היה דבר ה' אל אברם במחזה וכו'. איתא במדרש שהיה אברהם מצער אולי יבא אחר ויסגל יותר במצות וכו' והיינו לפי שראה כי רדף עד דן ולא יותר מחמת עגל בדן וא"כ ראה שהיו צאצאיו עע"ז פחד אולי יחליפם ה' באומ' אחרת ולכך אמר לו אנכי מגן לך ואי' במדרש צדיקים שיגינו כמגן הנה ביחזקיה מצינו דאמר חזיא דנפקין מיני בנין דלא מעלי וכו' אמר הב לי ברתך דילמא זכותי וזכותא דידך גרמי דיהוו צדיקים הרי זכות רב מזכה אף דעלול לחטא ולזה קאמר הקב"ה לאברם שכרך הרבה מאד כי רב זכותך ישנה אף שהם עלולים לחטא מ"מ יהיו צדיקים. וידוע דצדיק ורשע לא קאמר אבל התוס' כתבו ביחזקיהו דאמר חזיא דנפקי מיני בנין דלא מעלי. בנבואה קאמר. והיינו כמו שכתבתי במקום אחר דיש נבואה שהדבור בא אליו ויש נבואה שהוא רואה במראות אלהים ומשם הוא מסיב סדר המציאות מבעל המציאות. ולומר לנביא צדיק ורשע ודאי לא דא"כ יהיה גזירה אבל לראות הוא רואה ולכך אמר חזקיה חזיא דנפקין מיני וכו' חזיא דייקא וכן לאברהם שבא ההבטחה שיהיו בניו צדיקים לא נאמר לו זה בנבואת הדבור כי צדיק ורשע לא קאמר רק במחזה ומראה הנבואה וזהו דבר ה' אל אברם במחזה וכו'. ועוד דרשו כי היה אברהם מתיירא על שקרה לו נס שניצול ממלחמות המלכים ופחד שינוכה לו מזכותו ולכך א"ל הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך מגן לשון חנם כי בחנם בלי ניכוי קרה לך נס זה. והטעם כי הקרן קיימת לעה"ב והפרי הוא בעולם הזה ואם הקרן מרובה הפירות מספיקים שיקרה נס ולא נוכה מהקרן לעולם הבא אבל אם הקרן מועט אין הפירות מספיקים לנס וצריך לניכוי הקרן ולכך נאמר לו שכרך כרבה מאד שהקרן מרובה ואינך צריך לניכוי כלל והבן:
ויאמר אברם וכו' ואנכי הולך ערירי וכו' והוא דמשק אליעזר ודרשו חכמינו ז"ל שהוא דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. ודאי אברהם לא נסתפק במאמר השם פעמים ושלש שיהא לו זרע אבל כבר אמרו חכמינו ז"ל דאברהם ראה צדק במערב והקב"ה הבטיחו שיהיה במזרח. והרצון בזה כי אברהם ראה צדק שהוא הגורם לידת אברהם כי צדק אמר יברא ותכלית הבריאה אברהם וזרעו רק ראהו במערב והיינו סוף ימיו שיוליד סמוך למיתתו ולא יהא סיפוק בידו להוריש החכמה לבניו אבל הקב"ה הבטיחו שיהדריה למזרח הכוונה שיוליד זמן מה קודם מיתתו כי באמת חי אחרי יצחק ע"ה שנה. ועיקר ירושת אברהם לבניו לא היה ירושת ממון רק ירושת החכמה והתורה והמדע וזהו שעמדה לו להוליד צדיקים כדכתיב משה מורשה התורה לנו בירושה ועיין ברית מנוחה שכל רזי חכמה נמסרו מאבות זה לזה. וזהו מאמר אברהם מה תתן לי שיהיו צדיקים הלא אנכי הולך ערירי שכל ימי חלדי לא היה לי זרע ובן משק ביתי הוא יורש כל גנזי החכמה ואי אפשר להוריש לבני וזהו אמרו הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורתו לאחרים ויאכלו זרים חילי ומבני לא יהיה לי ע' בתורה. ואם כן איפוא איך יהיו מגינים ועומדים לנס עמים. ויאמר הן לי לא נתת זרע וכו' בא אמירה שנייה כי זהו טענה על מה שהבטיחו שנית שלא יהיה לו ניכוי כי שכרו הרבה מאד ועל זה טען כי בלאו הכי קרה לו נס הן מצד המזל והטבע לא נתת לי זרע והנה בן ביתי יורש אותי כי כך המזל שעבד יורש. ואם כן על ידי שינוי המזל יהיה לי בנים ואין לך נס גדול מזה ואף שלא ינוכה זכותי ואיך אפשר שיקרה לי עוד נס בלי ניכוי וזהו מאמר יעקב קטנתי מכל החסדים כי ברוב ניסים אי אפשר שלא יתקטן הזכות ושכר העבודה. ועל זה השיבו השם ברוך הוא על ראשון לא יירשך זה כי תוליד בעודך חי שנים רבות ולא תמסור מעייני החכמה לזר רק היוצא ממעיך הוא ירשך. ולכך לתת למזל קיום במקצת התחיל להגלות משנולד יצחק שהוא היה קצת בבחינת עבד. ועל טענה שנייה הוציא אותו החוצה ויאמר וכו' ר"ל כי אין מזל לישראל כי כך מתחלה בעת הבריאה הוקמו כל הבריאים תחת המזל והטבע זולתי ישראל ואם כן אין כאן נס ושינוי סדרי בראשית כי כך חוקי ונתיבות עולם שאין ישראל תחת המזל. ויאמר לו כה יהיה זרעך. דהנה הכוכבים קיימים בגלגול השמיני והוא עב ויש שני כוכבים בעובי הרקיע זה למעלה מזה זה גדול וזה קטן והגדול משפיע ומבהיק אורו לקטן אמנם ברוב ימים ישנו מצבם וינועו עד שיתרחקו זה מזה ואז כל א' בפ"ע וכן הם ישראל כי זה למעלה מזה גדול משפיע לקטן כאשר משה השפיע לע' זקנים ושבעים זקנים לשאר ראשי ישראל והם לשופטים אשר תחתיהם וברוב הימים הצעיר והקטן גדול יהיה ויחשוב בפ"ע ולכך נאמר כה יהיה זרעך. ובימי משה רצו ישראל להיות כולם שוים כקטן כגדול ולקבל השפע ממשה בשוה גדול וקטן שם הוא ולכך אמר איכה אשא לבדי טרחכם הכוונה אי כה איה הבטחת כה יהיה זרעך שיהיו גדולים משפיעים לקטנים ולכן הבו לכם אנשים וכו' ואשימם בראשיכם והגדול ישפיע לקטן ויקויים הבטחת אברהם. הבחינה השנית בכוכבים כי הם שטים באויר ומכל מקום אין נוגעים זה בזה ושומרים מצבם וסידור סבובם והולכיו פעם כה ופעם כה בגובה ובשפל ולא יטו לארץ מנל' ולא יפגשו זה בזה ושומרים גדרם ובגבולם ונתיבות'. וכן ראוי לבני ישראל לילך בדרך הישר כפי חוק התורה ונימוס אלהים בחקים ישרים לא ישנו מהלכם חוץ להנהגה ישרה איש אל עבר פניו בתורה ילכו. וידוע העובר חוק נקרא בפסוק בלכון זונה כמו אז תזנה הארץ. ובימי ישעיה עברו ישראל חוק התורה וע"ז צווח איכה היתה לזונה הכוונה איכה איה הבטחת כה יהיה זרעך כי כה מורה שיהיו שומרים גדר' והם שינוי ארח' ועקלו נתיבותם ויפגעו בשל חבריהם והיו לזונה למעול מעל בחוק' וליטול של חבירו כאמרו כספך היה לסיגי':
הבחינה השלישית בכוכבים דהנה כתיב המונה במספר צבאם כי הכוכבים הם ממונים על סדר העולם כל כוכב ממונה על כח מכחות העולם ויסודתו והרכבתו וכמאמר' אין לך עשב מלמטה וכו" וכללו של דבר אלו יחסר כוכב א' היה העולם חסר ולא היה בשלימות כי כל כוכב ממונה על דבר אחד והם בכללם קיום העולם. ומזה תדע כי לא ברא הקב"ה כוכבים יתירים נוספים על הצורך אף שאין חקר לגדולתו דכמו שיש בפועל חכם חסרון אם יברא דבר בלתי שלם וחסר כן יש חסרון אם יברא דבר העודף ונוסף על הצורך ולכך נאמר המונה במספר צבאם. וכן ישראל הם במנין וכ"א צריך לקיום העולם התחתון והעליון כל איש ואיש על משמרתו ועבודתו עבודת הקודש ולכך אמרו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון כי כל אחד יש לו דבר א' לתקן זה בכה וזה בכה. ועכ"פ הם מיוחדים במנין ובמספר מכוון ולכך אמרו כל המקיים נפש א' מישראל כאלו קיים עולם מלא ובימי ירמיה עת הגלות בעו"ה היו ישראל נהרגים ונשחטים ונשארו מתי מעט והיה העולם שמם ותלוי ברפיון ולכך צווח ירמיה איכה ישבה בדד איכה איה הבטחת כה יהיה זרעך דהנה עתה ישבה בדד העיר רבתי עם במספר מכוון לקיום העולם ועתה ישבה בדד במתי מעט והבן. והאמין בה' שישנה הבחירה ויהיה בעזרו לסעדו שילך בדרך תמים ולפי זה אין לו שכר כלל כיון שהוא בעזר השם. ולבל ישוב חס ושלום הבטחתו לאברהם ריקם דמכל מקום יטול שכרו משלם לזה ויחשבה לו צדקה ומתנת חנם כי בעל כרחך יהיה עזר אלוה לשמרו מחטא:
אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ. כי כל מלאכי מעלה בקשו באמת להלוך כדי להציל לאברהם ולא הניחן השם וירד הוא בעצמו והטעם הוא דעל ידי זה זכה אברהם לא"י וא"י אינו כולל תחת ממשלת המלאך רס תחת השם ברוך הוא ולבדו ולכן גם הצלת אור כשדים שבשבילו זכה לארץ ישראל לא היה על ידי מלאך רק ע"י הקדוש ברוך הוא בעצמו וזהו אני ה' אשר הוצאתיך בעצמי מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ויובן. וגם ממצות בני נח באמת לא היה לאברהם להפיל את עצמו לכבשן האש כי ב"נ אינו מצווה כלל על קדושת שמו הגדול. רק ידוע מ"ד בגמ' דאברהם קיי' כל התורה כולה ועיקר מצות התורה תלוי בא"י כידוע ולכך היה הצלה מאור כשדים בשביל ירושת א"י שבזה באמת תלויה קיום התורה והמצות ובאמת נכון עשה אברהם שמסר את עצמו על קדושת שמו הגדול והבן:
במה אדע כי אירשנה. נראה לבאר פירושו דהנה הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שהוא בעצמו יירש א"י ובאמת לא הגיע לו אפי' מקום קבורה כשרצה לקבור את שרה אשתו והוצרך לקנות שדה עפרון בכסף מלא ומכל שכן שארי דברים היה צריך לקנות כאורח בעלמא ולא הגיע לו תועלת כלל ממה שירש עפ"י ה' הארץ. וזה באמת היה א' מיו"ד נסיונות שלא הרהר כלל אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא ואם כן יש נפלא לאיזה צורך הודיעו השם שיירש הארץ כיון שלא הגיע לו תועלת כלל בשום דבר והוא רק פ"פ להרהר ח"ו אחרי מדותיו וכבר אחז"ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך ויתפלל האדם תמיד שלא יבא לידי ניסיון וכן אברהם הודיעו הקב"ה שהוא יירש הארץ ולא היה נהנה ממנה כלל ואם כן הרי כאן מקום חס ושלום להרהר אחר מדותיו. וזהו היה שאלתו במה אדע כי אירשנה כלומר לאיזה צורך אדע. במה משמע כאלו הוא אומר למה וזהו שכיח במקרא. והרצון כיון שאין לי תועלת בארץ ההיא כלל למה הודעתני ואדרבה הוא מביא עצמי לידי נסיון והבן. והשיבו הקדוש ברוך הוא שיעבוד מלכיות כדדרשינן קח לך וכו' שהם תשעה קרנות של האו"ה ותור וגוזל הם ישראל. כי ישראל תורים נקראים כי תרי"ג מצות הם וז' מצות באמת נצטוו גם הב"נ ואם כן נשאר לישראל תו"ר מצות. וגרים וערב רב הם גוזל כי בגזילה מאו"ה ושפיר מרומז דהוא קאי על ישראל. ויבחר אות' וכו' ואת הצבור לא בתר והיינו כמבואר בגמרא דלכך אין האו"ה יכולין לשלוט בישראל כי המה מפוזרים בין האו"ה ואם כן כל א' אומר לא אהיה מלכותא קטיעא. הרי במה דבתר אותם הוא שלא יהיה אחד מולך בכיפה כי אז יכלה ח"ו מין הישראלי. אבל כאשר בתר אותם שיהא נחלקים למלכות רבות בזה באמת את הצפור לא בתר שלא יקרא ח"ו כליון לישראל. וירד העיט זה דוד וחזקיהו שהם היו ראוים למשיח ולגאול לישראל אבל כבר מבואר בזוהר דמכח תפלת אברהם שהשתטח לפני הקדוש ברוך הוא לו ישמעאל יחיה לפניך בעו"ה נתארך ממשלת ישמעאל ונתאחר הגאולה וזהו הפירוש וישב אותם אברהם כי על ידי תפלתו לא היה כלל בכוחם לגאול ועדיין כחו של ישמעאל חזק בעו"ה.
ויהי השמש לבוא כבר אמרו במדרש כי הקדוש ברוך הוא נתן הבחירה לאברהם לבחור הגלות ושיעבוד מלכיות או שירשו גיהנם והקדוש ברוך הוא יעצו לבחור בגלות. והיינו כי אברהם היה נבוך אולי מרוב שיעבוד הגלות והצרות ישתקעו ח"ו בין הגוים ללכת אחרי אלקים אחרים ואם כן ירתו תרתי גהינם ובאר שחת ולכך באמת יצעו ה' לבחור רק בגלות כי גלוי וידוע לפניו שישראל ודאי לא יבגדו בה' וכל התלאות שיעברו עליהם מכל מקום לא יעזבו את ה'. וזהו כי הגלות הוא מורה הלילה ושקיעת השמש ולכך כתיב ויהי השמש לבא כי עדיין לא בא הגלות ושקעה השמש רק תהיה תלוי בבחירת אברהם והיא היתה עומדת לשקוע והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו כי לא היה יודע מה לבחור כי היה לו אימה גדולה לבחור בגלות פן ישתקעו ח"ו ישראל בטומאה ולכך הבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא יפחד כי יהיו בגלות מצרים מקום אבי אבות הטומאה ומכל מקום יצאו ברכוש גדול והיינו לאו רכוש ממון אלא פי' שילקטו כל ניצוצות הקדושות ויסגלו מצות פסח ומילה וכדומה ויקבלו התורה חמדת כל. וגם זה הבטיח לו שהרשעים שיהיו בתוך בני ישראל עדת חבל נחלתו גם הם ימותו במצרים שלא יהיו לישראל כלל בדרך למכשול ולאבן נגף להטעותם אחרי הזנונים ולכך נאמר וגם את הגוי לרבות במלת וגם רשעי ישראל שנתדבקו בגוי גם הם ידון הקדוש ברוך הוא. וגם הבטיחו שלא ישתקעו בטומאה ולכך הוצרך להתחיל הגלות מלידת יצחק כי אלו התחיל אחר כך היתה נתאחר הגאולה וידוע דאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים היינו אם שהו אפי' רגע אחת עוד במצרים הרי אנו ובנינו וכו' משועבדים היינו וכו' והיינו שח"ו נשתקעו בטומאה כאשר היה זה באמת פחד אברהם. ולהיות כי הגלות באמת התחיל מלידת יצחק ופחד אברהם דאז יחיה עדיין חמשה ושבעים שנים ויהיה הוא בגולה לכן הבטיחו השס ואתה תבוא אל אבותיך בשלום רצה לומר על זאת אינך צריך לדאוג כלל ובשיבה טובה תקבר. רק עדיין הקו' במ"ע הלא באמת התחיל הגלות אבל הוא הדבר אשר דברנו שאמר לו השם שיירש את א"י ומכל מקום לא הגיע לו כלום מא"י ואפילו פירות הי' צריך לקנות והיה גר ממש ואם כן היש לך גלות יותר מזה שישב בארץ אשר לו ולא יגיע לו תועלת כלום ממנו וזו גלות גמור. והתחיל ירושתו משעה שנימול כי אז זכה לא"י כי לא ירשוהו ערלים והיינו בשעה שנולד יצחק והתחיל הגלות אף לאברהם וזהו באמת התשובה על שאלת אברהם לאיזה צורך הודיעו ירושת א"י. היות כדי שתהא נחשבת לו לגלות ולא יצטרך לסבול היותר קשה ויבא בשלום אל הקבר מנוחתו כבוד. וכאשר שמע זאת אברהם באמת בחר לו הגלות והנה השמש בא כי בא הגלות. ולכך באמת חשבינן ת' שנים כי מאז כבר התחיל הגלות כאשר קיבל אברהם על עצמו כמו שנא' מיום אשר נתת אל לבך וכו':
והנה תנור ולפיד אש הוא הגיהנ' אשר עבר בין הגזרי' האלה הם בתרי' אשר ביתר והם בתרי העכו"ם. ותור וגוזל לא עבר עליהם אש כי באמת מניקים הם מגיהנם:
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית כי על ידי הגלות באמת זכו לא"י ונרמז הגלות בנחל מצרים ונחל פרת שהיה גלות בשניהם. ונחל מצרים הוא נחל פישון פה שונה ולכך ממצרים זכו לתורה והלא כה דברי כאש וכו' והוא יסוד אש. ונהר פרת באמת הוא יסוד מים ואמרו באנו באש ובמים ודי למבין: