אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יובן בס"ד לפרש קישור הדברים והוא דידוע מ"ש רבי' האר"י זיע"א שרצה הקב"ה לגלגל בי"ב נשיאים אלו נשמת י"ב שבטים כדי להגין עליהם שלא יחטאו ואפ"ה לא הועיל עכ"ד ז"ל. והנה בזה אפשר לתת טעם למה שקרא מרע"ה להושע בן נון יהושע והוא כי ראה ששמות השבטים הם מ"ט אותיות כאשר כתובים באפוד ושמות הנשיאים אלו שהולכים לרגל את הארץ הם מ"ח אותיות ולכן קרא להושע בן נון יהושע שהוסיף לו אות אחת כדי שיהיו אותיותיהם שוות לאותיות השבטים ואז יהיה להם כח ועזר מן השבטים בשלימות כי כבר ידעת שאותיות השם של אדם הם צנורות השפע שלו כי כל דבר שמו הוא חיותו וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל ע"פ נפש חיה הוא שמו והבאנו לעיל בפ' לך לך ע"ש:
ובזה יובן הפסוק אלה שמות האנשים וגו'. והכוונה שאחר שזכר הפ' שמות האנשים אז אמר אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ אלה כאשר כתובים לפניך שהם חסרים אות ממספר אותיות השבטים ולכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע שהוסיף לו אות אחת בשמו כדי להשלים המנין ובזה אפשר לרמוז בס"ד מ"ש וישאוהו במוט בשנים לרמוז הפ' לפי דרכו על שנים מהם שהם יהושע וכלב לאלו דוקא הועיל זכות השבטים להגן עליהם שלא חטאו וזהו וישאוהו במוט אותיות המבטא הם מ"ט רמז לשבטים כנז"ל בשנים הם יהושע וכלב:
ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וגו'. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל דאיך נתן הקב"ה את ארץ כנען לישראל והלא אעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא לא. ותירץ הרב ז"ל דאמרו חז"ל במקום תורה וחכמה שאני שאם א' מן האחין הוא ת"ח שרי לאעבורי אחסנתא מאחיו וליתן לו והנה ישראל ע"י התורה נקראו עם נבון וחכם וא"כ מאחר דיש להם חכמת התורה שפיר לקחו את א"י דליכא בזה חשש אעבורי אחסנתא וכו' דבמקום תורה וחכמה שאני ובזה יובן ויאמר אליהם עלו זה בנגב רמז לחכמה כי ידוע שהחכמה מתייחסת לדרום וכמ"ש חז"ל הרוצה להחכים ידרים והכוונה שיהיה לכם חכמת התורה ואז ובזה ועליתם את ההר של א"י כדי שתוכלו לקחת אותה בלי פקפוק ולכן השתא מאחר שאתם זוכים בה בלתי פקפוק ונדנוד אז הנה בעתה וראיתם את הארץ מה היא שתעלו לרגל אותה ולא תפחדו כי ארצכם היא וזוכים אתם בה אליבא דכ"ע:
או יובן בס"ד לרמוז זה על עת"ל והוא על דרך שאמרו בגמ' דזבחים עורי צפון ובואי תימן התנערי אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום כי או"הע הם בני נח לא הקריבו כי אם עולות שטעונה צפון אבל ישראל הקריבו עולות ושלמים ונמצא מעשיהם בצפון ובדרום כי השלמים בדרום ע"ש. ונמצא שישראל זוכים לעת"ל בהר ציון הוא הר המוריה בשביל שיש להם יתרון על האו"הע בשלמים שהם בדרום ג"כ ואו"הע לא יש להם מעשה דרום כלל וז"ש עלו זה בנגב הוא הדרום ועלו מלשון הקרבה ועי"ז תזכו ועליתם אל ההר הוא הר ציון הר המוריה שתזכו בו כי אז יאמרו בשמים עורי צפון וגו' התנערי אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום והנה הגם שפירשנו בס"ד פ' זה על לעת"ל הנה גם כן יש לפרש אותו על העבר בכניסת ישראל לארץ שג"כ זכו מכח זה והכל אחד:
אפס כי עז העם היושב בארץ. יובן בס"ד לפרש כוונת לשון אפס והוא כי יש אומה שהיא רעה ביותר כמו הישמעאלים יושבי מדברות שהם דרכם לשלול את כל אדם אשר ימצאו ואצלם דבר זה הוא בהיתר גמור לשלול שלל ולבוז בז ולא סגי בלא"ה ואם כן הם רעים וחטאים מאוד בזה ואמנם יש בהם צד חשיבות מצד אחר והוא שהם מקבלים אורחים בביתם הרבה ואפי' אם אין לאחד מהם כי אם כבשה אחת אפ"ה שוחט אותה בשביל האודח גם האדם שנכנס תחת צל קורתם ונפל בביתם אזי מוסרים נפשם עליו וגם אפי' אם הוא אויב שלהם הרבה לא יזיקו לו עוד ואדרבה עושים לו כבוד ומאכילים ומשקים אותו נמצא לפי זה כי הגם שימצא אומה עזה וקשה בעולם וכמו אלו הישמעאלים עכ"ז לא יבצר שימצא בהם עוד צד חשיבות מצד אחר ואינ' רעים בהחלט מכל צד ופנה כי כן הוא צריך להיות בגזירת הבורא יתברך בשביל קיום העולם וכאן המרגלים שרצו להבהילם מפחד אנשי כנען וכן א"ל אפס כי עז העם היושב בארץ דהיינו שאל תחשבו שהם עזים מצד ונוחים מצד כמו הישמעאלים דלא כן הוא אלא אפס כי עז העם כלומר לית בהו צד טיבותא כלל כי דוקא העזות נמצאת בהם אבל לא נמצא בהם צד רחמנות כלל ועיקר. ועוד זאת יתירה שהערים שיושבים בהם בצורות גדולות מאוד ולא שייך שימסרו בידכם וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לעמוד כנגדם ולהלחם בם יען שמי שנמסר בידם בודאי הוא שלא ירחמו עליו וגם הם לא שכיח שיהיו נמסרים בידכם:
או יובן בס"ד לפרש דקדוק אומרם העם היושב בארץ והוא לומר דהנה מן הדרך כי העשיר יענה עזות שיטיח דברים וידבר קשות לאותו אדם שכנגדו כאשר ידבר מי שהוא גבור ואיש מלחמה יען כי יבטח בעשרו והממון שלו יתן לו אבידות לב לדבר עזות אבל אותם שהם מדלת העם העניים והאביונים אינם עזים וקשים כ"כ מצד הטבע ורק מי שהוא יודע בעצמו שהוא בעל גבורה גדולה וידיו רב לו לנקום נקם כאשר יחפוץ אזי גם הוא ידבר עזות. והנה העשירים יושבים בבתים וארמונים גדולים ומגדלים גבוהים אבל דלת העם שהם עניים יושבים על פני הארץ ממש בבתי חומר ולבנים וזה הסימן שבין העשיר לעני ולז"א אפס כי עז העם היושב בארץ כלומר על אותם העשירים היושבים במגדלים ועליות מרווחים אין אנחנו מתפלאים כ"כ על עזותם כי בהנך יש לתלות ולומר אולי אין עזותם זאת מכח גבורתם כי אם יתכן שכל זה הוא מחמת עושרם וטבע העשיר שיענה עזות ואפשר להיות שהם חלושים המזג הרבה אבל הפלא הוא כי עז העם היושב בארץ דייקא כלומר אותם הדלים והפחותים שאין להם יכולת לקנות בתים ולישב בהם כי אם הם יושבים על פני הארץ ממש מרוב עניותם ודלותם ואפ"ה הם עזים מאד שודאי עזות של אלו מורה שהיא באה מרוב גבורתם כי רבה היא עד שאפי' שהם פחותים ודלים הרבה שהם מושלכים כבהמות על פני הארץ ואפ"ה הם עזים וידברו עזות נגד הבא כנגדם וא"כ מזאת תבחנו כמה גבורים גדולים יש שם ולכן מי הוא זה ואיזה הוא אשר יוכל לערוך מלחמה כנגדם. ואם תאמרו שמא דרך אותו המקום לבחור להם לשבת על פני הארץ בבתי חומר ולבנים כאשר הוא מנהג וטבע הישמעאלים שאע"פ שהם עשירים עכ"ז אינם בונים בתים גבוהים ועליות מרווחים והם יושבים ג"כ על פני הארץ בתוך אהלים או תוך בתי חומר ולבנים וא"כ אין מזה הכרח שעזותם מרוב גבורתם ושמא כל זה הוא מרוב עושרם וגאותם לז"א לא כן הוא כי שם אצלם ממש מצאנו הערים שהם בצורות גדולות מאד ונמצא שטבע אנשי אותו המקום אינו כטבע הישמעאלים שמואסים בבניינים אלא אדרבא טבעם ודרכם לבנות בנין מבצר גבוה וגדול מאד ולכן בודאי שאלו האנשים היושבים על פני הארץ כל זה הוא מרוב עניים ודלותם ואם כל הפלא שראינו בהם הוא דווקא בגבורתם כי רבה היא היה גם זה חצי נחמה אבל הנה מלבד מה שנתפלינו מצד גבורתם כי חזקה היא למאד הנה עוד יש להתפלאת בהם מצד הרבוי שלהם כי הם רבים כחול הים והוא הא כי גם ילדי הענק ראינו שם ועוד כי עמלק הידוע יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי בהר והכנעני לא נשאר לו מקום לשבת והוכרח להיות יושב על הים ועל יד הירדן שהוא על אם הדרך באופן שלא נשאר שם מקום ארבע אמות פנוי בלא אנשים וא"כ אפי' אם יהיו אלו נמלים ולא בני אדם ג"כ א"א לעמוד כנגדם כי רבים המה ומה גם שהם עזים וגבורים וגם עוד שהם כמה מיני אומות וא"כ יש לכל אחד שינוי טבע והנהגה וטכסיס לחוד בפני עצמו ולזה כיונו המרגלים לפרוש שמות העממין היושבים שם כדי לתת מורך בלב השומעין ולומר כי לא על אומה אחת אתם באים ללחום כי על כמה אומות ובודאי שהם שונים בטכסיסם והנהגתם זה מזה ואיך תוכלו לעמוד כנגד כולם. ומ"ש והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהד ולא אמרו יושבים בהר לרמוז שהם באהבה יושבים כאיש אחד וא"כ איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק וזה דבר קשה מאוד להלחם בהם:
עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. יובן בס"ד לפרש כי דרך המלחמה כאשר האויב הוא בהר וזה הלוחם הוא בעמק שצריך לעלות וללחום עמו הנה דבר זה קשה מאוד לזה הלוחם התחתון כי איך יגבר על העליון שעומד גבוה ממנו ומסתמא עלאה גובר והנה כאן רוב האויב הוא בהר וכמ"ש והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והם שלשה עממין וישראל צריכים לעלות אליהם להלחם בהם וכמ"ש ועליתם את ההר וא"כ נראה שהוא דבר קשה מאוד להם ולזה א"ל רבותא יתירה שאפי' שאנחנו עלה נעלה שאנחנו תחתונים וצריכים לעלות עליהם עכ"ז אל תפחדו כי בודאי הוא שוירשנו אותה בלי ספק יען כי יכול נוכל לה מלמעלה שיפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו':
או יובן בס"ד לרמוז כי כל כח הסט"א הוא מסיבת ערוב הטוב ברע שאז ינקו מן הטוב ההוא אבל אם ישראל מבררים ומעלים את ניצוצי הטוב המעורבים ברע אז ודאי יחלש כח הסט"א וממילא גם כח האומות יחלש כי הא בהא תלייא ולז"א עלה נעלה ע"י מעשינו הטובים את ניצוצי קדושה וחלקי הטוב המעורבי' ברע ואז ודאי וירשנו אותה ממילא יען כי על ידי הבירור שאנחנו עושים בלי ספק הוא שיכול נוכל לה ומה שכפל הלשון לומר עלה נעלה והוא כי ידוע שכל בירור שיהיה צריך שיהיה ב' מדרגות הא' לברר אוכל מתוך פיסולת ואחר כך יבררו אוכל מתוך אוכל ולז"א על הבירור עלה נעלה ב' עליות ומה שכפלו נמי ואמרו יכול נוכל לה הוא לרמוז מאחר כי יכול תחלה על הרע שהוא שורשם לברר ממנו חלקי הטוב אז ודאי נוכל לה לאותה אומה שתחת חלק אותו הרע שבררנו ממנו הטוב:
או יובן בס"ד לרמוז עלה במילואה כזה עי"ן למ"ד ה"א גי' ר"י כמנין עשרה פעמים אהיה שעולים גי' ר"י וידוע שגאולת מצרים היתה ע"י שם אה"יה כי לכן עבדו שם רד"ו שנים כמנין עשרה אה"יה וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ורמזו להם כי בודאי יהיה להם כח מבחינת שם אה"יה כאשר היה להם בגאולת מצרים וזהו על"ה רמז להנז' נעלה ובזה וירשנו אותה כי בזה בודאי הוא שיכול נוכל לה:
או יובן על"ה גי' ק"ה כמנין שם הו"יה במילוי ההי"ן שעולה ק"ד וע"ה הוא ק"ה כי כל ה"א נחשבת כשלשה ווי"ן כנודע וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א על פסוק ולקדקד נזיר אחיו וידוע שמילוי ההי"ן הוא בחינת השכינה וזהו על"ה רמז לשכינה כנז' נעלה כלומר נעשה לה עילוי וירשנו אותה לארץ ישראל שהיא בחינתה ובלי ספק אז הוא שיכול נוכל לה. או יובן בס"ד עלה נעלה וירשנו אותה כלומר עלה נו"ן על ה"א ואז וירשנו אותה כי בכח זה יכול נוכל לה ונו"ן רמז לבחי' חמשים שערי בינה וה"א רמז לבחי' ה"א אחרונה:
הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. י"ל למה חזרו ואמרו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש והלא כבר עשו הקדמה בתחלה ואמרו טובה הארץ מאד מאד. ועוד דהול"ל זאת מקודם טובה הארץ מאד מאד והיא זבת חלב ודבש. ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שאין רבוי אחר רבוי אלא למעט וכאן אמרו טובה הארץ מאד מאד והוי רבוי אחר רבוי ולכן א"ל שאל תחשבו שרבוי יתר הוא ובא למעט אלא מה שכפלנו הרבוי הוא הא' על הנוגע לנפש והב' על הנוגע לגוף דמה שנוגע לנפש הוא דאם אנחנו נכנסים לא"י אנחנו בטוחים בזה שאנחנו מוכשרים וצדיקים לפניו ית' על שחפץ בנו לקיים עמנו הבטחת הארץ וזהו אם חפץ בנו ה' הנה זה ניכר לנו אם הביא אותנו אל הארץ ונתנה לנו וזה הרבוי שמצד הנפש שתשמח הנפש בזה והרבוי שמצד הגוף הוא שבאמת היא ארץ זבת חלב ודבש שהגוף יתענג וישמח בה הרבה ולכן אמרנו ב"פ מאד ואין כאן רבוי יתר כדי שיבא למעט:
ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שמן המצות שיעשה האדם יתהווה אורות נשגבות ויהיה עטרה על הראש ע"ד ועטרותיהם בראשיהם והנה הצדיק שעושה תשובה מאהבה עושה אז העונות זכיות ואז יהיו ג"כ עטרה על ראשו וז"ש ועשו להם ציצית רמז לעטרת הראש ע"ד ויקחני בציצת ראשי. על כנפי בגדיהם כנפי מלשון קיבוץ ואסיפה כמו כנוף ואתו כ"ע. בגדיהם הם העונות מלשון בגדה יהודה ר"ל שיעשו אורות עטרות מן העונות אחר שיתהפכו לזכיות מכח תשובה שעושין שהזדונות יהיו זכיות:
או יובן בס"ד לרמוז שהאדם יקח מוסר לעצמו ויביט שבעו"הז הוא לובש כמה מיני מלבושים זה על זה וגם שהם ביוקר הרבה מן משי ורקמה וכל יום מחליף אותם וסופו בקבר לובש מלבוש אחד ובזול וזה ישאר אצלו לדורי דורות שלא יחליפנו ומזה האדם ילמוד מוסר שלא ירדוף אחר המותרות הרבה הרבה ויכנע יצרו ויבקש מזור לנפשו שהיא העיקר ולא יעשה צרכי הגוף עיקר וצרכי הנפש טפלה וז"ש ועשו להם ציצית לשון הבטה מלשון מציץ מן החרכים ר"ל שיעשו הבטה להביט על כנפי בגדיהם כלומר סוף ואחרית הבגדים שלהם מה יהיו ומה ערכם ומה חשיבותם ואיך יתנהגו בהן והוא רמז על בגד הקבר שהוא סוף ואחרית הבגדים של האדם וכנפי רמז לסוף ואחרית כמו שהכנף הוא סוף ואחרית הבגד וכן נאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וזהו כאן על כנפי בגדיהם כלומר סוף ואחרית של הבגדים מה יהיו. ונתנו על ציצית הכנף ר"ל שיתנו על הבטה זו של הסוף שצוויתים עליה עוד הבטה אחרת להביט עוד שסוף האדם להיות בקבר פתיל תכלת כלומר שדי תכלא בכוליה שתאכלנו התולעת פתיל לשון חיבור. והכוונה שאחר שיביט על הבגדים שהם מלבושי הגוף אח"ך יביט על כמות הגוף מה יהיה בו והנה אם אתם נזהרים להביט בכל זאת בחיי חיותכם אזי ודאי יהיה לכם הכנעה גדולה וממילא תוכלו להתגבר על היצ"הר בענין טהרת המחשבה שתוכלו אז לטהר מחשבתכם לבלתי תביטו בעו"הז על חמדות הזמן ותאות החומר כ"א תביטו אז על עבודתו ית' ויחוד שמו וזהו אם תעשו זאת אז תזכו בעו"הז שתקיימו בעצמכם מה שאמר הפ' שויתי ה' לנגדי תמיד שהכונה הוא שישים לנגדו במחשבתו דבר הנוגע להש"ית תמיד וזהו והיה לכם לציצית והיה אותיות הוי"ה ב"ה שיהיה לכם אז לציצית ג"כ לשון הבטה שתביטו במחשבתכם בו ובדבר השייך לו דווקא. או יובן והיה לכ"ם ע"ה גי' צ"א כמנין שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני לציצית כלומר לעטרה וכאמור שאם תעשו כן תזכו למעלה זו או ע"ד האמור והי"ה אותיות הוי"ה ב"ה לכם לציצית ר"ל לעטרה שיהיה כתר ועטרה בראשיכם ע"ד ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם ואז ואח"ך כשתבואו לעו"הב בתוך מחנה צדיקים אז וראיתם אותו לו ית' כביכול וכמ"ש רז"ל מורים באצבע ואומרים זה ה' קוינו לו וכנז' בסוף תענית ע"ש. גם עוד תרויחו מהבטה זאת שיכנע היצ"הר ולא יחטיא אתכם להעביד אתכם על מצותיו ית' אלא אדרבא וזכרתם את כל מצות ה' גם יהיה יכולת בכם אז ועשיתם אתם אותיות אמת שהם כ"א פעמים אהיה שעולים אמ"ת והם אורות מקיפים ששומרים את ישראל שתמשיכו אותם. או יובן את"ם ר"ת את תפארת מלכות ועשיתם לשון תיקון כמו ובן הבקר אשר עשה. או יובן בס"ד לרמוז וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ע"ד שאמרו רז"ל ע"פ זאת התורה לעולה שכל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכו' וז"ש ע"י וזכרתם את כל מצות ה' שתזכרו אותם בפה אז מעלה אני עליכם כאלו ועשיתם אותם שתחשב לכם כאלו עשיתם בפועל. או יובן בס"ד והי"ה לכ"ם גי' קי"ו כמנין חצי השם שעולה רל"ב ע"ד כי חלק ה' עמ"ו וכנז' לעיל בפ' בהעלותך בסוף ההפטרה בס"ד ע"ש וידוע שדיו לעולם להשתמש בחצי השם וזהו והי"ה לכ"ם רמז לחצי השם לציצית:
והנה אפשר לרמוז בס"ד בענין החוטין של הציצית והוא כי בכל כנף יש ח' חוטין וה' קשרים הרי גי' אח"ד כנודע והנה האדם צריך לתפוס בברוך שאמר ב' כנפות הציצית שלפניו. ובזה יובן בס"ד לרמוז אחד באחד יגשו רמז לב' כנפות שכל כנף יש בו רמז אח"ד וכאמור וזהו אחד באחד יגשו בשעת אמירת ברוך שאמר ואז ורוח הוא רוח הטומאה רמז לסט"א דכתיב בה ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ לא יבא ביניהם של ישראל:
ובמה שמניח ב' כנפות למעלה וב' כנפות למטה יובן בס"ד שבשני כנפות יש ב"פ אחד וב"פ אחד גימט' כ"ו מספר שם הוי"ה ב"ה לרמוז כי צריך ליחד אותו ית' למעלה ומטה וגם כל כנף בעצמו הוא שמונה חוטין רמז לז' רקיעים והארץ והם ד' כנפות רמז לד' כנפות העולם שצריך ליחד הש"ית בשבעה רקיעים ובארץ ובד' כנפות העולם. גם שבכל כנף יש רמז מספר אחד והם ד' כנפות לרמוז שבזכות האחדות שיהיה בישראל אזי יקבץ ה' נדחי ישראל מד' כנפות הארץ ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר:
הפטרת שלח לך
והיא עלתה עליהם על הגג. יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל עוד דע כי רחב הזונה היתה נשמה קדושה מאוד ולא לחנם נשאה יהושע בן נון וכמו שנודע ממה שאמרו רז"ל ששרתה עליה נבואה כשאמרה ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרודפים גם בזוהר על פסוק ונתתם לי אות אמת הפליגו לדבר בחכמתה שנתכוונה בשאלתה זאת והענין כי רחב באה מן שורש קין כנז"ל ולכן שאלה מהם ונתתם לי אות אמת הוא האות שנאמר בו וישם ה' לקין אות שאמרו רז"ל הוא אות וא"ו של ההוי"ה שהוא בתפארת הנקרא אמת והענין הוא כי כל נפשות הגרים הם מן המלכות בסוד גר צדק והיא שאלה מהם שיעלו אותה עד תפארת הנקרא אמת אשר משם נשמות בני ישראל וכו' ואח"ך נתגלגלה בזכר והוא חבר הקני ורחב נהפכה לחבר וגם הוא משורש קין כמבואר לעיל ואח"ך נתגלגל חבר הקני בחנה אם שמואל ולפי שקשרה תקות השני שהם נצח והוד כנז"ל לכן ילדה שמואל שנתנבא מנצח והוד וזהו מה שרמזה חנה הנביאה בשירה שלה רחב פי על אויבי גם אמדה כי אשה קשת רוח אנכי ר"ל כי בהיותה תחלה בגלגול רחב הזונה היתה קשת רוח מסטרא דמסאבא ואמנם יעל אשת חבר זכתה גם היא ונתגלגלה בזכר והוא עלי הכהן היפוך יעל ששימש באוהל שילה כנודע שהיה אוהל ולא בית וזהו מ"ש מנשים באוהל תבורך כי יעל נתברכה יותר משאר נשים וזהו תבורך מנשים יעל וביאר מה ענין ברכה זו אשר לה על שאר הנשים ואמר מנשים באהל תבורך כי מהיותה תחלה ממדרגת נשים נהפכה לזכר ושימש בכהונה באוהל שילה הנז"ל עכ"ל לשון קדוש זלה"א זיע"א וכתב הרב מהר"ש ויטאל ז"ל שם וז"ל אמ"ש נלע"ד כי להיות חבר הקני נתגלגל בחנה אם שמואל ולכן היתה חנה עקרה להיותה גלגול איש כנודע לנו ולא נפקדה עד שהתפלל עליה עלי הכהן שהיה גלגול אשה והיא יעל אשת חבר ומסטרא דילה נפקדה חנה וזה אצלי כפתור ופרח עכ"ל זלה"ה ע"ש:
המורם מכל האמור שרחב שהיתה גיורת וידעה שנפשות הגרים הם במלכות לכן שאלה מהם שיעלו אותה עד מדת התפארת הנקרא אמת שהוא בחי' הוא"ו דשם הוי"ה ב"ה ולכן אמרה להם ונתתם לי אות אמת שהוא הוא"ו שכוונתה שיעלו אותה עד התפארת שהוא וא"ו. ובזה יובן והיא עלתה עליהם כלומר מה שעלתה עליהם הוא על הגג ר"ל לבקש מהם שיעלו אותה לבחי' הוא"ו שהוא גי' ג"ג. והנה במה שכתב רבינו זיע"א שרחב נתגלגלה בחבר ואח"ך נתגלגל חבר בחנה וילדה אז שמואל וכאמור הנה נמצא שרחב נתקנה ונתעלית בשני גלגולים גלגול חבר וגלגול חנה ובזה אפשר לרמוז בס"ד בפ' והיא עלתה עליהם על הגג כי תיבות עליהם על הגג עם האותיות ועם המלות יעלו מספר רע"ט כמספר חבר חנה עם האותיות שג"כ יעלו מספר רע"ט ולז"א והיא עלתה ר"ל נעשה לה עילוי ותיקון ע"י עלי"הם ע"ל הג"ג שהם מספר חב"ר חנ"ה כאמור שבהם נתגלגלה ונתקנה. ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הפ' כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת די"ל מאחר דקאמר שהיתה בקיר החומה א"כ למה אמר ובחומה היא יושבת ואמנם אפשר כי בא לרמוז בתיבת ובחומה על הגלגולים שלה שעתידה להתגלגל אח"ך בחבר וחנה והוא כי חב"ר וחנ"ה במ"ק יעלו ע"ה גי' ל"א כמנין ובחומה במ"ק שג"כ עולה ל"א כי הגם דכתיב ובחומה חסר בלא וא"ו עכ"ז קרינן בו"או כמו בחומה הראשונה דכתיב מלא בוא"ו ולז"א ובחו"מה רמז לחב"ר וחנ"ה היא יושבת לעתיד שצריכה להתגלגל בהם. ואפשר לרמוז עוד בס"ד מ"ש כי ביתה בקיר החומה כי בקי"ר החו"מה ע"ה האותיות גי' שכי"נה וידוע שהגרים שורשם בשכינה כנודע וכמ"ש רבינו האר"י זלה"ה זיע"א וזהו כי ביתה בקי"ר החו"מה רמז לשכינה כי שם אחיזת הגרים ובחומה היא יושבת רמז להאמור בס"ד:
ובזה יובן בס"ד לרמוז מה שהתפללה חנה להקב"ה ונתת לאמתך זרע אנשים והכוונה כי היא מזלא חזי שהיא גלגול איש וא"כ השתא הבן היוצא ממנה אינו נחשב יוצא מאיש ואשה ממש אלא הוא כאלו יוצא משני אנשים כי בעלה אלקנה הוא איש והיא איננה אשה ממש אלא היא גלגול איש וא"כ הבן היוצא ממנה קרוי זרע אנשים כלומר זרע היוצא משני אנשים ולא מאיש ואשה כנהוג שבעולם. ובזה יובן מ"ש אל עלי אל הנער הזה התפללתי מלשון חיבור והוא ע"ד מ"ש רבינו זלה"ה זיע"א לפי שקשרה את תקות השני שהם נצח והוד לכך ילדה את שמואל שנתנבא מנצח והוד וכנז"ל ולז"א אל הנער הזה כלומר בשביל הנער הזה התפללתי בגלגול ראשון דרחב שחברתי וקשרתי תקות השני ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש רחב ונתתם לי אות אמת כי חנ"ה ושמוא"ל ע"ה גי' אמ"ת ורצתה שיסייעו אותה בזה. ובזה יובן בס"ד מ"ש חנה לפני הקב"ה אם ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך דלשון ראה תראה כפול ורז"ל דרשו אם ראה מוטב ואם לאו וכו' ע"ש. ולפי האמור אתי שפיר כפל הלשון דרצתה לעורר זכותה בהיותה בגלגול ראשון הנקרא רחב שנשאה יהושע ובודאי שסיגלה מצות ומע"ט הרבה וגם לעורר זכותה של גלגול ב' הנקרא חבר הקני שג"כ סיגל מצות ומע"ט הרבה בלי ספק וגם שיזכור מה שסיגלה בגלגול שלישי הזה שהיא עומדת בו ולז"א אם ראה תראה בעוני אמתך ב' ראיות א' על גלגול ראשון של רחב וא' על גלגול ב' של חבר הקני וזכרתני ולא תשכח את אמתך מה שהוא בגלגול הזה ואז בזכות סיגול כל השלשת גלגולים אלו ונתתה לאמתך זרע אנשים וכו':