ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. פירש אמ"ו הגאון זצלה"ה בשני אופנים. אופן א' מבואר בהפטרת קדושים יעיין שם. אופן ב' נקדים בתחלה מ"ד ויבאו אנשי בליעל וכו' מה יושיענו זה וכו' ויבזוהו ויהי שאול כמחריש. וצריך להבין מה זה באמת למה שתק שאול כי גם לצדיקים יש עת לדבר וגם נענשים על השתיקה דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ועוד יש לדקדק דקאמר ונחדש שם המלוכה וכי מפני שביזוהו אנשי בליעל היה צריך לחידוש מלוכה. אלא הענין כך הוא דידוע דקודם כל יצור ההעדר קודם דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור הרי לך שהחושך היה ההעדר הקודם וכן ברגבי אדמה שנוצר עכבר ממנו וקודם בריאת העכבר הוא נעדר מכל וכן היה במלכות ישראל מלך ראשון שעמד לישראל נדקר בחרב הוא ההעדר ואח"כ היה מלכות בית דוד שהוא קיים לעולם וכן היה בכהנים בתחלה היה העבודה בבכורים והיא ההעדר ואח"כ ניתן הכהונה לשבט לוי לעמוד לשרת עד עולם. ויובן ג"כ מה שתמה אב הנביאים מלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור לנוב עיר הכהנים ותמוה ולפי דברינו יובן שפיר דהלא ההעדר קודם לכל נברא כאשר מצינו בהכהנים כנזכר לכך הדין נותן שידקר בחרב ות"ש:
ונקדים עוד מ"ד בגמ' מברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה שהיה בלבו לקללם דכתיב וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו ביקש לקלל שלא יהא מלך בישראל. ויובן במה דכתיב וישלח בלק אל בלעם וכו' וקסמים בידם מה היו הקסמים ההם ונראה דהנה ידוע שכל קוסם קסם מנחש במזל אם הוא צד אחד לרעה יוכל להפוך כולו לרעה ע"י קללה. אמנם בלק לא היה יודע לכוין שפיר להוציא תעלומותיו לאור ושלח אל בלעם ובלעם ראה באצטגנינות שע"י אגג יכשל המלך הראשון וכן היה באמת בסיבה שהחיה שאול לאגג נסתלק מלכותו וביקש לקלל שלא יעמוד מלך לישראל לגמרי והשי"ת היה מהפך לטובה. ונחזור לעניננו דשאול המלך ראה ברוח הקודש שידקר בחרב וכאשר ביזוהו אנשי בליעל ויהי כמחריש ושתק ולא ענה להם דקיי"ל המלבין פני חבירו ברבים וכו' דהוי כאלו הרגו דאזיל סומקא וכו' וכן כתיב יש בוטה כמדקרת חרב וסבר שאול שזה יהיה לו תקנה. ולכך אמר שמואל ונחדש שם המלוכה דשמואל ביקש שימשך מלכותו וההעדר הלא היתה כבר במה שביזוהו וא"ש וק"ל:
וילכו כל העם הגלגל. יש לדקדק למה דוקא כל העם ואמ"ו ז"ל טעם לשבח בהקדמת האברבנאל במאמר יהושע טעם למה עשה נבוכדנאצר צלם ושלח בכל מדינות מלכותו שיבאו להשתחות לה ומי שלא יבא ירמו יתיה לגו אתון נורא יקידתא ומפרש הטעם מפני שנ"נ ראה במזלו שסופו לילך לאבדון כמו שהיה באמת אמנם אם כל העולם יסכימו נגד המזל יוכל להיות שיתהפך לטוב. וצלם של נבוכדנאצר היתה דמות פניו וביקש להכריע את המזל שמא יש אחד מבני אדם שיש לו מזל טוב ויוכל להכריע. ושאול ראה ג"כ במזל שסופו יהיה שידקר בחרב ולכך ביקש שילכו כל העם הגלגל אולי אפשר להכריע המזל וק"ל:
ויאמר שמואל וכו'. ועתה הנה המלך מתהלך לפניהם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם וכו'. תחלה ניישב הגמ' ואחר נבא אל הביאור דאי' בגמ' ויהי כי זקן שמואל מי סיב כולי האי הא כל ימיו היו נ"ב שנים מלמד שזקנה קופצת עליו דביקש רחמים על עצמו אמר שקלתני כמשה ואהרן מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטלו מעשה ידי בחיי ומסיק דלא היה אפשר בענין אחר עד שזקנה קופצת עליו ע"כ. והקושיא מבוארת מה היו מעשה ידיהם של משה ואהרן ואין לומר דקאי על יהושע הלא לא מלך עד אחר מיתת משה. ואמ"ו ז"ל דקאי על אלעזר הכהן ונקדים עוד מאמר הגמ' כל המורה הלכה בפני רבו יורד מגדולתו דכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וכו' והורה בפני משה ולכך ירד מגדולתו דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ולא מצינו שהיה צריך לו ומוכח שירד מגדולתו. וצריך להבין למה לא ירד מיד מגדולתו הרי מוכח שלא בטלו מעשה ידיהם בחייהם לכך לא ירד מגדולתו בחיי משה ולכן זקנה קפצה על שמואל שלא יראה מעשה ידיו מתבטלים כמשה. וע"ז הוכיחן שמואל ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם והיא הגורמת שאני זקנתי ושבתי ר"ל אלו לא שאלתם מלך לא היה זקנה קופצת עלי עכשיו אתם גורמים שזקנתי ושבתי דאין לומר משום שבניו לא הלכו בדרכיו וכמו שמצינו באברהם שנתקצרו ימיו שלא יראה בן בנו יוצא לתרבות רעה. לזה אמר ובני הנם אתכם שאין בהם שום דופי. ומה שאמרו ישראל שבניו לא הלכו בדרכיו מתרצינן בגמ' שלא המתינו עד שנתנו להם אלא היו תובעין בפה דודאי לא חמדו מה שאינו ראוי להם רק בדרכיו לא הלכו דהוא לא נהנה כלל וא"ש:
הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי ואת מי רצותי. נוכל לפרש שאמר כך כלפי שהתרעמו כל העם על בניו שתבעו חלקם בפה ולא המתינו. דבאמת אלו לא תבעו לא היו נותנין להם כלום כסבורין העם ברא כרעא דאבוה ולכך תבעו וזהו בדרך הלצה. אבל לפי הפשוט נראה דשמואל היה מתקן חטא קרח על שערער על משה והשיבו משה לא חמור אחד מהם לקחתי ואפ"ה לא היה רוצה בגדולה. ובזה יובן גם מה שאמר שמואל זאת אחר שנתחדש המלוכה ולא קודם לכן כדי שלא יאמרו ישראל שהוא מתקנא על השררה ולכך מתפאר אח"כ כלומר הלא לא עשיתי לכם מאומה ולמה בחרתם במלך לכך אמר אחר שנתחדש המלוכה להסיר תלונה זאת. ויש להבין על דתאר כאן לשאול בשם משיחו באמרו נגד ה' ונגד משיחו ולא תארו בשם מלך ונראה מפני שבקש ששאול ילמוד ממעשיו ולא יקח מאומה. אך אי' כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו. וזהו אמרי' דוקא אם הוא בתואר מלך אבל אה הוא בתואר משיח צריך לעשות לפנים משוה"ד דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ויובן דלכך תאר אותו בשם משיח. והטעם שהיה שמואל מתפאר בכך דהנה אי' כל הלוקח שוחד זקנה קפצה עליו. וז"ש שמא תאמרו מפני שלקחתי שוחד לכך זקנתי ושבתי לזה אמר את שור מי לקחתי רק בגללכם זקנתי ושבתי וק"ל:
לא שור אחד מהם וכו'. פי' מפני בעת שנמשח שאול למלך הקריב שמואל זבח שלמים והיה לו ליקח זאת מן הצבור ואעפ"כ לא לקחתי רק משלי. וחמור א' מהם לא לקחתי מפני בשעה שהיה שאול חוזר על אבידת האתונות בא אצל שמואל והוא בישרו אודות המלוכה וגם על האתונות האובדות כמבואר בשמואל ובאותו פעם ביקש ליתן חמור א' לשמואל על הבשורה ולא חפץ לקחתה וא"ש.
ואת מי לקחתי כופר ואעלים עיני ממנו פי' דאיתא המבזה לת"ח נותן ליטרא דדהבא קנס וכתבו המפרשים דיכול הת"ח ליקח לעצמו הקנס שהוא נקרא כופר נפשו מפני שהחכם יכול להענישו בראיה כדמצינו כמה פעמים נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. וזהו מאמר שמואל ואת מי לקחתי כופר הרצון אף שביזו אותי לא לקחתי כופר ואעפ"כ ואעלים עיני ממנו ולא ענשתיו בראייה בעונש מות וא"ש:
והואיל דאתא לידן ניישב המשך הפסוקים מ"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים וכו' עפ"י מה דכתב הזוהר דישראל היו לוחמים בשם ה' כמו שאמר דהעע"ה ואני באתי עליך בשם ה' משא"כ האומות הם לוחמים בחרב וחנית. אולם אם היו ישראל נלחמים בשם ה' צריכין להיות בתכלית השלימות ואין סומכין בכל עת על הנס ולכך בקשו ישראל מלך ככל הגוים שלא רצו להשתמש בשם הקודש רק מלכם יצא לפניהם כשאר אומות בחרבי ובקשתי. והטעם למה בקשו כך לפי דאי' בזוהר פעם א' בא תלמיד א' לפני ר"י וביקש ממנו שילמוד אותו שם של ד' והשיב ר"י אין אני רשאי להשתמש בתגא לפי שאני כהן ונצטרך לבריות ר"ל שנוטל תרומות ומעשרות לכך איני רשאי. נמצא כל מי שנצטרך לבריות אינו יכול להשתמש בשם הקודש וז"ש ישראל בניך נוטין אחר הבצע וא"כ אינם יכולים להשתמש בשם הקודש לכך תנה לנו מלך ככל הגוים שא"א שנלחם עוד בשם הקודש וק"ל:
ויאמרו לא עשקתנו וכו' ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בי מאומה ויאמר עד. רבים תמהו על מלת ויאמר שהוא לשון יחיד ומפרשים שבת קול אומרת עד. וצריך להבין למה באמת היו צריכין לבת קול הלא כל ישראל היו שם כמבואר וענו כולם פה אחד לומר לא עשקתנו ואין לך עדות גדול מזה והדבר יובן במ"ד במדרש היש ה' בקרבנו אם אין אמרו ישראל אם יודע מה שבלבנו נעבוד אותו ואם לאו לא נעבדנו. ויש לתמוה על עדה הקדושה שדבר השם עמהם פנים בפנים והיו יודעין מעלת הש"י איך נסתפקו בדבר זה. אלא הענין כך הוא דכתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו'. וכתיב כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך הא כיצד אלא השכינה היתה שורה במלאך ולכך כרעו נגד המלאך כי אסור להשתחוות לשכליים הנפרדים בלתי לה' לבדו וגם בגרונו של משה היה השכינה שורה דכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקולו של משה. וידוע שאין המלאכים יודעים מה בלבו של אדם לכך אמרו ישראל אם יודע מה שבלבנו וכו' דברו זה נגד המלאך אם יודע נסתרות בודאי השכינה שורה בו ומותר להשתחות לו כנ"ל. ונחזור לענינינו ששמואל הוכיחן על שבחרו במלך כי ה' אלהיכם הוא מלככם. וזהו ראיה ברורה שאין אחריה טענה שהש"י מתהלך בקרבכם שיצא בת קול דודאי לא היה צריך לבת קול אמנם שמא עלתה במחשבה ותחשדוני שעלה בלבי ליקח שוחד וזה דבר נסתר מעין כל בלתי לה' לבדו. ועל זה יצא בת קול וזה ראיה גמורה שהשכינה בתוככם וא"כ למה בחרתם במלך. ועתה בני שמעו לי בני אל חי ואל תסורו אחרי לבבכם ולא תלכו אחר הבצע כי היא שעמדה לאבותינו במצרים שלא נטו לבם אחר הבצע והיו דלים וריקים והעד שנפוצו בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואלו היה להם מטמון היו לוקחים תבן או קש ובשכר זה נגאלו. ויובן גם מה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול מאי נ"מ אם יהיו ישר' עשירים או עניים מרודים הלא יאי עניותא לישראל אלא הש"י הבטיחו שלא יטה לב בניו אחר הבצע זה אומרו ואח"כ יצאו ברכוש גדול ואח"כ דייקא ולא מקודם לכן ובאמת בזכות זה נגאלו כמבואר:
ויאמר שמואל ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים. שאל זקניך ויאמרו לך הם שני חסידי עולם משה ואהרן שכל העם. היו הולכים לשלול שלל ולבוז בז ומשה הלך ליקח ארונו של יוסף וגם אהרן היה עמו אמנם לא היה יכול להתעסק עמו שהיה כהן לאל עליון. וזה עדות אחת. ועוד אשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים שבזכות זה נגאלו שבטחו על הש"י וא"כ גם אתם היה לכם לבטוח על השם ב"ה כמו שעשו אבותיכם ולמה בחרתם במלך:
ועתה התיצבו ושפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם. ביאר להם הנביא את כל מפעלות ה' אשר עשה וגם הימים אשר עברו מימי קדם לא ביקש א' מהם מלך. והטעם דלא בקשו מלך כי אין אדם יכול להגיע לתכלית השלימות אם יש לו מלך שרודה בו. והביא ראיה כשבא יעקב למצרים ויזעקו אבותיכם אל ה' פי' מיד התחילו לבקש רחמים על הגלות המר. אמנם הלא לא היה השיעבוד אז כשבא יעקב מצרים דהלא יוסף הצדיק היה מלך ורצוי לכל אחיו. אלא הענין הוא דכתיב ויספר יוסף אל אחיו וכו'. ואחד עשר כוכבים משתחוים לי וישנאו אותו אחיו ויתנכלו אותו להמיתו ותמהו רבים איך צדיקי יסודי עולם יבקשו להרוג אותו בשביל החלום. אלא הענין הוא כך דהלא בארנו. שאין אדם יכול להגיע אל תכלית השלימות אם יש לו מלך שיוכל לשנותו מדבר לדבר. וכאשר סיפר יוסף את החלום שהוא מהרהורי דלבא וביקש להיות מלך עליהם לכך בקשו אותו להרגו וישנאו אותו כי ביקש לגרשם מהסתפח בנחלת ה' וכאשר בא יעקב מצריים נתקיים החלום והיה יוסף מלך עליהם ומיד היה הגלות ויזעקו אל ה'. היוצא מזה שאין ראוי כלל לאומה ישראלית שיעבדו למלך. וישלח ה' את משה ואת אהרן גם זה ראי' שאין נאה לישראל להיות מלך עליהם היות דכתיב ויאמר ה' אל משה לך שוב מצרים וכו' ויאמר משה אל ה' שלח נא ביד תשלח ויאמר לו ה' הלא אהרן אחיך יהיה נביאך ויש לתמוה למה לא הלך משה בלבד אלא הענין כך שגלות ישראל היה שנשתעבדו למלך ולכך נתעצל משה שאמר והן לא יאמינו לי כסבורין העם שאני אהיה מלך עליהם וא"כ לא ישמעו אלי שיצאו ממצרים ולכך אמר לו הקב"ה ואהרן אחיך יהי' נביאך ומוכח דלא תהיה מלך כי דבר אחד לדור וכו'. ועד י"ל טעם למה שלח הקב"ה משה ואהרן דאי' אין ראוי למלכות אלא מי שיש לו חלק בארץ ומשה ואהרן היו משבט לוי והם לא נטלו חלק בארץ ובודאי לא יהיו מלך עליהם ושפיר ישמעו ישראל. וזה שאמרו אנשי בליעל אשר הצו על משה ועל אהרן אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם הלא אין לך חלק בארץ ולמה תתגאה בגדולת מלך. ואגב גררא ניישב המדרש כאשר שמע משה שבנות צלפחד יורשות אמר עתה הגיע עת שאתבע גדולה לבני. ותמוה דבודאי בזה לא היה מסופק דבן יורש אטו בר קשא דמתא יורש ונראה לומר דהנה כל מי שאין לו חלק ונחלה בארץ אין ראוי למלוך על ישראל וא"כ הדין נותן שלא יכולים זרעו להיות מלך. אבל כאשר שמע שבנות צלפחד יורשות אמר משה יוכל להיות שישא אחד מבניו בת ישראל במקום שאין בן ויהיה לו חלק בארץ ושפיר הגיע עת שאתבע גדולתי לבני וא"ש. היוצא מזה שהקב"ה שלח משה ואהרן שאין ראוים למלכות וא"כ למה בחרתם במלך וק"ל:
ויוציאו את אבותיכם מארץ מצרים ויושיבום במקום הזה. צריך להבין הלא משה לא בא לא"י כלל ואיך אמר כאן ויושיבום וגם הא ספו תמו במדבר כל אנשי המלחמה היוצאים ממצרים ונר' דאי' עד יריחו היה זכות משה ומיריחו ואילך היה זכות יהושע וידוע דבגלגל מלו בני ישראל שנית קודם כבשם ליריחו והיתה עדיין זכות משה ושפיר כתב ויושיבם במקום הזה שאותו מעמד היה בגלגל כנ"ל וא"ש:
וישכחו את ה' אלהיהם וכו' ויזעקו וכו' ועתה הצילנו מיד אויבינו ונעבדך. פי' נמשך למעלה שהביא שמואל ראיה ברורה שמאסו למלך בהצר להם ואמרו הצילנו מיד אויבנו ונעבדך אבל כל זמן שאנו נמסרים למלך אין אנו יכולין לעבוד להשם כראוי וא"ש:
וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל וצריך להבין אם כל השופטים חשיב למה לא חשיב יותר ואם חשיב דוקא מי שנלחמו עם האומות למה לא קחשיב דבורה הנביאה ונראה לומר דחשיב אלו ארבעה שהיתה להם סיבה תועלת להיות מלך. כדי להסיר תלונה מן ישראל שלא יאמרו שלא היה ראוי להיות א' מהם מלך לכך לא מלכו בדורות הראשונים ואביאם ראשון ראשון דבורה לא קחשיב לפי שהיתה אשה ואין אשה ראוי' למלכות. וידוע מ"ד בתחלה צריך להיות מלך מבני רחל שהיא עקרת הבית ואמר למה לא בחרתם את ירובעל הלא היה משבט מנשה ואיתא אין ממנין מלך אלא גבור. היה לכם לבחור בשמשון ומי לנו יותר גבור משמשון שהוא בדן ואי' אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחריו היה לכם להמליך את יפתח שהי' בן אשה זונה. ואיתא בגמ' ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולבנות בהמ"ק וכו' וא"כ אם אמור יאמרו שאנו צריכין לבנות בית המקדש וא"א בענין אחר אם לא להעמיד מלך תחלה. דודאי קודם לכן היה משכן שילה קיים והיא היתה מנוחה אבל עכשיו חרב המשכן ונצטרך לבנותו ובהכרח נעמיד מלך תחלה וע"ז אמר ואת שמואל היה לכם למלוך את שמואל ולמה אחרתם עד הנה והלא כל ימי שמואל היה משכן שילה חרב כידוע וא"כ אבותיכם לא בחרו במלך ולמה אתם בחרתם במלך וק"ל:
ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו וכו'. פירושו י"ל בשני אופנים והיינו במה דשלח בלק אל בלעם כידוע. צריך להבין למה ביקש בלק להלחם עם ישראל ומי פתי יסור הנה להלחם עם עם ה' ובחיריו אשר הוציאם ממצרים ביד רמה ובשאר אומות עשה שפטים וכל יושבי הארץ נמוגו מפניהם וחלו ורעדו כל יושבי הארץ ואיך עלה על לב האדם להתגרות עמהם הלה זה משולל דעת. אלא הענין הוא כך דבלק היה מן הוברי שמים וראה במזלו שיעמוד מלך על ישראל מן מואב וטעה וסבר שהוא יהיה מלך ושלח אל בלעם לפתור לו באיזה תחבולה יוכל לכבוש את ישראל. אמנם בלעם היה רב חרטומייהו ופתר לו שזה קאי על דוד המלך שבא מרות המואביה וזהו שאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. וכמו כן ראה עמון באצטגנינין שלו שיקום מלך על ישראל ממנו וזה היה רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה העמונית. וקודם שהיה מלך על ישראל לא רצה להתגרות אתם קסבר שיהיה כן באמת אבל אחר ששמע שמלך שאול בא נחש העמוני וביקש להיות מלך ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו ר"ל מלך מן ישראל ימלוך עלינו ולא מן עמון. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד בתיקוני זוהר דכתב שיש עדיין ז' מצות בין האומות וחשיב שם שעמון זהיר בדינים דאפי' בסדום ביקש לוט לשפוט דכתיב האחד בא לגור וישפוט שפוט. והואיל דאתא לידן ניישב קושיה עצומה דכתיב בישעיה ועברתו לא כן בדיו פי' דקאי על מואב שהעיבור שלו היה מיד ממזרות. ותמוה דהא באמת סברו בנות לוט שהעולם חרב וכוונו לדבר מצוה וביאר אמ"ו ז"ל ע"פ מ"ד בסנהדרין ז' מצות נצטוו בני נח ומפרש שם דינין בכלל ויש אומרים אף הסירוס ופה"ג הא הוי שמונה ותירץ אפיק דינין ועייל סירוס. והטעם למה באמת סירוס אסור. משום דכתיב פרו ורבו נמצא אם נצטוו בני נח על הסירוס יש בכללן פרו ורבו דהא זה בזה תליא. אבל א"א שנצטוו על הדינין אינם מצווים כלל על פריה ורביה ולא עשו כדת בנות לוט ושפיר כתב ועברתו לא כן בדיו וא"ש. ואגב גררא ניישב מאמר הגמ' דמגילה דאי' שם דאמר המלך אחשורוש לבני יששכר כדת מה לעשות במלכה ושתי ואמרו לו בני יששכר זיל לגבי עמון ומואב וכו' וצריך להבין למה דוקא לגבי עמון ומואב ולא לאומה אחרת וע"פ דברינו א"ש דעמון היה מצווה על הדינין ושמרו אותו כדת וכהלכה. ונחזור לענינינו כאשר שמע נחש מלך עמון שישראל המליכו עליהם מלך כי בתחלה היה הש"י מלכם שהוא מלא רחמים. אבל מלך הוא שם התואר על הדין דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וביקש עמון להיות מלך על ישראל כי הוא זהיר בדינין ואליו מיוחס הדין. אמנם אע"פ שיש מלך על ישראל הש"י הוא מלכם וז"ש כי ה' אלהיכם הוא מלככם שהוא מלא רחמים וק"ל:
ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה' עליכם מלך. פי' דאי' למה נקרא שמו שאול שהיתה המלכות שאולה בידו מן בן ישי. וזה שדייק לומר אשר שאלתם לכון שאילה. אם תראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ר"ל בקולו של מלך דידוע מ"ד חייב אדם לשמוע למלך. משא"כ אם אמר לו המלך ישראל לעבור על א' מהמצות האמורות בתורה היה אסור לשמוע אליו דכתיב נביא מקרבך וכו' אליו תשמעון נביא ולא מלך. וז"ש ולא תמרו את פי ה' ר"ל תורה שבע"פ שאנו למידין ממנו שלא ישמע אליו לעבור על אחת ממצות ה' וא"ש:
והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר ה' אלהיכם. יובן עפ"י מ"ד בזוהר דמקשה אלו לא חטא שאול לא היתה פוסקת המלוכה ממנו והלא צריך להיות מלך מבית דוד. ואין לומר דגזירת עירין היה שיחטא הלא הבחירה נתונה בידי אדם ותירץ אלו לא חטא שאול לא היה מלכות פוסקת ממנו וגם דוד היה מלך אמנם דוד היה מלך בעליונים כמ"ד וישב שלמה על כסא ה' מלמד שמלך בעליונים. ושאול היה מלך בתחתונים במדרגה קטנה ממנו. וז"ש אם לא תמרו את פי ה' וכו' והיה גם המלך אחר ה' ר"ל אחרי מלכות בית דוד המכונים בשם כסא ה' כנ"ל וק"ל:
ואם לא תשמעו וכו' והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם. יובן ע"פ המדרש בעון החיים נחטטין שכבי. וצריך להבין דבריהם וי"ל דאי' בגמ' ר"א בר"ש שכיב ולא היו מניחין בני עכבריא לקבור אותו כדי שיגין על הדור. דהנה אע"פ שהצדיק מת כל זמן שהוא בעולם מגין על הדור כמבואר התם בשני דר"א בר"ש לא באה חיה רעה לעיר אבל אם נקבר שוב אינו מגין על הדור. וזהו כוונת המדרש בעון החיים ר"ל דאין להם מי שיגין עליהם שאין צדיקים בעולם נחטטין המתים כדי שהם יגינו על הדור. וז"ש כאן והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם וק"ל.
גם עתה התיצבו וראו וכו' הלא קציר חטים היום וכו' ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם לשאול לכם מלך. י"ל בג' אופנים. הא' דאי' בגמרא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל בצע. וידוע דישראל אמר תנה לנו מלך ככל הגוים כי בניך נוטין אחר הבצע ויתחייב מזה שיהיו הגשמים נעצרין ושמואל הנביא היה מוכיחן על זה וזו ראיה היות שאין עתה עת גשמים ואפ"ה ירדו גשמים וא"ש. אופן ב' דאי' בגמ' אם יורדין הגשמים בניסן סי' קללה והטעם הוא לפי דאם ירדו רביבים על הארץ הם נותנין כח לפירות אמנם אם בעת הקציר ירדו גשמים כמו כן נותנת כח אבל הפירות אין צריכין שהם כבר נתב שלו ואח"כ בעת הזריעה לא תוסיף כחה לכך הם סימן קללה דהוו גשמים שלא בזמנם וכבר בארנו דנקרא שאול על שם שהמלכות שאולה בידו וא"כ היה מלך שלא בזמנו וזה שהוכיחן שמואל על ששאלו מלך ורמז להם בגשמים שלא בזמנם שלא עשו כדת שהגשמים בעת הקציר אינן מן המובחר כידוע וא"ש. אופן ג' י"ל בהקדים ליישב מ"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים ואמר הקב"ה לשמואל לא אותך מאסו כי אם אותי ויובן הענין ע"פ קושיא עצומה היות קודם גלות ישראל לא היו דנין אלא ע"פ עדים והתראה ובדרישה וחקירה וא"כ איש כל הישר בעיניו יעשה בצנעה בלא עדים וזהו משולל דעת דאיך אפשר שתתקיים המדינה וגם האומות תמיהין ע"ז ונלאמ"ו ז"ל דודאי לסנהדרין לא נמסר הדין אלא בעדים אבל המלך יוכל לגזור על גניבה ורציחה שלא יעבור ואם עובר מורד במלכות ומיד יוכל להרוג אותו. וז"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים שיהרוג בלא עדים והתראה לתיקון המדינה אמנם קיי"ל דגם הסנהדרין יכולין להרוג אף שאינו חייב מיתה אם השעה צריכה לכך כדאי' באחד שהטיח את אשתו תחת התאנה וסקלוהו לא שהיה חייב מיתה אלא שהשעה צריכה לכך וא"כ הדרא קו' לדוכתה למה בקשו מלך. וזהו היה תמוה בעיני שמואל. ועי"ל על קו' כנ"ל דהש"י צוה שלא יהרוג שום אדם בלא עדים והלא ית' בוחן לבבות ויודע אם אדם עובר עבירה הש"י מזמין לו עדים שילכו לב"ד ויעשו לו עונש כפי הראוי ושפיר יוכלו להיות בלא מלך ואפ"ה בקשו ישראל מלך ולכך השיב הש"י לא אותך מאסו כי אם אותי כאלו אין הקב"ה יודע נסתרות ח"ו. אמנם לכאורה שפיר עבדו ישראל שהמליכו את שאול דידוע בשעה שביקשו להמליכו ולא היו יודעין היכן הוא ושאלו באורים ותומים והשיב' הנה הוא נחבא אל הכלים והוכיחו שפיר שהיה מאת ה' דאל"כ לא היה ענם האורים ותומים דכתיב לרצון להם. אבל באמת זה אינו דהש"י הוא בעל הרחמים ועושה בשביל הצדיקים אשר בארץ המה וזהו ראיה הלא עתה אין עת גשמים אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. וא"כ למה בקשתם מלך וק"ל:
כי יספנו על חטאתינו רעה לשאול לנו מלך. ר"ל שטעו בתרתי חדא שלא היה להם לבקש מלך כלל ועוד שלא בחרנו לנו מלך אשר לו המשפט כי אם שאול שהמלכות שאולה לו וזהו מוכח במה שאמר לשאול לנו מלך לשאול דייקא וק"ל:
ויאמר שמואל אל העם וכו' ולא תסורו וכו' כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול. פי' לפי דשאול נכשל בחטא בסיבת החיותו לאגג וידוע דאין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל ואי' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק דאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק וז"ש כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול ר"ל בעבור שמו שיהיה שלם לא יוכל לכלות אומה ישראלית היות בני רחל מחוייבים לכלות עמלק בעבור להשלים השם הגדול וא"ש:
כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. ידוע דישראל יהיו לעתיד כולם אהובים כולם ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ויהיו במדריגה גדולה יותר ממלאכי השרת דהמלאכים ישאלו לישראל מה פעל אל. אמנם איך יתואר הקב"ה בשם מלך כמש"ה והיה ה' למלך וכו' הלא אין מלך בלא עם. ונראה לומר דמלאכי עליון הם יהיו עם ה' ובחיריו. וזהו שהודיע לנו שמואל הנביא כי הואיל ה' לעשות אתכם הרצון שאתם תהיו במעלה יתירה מהמלאכים. אמנם מי יהיו עמו ומפרש לו לעם ר"ל המלאכים הנקראים לו כנ"ל. ובעת הזאת יאמר לישראל מה פעל אל ויעביר זדון מן הארץ ויסיר את לב האבן מבשרינו ב"ב אמן: