וירא בלק בן צפור את כל וגו'. ויגר מואב וגו' להבין הענין ממ"נ כיון שראה בלק היה לו לירא מפניהם ומפני מה ויגר מואב. לכן י"ל פירושא דהאי קרא דפסוק ויגר מואב מוסיף על ראיית בלק שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי וגם ראה המורא של המואב מפני העם וכי נמוגו בפניהם ולא קם עוד רוח בהם ועי"ז התחיל לפחד גם כן עד שרצה לקחת קללת בלע' לעזרתו: ויש לנו עוד לומר כי מחמת שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי והוא מלחמות סיחון ועוג כי היה צריכי' להכריתם קוד' כניסתן לארץ כידוע לי"ח ואפשר שהבינו בעצמם בלק ובלע' שהם היו ג"כ דוגמת' לכן יראו לנפשם כיון שראו שישראל מתקרבים לארץ:
כי מראש צורים אראנו. במד' אלו האבות ומגבעות אשורנו אלו האמהות: דהנה אמרו רז"ל קו ירוק המקיף את כל העולם ע"ש בדברי המד': וביאור הענין כי ענין הקו הוא התחלת צורת כל דבר כי ראשית לו היא הנקוד' הנקרא י שהוא כמו גולם ר"ל בתחלת תבנית כל דבר צבע וצייר ציירין ואח"כ מתפשט או לאורך או לרוחב והוא ענין הקו והתפשטות והנה אמרו ז"ל כי ישראל עלו במחשבה ובשביל עושי רצונו נברא העולם פי' שכולם בחכמה עשית היא היו"ד שהי' ע"ש המחשבה נאמר וחכמה גימ' גל"ם שהוא התגבלות הראשון מא"ס שהשתלשל לבחי' חכמה ולמחשבה לברא עולם ואח"כ בא לבינה המצייר ציורין וכל ענין המחשבה היתה בשביל האבות והאמהות יסודי עולם שעשו רצון קונם אברהם בבחי' אהבה יצחק בפחד ויעקב כלול מכולם והוא עמודא דאמצעיתא והנה מראה ירוק הוא מעורב מן הלבן והאודם כי אין לך מראה עצמיות רק הלבן או האדום והאי שחור אדום הוא כמ"ש ז"ל. ומראה ירוק הוא לפי התערבות סממני הצבעים כנודע לכל יודע בטיב הצבע ומן המשל יובן הנמשל כי בחי' ישראל והוא העמודא דאמצעיתא מורכב מן אהבה ופחד הוא קו ירוק המקיף את כל העולם במחשבה דקה שהביט והשתעשע בעבודת ישראל ובשביל עושי רצונו נברא העולם ולכן בלעם הרשע הסתכל באיצטגנינות שלו ואמר כי מראש צורים אראנו כי הראש צורים הוא המחשבה ראשית לכל הציורים שם אראנו כי היו עמו במלאכתו ובמחשבתו הראשונה כשהביט לצייר ציורין אלו האבות והאמהות: וכן איתא בילקוט כי מראש צורים אראנו אני רואה אותם שקדמו לבראשית ברייתו של עולם משל למלך שהי' מבקש לבנות הי' חופר ויורד ומבקש ליתן תמלוים (פי' יסודות) והי' מוצא ביצה של מים וכן במקומות הרבה לא עשה אלא חפר במקום והי' מוצא למטה פטרה (פי' סלע או אבן) אמר כאן אני בונה ונתן תמלוים ובנה. כך הקב"ה הי' מבקש לבראות עולם והי' מתבונן בדור אנוש ובדור המבול אמר האיך אני בורא את העולם ורשעים אלו עומדים ומכעיסים אותי. כיון שצפה הקב"ה באברהם שעתיד לעמוד אמר הרי מצאתי פטרה לבנות עליו וליסד את העולם לכך קרא לאברהם צור שנא' הביטו אל צור חוצבתם ולישראל קורא צורים וכה"א זכור עדתך קנית קדם מחשבתן של ישראל קדמה לכל וכו' ע"ש. ויש לנו עוד לומר ע"פי מ"ש כבר כי הצירוף במלת יוצר מורה על המשכת העולמות מאות י המורה על המחשב' לבחי' ו המורה על קו והתפשטות ואח"כ לבחי' צ דהוא צי"ע ואח"כ לבחי' ר היא המלכות העטרה המתגל' בפריעה כמ"ש בזוה"ק מזה ע"ש ויש צירוף ג"כ במלת צור כזה אות צ מורה על קו ירוק המקיף את העולם הוא הבינה והוא קנה לכתוב בו ספר תורה כי כל יסוד שבעולם נק' צי"ע וג"כ יסוד דאימא נק' כן ואח"כ היא מוציאת אות ו ובא לבחי' ר היא המל' ולכן נק' אברהם צור שהביט הבורא ב"ה שיהיה הוא פטרה והעמדה לעולמות ובו ברא את עולמו. וענין המחשבה הזאת אצל בעל הרצון אין בידינו להשיג איך ראה והביט וברא את עולמו רק שהאמונה תקוע' בלבינו כי היא אמיתית והרבה רשעים וכופרים נטרדו מן העולם ברצונם שרצו לעמוד על מחקר הענין ומחמת שלא יוכלו להבין ולבא עד תכונתו כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם יפגמו במעשיהם ורצו להרוס מעמד ומצב זה דהיינו שיהיה הנהג' העולם וסדרו שלא ע"י עושי רצונו ועבודת' רק עפ"י כח וממשלה הכומ"ז שניתן להם בשי"ב ולא יהיה לבורא ב"ה עסק בזה כלל כי גבהה מעלתו אצלם להשגחתו בעולם השפל וכבר בארנו טעותם בארוכה במ"א. והנה בלק ובלעם גם הם היו רוצים לעקור בחי' מל' מבנ"י. ומברכתו של אותו רשע אתה למד מה שהי' בלבו לקלל ואמר הן עם לבדד ישכון ופי' הראשונים בספריהם רומז לזה כי בא"ב דאט"בח נשאר ה יחידית שאין לה זיווג וכן אות נ במספר עשירית היא יחידית בלי זיווג כי החיבור הוא י"צ כ"פ וכו' וכן במאות ק"ר ש"ת ך ם ן ף ץ כי מנצפ"ך הישרים נחשבים כסדר למאות דהיינו ך ת"ק ם ת"ר וכו' כנודע ועפ"י א"ב דאט"בח א"כ מצטרף ק עם ץ שעולה אלף ר עם ף וכו' ונשאר אות ך בלי זיווג ויחוד ורמז מזה האריז"ל בת כהן לישראל אין זיווגם עולה יפה מחמת שאותיו' כהן הם בלי זיווג בא"ב הנ"ל ע"ש ועיין בספר החייט ופירושו פז תחלת פ' תשיעי שביאר שם סוד ההריסה שרצו המהרסים להרוס בזה ולהפריד עולם מעולם עפ"י חשבון זה סך האותיות נחשבים הם כ"ב עם מנצפך כפולים הם כ"ז וכל אחד כלול מעשר הרי אותיות ר"ע וזה שורש הרע אבל הם טעו בזה ועושים קיצוץ ופירוד בזה רק החשבון הוא אות א עם י ב עם ט וכן כולם ואח"כ י עם ק כ עם צ וכו' ואות ק עם אלף. ר עם ץ. ש עם ף כו' ואז כל האותיות מזדווגים אפי' אותיות כ' ה'ן כי ה מתחבר עם ו נ עם ס ך עם ם דוק ותדע ואז נחשבים שלשים אותיות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות ע"ש בספרי המקובלים מזה באורך והנה לפי כוונת בלק ובלעם בהמשכתם לרעה אמרו הן עם לבדד כלו' שאותיות ה"ן בלי זיווג ורצו להפריד היחוד אבל לא היה הרשות בידם רק כל אשר ידבר ה' אותו ידבר והוכרח להודות כי הסדר מתנהג עפ"י יחוד וחיבור שעושים ישראל דהיינו יחוד ו"ה ואז האותיות מתחברים כסדר ו"ה ביחידית וכן בעשירית נ"ס וכן במאות ך עם ם שהוא ת"ק ות"ר ואז המל' נקנית בל' מעלות והיא אות ל של לבדד ישכון כי בד"ד עולה עשר ומתחבר לאלף ולא כמו שחשבו הם להיות נרגן מפריד אלוף וזה ובגוים לא יתחשב והנה האותיות עפ"י חשבון אט"בח מאות אל"ף עד טי"ת עולה מ"ה. ואם החשבון הוא ע"פי חשבון ישר א"י ב"ט ג"ח וכו' עולים נ"ה וסך הכל ה"ם ה"ן בגימ' מודי"ם כמ"ש האריז"ל בכוונ' מודים וזה הן הם יודו שכולם צריכים להודות על חשבון וצירוף האמיתי וגם בלעם ובלק הוצרכו להודות עפ"י כפייתם מן השמים והקב"ה גילה עיני עורים להביט האמת ואמר כי מראש צורם אראנו כי ישראל עלו במחשב' ואין לעמוד בסוד זה והוא סוד נעוץ סופן בתחלתן וז"ש הילקוט וכה"א זכור עדתך קנית קדם. כי ניקוד השם הנכבד הוא שבא חולם קמץ כניקוד לעולם כי הבריאה היתה בכח התגבלות ובכח התפשטות בראות וניקוד קמץ הוא מורה כח התפשטות ולכן השבא קודם בנקודת השם כי מסתמא היה קודם הכח התגבלות שאם היה מתפשט א"ס בכוחו וקדושתו א"א לשום נברא להמצא אלא שהי' כח התגבלות בניקוד שבא שהוא מורה על גבורה וצמצום ע"י שהביט אל נקודות אולם שהוא מורה על בחי' ת"ת ישראל שרוצה ה' בעמו לפאר ונתן גבול לעצמו כביכול ואח"כ בא לבחי' קמץ ההתפשטות בבריאה דרך קוין ולפעמים הניקוד שבא וקמץ ואח"כ ניקוד חולם כמו במלת צבאות ומורה ג"כ על הנ"ל שהתגבלות והתפשטות היה שיתגלה בחי' תפארת שהוא הניקוד חולם ולכן עיקר ניקוד שם הויה הוא שבא קמץ והוא עולה מספר ששה ושלשים כי שתי נקודות השב"א הם עשרים וקו הקמץ עם נקודה שלמטה בו הוא ששה עשר והוא בסוד מעונה אלהי קדם שעיקר השם הוא אלה כמ"ש יזבחו לשדים לא אלוה. והוא המספר של הנקודות הנ"ל ושם הויה שכל אות מנוקד בשבא קמץ הרי ד"פ ל"ו עולה מספר קד"ם וכמ"ש מזה בס' ליקוטים מרב האי בשם אחד באורך ע"ש ולכן הביא הילקוט הפ' הזה לכאן זכור עדתך קנית קד"ם המורה על שם הנכבד ניקוד שבא קמץ המורה על המחדש כרצונו בהתגבלות והתפשטות כנ"ל ושם הויה המורה על ז"א בחי' אלהי ישראל אשר לזה כיון בבריאת עולמו ומחשבתן של בנ"י קדמה לכל כ"ז הוצרכו להודות ע"פי אשר שם ה' חכה לתוך פיו כמ"ש רז"ל מחיבתן של ישראל וראו כל בשר כי הוא אחד ומי כעמו בנ"י גוי אחד בארץ לשם ולתהלה:
כי מראש צורים אראנו איתא בילקוט אני רואה אותם שקדמו לברייתו של עולם כו'. וכה"א זכור עדתך קנית קדם מחשבתן של עושי רצונו קדמה לכל מש"ל שהיה לו בן כו' אמר תנו קלמרין לבני כו' וכה"א בראשית כו' אין ראשית אלא כו' שנא' קוד' כו' ראשי' תבואתה ע"כ: הנה מימות עולם כל ההריסות שהרשעי' הכופרים בה' רוצים להרוס וכל קטרוגם הוא על התלבשותו ית' בדיוקן אד"ם לפי מעשה בנ"י ולהשפיע לכל העולמו' לפי עבודת האדם וכן כל פעולות ועצות רעות שיעצו בלק ובלעם הכל הי' על ענין זה והגם שאמרו בזוה"ק שאמר בלעם ואנכי אקרה כה. ר"ל אעקר להאי כ"ה הכל הוא עד"ז כי ע"פי מדת המלכו' שממליכין אותו ית' וית' ככה מתפאר בהם כמו שיסדו לנו בתפלת שבת כ'ל'י'ל ת'פ'א'ר'ת בראשו נתת שר"ת וס"ת הם תכל"ת רומז למדת מלכות ואמצע תיבות הם ל"י פא"ר והאמת הוא שכל העולמות מתנהגים ע"י בני בכורי כו' כמ"ש נשקו ב"ר ע"כ גילה ית' ע"י בלעם להודיע לכל בעי עולם שכל התגלותו ית' מעצמות א"ס להתלבש במדות הוא ע"י בני בכורי ובו היה עליית הרצון ואמת שבזה הרצון נלאו כל המחקרים ונבוכו כל הרעיונות. ורז"ל אמרו. האי כתרא עילא' אוכם הוא לגבי עילת העילו'. לכן כתיב ישת חשך סתרו מצד שאין כח בשום נברא להשיג באיזה אופן עלה ברצונו ית'. והנה ידוע שכל דבר כלול מתלת דרגין שורש יציאתו ועצמות הווייתו והממוצע שבניהם והם הג' רישין שאמרו באידרא קדישא ורישא דאי"ן היא הממוצעת כי הא מורה על שורש יציאתו מא"ס והי על עצמותו והנ' על ההתפשטות וז"ש בזוה"ק פריסא אתפרס על יציאתו ית' כביכול מעצמותו א"ס להעלות ברצונו לברא העולמות נמצא כשנקרא הא"ס רישא דלא אתידע כינו אותו ית' בשם רישא גם בעצמותו א"ס ע"ש כי שם הוא הדיוקן הנקר' ישראל למשל בא' שיש לו מחשבה להוליד בן ומצייר בשכלו לישא אשה ולהוליד נמצא הבן קדם במחשבתו קודם כל עשיית הפעולה ועדיין לא נקרא אז בשם אב כן כביכול זו ההנהגה ע"פ בנ"י אשר בך אתפאר קדם בשרשו וזהו הראש לכל הצורים וזהו מראש צורים אראנו אני רואה אותם שקדמו לראשית ברייתו של עולם. וכה"א זכור עדתך קנית קדם. ולזאז"ל ז"א בעתיקא תליא ואחיד תלי"א רומז לשרשו בו ית' ואחיד היינו התגלו' ההנהגה ע"י ז"א (וכבר היו קצת אנשים שהסתכלו בזה כמ"ש במשל הנ"ל ואמרו בדעתם שזה הפרצוף הוא יותר גדול. ובאמת טעו בזה כמ"ש הרב הקדוש מו"ה לוי יצחק נ"י ע"פ להגיד כי ישר ה' צורי שהעולמות הולכין ביושר כמו שידוע ומבואר בכתבים. אכן מה שכתבנו לעיל הוא ע"פ מש"כ מחשבתן ש"י קדמה לכל וישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם) ולתוס' ביאור אמר במדר' מש"ל וכו' אמר תנו קלמרין כו' הם כלי כתיבה להורות כי תורה הקדומה בשרשה היא הכל בשביל בנ"י ולכן קרא אותם ראש צורים ומגבעות אשורנו הם שתי גבעות גבעה עילאה תאות המשפיע וגבעה תתאה המקבלת:
הן עם לבדד ישכון הן בלשון יווני אחת כי בריאת העולם ה' ע"י שיתוף מדה"ר למדה"ד ומדה"ד הם צירופי אותיות א"ב בדרך תשר"ק ומדה"ר הוא צירוף הישר בדרך א"ב נמצא בריאת העולם הי' ע"י א"ת ב"ש כו' שכל צירופי שתי אותיות אלו עולים במ"ק חמש הגם שצירוף ה"צ כו' עולים י"ד חוזר הי' להיות אחד ועול' לחמש וגם י"ד הם דיוקן ה וי"א פעמים ה עולה ה"ן וה"ן במ"ק עולה עשר וחוזר להיות אחד ע"כ ה"ן הוא אחד נמצא כל תכלית בריאת העולמות הי' כדי שיתפאר בעם קרובו ויתרון האור מתוך החושך ע"י העוברי רצונו מגיע התפארת בעושי רצונו (חסר):
וישת אל המדבר פניו תירג' יונתן ב"ע ושוי למדברא אנפוהי למדכר עליהון עובדא דעגלא דעבדו תמן ע"ש וביאור הענין הוא כי בלעם רצה לעורר הקטרוג ולהזכיר חובתן של ישראל וגנותן כדי שישוב כביכול ממחשבתו שרצה בם לעבודתו ונק' אלהי ישראל ומנהיג עי"ז העולם כלו מדה במדה רק שתהי' ההנהגה עפ"י ככבים ומזלות ולא יהי' לו ית' עסק בהנהג' ולא ישגיח על עולם השפל הזה כיון שבלא"ה עמוסיו מבטן עזבו אותו נאצו את קדוש ישראל בחטא העגל וכדומה וכמו שהרב' רשעים ושונאי השם רצו לעשות כזאת והקב"ה מצילנו מידם ומעורר זכות לנו ולאבותינו ומסיר לזות שפתים מאתנו וענין ההמתק' על חטא העגל הוא כי כבר אמרתי הקדמ' גלוי' ומוכרח' שאין דבר בעולם מבלתי רצונו ית' אפילו מה שנרא' שהוא נגד רצונו כי מלכותו בכל משל' אפי' בקליפין: והנה למשל באדם הראשון שאכל מעץ הדעת למרות עיני כבודו גם זה לא הית' בלתי רצונו ית' וכמ"ש שאכילת עץ הדעת הי' למען יהי' טו"ר ושכר ועונש ובחירה ורשות לאדם לעשות כרצונו וא"כ צ"ל למה נענש אדם הראשון כיון שהוא ית' רצה בזאת ההנהג' וכל תענוגיו מזה עולם השפל הוא רק ע"י הבחיר' האנושית אלא ודאי שזה ענין חטא עץ הדעת יצא מלפני השליט על דרך זה שציוה לאדה"ר שלא לאכול ממנו ואם הי' שומר פקודתו ית' אז הי' תיכף תיקון העולם מה שיתוקן עד סוף כל הדורות ומחמת כי לא שמר פקודתו ית' נתקלקל הענין וצריך תיקון עפ"י בחיר' לדורות וזה מה שהי' יכול אדה"ר לעבור רצונו ית"ש הגם שלא ניתנ' עדיין בחיר' בעולם וטו"ר הוא מפני מה שאמר לו הקב"ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות הרי במלת ביום אכלך ממנו נפתח לו קצת פתח בחיר' שיוכל לאכול ממנו ולעבור על רצון יוצרו ועכ"ז אם הגדיל לעשות לחזק רוחו לבלתי יסור מן המצוה הראשונה אז ניתקן העולם מראשיתו ועד אחריתו אבל כיון שעבר ואכל נשאר הדבר לתקן ע"י בני ישראל לדורות וכן אחרי מעמד הר סיני כתיב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם כלומר הואיל וזכיתם למעמד הנכבד הזה אכן כאדם תמותון ע"י חטא העגל וכמו שפירש"י כאדם הראשון תמותון אחרי שחבלתם מעשיכם ע"ש. וצריך לבאר הענין ג"כ כנ"ל כי אין דבר נעלם ממנו ית' והוא צפה והביט הכל מראשיתו עד אחריתו רק שהבורא ב"ה ברא בקרבם רוח תעתועים ג"כ שיוכלו לעשות העגל אחרי מעמד הר סיני ולעשו' הדבר הרע הזה נגד רצונו ית' והי' אם ישברו בבחירתם כח יצרם ויכבשו את הרע לבלתי סור מה' ימין ושמאל אז היו בני עליון ואלהים ולא שלט בהם שום רע מאז והלאה כמ"ש חרות על הלוחות חירות ממלאך המות אבל כיון שלא השכילו ונפלו ברשת יצרם הוצרכו לתיקון הענין ולתשובה עד שיתוקן הדבר כראוי: ויש לומר פי' הפסוק כן אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם עפ"י הקדמת דברי הגאון החסיד מהו' לוי יצחק שאמר בפסוק וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם וגומר אשר עשו את העגל. וקשה הנה אבינו אב הרחמן הסולח ומוחל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה ח"ו שיכתוב בתורתו דבר קשה כזה שיזכור לעולם את חטא עגל אפי' אחרי שעשו ישראל תשובה וגם קשה ממאמר חז"ל במס' ברכות דאמר ר' אושעיא גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני וזה היפך מכוון הפסוק הנ"ל אלא יש לומר כוונת הענין אחד דהנה לפי ראות עינינו אם אחד מגזע טובה וישרה הולך בדרך תמים ועובד את יוצרו אין זה דבר נפלא כי התורה מחזרת על אכסניא שלה משא"כ אם פוחת והולך במעשיו ממעשה אבותיו מום בו ויתגנה בו יותר ממה שיעשה זה הרע אדם אשר הוא בא ממשפחה בזויה ושפלה כי לו יאתה השפלות מעון אבותיו ואם אדם בזוי משפחה כזה יעשה הטוב בעיני ה' ואנשים אז יתהלל יותר מבן משפחה הנכבדת בעזבו דרכי אבותיו ונטה אל הטוב. והנה ישראל קדושים הם הגם שקבלו. את התור' במעמד הר סיני ואמרו נעשה ונשמע לא הי' הדבר נפלא ומהולל כי קדושת אבותיהם אשר הורישו לבניהם אחריהם היא הנותנת שיהיו עובדי ה' אבל כיון שעשו אח"כ את העגל והעיזו את פניהם נגד יוצרם וניכר שהי' בם איזה שורש רע שלא ניתקן עדיין עד שעשו תשובה אח"כ אז גדלה ונפלאה בעיני ה' מעלתם בקבלתם את התורה כיון שהם עם קשי עורף בטבע ויכלו לעשות אחרי ארבעי' יום הדבר הרע הזה א"כ נראה שלא עשו גם הטוב מלפנים מושרש בטבע להם מקדושת אבותיהם רק שהם בעצמם בגודל בחירתם בחרו בטוב ואח"כ נפלו ובחרו ברע ואף עפ"כ עשו תשובה והם קודש ישראל לה' וז"פ גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל שישכח לגמרי כיון שעשו תשובה אבל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני כלומר בעת שאני זוכר מעשה סיני אז אזכור ג"כ בחטא העגל ובגודל קשיות ערפם אשר להם כדי להגדיל זכותם במה שעשו מלפנים במעמד הר סיני כנ"ל וז"פ וביום פקדי כשאזכור בם להיטיב להם ופקדתי את העגל ואת כח הרע אשר בקרבם ואז יגדיל ויאדיר זכותם במה שהם נוטים מהרע הזה שיש בכוחם לנטות אל הטוב ולשמור מצותיו כל הימים. וא"כ זכירת מעשה העגל הוא טובה לזכירתן ופקודתן של ישראל ודפח"ח. ונחזור לענינינו שז"פ הפסוק אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם במה שאכן כאדם תמותון ויש לכם בחירה לחבל מעשיכם ולמרות עיני כבודי ואעפ"כ אתם שומרים מצותי ותורתי והרי אתם בזה אלהים ובני עליון. ונחזור ג"כ לתחלת הענין שבלעם נשא אל המדבר פניו להזכיר עון העגל אבל לפי מה שהקדמנו הקב"ה מחל לאותו עון אחרי שובם ונחמם על הרעה רק שאדרבה בזה גדלה מעלתם וזכותם על עם קשי עורף הזה איך מתקדשים ומטהרים עצמם כבני אלהים ומשברים כח הרע שבקרבם: וז"פ ותהי עליו רוח אלהים כלומר כמו שהבורא ית' מזכיר החטא הזה לזכותן של ישראל כמו כן נתעורר כאן ע"י בלעם בהזכירו חטא הנ"ל זכותם וברכתן ויהפוך את הקללה לברכה אמן:
כנחלים נטיו. בילקוט ביקש לומר שלא תהא מלכותן מושכת כו' כנחלים עליונים שאין להם הפסק יכול לא יהא להם זתים וכרמים. כגנות עלי נהר: הכרמים הם התענוגים מה שמבררים ניצוצות הקדושים ומהפכים מרירו למיתק' כארז"ל יהיו מזונותי מרורי' כזית זה הוא עיקר תענוגו ית'. יכול לא יהא להם מב"מ יזל מים מדליו כמ"ש לעיל כי כמו שממליכין אותו ית' כן כביכול מתפאר בהם וזה נק' ב"מ ע"י המלוכה שממליכין אותו ית' ואמר יזל מים מדליו וזרעו במים רבים שתהיה שולטת בכופרים בה' הנקראים מים רבים כמ"ש רז"ל: