ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. הנה יובן בס"ד והוא כי ידוע שהצדיק מושל יראת אלהים וכמ"ש רז"ל ע"פ כי ראיתי בבניו לי מלך כביכול עלי מלך והנה כאן מרע"ה התפלל כמה תפלות כדי שיכנס לארץ והקב"ה לו נגלו כל תעלומות שיש סיבה והכרח גדול שלא יכנס לארץ וא"כ השתא כשהוא מתפלל היה קשה הדבר למעלה מאוד כי צדיק מושל יראת אלהים וצריך שיתקיימו דבריו ויהיה רצונו ואם יעשה רצונו ויכנס לארץ לא אפשר להיות כן מכמה הכרחיות מכח דור המדבר ועוד טעמים כיוצא בזה על כן בהכרח היה הדבד שהקב"ה יבקש ממרע"ה שלא יתפלל עוד לפניו בדבר הזה וז"ש ויאמר ה' אלי רב לך כביכול גם לגבי דידי דין רב לך שצריך לקיים גזרתך כי צדיק מושל יראת אלהים וזהו אלי רב לך ועל כן בבקשה ממך שאל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שאין רצוני שתבקש ואבטל בקשתך כי בהכרח שתשוב ריקם וקשה עלי הדבר לעשון כן:
או יובן ויאמר ה' אלי רב לך ע"ד מ"ש רז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י ופי' רבינו האר"י זיע"א כי חו"ל ההשפעה ע"ב ק"ל גי' ר"ב כמ"ש הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים אבל בא"י עם העשרה תהיה רב"י ע"ש וזהו רב לך ר"ל חו"ל שהיא במדרגת רב דוקא לך אבל לא א"י שהיא במדרגת רב"י כי לא אפשר שתכנס לא"י ולכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:
וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. י"ל למה ליה למימר כי הוא יעבור לפני העם הזה והיה די באומרו וחזקהו ואמצהו כי הוא ינחיל את העם הזה את הארץ וכו' ויובן בס"ד לפרש והוא כי הנה דרך הרועה לילך אחרי הצאן אבל המלך דרכו לעבוד ולילך לפני העם ולא אחריהם דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם והנה צריך לתת טעם למה הרועה צריך לילך אחד הצאן והמלך להפך והנראה בזה בדרך פשוט כי הרועה הוא מחוייב בשמירת הצאן כי בעל הצאן מידו יבקש הגנובה והאבודה והנזק שיהיה להם וכמ"ש יעקב אע"ה אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וכו' ועל כן מוכרח הוא לילך אחריהם כדי שיביט ויראה בהם וישים עין השגחתו עליהם לבלתי יזוקו ולבלתי יגנבו כי כל המקדים שיבואו עליהם מידו יבוקשו משא"כ המלך הנה הוא אינו מחוייב לשמור את העם אלא אדרבא הם מחוייבים לשמור את ראשו מכל צר ואויב וכמו שהוכח דוד הע"ה לאבנר בן נר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת את אדונך המלך כי בא וכו' לא טוב הדבר הזה אשר עשית חי ה' כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדוניכם על משיח ה' וכו' ואמנם המלך עליו דוקא להנהיגם ולהדריכם ולהורות להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו והנה מרע"ה היה עניינו עם ישראל דוגמת הרועה שצריך הוא לשמור את הצאן ובעל הצאן מידו יבקש את צאנו וכן היה מרע"ה נוהג עם ישראל שהוא שומר אותם מכל דברים המזיקים להם בעו"הז ובעו"הב ולכן כשחטאו א"ל הקב"ה לך רד מגדולתך כי שחת עמך ומרע"ה מסר עצמו למיתה בשבילם וג"כ נקבר במדבר כדי להביא עמו את מתי מדבר והיה מטפל בכל צרכם ולכן נקרא רעייא מהימנא שהוא רועה נאמן לישראל אבל יהושע היה עניינו כמו שופט ומלך שהוא עובר לפני העם והם צריכים לילך אחריו כדי לשומרו מצר ואויב והוא איננו חייב בנזקי הצאן ובשמירתן ממקרים המעותדים לבא בעולם ורק עליו להדריכם ולהנחיל אותם את הארץ ולהציל עשוק מיד עושקו ואיננו כרועה אשר יעבור אחרי הצאן שיהיה להם למגן וצינה אלא כמו המלך אשר עובר לפניהם דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם והטעם הוא כי גדלה מעלת מרע"ה ממעלת יהושע כי יהושע אין בו יכולת להתנהג עם ישראל כאשר התנהג מרע"ה לקבל הכל על עצמו ולכן צריך לו חזוק ואומץ ממרע"ה לתת מכחו אליו וז"ש וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו ומה שצריך חזוק הוא יען כי הוא יעבור לפני העם הזה ר"ל אין לו כח גדול כמותך להתנהג עם ישראל כדוגמת הרועה ההולך אחרי הצאן כדי לשים עין השגחתו עליהם בכל דבר אלא הוא יעבור לפני העם הזה ר"ל דוגמת המלך ושופט שאינו מקבל על עצמו אחריותם ורק הוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה וכל כיוצא בזה ויותר מזה אינו מקבל על עצמו כי אין כחו גדול כמותך ולכן צריך לו חיזוק ואומץ ממך לתת מכחך והודך עליו ויובן בס"ד לרמוז עוד באומרו וצו את יהושע רמז שיהושע שהוא כפני לבנה ימשיך לו הארה מא"ל אד"ני שהם גי' צ"ו וז"ש וצו את יהושע צ"ו דייקא:
לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו. יובן בס"ד כי האדם יש בו רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצות עשה והנה אם יבא אדם להוסיף מצוה אחת בתורה ולומר שהם רמ"ט מצות עשה הנה בזה נותן גרעון באיבריו שנמצא לפ"ז הוא חסר אבר וז"ש לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם כדי שלא תגרעו ממנו ותגרעו קאי על עצמם ר"ל שלא תהיו אתם נגרעים ממנו. או המשך הפסוק כך הוא כלומר הנה אתם רואים שאתם בעצמכם לא תוסיפו על הדבר ר"ל אין לכם תוספת על רמ"ח מצות שכמו שיש רמ"ח מצות כן יש לכם רמ"ח איברים וכמו שיש שס"ה עשין כן יש לכם שס"ה גידין וא"כ זו הוראה גדולה לכם שצריך שלא תגרעו ממנו כי על כל אחד ואחד חובה מוטלת לקיים תרי"ג מצות בשלימות כמו שהוא שלם בתרי"ג שהם רמ"ח איברים ושס"ה גידים:
ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. יובן בס"ד לרמוז כי אתם אותיות אמת רמז לאורות המקיפים שהם כ"א פ' אהי"ה והם גי' אמת ולז"א ע"י את"ם הדבקים בה' אלהיכם על ידם אתם חיים כולכם היום שמשפיעים בכם ושומרים אתכם:
ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ וכו'. יובן בס"ד ע"ד שפי' הר' אהל יעקב ז"ל על מאמרם ז"ל בילקוט אמר הקב"ה לרשעי' אני אמרתי יהי כן ואתם אמרתם לא כן אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן חייכם לא כן ופי' ז"ל כי האמנם פעולת הצדיקים ידוע אשרם וטובם בעליל לארץ כי הכל ילמדו לעשות ממעשיהם הטובים וזוכים ומעשים לא כן הרשעים במעשיהם הרעים עכ"ז אם תתבונן מעט תמצא פעולה טובה גם במעל הרשעים והוא כי אחרי אשר עונותיו ילכדוהו את הרשע וילכד במזורי הרשת במכמורי המשפט הלא יפול אימתה ופחד על האנשים כולם ויהיה מורא שמים עליהם וכאשר כלל שלמה הע"ה ואמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ר"ל מיום רעה אשר לרשע ג"כ יסובב פעולה טובה למענהו ית' וכמאמר הנביא ע"ה כי באשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל כי ע"י מיתת הרשע ומפלתו יהיה נצמח תועלת המוסר לרבים ונמצא שגם מן הרשע יצא פעולה טובה ואמנם ההבדל בשם הפעולה הטובה היוצאת מן הצדיק לפעולה היוצאת מן הרשע הוא כי הפעולה אשר תהיה מסיבת מעשה הצדיקים ורוב אושרם וטוב הצלחתם נקראה בשם כן ר"ל פועלים בהזולת שיעשה כן כמו שעשו הם אבל פעולה הנצמחת ממעשה הרשעים וממנת כוסם זה אשר יקראו לה לא כן לאמר הבדלו מעשות כמעשים ההם וכזה פי' דברי הילקוט הנז"ל ע"ש:
והשתא נמצא שהפעולה אשר תהיה ממעשה הצדיקים היא נקראת בשם כן והפעולה אשר תהיה ממעשה הרשעים היא נקראת בשם לא כן והנה מן הנכון הוא שיהיה האדם צדיק שישמור כל המצות כדי שיפעול פעולה הנקראת כן ולא להפך. ובזה יובן הפ' ראה למרתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ שכל כוונתי בלימוד שלמדתי אתכם כדי שתהיו צדיקים לפניו ית' ואז תהיו פעולים פעולת כן ולא תעברו על דבריו ית' ותהיו פועלים פעולת לא כן ולכן אני מזהיר אתכם עתה מחדש ושמרתם ועשיתם שתקיימו המצות בפועל בשלימות כדי שתהיו צדיקים ותצליחו כמעשיכם עד שכל השומע את שמעכם הטוב יאמר כן אעשה כאשר המה עושים:
ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. י"ל לכאורה מלת רק שפת יתר הוא והו"ל לומר ואמרו עם חכם ונבון ועוד אע"פי שבאמת ישראל הם חכמים הרבה עכ"ז איך ירצו האומות להודות בשבח חכמתם ומאי נפקא להו בדברים אלו שאומרים עליהם שהם חכמים ונבונים. ויובן בס"ד לפרש בהקרים מ"ש בגמרא דחגיגה א"ר אבהו אר"א ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנררא שנולדה מן האש הסך מדמה אין האור שולטת בו ת"ח שגופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאום ה' עאכ"ו ע"ש. והנה ידוע דמירוק עונות ישראל הוא ע"י חדא מתרתי או גיהנם או שעבוד מלכיות וכמ"ש במדרש שאמר הקב"ה לאברהם אע"ה דיש גיהנם ויש שעבוד מלכיות ברור לבניך אחד מהם או זה או זה והנה השתא לפי דברי הגמרא שהת"ח לא אפשר לשלוט בהם אש גיהנם ק"ו מסלמנדרא א"כ השתא אם כל ישראל יהיו עוסקים בתורה ויהיו ת"ח כמו דור מרע"ה שהיו כלם חכמים וכן מצינו בדור חזקיהו המלך ע"ה שישבו ובדקו ולא מצאו תינוק ותינוקת שאין יודעים בהלכות טומאה וטהרה כי בימיו היו נועצים חרב בב"המד והיו אומרים כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב א"כ השתא אם יחטא אותו הדור ח"ו לא אפשר למידן להו למרק עוונותם ע"י גיהנם והגם כי ירצו הם בגיהנם לא אפשר לדון אותם בה דאין זה כבוד לתורה משום הק"ו דסלמנדרא וא"כ מוכרח להיות למרק עונותם ע"י שעבוד מלכיות והנה לפ"ז אם יראו או"הע שישראל לומדים בתורה ואין בידם כ"א לימוד התורה דוקא ואין מקיימים אותה במעשה הנה אז שמחים בזה וירצו לשבחם בחכמה לומר שהם חכמים מפני שבזה ירויחו הם שישתעבדו תחת ידם וא"כ מה שמודים בישראל שהם חכמים לא בשביל כבוד ישראל אלא בשביל הנאתם שמזה יצא להם הנאה ולכבוד עצמם הם דודשים דמאחר שהם חכמים לא יתמרקו עונותם בגיהנם ומוכרח שיהיה להם שעבוד מלכיות וז"ש מרע"ה ראה למדתי אתכם וכו' והנה אנכי מיעץ אתכם שלא דוקא תעסקו בתורה בדרך לימוד בעלמא אלא צריך שתקיימו אותה בפועל וז"ש ושמרתם ועשיתם יען כי התורה מצד עצמה היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון. את החוקים האלה כי ע"י התורה שיש לכם ניכרת חכמתכם וכינתכם לעיני העמים וא"כ הנה אם לא תקיימו אותה גם במעשה ותהיו צדיקים אז ואמרו העמים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה רק דייקא כלומר שאינו כי אם חכם ונבון אבל אינו צדיק וא"כ בזה הם ישמחו כי מעתה ידעו שיש להם שליטה עליכם דמאחר שאתם עם חכם ונבון ואינכם צדיקים במעשים א"כ למרק עוונותיכם ע"י גיהנם א"א דאין זה כבוד לתורה מכח הק"ו ומוכרח אז שהאומות ישלטו בכם למרק עונותיכם וא"כ השתא אז כל מה שיעשו בכם יסורים לא יחושו מן הדין כלל:
והנה דברי הגמרא הנז"ל צריך להבין דאם הת"ח אין אור גיהנם שולטת בהם א"כ איך יתמרקו עונותם. גם עוד צריך להבין דברי הגמרא שם דאמר רש"בל פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון דכתיב כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שביך מלאים מצות כרמון עא"כו. ופי' מהרש"א ז"ל שמדברי התוס' ז"ל נראה דה"ק שלא היה העובי יותר מדינר זהב ואעפ"כ לא נשרף העץ שתחתיו שהזהב הדק מגין עליו וכדמיון זה פושעי ישראל שגם הם מלאים מצות כדכתיב כפלח הרמון ואלו המצות שהם כדמיון הזהב כמ"ש הנחמדים מזהב הם מגינין עליהם מאש של גיהנם שלא ישלוט בהם עכ"ל ע"ש. והנה גם בדברי הגמרא זו צריך להבין דא"כ לא משכחת לה בר ישראל שיורד לגיהנם יען כי אין לך בר ישראל שאין לו קצת מצות והם צריכות להגין עליו מאש גיהנם ק"ו מן הזהב שהוא מועט ומגין על העץ ואפי' בפושעי ישראל בגופן ג"כ לא יבצר שיש להם קצת מצות ואיך ירדו לגיהנם ואם יש איזה רשע מפורסם אשר כל ימיו הרשיע ואין לו שום מצוה זה הוא מעט מן המעט וא"כ על מה היא כל החרדה הזאת שיחרד האדם מגיהנם הלא לבו בטוח במצות שאין יורד לגיהנם:
ואמנם יתבאר כל זה בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהר"חו זיע"א זלה"ה משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל ועור נבאר טעם ההפרש וכו' שיש בין צדיק לרשע ויובן במ"ש חז"ל על אלישע אמרו לא מדיין נדייניה משום דעסק בתורה וכו' כי הצדיק העוסק בתורה ובפרט אם יהיה מן הקדמונים אין דנין אותו בגיהנם והנה מוכרח הוא שיתמרקו עונותיו כדי שיכנס בג"ע ולכן אין לו תקנה אחרת אלא בגלגול כי על כל עון ועון אשר לו שלא נתכפרו לו ע"י יסורין בחיים וגם לא נכנס בגיהנם לקבל עונשו עליהם צריך גלגול אחר לכל עון מהם לתקנו ולכן הוא מתגלגל גלגולים רבים לכפר ולתקן עונותיו משא"כ ברשע שנכנס בגיהנם ומתמרקין עונותיו שם כולם ביחד ואין לו צורך לחזור בכמה גלגולים ויש בזה מקום שאלה כי כפי הנראה לכאורה שיותר טוב הוא שיכנס לגיהנם ומתמרקים עונותיו תכף ולא לחזור בכמה גלגולים והנל"עד חיים לתרץ זה הוא כי הקב"ה צופה ומביט כי הרשע הזה אם יחזור בגלגול יוסיף על חטאתו פשע וחטאה כי ירבה בעונות על הזכיות ולכן בראותו שכבר השלים אותם המצות המועטות המוכרחות לו כפי שורש נפשו ואז יפה וטוב לו שיסתלק מן העולם ומסלקו מן העו"הז ומורידו לגיהנם ומתמרקין עונותיו ונשארים זכיותיו שלמים מבלי חסרון כי חפץ חסד הוא אמנם הצדיק שעונותיו מועטים מזכיותיו הם מתמרקין על ידי יסורין שסובל בגלגולים ונשארים לו זכיותיו המרובים הנוספים לו בכל גלגול עד אין קץ ושכרו נפלא ע"ד מ"ש רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו' עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
והשתא בזה אתי שפיר כל מה שהערנו בזה והוא כי הת"ח אשר אין גיהנם שולטת בהם מתמרקין עונותיהם ע"י גלגולים וכמ"ש רבינו זלה"ה. וגם הערה הב' נתרצה שפיר דהנה דהגם דלא יבצר שיש לרשע קצת מצות שצריכים להגין עליו מכח הק"ו הנז' מ"מ אם זה הרשע ינצל מדין גיהנם ויתמרקו עונותיו ע"י גלגול הוא יוסיף על חטאתו פשע ויתקלקל יותר ויותר והנה ודאי שעל רשע כזה לא אפשר לעשות הק"ו הנז' דהק"ו הוא כמו שהזהב מגין כן המצות צריכות להגין עליו ומאחר שמכח זה שהוא נצול מדין גיהנם ויחזור בגלגול יתקלקל יותר א"כ נמצא למפרע אין זו הגנה אלא אדרבא היזק עצום הוא לו והק"ו אומר שצריכות המצות להגין ולא להזיק א"כ באיש כזה ודאי לא יפול בו הק"ו הנז' דלאיש כזה אש גיהנם הוי לטובתו ואם תצילנו מאש גיהנם אתה מזיק לו ואין מגין עליו כזה והשתא אתי שפיר דבהכרח יורדים הרשעים לגיהנם ואפי' שיש להם הרבה מצות כי כל אלו היורדים לגיהנם הקב"ה צופה ומביט בהם ורואה שאם יצילם מדין גיהנם ויחזרו בגלגול יהיה להם היזק גדול וא"כ אלו לא שייך בהו הק"ו הנז' ואין הכי נמי אם יש אדם שאין מזיק לו הגלגול ודאי יש לעשות לו הק"ו הנז' ולהצילו מדין גיהנם ויהיה חוזר בגלגול ובזה אתי שפיר בע"זהו ולפ"ז מ"ש הגמרא פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהם זה איירי בבני אדם דאפשר להו לבא בגלגול ויתתקנו ולא יש לחוש בהן שיתקלקלו כי בודאי שכיח למצוא כן בבני אדם שיש להם זכות אבות אשר תסייעם להתגבר על הסט"א בחזרתם בגלגול או שיצא מהם בנים צדיקים ואז ברא מזכה אבא שזכותו יסייע לאביו כשיחזור בגלגול שיתתקן ויש עוד עניינים רבים בכיוצא בזה שיועילו לרשע בחזרתו בגלגול להתתקן ולא להתקלקל וברשעים כאלו משתעי רש"בל באמרו פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהם דבאלו שאין בהם חשש הקלקול בגלגול אז שייך בהו שפיר הק"ו דמזבח הזהב דאז לדידהו ההצלה שיהיו ניצולים מגיהנם הוי הגנה מאחר שאין מתקלקלים בגלגול ורק מתתקנים ומרויחים מצות יותר:
ודע כי יש לנו לומר. בס"ד שבודאי יש הפרש רב בין הק"ו דסלמנדרא לבין הק"ו דמזבח הזהב כי הק"ו דמזבח הזהב לא שייך לדון אותו כי אם גבי בני אדם אשר אם יחזרו בגלגול יתתקנו ולא יתקלקלו כלל דאז חשיב ההצלה מאש גיהנם הגנה אבל בני אדם אשר אם יחזרו בגלגול יתקלקלו יותר א"כ ההצלה מאש גיהנם אין זו הגנה לגבי דידהו ואדרבא אם תביאם לגיהנם בזה אתה מגין עליהם וא"כ איך שייך למעבד בהו הק"ו הנז' יען כי הזהב אשר מגין על העץ לבלתי ישרף אין זה מצד הטבע כי רק הוא הגנה בדרך נס בעבור מעלת קדושתו אבל מצד הטבע לא אפשר שיגין עליו כ"כ ולכן השתא אם תבא לעשות הק"ו הזה גבי בני אדם אשר יתקלקלו בגלגול אז איכא למפרך ולומר מה לי מזבח הזהב שאם לא יהיה הגנה על העץ יהיה נשרף וכלה לגמרי להכי עשה בו הקב"ה הגנה כדרך נס שיגין עליו הזהב אפי' שהוא כעובי דינר שלא ישרף משא"כ זה האיש שאדרבא אם לא ישרף בגיהנם הוא כלה ואבד לגמרי ונמצא דק"ו של מזבח הזהב לא אפשר לדון אותו כי אם גבי בני אדם שבחזרתם בגלגול אין בהם חשש שיתקלקלו כלל אבל משא"כ הק"ו של סלמנדרא הנה הגם שיש איזה ת"ח שיש בו חשש שאם יחזור בגלגול יתקלקל יותר ויותר טוב בשבילו לירד לגיהנם ולהתתקן בה עכ"ז לא אפשר להורידו לגיהנם יען כי הק"ו דסלמנדרא לא אפשר לעשות לו פרכא כלל מפני שהדם של סלמנדרא שהוא מגין מן האש אין זה בדרך נס כי אם מצד הטבע המוטבע בו מתחלת הבריאה ובהכרח שיגין מצד טבע עצמו ולא שהקב"ה עושה בו הגנה זו בדרך נס בעבור קדושתו כאשר עשה במזבח הזהב וא"כ גם התורה שהיא עצמה אש צריך שיהיה בה כח הגנה זו בערך הגנה טבעית ולא בערך הגנה נסיית וההגנה הטבעית היא שוה בכל ולא אפשר לשנותה כי הטבע לא ישתנה והוא שוה בכל כי הדם של סלמנדרא הוא מציל מן האש בין אם תהיה הצלה זו לטובה של הניצול בין אם תהיה לרעה כי יש דברים שהם עומדים לשריפה כמו עצים לבשל בהם וכן יש דברים שישביחו באש כשישלוט בהם ויש להפך ונמצא שלפעמים תהיה ההצלה שיהיו ניצולים החפצים ע"י דם הסלמנררא לטובה ולפעמים אינו לטובה ואמנם עכ"פ הוא מציל בהכרח בלתי הפרש יען כי הצלתו היא מצד הטבע וא"כ השתא אם תבא לומר גבי אש התורה שעל זה תגין ועל זה לא תגין נמצאת אתה מחלל כבודה שבזה נמצא אין אתה חושבה כאש וקרא אמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וא"כ בהכרח הוא שתגין על הכל ותציל את הכל מאש גיהנם ולפי"ז נמצא דיש הפרש גדול בין הק"ו דמזבח הזהב לק"ו דסלמנדרא:
והנה בזה ניחא לן בס"ד עוד הערה אחרת שיש להעיר בענין אלישע אחר שאמרו בגמרא כי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן לדיינוה משום דעסק בתורה ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא א"ר מאיר מוטב דלידיינוה וליתי לעלמא דאתי וכו' כי נח נפשיה דר"מ סליק קוטרא מקבריה דאחר וכו' ע"ש. והנה יש להעיד דבשלמא מ"ש לא מידן לדייניה משום דעסק בתור' ניחא אבל מ"ש ולא לעלמא דאתי ליתי אמאי והלא יש תקנה לבא לעלמא דאתי ע"י שיתמרקו עונותיו על ידי גלגולים רבים שיתגלגל ואמנם בזה אתי שפיר כי אפשר שעל רוב חטאו שחטא ונטמע כ"כ אזי גם אם יחזור בגלגול יתעורר עליו חטאו ויתגבר עליו היצ"הר ויחזור לקלקולו ונמצא שהוא מקלקל ביותר ובשלמא הרשע אם רואה הקב"ה שכך יהיה לו ידין אותו בגיהנם יען כי הק"ו הנז"ל שיש ממזבח הזהב תו לא שייך אצלו אבל מי שהוא ת"ח כאחר הנה לא צריך לו הק"ו של מזבח הזהב כי הוא יש לו ק"ו אחד מסלמנדרא שטבעה הוא שלא ישלוט בה האש וא"כ הוא שעסק בתורה שנעשה גופו אש צריך שלא ישלוט בו האש ג"כ בטבע ואין אנחנו באים לדון בק"ו דסלמנדרא מטעם הגנה נסיית כ"א מצד הטבע שאין אש אוכלת אש וא"כ לפ"ז לא שייך לסתור הק"ו דסלמנדרא דאז אין זה כבוד לתורה ולכן אמרו לא מידן וכו' ולא לעלמא דאתי ליתי כי אין לו תקנה בגלגול כי יתקלקל יותר. ואמנם ר"מ אמר ודאי באיש כזה שהוא נאבד לגמרי מכח הק"ו ודאי אין לעשות הק"ו הנז' בשבילו ויותר טוב דלא צייתינן להק"ו וליתי לגיהנם כדי שבזה ליתי לעלמא דאתי דאם עבדינן הק"ו הרי הוא נאבד לגמרי כי על זה וכיוצא נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך ולכן זכות ר"מ הגין שיעשו לפנים מש"הד ולא יחושו בשמים להק"ו דסלמנדרא ויביאו את אלישע לגיהנם ולכן כי נח נפשיה דר"מ סליק קוטרא מקבריה דאחר להודות כי לכבודו עשו זאת דכן כתיב בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך כי המקטרגים ודאי לא ירצו להורידו לגיהנם כי יודעים שבזה הוא מתתקן והם רוצים ושמחים בהשחתת הנפש ואינם רוצים שיתקן ולכן לולי זכות ר"מ שהכניע המקטרגים היה נשאר אלישע אחר אבוד ביניהם. והנה בגמרא אמרו עוד שאמר רבי יוחנן גבירתא למקליה לרביה בנורא חד הוה ביננא ולא מצי לאצלוייה אי נקיטנא ליה בידי מאן מרמי ליה מנאי וכו' כי נח נפשיה דרבי יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר ע"ש והנה לכאורה יש להעיר גם בזה דמאי תמה ר' יוחנן על ר"מ והלא ר"מ רצה לזכות את אחר כדי שיהיה נטהר ויהיה ראוי לשבת עם הצדיקים בג"ע ואם יבא להכניסו בג"ע בעוד חלאת עונותיו בו הגם שנניח במונח שאין מי שיעבב בידו מלהכניסו עכ"ז מאחר שעודנו לא טהור יהיה לו בזיון גדול לפני הצדיקים בג"ע כי כולם יתרחקו ממנו וא"כ ודאי יותר טוב שירד לגיהנם ויכנס לג"ע בטהרה כסף צרוף מזוקק שבעתים ויתיב וחדי עם הצדיקים בפנים צוהבות ועוד דגם בזה שאמר להכניסו לג"ע בעוצם כחו איך יתכן זה שאחר שחטא כ"כ איך יזכה לג"ע בלתי קבלת עונש כלל כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט והלא כל האומר הקב"ה ותרן וכו' וכתיב אשר לא ישא פנים וכו' ומצינו שאדרבא הקב"ה מדקדק עם הצדיקים יותר וא"כ איך יתכן שאיש אחד יחטא ויכנס לג"ע בלתי קבלת שום משפט כי אין חוטא נשכר וא"כ איך היה יכול ר"י להכניסו לג"ע בלתי שיעשו לו שום עונש והוא דבר שאינו מתקבל ע"פ השכל. ואמנם כפי האמור אתי שפיר והוא דאפשר שאין כוונת ר' יוחנן לומר שיכניס אותו לג"ע בעוד חטאו עליו אלא כוונתו הוא שהיה לו לר"מ לבקש מהקב"ה שיחזיר אותו בגלגולים עד שיהיה נתקן והגם שמה שלא רצו מן השמים להחזירו בגלגול כדי שלא יתקלקל יותר וכמ"ש למעלה בס"ד הנה לזה יש תקנה שישלח ר"מ ניצוצות מנשמתו בסוד העיבור עם נפש אלישע כדי לסייעו בעבודת ה' בסוד העיבור ולבלתי תניח לסט"א לקלקל אותו בגלגולים שיתגלגל ובודאי ר"מ דנפיש זכותיה טובא אם ישלח ניצוצות ממנו עם אלישע לעזור אותו בסוד העיבור לא תוכל אז הסט"א להחטיא את אלישע ולקלקלו יותר ואז יוכל להתתקן ע"י גלגולים בסייוע ר"מ וא"כ למה ביקש שידונו אותו בגיהנם ואין זו רבותא כ"כ והיה לו לבקש שיגלגלוהו ויקבל עליו לסייעו בכל גלגול וגלגול בסוד העיבור עד שיתוקן לגמרי וזה הוא כוונת דברי ר' יוחנן שאמר אי נקיטנ' ליה בידי מאן מרמי ליה מנאי כלומר אם לא תתגלגל נפשו לבדה בעו"הז אלא נקיטנא ליה בידי ר"ל שאנכי אהיה עמו בכל גלגול שאשלח אתו עמו ניצוצות ממני בסוד העיבור לשמרו בכל גלגול וגלגול מאן הוא מן הס"טא שיכול למרמיה ליה מנאי ר"ל מי אז יכול להתגבר עליו לקלקלו עד שישליך אותו ממני כי ידוע שאם נפש הצדיק תהיה בסוד עיבור עם נפש אדם אחר ויקלקל אותו אדם מעשיו הנה נפש הצדיק שהיא אצלו בסוד העיבור תכף תסתלק ותעזוב אותו ואמנם הוא אומר מעיקרא לא יוכלו להחטיאו כרי שישליכו אותו ממני כי מאחר שאני עמו אסייעו סייוע עצום ולא יחטא כלל ורק יתקן דוקא וזאת היתה תרעומת רבי יוחנן על ר"מ דהו"ל למעבד כן וממילא היה נתקן ובא לעלמא דאתי נקי ובר מלא וגדוש תורה ומצות:
איך שיהיה נמצינו למדין בזה שהת"ח מירוק חטאיו לא יהיה בגיהנם כי אם ע"י גלגולים והנה היצ"הר הוא שמח בזה שהוא רוצה שיחזור האדם בגלגול יותר מאם ידונו אותו בגיהנם שאם ידונו אותו בגיהנם א"כ שוב אינו יכול להחטיאו כי על מה שחטא מקודם הוא נתקן בגיהנם ונכנס לג"ע אבל אם יחזור בגלגולים רבים הנה הוא משתדל לעשות פעולתו בכל גלגול וגלגול להחטיאו כי לכך נברא להחטיא האדם וא"כ הוא משתוקק תמיד להחטיא והשתא בזה אתי שפיר הטעם שאמרו רז"ל שהיצ"הר מתגרה בת"ח ורוצה להחטיאם יותר משאר אנשים והוא כי הוא יודע שהת"ח אם יחטא לא ידונו אותו בגיהנם ומוכרח הוא לחזור בגלגול וא"כ הוא מרויח בזה שיש לו המשך זמן רב לעסוק במלאכתו עמו להחטיאו אבל שאר אנשים אינו יודע סופם אם הקב"ה יחזירם בגלגול או אם יגזור שידונו אותם בגיהנם:
ונמצא שהתורה היא גורמת גלגול לאדם ובזה יובן בס"ד רמז הפ' תורת ה' תמימה משיבת נפש ר"ל שהיא תשיב את הנפש בגלגול ולא תניח שידונו אותה בגיהנם:
ובזה יובן בס"ד המסרה הלוך וגדל הלוך ושוב הלוך וחסור הלוך ונסוע והוא כי מי שרואה הקב"ה ומביט בו שאם יבא בגלגול יהיה הלוך וגדל שיוסיף מצות ומע"ט ויתתקן אז גוזר עליו הלוך ושוב שישוב ווחזור בע"הז בגלגול ואם רואה ומביט בו שהוא הלוך וחסור כלומר שאם יבא בגלגול יהי הלוך וחסור שיתקלקל יותר אז כשיפטר מן עו"הז אין משיבו בגלגול אלא יהיה הלוך ונסוע לגיהנם למרק שם חטאוו וכמ"ש רבינו זלה"ה:
רק השמר לך ושמור את נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון. ויובן בס"ד דהנה ידוע כי שורש העבודה היא מדת הענוה ושורש העונות היא מדת הגאוה ואם האדם יתפוס מדת הענוה בטוח הוא בעבודת ה' שיוכל לעשות כראוי ואם יתגאה מוכרח שיכשל ויחטא והנה האדם ילמוד מדת הענוה ממה שמצינו שהקב"ה עזב הרים הגבוהים ובחר בהר סיני שהיה שפל מן הכל ואם הקב"ה בחר בשפלים כ"ש האדם צריך נמי שיבחר השפלות והענוה וגם עוד ילמוד ממה שנתן הקב"ה התורה ע"י מרע"ה ולא נתן אותה ע"י האבות והוא משום שמרע"ה היה עניו מאד שתפס מדת הענוה בקצה האחרון שלה שהגם שאברהם אע"ה אמר ואנכי עפר ואפר עכ"ז הנה גם בעפר ואפר יש בו קצת חשיבות ולפעמים קונה אותו האדם בדמים אבל מרע"ה אמר ונחנו מה שהוא לא כלום והיא קצה האחרון ולכן נבחר יותר מן הכל שתנתן התורה על ידו וז"ש רק השמר לך רק רמז לענוה כי רק הוא לשון מיעוט וזהו רק רמז למדת הענוה השמר לך שתהיה עניו כל ימיך וכדי שתשרש בך הענוה יותר הנה אנכי מצוך שתשמור את נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' כי מהם תלמוד מדת הענוה והם הא' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב שהוא הר סיני שאותו היום ראית בעיניך שעזב הקב"ה הרים הגבוהים הגדולים ונגלה בהר חורב הוא ה"ס שהוא שפל מן הכל וא"כ מזה תבא לקחת מוסר לעצמך וגם עוד תלמוד מוסר באמור ה' אלי הקהל לי את העם וכו' אלי דייקא ר"ל שבחר בי ליתן התורה על ידי והכל בשביל הענוה ולכן זכור תזכור את הדברים האלה ותלמד בהם מוסר לעצמך:
כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם וכו' ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל וכו'. יובן בס"ד לפרש בהקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"א בש"ה וז"ל ונבאר עתה ההפרש שיש בענין הגלגול בין צדיק לרשע ובזה יובן חילוק הנמצא בפסוקים ובדברי רז"ל כי פעמים מצינו שאין הגלגול נוהג אלא עד ג' גלגולים בסוד פעם שלוש עם גבר ובסוד על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ובסוד פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ומצינו בתיקונים תקון ס"ט שהצדיק מתגלגל עד אלף דרין וכיוצא בזה ואמנם הפסוק עצמו תירץ זה כי ענין ד' דורות הוא לרשע דוקא כמ"ש פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי אבל למי עושה חסד לגלגלם לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. וביאור הענין הוא דע כי כאשר נפש האדם אחר שבא מחדש בפעם ראשונה וחטא ופגם בה הנה אח"ך מתגלגלת בגוף אחר להתקן וזה נקרא גלגול ראשון ואם לא נתקנה אז חוזרת להתגלגל שנית ואם לא נתקנה אז חוזרת בגלגול ומשם ואילך אין לה עוד תקנה בגלגול ואז נאמר בה ונכרתה הנפש ההיא מעמיה לגמרי. אמנם אין זה רק כאשר לא נתקנה כלל שום תקון בשום פעם מאלו אבל אם באיזה פעם מאלו השלשה התחילה להתתקן קצת אינה נכרתת אמנם יכולה לחזור ולהתתקן אפי' עד אלף דור אם יצטרך ולכן הראשון שלא תקן כלל נקרא רשע והאחרון שתיקן קצת נקרא צדיק וכל מה שמתגלגל הולך ומשלים תקונו ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שאין זה נוהג אלא בנפש לפי שהיא מן העשיה הטבועה בעמקי הקליפות ולכן לא נזכר בתורה כרת אלא בנפש כי נכרתת מן הקדושה ונטבעה בקלי' אבל ברוח ונשמה שהם מיצירה ובריאה שאין שם כ"כ תגבורת אחיזת הקלי' ודאי הוא שיתוקנו כולם אלא שיש שנתקנים מהרה ויש באורך זמן אחד כמה גלגולים עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
ונמצא לפ"ז שנפש הרשע אשר הוא עושה רע כל ימיו ואינו עושה טוב לא אפשר שתבא נפשו בעו"הז כי אם ביאה ראשונה ואח"ך ג' גלגולים גלגול ראשון גלגול ב' גלגול ג' שהם ד' ביאות ואחר שבכל ביאותיו הללו הרשיע ולא תיקן כלום אז תאבד נפשו לגמרי והנה ידוע כי כל גלגול יקרא בן לגלגול שקודם ממנו ובזה יובן בס"ד כי תוליד בנים שהוא מספר כלפי גלגול ראשון שביאתו לעו"הז היא ביאה שניה וא"ל כי תוליד בנים ר"ל שתבא בגלגול ב' ובני בנים בגלגול ג' ונושנתם בארץ כלומר שביאה זו שאנכי מדבר עמכם בה ואומר כי תוליד בנים וכו' איננה ביאה ראשונה שבאה הנפש מחדש לזה העולם אלא היא ביאה שניה שתקרא גלגול ראשון וזהו ונושנתם בארץ ונושנתם מלשון שנית ושניה ר"ל זו הביאה שאנכי מדבר בה היא ביאה שהיא גלגול ראשון שביאה שניה תקרא גלגול ראשון כאמור ועליה אמרתי כי תוליד בנים ובני בנים ונמצא שבאתם לעו"הז ד' פעמים שהוא ביאה ראשונה וגלגול ראשון וגלגול ב' וגלגול ג' ובכל ביאות אלו לא תקנתם כלום אלא והשחתם וכו' ועשיתם הרע וכו' הנה אז העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאברון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה והוא רמז לארץ העליונה שנכרתת הנפש ב"מ וכמ"ש רבינו זלה"ה ולפי דברי רבינו מהרח"ו זלה"ה שכתב שכל זה הוא בנפש אבל לא ברוח ונשמה השתא נמי בזה יובן שפיר הפ' לעיל שאמ' ונשמרתם מאד לנפשותיכם שבשביל הנפש שהיא מעשיה צריך שמירה מאד:
ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. יובן בס"ד לרמוז שאם יבקשו ישראל בגלות בעבור כבוד שמו ית' ולא בעבור צערם ודוחקם אזי הם נגאלים גם שהמה בלתי ראויים ואמנם העיקר צריך להיות הבקשה מלב ונפש ולא שבפיהם יאמרו שהם רוצים בעבור כבודו ית' ולבם לא כן יחשוב והכל מן השפה ולחוץ אלא העיקר שתהיה הבקשה בעבור כבוד שמו ית' מלב ונפש כי בעבור כבוד שמו ית' אין שמים לב על צערם כלל וז"ש ובקשתם משם את ה' אלהיך ר"ל אם תבקשו משם הגאולה בעבור הנוגע לה' אלהיך אז הנני מבטיחך כי ומצאת את המבוקש שלך שודאי הקב"ה יגאל אתכם גם שתהיו בלתי ראויים ואמנם בתנאי כי תדרשנו בכל לבבך וככל נפשך שיהיה הדבר מלב ונפש:
השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש וכו'. יובן לפרש שבא לומר ראה כמה גדלך ונשאך השי"ת כי בא וראה השמע עם קול אלהים וכו' וא"ת שאנכי ראוי לכל המעלה הזאת ולא על חנם עשה לי כן השי"ת יען כי הקב"ה החזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה ואנחנו קבלנוה ולז"א הנה אין לך בזה יתרון ואחזוקי טובא כ"כ על שקבלת את התורה אתה ולא הם יען כי אשאלך או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך וא"כ נמצא שאתה לבדך הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וא"כ אם כל האומות לא רצו לקבלה ואתה נתרצית אין זה כ"כ פלא כי הם לא ידעו ולא הכירו גדולתו של הקב"ה כאשר ראיתם וידעתם אתם יען כי עמכם לברכם עשה כל הנסים ונפלאות ולא עשה כן לכל גוי וא"כ מה שזכיתם לכל המעלה הזאת הוא בחסדו ית':
ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ וגו'. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל דע כי כללות כל הנשמות הם ס' רבוא ולא יותר והנה התורה היא שורש נשמות ישראל כי ממנה חוצבו ובה נשרשו ולכן יש בתורה ששים רבוא פירושים וכולם כפי הפשט וס' רבוא ברמז וכן בדרש וכן בסוד ונמצא כי כל פירוש מן הששים רבוא פירושים נתהווה ממנו נשמה אחת של ישראל ולעתיד לבא כל א' וא' ישיג לדעת כל התורה כפי אותו הפירוש המכוון עם שורש נשמתו אשר ע"י הפירוש ההוא נברא ונתהווה כנז' וכן בג"ע אחר פטירת האדם ישיג כל זה וכל בכל לילה כאשר האדם ישן ומפקיד נפשו ויוצאה ממנו ועולה למעלה הנה מי שזוכה לעלות למעלה מלמדים לו שם אותו פירוש שבו תלוי שורש נשמתו ואמנם הכל כפי מעשיו ביום ההוא כך באותו לילה ילמדוהו פסוק או פרשה פלונית כי אז מאיר בו יותר הפסוק ההוא משאר הימים ובלילה האחרת יאיר בנשמתו פסוק אחר כפי מעשיו של אותו היום וכולם ע"ד אותו הפירוש אשר תלויה בו שורש נשמתו כנז' ומורי ז"ל בכל ערב וערב היה מסתכל בתלמידיו העומדים לפניו ורואה בהם איזה פסוק מאיר יותר באיש ההוא במצחו מצד הארת נשמתו המאירה שם והיה מבאר לו קצת מן הפירוש של הפסוק ההוא כפי פירוש השייך אל נשמתו כנז' וקודם שהיה ישן האיש ההוא היה מכוין אל הפירוש ההוא שביאר לו קצתו והיה קורא בפיו הפסוק ההוא כדי שכאשר תעלה נפשו למעלה בפקדון בשינתו ילמדוהו עוד תשלומו ועי"כ הנפש מזדככת ועולה למעלה מדרגות גדולות לאין קץ ויתגלו לו דברים אחרים גם אם החומר לא ירגיש בהם כשיוקץ וכבר נתבאר כי ששים רבוא פירושים יש לתורה כפי הפשט וכנגדם באגדה וכנגדם בקבלה וכו' הרמוזים בפרדס לפי שאין נשמה מישראל שאינה כלולה מד' בחינות אלו. ואמנם יש נשמה שמשיגה ב' מיני פירושים ויש יותר ויותר והנה נשמת מרע"ה היתה משגת כל ששים רבוא פירושים שבתורה וכמ"ש שידע אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וטעם הדבר הוא לפי שנשמתו היתה כוללת כל ס' רבוא נשמות ישראל ולכן גם שאר חכמי ישראל ישיגו כ"כ פירושים בתורה כפי בחינת הנשמות הנכללות בו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א:
ונמצא לפ"ז שבתורה יש ששים רבוא פירושים וכולם השיג אותם מרע"ה ובזה יובן רמז הפ' ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים והוא כי מספר כ"ל המצ"וה והח"קים והמש"פטים עולה גי' תתנ"ה ועם המלות גי' תתנ"ט כמספר ששי"ם רבו"א בדקדוק שעולה תתנ"ט לרמוז לו שנתן לו השגה בכל הששים רבוא פירושים שיש בתורה:
ובזה יובן בס"ד וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני והוא כי ס"ר ר"ת ס' רבוא רמז שהביט שסופו לזכות להשגה גדולה ולכן הוא ראוי לקרוא לו ואז ויקרא אליו אלהים וכו' ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הפ' מי כהחכם ומי יודע פשר דבר פש"ר ר"ת ששים רבוא פירושים ובזה יובן בס"ד ובני רשף יגביהו עוף רש"ף ר"ת ששים רבוא פירושים יגביהו עוף ורז"ל פירשו עוף על התורה. ובזה יובן הטעם מה שנק' ספר תורה כי ספ"ר ר"ת ס' רבוא פירושים ולז"א על כן יאמר בספ"ר מלחמות ה' וכו' והוא על התורה:
והנה לפי האמור ששים רבוא פירושים יש בפשט וכן ברמז וכן בדרש וכן בסוד נמצא שבתורה שהיא בארבעה חלוקות אלו יש בין הכל ד' פעמים ס' רבוא ובזה אפשר לרמוז בר"ת פרד"ס כי פרד"ס שהוא ר"ת פשט רמז דרש סוד הנה הוא נמי ר"ת ארבעה פעמים ס' רבוא ולז"א שלחיך פרד"ס רמונים:
ויצונו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה וצרקה תהיה לנו כי נשמור וכו'. יובן בס"ד ע"ד שכתבנו לעיל בס"ד בהפטרת דברים ע"פ ושביה בצדקה כי מצות הצדקה היא נסיון גדול לכל המצות דמאחר שרואה האדם שהוא נותן צדקה ומתברך א"כ זה מופת גדול שכל המצות הם טובים לאדם ואין צריך לנסות בהם דהשתא ומה הצדקה שלפי ריאות העין הוא מחסר מממונו אפ"ה הוא רואה ממנה טובה וברכה גדולה כ"ש שאר מצות ועמ"ש לעיל בס"ד וז"ש ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וכו' לטוב לנו כל הימים וכו' לטוב לנו דייקא ואין צריך לזה נסיון יען כי וצדקה היא עצמה תהיה לנו לאות ומופת על כל המצות או וצדקה היא השכינה תהיה לנו דוקא שלא יהיה יניקה ח"ו לחיצונים כלל:
הפטרת ואתחנן
נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. הנה הרב שער המלך ז"ל פי' כפל הלשון וז"ל לפי כשהיינו עושין רצונו של מקום והב"המק קיים הקב"ה רחום וחנון לא היה כלל חרון אף בעולם רק בשעת החרבן נאמר אשר הוגה ה' ביום חרון אפו והקלקול היה גדול כך מאתנו אשר נאמר אצל השי"ת כביכול חרון אפו ונחלקו תיבות רחום וחנון דהיינו ח"ר מן רחום נתחברו עם ו"ן מן חנון ונעשה חרו"ן נשארו אותיות נ"ח מן חנון ואותיות מ"ו מן רחום לזה נרמז נחמו נחמ"ו דייקא ר"ל בזה תנחמו שיחזרו אותיות נ"ח מ"ו למקומם דתחברו ו"מ לר"ח שהיא רחום ויתחברו ח"ן לו"ן שהיא חנון ויסיר החרון אף מן העולם עכ"ל ע"ש. ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הפ' היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח ר"ל אותיות מנ"וח שהוא אותיות מ"ו נ"ח שנחלקו מן רח"ום וחנ"ון ונשאר אותיות חר"ון ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש נעמי לרות הלא אבקש לך מנ"וח אשר ייטב לך כי רות היא בחי' מלכות וממנה יצאה מלכות ב"ד ורמזה לה הלא אבקש לך מנ"וח אותיות מ"ו נ"ח רמז להאמור אשר ייטב לך שיתחברו עם ר"ח ונ"ו ויהיה רח"ום וחנ"ון ובזה יובן בס"ד לפרש נמי רמז הפסוק מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה תיבת ונחם היא אותיות נ"ח מ"ו שישיב אותם להתחבר עם אותיות ר"ח ואותיות נ"ו ויהיה אז רח"ום וחנ"ון ובזה והשאיר אחריו ברכה:
ובמדרש איתא חטאו בבפלים ולקו בכפלים ומתנחמים בכפלים חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלים לקו בכפלים דכתיב כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ומתנחמים בכפלים דכתיב נחמו נחמו עמי:
ויובן בס"ד לפרש חטאו בכפלים רמז שפגמו בשם הוי"ה ב"ה וש"ם אד"ני שצריך לחברם יחד וזהו בכפלים שהם פגמו בזה ולקו בכפלים רמז למ"ש לעיל משם הרב שער המלך ז"ל שנתחברו אותיות ר"ת מן רחום עם אותיות ו"ן מן חנון ונעשה מהם חר"ון וזהו בכפלים שנכפלו האותיות יחד ונעשה חר"ון ומתנחמים בכפלים שחזרו האותיות ונכפלו לטובה ונעשה מהם רחום וחנ"ון וכאמור:
או יובן בס"ד חטאו בכפלים רמז לעשר הדברות שנכתבו ב"פ בתורה בספר שמות ובס' דברים שהוא משנה תורה וזהו חטאו בכפלים שעברו על עשרת הדברות וכמ"ש רז"ל במדרש לא גלו ישראל עד שחטאו בעשרת הדברות ולקו בכפלים רמז שא"י נכפלה ונתכווצא ויתנחמו בכפלים רמז לגאולה העתידה להיות במהרה בימינו שתהיה מאות הצ"די של אותיות מנצ"פך שהם אותיות כפולות כי ידוע שמכל אותיות מנצ"פך צמח גאולה ורק נשאר אות הצ"רי שממנו תצמח הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר וזהו ומתנחמים בכפלים באות הצ"די שהוא מאותיות כפולות:
או יובן בס"ד לרמוז חטאו בכפלים רמז שחטאו במחשבה ובדבור או במחשבה ומעשה ולקו בכפלים שלקו בגופם ובממונם ויתנחמו בכפלים שהקב"ה ישלם לישראל טובה בעו"הז ובעו"הב:
או יובן בס"ד לרמוז חטאו בכפלים ע"ד שארז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זה את זה וידוע מ"ש בגמרא דשבת על פ' והאנשים אשר עליהם התי"ו לא תגעו ולבסוף אחר הקטרוג כתיב וממקדשי תחלו והיינו על שלא הוכיחו זה את זה והנה צווי התוכחה כתוב בתורה בלשון כפול הוכח תוכיח את עמיתך ודרשו רז"ל מזה אפי' תלמיד לרב ואפי' עד ק"פ ועד הכאה ועד קללה וא"כ כמעט אין איש נקי מזה העון ואין טענה להתנצל בו וז"ש חטאו בכפלים ר"ל בשביל עון התוכחה שכתוב בתורה בלשון כפלים הוכיח תוכיח את עמיתך ודרשו רז"ל שהוא לרבות אפי' תלמיד לרב ואפי' עד הכאה וכו' וא"כ אין לשום אחד מהם התנצלות בזה ולכן לקו בכפלים ר"ל שגם הצדיקים נתחייבו בזה והנה בהעדר הצדיקי' יש ב' מלקיות הא' הוא העדר הטובה שהיה בא לעולם בזכות הצדיקים כשהם קיימים בעולם והב' הוא ביאת הרעה שהיתה נעדרת מקודם בזכות הצדיקים כשהם קיימים בעולם כי עתה במיתתם נעדרה הטובה ובאה הרעה ב"מ וא"כ הוא מלקות כפול ולכן אמר לקו בכפלים ויתנחמו בכפלים רמז לבית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכ"יר שהוא כפול על בית ראשון והוא דידוע מ"ש המפרשים ז"ל שאברהם אע"ה קראו הר שהוא ע"ה גי' ר"ו כמנין ב"פ אמונה ע"ה כי אמונה ע"ה גי' ק"ג וב"פ ק"ג גי' ר"ו ויצחק אע"ה הוסיף עוד ק"ג כמנין אמונה ע"ה וקראו שדה כי ג"פ ק"ג גי' שד"ה ויעקב אע"ה הוסיף עוד ק"ג כמנין אמונה וקראו בית כי ד"פ ק"ג גי' בי"ת עכ"ד ז"ל ונמצא של יעקב אע"ה הוא כפלים על של אברהם אע"ה וידוע שבית ראשון היה בזכות אברהם ונחרב ובית ב' בזכות יצחק וג"כ נחרב ובית ג' בזכות יעקב אע"ח שהיתה מטתו שלימה והוא קיים לעד ולכן יעקב אע"ח קראו בית שהוא ישוב קיים לעד ועיין בדברי רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' ויצא מ"ש ממדרשם ז"ל ע"ש וז"ש ויתנחמו בכפלים שהוא בית שלישי שנקרא בית שהוא בכפלים על בית ראשון שקראו אברהם הר שהוא ע"ה ר"ו כמנין ב"פ ק"ג כאמור. או יתנחמו בכפלים ר"ל שיתנחמו על בית א' בבנין בית ב' ויתנחמו על בית ב' בבנין בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכ"יר:
הנה אדני ה' בחזק יבא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו. יובן בס"ד לרמוז חזק ע"ה גי' קי"ו כמנין חצי מספר ר"לב רמז לחצי השם ע"ד שפי' רבינו האר"י זיע"א כי חלק ה' עמ"ו ולעתיד גם החצי הב' יתחבר וזהו אדני ה' בחז"ק יבא ואמר אדני ה' רמז ליחוד קב"ה ושבינתיה וז"רעו גי' רפ"ט רמז לרפ"ח ניצוצות ע"ה בסוד פרו"טה רפ"ט ו"ה משלה לו שנבררים ונתקנים ועולים למעלה הנה שכרו אתו שכרו גי' תקכ"ו כמנין ק"ן צפו"ר שעולה תקכ"ו וידוע שהמקום שיתגלה ממנו משיחנו לבא להושיע ולגאול אותנו נקרא קן צפור וכנז' בזו"הק כלומר הוא מזומן ומוכן אתו לגלות ממנו משיחנו ואז ופעולתו של המשיח תהיה לפניו. או וזרעו הוא המשיח משלה לו הנה שכ"רו רמז לחנז' אתו ופעולתו ופעולת וא"ו לפניו כי יתברך בששה ברכות והוא ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' גם יובן ופעולתו לפניו דכתיב ביה והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזנו יוכיח והחוטם הוא בפנים ולז"א ופעולתו שפועל בחוקי האלהים ומשפטיו הוא לפניו כי מן הריח יודע פ' חייב פ' זכאי גם אמר וזרעו משלה לו מש"לה גי' שע"ה רמז לש"עה נהורין. ובזה אז כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים וכו' יה"ר שיבא לציון גואל בעגלה ובזמן קריב במהרה בימינו אכ"יר:
קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו. יובן בס"ד לרמוז קול קורא במדבר בדברי מוסר ותוכחת לעם בית ישראל פנו דרך ה' לשוב בתשובה שידוע ששאלו לחכמה ושאלו לנבואה ושאלו לתורה ושאלו להקב"ה ואמר הקב"ה יעשה תשובה ויתכפר וזהו פנו עצמכם ותטהרו מעונותיכם ע"י דרך ה' וכמ"ש הפ' יורה חטאים בדרך ועי"ז ישרו בערבה לשון עירוב רמז לנוגה שהיא מעורבת טוב ורע וזהו ישרו בערבה היא נוגה מסלה לאלהינו שע"י מעשיכ' הטובים תגרמו שיתברר מן נוגה כל הקרושה ותעלה למעלה למקום עליון:
על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח וכו' הרימי אל תידאי. יובן בס"ד כי ידוע שכל דבר שנברא קודם בריאת העולם אינו נוהג בו דין תורה ולכן הר המוריה לא נאסר משום ע"ז ומטעם זה מהני לישראל התשובה כי ישראל עלו במחשבה להבראות קודם בריאת העולם ולכן הגם שמן הדין אין התשובה מועלת מטעם דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול עכ"ז לישראל מועלת וכמ"ש המפרשים ז"ל בזה ונמצא שיש ראיה מן הר המוריה לישראל שמועלת התשובה ולז"א על הר גבוה עלי לך וכו' כדי שיהיה לך ראיה ברורה משם לקבלת התשובה כי הגאולה תלויה בתשובה ולכן מאחר שאת עומדת שם הרימי בכח וכו' הרימי אל תראי מדברי האומות שאומרים מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וא"נ איך שייך שישוב עוד אלהי ישראל אל האומה הזאת שכמו ההר הגבוה במעלה שהוא הר המוריה לא נהג בו דין תורה משום דהיה קודם בריאת העולם כן אומה ישראלית אין נוהג בה דין תורה לענין זה וכבורו מחול:
ובזה יובן בס"ד הפסוק למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך ואם תאמר הלא הם חטאו ופשעו בי ואיך אפשר למחול להם כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול הנה זה אינו דהרי הר ציון זה שכנת בו כלומר הר ציון זה שעבדו אותו העממים ע"ז הלא שכנת בו ולא נאסר משום ע"ז ומוכרח לומר הטעם דכל דבר שהוא נברא קורם בריאת העולם אין נוהג בו דין תורה וכן נמי בישראל שהם נמי עלו במחשבה להברא קודם אין נוהג בהם דין תורה כשיש הכרח לזה וכמו הכא וא"כ שפיר אפשר שתמחול להם ותשרה שכינתך עליהם ומלכות בית דוד תחזירנה למקומה במהרה בימינו אכ"יר: