סמיכות הפרשה ושמרתם את כל דברי הברית הזאת למען תשכילו את כל אשר תעשון אתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם. יובן בס"ד דידוע מ"ש חז"ל דישראל נידונים בר"ה ביום אבל או"הע נידונים בלילה והנה צריך טעם לזה למה ישתנו בענין זה אלו מאלו ואמנם הטעם פשוט הוא ונמשול משל למלך ששלח אחד אנשי עיר אחת מעיר ממשלתו לבא אצלו להתראות עמהם ולדבר אתם בסדר הנהגתם וכיוצא והנה העניים שבהם כל אחד לקח לו ארבע וחמש ככרות בידו ונסע את רגליו ללכת אל מקום המלך כי אין להם שום סיבה וצורך כדי שיתעכבו כי החמור שאין עליו משא הנה הוא ירוץ ללכת בראש השיירה אבל העשירים שבהם א"א להם ללכת כמו העניים וצריך לעשות בשבילם צידה לדרך מינים ממינים שונים גם צריכים להזמין דורון חשוב בשביל כבוד המלך כי בני אדם שכמותם אין ראוי להתראות פני המלך ריקם וצריך שבבואם אליו יגשו לפניו מנחה הראויה להתכבד וא"כ צריכים הם להתעכב עד שיכינו את המנחה הראויה לכבוד המלך ובודאי שיתאחרו הרבה מאותם העניים. וכן הדבר הוא כאן כי ישראל בעלי חכמה ומדע ויודעים לעשות רצון הקב"ה ויש להם יכולת להגיש לפניו מנחה אשר ירצה בה והיא התפלה שתקנו חז"ל שהיא מלכיות וזכרונות ושופרות ובפרט כי המה עם יודעי תרועה וע"י התקיעות שתוקעים בזה מתקנים כל העולמות ולכן הש"ית ממתין להם ואין דן אותם כי אם ביום שאז יוכלו להכין בו מנחה הראויה להתכבד כי זה לא שייך כי אם ביום משא"כ או"הע כי הם כבהמות נדמו ואין להם שום מדע בכל זאת א"כ למאי נפקא מינה להמתין ולעכב דינם עד היום ולכן הוא דן אותם תכף בליל ר"ה וז"ש ושמרתם את כל דברי הברית הזאת וכו' למען תשכילו את כל אשר תעשון שיהיה להם שכל ומדע שתדעו איך תרצו את הקב"ה במעשיכם הטובים והנהגתכם הישרה ומאחד כי אתם דוקא המשכילים בכל זאת לכן אתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם היום דיקא ר"ל שדן אתכם ביום ולא בלילה כמו או"הע וכמו שדרשו רז"ל ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב וכו' ודרשו רז"ל על יומא דדינא וכאן נמי פי' נצבים הוא לדין:
או יובן בס"ד לפרש הפ' אתם נצבים היום כולכם והוא כי ידוע מ"ש רז"ל ג' ספרים נפתחים בר"ה של צדוקים ושל בינונים ושל רשעים של צדיקים נכתבים ונחתמים לחיים לאלתר ושל בינונים תלויים ועומדים עד ימים שבין ר"ה לכפור אם יעשו תשובה אז יכתבו לחיים ושל רשעים תלויים עד יו"הכ ונמצא שכתיבתן תהיה ג' מדרגות תחלה ואמצע וסוף והצדיקים תחלה ובינונים באמצע הימים ורשעים סוף הכל והנה אותיות התורה עם מנצפ"ך שהם כפולות הם ז"ך אותיות והאל"ף עומד בראש והמ"ם באמצע והת"יו לבסוף הרי אותיות אמת הם תחלה וראש וסוף כנודע והם רומזים לג' מדרגות הנז"ל ולז"א את"ם נצבים היום כולכם ר"ל במדרגת את"ם אותיות אמ"ת שהם ראש ואמצע וסוף נצבים היום כולכם שהוא יומא דר"ה לפני ה' אלהיכם גם אתם אותיות אמת וידוע שהמשקר הוא מכת שאין מקבלים פני שכינה ולז"א אתם נצבים ר"ל ע"י האמת בזה נצבים לפני ה' אלהיכם:
או יובן בס"ד לרמוז בתיבת היום שהוא ה"א יום רמז לחמשה ימים נוראים שצריך האדם להתעורר בהם בתשובה כי למעלה אז יזכר ויפקד בהם והם ב' ימים של ר"ה ויום כפור והושענא רבא שבו החתימה ושמיני עצרת שבו מסירת הפתקין כנודע ולז"א אתם נצבים ה"א יום לפני ה' אלהיכם:
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. יובן בס"ד כי הנה הש"ית ברא בכל אדם רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצות וא"כ בזה לא אפשר שיאמר האדם אין אני ראוי לעשות מצוה זו שהיא יקרת הערך ד"מ שיאמר אין אני ראוי להביא בכורים לפניו ית' ומצוה כזו אין הקב"ה רוצה אותה כי אם מן גדולי ישראל כי כבודו ית' בגדולים להביא לפניו בכורים ומי אנכי שאביא מעט פירות לפניו ית' וירצה אותם ממני וכן כיוצא בשאר מצות דהאומר כן תשובתו בצדו שתאמר אליו הנה הקב"ה לא ברא בך אבר חסר מרמ"ח איברים שהם כנגד רמ"ח מצות וא"כ ודאי הקב"ה רוצה ממך לקיים כל הרמ"ח מצות וקטון וגדול שוים לפניו ית' לענין קיום הרמ"ח מצות כי על הכל מוטל החיוב ולז"א כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך נפלאת מלשון חסרון כמו לא נופל אנכי מכם ר"ל אינה חסרה היא ממך שאתה שלם ברמ"ח איברים שהם כנגד רמ"ח מצות ואין לך אבר חסר וא"כ מזה תדע כי לא רחוקה היא ממך שאין לך לחשוב על שום מצוה לומר שאין אתה ראוי לעשותה ולמיעוט מדרגתך רחוקה היא ממך ורק כבודה בגדולים אלא כל הרמ"ח קרובים הם אליך לעשותם כמו שקרובים לגדול שבישראל:
או יובן בס"ד לפרש כי הנה לב האדם יתמה בקרבו ואפשר לו לחשוב ולומר מאחר שהמצוה היא רוחנית ופועלת בעולם הרוחני ותקון המרות ותוספת האורות למעלה איך אפשר שתתקיים ע"י הגוף הנגוף שהוא חומר גס ועכור כי הדבר יפלא לומר שהגוף שהוא חומר גס יפעול בדבר רוחני וקדוש ומה לתבן אצל הבר וא"כ מכח הפלא הזה כמעט שיבא להכריח שאין בעשיית המצות שום פעולה ותיקון למעלה והנה התשובה לזאת כי ההכרח הזה בטל ומבוטל שאם יתפלא על זאת יותר יש לו להתפלאת על עצמו ממש כי הוא גופו חומר עכור ואיך חשבון בקרבו הנפש שהיא רוחנית בתכלית ואיך תתקיים ותשכון בחומר עכור כזה ואיך יהיו ב' הפכיים בנושא אחד וא"כ מאחר שאתה רואה בעיניך מעשה ה' הגדול והנורא הזה שהוא פלא עצום שמקיים הנפש בגוף א"כ אין לך להכחיש בפעולת מעשה המצות כי כך גזרה חכמתו ית' ואין דבר זה שאתה מתפלא בו יותר פלא מהרכבת הנפש בגוף וז"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום אשר יש לך להתפלאת בה פלא עצום כאמור הנה לא נפלאת היא ממך ר"ל לא יש בה פלא ותימה יותר ממך כי בך עצמך בהרכבת הנפש בגוף יש נמי פלא עצום יותר ויותר וא"כ מזה תבא לידע כי לא רחוקה היא מלמעלה לעשות פעולתה שם כאשר אתה חושב בדעתך כי מחשבה כזאת היא מצד היצ"הר כדי להרפותך מקיום המצות:
והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' לא יאבה ה' סלוח לו וכו'. יובן בס"ד כי ידוע שבזמן שעשו ישראל העגל טען מרע"ה לפני הקב"ה לי צוית ולא להם כדי להצילם לפי שעה מן המקטרג וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ ועתה הניחה לי וכו' כידוע וא"כ השתא יש לך אדם בשמעו את דברי האלה הזאת אין לו פחד כי יאמר גם כי יעבור ויחטא לא יבא עליו שום קללה והוא מכח טענת לי צוית וכו' וז"ש והיה בשמעו והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי דייקא ר"ל שלום יהיה מכח טענת לי צוית וכאשר ניצולו ישראל בעגל מכח טענה זו ולכן עתה כי בשרירות לבי אלך מחמת טענה זו הנה לאיש בזה לא יאבה ה' סלוח לו שלא תועיל כנגדו טענת לי צוית:
והרב הגדול רב חיד"א זלה"ה בנחל קדומים פירש ע"ד שכתבו רז"ל דקודם שברא הקב"ה את עולמו היו אותיות התורה במילואן ואל"ף כתובה אף בלתי למ"ד וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים באף והטיל למ"ד ונעשה אל"ף וזה שמע ועל זה סמך שכבר נתבטל האף שהרי הקב"ה הטיל למ"ד ונעשה אל"ף וזה רמז אשר לבבו פונה ר"ת אל"ף כי על זה סמך לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ותסתלק הלמ"ד וישאר א"ף תחול על ראשו ולכן התורה נתנה בעשן שאם ילמדו לא יש עשן אף כי הלימוד הוא למ"ד ותבא בין האל"ף ופ"ה ונעשה אל"ף ואם לימוד לא יש מסתלק למ"ד ויעשן אף וכו' ח"ו עכ"ד ז"ל ע"ש:
ולפי האמור בזה יובן בס"ד רמז הפסוק טובים השנים מן האחד ר"ל השני אותיות שהם אל"ף ופ"ה שהם אותיות א"ף נעשו טובים מן האחד הוא אות הלמ"ד שבא בתוכם ונתבטל האף ואפשר לרמוז הלמ"ד בתיבת אחד כי אח"ד בגי' י"ג ואות הלמ"ד הוא אות הי"ג שבאותיות התורה כי אות הכ"ף הוא ב' אותיות כ"ף כפופה וכ"ף פשוטה וא"כ תמצא שאות הלמ"ד הוא אות הי"ג שהוא גי' אח"ד ולז"א מן האחד וקאי על הלמ"ד ולזה סיים נמי עוד שם הפסוק וחוט המשולש לא במהרה ינתק ר"ל שאחד שנעשה מילוי האות משולש ע"י אות הלמ"ד שהוטל ביניהם הנה זה לא במהרה ינתק ח"ו ולא יסתלק הלמ"ד. ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' שלשה המה מטיבי צעד ר"ל כשנעשה המילוי שלשה אותיות ע"י הלמ"ד הבא בתוכם בזה נתבטל האף ונעשו מטיבי צעד:
ובזה יובן בס"ד לרמוז נורא תהלות עושה פל"א אותיות אלף שביטל האף ע"י הלמ"ד ועשאו אל"ף אותיות פל"א ובזה יובן נמי הפסוק ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פל"א אותיות אל"ף:
ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' כרמי שלי לפני האלף לך שלמה כרמי רמז לבית המדרש ע"ד שאמרו בש"ס באו רבותינו לכרם ביבנה והכוונה שבית המדרש קורין אותו כרם יען כי שם התלמידים יושבים שורות שורות כשורות הכרם והנה ע"י הלימוד של התורה שיהיה בבית המדרש אזי הלמ"ד ישאר מפסיק בין אותיות א"ף ויהיה אל"ף ולהפך יסתלק הלמ"ד ח"ו ותהיה האל"ף חסרה מן הלמ"ד וז"ש כרמי שלו לפני ר"ל כל עוד שכרמי שלי הוא ב"המד לפני שהוא נשאר קיים ועומד שלא בטלה לימוד התורה אזי האל"ף ר"ל אות האל"ף לך שלמה אותיות שלמה בצי"רי תחת הלמ"ד וקמ"ץ תחת המ"ם ר"ל שתהיה שלמה בלמ"ד ולא חסרה:
והיה כי יבואו עליך הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. יובן בס"ד בהקדים מ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' פני דוד בפ' וילך ע"פ ומצאוהו רעות רבות וצרות שכתב משם ספר הרב לב אריה שהביא שם משם גדול אחד שיש בקללות שבמשנה תורה תרע"ו אותיות כמנין רעות וכנגדן הזכיר כ"ו פעמים השם בקללות הנזכרות שג"כ עולה גי' תרע"ו למתק ולהפך הקללות וזהו כוונת הכתוב רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה' ר"ל רבות רעו"ת צדיק זה מרע"ה אמר כמנין רעו"ת אבל מכולם יצילנו ה' כנגדן אמר כ"ו פעמים ה' ובזה פי' הרב לב אריה ז"ל מ"ש על כי אין אלהי בקרבי שנסתלק שם ה' שמהפך הקללות על כן מצאוני הרעות האלה שבאו הקללות תרע"ו כמנין רעו"ת ובזה פי' הרב חיד"א ז"ל הבה לנו עזר"ת מצר שהקללות שהם תרע"ו יהפכו עזר"ת בכח שמו וזהו עזרת מצר במקום רעו"ת יהיה עזר"ת ואעיקרא יש לרמוז שלכך יש בקללות תרע"ו אותיות לומר דאם יש אחדות ביניהם זה הכולל אחד מצטרף עם תרע"ו ונעשה עזר"ת להגין עליהם עכ"ד ז"ל ע"ש:
ונמצא שהקללות הם יקראו קללות ויקראו ברכות שאם ישראל עושים רצונו של מקום אז יקויים בהם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה ה' דייקא כי שם ה' הוא כנגדן ולהפך ישארו קללות ומה גם דידוע דגם הלשון הזה של קללה יתפרש ללשון ברכה ועל דרך תזרע ולא תחצד תפיק ולא תעייל תעייל ולא תפיק וכו' האמור בש"ס ונמצא שקללות האלו הם יקראו קללות ויקראו ברכות כי הם לפעמים כך ולפעמי' כך מצד לצד. ובזה יובן והיה כי יבואו עליך כל הדברים שהם הברכה והקללה אשר נתתי לפניך שנקראים ברכה ונקראים קללה ב' הפכיים בנושא אחר אז והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ר"ל כשתהיה בתוך הגוים אשר הדיחך שהש"ית שם אשר שם תמצא כל המקרים האלו הנה תשיב אל לבבך לנחם עצמך כדי שלא תתייאש מן הרחמים והוא שתאמר גם כי באו עליך כל התוכחות האלה עכ"ז אין פחד מהם פן יעשו כליה ח"ו אלא יש תקוה להנצל מהם יען כי ה' אלהיך שמה ה' אלהיך דייקא ר"ל כי שם הוי"ה ב"ה נזכר שם בקללות כ"ו פעמים והוא עולה תרע"ו כנגד תרע"ו אותיות של הקללות כדי לבטלם וזהו והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ומה תשיב אל לבבך הוא שתאמר כי ה' אלהיך שמה שנזכר שם בתוכחות הנז' לבטלם וא"כ יש תקוה להנצל מהם ע"י מעשיך הטובים ותשובתך אשר תשוב ולכן ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וכו' והנה אפשר לרמוז עוד כי תיבות והקל"לה אש"ר גי' עז"רת בדקדוק לרמוז שקללות אלו אפשר שיתהפכו לעזרת שיהיה במקום רעות עזרת בכח השם הנזכר שם. ולפי האמור שע"י האחדות יתוסף אחד על מספר רע"ות ויהיה כמנין עזר"ת הנה בזה יובן הפסוק וחוטא אחד יאבד טובה הרבה מלשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים ולז"א וחוטא אחד שמחסד מדת האחדות יאבד טובה הרבה כי הרעו"ת הנז' לא יהיו עזר"ת ובזה יובן בס"ד הכל סר יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד ר"ל מאחר שאין עושה טוב לכן אין גם אחד ר"ל שלא ניתוסף מספר אחד על רעות שתהיה עזר"ת:
ובזה יובן לרמוז בתיבת תרו"עה שהיא אותיות תרע"ו ה' ר"ל תרע"ו אותיות שבספר חמישי שהוא ספר משנה תורה והכוונה כי התרועה היא ילולי יליל לעורר לב האדם שיהיה מיילל על עונותיו ויחזור בתשובה ואם האדם עושה כן שיהיה נאנח ומיילל על עונותיו אזי בהתעוררות תשובה נכונה כזאת שהיא בשברון לב בזה ניצול מתרע"ו אותיות שבקללות משנה תורה שהוא ספר חמישי ולכן רמוז זה בתיבת תרו"עה תר"עו ה':
או יובן בס"ד לרמוז בתיבת תרועה כי ידוע שסוד השופר הוא למתק הדינים להפוך מדת הדין למדת רחמים וידוע מ"ש בגמרא דיבמות אמר רבי יצחק למה נמשלו תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה בגורן ממקום למקום כי תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות והנה ידוע בחינת הו"או דשם הוי"ה ב"ה הוא רחמים ובחי' ה"א אחרונה דין וזהו לשון תרועה עת"ר ו"ה ר"ל כמו העת"ר מהפך התבואה וכו' כן השופר מהפך מדת הדין למדת הרחמים ולכן נרמז זה בתרועה שהיא לבסוף וכה נשלם התקון והפעולה:
ואפשר לרמוז בס"ד בענין השופר כי שופר הוא אותיות פר"שו פר"שו פש"רו והוא כי יש סור מרע ועשה טוב והנה בסור מרע צריך לקיים שנים הא' שיפרוש מן העבירות שבידו ולא יחטא עוד והב' שיפרש חטאיו לפני הקב"ה בוידוי פה כי הוידוי צריך מאוד לבעל תשובה וזהו רמז אותיות השופר שהוא פִרשו פַרְשו ר"ל פרשו מן העבירות וגם נמי תפרשו. אותם בוידוי פה לפני הקב"ה ובענין ועשה טוב על זה רמוז אותיות שפרו שהוא ר"ל שפרו מעשיכם שיהיה לכם מעשים נאים ומתוקנים ובזה אז פשרו לשון פשרה כי תועיל התשובה והמעשים טובים שלכם לעשות פשרה ביניכם ובין המקום בשביל החוב שיש לו ית' עליכם בשביל עונותיכם ולכן נרמז כל זה בשופר שהוא התעוררות התשובה:
ועוד נמי נבא לרמוז בס"ד בענין השופר והתקיעות והוא כי הנה תוקעים ביום ר"ה תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ בתקיעות דמיושב ובעמידה דלחש ג"כ חוזרין ותוקעין כך וכן הוא בחזרת התפלה ג"כ חוזרין ותוקעין כך הרי נמצא שתוקעין י"ח תקיעות מיושב וי"ח תקיעות בעמידה בתפלת לחש וי"ח תקיעות בחזרת התפלה הרי ג"פ י"ח תקיעות והשברים ששה מיושב וששה בלחש וששה בחזרה הרי סך הכל י"ח וכן בתרועה ששה מיושב וששה בלחש וששה בחזרה סך הכל י"ח הרי חמשה פעמים ח"י שהם ג"פ ח"י דתקיעות וח"י דשברים וח"י דתרועה ואפשר לרמוז בס"ד בזה שהוא כנגד נרנ"חי של האדם כי כל חלק מנרנ"חי כלול מנרנח"י והכוונה כדי להמשיך חיות ותקון לנרנ"חי ולכן הם חמשה פעמים ח"י כנגד חמשה פעמים נרנ"חי ואחר גמר החזרה תוקעים עוד עשרה קולות תש"רת תש"ת תר"ת והנה תשר"ת הוא ד' קולות כדי לתקן ולהשפיע בנפש הנקראת כח הגוף שהיא מד' יסודות וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א כי מלבד נפש העיקרית שהיא כלולה מנרנ"חי הנה יש נמי לאדם נפש הנקראת כח הגוף שהיא מד' יסודות כנודע ואח"ך תוקעים תש"ת ותר"ת שהם ששה קולות רמז לחבר נפש הנקראת כח הגוף עם הנרנ"חי שתהיה היא משועבדת לנרנח"י וגם היא תהיה רוחנית שתעשה פעולת הגוף לש"ש או כדי לחבר הגוף עם כולם ולהיות חי:
ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד והחי יתן אל לבו ר"ל וה"א ח"י כלומר ה' פעמים שתוקעין בר"ה מיושב ובתפלה כאמור הנה צריך האדם ליתן אל לבו כי עיקר שמיעת השופר הוא שהאדם יתעורר בתשובה בשמעו קול שופר וכמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו:
ובזה יובן בס"ד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ר"ל פותח את ידיך לקבל פושעי ישראל בתשובה כמ"ש כי ימינך פשוטה לקבל שבים ומשביע לכל חי רצון לכל ח"י דייקא בין לח"י דתקיעות בין לח"י דשברים בין לח"י דתרועה שיתקעו ישראל הכל תקבלם ברצון טוב:
והנה ג"פ ח"י דתקיעה הנז"ל סך הכל גי' ד"ן והנה ידוע מ"ש הרב הלבוש ז"ל בה' ד"ה סי' תק"ץ סעיף ה' בדין אם תקע תקיעה ותרועה ותקיעה בנשימה אחת י"א שיצא דהא מצוה אחת הוא וי"א שלא יצא מפני שהתקיעה היא סימן שמחה ושלוה כמו שנא' וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו' ותקעתם וכו' ותרועה היא סימן בכי ויליל כתרגומו יבבא וכמו שנא' וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם וכו' ואין שמחה ושלוה ובכי ויליל מצטרפין דהא הפכיים הם ולכך לא שייכי להדדי ע"כ ע"ש. והנה לפ"ז ודאי לעת"ל שיעביר הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ ויתבטל היצ"הר ויהיה חירות ממ"המ חירות משעבוד מלכיות אזי לא שייכא עוד תרועה שהיא סימן יללה ולא שייכא כי אם התקיעה שהיא סימן שמחה ושלוה והנה בזמן ההוא לא יהיה כי אם אחדות דוקא ואין פירוד כלל שאז והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
ובזה יובן בס"ד לרמוז מאמר התנא אל תהי דן יחידי ד"ן רמ"ז לד"ן תקיעות הנז' אל תהי בז"הז יחידי בלא תרועה יען כי אין דן יחידי אלא אחד ר"ל לא תהיה הד"ן יחידי דהיינו שיעשו תקיעות דוקא אלא אחד כשיהיה אחדות שלימה ואין פירוד כלל ועיקר אבל כל עוד שיש ח"ו פירוד צריך לעשות זה וזה:
והנה ב"פ ח"י של שברים ותרועה הם גי' אל"ה. ובזה יובן בס"ד מי חכם וישמור אל"ה שיודע לכוין בהם כראוי ואז בזה ויתבוננו חסדי ה' שיתגלו החסדים:
והנה במדת השופר נתנו רז"ל שיעור כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן ואפשר לרמוז בס"ד כי השופר הוא רמז לתשובה והוא המעורר לבות בני אדם לתשובה ונתנו שיעור שיראה לכאן ולכאן לרמוז שבעל התשובה צריך לראות ב' ראיות בתשובתו א' לראות בעניינים שבין אדם למקום והב' לראות בעניינים שבין אדם לחבירו כי על כולם צריך לשוב בתשובה שלימה:
או יובן לרמוז שהבעל תשובה לא יוכל לכבוש יצרו הרע כראוי ולהיות לבו נשבר בקרבו לבלתי יחטא עוד כי אם כשיראה תמיד בדעתו ב' ראיות א' מאין בא מטיפה סרוחה והב' ולאן הוא הולך למקום עפר רמה ותולעה וגם מה שעתיד ליתן דין וחשבון ונמצא שצריך לראות ראיה אחת על זמן הקדום וראיה אחת על זמן הבא וזהו שיאחזנו בידו ר"ל שיאחוז התשובה ולא יעזוב אותה וגם שיראה לכאן ולכאן לזמן הקודם ולזמן הבא:
או יובן בס"ד לרמוז ונקדים מ"ש הרב הצלח ז"ל על מס' ברכות וז"ל ויש שאינו זוכה לעו"הב כי אם אחר מותו אבל יש מתקיים בו עולמך תראה בחייך והוא כי עיקר עו"הב הוא ההשגה שנזכה להשיג את בוראינו ולהדבק בו וכמאמר חז"ל עו"הב אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וע"ז קאמר בברכות והתהלכתי בתוככם ופרש"י ז"ל שאטייל עמכם בג"ע והזוכה בעו"הז לעשיית המצות באהב' גמורה ובחשק נפלא הנה הוא מתדבק כשכינ' וזה מדרגה יותר גבוה מעו"הב כי בעו"הב יש קבול שכר הזה אבל אין שם קיום המצוה כי היום לעשותם ולא למחר ובע"הז יש קיום המצוה וקבול שכר יחדיו מותאמים בזמן אחד וזוכה זה בעו"הז מה ששאר צדיקים זוכים לעו"הב ואולי זה כיוין הפסוק ואוהביו כצאת השמש בגבודתו והנה צאת השמש בגבורה הוא לעו"הב כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעת הימים ואמר ואוהביו זוכים בעו"הז מה שזוכים שאר צדיקים כצאת השמש בגבורתו דהיינו בעו"הב עב"ל ע"ש ונמצא לפ"ז שמי שהוא צדיק גדול בתכלית יוכל להשיג מעלה זו שיהיה לו גם בעו"הז מעין תענוג עו"הב ע"ד עולמך תראה בחייך ונמצא כי התענוג הרוחני הקדוש הוא רואהו ונהנה ממנו בעו"הז ובעו"הב משא"כ שאר צדיקים שאין רואים כי אם בעו"הב וז"ש שיעור השופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן והכוונה שכ"כ ישוב בתשובה שלימה ויקדש עצמו במאוד מאוד ויעלה במעלות רמות עד שיגיע למדרגת הצדיקים העצומים שמקויים בהם עולמך תראה בחייך שמשיגים מעין תענוג עו"הב גם בעו"הז וזהו שיראה לכאן ולכאן ר"ל יראה תענוג הרוחני והקדוש לכאן ולכאן כלומר בעו"הז ובעו"הב:
:
הפטרת נצבים
ובזה יובן בס"ד לפרש כפל הפסוק בהפטרה שוש אשיש בה' ר"ל שוש בעו"הז אשיש בעו"הב שאזכה לאותו תענוג הקדוש בעו"הז ובעו"הב:
או יובן בס"ד דידוע דהנשמה באה לעו"הז משום מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולכן באה לעו"הז כדי שתסגל מצות ומע"ט ואז תהנה מזיו השכינה בשכר מעשיה ולא תבוש גם ידוע דעיקר שכר מצות הוא בעבור השמחה שיהיה לאדם בעשיית המצוה אבל מעיקר מעשה המצוה אין חיוב שכר מצד הדין כי העבד מחוייב לעבוד רבו ולקיים גזרתו בלתי קבלת שכר ואנחנו כולנו עבדי' לו ית' ורק מצד השמחה יש לנו קבלת שכר מצד הדין כי אין העבד מחוייב לעביד את רבו בשמחה וז"ש שוש אשיש בה' ר"ל ע"י השמחה שאשמח בעבודת ה' ובמעשה המצות אזי בשכר זאת תגל נפשי באלהי לעו"הב שתקח שכרם מצד הדין ולא תבוש יען כי קודם ביאת הנשמה לעו"הז הנה כי הלבישני בגדי ישע מזיו אור השכינה חשוב אצלי כאילו מעיל צדקה יעטני ר"ל בתורת צדקה וא"כ מזה יהיה לי בושה כי מאן דאכיל דלאו דיליה וכו' אבל משא"כ עתה בבואה לעו"הז לסגל מצות אזי אין לי בושה כלל אלא הוא כחתן יכהן פאר שיהיה לי פאר בזה כי משלי אוכל וככלה תעדה כליה דייקא שיש כלה ענייה לובשת תכשיטין כמו כלה עשירה אבל הפרש גדול יש ביניהם שהענייה אין לה התפארות וכבוד כ"כ בזה יען שהכל יודעין שאין זו שלה אלא הם בתורת שאלה אצלה אבל העשירה שתכשיטיה הם שלה ממש יהיה לה כבוד ותפארת בזה מאוד וזהו וככלה תעדה כליה ממש:
כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה וכו'. יובן בס"ד הכוונה לומר שצריך תחלה אתערותא דלתתא ואח"ך אתערותא דלעילא וכמ"ש שובו אלי ואשובה אליכם פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של היכל והנה זה כדוגמת הארץ אשר תוציא צמחה שתחלה צריך להיות מעשה ידי אדם בחרישה וכיוצא ואז הקב"ה יוציא הצמח ע"י טל ומטר ובלא"ה לא אפשר לזרוע וכן הדבר הזה וזהו כי כארץ תוציא וכו' כן אדוני ה' יצמיח צדקה ותהלה כי צמח הצדקה ותהלה ג"כ יהיה כדוגמה זאת שצריך לו אתערותא דלתתא תחלה:
לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך וכו'. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל עוד דע כי יש כמו שרשים של נשמות שנשרו בקליפות הם ונשותיהם בת זוגם והזכרים יכולים לצאת עתה בעו"הז מתוך הקליפות אבל נקבותיהם אינם יכולים לצאת עתה כלל עד ביאת המשיח והן עתה טבועות ומסורות ביד הקליפה הנקבה ושכחתי מה שמה אם היא אגרת בת מחלת או נעמה אמם של שדים והנה כל השורש של חור בנה של מרים לא יצאו הנשמות הנקבות שלהם עד ביאת המשיח וכו' עכ"ל ע"ש והנה ידוע שהנקבה מכונית בשם ארץ ולזה בא הפסוק להבטיחנו על זמן המשיח וז"ש לא יאמר לך עוד עזובה ביד הקליפות ולארצך הם הנקבות שלא היו יכולים לצאת מקודם לא יאמר עוד שממה מחמת הקליפות יען כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה וכו' כי לעתיד הכל יתוקנו ולזה ביאר יותר כי יבעל בחור בתולה הבית של בחור תהיה אות שמוש מנוקדת בשו"א ועיקר התיב' תהיה אותיות חור והכוונה שבא לרמוז על שורש חור אשר לא יצאו הנקבות שלהם קודם ביאת המשיח וכמ"ש רבינו זלה"ה וזהו כי יבעל בחור ר"ל בשורש חור בתולה שיצאו אז הנקבות שלהם מתוך הקלי' הנה אותו זמן יבעלוך בניך וגם עוד יהיה שכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך כי זה יהיה בזמן ביאת המשיח:
ובזה יובן בס"ד לרמוז בזה עוד הפ' חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת והכוונה לרמוז חור רמז לשורש חור הנז' כרפס חילק התיבה וקרי בה כ"ר פ"ס ר"ל הנקבה שהיא נקראת כר שנעשית כר לבעלה וכמ"ש חז"ל הנה היא פס מלשון פסו אמונים מבני אדם ר"ל הכר שלהם הם הנקבות נמנעו מהם ולא באו עמהם בעו"הז ונשארו בתוך הקלי' ותכלת אחוז תכלת מלשון תכלית ר"ל התכלית שלהם אחוז כלומר תלוי בחבלי בוץ וארגמן גי' בזמ"ן המשי"ח כי אותיות בחבלי בוץ וארגמן עם האותיות גי' תס"ד כמספר אותיות בזמ"ן המשי"ח שעולים תס"ד עם התיבות וזהו תכלת אחוז ר"ל תכלית של שורש זה אחוז ותלוי בחבלי בוץ וארגמן שהוא גי' בזמן המשיח שבאותו זמן יעלו הכל וכמ"ש רבינו זלה"ה והנה קירוב זמן זה של המשיח הוא תלוי בכמה דברים המסוגלים לזה הא' על גלילי כסף מרמז לצדקה שהיא מקרבת הגאולה ועוד נמי ועמודי שש רמז לששה סדרי משנה דלימוד המשנה מסוגל לגאולה וכמ"ש חז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם יתנו לשון מתניתין וקאי על המשנה וגם עוד מטות זהב וכסף רמז לחיבור ויחוד שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני שהם חסדים וגבורות ע"ל רצ"פת גי' תשע רמז לתיקון היסוד שהוא מדה תשיעי בה"ט עם האותיות גימ' חו"ה רמז לתיקון מדת המלכות שנקראת חוה והוא מילוי שם מ"ה וש"ש רמז לתיקון בחי' פ"ר דינים דמנצ"פך ובחינת ש"ך דינים שעולים גי' ת"ר כמנין ש"ש וד"ר רמז לתיקון הדל"ת דאחד שפגעו בחטאם בע"ז ועשו רי"ש ח"ו וזהו וד"ר רמז לתיקון הדלי"ת שעשו אותו רי"ש ח"ו וסח"רת רמז להשלים אורות המקיפים שיהיו תמיד מקיפים לישראל מבית ומחוץ כי כל אלו הם צורך קירוב ביאת הגואל ב"ב אכי"ר:
בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם. יובן בס"ד בהקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בע"ה בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה וז"ל ודע כי הנה דז"ל בפ"ק דסוטה אמרו על פסוק אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים וכו' כי יש זווג א' וב' דמ"ש קשה לזווגם כקריעת י"ס איירי בזווג שני. דע כי אין הבנת זווג ראשון וב' כפשוטו כי כמה זווגים שניים הם טובים מן הראשונים כמו שראינו בעינינו מעשים בכל יום אבל ביאור הענין הוא יובן במ"ש הסבא דמשפטים בס' הזו' על פסוק אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו והענין הוא דע כי כאשר האדם הוא חדש ר"ל כי אז היא הפעם הראשונה שבא בע"הז ואז בת זוגו נולדה עמו כנודע וכשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו ברגע בלי שום טורח כלל ועיקר ואמנם אם האדם הזה חטא איזה חטא והוצרך להתגלגל בסיבתו אלא שהוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו כנז' שם בסבא דמשפטים שמגלגלים גם בת זוגו שתחזור להתגלגל עמו לטובתו הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה אינה מזדמנת לו ברגע אלא אחר טורח גדול לפי שכיון שנתגלגל על סיבת עון יש מקטרגים עליו למעלה ורוצים למנוע אותה ממנו ומכניסים ביניהם קטטות וע"ז נאמר וקשה לזווגם כקריעת י"ס והוא באופן הנז' כי הוא נקרא זווג ב' ר"ל שהיא בת זוגו האמיתית אלא שכבר נזדווגה לו פעם אחרת בתחלה ועתה בזה הגלגול נקרא גלגול ב' כי אשה היא עצמה הראשונה אבל הזווג הוא שני ולזה לא אמרו זווג שנית אלא שני שחוזר אל הזווג לא אל האשה ובזה ית' לך איך לפעמים נושא אדם אשה בלי שום טורח וקטטה כלל לפעמים ע"י קטטות ומריבות רב עד שיבא לכלל נישואין ואחר שנשאה הם בשלום ובשלוה וזה יורה על היות זווג גמור אלא שהיא זווג פעם שנייה ואלו לא היתה בת זוגו לא היה שלום ביניהם אחר שנשא אותה והנה האמת שהגלגול באנשים ולא בנשים כי הנשים מקבלות עונשם בגיהנם בע"הב משא"כ באנשים הלומדים תורה כנזכר בדרושים אחרים. אמ"ש ז"ס הפסוק פעמים שלוש עם גבר לא אשה ע"כ והטעם לזה כי סוד הגלגול הוא באות ו' שהם שש קצות שבהם נאמר שש שנים יעבוד וכנ"ז בזוהר פ' פינחס בר"מ כי אות י' היא גלג"ל ועם ו' נעשית גלגול אבל בשביעית שהיא נקבה מלכות אין בה גלגול כמ"ש ובשביעית יצא לחפשי חנם ואמנם לפעמים גם האשה מתגלגלת כאשר הוא בסבת בעלה שהוצרך להתגלגל ומביאים עמו אשתו כנז' בסבא דמשפטים בפסוק אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו עכ"ל לשון טהור זלה"ה זיע"א ע"ש:
נמצינו למידין כי זיווג ראשון וב' קאי על אדם אחד עם אשה אחת ולא על אדם אחד עם ב' נשים והנה השתא לפ"ז נחזי אנן גבי ישראל שידוע הוא שיש לישראל עם הקב"ה כביכול כדין אשה ובעלה שנתקדשו לו ביציאתם ממצרים והשתא אם תניח במונח שהיו גירושין גמורים ח"ו לישראל מן הקב"ה בגלות המר א"כ השתא כשיחזור ויקחם בגאולה הוי זווג שני והנה על זווג ב' אמרו רז"ל דקשה כקריעת ים סוף א"כ לפ"ז יש מקום לומר דקשה הדבר לחזור ישראל על מלכותן כי צריך להם זכות רב וגדול מאחר דהוי זווג ב' דקשה כקריעת ים סוף ואמנם באמת זה אינו כי מעיקרא לא היה שום גירושין לישראל מן הקב"ה ועדיין נישואין הראשונים קיימים גם בגלות כי מי כרת אותם וכמ"ש הפסוק איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וא"כ עדיין הנישואין קיימים והכל זווג אחד הוא וא"כ אם ישראל יעשו תשובה בנקל תהיה הגאולה ותחזור העטרה ליושנה מבלתי שום איחור ועיכוב כלל:
והנה ידוע שכל מה שנעשה בגאולת ישראל ביציאת מצרים הוא סימן לגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר. וכמש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והנה תמצא שהגאולה של יציאת מצרים היתה ע"י שליח הוא מרע"ה ואמנם סוף הגאולה והיא המכה אשר יצאו בה ישראל היתה ע"י הש"ית והענין תמוה מדוע היה ככה והיה צריך להיות או הכל ע"י ית' או הכל ע"י שליח ואמנם באמת הדבר מובן כי גאולת יציאת מצרים א"א להיות הכל ע"י ית' שאם היתה ע"י ית' היה צריך שתהיה גאולה שלימה גאולת עולם כי כמו שהש"ית נצחי כן מעשיו נצחים ובאמת שזה לא אפשר להיות כי באותו זמן עדיין לא נגמר התיקון וצריכים להשתעבד בשאר מלכיות ג"כ וכמ"ש הש"ית למרע"ה כמצרים אהיה אשר אהיה ודרשו רז"ל אהיה עמהם בצרה זו אהיה עמהם בצרה אחרת וא"כ בהכרח שתהיה ע"י שליח ואמנם אם באמת היה הכל נעשה ע"י שליח וגם מכת בכורות שהיא מכה שלבסוף א"כ היינו חושבים שגם הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו תהיה ע"י שליח ומהיכן היינו יודעים שתהיה ע"י ית' כי מאחר שהאותות ומופתים שהיו במצרים כולם הם אות וסימן לגאולה העתידה וכמ"ש בימי צאתך וכו' וא"כ גם לדבר זה צריך סימן ולכן היתה מכת בכורות אשר בה יצאו ישראל ע"י הש"ית כדי שתהיה זה סימן לגאולה העתידה שתהיה ג"כ הכל ע"י ית' אלא שההפרש הוא שבגאולה העתידה להיות יהיה הכל ע"י ית' יען כי היא תהיה אחר גמר התיקון ואין אחריה שעבוד:
ונמצא לפ"ז שמכח שהיתה יציאת מצרים ע"י שליח ואפ"ה עיקר התשועה היתה ע"י ית' שהוא הכה כל בכור בארץ מצרים ובזה יצאו הנה מזה מוכח בשורה טובה על העתיד שהגאולה של העתיד צריכה להיות ע"י ית' כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובזה יובן בכל צרתם לו צר ר"ל בכל צרתם שהיה להם במצרים לו צר דכביכול גם לו צר עמהם על צרתם וכ"כ חבבם שהגם שמלאך פניו הושיעם אפ"ה לא גמר הענין על ידי שליח אלא באהבתו ובחמלתו הוא גאלם דמכת בכורות אשר ממנה היתה עיקר הגאולה היתה ע"י דוקא והוא מפני כדי שיהיה זה סימן על העתיד וכאשר הוכחנו בס"ד וא"ת ומה בשורה היא זו אם העיקר חסר ח"ו והוא דמעיקרא קשה הדבר להמצא זכות רב כ"כ לישראל שיהיו ראויים לגאולה יען כי זה חשיב זווג ב' וקשה כקריעת ים סוף וא"כ מי יאמר שיהיה עת רצון על זה ולכן אמר וינטלם וינשאם כל ימי עולם וינשאם לשון נישואין ר"ל דמעיקרא אין כאן זווג ב' כלל אלא הכל זווג ראשון יען הנישואין הראשונים לא נפסקו כלל ועדיין הם קיימים עד עולם א"כ אין לחוש כ"כ לזה:
ובזה יובן בס"ד עוד הפ' בישעיה וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר וכו' והכוונה לומר וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב ואם תחושו פן יגרום החטא ויתבטל הדבר לגמרי ח"ו מפני כי זה הוי זווג שני וקשה כקריעת ים סוף וא"כ בנקל יתבטל ח"ו הנה שמעו נא בית ישראל איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי וכו' וא"כ איך פסקו נישואין הראשונים ובודאי שעודם קיימים והכל זווג אחד וא"כ השתא מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה וכי הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל ועוד אפי' לדעתכם שזה חשיב זווג שני מה בכך דאם זווג ב' קשה כקריעת ים סוף זה הוא לגבי איש ואשתו החמריים אבל לגבי דידי לא נחשב זה לכלום יען כי אנכי בגערתי אחריב ים וכו' וא"כ מה בכך אם הוא דבר קשה הלא כל דבר קשה אצלי הוא קל הדבה וא"כ למה תתייאשו ח"ו מן הגאולה אלא אדרבה צריך לצפות לישועה כמ"ש קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה':