והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה. יובן בס"ד דרך רמז תיבת אלמים היא אותיות אל מים שם אל הוא חסד דכתיב חסד אל כל היום גם מים רמז לחסדים כי הם שורש החסדים השדה רמז לשכינה כביכול שנקראת חקל ותרגום של שדה חקל וז"ש והנה אנחנו מאלמים א"ל מי"ם בתוך השדה שממשיכים וקושרים ומחזיקים החסדים בשכינה:
ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו. יובן בס"ד כפל הלשון מלך תמשול והוא כי לפעמים רוב החלומות היא דרך משל ודמיון שמראים לו דבר ורומזים לו בו על ענין אחר ולא העיקר הוא אותו דבר שרואה אותו עצמו כמו הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה הרואה תמר יצפה כך הרואה שאוכל דבר פלוני משמעותו כך וכאשר תראה בפרק הרואה כמה פירושים לחלומות שחלמו אביי ורבא ופירש אותם בר הדיא ונתקיימו כדבריו ונמצא שרוב החלומות הם דרך משל ודמיון וז"ש המלך תמלך עלינו בתמיהה ר"ל אם אתה חושב שפירוש החלום שראית דהיינו מאלמים וגו' וישתחוו אלמותינו לאלומתך הכוונה כי הוא להודיעך שתמלוך עלינו זה אינו אלא אם החלום הוא אמת אפשר שמשול תמשול בנו שעשו לך בחלום משל ודמיון בנו שרצו לרמוז לך על איזה ענין והראו לך זה דרך משל ודמיון על אותו הענין כמשפט רוב החלומות ולא שהדברים כפשוטן שאנחנו בעצמנו נשתחוה לך וכמו שמצינו באמת שפירוש החלום לא כן הוא וכמו שפירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שפירוש החלום היה על ענין הרעב שהיה במצרים שכולם אצרו חטים ונתקלקלו ומה שאצר יוסף הצדיק נתקיימו והוצרכו הכל לקנות ממנו ולכן אמר והנה תסובינה אלמותיכ' לשון סובין ואין הכוונה בזה החלום על השתחויה ומלוכה באמת וענין המלוכה וההשתחויה היה בחלום הב' ע"ש בנועם דבריו ז"ל.
ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. הנה הדקדוק שדקדקו המפרשים ז"ל כאן הוא מבואר כי שינוי גדול יש בחלום הב' מן הראשון דבחלום ראשון כתיב שנאה ויוסיפו עוד שנוא אותו ובחלום ב' כתיב ויקנאו בו אחיו ולא נזכר שנאה. גם עוד צריך לקשר הדברים יחד ויקנאו וגו' ואביו שמר וגו' ויובן בס"ד כי הנה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל הקשה ע"פ ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו וגו' שאם אביו אהבו מה פשע יוסף על זה שישנאו אותו ולכאורה הוא דקדוק עצום ואמנם רבינו ז"ל בצוף דבש אמרי נועם לשונו הטהור תירץ על זה והוא שהנה יוסף הגם שהביא דבתם רעה עכ"ז לא שנאוהו ואמנם כשראו שאותו אהב אביהם מכל אחיו חששו פן קבל אביהם דבתם רעה וגעל בהם והוא לבדו היה צדיק בעיניו ולכן שנאוהו כי מר להם היותם חוטאים בעיני ישראל אביהם ומה שלא שמו לבם לדון את אביהם לכף זכות ולחשוב שעל כי בן זקונים הוא לו אהבו כדרך העולם ולא על קבלת הדבה ולעולם הם צדיקים בעיני אביהם והוא שאמרו אם הענין הוא בשביל שהוא בן זקונים הלא בנימין הוא יותר בן זקונים ממנו ולמה אהב אותו יותר מבנימין ג"כ ולכן הכריחו מזה שהאהבה היתה בשביל קבלת הדבה שהאמין לדבריו וחשב שהוא לבדו צדיק והם אינם כשרים בעיניו ח"ו ולכן היה קשה להם אהבתו שאהבו אביו ושנאוהו מכחה עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה השתא בחלום הראשון עדיין הם במחשבה זאת לחשוב שאהבת אביו בשביל קבלת הדבה ולכן בסיפור החלום הוסיפו שנאה על שנאתם ואמר ויוסיפו עוד שנא אותו אבל בחלום הב' נתברר להם באהבת אביהם שלא היתה מצד קבלת הדבה והוא כי הנה בחלום הב' סיפר לאביו שאחד עשר כוכבים משתחוים לו ונמצא שאחיו הם בדמיון כוכבים והנה זה החלום יורה שהם צדיקים דדוקא הצדיקים נמשלים לכוכבים כנודע דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד וא"כ החלום הב' יורה שהם צדיקים והנה עיניהם ראתה שאביו האמין לזה החלום והיה ממתין ומצפה מתי יבא וכמ"ש הפסוק ואביו שמר את הדבר ותרגם אונקלוס ואבוהי נטר ית פתגמא וחכמים גדולים שכמותם ודאי לא נעלם מהם כל זה והבינו שדברי אביהם אליו שא"ל מה החלום הזה וכו' הכל הוא לעיני הרואים ולכן אחרי אשר ידעו והבינו שאביהם האמין לחלום ועכ"ז הוא עדיין באהבתו עמו כבראשונה א"כ מוכרח לומר שסיבת אהבתו אותו לא בשביל קבלת הדבה דלעולם הם צדיקים גמורים בעיני אביהם ומה שאהבו יותר הוא מכח סיבה אחרת או מאת ה' היה לו כל כך חן בעיניו לאהוב אותו יותר בלתי טעם וסיבה וא"כ השתא מה להם לשונאו מכח האהבה דהוא מה פשע בזה האהבה שאוהב אותו אביו. ואמנם השתא יש להם לקנאות ממנו קנאה דייקא ולא שנאה שהשנאה שהיתה כבר נתבטלה ולכן בחלום הב' אמר ויקנאו בו אחיו ר"ל שעתה בטלה השנאה והיה קנאה ביניהם יען כי ראו שאביו שמר את הדבר וא"כ מוכח מזה שאביו האמין לחלום הזה ומן החלום מוכח להדיא שהם צדיקים גמורים מאחר שנדמו לו ככוכבים ואם היתה סיבת האהבה בשביל קבלת הדבה למה נשארה עד עכשיו אלא ודאי שסיבתה לא היתה כן ויוסף לא פשע באהבה זו וא"כ למה ישנאוהו ורק נתקנאו ממנו אבל אם לא היה אביו שומר את הדבר לא היה מוכח שהאמין לחלום ואפשר היה להם לומר יתכן שלא האמין לחלום ולא חש לו וא"כ ממילא ליכא להכריח הכרח האמור בס"ד אבל מכח שהבינו בו ששמר את הדבר והאמין בחלום מכח זה יש להכריח כאמור:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש רז"ל בש"ס חלמא טבא חדותיה מסתייה ולכן השתא אתי שפיר דבחלום ראשון ראו אותו ששמח הרבה לכן לא חשו בדעתם כי ימלוך עליהם באמת כמו שראה בחלום כדי שיתקנאו ממנו יען כי חשבו דחלמא טבא חדוותיה מסתייה ובזה השמחה ששמח בחלומו די לו ולא יתקיים החלום באמת ולכן אמר שם שנאה דוקא ולא קנאה ואמנם בחלום הב' שראו שגער בו אביו וא"ל הבא נבא והודיע לו באלו הדברים שאין חלומו אמת מאחר דאי אפשר להתקיים ענין אמו א"כ בזה החלום לא היה לו שמחה דתברא בצדה שגער בו אביו וא"ל כן והם שהיו חכמים הבינו שגערת אביו בו היה למראה עינים ואין זה סתירה של הבא נבא דזה יתקיים בבלהה וכמו שהיה כן באמת לכן אז אמדו ודאי דחלום זה יתקיים דליכא למימר בזה חלמא טבא חדוותיה מסתייה דהלכה שמחתו מזה מכח גערת אביו והסתירה שעשה לו בחלום ולכן השתא יש לקנאת בו דיש להם לחוש לקיום החלום ונמצא לפ"ז שכזאת הגערה שגער בו אביו בזה עשה קיום ושמירה לדבר החלום שלא תהיה אז חדוותיה מסתייה וילך החלום לאיבוד ובזה יובן ויקנאו בו אחיו שכאן היה להם קנאה ממנו יען כי אביו שמר את הדבר לשון שמירה ששמר את דבר החלום שלא יתבטל מכח השמחה וא"כ יש להם לחוש שיתקיים החלום:
או יובן בס"ד ע"ד שכתבו רז"ל עוד חלמא בישא עציבותיה מסתייה ולכן השתא אתי שפיר דבחלום א' שחלם שהם ישתחוו לו הנה זה לגבי דידם הוא חלמא בישא ועציבותיה מסתייה שודאי הם נעצבו בשמעם החלום ההוא ונצטערו ממנו ומדבריו וזה מסתייה ולא יתקיים בהם החלום ואם מוכרח להתקיים אזי יתקיים באחרים שימשול על אחרים וישתחוו לו ולכן לא קנאו בו ורק שנאוהו אבל בחלום הב' שראה השמש והירח משתחוים לו שהוא על אביו גם כן ואביו לא נעצב מזה אלא אדרבה נטיר ית פתגמא שרצה בקיום החלום א"כ השתא אפילו אם תניח במונח דלגבי דידהו לא יתקיים החלום דהם נעצבו ועצבותייהו מסתייה אבל לגבי אביו מוכרח שיתקיים החלום שיהיה במעלה רמה שאביו ישתחוה לו והשתא אחר שאביו עצמו משתחוה לו אם כן מוכרחים הם להשתחוות משורת דרך ארץ ואפי' בלתי החלום כי איך יהיה כבודם יותר מאביהם ומשראו באביהם שהוא משתחוה מוכרחי' הם ג"כ להשתחוות בשביל כבוד אביהם ולכן קנאו בו שחשו עתה פן יוכרחו להשתחוות לו וז"ש ויקנאו בו אחיו ר"ל שעתה ניתוסף להם קנאה יען כי ראו שאביו שמר את הדבר וכתרגומו נטיר ית פתגמא ואם כן לגבי אביו ליכא בטול לחלום משום עצבותיה מסתייה כי לא נעצב בזה וא"כ השתא מוכרח להתקיים בהם ג"כ השתחוייה משורת דרך ארץ גם בלתי החלום:
ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח. יובן בס"ד דדך רמז כי שם הויה ב"ה גי' כ"ו ושם יוסף גי' קנ"ו סך הכל יחד גימ' קפ"ב כמספר ב' שמות הקדושים המסוגלים לפרנסה שם פא"י ושם סא"ל כנז' בסידור בפ' פותח את ידיך ושניהם יעלו גימ' קפ"ב והנה יוסף הצדיק ע"ה ע"י שנדבק בהשי"ת לכן נשפע מב' שמות הקדושים הנז' העולים כמספר הו"יה ב"ה ויוסף ונעשה לו הצלחה כי פרנסה והצלחה הכל אחד וזה תלוי בזה דלכל פרנסה צריך הצלחה וז"ש ויהי ה' את יוסף דייקא ועי"ז ויהי איש מצליח שנשפע כנגד זה משני שמות הקדושים הנז'.
או יובן בס"ד ויהי איש מצליח כי הנה ידוע שיש לכל איש ישראלי צלם אלהים והחוטא מעביר אותו הצלם ממנו ולכן רשעים בחייהם קרויים מתים והנה יוסף הצדיק היה תמיד צלם אלהים חי על פניו ולכן א"ל יעקב אע"ה ליוסף הע"ה אחרי ראותי את פניך כי עודך חי וכן ראה פניך לא פללתי וגו' שהכל קאי על הצלם כנודע ובזה יובן בתיבת מצליח שהוא אותיות צל"ם ח"י וז"ש ויהי ה' את יוסף לכל חי יחטא ובזה ויהי איש מצליח צל"ם ח"י שצלם שלו נשאר חי וקיים בו.
וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בזו"הק לפרש דקדוק מצליח בידו שהכוונה הוא דאפי' מה דהוה בידיה והוה תבע ליה מאריה כגוונא אחרא הוה מתהפך בידיה לההוא גוונא דרעותא דמאריה הוה רעי ביה ע"ש.
והנה לכאורה יש לחקור בס"ד דאמאי עשה ככה שיהיה נס פלילי נגד הטבע שיתהפך דבר שבידו לדבר אחר הלא היה יותר נקל שהקב"ה יהפך רצון של רבו להיות רוצה כמו שרואה בידו ואמנם יש לתרץ לזה בס"ד והוא כי ידוע מ"ש רז"ל שהעושים לו נס בזכותו יראה הנס בעיניו אבל אם עושים לו בזכות אחרים לא יראה בעיניו ובזה פי' המפרשים ז"ל כוונת ה' לי בעוזרי לי דייקא שעושה בשבילי והראייה שאני אראה בשונאי שרואה הנס בעין עכ"ד. והשתא גם הכא אתי שפיר שאם היה הקב"ה מהפך רצון רבו למה שיש ביד יוסף לא היה יוסף הצדיק ע"ה רואה הנס בעיניו ומאחר דיוסף הע"ה נפיש זכותיה ובזכותו עשה לו הקב"ה את כל הכבוד הזה הא ודאי צריך שיהיה רואה בעיניו הנס שלו ולכן הקב"ה עשה הנס באופן זה שיתהפך החפץ שבידו לחפץ אחר כדי שיהיה רואה הנס בעיניו.
ובזה יובן בס"ד הפסוק וירא אדוניו כי ה' אתו תיבת אתו דייקא כלומר שמתנהג עמו בזכותו ולא בזכות אבותיו יען שראה שכל מה שהוא עושה ה' מצליח בידו דייקא כפי' הזו"הק שהחפץ יתהפך לדבר אחר כרצון רבו ולא עשה ה' שרצון רבו יתהפך למה שהביא בידו אלא ודאי שהקב"ה עושה לו הכל בזכותו ולכן עשה ה' ככה שההצלחה תהיה בידו ממש כדי שיהיה רואה הנס בעיניו.
או יובן בס"ד כי ידוע ששם אלהים פועל כפי הטבע אבל שם הו"יה ב"ה פועל הפך מן הטבע והנה האו"הע אין נשפעי' כי אם משם אלהים אבל לא משם הו"יה ב"ה כידוע והנה כאן אדוני יוסף שראה הצלחתו הפך הטבע וכמ"ש בזו"הק על פסוק מצליח בידו שהדבר שבידו מתהפך כאשר רוצה רבו וכאמור לכן הבין מזה כי הוא שפע משם הו"יה ב"ה שפועל למעלה מן הטבע ולא משם אלהים ובזה יובן בס"ד וירא אדוניו כי ה' אתו ה' דייקא ולא שם אלהים יען כי ראה שכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וכדפירש הזו"הק דקדוק תיבת בידו שיתהפך החפץ שבידו וכו' וזהו הפך הטבע ובודאי שנשפע משם הו"יה ב"ה.
ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. יובן בס"ד לפרש שבאה עליו בהדרגות ותחלה עשתה לו רמזים בעיניה להיות קורצת בעיניה ולרמוז לו בזה לשכב עמה אבל לא תבעה בפה ואח"כ כשראתה שלא הועילה זאת עמו לכן אז תבעה בפה ואמרה לו שכבה עמי וז"ש ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ר"ל תחלה נשאה עיניה דוקא להיות מרמזת לו בעיניה על ענין זה ואחר כך כשראתה שלא הועילה עמי בזה התחילה לתבוע בפה ותאמר שכבה עמי:
וימאן ויאמר הן אדוני וגו'. יובן בס"ד לפרש דהנה לכאורה יפלא על דבריו שנתן לה טעם בשביל שמסר אדוניו הכל בידו וכו' ואיך יעשה לו ככה ויהיה כפוי טובה דמשמע מדבריו שאם לא היה דבר זה נוגע לרבו או אם יהיה ברצון רבו כך היה מקבל ח"ו לעשות מעשה כזאת חלילה וחס ואיך יתכן זה וא"כ למה השיב לה דברים כאלו ואמנם ודאי שהוא מתחלה לא השיב לה בך אלא הוא מיאן בדבריה בשביל חומר העון ואמנם אחר אשר ראה כי אין מועיל זה לנגדה ועדיין היא מתאמצת לתובעו בפה לכן הוכרח להשיב לה דברי טעם אלו לשכך דעתה ולז"א הפסוק וימאן ויאמר וכו' שהכוונה הוא שאל תחשוב שתחלת הכל השיב לה דברים כאלו אלא תחלה הוא מיאן דוקא על כל צד שיהיה בשביל חומר האיסור ואחר שראה שעדין עומדת כמורדה לתובעו ויאמר וכו' שא"ל דברים לשכך את דעתה:
ותתפשהו בבגדו לאמר שככה עמי. לכאורה תיבת לאמר יתור נפיש ויובן בס"ד לפרש שהיא לא דברה אותו היום תכף עמו שישכב עמה כדרכה כי היתה מפחדת פן תכף בשמעו דברים אלו ממנה יברח החוצה ולא תוכל לתופסו ולכן הוכרחה להיות תחלה תופסת אותו בבגדו בלתי שתדבר עמו קודם ואחר שכבר תפסה אותו בבגדו אז תבעתו בפה ותאמר שכבה עמי ולכן הוצרכה תפיסת הבגד מעיקרא וז"ש ותתפשהו בבגדו בשביל כדי לאמר לו שכבה עמי שאם לא היתה תופשת בגדו מקודם לא היתה א"ל שכבה עמי כי ידעה שתכף מתחלת דבריה יברח ומה תועיל לה זה אבל אחר שתפשה בבגדו בטחה שאז תוכל לדבר עמו ולא יברח וזהו דקדוק תיבת לאמר שהכוונה עשתה כן בשביל לאמר כן.
ותקרא לאנשי ביתה לאמר הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול. הנה גם כאן לכאורה תיבת לאמר יתו"ר נפ"ש. ויובן בס"ד שכוונת אמריה להם שאל תחשבו שדבר זה נוגע לי דווקא אלא הנה זה נוגע גם לכם וגם אתם צריכים להתרעם על זאת יען כי ודאי סופו לתבוע אתכם ח"ו דמאחר שמלאו לבו לגשת אלי לשכב עמי כ"ש שגם אצלכם יעשה כה ולז"א ותקרא לאנשי ביתה לאמר הביא לנו וכו' לצחק בנו ר"ל מה שראוי לאמר הוא הביא לנו וכו' לצחק בנו לשון רבים ולא בי דוקא אלא גם לכם שדבר זה נוגע לכם ג"כ יען בי כ"כ מלאו לבו לעשות שבא אלי אני הגברת לשכב עמי ולא ניצולתי כגערה ובדברים רבים אלא הוצרכתי שאקרא בקול גדול ובזה אז יכולתי להנצל ממנו שהוא בשמעו שהרימותי קולי ואקרא אזי פחד ויעזוב בגדו בידי וינס ויצא החוצה.
ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים והיה שם בבית הסוהר ויהי ה' את יוסף וגו'. יובן בס"ד דרך רמז הצדיק נקרא יוסף על שם שהוא הולך ומוסיף בעבודת ה' וגם הולך ומוסיף במעלתו עד שאמרו רז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתן מתוספת עליה' והנה עיקר השם הוא על הנפש שכל העבודה והיראה הוא ממנה והנה הקב"ה שלח את הנפש של הצדיק לזה העולם כאלו הוא בית האסורים נחשב לה ומה שהוצרכה לבא הכל בשביל כדי לברר ניצוצי הקדושה המעורבים ברע ביד הקלי' גם כדי לברר המעורב בדצח"ם גם ידוע שיש בחינת ש"ם ניצוצות שצריך לבררם והם רפ"ח וב"ן סך הכל ש"ם ניצוצות שצריך לבררם ובזה יובן ויקח אדוני יוסף אותו רמז להקב"ה הוא אדון הצדיק ויתנהו אל בית הסוהר ששלח הנשמה לעו"הז כי הוא בית האסורים יחשב לה והוא מקום אשר אסירי המלך מלכו של עולם והם ניצוצי הקדושה אסורים ופירש הענין יותר ואמר ויהי שם בבית הסוהר ר"ל ניצוצי הקדושה שאנכי מדבר עליהם הם ש"ם ניצוצות וזהו ויהי ש"ם ניצוצות בבית הסוהר והנה הבא ליטהר מסייעין אותו ואז הקב"ה יסייע את הצדיק בעבודתו עד גדר שיכניע לו את היצ"הר הוא השטן ומכניעו עד שעושה אותו כיצ"הט לו ע"ד שאמרו רז"ל ע"פ כי מצאת את לבבו נאמן לפניך לבו לא נאמר אלא לבבו שהיצ"הר ג"כ הכניעו להיות כיצ"הט שיסייעהו לעשות עבודת הבורא יתברך וז"ש ויהי ה' את יוסף עם הצדיק שהוא הולך ומוסיף בעבודת ה' ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר הוא שטן הוא יצ"הר אשר הוא מושל בעו"הז ובידו אסורים והכוונה שיצ"הר גם כן נכנע ונעשה לו כיצ"הט לסייעו בעבודתו יתברך ואז ויתן שר בית הסוהר הוא שטן הוא יצ"הר ביד יוסף הוא הצדיק את כל האסירים אשר בבית הסוהר פי' שנתן לו כל ניצוצי הקדושה השייכים לו שהיו אסורים בבית הסוהר כי מלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה ר"ל את כל אשר עושים החיצונים הם גונדא דיצ"הר לגנוב ניצוצי הקדושה לבלעם חנם הוא היה עושה להפך כנגדם לברר מהם ניצוצי הקדושה ולהוציא בלעם מפיהם כי זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שפירש רבינו האר"י זיע"א על מאמרם ז"ל שאמרו ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן והביאו הרב כסא דוד ז"ל ע"ש ולז"א וכל אשר הם עושים שם הוא היה עושה להפך כנגדם להוציא בלעם מפיהם. ומה שהצליח בזה להיות היצ"הר וגונדא דיליה נכנעים תחת ידו הוא מפני שאין שר בית הסוהר הוא השטן היצ"הר רואה את כל מאומה בידו ר"ל שאין רואה בידו עון כדי שיקטרג עליו בו ויתגבר עליו ובעל כרחו יהיה נכנע תחת ידו וזה שלא מצא עון בידו ג"כ הוא בעזרתו ית' וזהו כאשר ה' אתו והוא ע"ד שאמרו רז"ל גבי דוד הע"ה וה' עמו אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא וז"ש באשר ה' אתו ששכינה עמו ואיך יבא לידי חטא ולכן דין גרמא שאשר הוא עושה בתיקונים ויחודים עושה מלשון ובן הבקר אשר עשה שהוא לשון תיקון ה' מצליח שמצליח התיקון בידו:
הפטרת וישב
רק אתכם ידעתי וכו'. יובן בס"ד לפרש המשך הפסוקים שהש"ית בא להוכיח את ישראל השוכנים בגלות המר ע"י הנביא ותחלה אמר לו שאל יתרעמו בדעתם בראותם כי אנכי מדקדק עמהם ומענישם על מעשיהם הרעים ואו"הע גם שירבו לפשוע יותר ויותר הם שקטים ושאננים על כן אמר תחלה רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה שהק"בה לא גילה סוד תורתו וגדולתו ורוממותו כי אם לישראל גם לא השרה שכינתו כי אם עליהם והם חבלו וגורלו על כן מן הראוי לדקדק עליהם יותר ולכן ואפקוד עליכם וכו' והן עתה בא אז לדבר עמהם דברים המשככים את האוזן והמתקבלים על הלב כדי לאמץ את רוחם בקרכם באורך גלותם המר והנמהר והגיד להם שורש מכתם האנושה והורה להם הדרך אשר ישכון אור לנפשם לחבוש מכתם ולרפאתם רפואה שלימה רפואה חלוטה לעד לעולם. ואלה הדברים אשר דבר בראשית מאמר הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו והכוונה הלא אתם בית ישראל מצפים בגלות לביאת משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שיבואו יחד ולא יהרג משיח בן יוסף והנה זה איך אפשר להיות בלתי שיהיו ישראל מקושטים בתורה ובמצות ומעשים טובים כדי לעורר עליהם אז מליצי יושר למעלה על זאת מאחר שהכל תלוי במעשה ישראל אשר יעשו הן לטוב הן להפכו ח"ו. וז"ש הילכו שנים יחדיו הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לגאול אתכם בלתי אם נועדו ישראל תחלה בתמיהה ונועדו מלשון עידי וקישוט ר"ל שצריך תחלה שיהיו ישראל מקושטים בתורה ומצות כדי שיזכו לזאת. או יובן הילכו שנים יחדיו קאי על משיח בן דוד האמתי ואליהו הנביא המבשר ועל דרך האמור בס"ד:
הישאג אריה ביער וטרף אין לו. יובן בס"ד דרמז על ב"המק הנקרא יער דכתיב בית יער הלבנון ואריה רמז לישראל אשר מאריות גברו וידוע שיש רפ"ח ניצוצות שצריך לבררם וכשיתגברו הכל אזי יתוקן העולם ותהיה גאולה שלימיה ויבנה בית שלישי במהרה בימינו אכיר. והנה בעתה בגלות המר בעו"הר בית המקדש מסור ביד הגוים והמה מדקדים בהיכלו וקול נתנו בבית ה' כיום מועד ובא הנביא לומר אתם בית ישראל אשר צועקים בגלות על חרבן הבית ותבקשו בנין בית שלישי איך אפשר להיות זה בלתי שיתבררו תחלה הרפ"ח ניצוצים ולז"א הישאג אריה ביער וטרף אין לו ר"ל הישאג אריה ישראל ביער כלומר בשביל היער הוא ב"המק הנקר' בית יער הלבנון וטר"ף הם רפ"ח ניצוצים אשר הם ע"ה גי' טר"ף אין לו בתמיהה והא ודאי שצריך תחלה שתבררו הרפ"ח ניצוצים שהם ע"ה רפ"ט בסוד פרו"טה רפ"ט ו"ה ואחר כך תבקשו מהקב"ה בנין בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר:
היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד. יובן בס"ד הכונה לומ' דמה שתליתי בנין ב"המ בענין בירור הרפ"ח ניצוצין היינו משום דהא בהא תליא דאיך יתכן שיבואו זרים ארורים לב"המק מקום משכן כבודו יתברך אם לא היה להם כח מניצוצי הקדושה אשר עשקו וגנבו הקלי' ח"ו כי הם כל כחם בזה ולולי ניצוצי הקדושה אשר לכדו בידם היו כלים ואובדים ומה שנתגברו וקול נתנו בבית ה' כיום מועד הוא מכח ניצוצי הקדושה אשר אתם ולכן אמרתי לכם הישאג וגו' וטרף אין לו כי תחלה צריכי' אתם ליקח כלי זיין שבידם ולפסוק חיותם כדי שאז תבנו בית חדש ותשבו בטח לעולם ועד וז"ש היתן כפיר קולו הוא עשי הרשע הכופר בהקב"ה ר"ל היתכן שהיו יכולים זרע עשו ליתן קולם ממעונתו של הקב"ה הוא ב"המק וכמ"ש הפסוק קול נתנו בבית ה' כיום מועד בלתי אם לכד השר שלהם ניצוצי הקדושה בתמיהה ונמצא שכל כחם הוא מניצוצי הקדושה אשר אתם ולכן אני אומר לכם בית ישראל שצריך שתבררו תחלה את ניצוצי הקדושה:
התפול צפור על פה הארץ ומוקש אין לה. יובן בס"ד לומר כי בלתי האמור הנה עדיפא מינה אומר לכם בית ישראל התפול צפור וגו' והוא כי הנה דבר ידוע הוא שהנשמה היא חלק אלוה ממעל והיתה עומדת למעלה בשמים בהשקט ובטח נהנית מזיו השכינ' ולמה באה לעול' השפל הזה בתוך המצודה הקשה והלואי שתהיה יציאה כביאה ואמנם הדבר ידוע שביאתה לזה העולם הכרח גדול להשלים חסרונה והם רפ"ח ניצוצין שנפלו ממדרגתם והם שייכים לכל נשמות בית ישראל ומוכרחת אז הנשמה לבא לעו"הז לסגל תורה ומצות כדי שאז ע"י עסק התורה והמצות תעורר שורש עליון ותברר הניצוצות השייכים לשרשה מן הרפ"ח הנז"ל ואם לא היה לה מחסור זה קודם ביאתה ודאי לא היתה באה לעולם השפל הזה להיות ניצודת במצודה קשה כזאת וא"כ מאחר שתכלית ביאת נשמת הישראלי לעו"הז הכל בשביל בירור הרפ"ח ניצוצין הא ודאי יפה אמרתי לכם הישאג וכו' שתליתי בנין הבית שהוא גמר תיקון האמיתי בבירור הרפ"ח וז"ש התפול צפור וכו' ר"ל מלבד דברי אשר דברתי לכם לאמר היתן כפיר קולו וכו' הנה עוד אומר לכם בית ישראל ואוכיח במישור לעיניכם והוא התפול צפור היא הנשמהעל פח הארץ היא המצודה הקשה של עו"הז ארץ החומרית ומוקש אין לה מתחלה קודם ביאתה בתמיהה שאם לא היה לה מוקש מקודם לא היתה באה לעולם השפל הזה והמוקש שלה הוא נפילת הרפ"ח שנפלו ממדרגתם יצריכה היא לבררם ולתקנם ונמצא שיפה אמרתי שהדבר תלוי בבירור ניצוצי הקדושה.
היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד. יובן בס"ד לפרש הנה השתא בא לומר שאם תאמרו בית ישראל מאחר שהדבר תלוי בבירור ניצוצי הקדושה להוציאם מן הקליפות ולתקנם א"כ תקותינו נכזבה ח"ו דמי יודע אם יש בידינו כח להוציא בלעם מפיהם. לזה בא הנביא לנחמם ולחזקם במעשיהם כי ודאי יש ויש בידכם כח עצמי להיות מחצדי חקלא ולשבר כח הס"טא להוציא בולעם מפיהם ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה והוא כי דיבור ישראל אשר יצא מפיהם בתורה ותפלה וברכות עושה רושם גדול למעלה ומעורר שורש עליון והוא חרב פיפיות להכרית החוחים והקוצים ולשכר כח הס"טא והנה ידוע שישראל נקראים חיים כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום כי המה מדרגא דחיי אבל או"הע נקראים מתים כי הם מסטרא דמותא ולכן מאחר שישראל הם חיים מסטרא דחיי גם דבריהם אשד יצא מפיהם בענייני העבודה הם חיים וקיימים וחזקים לעשות רושם גדול למעלה משא"כ או"הע אשר הם חשובים כפגרים מתים ופיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר ובהבל באו ובחושך הולכים אזי גם דבריהם מהבל ימעטו והיו כלא היו ולז"א היעלה פח מן האדמה פ"ח ר"ת פ"ה חי"ים רמז לפה ישראל אשר יעלה ממנו דיבור תורה ותפלה וברכות ולכד לא ילכוד ניצוצי הקדושה מיד הקליפות בתמיהה שבודאי דיבורם יעשה פירות ללכוד ניצוצי הקדושה מן החיצונים ולהוציא בולעם מפיהם בכח עליון וא"כ חזקו ואמצו בית ישראל שבודאי דבורכם הכול יוכל והצל יציל באין ספק:
אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. יובן בס"ד שבא הנביא עוד להחריד את ישראל בתשובה ואמר אם יתקע וכו' והכוונה שאנחנו בית ישראל מצפים לקול שופר הגדול אשר עליו אמר הכתוב ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים והוא אשר יהיה בגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר. והנה אמר הנביא איך תזכו לזה החרדה הטובה אם לא תהיו מקודם אתם עצמכם חרדים על מעשיכם לשוב בתשובה שלימה וז"ש אם יתקע שופר בעיר הוא שופר גדול שלעתיד ועם אלו ישראל לא יחרדו בתשובה בתמיהה שצריך תחלה להיות חרדים הם על מעשיהם בתשובה ואז הק"בה כנגד זה יחריד העולם לטובתם ויתקע כשופר גדול הנועד להם:
אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה. יובן בס"ד שבא הנביא עתה לנחמם על ריבוי הצרות ואורך הגלות המר הזה שהגם שיראו תוקף גלות וצרות ידעו נאמנה שהכל הוא לטובתם שרצה הק"בה לתקנם ולזכותם מהר אל הטוב העצמי אשר הבטיח לנו ע"י עבדיו הנביאים וכמ"ש הפסוק כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלהיך מייסרך כי כמו כוונת האב המייסר את הבן ומכהו בשביל לתקנו שיהיה מוכשר לקבל הטובות הראויים אליו כן הק"בה מייסר את ישראל כדי לתקנם ולהכשירם לקבל הטובות הנשגבות הנועדות להם. ואם יראה האדם דבר שהוא רעה אין זה רעה בהחלט אלא הוא סיבה ועילה לצמיחת קרן הטוב העתיד לבא והסוף יוכיח על התחלה וכמ"ש הנביא בישעיה ואמרת כיום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד וכו' והנה ידוע שמלת עשה תתפרש לשון תיקון כמו ובן הבקר אשר עשה כלומר אשר תיקן וכן לא עשה את שפמו וז"ש אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה כלומר לא תיקן בתמיהה שבודאי שהרעה היא תיקון ולא קלקול שבזה תיקן הק"בה כמה עניינים לישראל שיהיו מוכשרים לקבל הטוב.
כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. יובן בס"ד שבא הנביא עתה בסוף דבריו ליתן לישראל סימן על הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר והוא כי ידוע שדור אשר יבא בו משיח צדקנו יתפשט לימוד הסודות הרבה כי לימוד הסוד הוא מסוגל יותר לקרב הגאולה ולכן תמצא כי מזמן רבינו האר"י זיע"א התחיל להתפשט לימוד הקבלה כי ימים אלו קרובים לגאולה וכל יום ויום ראוי לבא משיח צדקנו ורק העונות הם המונעים ה' הטוב יכפר בעדנו ובעד כל בית ישראל אכי"ר ולכן מאוד הפליגו חכמי המוסר ז"ל בלימוד זו"הק כי הגם שאין כל אדם יודע סודן של דברים עכ"ז הדיבור היוצא מפיו עושה רושם למעלה כל אחד כפי מדרגתו ומעלתו וז"ש כי לא יעשה אדני ה' דבר רמז לענין הגאולה כי אם גלה סודו הוא לימוד הסוד אל עבדיו הנביאים הם חכמי הדור שהמה במקום נביאים וכמ"ש חכם עדיף מנביא ורוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם יה"ר שיבא הגואל במהרה בימינו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר: