ה' עזי ומעוזי. עזי זו מלכות כמש"ה ויתן עוז למלכו. ויובן פי' הפסוק בהקדים ליישב המדרש דמגילת אסתר וזה לשונו כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה תמן כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואת אמרת אשר בשושן ותי' בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הוא מושל בגוים ובזמן שאין עושים רצונו הוא מלך על כל העולם ותמוה. ונראה לפרש לפי שהפלסופים תמהו למה ברא הקב"ה את עולם השפל הלא אין פועל עושה פעולה אם לא צריך אליו ומה צורך יש לו בעולם ותי' הר"י לוריא לפי שיתואר הקב"ה במלך ואין שם מלך חל בלא עם לכך צריך הקב"ה לברוא את העולם. אמנם הוא מלך על ישראל כי הם נקראים בנים למקום ושפיר יתואר בשם מלך אבל על האומות הוא נקרא מושל. וזהו תקות ישראל שלא יוכל לכלות אומה ישראלית כי אין מלך בלא עם. אמנם אם ישראל ח"ו אין עושים רצונו גם הם דומים לאו"ה במעשיהם המקולקלין והוא נקרא מלך על כל הגוים. וכן מצינו בגלות ישראל עילם שם כסאו ששם כסאו בעילם. וזהו פי' הפסוק מי לא ייראך מלך הגוים ר"ל כשאתה נקרא מלך הגוים הוא מורא ופחד גדול על ישראל כנ"ל. ואי' במפרשים כל מלך האמור במגלת אסתר הוא קודש. ולפ"ז א"ש המדרש כתיב כשבת המלך על כסא מלכותו אשר בשושן ושושן הוא עילם ומשמע שהוא מלך הגוים והא כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ותי' בזמן שאין ישראל עושים רצונו הוא מלך הגוים וא"ש. וז"ש הכא ה' עזי כשהשם הוא מעוזי שלא יוכל לכלות אומה ישראלית כנ"ל:
ומנוסי ביום צרה. יובן בהקדים מ"ד שאל טיטוס שחיק טמיא את יוסף בן גוריון הכהן איך אתם אומרים ונבחר מות מחיים למה יעצת למלט את נפשך ולא בחרת במות והשיב לו בודאי המות נבחר מחיים אמנם אין לי רשות לפתוח אסיר ממסגר דהיינו נפש מגוף בלא רשיון עליון שהאדם לא בא לעולם אלא לעשות מצות וראוי לכל בר ישראל בעת חורבן מקדש ה' לבחור במות אמנם מי יקיים המצות ולכך בהכרח צריך להמלט ולברוח ולנוס על נפשו. וזש"ה ומנוסי ר"ל שאתה גורם לי לנוס ביום צרה מטעם הנ"ל וק"ל:
אליך גוים יבאו מאפסי ארץ. פי' מפני שכל הנביאים תמהו מדוע דרך רשעים צלחה ויש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברשעתו. והטעם למה באמעת כן משני שהש"י נתן הבחירה לבני אדם ועץ הדעת טוב ורע ובאיזה דרך שרוצה לילך מוליכין אותו והחנות פתוחה וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירין ונפרעין ממנו. ואם השי"ת יעשה נס לצדיק להנצל מיד שוסהו אין החוש סובל לראות חרב שלופה כנגדו ויבחור ברע וא"כ יעבוד בהכרח מבלי בחירה והשי"ת נתן הבחירה לבני אדם לענות בו ולכך רשע מאריך ברשעו. והנה הקב"ה מאריך אף ועוזב אותנו בגלות המר הזה ג"כ מטעם זה דיש רשע מאריך ברשעו. וזש"ה ומנוסי ביום צרה היינו שהצדיק מט לפני רשע ואמר הטעם מפני שאליך גוים יבאו מעצמם מאפסי ארץ דאל"כ יעבדו בהכרח וק"ל. או יאמר אליך גוים יבאו מאפסי ארץ על העתיד נאמר ויובן במ"ד בגמ' מצוה לחשוב תקופות ומזלות והטעם לפי שיש עובדי ע"ז שעובדים לחמה ואומרים אל אתה. והיודע לחשוב תקופות ידע שכל כ"ח שנים הוא מחזור גדול תסבב החמה בגלגל אשר בו נתלו המאורות בהכרח ואם היא אלוה לא שייך הכרח לכך מצוה לחשוב תקופות וכו'. וידוע שאפסי ארץ הוא במקום הקוטב מקום שכלה מרכז הארץ ודוק ותשכח בקוטב צפונית תשעה חדשים אין החמה מבהיק אורה ושלשה חדשים הוא בהיר ואין שם חושך ואלו היה החמה מושל היתה ראוי להיות בכל העולם בשוה כמו במרכז האמצעי ולכך אותן הדרים בקוטב הארץ יודעים שזרח השמש ובא השמש ואל מקומה שואף זורח ואין לה כח אלהות וז"ש אליך יבאו גוים מאפסי ארץ דאפסי הוא מלשון אפס ותוהו דהיינו מקצוי הארץ הסמוך לקוטב הצפוני והדרומי משם יבאו לעבוד את ה' מכאן ולהבא וחפרה הלבנה ובושה החמה והי' ה' למלך על כל הארץ. ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. פי' זאת תהיה התנצלותם כי לא מצד עצמם בחרו בכך אלא אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כדאמרי' גוים שבח"ל וכו' וא"ש:
היעשה לו אדם אלקים. והמה לא אלקים יובן בהקדים הפסוק ויאמרו עשה לנו אלהים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו פירש"י השטן הראה להם דמות משה מת ומוטל במטה. וצריך להבין וכי מפני שהראה להם משה מת בקשו לעבוד ע"ז וזהו מעשה שגעון היה להם לבחור איש אחר או באהרן או בחור. ונראה לומר דידוע דבימים הקדמונים עבדו לכוכבי השמים וכסיליהם ואמר הכוזרי שלא היו מאמינים ממש להדמות כי הכסיל שבכסילים ידע שמעשה ידיו לא יציל את נפשו אלא היו עושין דמות כוכב והיו מקטרין להדמות כדי שישפיעו למטה הרוחני ויגיד להם עתידות רק למה בחרו בדומם וצומח היה להם לבחור בחי כמו שעשו המצריים שהקטירו לטלה ויותר נבחר האדם שיש בו רוח חיוני ותי' לפי שידוע שבן גילו מדבק בבן גילו ואם יקטרו לאדם שיש בו רוחני לא יכלו להשפיע למטה כי הרוחני ידבק למעלה לכך עשאו דבר גשמי שאין בו רוחני כלל ויובן פי' הפסוק קום עשה לנו אלהים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו פי' שמת ונדבק הרוחני. והם טעו בזה ועשו עגל זהב וטעמו לפי שמסורת היה ביד ערב רב שיש שור במרכבה עליונה לכך עשו דמות שור. וז"ש היעשה לו אדם אלקים הלא דמות אדם גם במרכבה והמה לא אלקים רמז לאפי רברבי וזוטרי שגם להם אין יכולת בידם כי עילת כל העילות הוא מושל וכן שאר הדמותות אין ממש בהם:
לכן בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה'. פי' על עובדי החמה נאמר כי לעתיד וחפרה הלבנה ובושה החמה ויקויים והיה ה' אחד ושמו אחד ואז וידעו כי שמי ה' ולו לבדו יאתה המלוכה:
חטאת יהודה כתובה בעט ברזל. קאי אשלמעלה שאמר אך שקר נחלו אבותינו והוא התנצלות של אומות לעתיד לפי שמנהג אבותיהם בידיהם אבל חטאת יהודה דאין להם שום פ"פ והתנצלות על רוע מעשיהם כתובה בעט ברזל. לפי שקולמוס מנוצות של עופות אם ירבו לכתוב בה אין לה כח ושיור. אבל חטאת יהודה צריכה עט ברזל שיוכל להספיק לכתוב כל חטאם לפי שאין קצבה לעונותיהם. ומה שדייק חטאת יהודה ולא קאמר חטא יהודה הוא עפ"י מ"ד בגמ' דשבת ר' ישמעאל קרא והטה בשבת וכתב על פנקסו לכשיבנה בהמ"ק ב"ב אביא חטאת שמינה ופירש"י שהיא מפורסמת יותר ע"כ וזהו אינו מובן אך יש לומר דהנה יש תמיהא גדולה על ר"י הלא ידוע כל העוסק בפ' קרבנו' כאלו הקריב כדאי' במד' ובגמ' שאמר הקב"ה לאברה' כשאמר תינח בזמן שבהמ"ק קיים וכו' וא"כ למה כתב על פנקסו שלא ישכח מאי כולי האי בוודאי עסק בפ' הקרבנו'. אך יש שני טעמים על הבאת הקרבן על החטא. א' כי ידוע דכישחטא האדם חוטא בגוף ובנשמה ולכך מביא קרבן בהמה שיש בה גוף ונשמה לכפר עליו. והב' הוא שע"י ביאתו לפתח אוהל מועד וקרבנו בידו נראה לעין כל שחטא ומתבייש וכל המתבייש מוחלין לו על כל עונותיו. וזהו הנפקותא בין ב' טעמים הללו אם סגי בעוסק בפ' הקרבנות או לא דלטעם זה שיתבייש צריך דוקא להביא קרבן. והנה הצדיק הזה רצה לצאת ידי שמים אפילו לטעם שני ולכך כתב על פנקסו להביא חטאת שמינה ובזה יתבייש בעיני הבריות כי שגגת תלמוד עולה זדון וצריך ביוש יותר וז"ש כאן חטאת יהודה כתובה בעט ברזל למען יעמוד ימים רבים ולקרנות מזבחותה פי' שצריכין ביוש יותר וא"ש. ועוד נר' טעם אחר על כתיבת החטא כי המשורר אמר וחטאתי נגדי תמיד וכ' הרמב"ם האדם יתאונן ויקונן תמיד על חטאו ויקונן על פשעיו וחטאיו ויהיו לנגד עיניו באם שיבא עוד פעם שני לידו שלא יהיה לו כהיתר ולא יכשל בחטא אחר וז"ש חרושה על לוח לבם כענין שאמר כתבם על לוח לבך לזכרון. וידוע דכל חטאי בני אדם הם מחמת הגאוה כי רום הלבב גורם לחטוא כדכתיב ורם לבבך ושכחת ולכך הזהירו חז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח ולזה רמזה לנו התורה לזרוק הדם על קרנו' המזבח כדי שיתפרסם חטאו ויתבייש. וידוע שעיקר התשובה היא בלב ועל כן צריך להתודות בלב נשבר. אבל יהודה חרושה חטאם על לבם כצפורן שמיר פי' כמו דבר שנבקע ע"י שמיר שבוודאי א"א למחקו כי דבר חזק הוא ובוקע אבנים. ולקרנות מזבחותם פי' דאעפ"י שמביאים קרבן על חטאם אינם מודים ועוזבים וק"ל:
כזכור בניהם מזבחותם. פי' שקוראין שמות למזבחותם כדי שמתוך זה בניהם הבאים אחריהם יזכרו הע"ז ולא ישכחום. עי"ל דהנה העובדים להרים מעמידן ע"ז שלהם עליהם כדי שיהיה לנגד עיניהם תמיד ועוד כדי שימשיכו השפע מלמעלה וידעו על ידם עתידות בכישופם וז"ש ואשיריהם על עץ רענן דאשיריהם הוא מגזרת אשורנו ולא עחה לשון ראייה והנה רבינו סעדי' גאון פי' על מה דאמרי' בגמ' שיחת דקלים והוא שהיו מחפין הדקלים בסדינים שיתקבצו כל הרוחות ויגידו להם עתידות. אך זה הוא במקום מדבר ששם שולטנות הלבנה לכן עשו אשיריהם על עץ רענן וגבעות הגבוהות כדי לידע עי"ז עתידות. אך החמה משפיעה רוב השפעתה במקום ישוב כמש"ה ומנגד תבואות שמש וידוע דע"י כח החמה צומח הזהב בהרי הזהב ולזה היה כוונתם שהעמידו דמות חמה על ההרים אשר בשדה כדי לקבל זהב ע"י השפעת החמה ולזה קאמר הררי בשדה חילך פי' על שהיה כוונתך עי"ז לקבץ חיים ועושר ולכן תענשו מדה כנד מדה כי כל אוצרותיך לבז אתך וא"ש:
במותיך בחטאתיך. יובן במה דאית' בישעיה ביום ההוא יהי' מזבח לה' בארץ מצרים ואיתא בגמ' שזה נתנבא על מזבח שבנה חוני ומק' שם תוס' והלא הי' שחוטי חוץ ומתרצים שבאמת לא הקריבו עליו בשביל ישראל אלא בשביל נכרים ולהם לא נאסר שחוטי חוץ וזש"ה כאן במותיך בחטאתיך פי' הבהמות אשר בחוץ בכל גבוליך הם נמשלים בחטאת כוונתו לפרה אדומה שנקראת חטאת דכמו שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים כן נמי הבמות מקרבת רחוקים ומרחקת קרובים וק"ל:
ושמטתה ובך מנחלתך כו'. דידוע דשני שמיטות הם שמיטת קרקע הנוהגת בארץ ושמיטת כספים דנוהגת אף בח"ל כי היא חובת הגוף. ולפי שהם עברו על שמיטת קרקע וכספים לכך אמר הנביא דיענשו מכ"מ ושמטתה ובך ר"ל נגד שמיטת כספים אשר היא חובת הגוף ומנחלתיך נגד שמיטת קרקע וא"ש. או יאמר דכתיב גבי שמטה בפ' בהר שבת לה' ופירש"י ז"ל לשם ה' כמו שנאמר בשבת בראשית. והכוונה בזה דהיות השמיטה היא טובה לאדם שאין בה חסרון כיס ואינם מפסידים ע"י שמטה ואדרבה טרחא ולכן נקרא שבת לה' לאפוקי לישראל איננה נשבת להם מאומה מאשר להם וכן נמי נאמר בשבת בראשית שבת לה' להורות שלא יפסידו כלום ביום השבת דביום הששי לקטו לחם משנה ולכן נקרא שבת לה'. נמצא לפי דברינו שהשמטה היא טובה לאדם והם עברו על השמטה אף שאין בה הפסד ולכן יענשו מכ"מ ושמטתה ובך ומנחלתיך שתעזוב נחלתיך לנכרים ויהיה השמטה בך שתהיה בה הפסד וא"ש וק"ל:
והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת. הא דקאמר והעבדתיך שהוא פועל יוצא מבנין הכבד הנוסף המורא על חוזק הפעולה היות דחכמי הפילוסופים בחרו בעבדות באמרם שאין אדם מגיע לעבדות הבורא בתכלית השלימות אם לא בעבדות. ואמנם אם היא ברצון אבל בהכרח אין לך קשה מעבודה זו. לכך כתיב והעבדתיך בהכרח שלא ברצונך וא"ש:
או יאמר והעבדתיך את אויביך וכו' היות ידוע דבגלות צריכין ישראל לקבל שפע ע"י השרים אשר האומות תחת ממשלתם וישראל שרוים בתוך האומה דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שהם ע' שרים לשבעים אומות כמנין ע' נפש של ישראל ורוב השרים המה אויבים לישראל וז"ש והעבדתיך את פי' שתזדקק בע"כ לקבל השפע ע"י אויביך שהמה שרי אומות למעלה בארץ אשר לא ידעת היינו בגלות אשר אתם נפוצים שם וא"ש:
או יאמר דהנה לכאורה טוב להם להכניע עצמם בארץ אשר לא ידעו עד הנה לפי שאינו דומה מתבייש במקום שמכירין אותו למתבייש במקום שאין מכירין אותו. אך י"ל דהנה הקב"ה אינו מכלה את העולם דאף אם נפסקה השפע במקום אחד ע"י הגזירה הגזורה מ"מ מתרבה השפע שנגזרה לבא על העולם במקום אחר. וידוע דאין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל והנה לפ"ז כשנגזרה טובה על איזה מדינה וישראל שרוים בה איננה מגעת להם הטובה והם גורמים לבוא פורענות עליהם ובהכרח יתרבה השפע במקום אחר מקום שאין ישראל שרוים בה וז"ש והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת ר"ל בארץ אשר אינכם לשם שם יתרבה השפע ונמצא שהם כעובדים את אויביהם במקום אחר וא"ש וק"ל:
כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד. נראה לומר דהנה ידוע מ"ד בגמ' מאדם ועד בהמה נדדו הלכו נ"ב שנים לא עבר איש בארץ יהודה והיתה שממה כמנין בהמה. ותי' במדרש דב' שנים אחר הפיכת סדום לא נכבה הגפרית ומלח וי"ל דלזה נתכוון באמרו נ"ב שנים דכתיב עד עולם תוקד ועולם הוא יובל וב' שנים אחר היובל כמהפכ' סדום עול' נ"ב שנים ושפיר מכוון הענין וא"ש:
או יאמר בהקדים לתרץ המשך הפסוקי' בצר לך ומצאוך וכו' באחרית הימים ושבת וכו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וכו' דהנה כתיב באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנות והיינו דציון במשפט תפדה לפי שע"י שאין עושין תשובה שלימה בגלות שיהיו ראוין להגאולה על ידה וכשיב' העת יגאלם למען שמו אף שהמ' כולו חייב ולכן נגאלין במשפ' ובדין כדי למרק עונות' ואולי זהו חבלי משיח וז"ש ובאש אתה עתיד לבנותה פי' בדין שהוא אש. והנה ידוע דסביבות ארץ ישראל. גם שם עבדו ע"ז כמו בדמשק וכדומה והם היו שכינים רעים לישראל אשר נכשלו על ידיהם. וידוע דהיכי דמי בעל תשובה באותו מקום דוקא והנה לפ"ז ישראל אשר המה מפוזרים בד' רוחות השמים א"א להם לשוב בתשובה כראוי כי לא באותו מקום שחטאו המה. וז"ש בצר לך ומצאוך וכו' באחרית הימים ושבת וכו' פי' דוקא באחרית הימים אז תוכלו לשוב בתשובה שלימה כראוי אך הא כיצד לזה אמר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ואז תגיעו לאותו מקום שחטאתם בו ובע"כ צריכין לגאול בדין וז"ש כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד אף בעת הגאולה תוקד עוד האש והדין עד שובכם אל מקומכם כנ"ל וק"ל:
כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם וכו'. אמר אמ"ו זצלה"ה דברים אלו צריכין ביאור מי פתי יסור הנה ויבטח באדם אשר ימיו קלו מני אורג וסופו לילך לאבדון והרג ושמו לא יזכר בין החיים לומר דידוע דהצדיק נקרא אדם מפני שהצדיקים מתדמים לבורא יתב' ואדם הוא במספר מ"ה במספר השם של מ"ה ב"ה וזהו ה' מ"ה אד"ם ותדעהו כידוע לי"ח והצדיק מגין על הדור בעודו בחיים ובמותו מכפר עליהם. וז"ש ארור הגבר אשר יבטח באדם פי' שעשה בטחונו בצדיק שהוא עומד כתריס בפני הפורענות. ובזה ניישב המשך הפסוקים דכתיב והי' כשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה הזה וכו' וצריך להבין למה יתברך בלבבו כשמעו את דברי האלה הלא חיל ורעדה יאחזהו. ועוד יש לדקדק מלת בלבבו וגם מ"ש הכתובה דוקא. וי"ל דהנה כתיב בדברי האלה גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה ואמרי' בגמ' זו מיתת צדיקים דמפני הרעה נאסף הצדיק ונתפס בעון הדור. וידוע דצדיק איקרי לב דכמו שהלב מחזיק כל הגוף כן הצדיק מחזיק הדור ולפ"ז יובנו הדברים על נכון והיה כשמעו את דברי האלה הזאת ר"ל דהיינו מכה אשר לא כתובה וזו היא מיתת צדיקים. ולכך והתברך בלבבו ר"ל בצדיק הנקרא לב בו ישים בטחונו לאמר שלום יהיה לי לפי שמיתתו מכפר לכן אמר מכ"מ כי אז יעשן וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה דייקא וא"ש:
ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו. לכאורה אינו מדוקדק למה בשר זרועו. וי"ל דהנה כתיב ויזכור כי בשר המה היינו שהקב"ה ברחמיו וחסדיו הגדולים מרחם על האדם לפי שהוא בשר ודם ועלול לחטוא מחמת שחלק המרגשת גוברת על חלק השכלי. וז"ש ארור הגבר אשר שם בשר זרועו ר"ל שהוא חוטא ומן ה' יסור לבו ואומר שלום יהיה לי דהלא בשר אני וע"ז סומך לחטוא. ולפי שורת הדין אין לו תירוץ בזה דהנה ב' דרכים לפניו ובחרת בחיים כתיב והבא לטהר מסייעין לו וא"ש וק"ל:
והיה כערער בערבה. פי' ערער לשון ערירי לפי ששם בטחונו בצדיק כנ"ל לכך מכ"מ יהיה כאיש ערירי כאלו הוא לבד בעולם ולא יראה כי יבא טוב היינו שלא ימות הצדיק. ולפי ששם בשר זרועו והיינו שנמשל כבהמות נדמה שאין להם אלא חלק המרגשת ולכן ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב כתורין יאכל עשבא ומטל שמיא יצטבע במדבר כבהמות וחית יער וק"ל:
ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. דהנה שיני מיני הבטחות יש. אחד ששם בטחונו בה' שמכל צרותיו יושיעו. והשני שגומר בדעתו בכל עת כאלו כבר נושע בה'. וז"ש שנית והיה ה' מבטחו להורות על הבטחה השנית. אך הא כיצד ואיך אפשר שיצייר האדם זאת בדעתו לזה אמר והיה כעץ שתול על מים זו תורה כמ"ש הוי כל צמא לכו למים דהיינו שיעסוק תמיד בתורה ודדיה ירווך בכל עת ויראה ממנה כי ישראל נושע בה' תשועת עולמים ולא יכלמו לנצח כל החוסים בו ועל יובל ישלח שרשיו הם התלמידים ולא יראה כי יבא חום היינו חום היצה"ר כי מזימה תשמור עליך והיה עליהו רענן הרצון בזה דבאמת צדיקים רע להם כמ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. אך הבני הדור ההמוניים הם בשלוה וניזונים בזכות צדיקים והם נקראים עלים כמ"ד אלמלא עליא וכו' וז"ש והיה עליהו רענן היינו ההמון עם והצדיק מובטח להצלחה האמיתית. ובשנת בצורת לא ידאג וכו' דהנה בשני בצורת אסור לשמש מטתו אמנם הצדיק בשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי הם הבנים. ואמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי יודיענו בא הכתוב כמתרץ על צדיק ורע לו דהנה מצינו לפעמים אדם שעושה דבר שאינו הגון וכוונתו לש"ש והוא בן עה"ב ולפעמים יש אדם שמראה עצמו לצדיק והוא צבוע. וידוע שהצדיק איקרי לב לכך אמר עקב הלב מכל ואנוש הוא מי יודיענו ר"ל דהאדם לא ידע הלב אם צדיק גמור הוא אם לא דאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב אמנם אני ה' חוקר לב ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו דהשינוי הוא מפאת המקבל ולכך אין בידינו לא משלות רשעים ואף לא מיסורי צדיקים וא"ש:
קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וכו'. יובן במ"ד בגמ' שאל ר"ע את ר' אליעזר בדרך רבי למדני הלכות קישואין אמר דבר אחד ונתקבצו כל השדה קשואין אמר ר' למדתני נטיעתן למדני עקירתן ופי' רש"י לפי שעקירתן קשה מנטיעתן והטעם י"ל במ"ד בגמ' למה נקרא שמם כישופים שמכחישין פמליא של מעלה וענין הכחשה הוא דידוע דהחמה משפיע לכל האקלימים לכל חלק כפי צרכו מקום לזהב ומקום לכסף וכו' והעוסק בכשפים הוא משפיע למקום אחד כל השפע מן החמה בשעה חדא ויעשר מיד והעד נשים שאננות שאמרו ומעת חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל וידוע דשפע של הקישואין הוא מן לבנה. וא"ש הגמ' בתחלה אמר למדנו נטיעתן אמר דבר אחד כנ"ל. אמנם עקירתן הוא יותר קשה שצריך לחזור כמות שהיא ומשם יפרד לעולם וזה גדול מזה כי מיהב יהבי משקל לא שקלי וא"ש. ולכך נקראת כשפים שמכחישין וכו' פי' מל' כחש בשרי שמכחישין המזלות ממקומות אחרים אל מקום א'. וז"ש קורא דגר ולא ילד כי דגר הוא מין עוף שאינו מוליד והוא מקבץ ביצים אחרים וכשיצאו האפרוחים ויגדלו ילכו ממנו ויעזבוהו וז"ש עושה עושר ולא במשפט שעוסק במעשה הכישוף כי אין לו משפט עושר בחצי ימיו יעזבנו כמו שהוא נוטל שפע מן העולם כן יכרות ממנו שניו ויכין רשע וצדיק ילבש ובאחריתו יהיה נבל שיתגלה קלונו לעין כל כי מעשה כישוף המה וא"ש:
כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. הרצון בזה דהנה קשה הא אי' בגמ' דשלמה המלך נטע אילן במקדש והיה מפריח זהב ובו היו מסתפקין ונוטלין ממנה פרחי כהונה. וכן כתיב אין כסף נחשב למאומה בימי שלמה כאבנים והיינו דמציון מכלל יופי ואבן שתים שממנה הושתת העולם ושמה שער השמים ומשם יוצאת השפע לכל העולם דעיני ה' אלהיך דורש אותה ומשם מתחלקות לשאר ארצות וכינס שלמה השפע במקום אחד. וקשה וכי היה שלמה ח"ו דורש למזלות ולחמה. ולזה אמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו דהמקדש היא למעלה מן המזל ואין כישוף שייך כאן דהוא מרום מראשון דהיינו המזל שנקרא ראשון שהוא ראשון לתולדות והוא למעלה מהמזל ולא עשה זאת ח"ו ע"י מזל כי איננו תחת המזל רק שהוא על דרך כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן וק"ל.
מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו וסורי בארץ יכתבו. פי' דידוע שהחטאים נרשמים מתחת כסא הכבוד וכמין שתי ידים יש ששם כל החטאים נרשמים וגלויים הם לפני השטן ויוכל לקטרג וזהו וידי אדם מתחת כנפיהם. ואם יעשו ישראל תשובה מגביה הקב"ה אותן הידים למעלה כדי שלא יוכל השטן להביט ולקטרג וזהו וישא אהרן את ידיו וכו' והבן. והקשו המפרשים הלא בקורות ביתו החטאים נרשמים כמש"ה אבן מקיר תזעק וכו'. ותי' שהחטא אשר יעשה האדם במזיד הם נכתבים למטה אבל השגגות הם נכתבים למעלה. וז"ש וסורי ר"ל הסרים מאחרי ה' במזיד בארץ יכתבו היינו למטה כנ"ל וק"ל:
רפאני ה' וארפא. כפל הלשון נראה עפ"י מה שאמר הנביא ומכתי אנושה פי' כשראה הנביא שקשה לו להחזיר את ישראל למוטב על זה אמר אם כן למה זה אנכי הלא לא לחנם שלחתני והערה עלי רוח ממרום דהיינו שפע נבואתו רק לחבוש לנשברי לב והנביא לא בא לעולם אלא לתקן הדור. מה שאין כן אם לא תקובל מוסרי מכתי אנושה. וע"ז אמר כאן רפאני ה' וארפא ב' רפואות וכן הושיעני ואושעה. כי תהלתי אתה דידוע בקשת משה ובמה יודע איפא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך לפי שע"י שמשרה הקב"ה שכינתו על נביאי ישראל יפאר ענוים בישועה וז"ש כי תהלתי אתה. וכן ישפוך השם רוחו על כל בשר ונבאו בעת ביאת גואלנו ב"ב אמן:
נשלם הפטרת בחקתי וספר ויקרא