בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. הנה אמרו בראשית לשון מחשבה. והוכרחו לומר כן היות דאי' במדרש דבערב הרהר הקדוש ברוך הוא וביום דבר וכתיב ויהי ערב ויהי בקר שערב קדמה לבוקר ואם כן היתה המחשבה קודמת למעשה ואלו היה בראשית דבור וכתיב את השמים ואת הארץ משמע דהשמים קודמים בבריאה לארץ ואחר כך אמר והארץ היתה תוהו ובוהו משמע דהארץ היתה כבר נבראת דא"א לומר דהארץ היתה קדמון חס ושלום ומוכרח לומר דקדמה בבריאה לשמים ואם כן נסתר הכתוב לכן הוכרחו לומר בראשית לשון מחשבה. והיינו דידוע דתחלת המחשבה הוא סוף המעשה והעד הקליפה היא קודמת למעשה הפרי. אבל במחשבה ודאי תחלת מחשבתו הוא על הפרי כמובן. ולכך עשו קודם למעשה בלידה ויעקב במחשבה. וזהו בראשית במחשבה היתה הבריאה בשמים תחלה ואחר כך הארץ שהם קודמים ומעולים מהארץ. אבל במעשה קליפה קודמת והארץ היתה כבר וקדמה לשמים במעשה כי תחלת המחשבה הוא סוף המעשה והבן:
והארץ היתה תוהו ובוהו. איתא במד' בשעת הבריאה ראה הקדוש ברוך הוא בהמ"ק חרב. והרצון בזה היות דהתורה היתה ראויה להתחיל באות האל"ף כי היא אות ראשונה באלפא ביתא ויש מקום ופתחון פה חס ושלום לומר כי חומר קדום ובהחומר שהוא מתחיל אות האל"ף. ולכך לבל יטעו בזה כתבו אלהים ברא בראשית להיותו פותח באות א'. אמנם באמת האל"ף ניתנו למלאכי מעלה אלף אלפים ישמשוניה ולכן מתחיל התורה בבי"ת. וידוע קו' הגמ' כתיב אין מספר לגדודיו וכתיב אלף אלפים ישמשוניה ומשני קודם החורבן אין מספר ולאחר החורבן אלף אלפים ישמשוניה. וזהו כוונת המד' בשעת בריאה ראה הקדוש ברוך הוא בהמ"ק חרב ואז אלף אלפים ישמשוניה וניתנה האל"ף למלאכי מעלה ולכן מתחיל התורה בבי"ת והבן:
וחושך על פני תהום. הרצון כי בתחלה נברא העולם במדה"ד וזהו תוהו ובוהו וכמאמרם הדין נוקב ויורד עד התהום וזהו וחושך ע"פ תהום. ובאמת התהום ביקש לשטוף העולם אמנם אבן שתיה ובו שם המפורש נתון עליו והוא מפסיקו וזהו ורוח אלהים מרחפת על פני המים לבל יצוף וישטוף העולם:
ויאמר אלהים יהי אור. היינו שראה שאין העולם מתקיים בדין שיתפו במדת הרחמים וזהו אור וז"ש ויאמר אלהים יהי אור. ובזה תבין קו' המדרש מהיכן נברא האור ומשני הקדוש ברוך הוא כביכול נתעטף בטליתו וכו' דידוע דהבריאה היתה במדה"ד והדין נותן קצבה וגבול כי לרחמים אין סוף ולכך כל הברואים בגבול ומזה היה הכל במדה"ד ולכך שם שדי פירושו שהוא תקיף ובעל יכולת ושאמר לעולמו די כי כך הוא נתהוו ממדה"ד. ואם כן מקשה שפיר מהיכן נברא האור שהוא חסד ורחמים דבדין לא יבא רחמים והבריאה היתה במדה"ד דברחמים א"א דאין לה קץ וגבול. וע"ז משני בתחלת דין קודם שבא לידי גמר דין גמור נבראו האציל הרחמים והיה לרחמים ג"כ קץ ממדה"ד. וזה נרמז באומרו כביכול נתעטף בטליתו היינו כמו ששנינו מאימתי התחלת הדין משיתעטפו הדיינים. וכביכול קודם שבא הדין על בוריו אז תיכף האציל הרחמים והדברים ברורים למבין:
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים וכו'. דע כי הטוב לא יוכר באם אין הרע למולו ומתוך הרע יוכר הטוב ולכך החושך הוא המגביל האור ויוכר טובו וזולתו אין מכיר. וכל זה לנבראים. אמנם הקב"ה יכיר הטוב אף שאין דבר מנגדתו אפ"ה רואה הטוב. וזהו וירא אלהים את האור כי טוב קודם שהיה הבדלה. ויבדל אלהים וכו' ליתן הכרה לנבראים בין האור ובין החושך ואז הוכר הטוב ונכון. ומה שדרשו במדרש יהי אור זו מעשיהן של צדיקים דהיינו בעלי תשובה שהיה תחלה חשך ואח"כ ואור. וכתיב ויהי אור איתא בזוהר אור שהיה כבר היינו צדיקים גמורים אשר מנעורם לא טעמו טעם חטא. וירא אלהים את האור כי טוב מי שהוא טוב מנעוריו ויבדל וכו' כי במקום צדיקים גמורים אין באים בעלי תשובה דהקדוש ברוך הוא חותר חתירה לבעל תשובה והיינו כי ישת חשך סתרו ששם אפי' מלאכי השרת אינם משיגים כי הוא חושך ושם יסתר לבל יקטרגו מלאכי השרת וזהו ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה לא לבעלי תשובה רק לרשעים שעומדים ברשעם להם קרא לילה ולא לבעלי תשובה:
ויהי ערב ויהי בקר. כי אמרו דאין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הרעה והיינו דהל"ל ולהקדים ערב לבקר ולומר ויקרא לחושך לילה ולאור יום אלא דא"כ היה צריך לומר ויקרא אלהים לחושך לילה ואין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הרעה. וגם אין לו לומר ויקרא לחושך לילה ולאור קרא אלהים יום דהוי משמע חס ושלום שתי רשויות וזהו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד פירש"י אחד יחיד ומיוחד וא"כ א"א לכתוב הקרא להיפוך כמובן:
יהי רקיע בתוך המים. זהו רקיע היה מתחלה רק מים וכטבע מים יכול להתפשט ונגלד בגלוד. והיינו דידוע כי מי אוקייאנוס מלוחים הם רק ממתקים בעבים והוא כי ה' נתן כח ברקיע גלוד הזה כח מושך למשוך לעצמו המלח ונמתקו המים והיה מתוקה וערבה. ומ"מ ניכר מטר השמים כי המה מתוקים בעצם. ובזה נולד הפרש בין נהרות למים כי בעצם הנהרות מקורם מים רק ע"י מתוקים הנ"ל מובדלים הנהרות מן מימי אוקייאנוס ושארי ימים כי ע"י מטר מתגדלים הנהרות כדאמרו מטרא במערבא סהדא רבה פרת וזהו יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים אין הכוונה בין מים עליונים למים התחתונים כי זהו נאמר אח"כ אבל כאן מיירי במים התחתונים בעצם שיש ע"י רקיע הבדל כמ"ש. וההבדל הזה נתהוה ע"י מטר ומטר לא היה רק לאחר בריאת האדם כדכתיב כי לא המטיר ה' וכו' ואם כן אז לא יצא ההבדל לפועל ולכך לא נאמר ויהי כן על הבדלה ראשונה כי זהו לא היה רק לאחר זמן והבן:
ויעש אלהים. כל מקום שנאמר ויעש הוא מורה על חומר ונפש שקראוהו הפלסופים צורה והאמת כי יש לרקיע נפש והם מנהיגי הרקיע שהם צורתם של הרקיע והנפש ההיא מאש כדכתיב משרתיו אש לוהט והם נקראים משרתים מנהיגי רקיע וזהו ויעש ולכך במאורות שיש להם ג"כ נפש מושכלת כמ"ש הרמב"ם וכן בחית הארץ נאמר ויעש והבן:
ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. אין הכוונה הבדלת מקום דזהו ידוע אם יש ביניהם דבר המפסיק פשיטא שיש הבדלה. אבל הכוונה הבדלה בטבע ואיכות. כי מים שלמטה מכבים האש ולמעלה אש מכלה המים כי האש שירד בימי אליהו בהר הכרמל לחכה המים. וכן טבע המים שלמטה לירד ואש לעלות ולמעלה להיפוך כי נהר דינור נגיד ונפיק ומים עומדים למעלה ואינם יורדים וזהו עושה שלום במרומיו דייקא כי האף למטה בכל היסודות אש ומים אמנם הם מוכרחים אבל טבעם לא ישנו ומזה נולד התנגדות והתהפכות המזגים ורע הטבע ורע החלי. אבל למעלה הם בשלימות וזה קונה טבעו של זה והם לאחדים ולכך הם שבים מבלי הפסד וגירעון וזהו כי הגוף מים והנפש אש והם שלמים והיו לאחד גוף ונפש ולא כן למטה ולכך נאמר ויבדל בין המים וכו' הבדלה טבעית ואיכות ולכך ויקרא אלהים לרקיע שמים אש ומים כי היו לעצם אחד ומקשה אחד ולא יתפרדו ולכך קרא אותן שמים כנ"ל והבן:
יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. אין הכוונה כפשוטו דזהו יובן ממילא אם יקוו המים אל מקום א' פשיטא דבמקום אחר יש יבשה. והנה חז"ל כוונו לתנאי שהתנה הקב"ה על קריעת ים סוף וזהו ותראה היבשה בזמן שנקרע הים. וטעם התנאי כאלו ח"ו אין שינוי בברואיו עד שהתנה בתחלת הבריאה הוא דאל"ה שלא התנה היה נכוי לישראל מזכיותיהם ע"י הים הנעשה להם ולכן מיאנו הרבה מישראל מבלי לילך תוך המים כי היו יכולין לסבב הים כנודע והיה טעמם שלא יהיה ניכוי מזכותן. אכן אם זהו היה מתנאי הבריאה אין זה שינוי סדרי בראשית ולא ינוכה מזכותם כלום ולכן התנה הקדוש ברוך הוא בתחלת הבריאה ונכון. ויובן ג"כ על איי הים שהם עיקר גבורות הבורא ב"ה שבתוך הים יהיה יבשה וזהו נקרא שברי ים כי הם כשבר בתוך הים ולכך נאמר משברי ים אדיר במרום ה' וזהו ותראה היבשה הכוונה שבתוך הים יהיה יבשה והם הם איי הים והבן:
ויקרא אלהים ליבשה ארץ. דרשו במדרש למה נקראת ארץ על שרצה לעשות רצון קונה. והיינו כי הארץ חשבה אם לא יחטא האדם ולא ימות ואשה תלד בכל יום כמו שיהיה לעתיד תקטן כדור הארץ להכיל יושביה ולכך רצה ארץ להיות מתרחב והולך עד שגער בה הקב"ה כי כך נימוסו להיות מועט מחזיק המרובה. ומופת על זה למקוה המים מכל העולם קרא ימים והוא מועט מחזיק המרובה כמו שדרשו במדרש ויובן:
תדשא הארץ דשא וכו' עץ פרי ודרשו חז"ל שאף העץ טעמו כטעם הפרי ונאמר ויהי כן ולא כן עשתה הארץ כשהוציאה הוציאה עץ עושה פרי ולא עץ פרי. ויש להתפלא מדוע שינתה כאן הארץ דהלא אמרו שרצה לעשות רצון קונה כנ"ל. ולמה נאמר ויהי כן אחר שלא היה כן. ונראה דבאמת בגן עדן מקום מושב הצדיקים קודם חטא הוציאה כן כדדרשינן בעץ הדעת שהיה טעם עצו כטעם פריו וזהו היה ביום השלישי. כי שאר מקומות לא יצאו חוץ לקרקע עד שהתפלל אדם. אבל בג"ע כבר היה מקדם ובזה הוציאה כרצון קונה ולכן נאמר ויהי כן. אבל בשאר מקימות מקום מושב הרשעים הוציאה רק עץ עושה פרי ולא עץ פרי ובזו לא שייך ויהי כן דלא היה אז. בבריאה ולכך לא נתקללה האדמה תיכף כי באמת אלו לא חטא אדם היה מושבו בגן עדן ולא היה חסרון מפאת הארץ. אבל כשחטא אדה"ר וגורש מג"ע אז תושבו בשאר ארצות והוכר שינוי הארץ ומניעת. וגירעון תועלת הבריאה אז נתקללה האדמה ונפקד עליה עונה כי אז ניכר קלקולה והבן:
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים וכו'. הנה מארת חסר והיינו דידוע דבשמים נראה כדור הלבנה חומר ומקשה כמו כדור הארץ דאין לה אור בעצמה זולתי מהשמש. רק לבני העולם נראה כמו שני מאורות ולכן בשמים אינו רק מאור אחד ולכך נאמר מארת חסר. אכן כשאמר והיו למאורות וכו' להאיר על הארץ נאמר מאורות מלא כי למטה בארץ נראה שני מאורות ולכך נאמר מלא. ורש"י פי' דלכך מארת חסר דע"י מאורות נפלה אסכרה בתינוקות. וטעם הדבר נראה כי על ידי שנתמעט הלבנה נתהווה החושך בלילה כי אלו היתה מאורה כחמה לא היה חושך בלילה ולכך לעתיד לבא ב"ב שיהיה אור הלבנה כאור החמה נאמר והי' ביום ההוא וכו' יהיה יום ולא לילה. וידוע דבעון חותרי מחתרת בלילה מתים ילדים קטנים כדכתיב כי גם בכנפיך נמצא דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים הא במחתרת מצאתים מתים. דהוא מדה כנגד מדה כי הם גונבי לילה וילדים קטנים נבראו עוללים לא ראו אור כי אור שלימות המדע לא נוגע עליהם עדיין. ואם כן כל הסיבה של גרם המיתה הלזו הוא על ידי מיעוט הלבנה ולכך מארת הסר והבן:
להבדיל בין היום ובין הלילה. ולא שם אותם להאיר בשמים כי מה שמשים המאורות בשמים שם אור לעולם ולא לשמים ואמרו במדרש מנין היה משה יודע למעלה אימת יום ואימת לילה וקאמר כשראה אמה משתחוה לשכינה במערב ידע שהוא לילה וכשהיה זורחת במזרח ידע שהוא יום ואם כן משמשים ברקיע לא להאיר רק להבדיל בין יום ובין הלילה.
והיו לאותות כי מאורות השמים כולל הכל אפי' כל הכוכבים כי כולם מאירות. וקאמר י"ב מזלות הם לאותות כי אותות השמים מהם שינוי בשפלים כדכתיב מאותות השמים אל תחתו. ולמועדים הם חמה ולבנה שבהם שינוי הזמנים קיץ וחורף. וז' כוכבי לכת הם לימים ולכך הם ז' ימים במספר כנגד ז' כוכבי לכת וכן בשנים כי חשבון התורה הכל בז' כשמיטה תמיד ז' שנים וז' פעמים ז' הרי מ"ט יובל והכל נגד שבעה כוכבי לכת בפרטיהם ובכלליהם זה כולל מזה ולכך נאמר לימים ולשנים והבן:
ויעש אלהים את שני המאורות וכו' כבר נאמר ויהי כן אבל למעלה נאמר להאיר אבל לא נזכר שיש להם הממשלה בארץ להיות משטרם ומשלם בארץ כאשר אמרו אין לך דבר מלמטה שאין לו כוכב למעלה וכאשר האריכו בעלי התולדות כי הם מנהיגים ומושלים בארץ וכל המתהווה הוא על ידם ולכך נאמר לא זו בלבד להאיר אלא אף גם ויעש ה' אותם למשול שמם לשרים על הארץ וחמה תמשול ביום ולבנה בלילה כנודע בחכמי התולדות וזהו ויעש וכו' לממשלת היום וכו' וסיים ואת הכוכבים הם י"ב מזלות וז' כוכבי לכת ולכך קאמר ויתן אותם מוסב על הכוכבים שלא נזכרו למעלה בפרטות הוסיף ואמר שנתן אותם להאיר על הארץ כי גם אור כוכבים מאיר וגם הם עיקר המושלים כי כל הנהגת העולם לפי מלומדי התולדה הכל על ידי שבטי ומצב כוכבי שמים וכפי מערכתן וסיבן לכתן וקיבוצם אם לרעה אם לטובה בכל היסודות ומחצבי ארץ ובני האדם והם המושלים ביום ובלילה וזהו נאמר כאן ולמשול ביום ובלילה כי החמה ולבנה הם נחלקים זה מושל ביום וזה מושל בלילה ולא כן הכוכבים משטרם כל כ"ד שעות גם סימני לילה לא תליא בשקיעת החמה לתחת רק בזריחת כוכבים וכן בעלות השחר ולכך נאמר עליהם להבדיל בין האור ובין החשך והבן:
ויאמר אלהים ישרצו המים. היות המים קודמים ליבשה כדאי' בפירש"י בפסוק בראשית ולכן החל יצירת ב"ח בים קודם יצירת בעלי חיים ביבשה וא"ש:
ועוף יעופף וכו' לפי פשוטו קאמר הכתוב דבר זה לחידוש כי כל מה שיש ביבשה יש בים ואפי' עופות שדרכם להגביה אבר ולפרוח ואם כן איך המה בים הלא יפרחו למעלה מ"מ קאמר התורה שהבורא יתברך חקק בהם הטבע בעופות שבים ששמה יהיו מבלי עלות. אבל באמת אמרו חז"ל שנבראו מן הרקק והיות כל דבר חומד לשרשו והעופות שהם נבראו מן המים ואוירם זכים וזהו רקק לשון רקות ודקות ולכך יעופפו בשמים כי שם באויר יסודי מים דקים ואוירם רכים וקלים למאוד והם מתאוים ליסודם וזה אמת:
ויברא אלהים את התנינם וכו'. כי בים הם טהורים התנינים כי כל מה שיש ביבשה טמא בים הוא טהור להודיע כי הכל אחד ומי יתן טהור מטמא לא אחד. ולכך במרכבה אריה ונשר כי המרכבה כולל ים ויבשה ולכך יש אריה ונשר בים והם טהורים. ולכך אין כישוף בים כי כל כישוף בא מכחו של נחש ולכך נקרא נחש לשון ניחוש ובים הנחש טהור ולכך אין כחם בים וזהו את התנינים וכו'. וחז"ל דרשו על לויתן. והענין הוא שצריך להיות בהכרח מה שביבשה טמא בים טהור לפי שכל הברואים הם מתוקנים על ידי אכילת אדם שעל ידי כן יעלו מעלה מעלה בסוד קרבן כנודע כי אכילת צדיק בסוד קרבן וא"צ לאכול כולם רק אכילת המין מתקן כל המין. ואיך אפשר לאכול מין טמא ולכך מין ההוא בים טהור ואוכלו ובזה מתוקן המין. ואלי היה הזמן עכשיו לאכול הלויתן היה הנחש מתוקן אבל נמלח לעתיד לבא ואז יתוקן באמת הנחש. ולכך הנחש חשבה שיאכל אדם הראשון מהדג לויתן ותהיה מתוקנת. אבל כאשר ראתה כי מלאכי השרת צולין לו בשר ואין נותנים לו דגים מלוחים נתקנאה בו כאמר חז"ל. והענין זה הוא מרמז לשני יצר הרע כי יצר הרע דע"ז נקבה אשה זונה הנאמרת במשלי לית בי' מגרמי' פי' אין לו דכר ולכך נהרג אבל יצר הרע דעריות הוא זכר זה כר מלא חמדת ותאות הזמן ולכך לא הרגוהו כי צורך עולם בו רק צננו אותו כמאמר חז"ל דנקרוהו לעיניה. והנה הצדיקים מצערים כי אלו קיים ומ"מ לא שמעו בקולו היה שכרם רב. וזהו מאמרם וספדה העם וכו' על יצר הרע שנהרג. אבל הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבותם כי גלוי לפניו שאף שהיה מסיתם לא היו שומעין לו ונותן להם שכר כאלו נעשה מחשבותם וזהו מאמרם ומלחן לצדיקים לעתיד לבא. והיה זה ג"כ בסיבת מיעוט הלבנה כי עי"ז גם החמה נתמעטה על דרך כל שחבירו נענש על ידו ולכך נקבה כחה מלבנה נהרגת כי לית לה מגרמי'. וזכר כחו מחמה נצטנן כי נתמעט אורו וחומו. אבל לעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה ויחדיו המקבל והזכר יקבלו בזכותם וזהו הפי' מלחן לצדיקים לע"ל:
ויברך וכו' כי ידוע מי שטבעו קר אינו עלול להוליד ומכ"ש להרבות זרע ולכך דגים שהם בטבעם קר למאוד לא היה בטבע בהם הזיווג וריבוי ולכך ברכם בברכה מיוחדת שיולידו וירבו חוץ לטבע ולכך דגים אין עין הרע שולט בהם כי במקום שהזיווג ע"י חימום ויצר הרע יש כח לעין הרע לשלוט אבל הם פרים ורבים בלי חימום רק מברכת ה' אין מקום לעין הרע שהוא בסטרא דיצה"ר לשלוט והבן:
וחיתו ארץ. אולי רמזו על חוה ידוע שהיא קשורה בחבל בארץ וממש יונקת מהארץ וזהו וחיתו ארץ:
נעשה אדם פירש רש"י זהו ענותנותו של הקב"ה לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים פן יתקנאו בו לכך נמלך בהם. וצריך ביאור מה היא הענוה שנמלך בהם הא הוא בעל העצה ואף שהיה שלא יקנאו בו גם בזה קשה מאי נ"מ לבורא עולם אם הם יקנאו בו הלא הוא בעל הרצון. אכן יש לומר דלגודל ענותנותו שאינו חפץ שיקנאו בו ויצטרך לשמור האדם נגד רצון המלאכים נמלך בהם ואם כן באמת הכל חדא וזהו אמת הענין. אבל הפשוט כאומרם בתחלה ברא השם ברוך הוא את העולם במדת הדין ולבסוף שיתפו ברחמים וכל הברואים הכל היו בשם אלהים במדת הדין ואלהים בגי' הטבע כנודע כי בכולם נוהג הטבע. אבל האדם הוא נברא משניהם שהוא לפעמים הנהגתו למעלה מהטבע ולכך כתיב ויצר ה' אלהים את האדם הרי בב' שמות מדת הדין ומדה"ר נוצר האדם וזהו נעשה בשני מדות דין ורחמים. גם כמו שהקב"ה משפיע לאותם המקבלים השפע כן היה הקדוש ברוך הוא בצירוף עולמו בראם וזהו בצלמינו כדמותינו משפיע ומקבל השפע והיינו זכר ונקבה זכר משפיע ונקבה מקבל ולכך נאמר עליו זכר ונקבה ברא אותם דייקא. או יאמר כי התורה היא כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא כדכתיב במשלי ואמנם בכל הברואים היה מעיין בתורה ומתוכה בראם כמבואר במדרש ואפי' ביצירת האדם התורה סייעה כדי שתהיה סניגוריא על האדם ולכך נאמר נעשה הקב"ה כביכול עם התורה. והתורה היא רמ"ח עשה הוא צלם כי נר מצוה מגין וזה צלם מהפך אתוון מצל. ולא תעשה שס"ה הוא דמות ובם כלולים ארבע מיתות בית דין וזהו ד' מו"ת. וכן האדם הוא רמ"ח איברים ושס"ה גידין וזהו בצלמינו כדמותינו. ולהיות כי אשה אין לה רמ"ח מצות עשה כי היא פטורה ממ"ע שהזמן גרמא וגם אין איבריה שלה הם רמ"ח ולכך נאמר בצלם אלהים ברא אותו דייקא:
וירדו בדגת הים כי ניתן להם ממשלה מה' כמו שכתוב צדיק מושל וכו' וזהו בצלמנו כמו שאנו מושלים כך הוא ימשל. רק ביבשה אפילו רשעים שאינן בתואר אדם יכולין הם למשול בכישוף אמנם בדגת הים אין הכישוף שולט בהם ומ"מ ישלטו הם וזהו דבאמת ניתן להם הממשלה מיוצר הכל:
ויברך אותם אלהים הטעם כמש"ל כי אז לא היה היצה"ר עדיין שולט באדם והוצרך לזווגם לפ"ו:
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם וכו' ולכל חית הארץ וכו' כי אין אדם ובהמה אוכלים באבוס אחד ולכך אז. לא הותר לבהמה רק לאכול את כל ירק עשב ולאדם מפרי עץ. אמנם במבול פרץ היונה והנה עלה זית טרף בפיה לכך הותר לב"נ הבשר. והיינו כי אדם בעבודתו האדמה היו צומחים עשבים ופירות ולכך הותר לו לאכלם דיגיע כפיך כי תאכל. אבל בתיבה שהציל נח את כל הבהמות וב"ח. באמת גם הם אחר כך הותרו לו לאכול דהוי כאלו הם יגיע כפיו והם שלו:
ויכולו השמים. אי' בתרגום אשתכלילו והיינו דידוע כי קיום תכלית שמים וארץ הוא תלוי בתורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולכך נאמר יום הששי והיינו ששי הידוע דהוא קאי על ששי בסיון שבו ניתנה התורה לישראל ובזאת אשתכלל עלמא. וידוע מ"ד במד' כשנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל היתה התורה צווחת ואומרת רבש"ע זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו תורה מה תהא עליה כי אין להם פנאי ללמוד והקדוש ברוך הוא השיב יום שבת דאין להם עסק כלל ילמדו וא"כ תכלית שמים וארץ הוא ביום ז' דאז ילמדו תורה ובשביל התורה אשתכלל ואתקיים עלמא. ושפיר ויכולו ביום השביעי. והנה קודם זה העולם הקדוש ברוך הוא בנה עולמות ומחריבן. והיום קודם שנברא העולם הזה היה החורבן עולם הראשון והיה ביום השבת כי שבתאי באמת הוא מורה רק על חורבן. אבל בזה העולם התיקון שבת תמיד ביום הז' לתקן. ומזה הטעם אותן בני נח שהם מקדם נבראו היינו מעולם התוהו ולכך בני נח ששבת בזמן הבית בשבת היה חייב מיתה וזהו ויכל אלהים ביום השביעי ומתרגם ושיצי כי החריב העולם ביום השביעי. וישבות ביום הז' בזה העולם הבנוי והבן:
ויקדש אותו. ושמא תאמר אין הקדושה מפאת יום השבת רק כל המלאכה נשבת וזה יתכן בשאר ימים גם כן ולזה קאמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות כי היה לו עוד לעשות רק שבת וינפש ממלאכתו וזהו מופת על קדושת. השבת והבן: