וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל. הנה תיבת וירא שפת יתר הוא ויובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל שהוא ראה שברגע אחד עד שנשא עיניו למעלה והחזירם למטה ראה שכבר נצבו עליו ותמה על המראה דאיך לא ראה אותם מקודם באים לפניו ואמר או בני אדם קל המרוץ אלו או שהם מלאכים ע"ש והנה לפ"ז אפשר שמאחר שראה אותם שכ"כ קלים הם שברגע אחד קטן נעשו לפניו חשש פן ג"כ ברגע אחד קטן כדי עצימת ופתיחת עין יהיו מסתלקים לפניו ולא ידע לאיזה צד הלכו ואיך הלכו לכן מה עשה בעת שרץ לקראתם פתח עיניו ולא עצם אלא נשאר מביט בהם כדי שאם ילכו ברגע ידע איך הלכו ולאיזה צד הלכו וז"ש וירא וירץ לקראתם ר"ל וירא בהם וירץ לקראתם ולא הסיר עיניו מהם.
ותכחש שרה לאמר לא צחקתי וכו'. הקו' ידועה דאיך שרה אמנו תכחש בזה. ויובן בס"ד דהנה קרא כתיב ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה וכו' ולא אמר ותאמר אחרי וכו' אלא לאמר והכוונה שהיא לא אמרה דברים אלו בפיה אלא מכח שצחקה בקרבה הנה ראוי לומר מן הצחוק הזה שלה דברים אלו ור"ל שמכח הצחוק שלה נראה שכך היא רוצה לאמר וכן נמי דבריו יתברך שאמר לאברהם למה זה צחקה שרה לאמר הכוונה הוא שמכח שצחקה ראוי לאמר כך ובזה אתי שפיר השינוי מן ואדוני זקן לואני זקנתי דהכל הוא במשמעות דאפשר לפרש משמעות הצחוק כך וכך וא"כ הגם שעיקר המשמעות הוא כמו שאמרה התורה תחלה ואדוני זקן עכ"ז אם אמר הקב"ה ואני זקנתי אין זה חשיב שינוי דאה"נ ג"כ ראוי להבין משמעות הצחוק כך איך שיהיה לפ"ז אמירה לא אמרה כלום כי אם דוקא צחקה. והנה ידוע מ"ש רז"ל גבי יעקב שאמר אנכי עשו בכורך דאיך ישקר ח"ו ותירצו דפליג דבוריה אנכי מה שאני אבל עשו הוא בכורך וא"כ השתא אברהם אע"ה כשאמר לו הקב"ה למה זה צחקה שרה לאמר וכו' חשב שצחקה וגם אמרה בפיה דברים אלו ולא הבין תיבת לאמר שהכוונה ראוי לאמר כן מן הצחוק ולכן כשהוכיחה ודאי הוכיחה איך צחקת ואמרת כך והיא השיבה לו לא צחקתי כדי שיבין אברהם ממנה דלא מיבעייא אמירה שלא אמרתי אלא אפי' צחוק לא צחקתי אבל היא כוונתה בדברים אלו דפליג דיבורה לא צחקתי ד"ל מה שאמרת שאמרתי כ"וכ לא ר"ל לא אמרתי אבל בשביל הצחוק אני מודה שצחקתי ולמה עשתה כן בשביל שיראה מן אברהם ואברהם אע"ה שהיה חכם גדול הבין הענין יען כי ידע שנבואתו אמת וגם ידע ששרה לא תשקר ואז דן בדעתו כמו שהיה שבאמת היא לא אמרה כלום ומשמעות לאמר ר"ל ראוי לאמר וא"כ משמעות תשובתה כך דתיבת לא קאי על האמירה אבל על הצחוק מודה ולכן א"ל לא כי צחקת ר"ל אפי' שלא כי דהיינו לא היה הענין כמו שהוכחתי אותך אבל עכ"פ צחקת שבזה אין שום ספק:
או יובן בס"ד כי הנה קרא כתיב ותצחק שרה בקרבה וא"כ הצחוק שלה לא היה לעיני השמש כי אם בקרבה ולא הכיר בזה כי אם הקב"ה שהוא יודע הלבבות אבל אחרים לא ראו אצלה שום צחוק והנה אם תיבת לו בוא"ו ג"כ במבטא תצא בשוה כמו תיבת לא באלף ולא יש הפרש בקריאתן כלל והנה הקב"ה לא אמר למה זה צחקה שרה בקרבה לאמר אלא א"ל צחקה סתם וא"כ מן הסתם אברהם הכין שצחקה כדרך צחוק העולם הנראה באדם והוכיחה על זה והיא השיבה לא צחקתי ר"ל כי כיוונה באמירת הלא לו בוא"ו ולא לא באל"ף ורצונה לומר דהיינו דוקא לו לגבי הקב"ה שהוא היודע הלבבות חשיב צחקתי אבל לאחרים הרואים לעינים לא חשיב צחקתי כי לא ניכר הצחוק שלי בפנים והיא עשתה כן כדי שיבין אברהם אע"ה דברים כפשוטן שהוא לא באלף כי יראה ממנו ואברהם אע"ה שהיה חכם גדול הבין הענין כי הוא ידע ששרה לא תשקר ח"ו והקב"ה ככה א"ל שצחקה והביהן הענין שהצחוק היה בקרבה ותיבת לא שאמרה היא אדרבה פירושה שמודית שצחקה ולז"א לא ר"ל תיבת לא שאמרת ידעתי פירושה שאדרבה רצוניך לומר בזה כי צחקת:
זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי. כבדה מאד. יובן בס"ד כפל הלשון והוא כי הצועק במרה מן האדם הנוגש יתחלק לב' סוגים סוג הא' הנה תראה שזה שמעון צועק במר נפשו וקובל ומתרעם על ראובן שגנב וגזל ממנו ועשה עמו מעשים אשר לא יעשו ואם תבא לידע מה היא הגזלה שצועק בשבילה תראה שהיא מעט סך ממון ואמנם הצעקה העיקרית לא בשביל זאת שאם זו לבדה היתה לא איכפת לו בזה ולא היה צועק אלא המכה היא שבכל יום עושה עמו כדבר הזה והנה ריבוי הגזלות אם תצרפם יעלו לחשבון גדול. והסוג השני שצועק ג"כ במר נפשו ואם תבא לידע מהות הגזלה תמצא אותה עולה לחשבון גדול ואמנם לא עשה עמו רעה אחרת בלתי זאת לבדה ונמצא זה צועק על אותה גזלה עצמה וזה צועק על צירוף כמה פעמים. והנה הקשה שבכולם הוא מי שגוזלים וחומסים אותו בכל יום וכל פעם גוזלים ממנו הרבה הנה ודאי זה יצעק בקול מר ומכתו מכת אכזרי וזה חוץ מן הנהוג שמי שדרכו לגזול כל יום צריך להתנהג ברחמנות מעט כדרך המשרת שהוא גנב ומשרת אצל רבו ודרך אגב גונב תמיד כל יום מן החטים ואורז ושמן וכיוצא מדברים הנמצאים בבית דאין הדרך לגנוב כל פעם כי אם דבר מועט ולא הרבה אלא שבצירוף הכל יהיה לו הרבה. והנה כאן בסדום היו חומסים וגוזלים ככל יום ובכל פעם גוזלים הרבה כל מה שימצאו וכן ע"ז הדרך בשאר רעות אשר היו עושים שהיה אצלם תרתי לריעותא גוזלים בתמידות והגזלה עצמה היא דבר מרובה וכן בשאר עבירות וז"ש צעקת סדום ועמורה כי רבה ר"ל רבה בריבוי מנין שהיו תמיד צועקים בל שעה ושעה ואל תחשוב כי על דבר מועט היתה הצעקה ומה שבאו לצעוק הוא על ריבוי ההתמדה לז"א לא כן הוא אלא וחטאתם ר"ל כל חטאת וחטאת עצמה שצועקים בשבילה כבדה מאד שהיה אצלם תרתי לריעותא ולכן צריך לשפוט אותם על זאת:
ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי וכו'. על כן לא נתתיך לנגוע אליה יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל למה בפרעה תכף ומיד וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ובאבימלך לא היה כן ותירצו כי פרעה שטוף בזמה וגלי קמיה שמייא שלא היה מתאפק והיה עושה רצונו ח"ו ולכן תכף ומיד וינגע ה' את פרעה אבל אבימלך לא היה שטוף בזמה כ"כ ואין צורך לעשות לו כך עכ"ד ז"ל. ובזה יובן גם אנכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת ולכן ואחשוך אותך מחטוא לי דייקא ר"ל אפי' במחשבה שאין מכיר בה כי אם הקב"ה והראייה שעל כן לא נתתיך לנגוע אליה לנגוע לשון נגעים לא הבאתי עליך נגעים מסיבתה וזהו אליה כלומר בשבילה:
או יובן בדרך רמז אלי"ה ר"ל אל י"ה ידוע שאיש ואשה שזכו שם י"ה ביניהם ואם ח"ו אבימלך היה נוגע בשרה היה נוגע ופוגם ח"ו בי"ה שבין איש לאשתו:
ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך וכו'. הנה הלשון יתר לכאורה. ויובן בס"ד כוונת הפסוק שאבימלך אמר לאברהם מה עשית לנו והשיב לו אברהם ומה חטאתי לך שאנכי לא נגעתי בשום אדם כי אם דוקא אמרתי אחותי היא והשיב לו אבימלך הנה בזה הדיבור ששינתה הענין ואמרת אחותי היא הנה בזה המעשים המכוערים אשר לא יעשו שאין לו לאדם לעשותם עשית בדבריך אלו הוכחה כאלו הם עמדי יען שהשומע זאת אומר למה אמר אחותי היא בשביל כדי שלא יהרגוהו ויקחוה ממנו ואין לך מעשים אשר לא יעשו כמו זאת:
ויאמר אבימלך לאברהם מה ראית כי עשית וכו'. ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וכו'. יובן בס"ד כי מה שחשב פן יהרגוהו ויעברו על ש"ד ולא חשש פן יקחו אשתו גם בעודנו חי הנה רבותינו ז"ל כתבו הטעם בשביל שש"ד עוברים בפעם אחת אבל בא"א עוברים על כל ביאה וביאה ולכן בוחרים בדרך הזה יותר ויובן טעם אחר בס"ד לזה כי הש"ד יכולים לעשות בסתר שיבואו באישון לילה ואפילה ויהרגוהו בסתר ולמחר יקחו את אשתו ואין מי לשפוט אותם על זאת אבל אם יקחו אשתו בעודנו חי יראים לעשות כן דזה דבר פרהסייא ויראים מן המלך או שמתביישים מן הבריות לכן מסתמא בוחרים בש"ד וז"ש מה ראית כי עשית את הדבר הזה שחששת בשביל ש"ד ולא חשבת שיעברו על א"א והשיב לו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה שאני רואה שדוקא יראת אלהים היודע הנסתרות אין להם אבל יראת ב"ו יש להם הן מחמת העונש הן מחמת הבושה ולכן הכרעתי הדבר פן והרגוני על דבר אשתי שבודאי יבחרו בהריגה יותר מא"א שהוא דבר ידוע ומפורסם.
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים ניסה את אברהם וכו' ויאמר קח נא וכו'. הדקדוק מפורסם מה יש סמיכות לדברים אלו עם דלעיל גם תיבת נא לכאורה מיותרת ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב עיר דוד ז"ל שלולי השבועה שנשבע אברהם אע"ה שלא יגע בזרעו וזרע זרעו היו ליצני הדור מאמתים דבריהם שאמרו מאבימלך נתעברה שרה מכח נסיון העקדה שיאמרו אם היה בנו באמת לא היה לו לב לשוחטו ואמנם מאחר שנשבע לו אזי אדרבה היתה ראיה להפך שאם מאבימלך נתעברה ח"ו איך היה אברהם אע"ה שוחטו ועובר על שבועתו וז"ש ויהי אחר הדברים האלה דייקא עניין הברית והשבועה של אבימלך באותו זמן א"ל הק"בה קח נא וכו' וזהו נא דייקא:
ובזה יובן המדרש אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש והכוונה הראשונות של שרה אמנו בהיותה בבית אבימלך שעשה לה הק"בה כמה נסים ונפלאות ולא יאמרו דח"ו עביד ניסא לשקרי כי העקדה היא סותמת הפה של ליצני הדור ואין להם פתחון פה לדבר:
או יובן בס"ד קח נא את בנך נ"א ע"ה גי' ב"ן רמז לשכינה שהוא בחי' מילוי שם ב"ן ורמז ללוות עמו השכינה בדרך לשמרו.
או יובן בס"ד קח נא את בנך נ"א במילוי כזה נו"ן אל"ף גי' גבו"רה ע"ה וידוע שיצחק בחי' גבורה ואברהם אע"ה בחי' חסד וע"י העקדה שעקד אותו הכניע מדת הדין ומיתק את הגבורה בחסדים וזהו קח נ"א שתכוף את הגבורה ותמתקה בחסדים את בנך ר"ל שהיא את בנך וכו'.
הפטרת וירא
ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו'. יובן בס"ד דרך רמז ואשה אחת מנשי בני הנביאים רמז לנפש שהיא חלק אלוה ממעל צעקה אל אלישע הוא היצ"הט שהוא מושיע של האדם עבדך אישי הוא הגוף שבעו"הז הבחירה מסורה ביד הגוף לעשות כרצונו הן לטוב הן לרע וא"כ הרי הגוף דוגמת האיש והנפש דוגמת האשה שהיא צריכה להטות אליו והוא ימשול בה גם היא צריכה אל פרי מעשיו כמו האשה הצריכה לאיש וזהו עבדך אישי הוא הגוף מת ר"ל הרשיע שנעשה רשע שבחייהם קרויים מתים כי כל היורד ממדרגה שלו קרוי ביה מיתה וכמ"ש באדרא קדישא והכוונה שקלקל מעשיו ונעשה רשע ואתה ידעת כי עבדך הוא הגוף היה ירא את ה' ר"ל לא מעיקרו היה רשע אלא מקודם היה ירא את ה' והנה בעתה שסרח והרשיע על כן והנושה הוא היצ"הר שהוא מתאוה תמיד לישא וליקח מן האדם ניצוצי קדושה וזהו והנושה הוא היצ"הר בא לקחת את שני ילדי הם שני אברים שהם העין והלב לו לעבדים כי ידוע מ"ש רז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה הם כי העין רואה והלב חומד וממילא כל האברים יעשו רעתם וא"כ היצ"הר תחלה כובש תחת ידו ב' אברים אלו לעבדים לעשות לו עבודתו שהם יהיו סרסורים בינו לבין הגוף לעשות רע. ויאמר אליה אלישע הוא היצ"הט מה אעשה לך אחר שכבר נטמא הגוף וצריך תחלה התעוררות ממנו. ואמנם עתה הגידי לי מה יש לך בבית ר"ל מה יש לך מצות ומעשים טובים בבית הוא אוצר עו"הב שהוא הבית העיקרי כי שם ביתו של האדם העיקרי ותאמר הנפש אין לשפחתך כל בבית ר"ל לא יש לה כל המצות שצריכים אליה לעשות כי עדיין לא עשה הגוף מצות ה' בשלימות והסריח ורק יש לה מעט מצות וזהו כי אם אסוך שמן שהמצות קרויים שמן כמ"ש חז"ל ע"פ ושמן על ראשך אל יחסר ויאמר היצ"הט מאחר שיש לך מעט מצות יש תקוה להתגבר על הי"צהר ולעשות התקון ולכן העצה הוא שתתאזרי תחלה לעשות תקון שבירת הכלים כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל משם המקובלים כי יש אורות הנקראים כלים וכאשר נאצלו למעלה נמשך להם אורות עליונים להיות בתוכם ולא יכלו אלו האורות לסבול אורות העליונים שהם גבוהים עליהם במעלה ונשברו אותם האורות שנקראים כלים ונפלו ממקומם הראוי להם ואנחנו בית ישראל כל מגמתנו בעשיית המצות לתקן שבירת הכלים הנז' דהיינו להעלות אותם האורות הנקראים כלים למקומם הראוי להם ולהמשיך להם אורות העליונים הגבוהים להיות בתוכם להחיותם והבורא יתברך עשה כל זה כדי לזכות את ישראל שיעשו תקון ויקבלו שכר בעו"הב באמת וצדק. והוא כמו מלך אחד שראה אדם בעל אומנות והוא יושב ובטל וניזון בתורת צדקה שאין לו מה לעשות כדי שיתפרנס מיגיע כפיו והנה הוא מתבייש מפרנסת הצדקה קם המלך ועשה המצאה אחת שיגרום ממנה שבירת איזה כלי מהכלים שלו כדי שאז יקרא לאותו האומן ויאמר לו לך ועסוק במלאכה ותתקן כלים אלו ואני אתן שכרך ואז עתה תתפרנס מיגיע כפיך ולא תבוש וכן הוא הדכר הזה והנמשל מוכן מעצמו שאז ע"י שישראל עושים תיקונים אלו ניזונים אז הנשמות שלהם בלתי כיסופא כלל עכ"ד ז"ל. וז"ש לכי שאלי לך כלים מן החוץ דמז לאותם הכלים שנשברו ונפלו חוץ למקומם לתקן אותם ולאו דוקא אותם השייכים לך אלא גם אותם שהם קרובים אל שרשך וזהו מאת כל שכניך ג"כ כלים ריקים ר"ל איזה כלים תתקני הם אותם הכלים שהם ריקים שנתרוקנו מן האור העליון הגבוה ולא יכלו לסבול אותו ואני מצוך עוד שאל תמעיטי ר"ל כל מה שאת יכולה לתקן תתקיני ולא תמעיטי בתקון הנז' ואמנם הנה זאת צריך לך לדעת כי אי אפשר לעשות שום תקין בלתי שתטהרי עצמך מן מעשה הרע כי איך אפשר לאדם לטבול ושרץ בידו וקרא כתיב סור מרע ועשה טוב ר"ל תחלה תסור מרע ואח"ך ועשה טוב התקון הצריך לך. ומיהו אי אפשר לאדם לסור מרע כי אם שיביט תחלה מאיזה דבר בא הוא למעשה הרע שאין היצ"הר מפתה לאדם תחלה תכף ומיד לבוא על אשת איש או לעשות עבירה גדולה אחרת כי אם כשיחתור תחלה חור אחד ליכנס בו אצל האדם וממנו יבוא להתגבר עליו לאט לאט והיינו דיש לפעמים שיפתנו תחלה לילך עם חבירים רשעים ואחר שיתמיד בזה ממילא לאט לאט ילמדנו לעשות כמעשיהם עד שיעבור אפי' על איסור א"א ויש שיבוא לפתותו בדרך אחרת ותחבולה אחרת הכל לפי הענין ולפי טבע האדם ומזגו וסדר הלוכו בזה העולם וא"כ זה השב בתשובה צריך תחלה לסגור אותו הדלת שנכנס ממנו היצ"הר אליו שאם רשעותו התחילה מכח שנתחברעם רשעים צריך לעזוב אותם ולקבל עליו בלתי ילך בארבע אמות שלהם ולא יאמר אני אשוב בתשובה ולא אעשה שום דבר רע והגם שאני הולך עמהם אני נזהר ונשמר לבלתי עשות כמעשיהם דמאחר שיצ"הר לא נכנס אליו תחלת כי אם בזה הדלת והחתירה שחפר לו ודאי יחזור ויתגבר עליו מכח זה. ואם תחלה בלתי מלומד עתה כבר נתלמד וידע היציאה והביאה ובנקל יחזיר אותו לסורו הרע וכן ע"ז הדרך ככל דרכי היצ"הר ותחבולותיו וחתירותיו אשר חתר להכשיל את האדם בהן וז"ש ובאת וסגרת הדלת שנכנס בו היצ"הר ר"ל אותו הדבר הראשון שגרם לך לעשות מעשה הרע בעדך ובעד בניך הם האיברים לבלתי יכשלו בו עוד ואז אח"כ ויצקת על כל הכלים האלה שהוא התקון הצריך להם שצריך לחזור ולהמשיך להם אותם אורות עליונים להיות בתוכם להחיותם והמלא תסיעי ר"ל כלי שכבר נתקן ונעשה מלא מאור העליון תסיעי אותו למעלה למקומו ולשרשו הראוי אליו. ותלך מאתו ר"ל כשהלכה לעשות התקון ג"כ הוא בעזרתו וזהו מאתו בעזרת היצ"הט ולא לבדה ובתחלה ותסגור הדלת בעדה ובעד בניה האיברים כאשר ציוה לה שקיימה סור מרע ואח"ך התחילה בתקון הכלים הנז' הם האיברים מגישים אליה ניצוצי הקדושה והיא מוצקת למעלה. או יובן הם האיברים מגישים אליה ניצוצי הקדושה והיא השכינה שנקראת היא מוצקת למעלה:
ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה. הוא הפה אשר רוב התקון על ידו כי הכל צריך בפה שיעסוק בתורה ותפלה וברכות הגישה אלי ע"י עסק התורה ותפלה שלך עוד כלי לתקן ויאמר אליה אין עוד כלי כי כל הכלים שהם שייכים אל שרשינו כבר תקננו אותם התקון הצריך להם ואז ויעמוד השמן מלשון עמד טעמו בו ר"ל המצות שיש לגוף לא יתקלקלו עוד אלא יעמוד טעמם בם ולא יקחום אחרים ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע אלא יעמדו קיימים לבעלים שלהם כי ע"י התקון העצום שיעשה האדם לא יוכל עוד היצר הרע להחטיאו ולהעבירו על מצות הש"ית ויפתנו לקלקל מעשיו אלא אדרבה היצ"הר יהיה נכנע אליו ובע"כ יהיה לו כיצ"הט ע"ד האמור באברהם אע"ה כי מצאת את לבבו נאמן לפניך לבו לא נאמר אלא לבבו ביצ"הט וביצ"הר וכן כל האדם המתגבר לעשות תקון לעצמו הראוי לו אז היצ"הר יהיה נכנע אליו ובטוח שלא יחטא עוד:
ותבוא ותגד לאיש. ר"ל אותם ניצוצות הקדושה שתקנה אותם המשיכה אותם למעלה ותגד לשון המשכה מלשון נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי. לאיש האלהים הוא הבורא ית' הנקרא איש כמ"ש ה' איש מלחמה ה' שמו והוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ויאמר אליה לנשמה לכי מכרי את השמן מכדי מלשון ארץ מכורתם ותרגם בתרגום בארע תותבתהון שהוא לשון יישוב והכוונה שהמצות שלך שנקראים שמן תיישבי אותם באוצר ה' לקחת שכרם בעו"הב ולא תהני מהם בעו"הז אלא תצניעי אותם לעו"הב ושלמי את נשייך הם שאר מצות עשה שעדיין לא קיימה אותם וצריך לשלם אותם כי הם חוב עליה לקיים רמ"ח מצות עשה ואת ובניך שהם האברים תחיי בעו"הז בנותר ר"ל לא במצות העיקרים עצמם שהן הקרן תאכלי שכרם בעו"הז אלא הקרן תשמרי אותו לעו"הב ואת ובניך תחיי בנותר הפירות וכמ"ש אוכל מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לו לעו"הב. או יובן ע"ד שהקשו המפרשי' על מאמרם ז"ל שאמרו הנותן סלע לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור והלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא. גם אמר התנא אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס ותירצו דזה איירי באותו שנותן יותר מכדי חיובו ר"ל שאחר שכבר קיים מצות המעשר כראוי לו הרי הוא נותן ע"מ שיחיה בנו דיוכל ליהנות בעו"הז מזאת וז"ש ואת ובניך תחיי בעו"הז בנותר ר"ל באותו היתרון והתוספת שתעשי יותר מכדי החיוב אבל החיוב העיקרי הוא שמור לעו"הב. השי"ת יזכנו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר. והנה ודאי אם כל ישראל יתעוררו בדברים אלו ויעשו התקון הנז' הראוי להם ודאי תכף ומיד יבא הגואל מושיע לישראל במהרה בימינו אכי"ר ולזה סמך הכתוב ויהי היום ויעבור אלישע ר"ל אם הכל יתעוררו לעשות כן אז ויהי היום אותו היום עצמו ויעבור אלישע רמז למשיח צדקנו מושיעם של ישראל יה"ר שיבוא הגואל במהרה בימינו אכי"ר: