כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל ע"פ ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כי העושים לו נס בזכות אחרים לא יזכה לראות בנס שלו אבל אם הוא בזכותו יזכה לראות הנס שלו בעין ובזה פי' ז"ל ה' לי בעוזרי דייקא כלומ' בזכותי ואזי ואני אראה בשונאי שאזכה לראות בנס שלי שהוא אבדון של השונאים עכ"ד ז"ל והנה כאן גבי מרע"ה כשתפסו אותו להרגו מענין המצרי באו להכותו בחרב ונעשה לו נס שנעשה צוארו קשה כשיש ולא ניזוק ושוב עשה לו הקב"ה עוד נס ג"כ שברח מידם. והנה יש לחקור דלמה לא עשה לו הקב"ה נס שמתחלה יברח ולא יתפסו אותו כלל והנס האחרון היה צריך לעשותו מתחלה ולמה היה הדבר שיתפסוהו תחלה ויכוהו בחרב ויעשה לו נס פלילי שיהיה צוארו כשיש ולא יזוק ואח"כ יעשה לו נס שברח מידם והיה די בנס אחד דוקא ובודאי שכל מה שיש למעט בנסים שהם הפך הטבע הוא טוב וזה הנס שנהפך בשרו לשיש הוא נס פלילי הפך הטבע ואמנם כפי האמור אתי שפיר דהנה מרע"ה היה לו זכות רב וניצול בזכותו ולא בזכות אחרים ולכן כדי שיראה הנס בעיניו הניח השי"ת שיתפסוהו עבדי פרעה ויבואו להרגו ויהפך בשרו לשיש ולא יזוק ואין לך נס הנראה לעין יותר מזה כי זה דבר הניכר בעין שהחרב היא על צוארו ואינו ניזוק ולא כמו הבריחה דליכא דבר מעשה נסים הנראה בעין ורק הוא שיהיה נעלם מהם כדי שיברח וז"ש כי אלהי אבי בעזרי דייקא כלומר שהעזרה והנס הוא בזכותי ולא בזכות אחרים וע"ד שפי' ז"ל בפסוק ה' לי בעוזרי וכאמור והראיה שהנס הוא בזכותי הוא ממה שהצילני מחרב פרעה מחרב דייקא ולא אמר ויצילני מפרעה דמשמע שהצילו שברח מאת פרעה אלא הצילני מן החרב ממש שהיתה החרב על צוארו וניצול ממנה ולמה עשה הקב"ה באופן זה שיתפסהו פרעה ויכהו בחרב ויהיה ניצול אלא ודאי כרי שיראה הנס שלו בעין וא"כ ממה שראיתי הנס שלי בעין על כן יש להכריח מזה שהנס היה בזכותי ולא בזכות אחרים.
איתא בילקוט בפרשה זאת ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע א"ל מקבלים אתם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תרצח א"ל הוא ירושה שהוריש לנו אבינו ועל חרבך תחיה נגלה על בני עמון ומואב א"ל מקבלים אתם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תנאף א"ל והרי כולם בני מנאפים הם שנאמר ותהרין בנות לוט מאביהן נגלה על בני ישמעאל א"ל מקבלים אתם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תגנוב א"ל זו ברכה שנתן לנו אבינו שנאמר והוא יהיה פרא אדם וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כולם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע עכ"ל הילקוט ע"ש. ועוד איתא במדרש ר' ישמעאל בן אלעזר אומר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהם על אחת כמה וכמה בכל מצות שבתורה משל למלך שמינה לו ב' אפוטרופוסים א' ממונה על אוצר של כסף ואחד ממונה על אוצר של תבן נחשד זה שהיה ממונה על אוצרות תבן והיה מתיירא ומתרעם על שלא מינו אותו על אוצרות של כסף וזהב א"ל ריקה אם על אוצר של תבן נחשדת איך יאמינו אותך על אוצר של זהב והלא דברים ק"ו בשבע מצות לא יכלו לעמוד איך יוכלו לעמוד במצות שבתורה עכ"ל ע"ש.
והנה בדברי ב' מדרשים אלו אפשר לפרש בס"ד הפסוק בישעיה על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחולי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זורו ולא חובשו ולא רככה בשמן והנה ידוע מ"ש רש"י ז"ל ע"פ והם תוכו לרגליך מתמצעים ומתכנסים תחת צלך ע"ש וזה נאמר על מעמד הר סיני שבאו לקבל התורה. ובזה יובן בס"ד שאומר הנביא לאו"הע על מה תוכו וכו' והנה לעיל מינה אמר קרא הוי גוי חוטא וכו' זרע מרעים וכו' ושפיר יש לפרש זו על או"הע ואמר עוד לאו"הע על מה תוכו פי' בשלמא ישראל שפיר נתקיים בהם הפסוק והם תוכו לרגליך כי ראויים הם לכך מכל צר ואופן לקבל התורה ולהיות תחת צלו ית' אבל אתם מה יש לכם מן השבח ומן הכשרון כדי שתהיו ראויים לקבל התורה ולהיות תחת צלו ית' דודאי הוא שאם היה נותן הקב"ה לכם את התורה שיש בה תריג מצות הייתם מוסיפין עוד סרה לעבור על הכל וכמו הק"ו שעשה המדרש השתא ומה בשבע מצות לא יכלו לעמוד בתרי"ג מצות לא כ"ש ואם כן ודאי הייתם מוסיפין סרה תוספת על חטאתכם גם זאת. ועוד מטעם אחר התורה היא רחוקה מכם ולא שייכא לכם יען כי כל ראש לחולי כלומר שתביטו בראשים שלכם ותראו שעשו ברכתו היתה על חרבך תחיה ששופך דמים וישמעאל ברכתו היתה והוא יהיה פרא אדם שמלסטס את הבריות ועמון ומואב באו מן הניאוף ואם כן איך הייתם ראויים לקבל התורה הסותרת לזאת וזהו כל ראש לחולי הוא חולי הנפש שהוא דבר נגדי למצות התורה ואם תאמרו ולמה תלעיג עלינו בראשים שלנו כי לא מידם היתה זאת אלא מן השמים סבבו להם כי עשו בא יעקב ונטל ברכתו וממילא ברכו אביו ועל חרבך תחיה כי לא נשאר לו מה לברכו וישמעאל כך ברכו אביו במאמרו ית' שא"ל והוא יהיה פרא אדם ומה יעשה ישמעאל אם כך נתנו לו מן השמים וכן עמון ומואב כך נסתבב הדבר שהיה בניאוף ומה יעשו הם לז"א וכל לבב דוי הנה מה שנתגלגלו ברכות אלו להם זה היה מסיבת לבם הרע שהיו מתאוים לאלו הדברים הרעים וגמירי בדרך שאדם רוצה לילך בו מוליכים אותו ולכן נתגלגלו עליהם ברכות אלו ואם היה לבם נקי לא היו באים לידי מדה זו ולא היה מסתבב הדבר הזה להם והראיה לזה שעתה אנחנו רואים אתכם כ"כ אתם רשעים גמורים מכף רגל ועד ראש ר"ל מן הקטן שבכם עד הגדול שבכם אין בו מתם שלא יש בכם אדם טוב אלא כולכם רעים וחטאים שכולכם הייתם לישראל פצע וחבורה ומכה טריה שהורגים וטורפים ודורסים וחומסים שלא מן הדין לא זרו ולא חבשו כלומר לא נמצא בכם אנשים שהיו רעים בתחלתם וטובים בסופם ששבו ממעשיהם הרעים אלא מי שהוא רע גם שיזקין לא ישוב ממנה ונמצא שזאת היא עדות ברורה על רוע לבבכם שסורכם רע והכל הוא מצדכם ולא מחמת ברכות שנתברכתם בהם או דקאי לא זרו ולא חבשו על המכות עצמם שכ"כ היו קשים עד שלא יועילו בהם תחבושת ומזור:
אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עברים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שלא היה אפשר לישראל לקבל התורה בלתי שעבוד מצרים תחלה שע"י שהיו במצרים שהיא כור הברזל ונצטרפו כצרוף את הכסף ונזדככו מטומאת הנחש ולכן בזה היו ראויים לקבל התורה כי מה שנשאר בהם קצת מזוהמת הנחש פסקה מהם בעמידת הר סיני כי למעט הנשאר בהם די לו בזה וממילא היו טהורים זכים וברים כמלאכי השרת ובזה נעשו ראויים לקבל התורה ולשמוע דברים מפי הגבורה בעמוד אש וקולות וברקים וענן כבד מה שאין העין יכולה לראות ואין האוזן יכולה לשמוע והנה לכאורה י"ל מאחר דישראל שהם שורש טהור וזרע קדש בני אברהם יצחק ויעקב לא היו ראויים לכל זה בלתי שעבוד מצרים כמה שנים בחומר ובלבנים אם כן איך היה אפשר שיקבלו האומות התורה ואיך שייך שיהיו ראויים לזה שהם סורם רע זרע מרעים בנים משחיתים ואם כן למאי נפקא מינה שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון וא"ל אם מקבלים אתם את התורה. ויובן לתרץ זה דהנה ודאי אין האומות ראויים לקבל התורה והקב"ה ידע שהם מעצמם יראו פחיתותם ולא ירצו לקבלה ואמנם מה שעשה זאת האל ית' והחזידה עליהם קודם שנתנה לישראל הכל עשה לטובת ישראל והוא כי הנה דע דמה שארז"ל שהחזירה על כל אומה ולשון אין הכוונה על אומות הדרים למטה אלא הכוונה על השרים של האומות וכל אומה דיבר עם השר שלה כי השר הוא כולל כל האומה שלו והוא מדבר במקומם והנה ידוע ששר מצרים היה כולל כל השבעים שרים של או"הע והנה ישראל היו עבדים במצרים ואם כן כאילו היו עבדים לכל או"הע ויצאו לחירות לקבל התורה והנה אם היה הקב"ה נותן התורה לישראל ולא יחזירה על כל אומה ולשון כדי לגלות בזה מצפוני לבם הנה אחר שהיו רואים הכבוד והטובות שנעשה לישראל בזכות התורה שהיה להם אזי היו מבקשים גם הם את התורה ליקח אותה מישראל ואם יאמרו להם ישראל אם אתם הייתם חפצים בתורה למה לא באתם לקבלה במעמד הר סיני עמנו הנה ישיבו להם מאחר שאתם הייתם עבדים במצרים א"כ עבדים אתם לנו ג"כ כי שר מצרים היה כולל כל שרי האומות וכן נמי במצרים היו נמצאים מכל השבעים אומות וכמ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל ע"פ יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב שגאולת מצרים היתה מיד כל שרי האומות ע"ש ואם כן מאחר שהייתם עבדים לנו אפי' לא היינו עמכם במעמד הר סיני ובקבלת הלוחות הנה חשבנו מה שקנה עבד קנה רבו וזכינו אנחנו בקבלתכם ולכן עשה זאת השי"ת להחזירה על כל אומה ולשון כדי שיאמרו תחלה בפיהם שאין רצונם בתורה ויודו על עצמם שאינה שייכא להם וכמו שהודו בזה בני עשו וישמעאל ועמון ומואב וכמ"ש המדרש לעיל ואז אח"כ יבושו ויכלמו לדבר כדברים האלה נגד ישראל ואז ממילא יהיו מגורשים לגמרי מנחלת ה' שפיהם ענה בם כזאת תחלת כל דבר ובזה יובן בס"ד אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלומר אנכי ה' הנורא והנכבד במה זכית שאהיה אלהיך שאכנה אלהותי עליך בקבלת התורה והמצות הוא משום אשר הוצאתיך מארץ מצרים אשר היא כור הברזל ונצרפתם בה כצרוף את הכסף ונזדככתם שם מאד וא"כ אם אנחנו בית ישראל זרע קודש לא היינו ראויים לזה בלתי שעבוד מצרים וא"ת א"כ איך היה אפשר בעולם שתתן התורה לשאר אומות אשר הם שורש מר ולענה הטמאים בנפשותם ולמה הוצרכת להחזיר את התורה על כל אומה ולשון לזה סיים ואמר מבית עבדים כלומר בשביל שהוצאתי אתכם מבית עבדים שהייתם שם עבדים להם וא"כ כדי שלא יהיה להם פתחון פה עליכם לבקש התורה מכם באומרם כל מה שקנה עבד קנה רבו לכן החזרתיה עליהם כדי לגלות קלונם תחלה שהם בעצמם יודו ויאמרו שאין להם שייכות בתורה ולא יחפצו בה ואז יבושו ויכלמו מעתה לדבר נגדכם בדברים האלה.
כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וכו'. יובן בס"ד והנה תחלה נקדים מאמרם ז"ל בברכות אמר מרע"ה לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה צדיק ורע לו צדיק וטוב לו רשע ורע לו רשע וטוב לו והשיב לו הקב"ה משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע עכ"ל והנה המאמר הזה כבר נתחבטו בו המפרשים ז"ל והנה גם אנכי אבאר בס"ד מה שחנני הש"ית ברוב רחמיו וברוב חסדיו והיא דהנה תחלה נחקור במאמרם ז"ל שמה שמצינו שהקב"ה משלם טובה לרשע בעו"הז כדי שיאכל עולמו בחייו וילך חייב גמור לגיהנם כמו שאמר הפסוק ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר וכו' והנה בזה יש לחקור בס"ד דבשלמא אם העושה מצוה יש לו מן הדין שכר עליה א"כ להכי בהכרח שיתן לו הקב"ה שכר בעו"הז בשביל איזה מצוה שיש לו כדי שלא יהיה לו חלק בשכר עו"הב אבל מאחר שכבר נודע הוא דמצד הדין אין לשום אדם שכר על עשיית המצות חדא שיאמר הקב"ה מי הקדימני ואשלם והוא טענה אמתית ועוד יש טענה אחרת שכולנו עבדיו ית' כי הוא בראנו ומטובו אנחנו חיים וקיימים והעבד צריך לעבוד את רבו ככל אשר יגזור עליו ואינו יכול לתבוע שכר עבודה וא"כ לפ"ז מה שנותן הקב"ה שכר לעושי מצוה הכל הוא בתורת חסד וצדקה ולא מן הדין דמן הדין אין להם כלום וא"כ השתא בשלמא עם אדם שהוא צדיק יש לעשות חסד גדול כזה לפרוע לו שכר מצות אבל לאדם שהוא רשע גמור ורק יש לו קצת מצות היה צריך שיתנהג עמו במדת הדין ולא ישלם לו לא בעו"הז ולא בעו"הב ולמה כתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו דוכי הוא יש לו מצד הדין כדי שיוכרח לשלם לו בעו"הז וא"כ מן הראוי אין צריך להיות רשע וטוב לו בעו"הז בשום אופן ואמנם אפשר לפרש חקירה זו בס"ד והוא כי הנה יצחק אע"ה היה רוצה לברך את עשו בטובת עו"הז שיהיה לו טובה וברכה בעו"הז והיה רוצה לברך את יעקב אע"ה בטובת עו"הב מפני שידע שעשו רשע ואין לו חלק בעו"הב ולכן יברכו שיהיה לו לפחות טובה בעו"הז דוקא שהוא זמן מועט אבל יעקב שידע בו שהוא צדיק וראוי לעו"הב רצה לברכו בטובת עו"הב לו ולזרעו אחריו והנה יעקב אע"ה ברוב חכמתו בא ונטל הברכה של עשו שהוא של עו"הז וברכו אביו ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וכו' יעבדוך עמים וכו' כל זה הוא טובת עו"הז ואחר שלקח ברכה זו ממילא זכה בברכת עו"הב ג"כ כי טובת עו"הב תהיה מכח קייום התורה והמצות והתורה לא קבלוה כ"א זרע יעקב והם דוקא מקיימים מצותיו ית' ונמצא דאז ממילא זכה בשניהם ע"ס כל הדורות ולפ"ז שצריך שיהיה לכל בר ישראל טובה בעו"הז מכח הברכה של יצחק אע"ה וטובה בעו"הב מכח מעשה המצות שיעשה בעו"הז והנה כמו שהכרם לא יפלט מן הקוצים כן בישראל ימצא בני אדם רשעים והנה אלו הרשעים ודאי טובה בעו"הב לא שייך להם יען כי טובת עו"הב תלויה בקיום התורה והמצות שאם יש לו מעשים טובים יזכה לזה ואם לאו לא יזכה וא"כ הרשע גמור איבד טובת עו"הב שיהיה לו מצד המעשים טובים בעו"הב אבל טובת עו"הז שיש לו מכח הברכה שברך יצחק אע"ה את יעקב וזרעו אחריו זה ודאי לא איבד אותה מכח מעשיו הרעים כי זה אין תלוי במעשים של האדם אם טוב ואם רע דברכה זו היה רוצה יצחק אע"ה לברך את עשו ביודעו ומכירו שהוא רשע וזרעו זרע מרעים מבנות הגוים עובדי עבודה זרה כי יצחק אע"ה ידע ברו"הק מרשעת זרע עשו וכנודע מאמר' ז"ל וא"כ ידע בו ובזרעו שהם רשעים ואפ"ה רצה לברכו ואם כן השתא ודאי כשברך את יעקב אע"ה בחושבו שהוא עשו לא ברך אותו אדעתא שהוא צדיק כי לא ידע שהוא יעקב אלא חשב שהוא עשו וברכו וא"כ ודאי ברכה זו של טובת עו"הז לא נאמרה על תנאי ואינה תלויה בצדקות וא"כ אחר שזכה בה יעקב אע"ה וזרעו א"כ השתא אם היה אחד מישראל רשע יש לו מצד הדין טובה בעו"הז מכח הברכה של יצחק אבינו ע"ה והנה זה הוי מצד הדין דהנה כתיב בהו בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך וא"כ אחר שכבר ברך יצחק את יעקב וזרעו א"כ אז יוכלו לתבוע זה מצד הדין ולא מצד החסד:
הרי הוכחנו בס"ד דיש לכל איש מזרע ישראל לקבל טובה בעו"הז מן הדין מכח הברכה של יצחק אע"ה וגם יש לו לקבל עוד טובה מצד החסד מכח מעשה המצות וקיום התורה וזו הטובה יש לו לקבלה גם בעולם הזה גם בעו"הב שמאחר שהקב"ה ברוב חסדו רוצה לפרוע שכר של המצות א"כ יפרע בב' עולמות עו"הז ועו"הב כי מדתו ית' רחבה וחפץ חסד ומרבה להטיב ואמנם ודאי מי שהוא צדיק גמור אינו רוצה שיהיה לו שום הנאה בעו"הז השפל ורוצה שהקב"ה יפרע לו כל שכרו שעלה לו מקיום התורה והמצות בעו"הב דוקא ולא בעו"הז ומלבד שכר המצות אלא גם הטובה שצריך לקבל בעה"ז מצד הדין מכח הברכה שברך יצחק אע"ה את יעקב אע"ה ג"כ רוצה לשמור אותה לו לעו"הב ואינו רוצה ליהנות ממנה בעו"הז ורק רוצה בעו"הז כדי ספוקו ההכרחי והנה מאחר שהטובה הצריכה להיות בעו"הז מכח הכרכה היא מן הדין והצדיק אינו לוקח ממנה כלום בעו"הב כי אם כשילך לג"ע לכן הנה הש"ית שחפץ להטיב אינו מקפח שכר כל בריה והוא יחשוב כמה שנים חי זה הצדיק בעו"הז ד"מ שמונים שנה אם כן אז נמצא שהטובה של זה הצדיק נתעכבה אצל הקב"ה בחנם שמונים שנה וא"כ השתא אז הקב"ה יפסוק לו ריוח בשביל עיכוב הטובה שנתעכבה אצלו ג"כ סך ידוע כפי הזמן שנתעכבה והנה מאחר שהקב"ה אינו רוצה שכ"כ שיהיה לצדיק רוב טובה בעולם כדי שלא יטרידנו היצ"הר ויבטלנו ממעשים הטובים ובפרט בתחלת ביאת האדם לעו"הז שהוא גלגול ראשון שעדין לא היה לו כח ועזר מגלגול שלפניו לכן יפסוק לו הריוח של עיכוב הטובה באופן שלא יזכה בו כ"א בסוף הזמן שהוא אחרי ימיו כשילך לג"ע והנה אין זה חשיב רבית דלא שייך רבית לגבי הקב"ה חדא מכח שהקב"ה הכל שלו הקרן והרבית ועוד דאנחנו כולנו עבדים להש"ית מתחלה וע"ס וא"כ העבד לגבי רבו לא שייך ביניהם רבית דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואם כן בין בתחלה בין בסוף הממון קרוי על שם רבו:
והנה הגם שעשינו במונח שהצדיק אינו רוצה ליהנות בעו"הז מן הטובה הנה אפשר לעשות סברא אחרת ולומר דוקא מן הקרן אינו רוצה ליהנות בעו"הז כי אם רוצה לשומרו לעו"הב אבל מן הריוח שיעלה לו מן הקרן הנזכר הנה זה הריוח ירצה לאוכלו בעולם הזה כי כולי האי לא עביד דמעיקרא הקרן עצמו יש לאוכלו מן הדין בעו"הז שהוא בשביל הברכה של יצחק אע"ה ולכן די לו שיניח הקרן עצמו לעו"הב אבל שיניח גם הריוח שעולה לו מזה הקרן לעולם הבא הנה בזאת לא ירצה ומיהו אמנם הגם שהוא רוצה לאכול את הריוח של קרן השייך מן הברכה בעו"הז עכ"ז לא יכול לאוכלו כי הקב"ה כשפסק לו ריוח פסק לו ליתנו לו אחר ימיו וא"כ חיוב הריוח לא יחול כ"א אחר ימיו ולא מקודם ואם כן איך יוכל לאכול מזה הריוח בעו"הז:
ואמנם כל זה הוא בפעם ראשונה שבא לעולם אבל אם אחר שנפטר והלך לג"ע הוצרך לחזור לבא בגלגול שני לעו"הז בשביל שחסר לו איזה מצוה שלא השלימה הנה בזה הגלגול יראה הצדיק טובה בעו"הז והיא מן הריוח של הקרן השייך מן הברכה שכבר זכה בפטירתו מעו"הז מימיו הראשוני' חל פרעון של הריוח וזכה בו וכבר הנחנו במונח קיים שהריוח שיעלה מן הקרן הנזכר רוצה הצדיק לאוכלו בעו"הז ולא איכפת לו כזה להניח גם זה בשביל עו"הב וכאמור וא"כ השתא בגלגול זה יש לו להשיג טובה בעו"הז בשביל הריוח שכבר חל זמנו וזכה בו ונמצא שהצדיק לא יהיה לו טובה מכח הברכה בפעם ראשונה אבל בגלגול שני מוכרח שיהיה לו טובה מכח הברבה והוא מה שיעלה לו מן הריוח של הקרן ובודאי שלכל אחד יפסוק לו הקב"ה ריוח כפי הקרן שלו וכפי בחינתו ומעלתו:
והנה כל המונח הזה שעשינו בס"ד הוא דוקא בצדיק אבל הרשע הוא להפך והוא כי הנה אדם רשע שבא לעולם ביאה ראשונה והיה רשע גמור הנה הקב"ה נותן לו טובה בעו"הז בשביל ירושת הברכה שברך יצחק אע"ה דזה יש לו ליקח מן הדין והגם שהוא רשע וכאמור והנה בשביל זה הקב"ה משלם לרשע טובה בעו"הז ועל זה נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כי זה יש לרשע מצד הדין וא"כ השתא שפיר נתרצא חקירתנו בס"ד כי זה הרשע לא ירצה שתהיה הטובה שמורה לו לעו"הב כלל ורוצה הכל בעו"הז ובדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וא"כ לזה האדם שהיה רשע גמור בביאתו ראשונה לעו"הז לא יש לו ריוח כלל מן הקרן כי כבר הוא אוכל מן הקרן עצמו וא"כ השתא כשימות ואח"ך יבא בגלגול לעו"הז פעם שנית הנה בין אם נעשה בגלגול ב' צדיק ותיקן מעשיו בין אם נעשה רשע כמו שהיה בביאתו ראשונה על כל אופן שיהיה מוכרח אז שיהיה רע לו בעו"הז שאין לו טובה שייטיב לו דאם מצד ברכת יצחק אע"ה ככר אכל אותה בפעם ראשונה ולא יקחנה בכפליים וכבר נתקיימה בו וריוח ג"כ לא יש לו ממנה כי כבר אכל הקרן עצמו ומהיכן יהיה לו ריוח ואם ירצה שכר בשביל איזה מצוה שיש לו הנה ממ"נ אם הוא עתה בגלגול ב' רשע אם כן לא יתן לו הקב"ה שכר מצוה כי כבר אמרנו דשכר מצוה הבא מן מעשה המצוה הוא בתורת חסד ואיננו מצד הדין וא"כ הקב"ה לא ירצה לעשות חסד עם זה הרשע ואיך יתבע שכר ממנו ית' ואם הוא עתה בגלגול ב' צדיק ותיקן מעשיו הראשונים הנה הקב"ה יעשה עמו חסד לפרוע לו שכר בשביל מצותיו אבל לא יעשה עמו החסד בעו"הז כי אם ישמרם לו לעו"הב מב' טעמים חדא שרוצה שיהיה לו צער בעו"הז כדי שיתכפר לו על העבר ועוד כדי שימצא בעו"הב שכר הרבה ויוכל לישב עם הצדיקים ולא יבוש משא"כ אם היה מטיב לו בעו"הז היה נפחת שכרו בעו"הב והקב"ה רוצה לזכות את ישראל וחפץ בטובת השבים ואם כן מאחר שזה האדם היה בביאה ראשונה רשע מוכרח שיהיה לו רעה בגלגול ב' בין אם הוא בגלגול ב' צדיק בין אם הוא רשע וכאמור:
משא"כ אם היה צדיק בביאה ראשונה השתא כשיתגלגל גלגול ב' בשביל תשלום מעשיו מוכרח שיהיה לו טובה בגלגול ב' בין אם נשאר צדיק בגלגול ב' בין אם ח"ו נתקלקל ונעשה רשע שאם היה ג"כ צדיק יש לו טובה שעולה לו מן הריוח הנז' ואם ח"ו נתקלקל ונעשה רשע הנה אז יש לו בלא"ה מכח הקרן עצמו ג"כ שלא אכלו בביאה ראשונה והנה ודאי אם נשאר צדיק גם בגלגול ב' ואח"ך נפטר וחזר בגלגול שלישי ג"כ שלא הספיק לו גלגול ב' הנה ג"כ מוכרח לקבל טובה גם בגלגול ג' כי השתא יש לו ריוח מן הקרן השייך מן הברכה בשביל הימים ושנים שחיה בעו"הז בגלגול כ' ולא אכל מן הקרן כלום כי אם מן הריוח יען כי הקב"ה יפסוק לו ריוח בשביל השנים של גלגול ב' דמאי שנא וא"כ זה הריוח ג"כ יאכל אותו בגלגול שלישי וישאר הקרן קיים וכן עז"הד עד שיגמור כל גלגוליו ואז כשישאר בג"ע סוף כל סוף יש לו לאכול הקרן וגם הריוח של גלגול האחרון ונמצא שהצדיק אינו אוכל בעו"הז כ"א מן הריוח ולא מן הקרן כלל אבל הרשע יאכל מן הקרן ולכן השתא שפיר תמצא שהגם שיש צדיק וטוב לו ורשע וטוב לו מ"מ לא שכיח ריבוי טובה אצל הצדיק כמו דשכיח ריבוי טובה אצל הרשע ובזההדבר מובן משום דהצדיק הוא אוכל מן הריוח דוקא אבל הרשע אוכל הקרן עצמו ג"כ ולכן הגם שטוב לו לצדיק לא יהיה כ"כ רב כטוב שיש לרשע ואמנם ודאי נמצא ג"כ לפעמים שהצדיק יש לו טובה גדולה עד אין חקר הנה זה יהיה בחסדו ית' שפסק לו ריוח גדול בשביל הקדן שלו בשביל איזה טעם כמוס אתו ית' כי כבד אמרנו שנתינת הריוח יהיה לפי בחי' האדם ומעלתו ושורשו ולפי איזה סיבה יטעם הכמוס אתו יתברך:
והנה כדי לפרש בס"ד המאמר נקדים עוד דברי המפרשים ז"ל שכתבו שביאה ראשונה נקרא אב וגלגול ב' נקרא בן לביאה ראשונה והשתא בזה יובן בס"ד תשובת הקב"ה למרע"ה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק ר"ל שהיה צדיק בביאה ראשונה לעולם ועתה צדיק ג"כ בגלגול ב' כי גלגול ב' נקרא בן לגלגול ראשון ולז"א צדיק בן צדיק ומאחר שהיה בביאה ראשונה צדיק ג"כ מוכרח שיהיה לו טובה בגלגול ב' מן הריוח ורשע וטוב לו רשע בן צדיק כלומר שהיה צדיק בביאה ראשונה ורק עתה בגלגול ב' נתקלקל ונעשה רשע ואם כן זה עדיין לא אכל הקרן השייך לו מכח הברכה ועתה צריך לאכלו ולכן טוב לו וצדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע ר"ל שהיה בגלגול ראשון רשע ואם כן כבד אכל מה ששייך לו מכח הברכה ולכן הגם שעתה הוא צדיק רע לו כי אין לו מה להטיב לו ואם בשביל שכר מצות זה שמור לעו"הב ורשע ורע לו רשע בן רשע דג"כ זה כבר אכל מה ששייך לו מן הברכה מגלגול ראשון וא"כ מה שייך להטיב לו עתה ובזה אתי שפיר ונכון בעזרת האל ית':
והשתא בזה יובן הפ' בס"ד לא תשתחוה וכו' כי אנכי ה"א אל קנא שאנקום ממך על מעשיך הרעים ואם תאמר איך שייך שיהיה רעה לרשע בעו"הז מאחר שמוכרח שיקבל טובה בעו"הז מכח הברכה של יצחק אע"ה וא"כ לא שייך להרע לו בעו"הז על מעשיו לז"א פוקד עון אבות על בנים שאפי' לא יעשה לו רעה בגלגול ראשון הנה ישמור לו זה לגלגול כ' שאין לו אז להשיג טובה בגלגול ב' כי כבד אבלה בגלגול דאשון וז"ש פוקד עון אבות הם ביאות ראשונות של בני אדם לעו"הז על בנים הם הגלגולים שיתגלגלו פעם שנית וא"כ אנה תברח ותמלט ולכן הזהר והשמר לקיים מצותיו ית' כדי שתקבל טובה בכל מכל כל.
והנה דע דודאי דתשובה זאת שהשיב הקב"ה את מרע"ה היא תשובה כללית אבל ודאי יש עוד בזה חילוקים ואופנים לאין חקר כי יש לפעמים שהקב"ה נותן טובה לאדם הצדיק אפי' בביאה ראשונה בשביל איזה טעם וסיבה הכמוס אתו ית' וגם לפעמים הקב"ה משלם לרשע שכר מצות בהאי עלמא ואינו מתנהג עמו כפי הדין כאמור אלא גם עמו מתנהג בצד החסד וג"כ יש לזה סיבה וטעם הכמוס אתו ית' ועוד יש כמה וכמה אופנים שונים בזה ומי יכול להשיג דבר זה בדעתו ולחקור בעניינים כאלה שהם מפלאות תמים דעים ובמכוסה ממך אל תחקור וברוך היודע האומד ועושה הגוזר והמקיים כי כל מדותיו מדה כנגד מדה שוקל בפלס משפט המשגיח על הכל ויודע תעלומות לב וסוקר הכל בסקירה אחת מה רבו מעשיך ה'. והנה ממוצא דבר שמענה ודע לך כי אוי לו לרשע החוטא לפני המקום ברוך הוא והקב"ה גומל עמו חסד הן מצד שפורע לו שכר מצות הן מפני שרוצה הקב"ה להצמיח איזה טובה ולהמציא איזה סיבה מכח הטובה הנשפעת לזה הרשע הנה עכ"פ הוא עצמו מקבל טובה מאתו יתברך ובטוכה הזאת עושה רשעה הנה אוי לו אוי לנפשו כי כמה וכמה יש לו ללקות אלף אלפי כפליים על עונש חטאתו אשר חטא בשביל זה התגמול אשר הוא משלם רעה תחת טובה ולכך נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כי בזה התשלום הטוב שמשלם לו הקב"ה תחת דעתו הנה זה מאבדו לגמרי כי עונו נעשה כפול ומכופל ה' יצילנו מכל דבר רע וינחנו במעגלי צדק למען שמו ויזכנו לעשות תשובה שלימה לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר:
והנה עוד נרחיב לדבר בס"ד לתת טעם למ"ש בס"ד לעיל שהצדיק רוצה שישמור לו הקב"ה לעו"הב הטוב שעולה לו מן הברכה של יצחק אע"ה ולא ירצה ליהנות בעו"הז כי אם מן הריוח הנה מלבד כי ידוע הוא שכן הוא מדת הצדיקים שכל חפצם ורצונם ותשוקתם הוא בעולם שכולו ארוך וזה העולם כלא חשיב בעיניהם וכנודע זה מכמה מקומות בדברי חז"ל הנה מלבד זה יש לנו בס"ד לעשות טעם מספיק לדברינו אלה והוא כי כבר הצענו שהשכר שיתן הקדוש ב"ה לאדם בשביל קיום המצות הוא בתורת חסד ונדבה מכח מי הקדימני ואשלם ומכח שאנחנו עבדים וכאמור ולכן רוצה הצדיק שיהיה לו בעולם הנצחי טוב שהוא בא לו ג"כ ע"פ הדין ולא בתורת נדבה ולכן הגם שהקב"ה משלם לו בשכיל שכר מצותיו עכ"ז רוצה שגם הטוב שעולה לו בשביל הברכה יקבלנו בעו"הב שזה הוא ע"פ הדין והמשפט. והנה הגם שכתכו המפרשים ז"ל ששכר השמחה של המצות הוא ג"כ ע"פ הדין עכ"ז הצדיק אינו בטוח בעצמו בזה כמו שבטוח בזה ולכן רוצה לשמור לו הקרן של הברכה לעו"הב ורק מן הריוח יאכל בעולם הזה וגם עוד רוצה בזה מפני שהצדיק יודע כי לא יבצר שיבא עוד בגלגול ב' וג' בשביל תשלום המצות כי א"א שיקיים האדם כל תרי"ג מצות בביאה אחת לעו"הז ולכן רוצה בביאה ראשונה שהקרן יהיה שמור לו כדי שאז ממילא יהיה לו מה לאכול בביאה שניה מן הריוח של ביאה ראשונה וביאה ג' מן הריוח של ביאה שניה וכן עזה"ד וסוף כל סוף הוא לוקח לעו"הב קרן וריוח של ביאה אחרונה משא"כ אם היה אוכל הקרן בביאה ראשונה הנה היה כבר נשלם הכל בביאה ראשונה ומהיכן היה אוכל בביאה שניה ושלישית ושאר גלגולים אם יהיה לו עוד וגם ג"כ ממילא לא היה נשאר לו כלום לעו"הב משא"כ עתה שהוא מרויח בכל פעם ואח"כ יקח בעו"הב הקרן שלם והריוח של גלגול אחרון.
ונמצא לפ"ז שכל זה הריוח בא לו מכח שקבל לצער עצמו בביאה ראשונה להסתפק במועט ההכרחי ולא ליהנות מכח הברכה כלום וזה גרם לו עושר רב שיהיה לו טובה בכל גלגול וגלגול וגם אח"ך לעו"הב קרן שלם וריוח ובזה יובן בס"ד הפסוק יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב ר"ל יש מתעשר בביאה ראשונה בעו"הז שרוצה לאכול חוקו שיעלה לו מכח הברכה של יצחק אע"ה וממילא ואין כל בשאר גלגולים ובעו"הב שלא יקבל עוד טובה מכח זאת לא בשאר גלגולים ולא בעו"הב. ויש מתרושש ר"ל בביאה ראשונה בעו"הז הוא מתרושש ואינו רוצה לאכול חוקו השייך לו מכח הברכה אלא הוא מסתפק במועט ההכרחי הנהוג וממילא והון רב שירויח מזה ריוח גדול שאז יהיה לו הון רב שיאכל ריוח מזה בכל הגלגולים וגם לעו"הב.
ובזה יובן עוד בס"ד רמז הפסוק והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד ר"ל אם היה ראשיתך היא ביאה ראשונה שתבא לעו"הז מצער שתסתפק במועט ההכרחי ולא תרצה לאכול חוק השייך לך מכח הברכה אז מובטח לך שאחריתך ישגא מאד ר"ל שתשיג טובה בכל הגלגולים שתבא אחרי זאת וגם לעו"הב ולזה נאמר ואחריתך כולל הכל.
והנה כגון דא צריך לאודועי שכל המונח שהנחנו בזה בס"ד הוא בדרך כללי אשר צריך להיות ע"פי חוק השכל והמשפט ואמנם ודאי יש צדיקים שאפי' בביאה ראשונה ישיגו טובה גדולה ואין זה מכח הברכה אלא בא להם מזכות אבותם אשר כבר היו בג"ע. גם אפשר לפעמים שישיגו טובה מאתו ית' בתורת חסד בשביל איזה סיבה ידועה לו ית' שירצה להצמיח וכמ"ש לעיל כי כל זה הוא מפלאות תמים דעי' והוא רחוק משכל האנושי עמוק עמוק מי ימצאנו והנה לפ"ז אם יש לאחד זכות אבות שכבר הם בתכלית השלימות ויושבים בג"ע. א"כ בזה יזכה להשיג טובה בכל הגלגולים וגם בביאה ראשונה כי בביאה ראשונה יש להשיג מזכות אבותיו ובזה יובן בס"ד הולך בתומו צדיק ר"ל אם הולך לג"ע בתומו ר"ל שלם ותמים שלא נשאר עליו לעבוד עוד א"כ אשרי בניו אחריו כי אז בניו אם יהיו גם המה צדיקים יוכלו להשיג טובה בכל הגלגולים וגם בביאה ראשונה.
ודע עוד דגם מה שאמרו רז"ל אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לו לעו"הב ואלו הם כיבוד א"וא וגמילות חסדים וכו' הנה גם דבר זה דברו בהם רז"ל דרך כללי שאלו המצות ככה משפטם וסגולתם אבל באמת תמצא לפעמים שגם מי שיש בידו ממצות אלו ג"כ אינו מוצא קורת רוח וטובה בעו"הז ואל תתמה על הדבר לומר איה הפירות של אלו המצות שצריך לאכלם בעו"הז והלא הוא עני וכל ימיו מכאובים והוא כי אה"נ שמן הראוי יש לו לאכול פירות בעו"הז באלו המצות ומה שלא רצה הקב"ה ליתנם לו בעו"הז ושמר אותם לו לעו"הב יש בזה טעם כמוס אתו ית' שכן צריך לעשות לאדם הזה וזאת היא טובתו לשמור לו גם הפירות לעו"הב והגם שמן הראוי הוא שחוק ומשפט וסגולת מצות אלו לאכול מפירותיהם בעו"הז הנה העיכוב הוא מסיבת זה האדם ולא מסיבת המצות וזה יהיה נמי לפעמים כדוגמת הרופא שנותן סמים מרים לחולה לרפאותו שהגם שהחולה מצטער מן הסמים ומרירותם עכ"ז הוא מקבל טובה גדולה מזאת שהוא מתרפא ונעשה בריא אולם ומי שמדקדק אחר מדותיו של הקב"ה בזה עליו נאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ויש הרבה דברים פרטיים ופרטי פרטיים עד אין חקר בעניינים כאלו והחכם עיניו בראשו ידע ויבין שכל דבר ודבר הוא בהשגחה נפלאה וכל מאי דעבדין משמייא לטב:
איך שיהיה המור' מכל האמור הוא ששכר עו"הב הוא בשני סוגים הא' הוא בתורת חסד והוא שכר המצות אשר יש לטעון בהם מי הקדימני ואשלם וגם יש לטעון נמי שכולנו עבדים להקב"ה וכאמור לעיל. והב' הוא בתורת אמת ע"פ החק והמשפט והוא מה שצריך האדם לקבל בעו"הז מכח הברכות שברך יצחק אע"ה ונשמר לו לעו"הב והנה בזה יובן בס"ד האמור בהש"ית ורב חסד ואמת ר"ל שהוא מרבה לאדם השכר שהוא בתורת חסד והשכר שהוא בתורת אמת שעל זה ועל זה נותן לאדם בשבילם ריוח יתרון על הקרן כדי להרבות שכרו.
והנה לפי דברי המפרשים ז"ל שכתבו שהגם שבשביל עיקר עשיית המצוה אין לו לאדם לקבל שכר מן הדין אבל בשביל השמחה שיש לו בעשיית המצוה הוא מקבל שכר מן הדין משום כי אין העבד מחוייב לעבוד את רבו בשמחה וגם נמי ליכא בזה טענת מי הקדימני כי דבר זה הוא מן הלב עכ"ד ז"ל. הנה בזה ג"כ יש לפרש חסד ואמת על המצוה שיש בה תשלום שכר שהוא בתורת חסד והוא מה שמשלם לו שכר בשביל עיקר עשיית המצוה עצמה וגם נמי יש בה תשלום שכר בתורת אמת והוא מה שמשלם לו שכר בשביל השמחה שהיה לו במצוה ההיא ולז"א ורב חסד ואמת שבין שכר זה ובין שכר זה הקב"ה מרבה אותו לאדם בתכלית הרבוי בשופע גדול כי הש"ית חנון ורחום הוא וחפץ להטיב וכמאמר הכתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו:
ובזה יובן בס"ד הפסוק בקהלת וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו והנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם לביאת הנשמה לעו"הז הוא בשביל שקודם ביאתה היתה נהנית מתורת החסד והנדבה ואין לה דבר משלה ומאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולכן אין יכולה לראות פני שכינה היטב ולזה באה לעו"הז לסגל מצות ומע"ט כדי שאז תהנה משלה אשר נותן לה הקב"ה בשכרה ובזה תוכל לראות פני שכינה לפי השגתה ולא תבוש כלל. והנה לפי האמור שהשכר של עשיית המצות ג"כ הוא בתורת חסד ואינו מן הדין כי יש לטעון מי הקדימני וגם טענת עבדים ואם כן הגם שנותן לה שכרה גם כן לא חשיב משלה כי אין לה כלום מן הדין כ"א בתורת חסד ונדבה ואם כן עיקר המצוה לא תועיל לענין זה של הראייה ואמנם לפי דברי המפרשים ז"ל שכתבו שמצד השמחה יש לה לקבל שכר מן הדין אתי שפיר כי למצוה יש ב' מיני שכר א' מצד הדין בשביל השמחה וא' מצד החסד בשביל עיקר המצוה ואם כן השתא לפ"ז שיותר טוב לנשמה מצוה אחת בשמחה מכמה מצות שהם בעצבון כי עיקר המכוון של ביאתה לעו"הז לא יהיה כי אם מצד השמחה. ובזה יובן בס"ד הפסוק וראיתי כי אין טוב לנפש יותר מאשר ישמח האדם במעשיו הם המצות ומע"ט כלומד ראיתי בשכלי שאין לה טובה גדולה מזו כי אצלה העיקר היא השמחה ואם כן היא טובה בשבילה יותר מן המעשה עצמה יען כי הוא חלקו כי השכר של השמחה הוא ראוי להיות נקרא חלקו של האדם כי הוא שלו מן הדין לא כן שכר המצוה שבא לו בתורת חסד אין ראוי ליקרא חלקו ורק זה ראוי ליקרא חלקו ולכן עיקר הטובה של האדם הוא מזה יען כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ר"ל מה שיהיה לאדם אחריו בעו"הב שהיא אחר ימיו שיחיה בעו"הז שאז יהיה לו מעלה גדולה לישב במחנה שכינה אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה מי זה פועל טוב מן פעולות הטובות שעשה יראנו בזיו השכינה ר"ל ינחנו להיות רואה פני שכינה ולא יבוש משום מאן דאכיל דלאו דיליה וכו' יען כי כל פועל טוב שעושה אין לאדם תשלומין שכר ממנו כ"א מצד החסד והרחמים משא"כ חלק השמחה שיהיה לו בפעולות הטובות ודאי הוא יוכל לתת לו כח שתסתכל נשמתו בפני שכינה ולא תבוש יען כי מצד זה בא לה שכר אמתי על פי הדין ומשלו הוא נהנה ואם כן השמחה היא הגורמת הראיה:
ונמצא לפ"ז שיש ב' סוגים בבני אדם עושי מצוה יש שעושים מצוה בשמחה ובזה מקבלי' תרי גווני שכר א' בתורת חסד בשביל המצוה עצמה וא' בתורת אמת בשביל השמחה של המצוה ההיא ויש שאין עושים המצוה בשמחה כ"כ ואלו לא יקבלו שכר כי אם בתורת חסד וממילא אז לא יזכו לראות פני שכינה כראוי כי אין להם מצד הדין ואית בהו משום מאן דאכיל דלאו דיליה וכו' ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק חסד ואמת יקדמו פניך כלומר אותם שזוכים שיהיה להם מן המצוה תרי גווני שכר שהוא חסד ואמת אלו דוקא הם יקדמו פניך דייקא שזוכים לראות פני שכינה.
והנה בגמרא בפ"ק דתענית איתא לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנא' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ופרש"י ז"ל שם שישרים עדיפי מצדיקים והרש"בא ז"ל פי' להפך ע"ש ואמנם כתב הרש"בא ז"ל שם וז"ל אם תרצה אמור שזה על הייעורים הגשמיים בעו"הז ואם תרצה אמור על הייעורים נפשיים בעולם הנשמות עכ"ד ז"ל ע"ש והנה איך שיהיה הנה מצינו שייחס הפסוק השמחה לישרים והיינו לומר שהישרים יהיה להם שמחה בעו"הז ואז כל המצות יעשו בשמחה גדולה וממילא הנה הם זוכים לתענוג עו"הב בשלימות כפי המכוון של ביאתם לעו"הז שיוכלו אז להסתכל בפני שכינה. והשתא בזה יובן בס"ד הפסוק שייחס מראה הפנים לישרים דכתיב ישבו ישרים את פניך דייקא וכן נמי ישר יחזו פנימו ובזה יובן נמי יראו ישרים וישמחו ר"ל יראו ישרים בפני שכינה יען כי וישמחו הם בעשיית המצות:
ועושה חסד לאלפים. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב מקור ברוך ז"ל ע"פ ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש והענין שבעוד הגלות אזי היצ"הר שהוא ס"מ כלול מטו"ר אבל לעת"ל דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ יוסר הרע שבו שהוא ס"מ וישאר אל וזו היא שחיטתו וז"ש ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל הכוונה שיעביר מכל ישראל מ"ס שיוסר מהם היצה"ר לעת"ל ולפי כשיוסר אותיות מ"ס מס"מ ישאר בו א"ל שהוא קדושה לז"א ויהי המס שלשים שהוא מספר אות למ"ד אלף שהוא אותיות אָלֶף ממש ששניהם אותיות א"ל עכ"ד זלה"ה ע"ש. והנה נקדים עוד מ"ש המפרשים ז"ל בענין שחיטת היצ"הר שהוא נחש הקדמוני שלעתיד יהיה טוב והיינו שה"נון של נח"ש ישבר אותה שיעשה ממנה מ"י כי מספרם שוה בשוה וא"כ כשיהיה נ"ון דנחש מי אזי יהיה בו אותיות משי"ח והיינו שיהיה טוב כי יעביר הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי עכ"ד ז"ל. ונמצא שהחסד הגמור והשלם שיעשה עמנו יתברך לעתיד הוא שיסלק אותיות מ"ס שהם מצד הטומאה וישאר אותיות א"ל דוקא וגם שישבר הנ"ון ויעשה אותו מ"י. ובזה יובן בס"ד הרמז ועושה חסד לאלפים בתיבת לאלפים רמוז כל האמור והוא כי הלמ"ד של לאלפים הוא רמז ללמ"ד של א"ל ונשאר אותיות אל"ף שהוא רמז לאלף של א"ל ואותיות מ"י שהוא רמז לשבירת הנ"ון של הנחש שיהיה אותיות מ"י ולז"א ועושה חסד לאלפים שחסדו ית' השלם שיעשה עמנו לעתיד הוא באותיות אלו הרמוזים בתיבת לאל"פום.
והנה עוד יש לתת טעם בס"ד לרמז האמור בס"ד כי למה אותיות הלמ"ד ואותיות מ"י לא רמזם במילואותם ואות האל"ף רמזו מלא והוא לרמוז בס"ד עוד לפי דרכו כי זה יהיה בזכות לימוד התורה ולזה רמז אל"ף מלא מלשון אאלפך חכמה גם רמז בזה הברכה של לעת"ל דכתיב הקטון יהיה לאלף וגו':
ובזה יובן כס"ד רמז הפסוק הנאמר על דוד המלך ע"ה אשר לבו כלב הארי המס ימס והכוונה לומר שדוד המלך ע"ה שהוא המשיח ברוב צדקתו וקדושתו המס כלומר אותיות המ"ס דס"מ ימיס אותה וימחנה ולא ישאר אז כי אם אותיות א"ל וזה יתפרש גם על זמן הקודם שלרוב צדקתו וקדושתו הכניע את היצ"הר ושחטו ועשאו טוב וכמ"ש חז"ל ע"פ ולבי חלל בקרבי דקאי על היצ"הר שעשאו חלל שהכניעו ועשאו טוב ויצ"הר הוא עצמו ס"מ ולז"א המ"ס ימס וגם יש לפרש זה על לעתיד כי דוד הע"ה הוא עצמו משיח כי המשיח צדקנו הוא כלול מדוד הע"ה והוא יהיה נלחם מלחמת ה' לעתיד להכרית החוחים והקוצים ולתקן עולם במלכות שדי והיתה לה' המלוכה במהרה בימינו אכי"ר.
או יובן בס"ד לרמוז ועושה חסד לאלפים והוא כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שאד"הר פגם בא"לף דאמת שהפריד האלף ונשאר אותיות מת וגם הפריד אלף דאדם ונשאר אותיות דם ובזה הביא מיתה לעולם ח"ו ואמנם אנחנו מקוים להש"ית שיעזרנו על דבד כבוד שמו ויחזירנו בתשובה שלימה וברוב חסדו ית' יחזיר העטרה ליושנה שיתחבר אות האל"ף דאדם ואות האלף דאמת ויהיו בשלימות גמורה ואז יבולע המות לנצח ויהיה אז חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות. ובזה יובן בס"ד ועושה חסד לאלפים שהקב"ה יעשה חסד לעתיד במהרה בימינו אכי"ר עם האלפים ר"ל עם ב' אלפי"ן דאמת ודאדם לחבר אותם באמת ואדם ואז יתוקן הכל וניפוש חיי סגי ומסגי ונהיה חיים וקיימים לעד לעולם כיר"א:
או יובן בס"ד לרמוז כי ידוע ששם הוי"ה ב"ה יתמלא בארבעה מילואים מילוי ע"ב ומילוי ס"ג ומילוי מ"ה ומילוי ב"ן וכנגד זה יש ד' בחינות במספר אחדים עשרות מאות אלפים והנה שם ב"ן הוא בחינת האחדים ושם מ"ה הוא בחינת העשרות ושם ס"ג בחי' המאות ושם ע"ב בחי' האלפים והנה ידוע שחסד רמז לשם ע"כ שהוא חסדים גמורים ולכן תמצא נמי שחס"ד הוא גי' ע"ב וז"ש ועושה חס"ד רמז לשם ע"ב לאלפים ששם ע"ב הוא בחינת האלפים:
או יובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א שאותיות די"ן דשם אדנ"י הם בחי' הדין בקריאתם ואמנם הם נמתקים ע"י אות האלף המחובר עמהם ואז יהיה שם אדני בשלימות והנה חמשה פעמים די"ן הם גי' ש"ך והם סוד ש"ך דינים ואמנם ע"י שיתחברו עמהם חמשה אלפין אזי יהיו שכ"ה שיתמתקו וזהו ענין רמז הרמוז בתיבת נער ובתיבת נערה דכתיב נער וקרינן נערה כי נע"ר גי' ש'. ך רמז לבחי' הדין בלתי ממותק אבל נערה גי' שכ"ה רמז לבחי' הדין הממותק שנתמתק עכ"ד זלה"ה. ובזה יובן בס"ד ועושה חס"ד לאלפים ר"ל החסד יהיה ע"י חיבור אותיות האלפין שיתחברו עם אותיות דין ויהיה שם אדני בשלימות ויהיה אז הדין חסד שיתמתקו הדינים ויהיו חסדים ואמר ועושה רמז לשם אדני שהוא בחי' עולם העשייה.
והנה אגב אורחין אפשר לפרש בס"ד מאמר זו"הק בפ' בא ע"פ כי יהיה נערה בתולה וז"ל נער כתיב מ"ט משום דכל זמן דלא קבילת דכר אתקרי נער מדקבילת דכר אתקרי נערה עכ"ל ע"ש וכבר נודע שפי' רבינו האר"י זיע"א שכוונת הזו"הק על האמור שנער הוא בלתי חשבון האלפין ונערה הוא בחיבור האלפי"ן ולכן אפשר לפרש בס"ד כי ידוע שכל דבר שבקדושה יש בו בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות והארה השלימה צריך שתהיה כפליים בחיצוניות ובפנימיות וא"כ השת' יש לנו לחשוב מספר האלף כפליים דחיצוניות ודפנימיות והנה האל"ף במילואו עולה מספרו קי"א וע"ה גי' קי"ב וב"פ קי"ב גי' דכ"ר ובזה יובן בס"ד דברי הזו"הק דכל זמן דלא קבילת דכר רמז לאלף בשלימות החיצוניות ופנימיות שעולה גי' דכ"ר אתקרי נער מדקבילת דכר ר"ל נמשך לה הא"לף להתחבר עם אותיות דין ויהיה אזי שם אדני בשלימות אזי אתקרי נערה והה"יב ובזה יובן בס"ד אשרי תמימי דר"ך וכו' שמשלימים הא"לף שעולה דר"ך כאמור:
הפטרת יתרו
ועוד בה עשיריה. יובן בס"ד לרמוז על בחינת ה"א אחרונה שתשתלם בעשר ספירות וז"ש ועוד בה"א עשיריה שתהיה שלימה בעשר ספירות:
או יובן בס"ד לרמוז כי היוד ראשונה של עשיריה אינה יוצאה במבטא וא"כ קרי בה עש"ר י"ה כי ידוע שבחינת ה"א אחרונה נשפעת מן י"ה וידוע שכל דבר שבקדושה כלול מעשר וז"ש ועוד בה"א עש"ר יה שתהיה נשפעת מן י"ה בשלימות העשרה:
או יובן בס"ד שאומר הנביא לישראל אל יצר לכם על עושר והצלחת אומת בני עשו שאתם רואים שכל הנאות עו"הז להם ניתנו כי הנה אני מודיע שעוד בה עשיריה לשון עושר כלומר שמלבד שאתם רואים אצלם עתה הנה עוד יהיה להם אבל באמת דעו נא שאין לכם להצטער מזאת יען שלעתיד כל העושר שלהם יהיה למלך המשיח שהוא יצא ערב בעד ישראל כדאיתא בילקוט שקבל על עצמו להיות ערב בעד ישראל לקבל עליו צער ויסורין לכפרת עונות בית ישראל כדי להקל מעל בית ישראל אורך גלותם המר והנמהר ולז"א ושבה כל סגולת העושר של האומות והיתה לבע"ר אותיות לער"ב הוא מלך המשיח שהוא הערב הגדול של ישראל. גם עוד רמז במלת לבער כי ידוע שדוד הע"ה הוא עצמו משיח כי המשיח כלול בו וידוע מ"ש הרב מהר"ש מאיסטרופולי זיע"א בדן ידין ע"פ ערב עבדך לטוב כי דוד הע"ה יעלה מספרו ער"ב כזה ד' דדוד הכפל של ד' הוא ח' והנה ח' פעמים ח' גי' ס"ד וכן ו' דדוד הכפל שלו הוא י"ב והנה י"ב פעמים י"ב גי' קמ"ד וכן ד' אחרונה דדוד גם כן הכפל שלו הוא ח' והנה ח' פעמים ח' גי' ס"ד סך הכל מספר ער"ב עכ"ד זלה"ה ע"ש ומפני שדוד הע"ה והמשיח צדקנו שיבא במהרה בימינו ענין אחד הם לז"א ושבה והיתה לבער ואז אחר שיקח טובם ועשרם וסגולתם המשיח צדקנו אז ישארו ערומים ויבשום כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם שבימי החורף לא ישאר בהם כי אם העץ כן יהיו האומות ערומים ויבשים ואז זרע קדש אלו ישראל יהיו מצבתה של העולם כי אין ניכר זולתם בעולם שהם יהיו העיקר. או יובן בס"ד זרע קודש בוא"ו כאשר יוצא במבטא הוא גי' תרפ"ז כמספר ד' מילואים דהו"יה כ"ה שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים רל"ב וכמספר ג' מילואים דשם אה"יה דיו"דין וההי"ן ואלפי"ן שעולים גי' תנ"ה סך הכל גי' תרפ"ז ולז"א זרע קודש רמז למילואים הנז' מצבתה קרי ביה מצבת ה"א רמז לה"א אחרונה שתהיה נשפעת מהארת שמות המילואים אלו: