סמיכות איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. שופטים ושוטרים תתן לך וכו'. יובן דידוע כי הקב"ה שונא גזל בעולה וא"כ אם האדם עושה עושר ולא במשפט ונותן ממנו צדקה אין חפץ בה הש"ית והנה ידוע כי לא ע"ה חסיד ויש כמה דברים שיש בהם גזל גמור והאדם אינו חושש להם מחסרון ידיעה ואמנם איזהו חכם הלומד מכל אדם שאם יש בעיר שופטים ודיינים היודעים לתת הוראה לישראל אזי אפשר האדם ליזהר ע"י שושאל את פי הדיין תמיד על כל דבר ודבר והוא יורנו הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה גם על ידי שיש שופטים ושוטרים ודנים את העם א"כ האדם ישמע מהם הלכה למעשה תמיד ואזי כשיזדמן אותו דבר לידו יוכל ליזהר בו וידע האסור והמותר גם ממילא יהיה לו לב מבין לפחות שיסתפק בענייניו ויבא וישאל איך הדין נוטה ויעשה כמשפט וז"ש איש כמתנת ידו וכו' ואמנם הוא בתנאי ששופטים ושוטרים תתן לך וכו' כדי שעל ידם תהיה ניצול ונזהר מן הגזל:
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. לכאור' הדברי' יתרים וכמ"ש המפרשים ז"ל והיה די באמרו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם וכו'. ולמה אמר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. ויובן בס"ד והוא כי ידוע שאו"הע טוענים לסטים אתם שכבשתם את ארץ כנען והתשובה לא מעצמנו לקחנו מידם אלא הקב"ה ברצונו נתן אותה לנו והקדוש ב"ה כולי עלמא דיליה ויכול ליקח מזה וליתן לזה ואין מעכב ומי יאמר לו מה תעשה וההוכחה לזאת שלא גזלנו אותה מידם הוא כי כשרון מעשינו יעיד עלינו שאין אנחנו גזלנים כי הראיה אנחנו נזהרים וחוששים מן הגזל הרבה שאין מקום שאין בו ב"ד הדנים את העם משפט צדק כי כן מנהגינו לתת ב"ד בכל עיר ובכל פלך כדי שלא יכשלו העם בגזל וזה הוכחה גמורה על כשרון אומה הישראלית שהם שונאים הגזל והחמס וחיישי להו טפי וא"כ דון מינה לענין א"י ודאי מה שלקחנו לא לקחנו בתורת לסטות כי אם בהיתר שהקב"ה נתנה לנו אבל משא"כ אם לא היו ישראל ממנים שופטים ושוטרים ואזי היו גוזלים זה לזה ואין דורש ואין מבקש אזי יאמרו האומות ראו דרכם ומדתם של אלו שאין להם חשש מן הגזל ואם לעצמם גוזלים זה מזה ודאי כנים הם דברינו שאומרים להם לסטים אתם שכבשתם את ארץ כנען כי זו היא מדתם ונמצא שע"י מינוי הדיינים כמצטרך אזי יסכר פי כל דוברי שקר וז"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך בכל דייקא כדי שבזה יהיה ניכר כשרון מעשיכם שאתם מרוחקים מן הגזל והחמס וא"כ מזה יהיה הוכחה אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך רוצה לומר מזה יהיה הוכחה על שעריך אלה שלא בתורת לסטות לקחתם אותם אלא אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ולא באו לידכם בתורת גזל ח"ו:
צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ. יובן בס"ד כי המפרשים ז"ל פי' ע"פ נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך והוא שלא תאמר קרא אמר שונא מתנות יחיה וא"כ איך אתן מתנה לעני ואמנע חיותו ממנו לז"א כי בגלל הדבר הזה יברכך ה"א כי יותר ממה שעושה בע"הב עם העני העני עושה עם בע"הב וא"כ לאו מתנה קא יהיב ליה דהא שקיל בזה יתיר ממה דיהיב ליה וליכא בזה משום שונא מתנות יחיה עכ"ד ז"ל:
והנה לכאורה יש לחלק בס"ד בזה ולומר דכל זה הוא דוקא בצדקה שמקבל הבע"הב עליה שכר אבל צדקה שאין בע"הב מקבל עליה שכר כגון שהיא מגזל וחמס והקב"ה שונא גזל בעולה ואיך יתן לו שכר עליה וא"כ נמצא שיש בזה משום שונא מתנות יחיה דהבע"הב אינו נהנה מצדקה זו ואינה כי אם מתנה לעני ונמצא שזה העני המקבל צדקה כזאת הוא ניזוק בה מצד חייו וא"כ צריך העני לחפש שיקבל צדקה שהיא בצדק ובמשפט ולא ירצה מן הגזל כלל ובזה יובן צדק צדק תרדוף ר"ל דקאי על העני לומר צדקה שהיא בצדק ובמשפט תרדוף אותה לקבלה אבל לא תרצה לקבל צדקה שהיא עיקרה מן הגזל וחמס וזהו למען תחיה וכו' שאם אתה מקבל צדקה שיש בה איסור גזל וחמס לא תחיה דכתיב שונא מתנות יחיה וזה קרויה מתנה דאין הבע"הב מקבל בה שכר:
כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. פי' רש"י ז"ל דברים המצודקים משפטי אמת ע"ש וקשה כיון שהם משפטי אמת ליכא שוחד ואי איכא שוחד ליכא משפטי אמת ויובן בס"ד ע"ד כך עונשו של בדאי אפי' אמר אמת אין מאמינים אותו וא"כ אם זה ראובן נתן שוחד לדיין וזיכה אותו אם אח"כ יבא לפניו לדין פעם אחרת ויתחייב בדינו והדיין ההוא ג"כ חייבו ע"פ האמת והצדק לא יקבל לשמוע לדבריו כי יבא לחושדו ולומר שקיבל שוחד מן הבע"ד שכנגדי וחייבני כמו שלקח ממני שוחד מקדמת דנא באותו הדין וחייב את בעל דיני ונמצא שהגם שזה הדיין בזה הדין הוא שופט אמת מתקלקל משפטו וז"ש כי השוחד יעור עיני חכמים באותו הדין עצמו לחייב את הזכאי ולזכות את החייב וגם עוד נמי קשה ומד כי עתיד הוא גם כן לסלף דברי צדיקים הם דברים המצודקים משפטי אמת שיהיו אח"כ וכמ"ש:
והנה רז"ל כתבו שנקרא שוחד מלשון שהוא חד שהמקבל והנותן נעשו כאיש אחד ע"ש ובזה יובן בס"ד הטעם שארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שזה הוא מדה כנגד מדה שאם זה הדיין היה מקבל שוחד מן הבע"ד נמצא שבזה היה נעשה שותף עם זה הנותן באותו הענין שיש לו עם חברו כי כמו שזה הנותן השוחד הוא מרויח בפס"ד של הדיין שפוסק על הבע"ד כן הדיין מרויח באותו הפסק דין שע"י פס"ד זה הוא מקבל מעות של השוחד ואם לא היה נותן פס"ד ומזכה לזה הנותן איך היה הוא מקבל שוחד ולכן זה הדיין שדן דין אמת לאמתו ולא רצה להיות שותף עם זה הבע"ד הנה מדה כנגד מדה הקב"ה יעשה אותו שותף עמו כביכול כי תחת אשר לא רצה להיות שותף עם זה עתה יהיה שותף עם הקב"ה ונמצא שזה הוא מדה כנגד מדה כי כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה:
ויובן בס"ד לרמוז בתיבת שחד שהוא אותיות חדש ר"ל שזה הדיין המקבל שוחד הוא מחדש דין והודאה מסברת הראש שלו ומזכהו לזה וזהו שחד חַדש ר"ל אחר שלקחת שחד אזי קום חַדש סברות מדעתך לזכות לזה הנותן:
או יובן בס"ד שחד אותיות חָשַד ר"ל שאם הדיין לוקח שחד הגם שלוקח אותו בסתר ואינו יודע זה הבע"ד הב' מ"מ זה בע"ד הב' מזליה חזי ומאליו ומעצמו בא לחשוד את הדיין ולהרהר עליו וזהו שחד ר"ל הגם שלקחת בסתר מ"מ דע לך שבהכרח תבא לידי חשד:
או יובן בס"ד לרמוז כי תיבת שחד יש לקרות אותה בשתי תיבות דהיינו אפשר לקרות בה תיבת שח ואפשר לקרות בה תיבת חד יען כי החי"ת היא מונחת באמצע התיבה והיא נקראת עם השי"ן ועם הד"לת וא"כ השתא דרשינן לתרווייהו ונאמר כאלו כתיב ש"ח ח"ד והכוונה שאם זה הדיין לקח שחד לא תמצא שהשני בעלי הדין מדברים לפני הדיין אלא אינו שח לפני הדיין כי אם חד ר"ל אחד מהם דוקא והוא זה שנתן השחד יען כי הדיין אינו מטה אוזן כי אם אליו דוקא וא"כ זה שכנגדו מסתתמים טענותיו ואינו יכול לדבר כלום וכשמדבר זה בע"ד הב' אזי הדיין עושה עצמו כחרש אשר לא ישמע וכשמדבר זה שנתן השוחד אזי הדיין מטה אזנו אליו ופותח פיו לאלם וזהו שח"ד ש"ח ח"ד כי זה השני גם בעת שמספר כאלו אינו מספר כלל יען כי שומע אין לו:
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשערך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שהאדם ע"י החטא פוגם בשמו שנקרא אדם שמסלק האלף ונשאר דם וזה היה הטעם שהביא אד"הר מיתה לעולם כי ע"י חטאו פגם בשם אדם ונשאר דם הביא דם לעולם כנודע גם ע"י החטא שחוטא האדם פוגם בשם אד"ני ומסלק הא"לף וישאר אותיות דין כי הא"לף בא למתק אותיות הדין כנודע והחוטא מגביר מדת הדין ומסלק הא"לף ח"ו ונשאר אותיות דין גם האדם ע"י עונותיו ח"ו נותן כח לסט"א לנגוע בקדושה ח"ו ולינק ממנה חלילה ע"ד מ"ש חז"ל ירדן שנטל מזה ונתן לזה וכו' וכנודע משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה וז"ש כי יפלא ממך דבר למשפט ר"ל שאם תראה שיש משפט ודין בעולם שהביא הקב"ה צרות ח"ו ויפלא ממך דבר הטעם של זה כי תאמר מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת הנה דע לך שאותיות דם שנשארו מהסתלקות האלף משם אדם היא גרמה להיות הדם בעולם באותו. המשפט כי מדה כנגד מדה וזהו בין דם לדם בין מלשון הבנה ר"ל צריך שתבין שהד"ם הנשארים מאותיות אדם המה גרמו להם המיתה בעולם. גם בין דין לדין ר"ל שתבין עוד שאותיות דין הנשארים משם אדנ"י הם גרמו לדין הזה הקשה שהיה בעולם. גם בין נגע לנגע ר"ל שתבין עוד שהנגע שנגעה הסט"א ח"ו בקדושה ע"י העונות לינק ממנה היא גרמה לנגע ההוא שהיה למטה בתחתונים שנעשה בהם המלקות רצועה בישא מאויבים הצרים אותם וכל העונות נתהוו ונעשו משורש עון של שנאת חנם כי עון זה שורש פורה ראש ולענה לכל העונות והם שגרמו לכל זאת וזהו דברי ריבות בשעריך הוא עון ש"ח שהוא גרם וסיבב לכמה עונות שיהיה בהם פגמים אלו כי השנאת חנם היא כוללת במה עונות מחלוקת ולש"הר וגאוה וכיוצא ולכן העצה היעוצה היא שאין תקנה כי אם בתשובה ומעשים טובים ולכן צריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו כי הוא בית המדרש אשר יושבים בו חכמי ישראל המורים לכל ישראל החוקים והתורות את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון ויורו להם דרך ישרה לעבוד את ה' ולשמור מצותיו וחוקותיו כל הימים כי שם הוא מקום טהרת האדם מטומאת היצ"הר וכמ"ש רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וזהו וקמת ועלית אל המקום וכו' ולכך אמר וקמת ועלית לרמוז שבהליכתך לב"המד יהיה לך קימה ועילוי ובאת אל הכהנים הם הת"ח משרתי ה' העוסקים בתורה שהיא במקום הקרבנות כי זאת התורה לעולה ולמנחה וכו' הלוים שנלוים תמיד עם השכינה ומשתתפים בצערה כביכול ואחוזים ודבוקים בה ואל השופט הוא גדול הדור אשר יהיה בימים ההם ודרשת ענין התשובה ותיקון מעשיך והגידו לך את דבר המשפט ואז ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל:
ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים. יובן בס"ד כי הנה לב האדם חוקר למה הקב"ה צוה שניתן לכהן מן הראשית תחלה ולא יהיה כמו מתנות העני שהם לקט שכחה פאה שאינם כי אם באחרונה מן הטפלים כי הפאה האדם יניח בסוף שדהו והשכחה הוא מדבר שנשכח והושלך לאחר הקוצרים והלקט הוא מדבר הנופל ונמצא שכל מתנות העניים הם טפלים משא"כ מתנות כהונה הם מובחרים מן הראשית ואין רשות לבעלים לאכול בלתי שיתנו לכהן מקודם והנה הטעם לזה הוא פשוט כי העני הוא בעצמו טפל לעשיר שהקב"ה החשיב לזה העשיר שנתן לו העושר יותר מן העני וכמ"ש הרב פתח עינים ז"ל על מאמרם ז"ל ר' עקיבא הוה מכבד עשירים רבי הוה מכבד עשירים יען כי העושר הוא שפע קדוש וזה העשיר נעשה כלי מוכן לקבל השפע ההוא ע"כ ראוי לכבדו וכו' ע"ש. ונמצא שהעשיר יש לו יתרון במעלה יותר מן העני ולכן כשיקח העני חלקו מן העשיר והם המתנות עניים יקחם טפילות כי הוא עצמו טפל לעשיר משא"כ הכהן הנה הוא שנעשה כהן נבחר בזה יותר מזה הישראל שנותן המתנות וא"כ הוא נחשב יותר ממנו ולכן כשיקח מתנותיו יקח אותם מובחרים מן הראשית ולז"א ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך תתן לו וא"ת למה ישתנו מתנות אלו ממתנות עניים שאלו טפלים ואלו מובחרים מן הראשית לז"א כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' וכו' ר"ל מה שאני מצוך ליתן לו ראשית הוא בשביל כי אתה טפל אליו והוא חשוב ממך יען כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' וכו' וא"כ מה דמיון יש לו עם העני ולא ראי זה כראי זה:
כי תקרב אל עוד להלחם עליה וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי תקרב אל עיר להלחם עליה עיר זו ירושלים להלחם עליה פי' בשבילה על שהיא חרבה ושממה ואתה נלחם עם הקליפות והסט"א בשבילה כדי שתבנה במהרה בימינו אמן הנה צריך תחלת הכל וקראת אליה לשלום שתחל' הכל תעביד השנאת חנם ותתווכו השלום ביניכם יען כי היא חרבה מקודם בעון שנאת חנם וא"כ עתה צריך להעביר השנאת חנם ולהגביר השלום כדי שיבנה במהרה בימינו אכ"יר וזהו והיה אם שלום ביניכם אז תענך השכינ' מן השמים ופתחה לך ואז כל העם הנמצא בה עתה משאר גויי הארץ השולטים בה הנה אז יהיו לך למס ועבדוך:
או יובן בס"ד לרמוז עי"ר גי' פ"ר רמז לפ"ר דינים דמנצפ"ך שתלחם עליה כלומר בשבילה עם הקליפות שלא תניחם לינק מהם וקראת אליה לשלום ר"ל שתמשיך אותם ליסוד הנקרא שלום כדי שלא יינקו החיצונים. גם יובן וקראת אליה אותיות א"ל יה בחי' א"ל ובחי' י"ה תמשיך אותם ליסוד הנק' שלום. גם שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני יעלו במספר ההכאה גי' שלום ע"ה כנודע ואז והי"ה אותיות הוי"ה ב"ה אם אותיות אם בצירי רמז לשכינה שלום תענך שגם מן השמים ישדרו לך שלום:
הפטרת שופטים
אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה. יובן בס"ד לפרש הכל לטובה והכוונה לומר שאין צריך לה מנהל ואין צריכה למחזיק יען כי היא מכל בנים ילדה וגידלה ר"ל מכל מיני בנים כי יש בנים חכמים ויש יראים ויש גבורים ויש ביישנים וכיוצא והנה מכל מינים אלו ילדה וגידלה שכולם שלמים בכל חכמים נבונים עשירים גבורים יראים שלמים ביישנים רחמנים גומלי חסדים וא"כ אין צריך לה עוד לא מנהל ולא מחזיק:
קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו. יובן בס"ד כי הצופים ההולכים זה לכאן וזה לכאן כדי לשמוע קול בשודה טובה לבשר לא אפשר שכולם יראו כאחד ויבשרו כאחד וישמחו כאחד אבל כאן בגאולה הכל יראו בשוה וישמעו בשוה וישמחו בשוה וידננו בשוה וזהו קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו יחדיו דייקא:
כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. יובן בס"ד כי הנה לאדם יש ב' מיני עינים הא' הוא עין השכל שרואה בשכלו דבר אשר לא שזפתו עינו והב' היא עין העיקרית שרואה בה בחוש הריאות והנה כל הטובות הנשגבות והמעלות הרמות שהבטיחנו הש"ית על לעתיד הגם שאין אנחנו רואים עתה מהם בעין חוש הריאות עכ"ז אנחנו רואים אותם בעין השכל שלנו שמציירים אותם בעין שכלנו ורואים אותם כאלו הם לפנינו ונמצא שעתה אין אנחנו רואים כי אם כעין אחת דוקא שהיא עין השכל אבל לא בעין העיקרי של חוש הריאות ואמנם לעתיד כשתהיה הגאולה במהרה בימינו אכ"יר ויבא הזמן שיהיו הטובות הנשגבות והמעלות הרמות ההם אז מה שאנחנו רואים עתה בעין שכלינו נראה אותם גם בעין הב' העיקרי של חוש הריאות וז"ש כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ר"ל מה שהוא בעין השכל נראה אותו בעין העיקרי ג"כ ונמצא שאנחנו רואים בשתיהם וזהו עין בעין עין השכל בעין הריאות:
ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחת מעיניך ודרשו רז"ל בתחילה באחת מעיניך וכשתתייפי בשתי עיניך והכוונה לרמוז לאמור ר"ל עתה בגלות באחד מעיניך היא עין השכל דוקא תביטי ותראי לטובות הנשגבות אבל כשתתייפי הוא בזמן הגאולה שאז ישראל יהיו מוכשרים וצדיקים מאוד אזי יהיה בשתי עיניך עין השכל ועין הריאות יה"ר שיבא הגואל במהרה בימינו ויראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אכ"יר: