תמורת הפטרת כי תשא
ויהי דבר ה' אלי לאמר. בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותם וכו'. לפי פשוטו יש לומר עפ"י הפסוק ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. מפני דארץ הקדושה מקיא יושביה כשמטמאים אותה וזהו כוונת הנביא כאן. אמנם נר' לבאר למה נתוכח עם ישראל שטמאו את ארץ הקדושה הלא גם או"ה טמאוה והארץ היה מקיא אותם מפני טומאתם ולמה לא נתוכח עמם רק י"ל דא"י כבר מוחזקת מאבותינו היא דנתנה לאברהם אבינו ע"ה וקי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכך לא קאמר על הגוים דהם טמאוהו כי לא היו אוסרים אותה. ואולם ישראל טמאוהו דשלהם היה הארץ והם טמאוהו ואסרוהו. וז"ש בית ישראל יושבים על אדמתם המיוחס להם ויטמאו אותם וא"ש וק"ל. ועי"ל דאי' בגמ' דסנהדרין שאמר אחאב לאליהו כאשר הלכו לנחם את חיאל אשר מתו בניו בסיבה אשר בנה חומות יריחו וחלה עליו קללת יהושע. וכך אמר אחאב לאליהו איך יתכן שקללת התלמיד יתקיים וקללת הרב לא יתקיים. דכתיב בתורה ועבדתם שם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר ועכשיו כולם עע"ז והארץ היא כגן ה' ומלאה מטללים של ברכה ואיך יתכן זה מיד קפץ אליהו ז"ל ונשבע שלא יהיה טל ומטר שלש שנים כי אם לפי דבריו. ובאמת צ"ע הא כמה שנים קודם שנשבע אליהו היו ישראל הולכין אחר התוהו מעשה תעתועים ולא היתה הארץ חסירה מכל טוב. ונראה דהענין הוא דיש שני ארצות אשר הם מיוחסים אל ישראל והם א"י העליון וא"י התחתון. והעליון משפיע מי ברכה על התחתון והטל ומטר הם משל השפעת האל יתב' והם יורדין לארץ העליון כי בו היכל מלך וממנו יפוצו כל מעינות החכמה והעליון נקראת אדמה מענין אדמה לעליון כי אדמת קודש היא והתחתון נקראת ארץ כמו שנאמר בבריאה שמים וארץ. וזה שייעד אב הנביאים באם יעבדו ע"ז אז ועצר את השמים ולא יהיה מטר ר"ל שיסתמו מעיינות החכמה וזהו והאדמה לא תתן את יבולה ואח"כ ואבדתם מהרה מעל הארץ כי בגדול החל ובקטן כלה וכנ"ל. וכוונת אליהו ז"ל היה רק כדי להתעורר בתשובה ולענות כסילים באולתם אשר לא ידעו נתיב הסלול אל דרך הקודש. וזהו ענין ביאר הנביא במראה הנבואה שהם מטמאין את אדמתך ויעצרו השמים להריק על הארץ מי החכמה אשר לא שזפתו עין כל רואה והאדמה לא תתן את יבולה להצמיח כל פרי והוכיח אותן ע"ז בצחצחות כדי שיבינו היודעים וק"ל:
כטומאת הנדה היתה דרכם לפני. לפי הפשוט נר' דכמו שהנדה היא גלמודה מבעלה כל ז' ולאחר ז' ימים תטהר ומותרת לבעלה כך הם בני ישראל שהם טמאין בגולה ואולם לא לנצח יהיה אלא עד עת קץ אז יטהרו מטומאתם ויתעלסו באהבים עם בעלה ואילת אהבים יעלת חן. או יאמר ע"פ מ"ד בגמרא והובא במדרש ר"א אומר כתיב והדוה בנדתה וכו' האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים קורא' אותה התורה דוה הה"ד והדוה בנדתה. אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית מקדשנו כמה ימים וכמה שנים עאכ"ו ע"כ והאמת הוא אתו דלא אוי ואבוי. ואולם למה היה צריך לדון ק"ו מנדה. ונראה דיש עוד לדקדק למה כתיב בתורה דוה אצל נדה ולא אצל זבה שהוא טמאה יו"ד ימים וכתיב ואשה כי תזוב זוב דמה ולא כתיב דוה לפי מאי דפירשנו דמלת דוה מורה על שהיא מופרשת מבעלה. ונר' דידוע מאמר חז"ל עד יעקב לא הוה חולשא אלא אדם בא מן השדה ומת פתאום בעא יעקב רחמי ונתרצה לו שנא' ויוגד ליוסף ויאמר הנה אביך חולה. ויש לומר על שיעקב ביקש רחמים על החולה וחשב זאת לדבר טוב. היות דאם האדם יפחד פתאום וימות הם יסורין וכאב גדול אשר לא נהייתה כמוה כי כל דבר פחד ורעד כשבא פתאום על האדם הוא צער גדול ולכן מיתה ההיא משונה משאר מיתות. ואולם אם יחלה יום או יומים ויסבול הצער אחת לאחת לא יהיה כאב גדול במיתתו. וזהו ענין דכתיב דוה בנדתה כי היא היתה טהורה ובשעה חדא נפרשה מבעלה ולא הורגלה בזה כי פתאום באו לה חבלי הדם. ואולם זבה לא תהיה עד יום שלישי והיינו כשתראה ביום ראשון שומרת יום כנגד יום וכן השני עד יום השלישי ואז היא זבה ולכך לא כתיב דוה כי הורגלה ביום אחר יום ואיננה פתאום כמו נדה. וזהו ענין שהיה דורש ק"ו מנדה דכתיב דוה בנדה מפני שהוא פתע פתאום ואיננה כי אם לשבעה ימים א"כ איך לא ידוו כל הדווים על שברנו ועל מכאובנו כי היינו לעג וקלס בין הגוים ונפרץ ההיכל וזהו ענין שאמר כטומאת הנדה היה דרכם לפני וא"ש. או יאמר דהנה כאשר גלו ישראל מן הארץ הטובה נמוגו כל יושבי הארץ ואחזתם רעדה כי שמעו שישראל אשר בניו גלו על אשר לא שמעו בקול ה' אנו איך נתוכחה במשפט כי אנו משוללים מכל מעשה טוב ונפלה היראה בקרב האו"ה והתעוררו בתשובה כגון ננוה ואגפיה וכל המקומות ומבואר דמי חטאת נקראין מי נדה וענינם הוא דמטהרים טמאים ומטמאים טהורין כך היו ישראל כשהלכו לגולה היו האו"ה מתטהרין על ידם כנ"ל והם היו בתוך טומאתם דלכך גלו וז"ש כטומאת הנדה היה דרכם לפני וק"ל:
ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו בארץ וגו' ואפיץ אותם בגוים. נראה לבאר טעם למה יש עונש זה על הדם אשר שפכו בכוכה ויובן עפ"י מאמרו של הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה לכן כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ. והטעם דהארץ לא תתן כחה דמבואר הוא דכח הצומח אשר בארץ הוא מוציא הצמחים מכח לפועל ואם ניתוסף עליהם עצמית הצמיח' לא יוכל שאת ונבאש ונפסד וכן אם יתערב בו עצמית החי לא יוכל להצמיח הצמח ודם האדם היא הנפש ובו כל כח האדם ואם נשפך בארץ אינו מוצא הצמיחה מטעם הנ"ל. וזהו ענין שאמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה לא תוסיף תת כחה לך כי כבר נתבלבל הסיג ואינו יכול להוציא וזה שאינה נותנת כחה. וכן גבי עגלה ערופה שנתערפה בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע מטעם הנ"ל. וכן כאשר קונן דוד על מיתת שאול שנפלו בהרי הגלבוע אמר אל יהא טל ומטר עליכם לפי שנשפך שם דם אדם. וזהו שחרץ הקב"ה עונש על ישראל על דשפכו דם ואמר ואפיץ אותם בגוים ויזורו בארצות לפי דהארץ לא תוסיף תת כחה לפי דשפכו דם בתוכה ולכך נע ונד יהיו בארץ וזהו כדרכם וכעלילותם וק"ל:
ויבואו אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. נראה טעם אל אשר יבואו אל הגוים אשר באו שמה. דלפי שחטאו ישראל כ"כ במרד ובמעל ועבדו ע"ז. אלו גלו לארץ רחוקה אשר לא שמעו ולא ידעו את נפלאות ה' אשר עשה להם לא נתגלה קלונם כי אין זה דבר חדש לא היה לעולמים ואולי המערכת מורה עליהם שיגלו אמה זו. ואולם הגוים אשר באו שמה והמה ראו מעשי ה' אבר עשה ואין אומה זו מונהגת עפ"י המערכת כי אם רעתם וטובתם הכל לפי מעשיהם וכאשר המרו באל משליכם אל ארץ אחרת ונתגלה קלונם יותר מאשר לו למעבר לים וז"ש ויבואו אל הגוים אשר באו שמה כדי לפרסם חטאם וא"ש:
ויהללו את שם קדשי וכו'. הענין חילול השם הוא מפני שהם מתביישין לומר שגלו עבור חטאם מארץ טובה אל ארץ אחרת. אולם אם הם נותנין סיבה לזה כי הארץ איננה טובה ולכך הוצרכו ליישב בארץ אחרת ומחללין את ארץ הקדושה אשר עיני ה' דורש אותה. או יאמר דמחללין את השם באופן שהם טועים אחר תאות הגופניות וידוע דהם יותר מחללין את השם בחטא משאר או"ה. דענין החוטא הוא אם מקבל מקרה מגרמיים השמים הוא עלול לאותו חטא ויש לו מעט התנצלות בזה היות הרשות נתונה. וגם יש ארץ שממנה יצא רשע ע"פ המזל הממונה עליה. אולם ישראל הם למעלה מן המזל וארץ הקדושה איננה מושפעת מן המזל דעיני ה' דורש אותה ואין לישראל התנצלות כלל על חטאם ומחללין את שם קדשו באמור להם עם ה' אלה ואין נשפעין מן המזל ומארצ' יצאו דגם א"י היא למעלה מן המזל וק"ל:
לכן אמור לבית ישראל כה אמר ה' לא למענכם אני עושה כי אם למען שמי המחולל בגוים וכו'. יובן עפ"י הידוע לנו שפקד ה' את עמו אחר גלות ראשון כשגלו לבבל שבעים שנה ולא נפרע מהם אלא שמיטת הארץ שלא שבתה ומחטא של ישראל היה צפון עד אחר חורבן בית שני ועוד עתה אנו בעו"ה נפרעין מהם. וצ"ע וגם כל המפרשים התעוררו בזה למה לא נפרע מהם החטאים אשר עשו מיד הלא מדה"ד אינו פוקד אלא עד ארבעה דורות ולא יותר ולמה יענשו אלו הדורות. ונראה דמבואר הוא דשבטי ישורון הם שנים עשר נגד י"ב צירופי שם העצם ולא יתערבו עם זולתן וברית כרותה הוא מן האל יתב' שלא יתערב זרע יעקב עם האו"ה וכמו שאין השם מקבל שינוי כך בני ישראל לא יקבלו שינוי. ובגלות בבל נטמעו ישראל בנשים אשדודיות וכותיות ואלו לא עלה עזרא מן הגולה היה אכלה אותם ארץ אויביהם כי עזרא גזר צום על גאולי הכהונה ועל נשים נכריות. ולזאת הסיבה היה נגאלין אחר שבעים שנה כי אלו ארכו ישראל בגלות לא נשאר שורש מישראל חס ושלום והחטא היה צפון לדורי דורות עד שמצא מקום לגבות והותר השאלה הנ"ל. וז"ש לא למענכם אני עושה בית ישראל כ"א למען שמי המחולל בגוים כנ"ל וק"ל:
וידעו הגוים כי אני ה' וכו' בהקדשי בכם לעיניכם. יובן עפ"י מ"ד בגמ' יוסף שקידש שם שמים בסתר נתוסף לו אות אחת משמו של הקב"ה כמ"ש עדות ביהוסף. יהודה שקידש שם שמים בגלוי ניתן לו השם כולו. לבאר זאת אציע לפניך מאמר הגמרא מיום שחרב בהמ"ק די לעולם להשתמש בשני אותיות והענין הוא דהשם העצם בשלימות מורה על דבר הנגלה לעין כל ר"ל דבו נעשין כל הנסים המפורסמות כגון עשר מופתים במצרים ועל הים ובמדבר ובימי השופטים והנביאים ראשונים ובימי בית ראשון. והשם של שני אותיות מורה על הסתר הדבר דכאשר נחרב הבית חשכו עינינו ואבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם ימי קדם בהלו נרו עלי ראשי אור טהור הממולח כעין הבדולח ושפע נבואה היתה בנו באותות ומופתים מראים ונמוגו כל יושבי הארץ מפניהם ועתה היא בסתר וגם הנס של מרדכי ואסתר היה בהסתר ע"פ הטבע דזה קם וזה נופל ובאמצעות היה הנס. ומסכים לזה מאמר הגמ' דלנו נעשים ניסים בכל יום אלא שאין שוטה נפגע היות הם בסתר ואיש הנלבב ילבב ויבין מעשה ה' הגדולות. וזהו דאמרי' מיום שחרב בהמ"ק די לעולם להשתמש בשני אותיות דהוא מורה על הסתר הדבר. וז"ש חז"ל יוסף שקידש שם שמים בסתר נתוסף לו אות אחת דכתיב עדות ביהוסף שמו הכוונה דזהו שם של שני אותיות ומורה על הסתר הדבר. אולם יהודה שקידש שם שניים בגלוי נקרא כולו על שמו דזהו מורה על דבר נגלה ומפורסם. וכשיגאלו ישראל יגאלו באותות במופתים כמו שהיה במצרים וז"ש וידעו הגוים כי אני ה' בהקדשי בכם לעיניכם ר"ל שם בן ד' אותיות המחולל פעמים כי מעת שגלו מישראל נפלה עטרת ראשינו ולא היה לנו אלא שם של ב' אותיות וידעו הגוים כי אני ה' כשיהיה גלוי וביד רמה וכנ"ל וק"ל:
וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם יובן עפ"י מאמר הגמ' דבר זה נשאל לזקנים ולא פירשוהו לנביאים ולא פירשוהו על מס אבדה הארץ עד שפירש הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי וקשה וכי שכחו כל החכמים מעללי ישראל אשר עשו שהיו חייבין גלות על זה כאשר ייעד להם אב הנביאים ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה ולמה לא מצאו מענה על ככה. ונראה דודאי על גלות ישראל לא עלתה ספק בלבם דזהו מבואר בתורה ואולם ידוע מ"ד בגמ' אמר עולא לדידי חזי לי ארעא דישראל ואפי' תלת מאה קנים לא מחזיק והטעם דארץ צבי כתיב בה מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו לפי דנתכווץ העור אחר ההפשט כך א"י אין מחזיק אחר הגלות ישראל משם וכמו כן נתכווצה הארץ ועל זה לא מצאו מענה למה אבדה הארץ אם ישראל חטאו הארץ מה פשעה ומה חטאה וע"ז אמר הקב"ה על עזבם את תורתי והרצון דהנה התורה רחבה מני ים וכל זמן שהיו ישראל שרוין על אדמתן והיו עוסקים בתורה היתה הארץ מושפעת מן האל יתב' ומחזקת הכל. דהתורה היא יריעה כ' על כ' וכשתכפול כ' פעם כ' הרי היא ת' וזהו כשהתורה מתפשטת מכח לומדיה הארץ ההיא ג"כ ת' פרסה על ת' פרסה דאת זה לעומת זה. אבל אחר שלא קיימו את התורה וגלו לבין האומות א"כ א"י נמי לא מחזקת את הכל ולכן נאבדה הארץ. וז"ש וקבצתי אתכם מכל הגוים והבאתי אתכם אל אדמתכם שיחזור עטרה ליושנה ויחזיק את כל ישראל וק"ל:
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. יש ליישב כפל לשון טהרה והענין הוא דכל חטא בני אדם יכול לטהר בתורה כענין שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה והתורה מטהרת מכל חטא ועון כמו דאמרי' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ דבד' אמות של הלכה אין מקום ליצה"ר. ואולם חטא עבודה זרה אין התורה מטהרת אותו כי אם הוא מטמא עצמו ברעיון יפול בו הספק וכמו שמצינו במנשה מלך יהודה שהיה דורש דרשות של דופי על כל התורה כולה וכן אמר לרב אשי בחלמא אי הוית התם הות נקיטא בשיפולי גלימא ורהיטת אבתריה דמתוך שהיה חכם גדול יבקש לדעת יותר ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. ואין תרופה לזה המכה אלא תשובה וזהו מי חטאת שישב בדד ויתחרט על המרי אשר עשה וזהו ענין מבואר בתורה דכתיב זאת חקת התורה אדם כי ימות באוהל הרצון אדם היא הנשמה הנקראת אדם וכי ימות באוהל שרעיונו יעלה למעלה והציץ ומת כמ"ד בן עזאי הציץ ומת. הוא יתחטא בו במי חטאת ולא בענין אחר. וכן אמרי' בגמ' דאם לא יחזרו ישראל בתשובה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן ויחזרו למוטב ובזה יטהרו מכל פשעיהם. וז"ש וזרקתי אליכם מים טהורים זהו התורה דהיא מים חיים ממעיין הטהור וטהרתם מכל טומאותיכם דהתורה מטהרת את הטמאין בנפש מענין שאר עבירות ולא מענין ע"ז. ואולם מכל גלוליכם היינו עון ע"ז שמגואל ומשוקץ ומטונף אטהר אתכם היינו שהוא מעמיד מלך כהמן ויחזרו למוטב ובזה יטהרו וק"ל:
ונתתי לכם לב חדש וכו' והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ידוע דהלב בנפש כמו מלך במדינה. וענינו דכמו שהמלך יושב על כסא מלכותו וכל צבאיו עומדין מימינו ומשמאלו והוא גוזר הם מקיימים וכל מה שיעלה ברעיונו משרתיו ממהרי' לעשותו כן ענין הלב בנפש סביביו כל המשרתים חונים וכל מה שלבו חושב הם ממהרים לעשות והלב נותן רוח לכולן והיצה"ר הוא יושב בלב אדם למלאות שאלתו ולכך אמר שיתן להם לב חדש ורוח חדשה וא"ש. והענין שיסיר לב האבן הוא דיש להבין וגם כל המפרשים העירו בזה איך יתכן שיהיה חטא לעתיד הא האל יתברך יבער היצר הרער מן העולם ובמה יחטא ואם תאמר שלא יחטא הא הנביאים הזהירו לעתיד על החטא. ונר' דהנה מן תאות הגשמיות יהיו נקים כי היצה"ר לתאות אלו ימות ואולם יחטאו באופן כמו שהמלאכים חוטאין דהמלאכים אשר הם למטה במדריגה מבקשים להשיג אור הבהיר קודם זמנם ונשרפים כן יבקשו ישראל לעלות אל ה' קודם זמנם וכבר הזהירה תורה דהכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יהרסו לעלות ויפרץ בם ה' ובזה האופן יחטאו. ועניין בשר הוא מבואר דמתאוה תאוה לרדוף אחר הכבוד והיינו להתגבר על חבירו וז"ש שיסיר את לב האבן הכוונה דמענין תאוה הגופניות זה לא יהיה אבל לב בשר יתן להם שיבקשו להשיג קודם שיקנו שכל כל צרכו וק"ל:
וישבתם בארץ אשר נתתי וכו' ואנכי אהיה לכם לאלקים. הענין הוא עפ"י מ"ד דייעד הקב"ה לאברהם שיתן לו את הארץ וכשמתה שרה לא מצא מקום לקבורה והיכן נתקיים הייעוד ואולם הענין הוא דכבר בארנו לעיל דהאדמה איננה הארץ דארץ היא השפל ואדמה היא נותנת שפע והיא אדמת קדש והאדמה היתה לאבותינו ולא ארץ השפל וז"ש וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם הכוונה על אדמת קודש שיזכו כולם להשגה וק"ל:
והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים. נר' דאי' בדברי הנביא היש בהבלי גוים מגשימים. והוא דע"י כישופים בהקטרת לגרמים השמים יכולין לקבץ השפע למקום אחד ואולם גשם לא יוכלו להוריד וזהו הוראה גמורה שהשפע היא מאל יתב' ברצון דאם ישראל מתפללין מוריד להם הגשם וזהו הטענה נגד הכופרים ואולם אם ישראל לא טובים הם אינן נענין בעת צרה ע"י תפלה והאומות מחרפין אותנו וז"ש והרביתי את תנובת רעב השדה למען לא תהיה עוד חרפת בגוים וק"ל:
וזכרתם את דרכיכם וכו' ונקטתם בפניכם על עונותיכם ועל תועבותיכם. פירוש דיתודו על עונם. ויובן עפ"י מאמר הגמ' חטאים שהתודה עליהם יוה"כ זה אין מתודה עליהם ביוה"כ אחר וחד אמר שמתודה עליהם ואמ"ו דפלוגתייהו תליא בהאי פלונתא ח"א עבירה נעשות כזכיות א"כ אינו מתודה עליהם ביוה"כ אחר דלמה לו להזכיר הלא הם נעשים כזכיות וחד אמד דנעשים כשגגו' וא"כ יש להתודות עליהם כי צריך להתודות על השגגות. וידוע דתשובה מיראה עבירות נעשות כשגגות וז"ש וזכרתם את דרכיכם וכו' היינו דיתודו על חטאים לפי דכבר בארנו לעיל שהאל יתב' יטהר אותן היינו באופן שיעמיד להם מלך כהמן יישובו ואולם זה התשובה היא מיראה וא"כ עבירות נעשין כשגגות לכך מבאר דיתודו עליהם אף אח"כ וא"ש וק"ל:
כה אמר ה' ביום טהרי אתכם וכו' ונבנו החרבות. נר' לבאר ע"פ מ"ד היכי דמי בעל תשובה באותו מקום ובאותה מעשה והענין הוא דאם אדם חוטא מיד נברא מלאך המשחית מאותו חטא והוא שורה באותו מקום אשר עשה המרי ואין יכול לבטל ולעקור את המזיק אם לא באותו מקום וזהו ענין בעל תשובה השב באותי מקום. ובני ישראל כשהיו יושבין על אדמתן לא היתה בריה אשר לא עבדו בה ע"ז כמ"ש ירמי' כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. ועל זה ייעד הנביא דהר וגבעה ישפלו כדי לעקר החטא. ואולם אם יטהר הקב"ה את ישראל מכל עונותיהם לא יהיו אלו המקימות למכשול ולפוקה דנעשים כזכיות דהיינו שישובו מאהבה ולא יצטרך להתנועע ההרים והגבעות כי יעמדו על עמדם ונבנו הערים החרבות וע"ז אמר ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם ונבנו הערים החרבות כי יתכן שיבנו אח"כ כשכלה החטא וק"ל:
והארץ הנשמה תעבד וכו'. יובן עפ"י מאמר הגמ' רב אלווייה לרב כהנא כי מטי להני אונייתא. דבבל אמר זהו שכתוב ארץ לא עבר בה איש ולא ישב. אדם שם כל מה שגזר אדה"ר להתיישב נתיישב. והעניין הוא דאדה"ר עבר בכל העולם וראה ע"פ המזל אם הארץ ראויה להתישב או לא וכן נתקיים וגם בא"י עבר ומבואר הוא דאין מזל לארץ ישראל ונגזר עליה דיהיה מדבר. ואולם משפע האל יתב' הרוה הארץ והולידה והצמיחה. וז"ש משה בשירת האזינו ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון שהיתה נעדר' מכל זרע. הארץ. וגם זה טעם מספיק למה נחרבה מעון אלקים וכל הארץ כמהפכת סדום מפני דכאשר נעבדה השפע. היא חסירה מכל טוב דע"פ המזל אין לארץ הזאת השפעה כלל. וז"ש והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היה שממה לעיני כל עובר הכוונה לעיני אדה"ר שעבר שם וגזר שיהי' מדבר וק"ל:
בצורות ישבו. כבר בארנו דיעמיד הקב"ה לישראל מלך כהמן ויחזרו למוטב בעל כרח' לכך בצורות ישבו דלא יהי' להם זכות כל כך שישבו בפרזות וק"ל:
כה אמר ה' וכו' ארבה אותם כצאן אדם. ידוע דקודם שנברא אדה"ר היו כל הנבראים עומדים מוכנים ומזומנים מתחת הארץ שלא היתה הארץ מוציאה אותם עד שבא אדה"ר וכשנברא אדה"ר היו כל הבהמות עולין מיד ובפעם אחת עלו כולן וכן לעתיד ייחל הארץ בשעה אחד ותאמר ציון מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה איפה הם ומבאר עוד שיהיה כצאן קדשי' במועדו שלא ידחקו זה לזה ויהי' שלום ביניהם ולא יהי' שנאה וקנא' ותחרות כי יהיו עם אחד ומלך אחד יהיה לעולם ועליהם אמר הנביא ישראל אשר בך אתפאר בעת שיבא הגואל צדק ב"ב אמן: