במדרש תנחומא איתא אמר יהודה ליוסף מה נאמר לאבא א"ל אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי א"ל יהודה דין שקר אתה דן אותנו א"ל אין לך דין שקר כמכירת אחיכם א"ל יהודה נורא דשכם דליק בלבי א"ל יוסף נודא דתמר כלתך אנא מטפי א"ל יהודה רתח אנא ולית מהימין לי א"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר א"ל יהודה עכשיו אני יוצא ואצבע שווקים שבמצרים בדם א"ל יוסף צבעים הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף. כיון שהסכימה דעתם להחריב מצרים אמר יוסף בלבו מוטב אתוודע להם וכו' ע"ב ע"ש. ולכאורה צריך להבין כוונת הדברים האלו שביניהם ומה מרמזי אהדדי ויובן בס"ד לפרש והנה תחלה נציע בס"ד הצעה אחת והוא אחד שהיה לו ערוגה אחת זרועה מיני בשמים ומרקחת יקרי הערך גנזי מלכים ויש לו בור אחד מלא מים סמוך לה ויש לו חבל אחד ודלי אחד שממלא בו מים ומושך כחבל ומשקה הזרעים האלו ושמח בהם עד למאוד והנה היום ונגנב ממנו הדלי ונצטער הרבה כי במה יקבץ המים להשקות הזרעים כדו שיגדלו ויעשו פרו ואם היה גנוב ממנו החבל דוקא והיה נשאר אצלו הדלי לא היה לו להצטער כ"כ בי עדיין אפשר לו להשקות הזרעים כדלי ההוא ע"י שיורד הוא עצמו לבור וימלא בדלי ויצא ובאמת הגם שהדבר קשה עליו מאד וטרחא רבא וצריך עיכוב זמן הרבה עכ"ז אפשר למלאת חפצו ע"י הדחק בלא חבל באופן שאם היה הולך החבל לבדו עדיין הדלי יכול לעשות מעשהו אבל אחר שנגנב הדלי והלך לו א"כ החבל לא יועיל כלום כי במה יניח המים להשקות בהם הזרעים והשתא אם גם החבל ילך לו אין לו להצטער על החבל כ"כ יען כי אחר שהלך הדלי אין מועיל לו החבל כלום ואדרבא כל עוד שהחבל מונח לפניו יהיה לו מזכרת צער של הדלי ועגמת נפש ואם ילך מלפניו אפשר שברוב הימים ישכח זה הענין ולא יצטער ונמצא לפ"ז שיש הפרש באבידת החבל בין הלך ונגנב קודם גניבת הדלי לבין אם נגנב אח"ך דאם נגנב והלך לו בעוד הדלי קיים יש לו להצטער מזה כי בעוד הדלי קיים החבל יועיל לו למשוך בו המים בדלי בנחת ולא בצער במהירות ולא באיחור אבל אם החבל הלך ממנו אחר שהלך הדלי אזי על הליכת החבל אין לו להצטער כ"כ דגם אם היה נשאר אצלו מה היה מועיל לו ואדרבה כל עוד שרואהו לפניו יהיה לו מזכרת צער ודאבון נפש בשביל הדלי והנה יוסף היה בחינת היסוד וא"כ יש לדמותו לדלי כי כמו שהדלי מעשיו הוא להיות המים נאספים ומקוכצים ושמורים בתוכו כן היסוד יתקבצו בו ניצוצי הקדושה ואורות עליונים להיות נשמרים בו ובנימין יש לדמותו לחבל כי החבל מעשהו למשוך ולהעלות ממקום שפל למקום גבוה וכן בנימין הוא בחינתו למשוך ולהעלות ניצוצי הקדושה למעלה ליסוד וז"ש מא נאמר לאבא היודע ערך בנימין ומעלתו ויבא לחשוב שגם הוא נהרג והלך לו והשיב לו יוסף וא"ל הלך החבל הוא בנימין אחר הדלי הוא יוסף ר"ל למה תצטער כ"כ על בנימין מאחר שהלך אחר שהלך יוסף ואם היה עדיין יוסף קיים יש לך להצטער הרבה על בנימין אבל אחר שיוסף שהוא העיקר הלך למה תצטער הרבה על בנימין אדרבה כל עוד שבנימין לפניך יהיה לך צער ודאבון נפש שתזכור את אחיו כל רגע אבל עתה שהלך בנימין אפשר שתשכח על שניהם.
או יובן בס"ד לפרש דהנה איתא במדרש שא"ל יהודה ליוסף בנימוסיות שלנו כתוב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו ישלם וכו' ע"ש. והנה יש תשובה לדברי יהודה והוא כי ידוע מ"ש בבן סורר ומורה שחייב מיתה משום דנידון על שם סופו שהגם שעתה הוא אוכל ושותה מכיסו וממונו אבל מיכרח שסופו ללסטס הבריות ולהרוג אותם וליקח ממונם ולכן יהרג שנידון על שם סופו כידוע והנה ידוע הוא דאם עני גנב איזה דבר יש להקל עליו ולומר כמ"ש במשלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלאת נפשו כי ירעב שמאחר שהוא עני מכח רעבון נפשו גנב ולולי עניותו לא היה גונב כלל אבל אם תמצא אחד עשיר שגנב איזה דבד מזה תדע כי סורו רע שהגניבה היא אצלו בטבע והרגל ואינו גונב משום סיבה וא"כ איש כזה גם כי יהיה לו ממון רב לא יעזוב מדתו אלא תמיד יגנוב מאשר חמצא ידו ומעוות לא יוכל לתקון וכמו זנב הכלב אשר לא אפשר ליישרה כן האיש הזה שהוא עשיר וגנב וא"כ הגם שמן הנימוס הוא שהגנב שנים ישלם וזה העשיר שגנב יש לו לשלם עכ"ז השכל יחייב על האיש הזה לכבוש אותו לעבד עולם כי זה שהוא עשיר וגנב נמצא שאצלו הגנבה בטבע וגם כי יזקין לא יעזוב מדה זו וא"כ יש לדונו על שם סופו שאם היום גנב חפץ שיש לו לשלם כנגדו שנים מחר יגנוב חפץ יקר שאין לו לשלם כנגדו או מחר יעני ואין לו לשלם אפי' על דבר קטן וא"כ השכל יחייב שיש לרון האיש הזה על שם סופו ולכבוש אותו לעבד כי אחר שנכבש לעבד לא יוכל לגנוב כי העולם נשמרים ממנו וגם הוא מצד עצמו יעזוב מדתו כי אחד שהוא עבד לא ידויח כלום בגניבתו כי כל מה שקנה עבד קנה רבו ואם ימצא אצלו סך מה תכף יקחנו רבו ממנו ואין אדם חוטא ולא לו וא"כ איש כזה שהוכיח על עצמו שהגניבה היא אצלו בטבע והרגל צריך לדונו על שם סופו והגם שעתה יש לו לשלם עכ"ז אין לפוטרו בכך אלא צריך לכובשו לעבד עולם ובזה יובן בס"ד דבדי יהודה מה נאמר לאבא ר"ל הגם שאנחנו נספר לו הענין שגנב הגביע ותפסוהו לעבד הנה דברים אלו לא ישככו אזניו כי יאמר לנו שמן נימוס המשפט הוא שהגנב ישלם שנים ורק אם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו ישלם שנים ולמה יתפסוהו לעבד וא"כ מה בידי טעם מספיק להשיב לו וא"ל יוסף א"ל הלך החבל אחר הדלי והכוונה שעתה באשר הוא יש לו לשלם שנים עכ"ז האיש הזה שהוא עשיר יש לדונו על שם סופו והיינו שהראש ילך אחר הסוף שאם עתה יש לו לשלם מחר כשיעשה פעם אחרת יתכן שאין לו לשלם וא"כ יותר טוב לתופסו מעתה וכמו דין בן סורר ומורה ח"ו מאחר שהוכיח על עצמו שהדבר אצלו בטבע ובודאי שלא יעזוב מדתו וז"ש הלך החבל אחד הדלי דהיינו שראשיתו נידון אחר סופו והשיב לו יהודה דין שקר אתה דן אותנו ר"ל דין זה שאתה דן את האדם על שם סופו הוא דין שקר שאין דנין את האדם כי אם באשר הוא שם וכמו שמצינו בישמעאל שנידון באשר הוא שם וכמ"ש כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם והשיב לו יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם דהנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שיוסף דנו אותו השבטים על שם סופו שידעו שיצא ממנו ירבעם שרוצה להחטיא את ישראל בע"ז ולכן רצו להרגו ולבסוף מכרוהו למצרים אשר שם עבד לא ירים ראש וז"ש אין לך דין שקר וכו' ר"ל אם כדבדיך שאין דנין את האדם על שם סופו א"כ אין לך דין שקר כמכירת אחיכם שדנתם אותו על שם סופו א"ל יהודא נורא דשכם דליק כי ד"ל אותו האש והכעס שבער בלבנו בענין שכם אשר לא השארנו מהם משתין בקיר מנער ועד זקן אותו האש והחרון והכעס מתלהב בלבי לעשות ככה ביום הזה במצרים בלתי השאיר מהם עד אחד והשיב לו יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי ר"ל אמת שעתה בוער בך אש להבה להרוג הכל אבל אח"ך מעצמך תכבה האש כי תודה על האמת שהאמת אתי ואין אנכי עושה עמכם לפנים משורת הדין וזה האש שבער בך יהיה כמו אותו האש שגזרת על תמר כלתך להשרף בו וכמ"ש הפסוק ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף שחשבת שבאמת היא זנתה והרה לזנונים ואח"ך כששלחה הסימנים הודית מעצמך ואמרת צדקה ממני וכבית האש שהיתה צריכה להשרף בו כן זה האש שלך אנא מטפי יתיה בהצדקת דברי ומשפטי שתודה אתה מעצמך לדברי וא"ל יהודה רתח אני ולית מהימין לי ר"ל אפי' אם הוא כדבריך שאתה צדיק במשפטיך ששפטת ואח"ך מוכרח אני להודות לך עכ"ז רתח אני דכשהאדם הוא בכעס אינו מבחין בין האמת להופכו וא"כ יש לך לחוש שמתוך הכעס אעשה כלה ואם אח"ך אדע שהאמת אתך אין אחר מעשה כלום וא"כ הגם שאתה יודע שצדקת במשפטיך עכ"ז יש לך לחוש ממני פן מתוך הכעס אעשה מה שלבי חפץ וא"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר ר"ל אנכי מוכרח לעשות משפט צדק וכמ"ש לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים וא"כ רתחא דידך דייקא שאתה בשר ודם אנא מתבר אבל אם אני חושש לך מה אשיב לה' והשיב לו יהודה עכשיו אני יוצא ואצבע שווקים שבמצרים בדם עכשיו דייקא הנני עושה מחשבת לבי עתה בזה הרגע כי אדם בחירי אנכי ובעל בחירה ואעשה מה שלבי חפץ כדי להציל את הנער וא"ל יוסף צבעים אתם וכו' ר"ל יפה אמרת שתצבע שווקים שבמצרים בדם כי אתם אין לאל ידכם לעשות פעולה ממש כי אם כדי צביעה דוקא כי צבעים דוקא הייתם מימוכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף כדי שיחשוב שנהרג באמת ויתייאש מלבקש עליו וכן אתם רוצים להפחידני בצביעה זו כדי שאפחד ואמסור לכם הילד. וכל הדברים האלו שדיבר עמהם יוסף פעם קשות פעם רכות כדי להאריך הענין עמהם לראות איך יפול דבר ואמנם כשראה שהסכימה דעתם להרוג את מצרים וידע שאחיו גזמי ועבדי כי גבורים הם אזי אמר יוסף בלבו מוטב שאתוודע להם:
ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. יובן בס"ד מפניו מלשון לפני ולפנים רמז על המילוי של שם יוסף שהוא הפנימיות של השם והנה שם יוסף מלא כזה יו"ד וי"ו סמ"ך פ"ה הוא גי' צ"א חיבור שם הו"יה ואד"ני ורמז שם הו"יה ב"ה קודם שם אדני כי שם הו"יה נרמז במילוי היו"ד והו"יו שמספרם כ"ו ושם אד"ני נרמז באות הס"מך והפ"ה הרי רמז שם הו"יה ב"ה קודם והוא רמז לחיבור עליון הנשגב שיהיה שם הו"יה ב"ה למעלה משם אד"ני שהוא מעלה גדולה תגבורת רחמים על הדין ולא להפך והנה יוסף הוא צדיק יסוד עולם וחתום במדת היסוד וכביר מצאה ידו לחבר שם הו"יה ושם אדני יותר מאחיו כי זה שייך יותר למדתו ולכן נרמז דבר זה בשמו והם ברוח קדשם הביטו בכל זאת באותה שעה ונבהלו ממנו עד גדר שלא יכלו לדבר לפניו ולענות אותו וז"ש ולא יכלו אתיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ר"ל מפנימיות שמו שרמוז בו למעלה גדולה המיחד אותם וכל זה מאת ה' היה להביט אותו הרגע בגדולתו כדי שיפחדו ולא יזיקו אותו אותה שעה שהיו בושים ממנו:
או יובן בס"ד לפרש כי נבהלו מפניו והוא כי אותיות המילוי המה גי' צ"א כמנין מל"אך וידוע מ"ש רז"ל שהיו מלאכים עומדים שם לראות איך מנגחים שור ואריה זע"ז גם אמרו שבקשו להרגו ובא מלאך ודחפם והחזירם וא"כ כשראו בעיניהם המלאך שבא להצילו ידעו שהוא צדיק ולכן נבהלו ממנו ולא יכלו לענות אותו דבר וז"ש ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו רמז למלאך הרמוז בפנימיות השם שלו.
או יובן בס"ד לפרש כי הנה אותיות שלפני אותיות שם יוסף ר"ל לצד פנים הם אותיות כ"ז ע"צ שהם יהיו אותיות ע"ץ ז"ך שידוע שהצדיק נקרא עץ וכמ"ש ע"פ היש בה עץ אם אין יזהו עץ זך שהוא צדיק גמור זך ונקי וטהור ושמו מעיד עליו בזה ולא כאשר חשבו הם מקודם עליו ורצו להרגו וז"ש כי נבהלו מפניו ר"ל מאותיות שהם לפני אותיות שמו המעידים עליו ומאת ה' היתה זאת להביט בזה אותה שעה כדי שלא יזיקוהו. או יובן בס"ד לרמוז כי אותיות הנז' המה יעלו מספר קפ"ז וע"ה גי' קפ"ח כמנין יעקב מלא בו"או שעולה גי' קפ"ח וז"ש כי נבהלו מפניו שראו ששמו קשור ומחובר עם מספר שם יעקב וזה רמז שהוא צדיק בן צדיק ונפשו קשורה בנפש יעקב ולא כאשר חשבו הם בתחלה כשמכרוהו:
ובמדרש רבה איתא משם אבא כהן ברדלא וז"ל אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה בלעם חכם של הגוים לא היה יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו הה"ד ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא. יוסף קטן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הק"בה ויוכיח לכל א' וא' לפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה עכ"ל ע"ש. והנה צריך להבין דברי המדרש שאמר לכשיבא הק"בה ויוכיח לכל א' וא' לפי מה שהוא מה בא להורות כזה והוה סגי באומרו ויוכיח לכל א' וא' שנא' אוכיחך ואערכה לעיניך. ויובן בס"ד להורות דלא מבעיא מה שצריך להוכיחו על עבירות חמורות שחטא להק"בה אלא אפי' על חטא כל דהו ר"ל על קלקול כל דהו שקלקל במעשיו וז"ש לפי מה שהוא ע"ד חמץ דינו כמה שהוא כלומר דבר מועט על אחת כמה וכמה דאפי' על דבר קטון מי יכול לעמוד בתוכחתו:
או יובן בס"ד כי הנה ידוע דעונות האדם כתובים על מצחו וכמ"ש הכתוב ותהי עונותם על ענמותם ולז"א לפי מה שהוה ר"ל אינו צריך להביא לו עדים או לפתוח לפניו פנקס חשבון עונותיו אלא יוכיחנו לפי מה שהוא ר"ל לפי מה שרשום במצחו שהוא מעיד בעצמו.
או יובן בס"ד שיוכיחנו ויאמר לו אם לא למדת בספרים ולא ישבת עם אנשים יראים כדי שילמדוך למה לא למדת מוסר מעצמך וידעת ממך והשבות אל לבבך והוא שאתה הוא רואה עצמך שאתה בשד ודם ולכך נקראת אד"ם שהוא ר"ת אפר דם מרה ובאת מטפה סרוחה והולך למקום רמה ותולעה ואז וידעת ממך והשבות אל לבבך איש אשר אלה לו איך ימלאנו לבו לעבור על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ולהתגאות על הבריות ולרדוף אחרי חמדת עו"הז וישכח צור מחוללו אשר עשה ועושה תמיד לו טובות כפולות ומכופלות כל רגע ורגע ובכל נשימה ונשימה וז"ש ויוכיח לכל אחד וא' לפי מה שהוא ר"ל לפי מה שהוא ערכו ועניינו והרכבתו ותחלתו וסופו שהיה צריך להביט בכל זה ולא הביט:
או יובן בס"ד שהנה אם הקב"ה ידין את האדם כפי בני האדם הגדולים ממנו בשנים ולפי הבני אדם הקטנים ממנו בשנים ודאי תגדל אשמתו יותר והיינו שיביא לו ראיה מן הגדול ממנו בשנים ויאמר לו דאה זה גדול ממך בשנים ואפ"ה לא עשה כ"כ עונות כמותך ואתה איך עשית כל כך עונות במעט שנים אלו וכן יביא לו ראיה מן הקטון ממנו בשנים ויאמר לו ראה זה שקטון ממך כשנים ואפ"ה עשה מנות הרבה יותר ממך ואיך אתה יש לך כ"כ שנים ולא עשית כ"כ מנות וא"כ מזה תגדל אשמתו והנה לא מבעייא אם ירצה הש"ית לעשות חשבון כזה עם האדם ולדון אותו בערך זה שלא יוכל לקום במשפט אלא אפי' אם יבא להוכיחנו לפי מה שהוא ר"ל מה שהוא לבדו ולא בצירוף ערך אחרים הקטנים ממנו והגדולים ממנו איך יכול לעמוד בתוכחתו.
או יובן בס"ד לפי מה שהוא ר"ל כפי מה שהיתה מעלתו בעולם העליון מקודם כי כל ישראל נשמתם היא חלק אלוה ממעל וקדושה ונשגבה מאד וא"כ כמה צריך ליזהר בה בעו"הז השפל ואם הוא יקלקלנה צריך לחשוב עמו כפי ערכה שהיתה מקודם וז"ש לפי מה שהוא מעלתו בעולם העליון.
ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. לכאורה י"ל דהנה מלשון אל תעצבו משמע כאדם שמצטער על דבד אחד ונעצב עליו ומלשון אל יחר בעיניכם משמע כאדם שכעס וחרה אפו בשביל דבר אחד וב' לשונות אלו לא יכונו כאחד דהנעצב לא יחרה אפו. גם י"ל דלכאורה תיבת הנה שפת יתר והיה די לומר כי מכרתם אותי ומאי הנה דקאמד. ויובן בס"ד לפרש דהנה בעתה שעדיין לא דברו עמו כלום וכמ"ש ולא יכלו אחיו לענות אותו וכו' הנה יש להסתפק בהם בשני ספיקות הא' שאפשר לומר דכשידעו שהוא יוסף וא"ל אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה זכרו את צרתו אשר הצרו לו מקודם בעת מכירתו ונעצבו על הדבר ההוא שאיך יצאה תקלה זו מתחת ידם כי עתה כשראו אותו עדיין עומד בקדושתו ידעו ערכו וקדושתו כי רבה היא ולא כאשר חשבו מקודם וכמ"ש רבינו מה"רם אלשיך ז"ל ע"פ כי נבהלו מפניו והיינו שהכירו בפרצוף פנים שלו שהוא איש קדוש וטהור ולא חטא במצרים שהיא ערות הארץ ע"ש ומזה ידעו קדושתו וערכו הרב ולכן נעצבו על המעשה ההיא אשר יצאה מתחת ידם לשלוח ידם בקדוש ה' ואמנם אפשר לשכל אנושי להסתפק בהם ספק ב' להפך שאדדבה עתה שהכירו בו שהוא יוסף אחיהם הנה חרה להם על המכירה שמכרוהו שאיך הסכימה דעתם בזה עם יהודה למכרו ולא להרגו כאשר רצו בתחלה שאם היו הורגים אותו היו ניצולים ממנו לגמרי לא כן עתה שמכרוהו נתבצבץ ועלה עליהם למעלה למעלה ולא אהני מעשייהו כלום ונמצא שהשכל יחייב בהם ב' ספיקות אלו. והנה בא יוסף הע"ה לדבר על לבם והוא דאם הדבר הוא כספק השני שחרה להם על המכירה ונתנחמו על מעשיהם שלא הרגוהו הנה בא לומר להם שטועים הם בזה דהנה המכירה שמכרו אותו היא דומה בדומה למה שרצו להרוג אותו כי כמו שאם היו הורגים אותו ודאי לא היה אפשר שוב להיות מלך ומושל כן במכירה שמכרוהו שוב לא אפשר להיות לו ממשלה ומלכות יען כי הם מכרוהו למצרים ושם עבד לא ירים ראש ובאמת שכן פי' רבינו מה"רם אלשיך ז"ל בפ' וישב כוונת יהודה שיעץ עליהם לכו ונמכרנו לישמעאלים שא"ל יהודה אחר שנסיתם אותו בכלבים ובבור של נחשים ועקרבים לא נשאר עתה מהדיבות כי אם אשר הוציא עלינו דיבה שהיינו קוראים את בני השפחות עבדים וגם עוד קנאת החלומות שתפחדו פן יעלה לגדולה ומשול ימשול בנו ועל כן אני אתקן על הראשונה לכו ונמכרנו לעבד תחת דיבת העבדות ועל השנית יהיה לישמעאלים למה שהולכים להוריד מצרימה כי שם אין פחד גדולתו אליכם כי הלא יחייב מזל מצרים כי אין עבד עולה לגדולה שם ולא ישדד הוא ית' הוברי השמים בשביל יחיד עכ"ד ז"ל ע"ש. ונמצא בשכל עשו מה שעשו למוכרו למצרים דוקא אשר שם עבד לא ירים ראש וא"כ לענין הממשלה אין הפרש בין המכירה שהיתה למצרים לבין ההריגה אם היו הורגים אותו לגמרי דגם במכירה זו לא אפשר עוד להיות לו ממשלה וא"כ אתם לא שגיתם בדעתכם בזה המעשה אשר עשיתם כי עשיתם דבר אמיץ וחזק ואמנם מה שעם כל זה הייתי אדון ומושל הנה זה נראה בחוש שאינו כפיהטבעאלא הוא נס אלהישלא כפי הטבע אשר עשה עמי השי"ת המשדד המערכות וא"כ השתא אין לכם להתחרט על המכירה ולומר אילו היינו הורגים אותו היתה יותר טוב שבודאי שאם הייתם רוצים להרוג אותי ג"כ היה הקב"ה עושה עמי נס גדול שלא כפי הטבע והייתי ניצול או שהייתי פורח באויר באותו הרגע או שהיה משים בשרי כאבני שיש כמו שיעשה השי"ת כן למרע"ה באמת לעתיד להצילו מפרעה או שהיה מחיה אותי אח"ך כי מצינו ששליח של הקב"ה החיה מתים קודם זמן התחייה והוא אליהו הנביא זכור לטוב ואלישע הנביא ע"ה ויחזקאל הע"ה וגם עמי היה עושה חסד זה מאחר שגם עתה במכירתכם אותי למצרים ג"כ עשה עמי נס פלילי לשדד מערכות מצרים בשבילי אשר דבר זה קשה למאוד כנודע ואם כן אין לכם לחרות אפיכם על המכירה שהסכמתם למכור אותי ולא להרוג דמאחר שהמכירה היתה למצרים אין כה הפרש מן ההריגה שגם לזה צריך נס גדול יותר מהצלת ההריגה מאחר שצריך בזה שידוד המערכות ובפרט מערכות מצרים אשר היה מזלם ראש לכל המזלות ולא אפשר להכניעו בלתי הקב"ה לבדו כי הוא דוקא יכול להכניעו וכמו שמצינו ביציאת מצרים שאמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וגו' וכנודע. ואם הדבר הוא כספק הראשון שאתם נעצבים על המעשה שיצאה מתחת ידיכם ועל מה שצערתם אותי הנה אל תעצבו על זאת כי הצער נהפך לשמחה ואלהים חשבה לטובה והוא בי למחיה שלחני אלהים וז"ש ועתה אל תעצבו כאמור בספק הא' וגם אל יחר בעיניכם כאמור בספק הב' ופירש על דסליק מניה על אחרון ראשון והוא מה שאמרתי אל יחר בעיניכם הוא הטעם מפני שאתם מכרתם אותי הנה דייקא במצרים שמזלם מחייב עבד לא ירים ראש וא"כ לענין החששה של הממשלה אין בזה הפרש מן הריגה ממש כי לא מכרתם אותי למקום אחר שאפשר שהעבד שם יגדל ויהיה לו ממשלה ומלכות אלא אתם מכרתם אותי היה למצרים וכאמור וא"כ מה היה בידכם לעשות יותר מזה כי אין בזה הפרש מן הריגה ממש ומה שאמרתי אל תעצבו הוא מפני כי למחיה שלחני אלהים לפניכם והגם שאתם חשבתם לרעה אלהים חשבה לטובה באופן שלא יצא קלקול מתחת ידכם ולמה תעצבו:
מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף. יובן בס"ד ע"ד מה שכתבו המפרשים ז"ל שאמירה ודבור רמז ליחוד כי היחוד יתכנה בשם אמירה ודבור גם ידוע שהשכינה נקראת כה ובזה יובן ואמרתם אליו בה אמר בנך יוסף ר"ל השכינה שנקראת כה אמר אותה בנך יוסף רמז ליחוד. ובזה יובן בס"ד עוד מה שסיים ואמר שמני אלהים לאדון וכו' לאד"ון גי' צ"א כמספר חיבור שם הוי"ה ואד"ני כי יוסף בחינתו יסוד שהוא חיבור שם הוי"ה ואד"ני. ובזה יובן בס"ד כי פי המדבר אליכם תיבת אלכם גי' צ"א חיבור שם הוי"ה ב"ה ואד"ני המדבר רמז ליחוד:
רדה אלי אל תעמד. יובן בס"ד כי הנה יוסף הע"ה היה בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה ונמצא שבתשלום ז' שנים של רעב צריך שיהיה בן מ"ד שנים והנה יוסף הע"ה לא היה רוצה להבביד הירידה למצרים על יעקב א"עה ורוצה להבהילה בעיניו באופן שלא ישאר שם לגמרי אלא ישב דוקא עד תום שנות הרעב שאז יהיה יוסף אותו זמן בן מ"ד שנים וז"ש רדה אלי אל תעמד חסר כתיב בלא וא"ו וא"כ קרי ביה אל בסגול תעמד אותיות ע"ת מ"ד ר"ל תשב אצלי אל עת מ"ד שנים שאז אותו זמן יהיה נשלם הרעב:
ועינכם אל תחוס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. יובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש בס"ד לעיל בהפטרת פ' וירא כי יש אורות שנקראים כלים והמה ענין שבירת הכלים הנז' בדברי האר"י זיע"א שצריך לתקנם ע"ש והנה ידוע שהרפ"ח ניצוצות שביררו ישראל מהם במצרים ר"ב ניצוצות עד שעשאוה כמצולה הם שייכים לשבירת הכלים הנז' שתיקנו אותם בהם והנה ידוע שחיות הסט"א הוא מניצוצות הקדושה והם הטוב שלה וכשיתבררו ממנה ניצוצי הקדושה יבוש תיבש הסט"א כנודע והנה כאן פרעה ניבא ולא ידע מה ניבא ואמר ועינכם אל תחוס על כליכם הם האורות שנקראים כלים שתחוס עינכם עליהם בשביל שנשברו וצריכים תיקון כי אנכי מבשר אתכם שבקרוב תתקנו בהם תיקון גדול והוא כי טוב כל ארץ מצרים הם הר"ב ניצוצות לכם הוא שתבררו אותם ובזה תתקנו אס הכלים תיקון גדול הגם שישאר לכם עוד צורך תיקון עכ"ז דבר גדול מזומן לכם בקרוב שהוא ביציאת מצרים אחר רד"ו שנים ויובן בס"ד עוד כי לזה נרמז ג"כ בר"ת כי טוב כל ארץ מצרים לכם מספר ק"ך רמז לק"ך צירופי אלהים שהם בחינת הדין שנתקנים ומתמתקים והעניינים שייכים זה לזה:
ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכו'. יובן בס"ד לפרש תיבת עוד דרך רמז כי עו"ד גי' יסו"ד וידוע שיוסף הע"ה בחינת היסוד וזהו עוד יוסף חי שהוא עודנו בצדקתו ויונק חיות מן בחינת היסוד וזהו עוד יוסף חי שהוא חי ויונק מן היסוד ע"ד שאמרו במשנה רואין מהיכן ירק זה חי ר"ל יונק:
ובזה יובן בס"ד ג"ב דברי יעקב אע"ה שאמר רב עוד יוסף בני חי ר"ל דבנות ומעלה היא לי בשמעי עו"ד היסוד יוסף בני חי.
או יובן בס"ד לפרש דברי יעקב אע"ה דאמר רב עוד יוסף בני חי ע"ד שכ' המפרשים ז"ל משם רבינו האר"י זיע"א על מאמרם ז"ל שאמרו כל רב מבבל וכל רבי מא"י והוא כי ההשפעה של חו"ל היא בחינת המילויים דוקא והוא שאחוריים של שם מ"ה דמילוי אלפי"ן פשוטים הם ע"ב ומילואם הם ק"ל ושניהם גי' ר"ב וזהו סוד הפסוק הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים שהיא חו"ל ולז"א כל רב מבבל שהוא חו"ל אבל בא"י הוא רבי בתוספת יו"ד שהם עשרה אותיות דמילוי השם בעצמו המתייחדים עם ע"ב ק"ל ונעשה רב"י עכ"ד ז"ל נמצא שבח"ל הוא בחי' רב וכאשר רמזו ז"ל בפסוק הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים ולכן השתא אתי שפיר מה שאמר יעקב על יוסף שהיה במצרים רב עוד יוסף בני חי רב דייקא לרמוז להנז"ל:
או יובן בס"ד רב עוד יוסף בני חי לרמוז לרפ"ח ניצוצי הקדושה שהיה משתדל יוסף הע"ה שהוא בחינת היסוד לברר מהם וזהו רב עוד עם האותיות וכולל הכל גי' רפ"ח וז"ש ר"ב עו"ד רמז לרפ"ח ניצוצין יוסף בני חי הוא עושה לה חיות שמברר אותם:
ויסע ישראל וכל אשר לו וכו' ויזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. הנה דקדוקים מבוארים בכתוב וכאשר דקדק רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל חדא למה אמר אלוהי אביו יצחק ולא כתב גם אברהם ג"כ ועוד למה כפל שמו יעקב יעקב ועוד מה נתן טעם אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם שאם הוא ירא מכח גזירת שעבוד מצרים מה יועילו לו גוי גדול מאחר שמוכרחי' להשתעבד שם ואדרבה הלא זו היא בשורה למצרים שיהיו להם עבדים הרבה גם באומרו אעלך גם עלה לשון כפול. ויובן בס"ד לפרש דהנה על המרמה שעשה יעקב ונטל הברכות דעשו ודאי אין להרהר עליו בזה שהסוף הוכיח על התחלה שהיתה לו מאת ה' ולא גנובות הם אתו והראיה שאפי' השר של עשו הודה לו בהם ואמנם מה שיש לשאול בזה הוא מה שאמר יעקב אע"ה ליצחק אע"ה אנכי עשו בכורך איך יוציא שקר ח"ו וכתיב תתן אמת ליעקב. והנה המפרשים ז"ל תירצו בזה כמה תירוצים והאחד מן הטעמים הוא שהצדיקים שמם כפול מטעם ידוע והנה ב"פ יעקב מלא בוא"ו גי' עשו ולכן שפיר אמר אנכי עשו רהחשבון שמו עולה כך עכ"ד ז"ל והנה יעקב אע"ה לא היה לו פחד מעיקר נטילת הברכות שנטל מעשו דעל זה כבר הודה לו שרו של עשו בעצמו בהאבקו עמו אבל עדיין היה חושש פן יש עליו צד אשמה לשמים במה שאמר אנכי עשו שאמר שקר ח"ו והוא מדתו אמת ולגבי דידיה דבר גדול הוא זה ובשביל שהיה בא למצרים שהוא מקום סכנה ח"ו היה ירא ובפרט לאיש קדוש כיעקב אע"ה לכן תחלה הקריב זבחים לאלוהי אביו יצחק שיהיה לו כפרה על מה שאמר אנכי עשו ליצחק אביו והנה כדי שלא יהיה לו פחד וחשש מזה נגלה אליו האלהים וא"ל יעקב יעקב וכפל שמו לרמוז לו שאין עליך שום אשמה בדבריך שהוצאת מפיך כי אתה אמת ודברך אמת יען שאתה שמך כפול וב"פ יעקב גי' עשו ויפה אמרת אנכי עשו שהחשבון הוא שוה ולכן הטעם דפסיק טעמא בין יעקב ליעקב שהפסק הוא כמו וא"ו לרמוז כי שם יעקב מלא בו"או שאז יעלה ב"פ יעקב גי' עשו ולכן אמר תחלה ויאמר אלהים לישראל ולא אמר ויאמר אלהים ליעקב לרמוז שהוא ישר אל ולא ידבר כזב ח"ו אל תירא מרדה מצרימה כי תחשוב שצריכים ישראל להשתעבד ת' שנים כי אעשה כמה טעמים להשלים המנין והוא כי לגוי גדול אשימך שם וריבוי אוכלוסין משלים המנין ועוד אנכי היא השכינה שנקראת אנכי ארד עמך מצרימה ואזי יהיה לך טעם שני לצאת קודם הזמן בשכיל שהשכינה השלימה המנין וא"כ אזי תהיה בטוח מעתה שאנכי אעלך גם עלה ולא תחוש פן יטמעו ח"ו אלא אעלם קודם הזמן ואמר גם עלם לשון כפול רמז ג"כ לניצוצי הקדושה שיוכלו לברר ולהעלות הכל עמהם ולא ישאירו בה שום ניצוץ כדי שלא יצטרכו לחזור בשבילם וזהו גם עלה לניצוצות הקדושה:
הפטרת ויגש
והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם. יובן בס"ד קישור הדבדים דידוע דע"י גילוי שכינה יהיה חרדה וידוע דחרדה מסלקת הדמים וידוע דכל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים וא"כ יש לחוש שמן גילוי שכינ' לא יהיה רבוי ח"ו ולזה הבטיחם הקב"ה והרביתי אותם ונתתי את מקדשי וכו' שיהיה גילוי שכינה ויהיה רבוי בנים:
ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם וכו'. יובן בס"ד קישור הפסוקים ע"ד שפי' רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהכוונה שהשכינה שורה על הצדיקים ואל תחשבו כשיהיה המשכן מסלק הקב"ה שכינתו מעל הצדיקים ושודה במשכן דוקא אלא גם כי ועשו לי מקדש להשראת שכינה אפ"ה ושכנתי בתוכם ג"כ עכ"ד ז"ל ע"ש. וז"ש ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם ואל תחשכו שאז אסלק שכינתי מעליהם אלא ג"כ והיה משכני עליהם כי היכל ה' המה:
והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם. יובן בס"ד כי ידוע שעובדי כוכבים ומזלות טוענים שמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ואמנם הבל יפצה פיהם שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ואין חולקים כבוד לעבד בפני רבו ובזה יובן והיה משכני עליהם כי בזה יהיה ניכר בחוש הראות שכבודו ית' מלא עולם והוא בשמים ובארץ ואז מזה לא יבואו לעבוד השמש והירח וצבא השמים כיתר הגוים מטענת מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן והייתי אני לבדי להם לאלהים והמה יהיו לי לבדי לעם כי אין לחלוק כבוד לעבד בפני רבו:
וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם. יובן בס"ד כי ידוע שהדבר הנעשה על ידו ית' יהיה קיים לעד כי הש"ית חי וקיים ולכן גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר שתהיה אז ע"י יתברך אין אחריה שעבוד וז"ש וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל אני דייקא ר"ל אני ולא שליח ובמה יתוודע להם זה הוא ע"י בהיות מקדשי בתוכם לעולם כי בראותם את מקדשי הוא בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר הוא בתוכם לעולם שקיים לעד אז בזה ידעו ממילא שגאולתם וקדושתם האחרונה היתה על ידי יה"ר שהקב"ה יגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אכ"יר: