הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. פירש"י ז"ל אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו ובלשון זה כבר דשו ביה רבים ואפשר לפרש בס"ד ע"ד דאיתא בגמרא גבי לוי בר סיסי ששלחו רבינו הקדוש ז"ל להיות רב ודיין בעיר אחת ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה בכבוד גדול וכל מה ששאלו ממנו לא ידע להשיב כלל וכשבא לפני רבינו הקדוש ידע להשיב על הכל וא"ל רבינו הקדוש למה לא ידעת להשיב להם בעת ששאלוך א"ל שעשו לו בימה גדולה והושיבוהו בכבוד גדול וזחה דעתו עליו ושכח תלמודו ע"ש נמצא שמי שהוא חכם ורוצים להעלותו לגדולה מן הקצה אל הקצה על הרוב תזוח דעתו עליו ולא תשאר בו חכמתו כבראשונה. והנה כאן גבי יוסף שהיה חבוש בבור ובפתע פתאום נתבקש לפני המלך שנצטרך אליו המלך לפרש לו חלום הא ודאי צריך שתזוח דעתו עליו ולא תשאר בו חכמתו כאשר היתה אתו ולז"א הנמצא כזה ופי' רש"י ז"ל אם נלך וכו' הכוונה שאפי' אם תניחו במונח שיש באשר הוא שם איש חכם כמותו במדרגה אחת אבל עכ"ז אם נלך ונבקשנו לאותו החכם דהיינו שנהיה אנחנו צריכים אליו לבקש אותו עכ"ז הנמצא כמוהו דהא ודאי כשיראה שאנחנו מבקשים אותו וצריכים אליו תזוח דעתו ואותה החכמה שהיה לו לא תשאר אצלו וא"כ אם תניחו במונח שהנה בעתה באשר הוא שם יש דוגמתו בחכמה עכ"ז אם נלך ונבקשנו לא ימצא כמותו כי ודאי יחסר מחמת שתזוח דעתו עליו:
ואפשר לפרש עוד בס"ד טעם על מה שנקוד על תיבת איש זקף גדול והוא דידוע שחוק מצרים הוא שעבד לא ירים ראש ואם כן איך אפשר שימלוך יוסף עליהם להיות שליט על הארץ מאחר שהיה עבד לשר הטבחים ואמנם באמת זה אינו דגבר כיוסף הכל יעידון יגידון עליו שאין נכנס בסוג עבדים ואיש כזה לא ימכר לעבד ומה שהיה בתורת עבד הכל היה בגניבה שגנבוהו ואנסוהו להיות עבד וז"ש הנמצא בזה וא"ת למאי נפקא מינה מאחר דהעיקר חסד ממנו שהוא עבד ואין זקיפה לעבד במצרים דחוק מצרים הוא עבד לא ירים ראשו לז"א איש בטעם זקף גדול ר"ל זהו בכלל איש ואינו בכלל עבד וא"כ הזקיפה היא למי שהוא גדול ולא למי שהוא קטון שתחשבהו לעבד והראיה אשר רוח אלהים בו שיש לו נבואה אלהית ואם היה זה מעיקרו עבד איך תשרה עליו נבואה דמלבד שהנבואה אינה שורה כי אם על אנשים מיוחסים הנה זאת ועוד אחרת שהנבואה צריכ' התבודדות והעבד הוא מושלל מדרך ההתבודדות ומי יניחנו להתבודד וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על דברי שר המשקים שאמר לפרעה ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ע"ש ואם כן איך שייך להכניסו בסוג עבד והשתא הזקיפה שאנחנו זוקפים אינה זקיפה כי אם לגדול שהוא גדול בסוג אנשים ולא קטון בסוג עבדים ולכן הטעם של תיבת איש הוא זקף גדול:
ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום וגו'. י"ל דלכאורה תיבת אני מיותרת והיה די לומר ושמעתי עליך לאמד וכו' ויובן בס"ד דהנה פרעה אותה שעה היה מסוכן בעצמו ממראה החלום והיה רוצה לשמוע פתרון החלום מפי יוסף מהר רגע אחד קודם כדי שאז תנוח דעתו ורוחו וכמ"ש רז"ל ששר המשקים לא הגיד לפרעה על יוסף עד שראה נפשו יוצאה וא"כ בא וראה כמה גדל צער פרעה וכמה הוא רוצה לשמוע הפתרון מהר חיש. ואמנם שיער בדעתו שודאי יוסף לא יקבל לפרש החלום מהר ותחלה יתנהג בדרכי הענוה שיאמר שהוא אינו יודע לפרש חלומות כדרך העולם שהיודעי' באמת אומרי' על עצמם שאינם יודעים ואחרי ההפצרות יגידו נועם אמריהם וא"כ חשש פרעה שישיב לו יוסף מה אנכי שאדע לפרש חלום למלך מה שלא ידעו לפרש כל חרטומי מצרים וחכמיה ומי שאמר עלי ושבח אותי שאני יודע לפרש חלומות טעה בדמיונו ולא כאשר חשב עלי וא"כ מה דביני וביני יהיה עיכוב זמן מה להשיב על דבריו ולהפציר בו ופרעה רוצה שישמע תכף החלום לפרש אותו. ולכן תחלת דבריו הקדים וא"ל ואני שמעתי עליך וגו' תיבת ואני דייקא ר"ל שמן הדרך שלא ישבחו שום אדם למלך בלתי בדבר שהוא ברור אצלם שיש באותו אדם אבל אם בספק ובדרך השערה חשבו כן לא אפשר להזכיר עליו אותו שבח לפני המלך שיחושו פן יבדקנו המלך ולא ימצא בו כאשר אמרו ויהיה חרפה וכלמה להם לפני המלך וא"כ אם האדם ישבח את חבירו בדבר אחד אם אין זה ברור אצלו לא יספר וישבח לפני המלך ורק אפשר לשבחו לפני שאר העם וז"ש ואני שמעתי וגו' אני המלך שמעתי וא"כ בודאי מה ששמעתי הוא ברור בודאי בלי ספק שאתה מפרש חלומות וא"כ לא עת וזמן הוא עתה להתנהג בדרכי הענוה ולומר על עצמך שאינך יודע אלא הטה אזנך מהר ושמע את החלום לפתור אותו:
ויאמר פרעה וכו' אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי וכו'. לכאורה תיבת כל מיותרת והיה די לומר אחרי הודיע אלהים אותך את זאת. ויובן בס"ד כי הנה על מה שאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו וכו' דקדק בזה רבינו מה"רם אלשיך ז"ל דוכי היועץ למלך נתנוהו ורק ישמע חלום לפתור אותו ומי הכניסו לומר ירא פרעה ועוד כי לצבור אוכל אין צורך רק לאיש משתדל ולא נבון וחכם ועוד מה צורך יושת על ארץ מצרים ודי לו יושת להיות אוצר אוכל. ופי' הרב ז"ל שגם זה הוא בכלל פתרון החלום שראה פרעה שהיה עומד על שפת היאור ומן היאור עולות וכו'. וגם אשר ראה שבע שבולים עולות בקנה אחד והוא שיפקיד פרעה איש אחד תחתיו אשר הוא יקבוץ כל האוכל תחת ידו וזה האיש לא ישתרר עליו בלתי פרעה לבדו ולכן ראה פרעה שהוא עומד על היאור כי היאור הוא אותו האיש אשר יצבור בר תחת ידו ומאותו היאור שתחת יד פרעה עולות שבע וכו' שממנו יהיו העולם נשפעים והוא יהיה המשביר לעם הארץ ולכן צריך שלא ישתרר עליו בלתי פרעה כי פרעה ראה שדוקא הוא עצמו לבד עומד על היאור אשר ממנו יוצאות שבע שני השבע וגם אשר השבע שבולים עולות כקנה אחד הפתרון הוא כי האיש ההוא צריך שיהיה נכון וחכם כי הקנה רומז על זה וכמ"ש רז"ל הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה ובינה כד"א קנה חכמה קנה בינה עכ"ד ז"להע"ש. והנה השתא פרעה בא להכריח ב' הכרחיות מזה והוא ממה שלא נחה רוח חכמה לפרש חלום כזה כי אם על יוסף מזה מוכח שאין נבון וחכם כמוהו ועוד הכריח שהפקידות הזאת צריך שתהיה על יוסף והוא דהנה יוסף מלבד שידע לפתור עיקר החלום והוא שיש ז' שנים שבע וז' שנים רעב הנה מלבד זה ידע לפתור שאר דקדוקי' ותוספת עניינים שיש בחלום והוא מה שראה שהוא לבדו עומד על שפת היאור וגם שראה שהפרות עולות מן היאור וגם שראה השבע שבלים עולות בקנה אחד ויוסף פתר אותם שצריך שיפקד המלך פקיד שיהיה שליט על הכל ולא ישתרר עליו שום אדם חוץ מן המלך וגם שיהיה נבון וחכם וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. והנה אמר פרעה בשלמא עיקר פתרון החלום שהוא על שבע ורעב זה צורך גדול להודיע אותו אלהים את יוסף כי לולי יפתר מהיכן היו יודעי' לאצור חטים בשבע בשביל שני הרעב אבל הפתרון של הפקידות הנז' זה אפילו אם לא היה יוסף פותר אותם עכ"ז היה הדבר נעשה מאליו כי אחר אשר ידע פרעה שיש ז' שבע וז' רעב אז ודאי יניח שר אחד מגדולי השרים שלו להיות פקיד על זה לאסוף תבואות בשבע שני השבע בשביל שני הרעב והגם שאין צריך לזה איש נבון וחכם כ"כ אבל עכ"ז מסתמ' היה מניח איש נבון וחכם הגדול שבשריו מאחר שיש לו אנשים גדולים מהיכא תיתי שיניח איש גרוע ודאי יניח מן המובחר ובפרט בדבר כזה שכל העולם יהיו צריכים אליו וא"כ לאיזה צורך גילה האלהים ליוסף גם הפתרון הזה של הפקידות ובודאי לא נגלה לו זה כי אם להורות מן השמים שצריך שיהיה יוסף עצמו הוא הפקיד והשליט על זה שאז יהיה על דרך מאן דקרי אגרתא איהו ליהוי פרוונקא וז"ש פרעה ליוסף אחרי אשר הודיע אלהים אותך דייקא שדוקא לך הודיע ולא לחכמי מצרים וגם זאת היתרה יתירה שהוא את כל זאת כל דייקא ר"ל כל זאת העניינים שפתרת בחלום מענין הפקידות ג"כ א"כ מזה יש להכריח ב' הכרחיות והוא ממה שהודיע אלהים אותך דוקא יש להוכיח שאין נבון וחכם כמוך בכל חכמי מצרים ולכן עליך דוקא נחה רוח חכמה גדולה כזאת וכמ"ש הפסוק יהיב חכמתא לחכימין וממה שידעת את כל זאת והוא גם פתרון הפקידות ג"כ הנה מזה יש להכריח שאתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי דודאי הורה לנו האלהים בזה דמאן דקרי אגרתא איהו ליהוי פרוונקא והיינו שאתה תהיה השליט על זה.
ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. הדקדוק מבואר מאי קא מחדש לו בזה שא"ל אני פרעה וכי לא ידע יוסף שהוא פרעה ויובן בס"ד שפרעה מסר כל השלטנות ביד יוסף ורק פרעה יהיה גדול על יוסף בישיבה שכסאו יהיה עומד למעלה ממנו אבל בענין הממשלה פרעה לא יעשה מאומה כי אם יוסף הוא השליט על הארץ וז"ש אני פרעה ובלעדיך תיבת פרעה דבוקה עם ובלעדיך ר"ל אני וכל איש בלעדיך לא ירים איש מאתנו את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים כי הממשלה והשלטון יהיה בידיך ואתה הוא המוציא והמביא:
או יובן בס"ד פרעה מלשון פרעון שא"ל אני בעל פרעון שפורע טובה שלימה למי שעשה לי טובה וז"ש אני פרעה ר"ל בעל פרעון בדיק בשמיה יען כי ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים וא"כ ראה נא כמה פרעתיך טובה על הטובה של פתרון החלום שפתרת לי:
ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים. י"ל מאי חידוש השמיענו הפסוק שיצא מלפני פרעה דפשיטא הוא שיצא מלפניו ויעבור וכו' ואיך אפשר שיעבור בארץ מצרים בלתי שיצא מלפניו ויובן בס"ד דהנה בא הפסוק להשמיענו חכמת יוסף אשר נתן אלהים בקרבו כי ודאי מי שהוא רוצה להיות שליט על כל הארץ ובפרט בארץ מצרים צריך שיתלמד תחלה התכסיס של הממשלה ודרכי המשפט ונימוס העיר ולפחות צריך לו ב' וג' חדשים עד שיהיה ראוי ובקי בכל זאת ואמנם יוסף הצדיק מרוב החכמה אשר נתן אלהים בקרבו הכל השיג והבין מדעתו בלתי שישב תחלה ללמוד בזה ותכף כשיצא מלפני פרעה עבר בכל ארץ מצרים למשול בממשלתו ולעמוד על משמרתו ולא ישב תחלה ב' וג' חדשים עם חכמי מצרים ללמוד מהם הטכסיס והנהגת הממשלה וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה ותכף ויעבור בכל ארץ מצרים לעשות ממשלתו:
או יובן בס"ד שהנה מן הדרך והנימוס כשיבא איש לפני המלך כשיצא מאתו לא יהפוך אחוריו אל המלך אלא יניח פניו נגד המלך ויצא דרך פניו בשביל כבוד והנה בא הפסוק להגיד שבח יוסף שהגם שהיה נער ולא ישב עדיין לפני מלכים עכ"ז ידע מדעתו לעשות כבוד מלכות לצאת מאתו דרך כבוד וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה ששם יציאתו כנגד פניו של פרעה מלפני דייקא:
או יובן בס"ד דהנה לכאורה הדבר יפלא בשכל האנושי איך כל כך נתגבר יוסף על מצרים שהיתה כוללת כל הסט"א והיא ערות הארץ והוא שלט על כולם ואין פוצה פה ומצפצף ואמנם הדבר ידוע כי כל כח הסט"א הוא מכח ניצוצי הקדושה אשר בידם וכשיצאו מהם ניצוצי הקדושה יחלש כחם והיו כלא היו והנה יוסף הצדיק לרוב קדושתו בעמדו לפני פרעה בירר והוציא ממנו ניצוצי הקדושה כדרך שמצינו בגדולי ישראל שהיו מושכים ניצוצי הקדושה ע"י הסתכלות בפנים ועל דרך זה היה ענין שאמרו רז"ל נתן עיניו בו ועשה אותו גל של עצמות וכן מ"ש כל מקום שנתנו בו חכמים עיניהם וכו' וכיוצא בזה וא"כ אחר שבירר והוציא ניצוצי הקדושה מפניו של פרעה שהוא שורש טומאת מצרים שכולם מסתעפים ממנו לכן בזה נתגבר עליהם בפתע פתאום ושלט בכולם ואין פוצה פה ומצפצף וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה ר"ל שהוציא יוסף ניצוצי הקדושה מצד הפנים שלו ובזה נחלשה הסט"א ובזה הכח היה יכול לעבור בכל ארץ מצרים ואין פוצה פה ומצפצף:
או יובן בס"ד דהנה ידוע שזה לעומת זה עשה האלהים וכנגד הקדושה יש גם כן בטומאה והנה כדי להתגבר על פרעה צריך שיהיה לו כח מצד הקדושה שכנגד פרעה ולכן כתבו חז"ל הטעם שהיתה גאולת מצרים ע"י מר"עה דווקא שהוא היה כנגד פרעה כי זה לעומת זה עשה האלהים והשתא גבי יוסף שנתגבר במעלה על פרעה שעשאו גדול ממנו כי בענייני הממשלה והשלטון הוא יותר גדול כי פרעה לא יוכל לעשות שום דבר כלתי רשות יוסף הדבר יפלא איך אפשר שתודה הס"טא ותכנע לקדושה מאליה ולכן אפשר לומר בס"ד דהמשיך הק"בה ליוסף כח אלהי מהקדושה העליונה שהיא למעלה מן המדרגה אשר כנגד פרעה ובזה בע"כ יודה לו ויכנע אליו וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה לפני פירוש קודם ר"ל ע"י מעשיו וצדקתו הוציא כח מן הקדושה ממדרגה שהיא לפני מדרגת פרעה ובזה נתגבר ויעבור בכל ארץ מצרים למשול בכל:
או יובן בס"ד ע"ד מ"ש הרב ערבי נחל ז"ל והבאנו דבריו לעיל בס"ד בפ' לך לך. והוא שכל הנמצאים שמם הוא חיותם שאותיות שמם הם צינורות המשפיעי' החיות להם מלמעלה וז"ש הכתוב נפש חיה הוא שמו ואמנם מה שלפעמים ניתוסף כח וכו' זה נמשך מאותיות המילוי כי גוף אותיות שמו הוא לבדו חיות הדבר בצמצום וכו' ורק שלפעמים לכל אות מן השם ימשך אותיות המילוי אז ניתוסף בו כח ואם יומשך גם מילוי המילוי ניתוסף עוד יותר וכעז"הד ובהעדר קצת מהמילואים יתמעט כחו וכו' עש"ב. והנה מה שנתגבר יוסף הצדיק כ"כ על פרעה שהוא מצד הטומאה ולקח השלטנות ממנו עד שהוא מאליו המליכו על ארץ מצרים ונתמעט כח פרעה כי מעתה לא יוכל פרעה למשול בארץ מצרים כי אם הכל יהיה על גזרת פי יוסף וכמ"ש רבינו מה"רם אלשיך ז"ל ע"פ אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו וכו' שהכוונה שא"ל שהנה מעתה אין אנכי מכנה את עצמי בתואר שררה ובתואר מלך לומר אני פרעה מלך מצרים כי אם אני פרעה נקרא בשמי כאחד העם אך השררה לך תהיה כי ובלעדיך לא ירים וכו' עכ"ד ע"ש. נמצא לפ"ז שיוסף לקח השררה מפרעה ונתמעט כח פרעה וגדולתו ולפי דברי הרב ערבי נחל ז"ל מוכרח לומד שיוסף הצדיק ע"י זכות מעשיו הוציא אותיות מאותיות המילוי שבשם פרעה ולכן בהעדר קצת מהמילואים שלו נתמעט כחו. ובזה יובן בס"ד ויצא יוסף מלפני פרעה מלפני הוא מלשון לפני ולפנים והוא רמז לאותיות המילואים שהם לפני ולפנים בשם וזהו ויצא יוסף מלפני פרעה שהוציא ממנו קצת מאותיות המילואים ובזה נתמעט כח פרעה ולקח ממנו השררה ואז ויעבור בכל ארץ מצרים למשול בהם ולכבוש אותם תחת ידו וגזרתו:
ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. לכאורה י"ל והא כבר אמר בפסוק הקודם וירא יוסף את אחיו ויכירם וגו' ולמה חזר וכפל הדברים פה והיה אפשר לכתוב בפסוק הקודם וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו ויתנכר אליהם וגו'. ויובן בס"ד ע"ד מ"ש רז"ל ע"פ ויאמר את אחי אנכי מבקש ר"ל שאנכי מבקש האחוה שלהם והשיב לו האיש נסעו מזה פירש רש"י ז"ל הסיעו עצמם מן האחוה וכו' ע"ש. והנה כאן היה אפשר לשכל אנושי לחשוב שעל כן דבר אתם קשות וציערם והעליל עליהם כמדגלים את הארץ הוא שנטר להם איבה וכמדתם וכפרי מעלליהם השיב להם וכמו שהם בנפלו בידם נסעו עצמם מן האחוה ועשו בו משפטי נקמות ומכרו אותו ולא הכירו באחוה שלהם כי אחיהם בשרם הוא לכן גם הוא לא הכיר האחוה עתה והתנהג עמהם כאיש זר וציערם בזה. והנה לזה באה תורתנו הקדושה להסיר תועה מלב שוגה ומפתי שאל תחשוב שיוסף עתה הסיע עצמו מן האחוה כאשר נסעו הם מקודם אלא ויכר יוסף את אחיו ר"ל הכיר באחוה שלהם והגם שהם לא הכירוהו מקודם בנפלו בידם וזהו ויכר יוסף את אחיו ואפי' שהם לא הכירוהו מקודם וכל מה שעשה עמהם אינו כי אם לטובתם כדי להקל עליהם מעט מאשמת חטאתם:
ובזה אתי שפיר בס"ד דקדוק ויתנכר אליהם דלכאורה תיבת אליהם שפת יתר והיה די לומר ויתנכר וידבר אתם קשות וגו' ואמנם בזה אתי שפיר כי הוא לא עשה ככה כי אם לטובתם ולא בשביל להעלות חמה ולנקום נקם וז"ש ויתנכר אליהם בשבילם לטובתם ולהנאתם ולא בשביל לנקום נקמתו ולכן וידבר אתם קשות:
ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. יובן בס"ד ע"ד שכ' רז"ל שתפס אותם בשוק של זונות כי הם תכף בתחלת ביאתם הלכו לשוק של זונות כדי לחפש על יוסף כי אמרו יפה הרבה ומסתמא הוא נמצא אצל הזונות ח"ו ולכן הלכו תכף לשם והוא תפסם משם והנה הדרך הוא שאם המרגל פקח הוא וירצה לדעת מצפוני לב השרים יוכל לידע זאת מן הזונות כי הזונות מצויים אצלם השרים והגדולים של העיר תמיד והם מגלים סודם להם וכמו שמצינו במרגלים אשר שלח יהושע הלכו תחלת הכל בית אשה זונה ושמה רחב בשביל להבין ממנה לב המלכים והשרים אשר המה מצויים אצלה ומגלים לה לבם וא"כ השתא א"ל מאחר שתחלת ביאתכם לעיר נכנסתם אצל הזונות זה גילוי מלתא על החשד של המרגלים כי דרך המרגלים להמצא כאן יותר כדי שידעו לב גדולי העיר וז"ש ויאמר אליהם מרגלים אתם ויש הוכחה לזה כי הראיה שלראות את ערות הארץ באתם הם הזונות שהם ערות הארץ ולכן השתא כשחזר וא"ל כן פעם שנית א"ל שנים עשר עבדיך וגו' והנה הקטון את אבינו היום והאחד איננו והכוונה שלזה הלכנו לשם כדי לבקש עליו כי אמרנו שם ימצא:
ויאמרו אליו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל. לכאורה י"ל כי אות הוא"ו של תיבת ועבדיך הוא יתר והוה סגי לומד לא אדוני עבדיך באו לשבור אוכל ויובן בס"ד שא' מהטעמים שהוצרך יוסף לבא למצרים קודם הכל הוא בעבור כדי שיתן שבע גדול בארץ מצרים שלא ע"י השר כי אם ע"י השכינה באמצעות יוסף ואז נמצא שיעקב והבאים מצרימה בשבע שני הרעב מתפרנסים מתחת ידי השכינה באמצעות יוסף ולא מתחת ידי השר וכמו שהאריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ופי' ז"ל בזה מאמר יוסף אל אביו לומר רדה אלי כלומר אלי ולא אל כח מצרים וכלכלתי אותך כלומר בהשתלשלותי מהשכינה ולא ע"י השר שהיה יוסף במצרים כיאור המושך מים ממוצאו להשקות את הגן כן יוסף היה ממשיך שפע מהשכינה אשר אתו להוציא לחם רב ולקיימו מה שלא היה כח רב כמותו ע"י השר השורר על הארץ ע"ש בדברי הרב ז"ל ונמצא לפ"ז כי אחד מהטעמים הוא שביאת יוסף למצרים היתה בשביל האוכל שיתקיים על ידו והנה השבטים ג"כ היתה תחלת ביאתם בשביל אוכל נפשם וכמ"ש הפסוק וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו' וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים והנה הם כשדברו עמו עתה יצא מפיהם דבר אמת והוי כמו ניבא ולא ידע מה ניבא וזה כוונת דבריהם לפי אמתות הענין ויאמרו לו ר"ל לא כמו שאמרת שאנחנו מרגלים אלא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל ותהיה תיבת אדוני דבוקה אל תיבת ועבדיך לכן הוצרך הוא"ו והכוונה הוא לומר שאתה ואנחנו באנו כולנו לכאן לשבור אוכל הכל בשביל האוכל וביאתנו היא בשוה:
זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. יובן בס"ד ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ הנחש השיאני והיינו שבחטא שהחטיא הנחש לאדם וחוה גרם פגם בשני דלת"ין בדל"ת דשם שדי ונשאר ש"י ובדל"ת דשם אדני ונשאר אנ"י וזהו שרמזה חוה הנחש השיאני אותיות ש"י אנ"י שנעשה פגם בדל"ת דשדי ונשאר ש"י ובדל"ת דאדני ונשאר אנ"י עכ"ד ז"ל וז"ש זאת היא השכינה שנקראת זאת כמ"ש בזו"הק עשו ר"ל תקנו מלשון וכן הבקר אשר עשה ואז וחיו יען כי את האלהים היא השכינה שנקראת אלהים אני ירא מלת ירא תתפרש מלשון ראייה ר"ל אני רואה אותיות אנ"י דוקא שנפגם הדל"ת ונשאר אותיות אנ"י וז"ש את האלהים היא השכינה שהיא בחינת שם אד"ני אני ירא אותיות אנ"י אנכי רואה שצריך לתקן לה שם אד"ני שתתקנו הדל"ת ותחברו אותו עם אותיות אני ויהיה אז אד"ני בשלימות:
ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. יובן בס"ד דרך רמז ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל כי גלות יון היה בעון מכירת יוסף ע"ש. והנה ידוע שהיונים גזרו על ישראל ג' גזרות שלא ישמרו שבת ולא ר"ח ולא מילה ולזה רמז להם בזה שאסף אותם אל משמר שלשת ימים כנגד ג' גזירות הנ"ל שיגזרו על היהודים:
ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו זאת רמז לג' מצות הנז'. הזי"ן רמז לשבת שהוא יום השביעי. האל"ף רמז לר"ח שהוא יום הראשון בחדש. התי"ו רמז למילה כי באי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת תתחלף התי"ו במ"ם והמ"ם היא מילה. גם עוד י"ל כי כתבו המפרשים ז"ל משם רבי' האר"י ז"ל שענין המילה הוא לגלות החסדים להמשיכם והנה התי"ו בא"ת ב"ש תתחלף באל"ף ואל"ף בא"ל ב"ם יתחלף בלמ"ד הרי התי"ו יש בה רמז לאל"ף ולמ"ד שהם אותיות אל שהוא חסד כמ"ש חסד אל כל היום הרי רמז להם בתיבת זאת אל שלשה מצות הנז' שישמרו אותם ובזה יכניעו את היונים וזהו זאת עשו וחיו:
וכן היה באמת שע"י ששמרו ישראל ג' מצות אלו ומסרו עצמם עליהם לכן נתגברו עליהם וניצולו מהם ובזה יובן בס"ד טעם בעת שמדליקין הנרות לומר על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות שעשית וכו' שנזכיר ג' תוארים אלו נסים גבורות תשועות וסימנם גת"ן והם כפי נסחת הל"ו תיבות שהביא הכלבו ז"ל ועיין בטור וב"י ז"ל כי ג' תוארים אלו הם כנגד ג' מצות הנז' שניצולו ישראל בזכותם:
ואמנם אגב אורחין צריך להבין הנוסח שנאמר בשעת הדלקה הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמך וכו' דמאי תליא זה בזה כדי ליתן טעם ולומר כדי להודות וכו' ויובן בס"ד ע"ד מ"ש הרב שמנה לחמו דהטעם שאין נהנין מנרות חנוכה משום דאיתא בגמרא שאין ליהנות ממעשה נסים ובזה הפי' הרב ז"ל שם הטעם שאומרים תחלה הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים וכו' ומסיים הנרות הללו קדש וכו' ר"ל בשביל כי הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים וכו' ולכן הנרות הללו קדש הם שאין ליהנות ממעשה נסים עכ"ד ז"ל ע"ש ובזה יובן נתינת טעם של כדי וכו' דהנה ודאי צריך לתת טעם למה אין נהנין ממעשה נסים והוא בשביל כדי שאז בזה יזכירו את הנס יותר וכמו הכא בנרות חנוכה שאם מותר להשתמש לאורה לא היה זוכר את הנס בראיית הנרות כל רגע כי זה נעשה אצלו כאילו הדליקה לצורך תאותו וכדרך שעושה לפעמים בחול אבל מאחר שאסור לו להשתמש בה בזה יהיה זכרון הנס יותר כל רגע ולז"א הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם וכו' וא"ת אעיקרא דדינא פירכא למה אסור ליהנות ממעשה נסים לזה נתן טעם וסיים ואמר כדי להודות לשמך על נסיך וכו' ר"ל מה שאין ליהנות ממעשה נסים היא המנורה הוא בשביל כדי להודות וכו' שאז יזכירו הנס כל רגע ויודו הש"ית משא"כ אם היה יכול להשתמש בה לא היה ניכר הנס.
והנה ידוע הוא מ"ש משם רבינו האר"י זיע"א שענין כוונת ברכות הדלקת נר חנוכה הם סובבים על יחוד אחד עליון ושלם הנקרא נר שהוא יחוד הו"יה אה"יה יחוד הו"יה אד"ני יחוד הו"יה אלהים ובברכה הא' שהיא להדליק נר חנוכה נרמזו שלשתם שהם עולים בגי' נ"ר עכת"ד ז"ל. והנה אפשר בס"ד לרמוז במנין הנרות לג' יחודים הנז' והוא כי ליל א' וליל ב' מדליקין ג' נרות וליל ג' וליל ד' מדליקין ז' נרות תכה שלשה על שבעה ותאמר ג"פ שבעה יעלו גי' כ"א כמנין אה"יה שמספרו כ"א גם ליל ב' וליל ג' וליל ד' מדליקין תשעה נרות רמז לשם אלהים ושם אד"ני שיש בהם תשעה אותיות גם ליל ה' וליל ו' מדליקין י"א נרות רמז לו"ה של שם הו"יה ב"ה וליל ז' וליל ח' מדליקין ט"ו נרות רמז לי"ה של שם הו"יה ב"ה הרי שם הו"יה בשלימות הרי יש למצוא רמז לשמות היחוד הנז' במספר הנרות שמדליקין:
או אפשר לרמוז בס"ד במספר הנרות והוא שידוע שמספר התשעה הוא קיים יסוד מיוסד שלא ימוט שכל מה שתוסיף עליו כפל יחזור למספר תשעה כי לכן חותמו של הק"בה אמת יען כי אמ"ת במ"ק ט' וכן ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ג"כ כל א' עולה במ"ק ט' ולכן אומרים ב"ן ולא נ"ב וכאשר כתוב דבר זה בספרי המפרשים ז"ל ברוחב ע"ש והנה כאן במספר הנרות אפשר לרמוז בכולם מספר תשעה והוא שאם תחבר מספר הראש בסוף להיות נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן והוא אם תחבר מספר ליל ח' עם ליל א' הוא תשעה נרות וכן ליל ז' עם ליל ב' הוא תשעה נרות וכן ליל ו' עם ליל ג' הוא ט' נרות וכן ליל ה' עם ליל ד' הוא ט' נרות הרי כל זוג הוא מספר תשעה שהוא מספר קיים ואמתי כי הוא זכר לנס הש"ית שהוא קיים ואמתי:
או אפשר לרמוז בס"ד במספר הנרות והוא כי ליל א' וליל ב' מדליקין ג' נרות רמז שצריך להניח הנרות למעלה משלשה טפחים וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע גם ליל ג' וליל ד' מדליקין ז' נרות רמז לסברת הרב טור ברקת ז"ל והביאו הרב מחזיק ברכה ז"ל שמצוה להניחה למעלה מז' טפחים שצריך שיהיה ממנה עד הקרקע ז' טפחים גם בליל ה' ובליל ו' מדליקין י"א נרות רמז שצריך לכתחלה להניחה למטה מעשרה טפחים דהיינו בתוך העשרה טפחים ולא בטפח הי"א שהוא למעלה מיו"ד דאז דוקא בדיעבד היא כשרה גם מה שמדליקים בליל ז' ובליל ח' רמז למ"ש מו"רם ז"ל בהגהה כיון דהמשכן נגמר בכ"ה בכסליו א"כ הוי קצת יום טוב ואין לחוש כ"כ בסעודות שעושים בחנוכה וידוע שחנוכת המשכן היתה ז' ימים וכנז' במגילת תענית ועיין להרב דברים אחדים ז"ל דף קס"ז ע"א ועיין להרב אליה רבה ז"ל בה' חנוכה אבל חנוכה העיקרי של ימי בית חשמונאי היתה ח' ימים ולכן בהדלקת ליל ז' רמז לחנוכת המשכן ובהדלקת ליל ח' רמז לחנוכה העיקרי שהיא ח' ימים:
ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר"ל בסעודה שתעשה בימי חנוכה צריך שתתן חלק בכוונתך בסעודה זו לשבעה ר"ל בשביל כבוד חנוכת המשכן שהיא ז' ימים וגם לשמונה הם שמונה ימי חנוכה של זמן בית חשמונאי ולז"א וגם שהיא טפילה לגבי חנוכת המשכן לענין זה של סעודה:
והנה גם בהלכות חנוכה אפשר לרמוז בהם בס"ד על מצותיו יתברך כי המצוה נקראת נר דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ורז"ל אמרו שאסור ליהנות מנרות חנוכה ורק ישתמש לנר הנוסף רמז למ"ש שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואמנם אמרו רז"ל אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בע"הז והקרן קיימת לו לעו"הב שהפירות שהם תוספת יש ליהנות מהם בעו"הז:
ומה שאמרו רז"ל ששיעורם עד שתכלה רגל מן השוק ואח"ך מותר ליהנות מהן אפשר לרמוז בס"ד כי זה העולם השפל דומה לשוק כי כמו השוק ימצא האדם בו כל תאות לבו ומבוקשו כי יש בו מינים ממינים שונים ויוכל האדם למצוא חפצי לבו וחמדתו כן העו"הז כל מה שיתאוה לב האדם לעשות יוכל למצוא בו ואין מונעו והכל מצוי ומזומן לפניו וכמ"ש התנא באבות החנות פתוחה והחנוני מקיף וכו' והנה המצות זמנם הוא בעו"הז אבל בעו"הב נעשה אדם חפשי מן המצות וכן דוקא בעו"הז ליכא שכר מצות אבל בעו"הב איכא וז"ש שיעורם למצות עד שתכלה רגל מן השוק ר"ל עד שיפטר האדם מבית עולמו הדומה לשוק ואז אח"ך יכול ליהנות ג"כ בשכר מצותיו:
גם אמרו רז"ל שצריך להטחה למעלה משלשה אפשר לרמוז בס"ד כי כבר ידוע שצריך האדם להשפיע ע"י מצותיו שפע רב בד' עולמות שהם אבי"ע ועולם העליון הוא עולם האצילות שהוא למעלה משלשה עולמות שהם בריאה יצירה עשייה ומי שיש בידו כח לפעול פעולות וליחד יחודים בעשיית המצות גם בעולם האצילות שיעלה כח המצוה ער שם מה נעים גורלו וז"ש צריך שיניחנה למעלה משלשה ר"ל שיעלה עד עולם האצילות שהוא למעלה משלשה עולמות שהם בי"ע:
או יובן בס"ד כי הנה ידוע שיש לאדם בעו"הז ג' זמנים זא"ז והם זמן העלייה וזמן העמידה וזמן הירידה ואח"ך אז יפטר מעו"הז ויזכה לזמן הנצחי שהוא חיי עוה"ב והוא זמן נצחי קיים לעד והנה כבר אמרנו שהמצות אין להשתמש בשכרן בעו"הז אלא יצניעם לעו"הב שהוא זמן הנצחי ולז"א שצריך להניחם למעלה משלשה ר"ל שיצניעם לזמן הנצחי שהוא למעלה משלשה זמנים של עו"הז כנז"ל:
גם אמרו רז"ל שמצוה להניחם למטה מעשרה אפשר לדמוז בס"ד שהנה האדם צריך לקיים המצות שהם חובת הגוף כמו ציצית ותפלין וסוכה ולולב וכיוצא מן ממונו הנשאר בירו אחרי הפרשת המעשר דהיינו שאם יש לו עשרה גרוש יוציא מהם תחלה המעשר שהוא א' מעשרה לצדקה ומן התשעה הנשארים בידו יקח מהם הוצאות לצורך המצות הנז"ל אבל לא יעשה מצות הנז"ל וכיוצא בהם מן מעות המעשר עצמם כי המעשר צריך שיהיה לצדקה ומצות אלו שהם חובת הגוף יקיימם מן התשעה הנשארים בידו וכן לא יאמר האדם אני אוציא מן אלו העשרה גרוש לצורך מצות אלו הנז"ל וכיוצא בהם ואח"ך הנשאר בידי אוציא ממנו מעשר לצדקה אלא צריך שיוציא תחלה מן אותם העשרה גרוש שהרויח גרוש אחד בשביל המעשר ומן התשעה הנשארים בידו יקח מהם לצורך מצות הנז"ל וז"ש מצוה להניחם למטה מעשרה ר"ל שיעשה המצות מן התשעה הנשארים בידו וזהו למטה מעשרה אבל לא להוציאם מכללות העשרה שיש לו:
גם אמרו רז"ל אם הניחה למעלה מעשרים פסולה אפשר לרמוז בס"ד כי ידוע שב"ד של מטה מענישים מן י"ג שנים וב"ד של מעלה עד עשרים שנה וא"כ אם האדם לא תיקן מעשיו לטהר נשמתו עד שעברו העשרים אז מכיון שהגיעו העשרים ועבדו נעשית נשמתו פסולה אליבא דכ"ע בין בב"ד של מטה בין בב"ד של מעלה וידוע דהנשמה ג"כ קרויה נד כמ"ש נר ה' נשמת אדם:
גם יובן בס"ד כי ידוע שמדת התורה הנרמזת בנבואת זכריה בן עדו כמ"ש בעירובין עד שבא זכריה בן עדו ופירשה מגלה עפה ארכה עשרים ורחבה עשר וכי פשטת הוייא עשרים על עשרים ולכן הנרות שיש בהם אור הרומז לתורה דכתיב ותורה אור ארז"ל מדתה עד עשרים:
גם אמרו רז"ל נר שיש לו ב' פיות עולה לו בשביל שנים. יובן בס"ד כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ואין בזה משום ביומו תתן שכרו כי המצות נצטוו ישראל ע"י שליח הוא מר"עה וק"יל השוכר שכיר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו לא המשלח ולא השליח אבל ב' דבורים של אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום הק"בה ישלם שכרם בע"הז ג"כ משום ביומו תתן שכרו. והנה אנכי ולא יהיה לך הגם שהם ב' דבורים עכ"ז מצוה אחת חשיבי יען כי דבור אנכי ה' אלהיך יש בו קבלת אלהותו ית' ודבור לא יהיה לך אלהים אחרים יש בו צווי שלא יעבוד ע"ז והנה אם האדם קבל אלהותו ית' ועבר על לא יהיה לך אלהים אחרים והיינו ששתף ש"ש וד"א ח"ו הנה אפי' דבור ראשון לא קיים וכן אם לא קבל עליו אלהותו ית' וגם לא עבד ע"ז כלל ג"כ לא קיים זה מדבורו י"ת כלום ונמצא ששני דבורים אלו צדיכי אהדדי וכמצוה אחת חשיבי ובאמת שהם נחשבו לב' דבורים מכלל עשרת דברות ובזה יובן בס"ד נר שיש לו ב' פיות ר"ל מצוה אחת שהיא ב' דבורים דהיינו שנחשבת לב' דבורים הנה זאת דוקא היא עולה לו בשביל שנים ר"ל עו"הז ועו"הב כי הקב"ה ישלם שכרם בעו"הז בשביל ביומו תתן שכרו ויחזור ויתן ג"כ עליהם שכר מחדש בעו"הב כי שכר שנתן בעו"הז עליהם אינו חשוב לפניו ית' כלום כי השכר צריך שיהיה נצחי כמו המצוה שהיא נצחית ואין נצחות בעו"הז ונמצא שהעיקר הוא בעו"הב ואמנם משום לקיים מצות ביומו תתן שכרו הנה הוא נותן בעו"הז ג"כ ונמצא שמצוה זו מהנייא בשני עולמות עו"הז ועו"הב וז"ש עולה לו בשביל שנים:
והנה הנס של חנוכה היה בשמן ששרתה בו הברכה והספיק לשמונה ימים כנודע ולכן אפשר לרמוז בס"ד ר"ת בשמן והוא דהנה ידוע דמה שזכו ישראל שבאותו הדור שהצילם הק"בה מהאויבים שלהם ונתגברו עליהם והרגום הוא בשביל שמסרו עצמם על קידוש השם ולכן הק"בה הצילם ולא עזבם ובזה יובן בס"ד לרמוז בתיבת שמן "שלמים "מסרו "נפשם ר"ת שמ"ן "שמרם "מלך "נאמן ר"ת שמ"ן ר"ל בשביל שמסרו נפשם לכן גם הק"בה לא עזבם ושמרם שהוא מלך נאמן. והנה ידוע שהאויבים גזרו עליהם לבטל מהם ג' מצות והם שבת ראש חדש מילה והם לא שמעום ושמרו המצות כראוי והנה כנגד זה הק"בה שלם להם שנקמו משלשה אויבים שלהם והם אנטיוכוס מלך יון ומשנהו נקנור שבא תחלה על ירושלים ומשנהו בגריס שבא אח"ך והנה נקנור ובגריס נהרגו ע"י ישראל אבל נקמה של אנטיוכוס היתה שברח מעיר ממלכתו וכל מקום שהיה הולך היו מצחקים ומלעיגים עליו וקוראים אותו הבורח והיה ללעג וקלס והיה אצלו חרפה זו מר ממות. ובזה אפשר לרמוז בס"ד בתיבת שמן למפרע "נצרו "מצות "שלשה ר"ת שמ"ן וכנגד זה הק"בה שלם להם שנקמו משלשה אויבים שלהם וזהו "נקמו "מאויביהם "שלשה ר"ת שמ"ן. ויש ג"כ לרמוז אופן הנקמה שלהם והוא "שני "משחיתים "נהרגו ר"ת שמ"ן והם בגריס ונקנור שהיו גבורים משחיתים. נ"ס "מלך "שלהם ר"ת שמ"ן והוא אנטיוכוס שברח. וגם אפשר לרמוז עוד בס"ד בתיבת שמ"ן על נרות החנוכה ויובן בס"ד "שמונה "נרות "מדליקין ר"ת שמן גם "מניח "שמש "נוסף ר"ת שמ"ן גם "שמאל "נכנס "מניחם ר"ת שמ"ן כי ידוע שצריך להניח נרות חנוכה בשמאל הנכנס כדי שתהיה המזוזה בימין ונרות חנוכה בשמאל. גם נרמוז בס"ד למ"ש רז"ל כי כל זמן שיעור מצותן אסור ליהנות מהם וזהו "שיעור "מצותן "נאסרים ר"ת שמ"ן גם ידוע שמצוה מן המובחר להדליק בשמן זית וזהו "שמן "מזית "נבחר ר"ת שמן:
גם אפשר לרמוז בס"ד ר"ת בתיבת חנוכה ויובן בס"ד ח' "נרות "ועם "כולם "השמש ר"ת חנו"כה שצריך להדליק בה שמונה נרות ועם כולם יניח עוד נר אחד נוסף והוא הנקרא שמש גם יובן בס"ד "חוצה "נדלקים "וזמנם "כל "הלילה ר"ת חנו"כה והוא כי ידוע שעיקר הדלקת הנרות תיקנו להדליקם בחוץ בר"ה כדי שיראו אותם בל העובדים ושבים גם ידוע שאם לא הדליק אחר שקיעת החמה יש לו זמן להדליק כל הלילה וזהו חוצה נדלקין וזמנם כל הלילה ר"ת חנו"כה. גם יובן בס"ד "חשמונאים "נתגברו והרגו "כל "האויבים ר"ת חנו"כה כי בית חשמונאי הם נתגברו אותו זמן ויצאו להלחם באויביהם. גם יובן בס"ד "נס "כהנים "וגם "חנוכת "המזבח ר"ת חנו"כה שידוע שיש לשמוח בחנוכה בשביל ב' דברים האחד הוא נס הכהנים הם בית חשמונאי שעזרם הקב"ה והרגו כל האויבים והב' הוא בשביל חנוכת המזבח שהיתה באותם הימים וכמ"ש מו"רם ז"ל בהג"ה ע"ש וזהו "נס "כהנים "וגם "חנוכת "המזבח ר"ת חנו"כה:
והנה ראיתי להרב דברים אחדים ז"ל שכתב שהרב צבי ז"ל א"ל בחלום שישית לב לשיחת חכמים שאמרו בגמ' מאי חנוכה ולא אמרו מאי טעמ' נעביד חנוכה אלא שאלו על תיבת חנוכה ע"ש וא"כ לפי דבריו ז"ל מה טוב ומה נעים מאוד להעמיק להרחיב הרמז בתיבת חנוכה בעזה"ו:
והנה בגמרא אמרו מאי חנוכה חנ"ו בכ"ה ויובן בס"ד לרמוז בדבריהם ז"ל ר"ל תניח אותיות חנ"ו כאותיות כ"ה דהיינו תצרף כל אות מן חנ"ו באותיות כ"ה ותעשה מהם תיבה אחת ויהיה אז בזה תיבות חכ"ה נכ"ה הכ"ו ר"ל ע"י שתחכה להקב"ה אזי בזה נכה הכו ר"ל תכה אותם האויבים שכבר הכו הם מקדם והכוונה לומר שאפילו שכבר הם הכו ונתגברו עכ"ז תוכל להורידם ולהשפילם ולהכות אותם וזהו חכה ר"ל אם תחכה להקב"ה אזי קום הכה אותם שהכו אתכם מקודם כי הקב"ה יושיע אותם המחכים אליו ית'. גם יובן בס"ד חכ"ה גימ' ל"ב נתיבות ע"ה נכ"ה גימט' חס"ד עם כולל האותיות הכ"ו גי' א"ל דכתיב חסד אל כל היום:
או יובן בס"ד חנ"ו בכ"ה רמז לכ"ה אתוון דיחוד' דשמע ישראל שהם מסוגלים להכניע האויבי' ולהכריתם וכמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וקאי על כ"ה אתוון דשמע ישראל כנודע והנה ודאי כשנתגברו ישראל על האויבים גם כן נתגברו בזה וזה חנ"ו בכ"ה חנו אותיות נח"ו ר"ל נחו ושקטו בכ"ה בכח כ"ה אתוון דיחודא גם נרמז בכ"ה ב' כ"ה רמז לק"ש דשחרית וק"ש דערבית:
גם יובן בס"ד חנ"ו בכ"ה רמז לחצי השם כי ידוע הוא מ"ש רז"ל שבגלות דיו לעולם שישתמש בחצי השם והנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ כי חלק ה' עמו והוא כי שם הו"יה ב"ה יתמלא בד' מילואים והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ומספרם רל"ב וחצ"י רל"ב גי' קי"ו וזהו כי חלק ה' עמו ר"ל חצי מספר שם ה' הוא גי' עמ"ו שהוא קי"ו עכ"ד ז"ל. והנה בזמן תגבורת ישראל בימי החשמונאים ודאי אם היתה ההשפעה בשלימות היה צריך שתהיה ההצלה שלימה והגאולה שלימה לגמרי ולא לפי שעה כאשר היה בזמן בית חשמונאי דוקא ועדיין היה להם פחד מן מלכי יון ואמנם מפני שעדיין לא נעשה התיקון בשלימות ולא היתה השפעתם כי אם מחצי השם לכן גם ההצלה לא היתה בשלימות כאשר תהיה לעתיד במהרה בימינו א"כיר. ובזה יובן בס"ד חנו ככה כי כ"ף ה"י גי' קט"ו וע"ה גי' קי"ו רמז לחצי השם וזהו חנו בכ"ה רמז לחצי השם דוקא כאמור:
והנה בגלות שדיו לעולם שישתמש בחצי השם יען כי אין השם שלם כי יד על בס יה הנה אנחנו מצפים ומקוים שיהיה השם בשלימות ורוצים שנשפע גם מן החצי הנשאר שהוא קי"ו ובזה יובן בס"ד מ"ש הפסוק בהפטרה רני ושמחי בת ציון כי הנני בא וכו' הנ"ני ע"ה גי' קי"ו רמז לקי"ו הנשארים אביאנה לחברם יחד שיהיה מספר רל"ב בשלימות.
ובזה יובן בס"ד סיום ההפטרה דהוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה כי ידוע שישראל נקראו אבן כמ"ש הפסוק משם רועה אבן ישראל וידוע שישראל עלו במחשבה תחלה להבראות וז"ש והוציא את האבן הראשה אלו ישראל שנקראו אבן והם עלו במחשבה תחלה כשיוציאם מן הגלות המר הזה לחירות להיות להם גאולת עולם אזי תשואות ח"ן ח"ן גי' קי"ו רמז לחצי השני שהוא מספר קי"ו שיתחברו י"ה בו"ה ויהיה השם שלם והכסא שלם ותהיה השפעה שלימה לישראל מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן יה"ר שיבוא הגואל ויתוקן עולם במלכות שדי במהרה בימינו אבי"ר: