Ateret Zekeinim, Introduction

כי שמעתי דבת רבים יודעי דעת ומביני מדע חדשים גם ישנים מוציאי דבת אנשים צדיקים וטובים זקני העם ושוטריו מתנבאים במחנה רואי פני המלך ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. ויוציאו דבתם רעה לאמר ברכו אלדים בלבבם ויחפאו אצילי ב״י דברים אשר לא כן אשר לא כדת שגו ברואה וימירו את כבודם כבוד אלדים בתבנית אבן דומם נופך ספיר ויהלום והוא עון פלילי יום תת ה׳ ג״שם. פקו פליליה אשר כללה מן הגשמות מה שכללה דברו בה׳ ויאמרו איש אל אחיו מן הוא ואיזה הדום רגליו ספיר גזר״תם גזרו אומר עמדו רגליו ביום ההוא על מראה אבן ספיר דמות כסא בחשכה התהלכו במהמורות בל יקומו עזבו את ה׳ ותהי להם חזות הכל חזון נפרץ ויקומו לצחק ויאכלו וישתו: ואולם בעבור זה בני מות המה נתחייבו כליה ממתים מחלד ויקרא ה׳ אלדים ביום ההוא המותה לחסידיו בני תמותה. אם לא כי צורם הצור תמים פעלו הטה אוזן לשמוע אל הרנה ואל התפלה. וציר נאמן לשולחיו בכה ויתחנן לו לא יומת איש ביום הזה הן עוד היום גדול ממותי תחלואים ימותו ועתה למה נמות לעיניך: ויעתר לו אלדים האריך אפו ביום ההוא והיה ביום פקדו ספו תמו מן בלהות חזיונ׳ ובאש ה׳ יבא ותאכל בקצה המחנה החטאים האלה בנפשותם:

נעותי משמוע כדבר הרע הזה נבהלתי מראות החכמי׳ יודעי העתים יושבי על מדין והולכי על דרך התורה ידינו לכף חובה האנשים האלה שלמים הם אתנו כלם קדושים ובתוכם ה׳. אמרתי אני היושבים לפני השם מקום אשר דבר המלך ודתו ההר חמד אלדים לשבתו זה סיני לחזות בנועם ה׳ ללמד להועיל. איכה ואיככה מקום המשפט שמה יגלו פני׳ בתורה שלא כהלכה יצא עתק מפיהם שוא ודבר כזב הכמות נבל ולא חכם מתו בעיונם אנשים ראשי בני ישראל המה כנפול בני עולה נפלו אל תוך הפך וכנפל טמון לא ראו אור והימים הראשונים יפלו אשר חכמו ישכילו טוב טעם ודעת. ורוכבי שמים בחכמתם איך נעו עורים נפילים היו בארץ: המזכירים את ה׳ מלידה ומבטן אמונת אומן חקוקה על לוח לבם יבלו ימיהם בצל החכמה וגם עד זקנה ושיבה אחרי ה׳ ילכו כל היום וכל הלילה יצקו מים ע״י משה איש האלדים לא ימושו מתוך האהל ורוח אלדים מרחפת על פניהם מי זה אמר זקנים כאלה משער שבתו זה שער השמים והדבר אשר ישים אלדים ברוח דעת בפי כל חושב מחשבות ילד מסכן וחכם ונתן עליו אות ומופת וראיות חזקות נעלם מחכמי ישראל ונביאיו לא ידעו ולא יבינו הכו בסנורי׳ וילאו למצא הפתח. האם כבדו מזוקן זקני העם ושטריו אשר חכמו מחכמת כל בני קדם ומזקנתם חשכו הרואות בארובות ותכהין מראות מראות אלדים עיניהם וכל זקן גרועה חכמים כל עוד שמזקיני׳ חכמה נתוספת בהם. ואם הזקין בארץ שרשם ומדעתם כי קשה אין בהם תבונה. וידי משה כבדים לסמוך את ידיו עליהם להנחותם במעגלי צדק. הייטב בעיני ה׳ אשר צוה את אבותינו והדרת פני זקן כי יקום בקרב עמו איש יודע דעת ברוח השכל או חולם חלום גם בלא דעת כמוני היום וירם ימינו ושמאלו אל השמים לדעת אמרי בינה עמוק עמוק דברים שכסה אותם בימים הראשונים היו טובים מאלה זקן שקנה חכמה חכם או נביא והחזיק בזקנו ולא יחמול עליו לאמר רדפו ותפשוהו אמר בלבו שכח אל אמר נבל בלבו אין אלדים. וראה ראיתי כי אם אמת יהגה חכו והנה אמת נכון הדבר אשר פירש עליו אין זה כ״א רוע לב לגלות את חרפתו שכסה עתיק יומין לבאר על ספר עון אשר חטא שהיה חתום באוצרותיו: ואם לא הבין כוונת האומר וטעה מן הדרך הנה הוציא לעז על אותו צדיק ושם לו עלילות דברים והוציא עליו שם רע הלא טוב לי אז לאמר לא ידעתי ספר אמרתי אחכמה בדברי הנביאים והחכמים והיא רחוקה ממני ונעלמה מעיני ובזה ידין לכף זכות הנביאים והחכמים הטובים וישרים בלבותם כמו שצות׳ התורה האלדית ויורו המורי׳ ז״ל בחוק המוננו וכמו שכתב הרב המורה בהקדמת ספרו:

והן אני יצחק בן לא״א איש חי רב פעלים הנשא דו״ן יהודה אברבנאל ס״ט קנא קנאתי לכבוד אצילי ב״י וכלכל לא אוכל את הלחץ אשר רבי׳ מהחכמים הראשונים וחדשים מקרוב באו לוחצים אותם. ואומר עת לעשות מן הבא בידי מנחה מעט צורי למכתם אנושה ומעט דבש לאשכולות מרורותם במגילת ספר כתוב בביאור השגתם אשר אין בה מום ואופן מדעם דעת עליון. לא בחיל ולא בכח הקבלה כי אס ברוחי והעולה בידי מהבנת פשט הכתובים באשר הם. ואקרא שם המאמר הקטן הזה עטרת זקנים כי הוא יפרש עטרת תפארת השגת׳ ויצילם משגיאה. והנה אם היה דעת המגנים השגתם קבלה בידם נחלת אבות ומה׳ ידי שמתי למו פי אשמרה לפי מחסום כי ה׳ דבר. אבל החכמים הראשונים איש לדרכו פנו בדבר הזה יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי איש כל הישר בעיניו בסברת גוברת ברוח חכמה ובינה רוח דעת בפשט הכתובים לכן אמרתי אין חרצובות הקבלה בידם ושערי תשובה לדבריהם לא ננעלו ואירא כי עירום אנכי מבלי לבוש החכמה ואין בפי תוכחת והן עוד היום נגרשתי מפני העיון והייתי נע ונד בארץ פעם בחוץ פעם ברחובות עובר לסוחר. ומאז חדלתי לקטר מלאכת השמים לדעת חכמה ומוסר חסרתי כל דעת ולא ידעתי החכמה מאין תמצא. והאנשים אשר רדפו אחרי אצילי הע׳ ושטריו המה הגבורים אשר מעולם ובפרט עטרת תפארת חכמה בצלו נחיה בגוים הרמב״ם ז״ל ועל כן כל השומע יצח״ק לי יפטיר בשפ׳ יניע ראש מי הוא זה אשר מלאו לבו לחרף מערכות אנשי המלחמ׳ אנשי השם ויבקש להרוג את משה הלא ידעת כי ירים משה את יד״ו הי״ד הגדולה וגבר ישראל נתן את המו״רה לצדקה מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה כי ימצא שני אנשים עברים נצים איש באחיהו ידובקו ויכו האחד את השני וזרועו ישבר כל דאלים גבר ואם דמיתי היות אהיה כמוהו כי אערכה מלין נגדו חכמה תחשב: אכן גלוי לכל העמים שנינו אנחנו שמים לרום וארץ לעומק ובמה אושע איפה: אכן שעיפי ישיבוני למה נחבאת לברוח מקום הניחו לנו אבותינו להבין אמרי בינה לא את אבותינו כרת ה׳ את הברית הזאת תורה צוה לנו משה כי גם אתנו אנחנו אלה פה הקטנים עם הגדולים ואף כי לבם של הראשונים כפתחו של אולם עד לב השמים סוככים בכנפיהם מה למעלה ומה למטה ונחנו מה עוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו והרבה פתחים לנו ולבנינו עד עולם כי תמיד כל היום אחרון על עפר יקום יחפור פארות לבקש את דבר ה׳ אם יבקשנה ככסף יבין יראת ה׳ ימצא אוכל לנפשו לא שיערו אבותיו כי רוח היא באנוש והאלדים בשמים לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמ׳ ואחרי אשר המה צעירים מהם לימים בשעיפי מחשבותם עצרו כח להלחם באצילי העם כהן ונביא הרחיבו עליהם פה האריכו לשון העלו עפר על ראשם וידו אבן בם לגנות השגתם בעיני כל בעל כנף גם אני לא אחשו׳ פי כי יחס השגתי להשגתם כפולה מכופלת מערך השגת שכליהם להשגת האצילים אשר רוח אלדים דבר בם אף כי יקללו המה ואני אברך להציל מיד עושק כוונתם הרצויה: על כן על כל דברי האגרת הזאת חצני נערתי אדברה ולא איראם ע״פ התורה לעזרת ה׳ בגבורים:

והנה ראיתי לשלמות החקירה שאחקור מתחלת הפרשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך עד ויקחו לי תרומה יען וביען רוב גופי תורה וסודותיה ודרכי ההשגת האלדית טמונים בתוך אהלה ואעיר ראשונה על ספקות עצומות יתחייבו בה עם זכרון דעות המפרשים והמחברים בהתירם ועלימו תטוף מלתי נגד תשובתם אחר כל אלה הדברים אזכור הקדמות הכרחיות לחומר הדרוש ואמשיך אחריהם היתר הספקות ופירוש הפרשה כאשר עם לבבי: וידעת היום משכיל ונבון כי עם היות המניע הראשון במאמר הזה השגת הזקנים הנה יבואו בצל קורתו דברים רבים צדיקים וטובים ממנו בשאר הספקות ועניני הפרשה וביעודי האבות ומדרגת אדוננו משה בנבואה כפלים לתושיה מה מתוק מדבש העיון התוריי וכאלו המניע הראשון ההוא ירד מטה מטה במעלת העיון מיתר המושכלות שיבאו במאמר הזה. לכן אמרתי שמעה לי ואם נא מצאתי חן בעיניך קחנו ועיניך שים עליו החל תת עיונך בו מראשו ועד סופו אל תפל דבר והיה אם דבש מצאת אכול דיך ואכלת ושבעת והללת את שם ה׳ מפיו דעת ותבונה ואם תמצא תפל מבלי מלח או דבר נותן טעם לפגם הקריבהו נא לפח״תך פחותי העיון ולא ירצה לקרבן אשה לפני כל יודעי דת ודין ואל נא תשת עלי חטאת כי מקוצר העיון גם בלי דעת טעיתי כשה אובד והיו כלא היו דברי אלה אשר שמתי בפיך: ועתה יגדל נא כח ה׳ ולאין אונים כמוני היום עצמה ירבה: