ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. הנה כבר נודע מה שדקדקו המפרשים ז"ל בזה למה תחלה אמר תרומה ואח"ך קראה תרומתי והיה ג"כ אפשר לומר תקחו את התרומה גם מלבד זאת הלשון נמי כפול ויובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש הרב מהר"י מדובנא ז"ל בפי' שיר השירים ע"פ והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים דלכאורה קשה על מה עשה ה' ככה לחלק את קדושת המשכן לשתי מדרגות זו למעלה מזו הקצור קצרה יד ה' לעשותו כולו קדש קדשים וגם מלת לכם הוא בלתי מובן כי הוא אך למותר ואמנם ידוע שכל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות המתנדב הוא מבין ועיקר חשיבות הנדבה לפניו ית' הוא רק נדבת הלב וזריזות המתנדב וידוע שבהתנדב עם רב בזה א"א שיהיו כולם שוים לטובה מגישי מנחה בצדקה כי יש אשר יתנדב בשמחה ובישרות לבב ובזריזות ויש נוכל נודב בעצלתים ולבו בל עמו וה' הבוחן לבבות ומישרים ירצה הבחין בין נדבה המעולה ובין הבלתי מעולה לבל יתערבו על ידי עושי המלאכה רק שיעשה מהמעולה חלק נבחר לקדש הקדשים ומהבלתי מעולה החלק הפחות דהיינו קדש וזהו והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וכו' כלומר הבדל חלקי המשכן ע"י הפרוכת מידכם היתה זאת לכם יען לא היה לבב כולכם שלם וכו' עכ"ד ז"ל ע"ש ונמצא לפ"ז שנדבת המשכן לא היתה שוה במעלתה והוא כי חלק המובחר שבה אשר הביאוהו בלב שלם מנדבת לבם זה היה לחלק המובחר שבקדושה לצורך קדש הקדשים שהוא מקום מיוחד לזיו שכינתו יתברך אשר לא יוכל ליכנס בו אפי' כהן גדול כי אם מכפור לכפור שהוא מקום מקודש יותר המיוחד לזיו שכינתו ית' וחלק הנדבה הגרוע מזה מצד נדבת הלב היה לחלק התחתון מקדושה הנז"ל והוא לשאר צורך המקדש והנה גם בשאר המשכן מלבד קדש הקדשים הנה ג"כ איננו במעלה שוה בקדושה וג"כ יש בו מעלות מעלות בקדושתו זה למעלה מזה והנה גם זה היה כפי מדרגות ומעלות הנדבה שהביאו כי איננה שוה בנדבת הלב ובזה יובן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה סתם לצורך המשכן ואמנם מאת כל איש חשוב וצדיק אשר ידבנו לבו דייקא שיש לו לב טהור שש ושמח בנדבתו הנה מזה תקחו את תרומתי דייקא כלומר תרומה המיוחדת לי שהיא לצורך בית קדשי הקדשים המיוחד לזיו כבודו יתברך.
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. הנה לכאורה תיבת מאתם אך למותר והיה די באמרו וזאת התרומה אשר תקחו זהב וכסף וכו' גם עוד י"ל נמי בתיבת וזאת כאשר דקדק הרב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ויובן בס"ד והנה תחלה יש לחקור למה צוה הש"ית להביא ט"ו מינים אלו לצורך המשכן והיה צריך שיצוה לעשות כל המשכן מזהב שהוא המובחר שבכל או יצוה לעשותו מזהב וכסף דוקא ולמה צוה שיביאו נחשת ג"כ ועוד שאר מינים שהם בזול. ויובן בס"ד טעם לזה והוא ע"ד שכתבנו למעלה כי נדבת עם רב בזה א"א שיהיו כולם שוים לטובה מגישי מנחה כצדקה כי יש אשר יתנדב בשמחה ובטוב לבב ובזריזות ויש ח"ו נוכל נודב בעצלתים ולבו בל עמו והנה ה' ירצה שתהיה הנדבה בשמחה ובטוב לבב באהבה וברצון ובזריזות גדולה וגם רוצה שלכל ישראל יהיה חלק במשכן ויזכו בזה והנה אם יצוה שיעשו הכל מזהב דוקא הגם שודאי היו ישראל עושים מאמרו ית' ואע"פי שצריך הרבה לזה עכ"ז אפשר שלא היו כולם מתנדבים ואם היו הכל מתנדבים היה נמצא בהם הרבה שלא היו מביאים הנדבה באהבה ורצון לבב וזריזות גדולה ולכן צוה שתהיה הנדבה מכמה מינים שיש בתוכם מינים שהם בזול כנחשת וכיוצא הנה השתא ודאי הכל יביאו לצורך המשכן כי מי שצרה עינו ח"ו להביא כסף וזהב יביא נחשת וכיוצא שהוא דבר בזול גם עוד אם יש מביא זהב וכסף בלתי שמחת הלב וזריזות הנה כשיביא זה משאר מינים שהם בזול כנחשת וכיוצא יביאם בשמחת לבו ואהבת נפשו בזריזות גדולה וא"כ אז אפשר שהכל יהיה להם חלק בנדבת הרצון והשמחה ואם יש שלא היה להם חלק ברצון בנדבת הזהב וכסף עכ"פ יש להם חלק ברצון בנדבת הנחשת וכיוצא וכדי לזכות את ישראל צוה שיהיה מכמה מינים ובזה יובן וזאת התרומה דייקא שאתה רואה שאנכי מצווה בה על כמה מינים שהם בזול בשביל שאנכי רוצה שתקחו מאתם ר"ל מכל ישראל מכללות הכל ולא ממקום מיוחד ידוע לכן אני מצוה על זהב וכסף ונחשת ועורות אלים וכו' ועצי שטים וכו' כדי לזכותם מאחר שאין נדבת לבם שוה אבל בלא"ה היה אפשר לצוות לעשות הכל מזהב דוקא או מכסף וזהב דוקא ולקחת הכל מאיש פרטי נדיב לב או מקצת אנשים פרטיים אשר אנכי יודע טוהר לבם שיתנו גם המובחר שבידם בשמחה ובטוב לבב:
שמן למאור בשמים לשמן השמחה ולקטורת הסמים. יובן בס"ד דרך רמז והנה נקדים תחלה מ"ש הרב יחזקאל לנדא ז"ל בספר הצלח במס' ברכות על מ"ש תלמידיו לר"א רבינו למדנו ארחות חיים ונזכה בהם לחיי עו"הב ודקדק הרב ז"ל דתיבת בהם מיותר ומה היה חסר באם אמרו ונזכה לחיי עו"הב ופי' הרב ז"ל וז"ל אבל הכוונה בזה דהא פשיטא דארחות חיים הם דרך מפולש לחיי עוה"ב ופשיטא שהעושה מצוה זוכה לעו"הב אבל יש הפרש יש שאינו זוכה לעו"הב כי אם אחרי מותו אבל יש מתקיים בו עולמך תראה בחייך והוא כי עיקר עו"הב הוא ההשגה שנזכה להשיג את בוראנו ולהתדבק בו וכמאמר חז"ל עו"הב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וכו' והזוכה בעו"הז לעשות המצוה באהבה גמורה ובחשק נפלא הנה הוא מתדבק בשכינה וזה מדרגה יותר גבוה וכו' וזוכה זה בעו"הז מה ששאר צדיקים זוכים לעו"הב ואולי זה כיון הפסוק ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והנה צאת השמש בגבורה הוא לעו"הב וכו' ואמר ואוהביו זוכים בעו"הז מה שזוכים שאר הצדיקים כצאת השמש בגבורתו דהיינו בעו"הב וכו' והנה הדרך והאורח ההולך למחוז אינו המחוז עצמו כי דרך זה מהלך עד יבא להמחוז וכשיבא להמחוז שוב אינו נקרא המקום ההוא אורח וכך אורחות חיים הוא הדרך המפולש ללכת לחיי עו"הב אבל עו"הב עצמו הוא החיים האמתיים בעצמו ואינו נקרא אורחות חיים רק חיים נקרא וקיום התורה והמצות המה נקראים אורחות חיים אבל אכתי כיון שעשייתן בעו"הז כי היום לעשותם ולכן אינם נקראים חיים רק ארחות חיים וזה להמון בני אדם אבל השרידים אשר דבר ה' קורא אליהם ועשייתם המצות באהבה גמורה וכו' הם טועמים בעו"הז מעין חיי עו"הב בדביקותם בבוראם שזה עיקר חיי עו"הב וכו' והנה תלמידי ר"א הגדול רצו לזכות למדרגה הגבוהה הזאת ולכן שאלו לרבם ילמדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עו"הב בהם דייקא בארחות הללו עצמם דהיינו קודם שנגיע אל מחוז חפצינו וכו' כי בעודנו מהלכים בארחות הללו בעשיית המצות בעו"הז בארחות הללו עצמם נזכה לחיי עו"הב שנזכה לעשות באהבה ודביקות שנזכה בעשיית המצות עצמם שזה יהיה אצלנו חיי עו"הב ממש עכ"ל הרב זלה"ה ע"ש:
והנה נמצינו למדין מכל האמור שיש צדיקים גדולים שיזכו ע"י המצות שלהם לתענוג רוחני שהוא מעין עו"הב והנה על זה נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום תיבת היום דייקא כלומר גם בעו"הז תזכו למדרגות החיים שהיא עו"הב שנקראת חיים כמ"ש הרב ז"ל וכל זה ע"י הדבקות שלכם בהש"ית במעשה המצות והנה ודאי לא אפשר לזכות לזה כי אם גדול כר' חנינא בן דוסא שהיה די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש שמאס בחיי עו"הז ופושט מחשבתו ורצונו ממנה שאז יוכל להדבק בבוראו דביקות נפלא ויזכה אז ממילא לתענוג הרוחני שהוא מעין עו"הב שיתקיים בו מאמר עולמך תראה בחייך:
הנה נבאר בס"ד טעם להמצות שנקראים בשם שמן וכמו שמצינו לרז"ל שדרשו תיבת שמן על המצות בפסוק שמן תורק שמך והרבה כזאת מצינו שכינו למצות בשם שמן והוא דהנה השמן הנאתו לאדם הוא בג' אופנים. הראשון הוא מה שניתן ממנו תוך הנר ומדליקו להאיר בו וזו ההנאה שנהנה האדם מן השמן שהוא למאור היא הנאה רוחנית שהיא לחוש הריאות דוקא שהוא דבר רוחני. והנאה הב' שיש מן השמן הוא מה שסך בו האדם ומושח בו גופו לתענוג ורפואה וזו ההנאה היא הנאה גשמית לחזק גופו ואיבריו. והנאה הג' שיש מן השמן הוא מה שמבשל האדם ממנו ואוכל דרך אכילה וזו הנאה היא גשמית יותר מהנאה הב' שהוא דבר היורד לתוך חדרי בטנו והנאה ממשית בעין ואיך יטעם לאכול. והשתא אתי שפיר מה שכינו למצות בשם שמן כי הנאות המצות גם המה יחלקו לשלשה כמו הנאת השמן והוא כי יש שאדם עושה המצוה ורוצה ליהנות בה בעו"הז הנאה רוחנית שירצה שיהיה לי מכחה תענוג רוחני מעין עו"הב שיתקיים בו עולמך תראה בחייך וכמו ששאלו תלמידי ר"א הגדול למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עו"הב וכמו שפי' הרב ז"ל וזה ההנאה תדמה להנאת השמן שהיא למאור דוקא שההנאה שלו היא רוחנית יצדיק זה לא יצפה לשום הנאה גשמית שיהיה לו בעו"הז בשכר המצוה כי מואס הוא בטובת עו"הז לגמרי ואמנם יש עוד צדיק שירצה שיהיה לו טובה בעו"הז ויזכה נמי לעו"הב והוא שירצה שהקב"ה יתן לו הקרן של המצות בעו"הב ומן הפירות יתן לו בעו"הז באופן שהוא רוצה ליהנות מן המצות הנאה גשמית בעו"הז ואמנם לא ירצה הנאה שלימה שיתן לו הכל בעו"הז אלא רק הפירות יאכל בעו"הז והקרן ישאר קיים לעו"הב ואז יהיה אכיל תרי עלמי עו"הז ועו"הב הנה זה ידמה הנאתו לשמן שהוא לסיכה ומשיחה שהוא מושח את בשרו בדבר מועט לתענוג קצת וגם זה ג"כ כוונתו לש"ש שרוצה להשיג טובה בעו"הז כדי שאז יוכל להוכיח את אנשי עירו ושער מקומו ולהנהיגם בדרך הישרה ולנאותם במסלול הטוב והנכון כי הנה אינו דומה תוכחת וגזירת מי שהוא עשיר ואינו נצרך למי שהוא עני וכמ"ש שלמה הע"ה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים אבל ואוהבי עשיר רבים המה וכולם יהיו סרים למשמעתו ואם כן זה הצדיק שירצה להיות לו ממצותיו קצת הנאה גשמית בעו"הז גם כן כוונתו לש"ש בשביל שרוצה לזכות אחרים ולהנאות אותם במעשה הטוב בהנהגתו הישרה ורוצה שיהיה לו שם כדי שיהיו דבריו נשמעים. והנה יש שהוא כל חפצו ורצונו בעו"הז ואם יעשה מצוה יעשנה ע"מ לקבל פרס שלה בעו"הז ואינו משים לב על עו"הב אם ישאר לו כלום אם לאו ורק רוצה להשיג טובה על טובה בעו"הז וזה מאות' שאינם שמחים בחלקם ואם יש לו מנה רוצה מאתים ותמיד אין חצי תאותו בידו כי עיניו לא תשבענה ותמיד צועק הב הב אוהב כסף לא ישבע כסף והוא כעכברא דשכיב אדינרי. הנה האדם שרוצה הנאה שלימה וקבול שכר מן מצותיו בעו"הז ידמה הנאתו להנאת השמן הנאכל כולו כמו שהוא ויורד חדרי בטן שהיא הנאה שלימה וממשית וזה ודאי הוא דעת נפסד ולא יפה עושה ואין זה הדרך ישכון אור לנפשו שירצה לקבל הנאה גשמית דוקא מהמצוה שהיא רוחנית וכן לא יעשה:
איך שיהיה הנה נמצא שיש ממעשה המצות ג' מדרגות הנאות כנגד ג' מדרגות הנאות שיש מן השמן וההנאה המובחרת מכולם היא הנאה הרוחנית שהיא דוגמת הנאת השמן שהוא למאור. ובזה יובן בס"ד שמן למאור כלומר הנה באה תורתנו הקדושה לתת עצה נכונה לאדם שלא יצפה מן המצות שנקראו שמן כי אם כהנאת השמן שהוא למאור שהנאתו היא רוחנית וכן האדם יצפה הנאה מן המצות הנאה רוחנית דהיינו שיתקיי' בו עולמך תרא' בחייך שיזכה להתענג הנאה רוחנית מעיי עו"הב וזה הדרך הוא המובחר מן הכל ואמנם אם תרצה להיות כמו בשמים כלומר שתרצה להיות ריחך נודף כבשמים והיינו שיצא לך שם אצל הבריות ויהיו דבריך נשמעים להם ויהנו ממך בענייני העבודה כאדם שהוא מריח מן הבשמים גם בעמדו ברחוק הנה אפשר לצפות הנאה גשמית ממעשה המצות כמי הנאת השמן שהוא למשחה כלומר צריך שתדמה הנאתך כהנאת השמן שהוא למשחה שהאדם מושח וסך בו את בשרו שהוא הנאה מועטת ולא הנאה שלימה וגמורה אכול ושבוע ודשן כמו הנאת השמן שהוא לאכילה שנאכל כמו שהוא והוא אכילה ושביעה שיש בה ממש והכוונה שלא תבקש בעו"הז טובה שלימה שתאכל כל המצות שלך בעו"הז רווחא וקרנא אלא תבקש לך כדי משיחה דוקא שהוא דבר מועט מה שיעלה מן הפירות ואל הקרן אל תשלח ידיך והנה אם כה תעשה אז אתה בטוח שמצותיך יעשו פירות למעלה לקשר המדות ולייחד ייחודים נשגבים והוא כי אנחנו כל מגמתינו במעשה המצות כדי ליחד בחי' שם מ"ה ובחי' שם ב"ן ביחודא שלים וידוע כי יחוד שם מ"ה וב"ן יהיה ע"י הארת שם ס"ג המאיר בהם ואם כן השתא תוכל לקשר וליחד ג' בחינות אלו יחד והנה שם ס"ג ומ"ה וב"ן עולים גי' ק"ס במנין הסמים עם האותיות שעולה ק"ס רמז ליחוד הנז' והנה קשר בלשון תרגום קטר וז"ש ולקטורת הסמים כלומר אם כה תתנהג במעשה המצות כאשר צויתיך אזי ודאי יעשו מצותיך פירות למעלה ותזכה לגרום במעשיך לקטורת הסמ"ים ר"ל קישור ג' שמות הנז' שהם ס"ג מ"ה ב"ן. או יובן בס"ד הסמים בלתי חשבון הכולל תעלה גי' קנ"ה כמנין נק"ה רמז למזל נקה הממשיך שפע שתקשר אותו עם המידות העליונות להמשיך בהם שפע קדוש ומשם ימשך שפע לנו ולכל ישראל אכ"יר:
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב. יובן בס"ד דרך רמז שהאדם צריך ללמוד תורה שיהיה גופו כדוגמת הארון שמונח בו לוחות התורה וכן הת"ח נמי התורה מונחת בקרבו ושם חרושה על לוח לבו ונמצא הגוף הוא כמו הארון שבתוכו לוחות התורה. והנה אמרו רז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם כי הת"ח צריך לילך מחיל אל חיל כדי ללמוד תורה וז"ש ועשו ארון ר"ל שיעשו גופם כמו ארון שיהיה גופם כלי שרת לתורה שהתורה תהיה שמורה ומונחת בקרבם וזה יהיה ע"י שיהיו עצי שטים מלשון שטו העם ולקטו כלומר שיהיו שטים ונדים מחיל אל חיל כדי ללמוד תורה אמתים וחצי ארכו הנה האמתים וחצי המה ט"ו טפח כי כל אמה היא ששה טפחים והנה ידוע מ"ש רז"ל בן ט"ו לתלמור והכוונה שכל מה שיתרשל האדם לא יתרשל יותר מזה וכשהוא בן ט"ו שנה הוא זמנו ללמוד בתלמוד שצריך סברא ושכל ישר וז"ש אמתים וחצי שהם ט"ו טפחים ארכו שאורך הזמן הוא ט"ו שנים ויותר מזה אל יתרשל אלא צריך שילמוד ואמה וחצי קומתו הנה רמוז בזה שאם כה יעשה וילמוד יהיה נדבק בדרגא דחיי ונקרא איש חי כי התורה נותנת חיים לעושיה וכמ"ש הפסוק כי מוצאי מצא חיים וכאלה רבות והנה אמה וחצי ואמה וחצי המה ח"י טפחים לרמוז לזה שאז נקרא חי. וצפית אותו זהב טהור הנה עתה מדבר ברמז לעשיר וא"ל מאחר שזה יושב ולומד אם כן עליך לפרנסו ולהספיק בידו לתת לו כל צרכו וז"ש וצפית אותו זהב טהור ואמר טהור הכוונה שלא תתן לו מעות רעים שאין החנווני מקבל אותם כ"א בדוחק וצריך זה הת"ח לטרוח בהם עד שיוציאם בהוצאותיו אלא תתן לו זהב טהור מטבע נקי ובר שיוכל להוציאו במהרה מבית ומחוץ תצפנו כלומר שיהיה פיך ולבך שוין בזאת ההספקה שאתה מתנדב לו:
או יובן בס"ד מבית ומחוץ רמז שמלבד שאתה תתן לו מעות לצורך סיפוקו אלא ג"כ צריך אתה לפייסו בדברים כדי שלא יבוש לז"א מבית ומחוץ שהדברים האדם מוציאם מלבו שהוא מבית והממון שנותן הוא מונח בחוץ ולא מוציאו מתוכו וקרבו ואחר שתראה שזה מתפרנס מכיסך ומממונך אל תתגאה עליו ותבזהו בעיניך שתחשיבנו לך לעבד אלא חייב אתה לנהוג בו דין ת"ח וצריך שתכבדהו יותר ויותר ולז"א ועשית לו זר זהב סביב כלומר תעשה לו עטרה וכתר לכבד אותו.
ועשית מנורת זהב טהור וגו'. יובן בס"ד מנורה רמז לחידושי התורה שבעל פה שמחדש האדם והם מאירים לנפשו בעו"הז ובעו"הב גם הם מאירים לנפש אביו ואמו בעו"הב כנודע מזו"הק ולזא ועשית אתה מעצמך מנורת זהב היא חידושי התורה שהם בכלל תורה שבע"פ שנקראת זהב כנודע שכסף רמז לתורה שבכתב שהיא חסדים והזהב רמז לתורה שבע"פ שהיא גבורות וצריך שתהיה טהורה ונקיה מכל צד ולז"א זהב טהור מקשה תעשה המנורה ר"ל שהתורה שבע"פ שאתה מחדש צריך שתהיה שוה עם תורה שבכתב שלא יצא סתירה מתורה שבכתב עליה ולזא מקשה לשון היקש ודמיון ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו הנה כאן יש חמשה מינים לרמוז לה' חלקים אופנים שיש בתורה והם פשט רמז דרש סוד שסימנם פרד"ס ועוד יש לימוד אופן אחר והוא הפלפול שנתנו הקדוש ב"ה במתנה למרע"ה ומרע"ה נתנו לישראל הרי חמשה כנגד חמשה מינים אלו ולז"א ירכה וקנה וגו' ממנה יהיו והכוונה שכל חידוש שתחדש בכל לימוד ולימוד שתלמוד אל תבדה דברים מלבך אלא צריך שיהיה לו שורש ורמז מתורה שבכתב כי כל ההל"מ וכיוצא הכל רמוזים בתורה ואין לך דבר אמתי שאינו רמוז בתורה ולזא ממנה יהיו. וששה קנים יוצאים מצדיה רמז שהתורה שבע"פ הכללות שלה הוא ששה סדרי משנה שלשה קני מנורה מצדה הראשון ושלשה קני מטרה מצדה השני והוא כי ששה סדרי משנה ג' מהם שהם מועד נשים נזיקין רובם שייכים גם בזמן שאין ב"המק קיים וג' מהם שהם זרעים קדשים טהרות רובם שייכים בזמן שב"המק חיים וא"כ מה שלומדים אותם עתה הוא נקרא הלכתא למשיחא וגם עוד הששה סדרים הם כנגד ימי השבוע ששלשה ימים הראשונים הם תשלום שבוע שעבר ושלשה האחרונים הם התחלת שבוע הבא ונמצא לפז' שהם חלוקים שלשה משלשה ולז"א שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני. שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח וגו' והוא דידוע דדיני התורה יש בהם ד' בחינות בפסק ההלכה והוא כי יש דין שתאמר בו בשר או פסול כמו בדין סוכה ולולב ושופר וביוצא ויש דין שתאמר בו אסור או מותר כמו דיני איסור והיתר וכיוצא ויש דין שתאמר בו טמא או טהור כמו דין טומאה וטהרה ויש דין שתאמר בו חייב או זכאי כמו דיני ממונות וכיוצא והנה אם נדקדק בזה יותר נוכל לחשב הארבעה אופנים אלו בשלשה כי ענין טמא וטהור על הרוב יהיה בענין אכילה ועל זה אפשר שיפול נמי לשון אסור ומותר כי על הטמא אפשר לומר אסור ועל הטהור אפשר לומר מותר הרי אופן טמא וטהור יהיה נכנס באסור ומותר וא"כ עיקר החלוקות הם שלשה שהם אסור ומותר כשר ופסול חייב וזכאי שלא יפלו זה על זה והם חלוקות גמורות. והנה אם תעמיק בתורה שבע"פ תמצאנה כלולה מכל דבר דהיינו שבהלכה אחת יהיה כלול בה כמה מיני הלכות ולזה סדר זרעים לבדו גם כן כללו בו כמה הלכות שיפול עליהם לשונות אלו אסור ומותר חייב וזכאי כשר ופסול ולז"א שלשה גביעים הם הג' אופנים חלוקים שכתבנו משוקדים בקנה האחד הוא סדר א' מסדרי משנה כן לששת הקנים ששה סדרים היוצאים מן המנורה תורה שבע"פ. ובמנורה ארבעה גביעים כלומר במנורה היא תושבע"פ יש בה ארבע מדות שדורשי' אותה בהם והוא מ"ש ר' ישמעאל בברייתא בי"ג מדות התורה נדרשת מק"ו מגזרה שוה מבנין אב וכתוב אחד מבנין אב וב' כתובים מכלל ופרט וכו' והנה התנא קא חשיב י"ג משום דחשיב בפרטות ואמנם אם תבא לחשוב דרך כללי תחשוב לבנין אב וכתוב אחד ובנין אב וב' כתובים כחדא יען דשני האופנים הם בנין אב אלא שזה כתוב אחד וזה ב' כתובים וכן הכלל ופרט הגם שיש בו שינויים בסדר ההתהפכות אבל עכ"ז הוא ענין כלל ופרט וא"כ בדרך כללי לא' יחשבו השתא ק"ו וג"ש ובנין אב וכלל ופרט הם ד' מדות שהתורה נדרשת בהם ולזה רמז ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה והנה נשאר עוד בברייתא אופנים שאין נכללים בזה והם שני כתובים המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ועוד יש דבר הלמד מעניינו ודבר הלמר מסופו ולזה רמז וכפתור תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת שני הקנים לרמוז על ב' כתובים המכחישין זא"ז ויבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם שהכתוב הג' המכריע ביניהם הרי הוא ככפתור תחת שני הקנים כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה שבכולם יש לדרוש במדות אלו וכנגד מדת דבר הלמד מעניינו ודבר הלמר מסופו אמר כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו ממנה דייקא שהוא למד מעניינו ומסופו דהוי מניה וביה וכולם צריכים להיות מקשה אחת כלומר שלא יהיה סתירה וקושיא מזה על זה וגם צריכים להיות זהב טהור שתהיה שמעתתא טהורה ונקייה מוסכמת אליבא דהלכתא ע"פי האמת והצדק אין בהם נפתל ועקש כלל והכל יהיו דברי אלהים חיים כפתור ופרח:
ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה. יובן בס"ד דרך רמז שצריך לתקן השכינה כביכול שבעה ספירות דידה שהם חג"ת נהי"ם ולזא ועשית לשון תקון את נרותיה שבעה הם ז' ספירות הנז' והעלה את נרותיה כלומר שאח"ך צריך לעשות עילוי לז' ספירות אלו להמשיך להם עוד ג' ספירות להשלימם לעשרה ובזה אז והאיר על עבר פניה כלומר שבחינת הוא"ו דשם הו"יה ב"ה יאיר על עבר פני ה"א אחרונה ולז"א והאיר וכו' כלומר וא"ו האיר על עבר פני ה"א:
או יובן בס"ד לרמוז והעלה את נרותיה שבעה רמז על התורה שקורין בה ביום ש"ק שבעה עולים ויותר מזה הסך לא יש כי ביו"ט קורין חמשה דוקא וכן בשאר קריאות הוא חסר מזה הסך. או יובן בס"ד רמז על ימים שקורין בהם בס"ת והם שבעה הא' יום ש"ק הב' ביו"ט הג' כר"ח הד' בח"ה הה' ביום ב' בשבת הו' ביום ה' בשבת הז' ביום תענית צבור אבל פורים וחנוכה אין לחשבם עם אלו כי ימים אלו אחר בית ראשון נתקנו ולא היו מקודם הרי מנין ימי הקריאה הם שבעה:
או יובן בס"ד לרמוז דקאי על הנשמה והוא דידוע דהנשמה באה לעו"הז משום שהיא היתה נהנית למעלה בתורת חסד ונדבה והנה מאן דאכיל לאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולזה באה לעו"הז כדי לסגל מצות ומע"ט ואז תעלה למעלה ליהנות בשכר מצותיה ולא תבוש לדאות זיו שכינה. ובזה יובן ועשית את נרותיה שבעה כלומר בשבעה עשיריות שלך שהם שבעים שנה זמן הקצוב בסתם לכל אדם צריך לתקן את נרותיה של הנשמה שלך ואל תאמר אלך בשרירות לבי בבחרותי ואח"ך אתקן צרכי הנפש בימי הזקנה אלא צריך בכל שבעה עשיריות שלך תשתדל לתקן צורך נשמתך לעשות המצות שנתחייבת בהם לעשותם מדאורייתא ומדרבנן ואם תשתדל אתה בזה אז והעלה את נרותיה הוא המלאך הקדוש הממונה על זאת להעלות המצות לפני הקב"ה ולהליץ טוב בעד הנשמה וזהו והעלה את נרותיה ואז והאיר הקב"ה על עבר פניה של הנשמה ולא יבושו פניה מלהביט אל האלהים כי בשכרה אוכלת ונהנית מזיו השכינה:
איתא במדרש תנחומא וז"ל א"ל הקב"ה למשה עשה לי משכן שאהיה מדבד עמך בתוכו ולא עוד אלא שאני מתאוה לשכון אצל בני כיון ששמעו מ"הש כך התחילו אומרים רבש"ע למה אתה מניח לעליונים ויורד לתחתונים ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הורך על השמים כך הוא שבחך שתהא בשמים א"ל הקב"ה חייכם כך אני עושה כמו שאמרתם לי עכ"ל. ולשון המדרש תמוה דהם קטרגו על המשכן שלא ידור בו יתברך והקב"ה השיב להם כך אני עושה כמו שאמרתם לי ואם כן איך עשו המשכן ושכן בו ית' ועוד והלא טענה זו טענו כיוצא בה בנתינת התורה ולא עלתה בידם ואיך חזרו וטענו בזאת הטענה. ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע כי עיקר השראת שכינה הוא באדם הצדיק וכמ"ש הפסוק היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה שהצדיקים המה מרכבה לשכינה ועליהם השראת שכינה וכן מצינו לרז"ל שאמרו האבות הן הן המרכבה והנה האדם הצדיק יש לו נפש גבוהה אצולה מתחת כסא הכבוד חלק אלוה ממעל והשכינה שורה על נפש האדם ונמצא שהשראת שכינה היא ג"כ על העליונים ולא על התחתונים כי הנפשות שעליהם השראת שכינה הם עליונים אצולים מן השמים ולא מן הארץ וא"כ אם יש השראת שכינה על הצדיקים אין זו תמיהה כי השראתה ג"כ חשיבה על השמים כי הנפשות הם מן השמים והם גבוהים הרבה יותר מן המלאכים אבל כשצוה הש"ית לעשות המשכן מכסף וזהב ונחושת וכיוצא להשראת שכינה יש כאן מקום לתמוה דאיך עזב הש"ית את נפשות הצדיקים שהם עליונים ורוחניים ובחר במשכן שהוא עשוי מכסף וזהב ונחושת וכיוצא שהם דברים גשמיים בתכלית החומר והגשמות שהם מן הדומם ביסוד העפר. והנה אפשר זו היתה תמיהת מ"הש וטענתם כי הם חשבו שהקב"ה עזב השראת שכינתו מנפשות הצדיקים ורוצה לשכון במשכן דוקא ולז"א רבש"ע למה אתה מניח לעליונים. הם הנפשות של הצדיקים שהם עליונים ויורד לתחתוני' הם מינים הגשמיים שיעשו מהם המשכן שהם כסף וכו' להשרות שכינתך עליהם כך הוא שבחך שתהא בשמים כלומר שתשרה שכינתך על דברים רוחניים שהם מן השמים דכיון ששרתה שכינה עליהם כאלו היא שורה בשמים כי אין הפרש שגם המה רוחניים וקדושים וקשורים כשורשן למעלה משא"כ מינים הגשמיים אלו שהם כסף וזהב הם מעין הארץ ותכלית החומר. ולזה השיב להם הקב"ה חייכם שכך אני עושה כמו שאמרתם לי שאשרה שכינתי בעליונים הם נשמות הצדיקים שאין הדבר כמו שחשבתם שרצוני שאסתלק שכינתי מן הצדיקים ואשרה במשכן אלא גם כשיעשו המשכן ג"כ עיקר השראת שכינה תהיה על הצדיקים וכמו שפירש רבינו מהר"ם אלשיך זל ע"פ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לא אמר בתוכו כ"א בתוכם דקאי על נפשות הצדיקי' כי אין הוא ית' עושה עיקר מהעצי' והאכנים כ"א מהאנשים צדיקים אשד נפשותיהם משכנות לאביר יעקב וכאשר המה ראויים להשרות שכינה בנשמתם ישתלשל ויתפשט אל מקדש ה' להיות גם בו השראת שכינה ע"ש בד"ק באורך וברוחב מה שהאריך בזה ונמצא שעיקר השראת השכינה הוא על הצדיקים אפי' בזמן שב"המק קיים:
והנה בילקוט הביא מדרש הנז' וסיים בו במאמר הקב"ה אלא שתהלתי מלאה הארץ ע"ש ובודאי הגירסא הנכונה היא גירסא שהבאנו מן התנחומא כי שם ביתו ולפי גרסת הילקוט נמי שפיר אתי הסיום חייכם כך אני עושה כמו שאמרתם אלא תהלתי מלאה הארץ כלו' לא כמו שחשבתם שרצוני לסלק שכינתי מן הצדיקים אלא כך אני עושה שעיקר השראת שכינתי תהיה על הצדיקים אלא שרצוני הוא להיות תהלתי מלאה הארץ ג"כ והוא שמקדושת הצדיקים שהם שוכני ארץ ישתלשל ויתפשט שפע קדושה גם על דברים שהם גשמיים מן הארץ שאז בהשתלשלות זו יזדככו ויהיו גם הם ראויים להשראת שכינה:
הפטרת תרומה
ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש. פי' הרב מקור ברוך ז"ל דרך רמז דידוע כי ס"מ חציו קליפה ס"מ וחציו קדושה אותיות א"ל וידוע שלעת"ל יוסר הרע שבו שהוא ס"מ וישאר א"ל וזו היא שחיטתו שאז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ובזה פי' הרב ז"ל שם רמז הפסוק ויעל המלך שלמה הוא הקב"ה מלך שהשלום שלו מ"ס היא הקליפה מכל ישראל שיעביר רוח הטומאה מן הארץ ולא תשלוט עליהם עוד הקליפה שיעשה הכל טוב וזהו וזהי המס שלשים הוא אות למ"ד שמספרו שלשים אלף רמז לאות האל"ף הרי אותיות אל ובזה נעשה איש כלומר כולו טוב עכ"ד ז"ל בשינוי קצת ע"ש:
ובזה יובן הפסוק בהפטרה הזאת ואדנירם על המס חלק תיבת ואדנירם ותהיה ואד"ני ר"ם רמז לבחי' שם אר"ני שתהיה רם על המ"ס היא הקליפה והכוונה שתתגבר הקדושה על הקליפה ותגבה ולא יהיה לה יניקה ממנה:
והנה ביטול הקליפה הוא בכח התורה שנקראת אש וכמ"ש הפסוק והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום וידוע שיש ג' קליפות נחש שרף עקרב והם ר"ת עש"ן לרמוז שיאבדו וילכו כמו העשן שאין בו ממש וכלה ואבד מאליו. ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק כהנדוף עש"ן היא הקליפה הרמוזה בעש"ן שהוא ר"ת נחש שרף עקרב תנדוף כהמס ואותיות כ"ה שמוש כלומר תנדוף כהמס כמו אותיות מס שהם הקליפה וכולם יהיו כדונג מפני אש היא התורה שנק' אש שנא' הלא כה דברי כאש כן יאבדו רשעים ורוחות הטומאה שלמטה מפני אלהים כי באיבוד שורשן שהוא ס"מ ממילא יאבדו כל המסתעפים ממנו ויתקיים אז ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי:
ושכנתי בתוך בני ישראל. יובן בס"ד דהנה תוך כל אות ואות מאותיות ישראל כזה יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד יש מספר צ"ו כמנין א"ל אד"ני וכמנין צ"ו אותיות שיש בכ"ד צירופי אד"ני ובזה יובן ושכנתי קרי ביה ושכינתי היא בתוך בני ישראל שהארתה רמוזה שם:
או יובן בס"ד שאמצע תיבת בני הוא נו"ן ואמצע תיבת ישראל הוא רי"ש הרי אותיות נ"ר רמז ליחוד נ"ר שהוא יחוד ג' הוו"יות ב"ה עם אהיה אד"ני אלהים שעולים נ"ר והוא הארה גדולה וצריך שישראל יסגלו מצות ומע"ט שיהיה יחוד זה תדירי ובזה יובן ושכינתי בתוך בני ישראל רמז ליחוד נ"ר הנז' ובזה תהיו מובטחים שלא אעזוב את עמי ישראל:
או יובן בס"ד כי תוך רמז למחשבה שהיא בתוכו של אדם והנה אין העיקר לטהר הדיבור והמעשה דוקא לפני הקב"ה אלא העיקר שיטה גם המחשבה לפני הקדוש ב"ה שתמיד יביט במחשבתו לעבודתו ית' ויקיים בעצמו מאמר דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד וכל זה הוא בטהרת המחשבה שיצייר צורת אותיות שם הוי"ה במחשבתו ובזה יזכה שכל מעשיו יהיו לש"ש ואם כל ישראל יתמידו בטהרת המחשבה הזאת אזי ודאי נהיה כולנו כאחד ראויים לגאולה ויבא הגואל ב"ב אכי"ר בלתי איחור ועיכוב ובזה יובן בס"ר ושכנתי בתוך בני ישראל בתוך דייקא שהוא טהרת המחשבה כאמור ואם יתמידו ישראל בזה אזי תהיו בטוחים שלא אעזוב את עמי ישראל יהא רעוא שיבא הגואל במהרה בימינו אכי"ר: