אלה תולדות נח נח. יובן בס"ד כי האדם שהוא נח במדותיו ודיבורו עם הבריות הנה בזה יהיה לו חן בעיני הבריות הרבה שהכל יהיו אוהבים אותו ונמצא שהתולדה והפרי הנמשך מן הנח הוא החן וז"ש אלה תולדות נח ר"ל מי שהוא טבעו נח עם הבריות. נ"ח אותיות ח"ן שיהיה לו חן וחסד בעיני הבריות:
קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם. יובן בס"ד לפרש תיבת מפניהם ע"ד דאיתא במדרש רבה איזהו חמס ואיזהו גזל אמר ר' חנינא חמס אינו שוה פרוטה גזל ששוה פרוטה וכך היו אנשי דור המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תרמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציאן ממנו בדין א"ל הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה גם אני אעשה עמכם שלא כשורה וכו' ע"ש. והנה לכאורה י"ל דאם דור המבול היו נזהרים מן גזל גמור ששוה פרוטה והיו עושים מעשים כאלו כדי שלא יתחייבו בדין א"כ איך דנו דינם בב"ד של מעלה וחייבו אותם והא קי"ל אין ב"ד נזקקין בפחות משוה פרוטה ועוד דר"זל אמ' לא נחתם דינם אלא על הגזל שהוא שו"פ ונמצא דהיו נכשלים בגזל וא"כ למאי נפקא מינה היו נזהרים ליקח מבעל הקופה פחות משו"פ מאחר דלא איכפת להו. ויובן בס"ד ליישב זה והוא דלעולם היו גוזלים הרבה ואמנם כשהיו לוקחים בפני בעל הממון לא היו לוקחים שוה פרוטה כדי שלא יריב עמהם ויביאם לדין אלא היו נזהרים ולוקחים פחות משוה פרוטה הנקרא חמס ולא גזל אבל שלא בפניו היו לוקחים הרבה וא"כ השתא שפיר דנו אותם על הגזל שבידם שהוא הרבה ובזה אתי שפיר דקדוק הפסוק קץ כל בשר בא לפני וא"ת והא מעשיהם של דוד המבול היה שאם אחד הוציא קופה מליאה תרמוסים כל אחד לוקח ממנו פחות משוה פרוטה שהוא חמס ולא גזל שהב"ד אין נזקקין לו לז"א כי מלאה הארץ חמס זה דוקא מפניהם של בעלי הממון ור"ל אל תחשוב שהם עושים חמס שהוא פחות משוה פרוטה בשביל שהם נזהרים בגזל שהוא שוה פרוטה אלא דע כי מה שמלאה הארץ חמס הוא מפניהם של בעלי הממון דדוקא בעת שהיו לוקחים ממונם מפניהם שהיו רואים אותם היו נזהרים שלא לעשות גזל כי אם חמס דוקא שלוקחים פחות משוה פרוטה אבל כשלוקחים ממונו שלא בפניו היו לוקחים הרבה כל מה שיובלו ליקח וא"ב שפיד דנו דינם למעלה:
או יובן בס"ד דקדוק מפניהם ע"ד דאיתא במדרש רבה חמס זה גילוי עריות שנא' חמסי ושארי על בני ע"ש וידוע מ"ש רז"ל סימן לעבירה הדרוקן ור"ל שיהיה לו הדרוקן פנים ובזה יובן כי מלאה הארץ חמס זה גילוי עריות והסימן המעיד על זה היה מפניהם דייקא שהיה להם הדרוקן פנים וסימן לעבירה הדרוקן:
או יובן בס"ד דידוע מ"ש רז"ל בשר רמז על עון ערוה כמ"ש בשבועות אין בשרו אלא קרובו שנא' ומבשרך אל תתעלם ע"ש וידוע מ"ש הרב הון רב ז"ל דכוונת דור המבול שהיו לוקחים פחות משוה פרוטה כדי שלא יזדקקו להם בדין דאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה ואמנם הקב"ה דן אותם תחלה על עון עריות ואח"ך דן אותם על הגזל משום דהדין הוא דאם נזקקו לשוה פרוטה גומרים אפי' בפחות משוה פרוטה ואפי' שזו היא מתביעה אחרת לא איכפא ע"ש. ובזה יובן קץ כל בשר וכו'. ר"ל תחלה קץ כל בשר רמז לעון ערוה בא לפני יען כי מה שמלאה הארץ הוא דוקא חמס ר"ל שדוקא החמס שהוא פחות משוה פרוטה הרשיעו הרבה ומלאה הארץ ממנו וא"כ לא אפשר לדונם תחלה על חמס דאין נזקקין לפחות משוה פרוטה ולכן תחלה בא לפני לדונם על עון ערוה והגם שמסתמא היה ביניהם גזל מ"מ אפשר שלא היה הרבה כמו החמס שנאמר עליו מלאה הארץ וגם נמי לא היה ריבוי כמו עון הערוה שהיה ביניהם ולכן רצה הקב"ה לחייבם בדין עשה תחלה דינם בעון ערוה וגמר אותו בעון חמס שהיה רב מאד שמלאה הארץ ממנו:
או יובן בס"ד דקדוק אומרו בא לפני והוא דאפשר ליישב החקירה הנז' דבאמת הגם שהיה ביניהם חמס והחמס אינו שוה פרוטה וקי"ל אין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוט' מ"מ הא ודאי דמחשבתם היה ליקח הרבה אלא דבעידן מעשה היו נזהרים ליקח פחות מש"פ כדי להמלט מבי דינא אבל בדעת' ומחשבתם ליקח הרבה אם המצא בידם שלא יהיו מכירים בהם הבעלי דבר והנה הגוים מחשבה רעה מצטרפת להם למעשה וכאלו עשו. ולהכי שפיר דן אותם על החמס ואפי' שאינו שוה פרוטה כי תחלת דינם לא היה על מעשה דידהו כי אם על המחשבה שהיתה על הרבה ונגמר דינם גם על מעשה דידהו שהיתה פחות משוה פרוטה והנה לפ"ז ודאי צ"ל שלא דנו את דינם בב"ד של מעלה שהב"ד של מעלה אינם יודעים המחשבה ומוכרח לומר שהקב"ה דן את דינם שהוא יודע המחשבות. ובזה יובן בס"ד קץ כל בשר בא לפני דייקא ולא לפני הב"ד של מעלה יען כי מלאה הארץ חמס מפניהם חמס דייקא שאינו שוה פרוטה ולא אפשר להיות תחלת דינם על זה ומוכרח שיהיה דינם לפני שאני אדון אותם על המחשבה שהיתה על הרבה ממון:
או יובן בס"ד דידוע מה דקי"ל בסנהדרין כולם פתחו לחובה זכאי והנה לפ"ז מוכרח לומ' דדין דור המבול דן אותו הקב"ה ולא לפני ב"ד של מעלה דהנה ודאי דור המבול שהרשיעו הרבה עד למאוד אין מי שילמד עליהם זכות ואם היה בא דינם לפני ב"ד של מעלה ודאי היו פותחים כולם לחובה וממילא היו יוצאים זכאים דפתחו כולם לחובה זכאי דענין ב"ד של מעלה כמו ענין דסנהדרין ושייך בהו האי דינא דכולם פתחו וכו' וכמו דאיתא במפרשים ז"ל וא"כ מוכרח להיות דינם לפני הקב"ה שהוא יתברך דן אותם ולא שייך בזה האי דינא דהוא ית' דן יחידי או יחייב או יזכה אותם. ובזה יובן בס"ד קץ כל בשר בא לפני דייקא ולא לפני הב"ד של מעלה יען כי מלאה הארץ חמס מפניהם וא"כ לא אפשר ששום אחד יליץ טוב בעדם למעלה ואם היה בא דינם לפני הב"ד היה חוטא נשכר שפתחו כולם לחובה זכאי ולכן בא דינם לפני שאנכי אשפוט אותם כמעלליהם.
או יובן בס"ד דקדוק תיבת מפניהם ע"ד שפי' הרב מהר"י בן נעים ז"ל והביאו הרב חיד"א זלה"ה בחומת אנך ע"פ הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו והוא ע"ד מעשה שהיה דפילוסוף גדול ראה פרצופו חכם בחכמת השרטוט ואמר שהכיר בשרטוט שיש לו מדות רעות כגון קנאה תאוה וכיוצא והפילוסיף אמר שהאמת אתו שהמדות וטבע שלו קשה ומכוער אבל הש"ית חונן הדעת ובשכלו גובר על טבעו ומדותיו וז"ש הכרת פניהם ענתה בם דפרצופם מעיד על רוע מעלליהם וחטאתם כסדום ולא תימא דמכל מקום שכלם גובר על תכונתם לז"א לא כחדו מעשיהם ופרצופם שוים ולא כחדו לפרצופם אלא שקולים הם לרעה עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה גבי דור המבול הרשיעו יותר ואם פרצוף פניהם מעיד על מדות רעות הם תפסו מדות רעות והרשיעו יותר ממה שרשום בפרצוף פניהם ולא היו שקולים מעשיהם עם פרצופם אלא הם הוסיפו סרה יותר על מה שרשום בפניהם והנה ידוע מ"ם השימוש בראש התיבה תבא במקום יותר ע"ד מ"ש רעותה הטובה ממנה ובזה יובן כי מלאה הארץ חמס מפניהם ר"ל יותר מפניהם שהרשיעו והוסיפו סרה ותפסו מדות רעות יותר מן הרשום בפניהם:
ויסגור ה' בעדו. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב מג"ע ז"ל בפ' זו שהתיבה היתה ארכה ש' ורחבה נו"ן וקומתה למ"ד סך הכל ש"ף כמספר שם הוי"ה ב"ה ושם אדנ"י בהכאה כזה יו"ד פ' א' ה' פ' ד' ו' פ' נ' ה' פ' יו"ד סך הכל גי' ש"ף וע"ה וד' אותיות גי' שכינה ע"ש ויסגור ה' בעדו ר"ל נתחבר שם הויה ב"ה ושם אדנ"י בהכאה הנז':
ובזה יובן בס"ד המדרש ששמעתי שיש מדרש וז"ל ואף תיבתו של נח במדת הרחמים ומדת הדין נעשית צא ולמד ממדותיה והוא תמוה ולפי"ז אתי שפיר שמדותיה הנז' הם רומזים לשם הוי"ה ב"ה ושם אדנ"י וידוע ששם הוי"ה ב"ה רחמים ואדנ"י הוא בחי' דין.
או יובן ויסגו' ה' בעדו דידוע דשם י"ה לבדו הוא בחי' דין והשם בשלימות כשיתחברו י"ה ו"ה הוא רחמים וזהו ויסגור ה' ר"ל נסגר ונתחבר שם ה' י"ה בו"ה בעדו ר"ל בשבילו כדי שיהיה לו רחמים וינצל.
וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים. הנה חז"ל נתנו טעם ויצא יצוא ושוב שהיה הולך ומקיף סביבות התיבה ולא היה רוצה לילך ממנה מפני שהיה חושדו לנח פן יבא על בת זוגו עיין בדבריהם ז"ל והנה אפשר לתת טעם בס"ד שהיה מקיף סביבות התיבה ולא רצה לילך ממנה והוא ע"ד דאיתא במדרש שאמר הקב"ה לנח בעת שנכנס לתיבה בשביל הבהמות והעופות שכל מי שהזכר הולך אחר הנקבה תקח אותו לתיבה וכל מי שהנקבה הולכת אחר הזכר הנח לו כי דור המבול שינו סדר העולם שדרך העולם הוא שהזכר הולך אחר הנקבה והם שינו דרכם כמ"ש רז"ל ע"פ נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו וסדר העולם אינו כן אלא מים העליונים שהם מים זכרים יורדים תחלה לארץ אצל מים נקבות שהם מי תהום כמה דכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך אלא משום שהם שינו דרכם להוליך הנקבה אחר הזכר כמו כן נידונו תחלה נבקעו כל מעיינות תהום רבה ואח"ך וארובות השמים נפתחו ע"ש בדבריהם ז"ל ובזה השתא יובן בס"ד שפיר הטעם שלא היה רוצה העורב להתרחק מן התיבה אלא הולך ושב בצר התיבה כי הוא ראה שניצול תחלה בשביל שהיה מן אותם שהלכו הזכרים אחר הנקבות וא"כ השתא חשש שאם הוא ילך ויתרחק מן התיבה לנוח במקום אחר השתא אחר שיצאו הכל מן התיבה אז בת זוגו נמי תצא ותצטרך לחפש אחריו ויהיה אז הנקבה הולכת אחר הזכר והוא רצה שתהיה יציאה כביאה כמו שבאו אל התיבה באופן זה שהזכר הולך אחר הנקבה כן תהיה יציאתם מן התיבה ולכן היה הולך ושוב אל צדדי התיבה כדי שתכף כשתצא זוגתו מן התיבה לעוף באויר תכף אז הוא יעוף אחריה ותהיה יציאה כביאה שהזכר הולך אחר הנקבה:
יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו. יובן בס"ד דרך רמז יפת רמז לצדיק שמייפה מעשיו לפני הקב"ה והקב"ה ג"כ מייפה אותו שנותן לו כח ועזר לעבוד עבודת שמים וידוע שהשכינה נקראת אלהי גם ידוע שיש ש"ם ניצוצות שהם רפ"ח וב"ן שצריך לבררם ולהעלותם למקומם העליון וזהו וישכן באהלי אותיות באלהי ש"ם ר"ל שישכן הש"ם ניצוצות בשכינ'. גם וישכן באהלי שם קאי נמי על הצדיק שזוכה לישב במחנה שכינה שנקראת שם ע"ד שכתבו המקובלים ע"פ ויעש דוד שם ובזה שיעשו התיקון בשלימות ויתבררו הכל אזי ויהי כנען זה היצ"הר שהוא ס"מ שנאמר בו כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב יהיה אז עבד למו לישראל. גם רמז בתיבת למו הקץ הכתוב בדניאל שהוא למועד מועדים וחצי והוא הקץ האמיתי ותיבת למו ר"ת למועד מועדים וחצי וכמ"ש רבינו בחיי ז"ל ע"פ וחש עתידות למו וזהו ויהי כנען ס"מ עבד למו למועד מועדים וחצי שבאותו זמן יהיה ועבד ממש בלתי ספק שתכנע הסט"א והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי יה"ר שיבא הגואל במהרה בימינו אכי"ר: