וצדקה דמה שנראה לעיניך שהוא חסרון הנה אין זה כי אם יתרון ולכן באו אותיות פר"י בתוך אותיות צום וממון לרמוז לזה איך שיהיה הנה אומרו ב' צפרים חיות טהורות רמז לצום וממון שצריך שיהיו נקיים וברים בלתי התערבות ואמר עץ ארז רמז לקול היא התורה שנק' עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ודימה אותה לארז לרמוז שהיא גבוהה ורמה מן הכל והנה אם אחרי עשותו כל אלה יבא מזה להתגאות לאמר בלבבו מי צדיק כמוני היום ויאות לי הפאר והמעלה להתעלות על כל בני האדם לז"א ושני תולעת שאם ראית שנמשך לך גאוה ממעשיך הטובי' הנז"ל אזי כדי להתגבר על היצר ולהשפיל עצמך תזכור שסופך להיות אצל התולעת בקבר ואמר ושני רמז לשינוי שישתנו תוארו ומראהו בקבר ואם תהיה זהיר לזכור זה תמיד על לכך אזי בטוח שתהיה עניו מאוד ולז"א ואזוב שהוא רמז לענוה וכמ"ש המפרשים ז"ל כי האזוב רמז לענוה על שם שהוא שפל ונמוך הרבה:
או יובן בס"ד לרמוז ולקח למטהר ב' צפורים וכו' והוא כי ידוע ששורש חולי הנפש הוא בא מן הלשון ע"י הדבור הרע שמדבר בו וידוע שהצרעת היא באה בעון לש"הר וא"כ עיקר טהרת המצורע צריך להיות נזהר בדיבור וכן הוא לכל הבא לטהר עצמו מטומאת היצ"הר וכמ"ש בגמ' דמגילה סמא דכולא משתקותא והנה ידוע שהש"ית ברא ב' חומות ללשון לבלתי ידבר בו דבר איסור והם השפתים והשיניים והנה זה שפרץ ב' חומות אלו וחטא בלשונו ועתה רוצה לחזור בתשובה וליטהר הנה אז צריך ליקח ב' צפרים חיות טהורות רמז לשפתים שהם שתים זו למעלה מזו והם רכים כבשר הצפור ומצפצפים ועץ ארז רמז לחומה הב' והוא של השיניים שהם קשים כעץ והכוונה שיקחם לקדשם שיהיו שומרים במשמרתם ולבלתי יפרוץ בם עוד ואם תאמר הלא ערבך ערבא צריך דהלא הלשון לא יוכל לדבר בלא תנועת השפתים וא"כ למה לא תייחס אותו לשפתים ולא מבעייא שלא הניח להם חומה אלא הם עשויים חומה ושמירה ללשון לז"א ושני תולעת כלומר הבט נא בתולעת אשר תתהווה בתוך התפוח וכיוצא שאינה מתחלת לאכול כ"א מבפנים ואח"ך תצא לחוץ וכן כל פרי שמתליע הנה הוא מתליע מבפנים ואח"ך יתפשט לחוץ וא"כ גם זה העון של לש"הר ושאר דבור אסור לא יתחיל כי אם מן הלשון שהוא בפנים ולא מן השפתים שהם מבחוץ ולכן עיקר השמירה והחומה צריכה להיות ללשון דווקא שאם הוא נקי כולם נקיים וברים:
ויובן עוד בס"ד לרמוז בזה דהנה הוצרך ליקח למטהר ד' מינים לטהרתו והם צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזוב לרמוז לבירור ניצוצי הקדושה המעורבים בדצ"חם שצריך המטהר שבא לתקן ולטהר נפשו הפנימית להתאזר ולהתעורר ע"י טהרתו ותקון מעשיו לבררם ולהעלותן למעלה לשרשם העליון. או יובן בס"ד לרמוז שהוצרך לד' מינים לרמוז לד' עולמות שהם אבי"ע שיתאזר ע"י טהרתו ותקון מעשיו ליחדם ולכלול אותם יחד וכן נמי שיביט ליחד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה ביחודא שלים:
או יובן בס"ד לרמוז שמביא ד' מינים רמז לד' כתות שאונם מקבלים פני שכינה והם כת שקרנים ליצנים חנפים מספרי לש"הר וכל חטא ד' כתות אלו הוא בלשון ולכן זה שחטא בלשונו ובא מתוך זה לידי צרעת צריך שיביא לו בטהרתו ד' מינים כדי שמעתה ומעכשיו יהיה זריז ונזכר לשמור עצמו מד' מיני איסורים הנז"ל התלויים בלשון:
ובזה יובן בס"ד הטעם שאמר רבי יוחנן אסור לישב במזרחו של מצורע תוך ד' אמות ולמה נקט ד' אמות ולא יותר אלא זה רמז לד' מיני איסורים הנז"ל התלויים בלשון והצרעת באה ע"י חטא הלשון ולכן נקט ד' אמות שצריך להתרחק מד' מיני איסורים הנז"ל:
והנה הלש"הר הוא חמור יותר מג' כתות הנשארים שהם חנפים ושקרנים וליצנים יען כי המספר לש"הר הוא חוטא ומחטיא אחרים אותם המקבלים ממנו הלש הר וידוע כי המחטיא אחרים אין קץ לעונשו וגם עוד שהוא הורג ג' וכמ"ש חז"ל והוא גורם שנאת חנם בעולם אשר בשבילה נחרב ב"המק ומשלח מדנים בין אחים עד שאין יכולים לדוד שנים כאחד. ובזה יובן בס"ד הפסוק תחת שלוש רגזה ארץ השלוש כתות שהם שקרנים ליצנים חנפים אבל תחת ארבע היא כת הרביעית של מספרי לש"הר הקשה מכולם לא תוכל שאת כלומר לא תוכל שאת הבני אדם שע"י הלש"הר לא יוכלו לדור שנים כאחד ולא תוכל שאתם כי הלש"הר גורם שנאה עצומה בין הבריות:
והנה בגמרא אמרו מאי תקנתיה שלא יספר לש"הר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה וכו' והיא סברת ר' אבא בר חנינא והנה המפרשים ז"ל כתבו כי הרמב"ם ז"ל חילק הדבור לחמשה חלקים. הא' נקרא מצוה בו והוא דבור של תורה ותפלה. הב' נקרא נזהר ממנו והוא של לש"הר ושאר דבור אסור. הג' נקרא נמאס והוא של דברים בטלים ודברי הבאי. הד' נקרא אהוב הוא שבח המדות השכליות. החמישי נקרא מותר והוא דבור של משא ומתן ושאר צרכי הגוף עכ"ד ז"ל:
ובזה יובן בס"ד לרמוז שומר מצוה לא ידע דבר רע והכוונה על חלק הנקר' מצוה בו שהוא דבור של תורה אם האדם שומר זה החלק הנקרא מצוה והיינו שיעסוק בתורה תמיד אזי לא ידע דבר רע הוא הלש"הר שינצל מלש"הר וכסברת ר' אבא בר חנינא דס"ל מאי תקנתיה שלא יכשל בלש"הר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה וכו':
והנה האדם צריך לכלול גם חלק הנקרא מותר שהוא של משא ומתן ושאר צרכי הגוף בחלק הנקרא מצוה שהוא של תורה והכוונה שיעשה כל משאו ומתנו ושאר צרכיו כולם בנויים ומיוסדים ע"פ חוקת התור' ומשפטה ושתהיה כל כוונתו ומשאו ומתנו ושאר צרכיו לש"ש בשביל קיום התורה והמצות. ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשו רז"ל מן המותר בפיך והכוונה לרמוז על הנק' מותר שהוא צורך המ"ומ וכיוצא שג"כ צריך לכלול בו תורת ה' שיעשה האדם משאו ומתנו ושאר צרכיו ע"פי הנהגת חוקת התורה וזה מ"ש מן המותר בפיך כלומר שתהיה כלולה נמי מחלק הנקרא מותר שהוא בפיך כי הוא אחד מחמשה חלקים של הדבור שבפה:
ובזה יובן בס"ד לרמוז באות פ"ה כי אות פ"ה המילוי שלה ה"א שהיא גי' חמשה והכוונה לרמוז שיש בפה חמשה חלקים של דבור:
והנה הרב עוללות אפרים ז"ל כתב שהדבור הטוב הוא נחלק לחמשה חלקים ע"ד שאמרו רז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ובמקום אחר אמרו רז"ל על הדין ועל האמת ועל השלום והנה בין כולם תמצא חמשה דווקא כי אמת היינו תפלה ע"ד הפסוק קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת ותפלה היינו עבודה ונמצא שנצטוינו על ה' מיני קול. הא' לדבר בתורה כמ"ש למען תהיה תורה ה' בפיך. הב' התפלה והיינו העבודה. וג' ג"ח שעיקרה בדבור וכמ"ש הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בי"א. הד' הוא הדין שאומר בפיו איש פ' חייב איש פ' זכאי וזה תלוי בדבור. הה' הוא השלום לעשות שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וזה תלוי בדבור הפה ע"כ תורף דבריו בקיצור ותמצאו שם באורך ע"ש:
ונמצא לפ"ז שהעולם עומד על חמשה מיני קול הנז"ל ובזה יובן בס"ד לפרש הקול קול יעקב כלומר ה"א קול צריך שיהיה קול יעקב והכוונה שצריך להיות שלם קול יעקב בחמשה מיני קולות שהעולם עומד עליהם כנז"ל:
ובזה יובן בס"ד הטעם שהמשמח חתן וכלה זוכה לחמשה קולות יען כי הפ"ור היא לצורך קיום העולם כי לא תוהו בראה לשבת יצרה ולכן המשמח לזה החתן שנשא אשה כדי לקיים מצות פ"ור שהיא ישוב העולם זוכה אז לחמשה קולות כנגד חמשה קולות הנז"ל שעומד העולם עליהם:
והנה ודאי אם יזכו ישראל לקיים ה' קולות אלו כתקונן ודאי עת רצון לגאולה כי הכל תלוי בזה וכמו שמצינו לרז"ל שאמרו על כל פרט ופרט ממין החמשה קולות הנז"ל שהוא מסוגל לגאולה והוא כי התורה מסוגלת לגאולה וכמ"ש ע"פ בזאת יבא אהרן אל הקדש גם התפלה שהיא בכוונה היא מתקנת העולמות ומעלה הניצוצות כולם וממילא יבא הגואל במהרה בימינו אכי"ר. גם הג"ח היא מקרבת הגאולה וכמפורש בכמה מקומות בדברי רז"ל גם דין אמת לאמתו ג"כ הוא מסוגל לגאולה וכמפורש בגמרא גם השלום נמי כתבו רז"ל בכמה מקומות שהוא מקרב הגאולה וא"כ בכל חמשה קולות הנז"ל מצינו בהם שהם מסוגלים לגאולה וא"כ השתא אם כל ישראל יקיימו כל החמשה קולות הנז"ל כראוי הנה בלי ספק שהגואל בא יבא ברנה קל כנשר ורץ כצבי וגם כי ע"י החמשה קולות אלו תתחבר ה"א אחרונה שמספרה חמשה עם השם הנכבד בסוד תשובה שהוא תשוב ה"א:
והנה מענין לענין נבא בס"ד לבאר דברי הפסיקתא רבתי והובא בילקוט משלי ע"פ חזית איש מהיר במלאכתו וז"ל מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלים נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלים ואני איני מעלה יצא חוץ לעיר וראה אבן אחת ופתחה וסדקה ואמר להעלותה לירושלים נזדווגו לו חמשה בני אדם א"ל מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים א"ל תן לנו חמשה סלעים ואנחנו מעלים לך את אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים בקש ליתן להם הסלעים ולא מצאם נכנס ללשכת הגזית א"ל שמא מלאכי השרת הם וקראו עליו הפסוק חזית איש מהיר במלאכתו עכ"ל ע"ש. ויובן בס"ד דרך רמז והוא כי ר"ח היה עני כמ"ש וחנינא בני די לו בקב חרובין ראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים כלומר שיש להם ממון ועושים מצות הצדקה ומעלים לירושלים של מעלה כי ע"י מצות הצדקה מיחדים העולמות ומתקנים אותם וראה שהוא לא יש לו מעות לעשות צדקה כמותם לכן בחר לעשות התקונים ע"י יחודים והכוונות בסודות העליונים שמכוין בדעתו כי יש כמה יחודים וכוונות הידועים ליודעי חן שיכולים לתקן בהם העולמות ולהמשיך בהם אורות נשגבים ועליונים ולכן יצא חוץ לעיר כדי לעשות שם התבודדות כי ענין היחודים צריך לו התבודדות ומקום נסתר כדי לטהר המחשבה או שיצא חוץ לעיר הכוונה כי הגוף נקרא עיר כמ"ש עיר קטנה ואנשים בה מעט והנה הגוף מצדו לא יחפוץ כ"כ להביט בדברים העליונים ולעסוק בזה אבל הנפש הוא תכרוחנו לזה ולז"א יצא חוץ לעיר כלומר חוץ משורת הטבע הגוף הנקרא עיר כי הוא נתן דעתו להביט בדברים העליונים לתקנם ע"י כוונת ויחודי השמות הידועים לו באופן שמה שעושים אחרים על ידי מצות הצדקה הוא יעשה אלף פעמים כנגדם ע"י הכוונות ויחודי השמות הידועים לו והנה אחר שהפשיט מחשבתו ושכלו מזה העולם והתחיל להביט בעולם העליון ובמה שצריך לתקנו ראה אבן אחת שצריכה תקון והוא רמז לבחי' המלכות שנקראת אבן כנודע והיא צריכה תקון לתקנה ואז נתעורר ע"י הכוונות הידועים לו ופתחה מלשון פתח הסמדר כלומר שהמשיך לה אורות עליונים מלמעלה לתקנה ולהגדולה או ופתחה מלשון פתוחי חותם שהמשיך אורות מלמעלה וקבעם בה להגדילה ולהעלותה וסדקה רמז לנסירה שתיקנה בסוד הנסירה ואמר להעלותה לירושלים כלומר שאז אמר יחודים וצירופים הראויים לזה כדי להעלותה לירושלים ר"ל להעלות בחי' המלכות למקום בחי' הבינה שנקראת ירושלים של מעלה כנודע. נזדווגו לו חמשה בני אדם רמז ששלחו לו אז מן השמים נשמה א' קדושה מלמעלה בסוד העיבור להתעבר בו לפי שעה כדי לסייעו באיזה מצוה פרטית שעושה גם ידוע שכל נשמה היא כלולה מחמשה חלקים והם הנקראים נרנ"חי ולז"א נזדווגו לו חמשה בני אדם שהוא רמז על הנשמה שבאה לו בשלימות חמשה חלקים נרנח"י שבה וקראם בני אדם הוא על שם כי כל הנשמות היו כלולים באד"הר ולכן קראם בני אדם הוא אד"הר גם כללות הנשמות למעלה הם עומדי' בצורת אדם הנק' אדם העליון ולכן קראם לחמשה חלקים שהם נרנ"חי בני אדם והוא ברוב קדושתו הרגיש בחמשה חלקים הנז' שבאו מחדש לסייעו והצדיק הקדוש כזה יוכל להתפשט ולדבר עם הנשמה וא"ל מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים כלומ' אם תסייעוני בזה התקון שאני עושה א"ל תן לנו חמשה סלעים רמזו לו על כי הוא כל כחו בתיקונים העליונים הוא בפיו וא"כ תן לנו חמשה סלעים רמז לחמשה חלקים הטובים של הדבור שכתבנו בס"ד שעליהם העולם עומד והם של תורה ושל תפלה ושל ג"ח ושל הדין ושל השלום כלומר תן לנו כח מכל חמשה חלקים הטובים האלו ואז אנחנו נסייע אותך בזה שנעלה אבנך לירושלים ומה שקראום סלעים לרמוז בתנאי שיעשה אותם חזקים כסלעים ולא חלשים ורפויים והכוונה שיהיו כתקונן לש"ש ובמחשבה קדושה ובזה אז יהיו חזקים ואבירים לפעול פעולות רמות ונשגבות למעלה או שרמזו לו תן לנו חמשה סלעים רמז לקיום חמשה חומשי תורה שתתן לנו כח מקיום חמשה חומשי תורה שהם כללות כל המצות ואזי אנחנו מעלים אבנך לירושלים שנסייע בזה התיקון והעליה שאתה רוצה לעשות ואמנם הוא ובלבד שתתן אצבעך עמנו כלומר שגם עתה שאנחנו באנו עמך לסייעך אל תתעצל מלעשות עוד יחודים וכוונות אלא צריך שגם מעתה ומעכשיו תכוין ותיחד היחודים הראויים לזה בכל יכולתך וזהו אצבעך מלשון אצבע אלהים היא ר"ל שתתן כל היכולת שלך עמנו ואזי מנך ומינן מסתייעא מלתא לעשות התקון הגדול של עלייה זו נתן אצבעו עמהם כלומר שכן עשה באמת שעשה כפי כל היכולת שלו בזה ואז נמצאו עומדים בירושלם והכוונה שקאי על בחי' המלכות שעשה תקון עלייתה והעלה אותם למקום הבינה שהיא ירושלים של מעלה ומה שאמר עומדים לשון רבים ולא אמר עומדת בירושלים הוא לרמוז על כללות המלכות בשלימות כי המלכות היא ב' בחינות ולכן אמר עומדים לשון רבים לרמוז על ב' הבחינות שבה ששניהם עלו למעלה:
בקש ליתן להם הסלעים הכוונה כי הנה ידוע שלפעמים שולחים מן השמים נשמה לצדיק אחד שתשאר אצלו אתו עמו בסוד הגלגול עד יום סלוקו מן העולם יען כי אותה הנשמה היא ג"כ צריכה תקון וחסר ממנה איזה מצוה ושולחים אותה לצדיק כדי להשלימה ואמנם יש לפעמים ששולחים לו הנשמה להתעבר בו רק לפי שעה ואותה הנשמה היא אינה חסרה כלום ורק שאם רואים שזה רוצה לעשות מצוה אחת שכבר במצוה זו השתדלה בה נשמת איזה צדיק עליון מכבר הנה לזה שולחים לו אותה נשמה להתעבר בו לסייעו עד שיעשה אותה מצוה ויגמור אותה ואז תחזור אותה הנשמה למקומה למעלה ולא תשאר כי יש עיבור שהוא לפי שעה דווקא כנודע והנה זאת שבאה לו היא אינה צריכ' שום תקון ולא באה להתעבר בו כי אם לטובתו דווקא לסייע את נשמתו באותה מצוה. והנה הצדיק הקדוש ר"ח ב"ד הוא חשב שאלו הנרנח"י שבאו לו עתה מחדש הם באו אצלו באופן שיהיו נשארים אצלו תמיד כדי להשלימם במה שצריכין להשלים ולא יסתלקו ממנו ולכן אח"ך בקש ליתן להם הסלעים כלומר לתת להם חלק מן הסלעים שהם רמוזים לחמשה חלקים פעולות הטובות הנז"ל או מה שהם רמוזים לתורה כנז"ל והכוונה שרצה לתת להם חלק ממעשיו הטובים כרי להשלים חסרונם ולא מצאם שהרגיש אז ברוח קדשו שכבר נסתלקו ממנו ועלו למעלה למקומם העליון ולא נשארו אצלו. נכנס ללשכת הגזית ששם חביריו חכמי הדור להתבונן עמהם על זאת וא"ל שמא מלאכי השרת הם כלומר שהם לא באו לעסוק עמך בתיקון זה לצורך עצמם אלא הם לא באו כי אם לשרת את נשמתך לטובתה לסייעה בתיקון זה ולא בשביל להשלים עצמם כי הם אינם צריכים כלום כי כבר הושלמו ולכן תכף בגמר התקון נסתלקו ועלו למקומם ומה להם לישאר אצלך. או יובן שקראום מלאכי השרת לרמוז כי כבר הם השלימו תקונם הצריך להם מכבר ושוב עוד אינם מצווים במצות התורה כי כבר קיימו כל הצורך וא"כ אז נעשו כמלאכי השרת לענין זה שהמלאכים אין עליהם חיוב עשיית המצות ואלו ג"כ הגם שהיו מצווים מ"מ כבר השלימו הכל ואז נעשו פטורים כמלאכי השרת ולכן אמרו שמא מלאכי השרת הם ולזה לא באו כי אם לפי שעה בשביל טובתך דוקא: