ותאכלנה הפרות הרעות וגו'. ויקץ פרעה והנה כשסיפר פרעה את החלום ליוסף הפליג לו כי לא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע וגו' מה שלא נזכר לעיל בכתוב בשעת חלומו. ונראה לי ע"פ הרמז שמרמזת התורה הקדושה עם כל סיפורי מעשים אשר בתוכ' להדריכנו בדרך ישרה לדעת את ה' ולעבדו. והנה חלום פרעה נראה הרמז על דרך אדם החוטא ומתעולל עלילות ברשע עד שגורם חלילה בחטאיו ששבע מדות הרעות דסט"א בולעים שבע מדות דסטרא דקדושה ותבאנה אל קרבנה ח"ו כי יש שבע דרכים שהאדם חייב לעבוד לבורא בדרך כלל לאהבו וליראה מפניו ולהתפאר בו ולנצח מלחמו' היצה"ר למען שמו ולהודות לה' ולדבק במלכא קדישא ולהמליך אותו וזלע"ז עשה אלהים ונברא יצה"ר וסט"א להסית את האדם לעניני עולם הבל ורעות רוח ולהדריכו בדרך לא טובה לאהוב ענינים זרים ולירא מבלעדי ה' ולהתפא' בדברי' אחרים וכן כלם כיוצא בהם. והכסיל אשר בחושך הולך מתפתה אחר יצרו וגורם חלילה לכלות ולבלות שבע מדות הקדושות בז' מדות דסט"א. והנה החוטא בשעת חטאו ובכל יום כאשר חלילה מוסיף והולך באולתו וכל כמה שלא חזר בתשובה איננו מרגיש כלל שהוא רשע ומחליש כח הקדושה כנ"ל כי טח עיניו מראות ולבו מהשכיל ואדרבה נדמה לו כי הוא איש צדיק וישר והולך מישרים. ולכן ניחא בפסוק זה בשעת החלום הרומז על החוטא שבשעת חטאו כישן דמי כי בחי' הטוב שבנפשו ישן הוא ומבל' זמן כמו בחלום. אינו שייך לומר ולא נודע כי באו אל קרבנה כי אז האדם משוקע כ"כ עד שהוא אינו יודע שאינו יודע. אמנם אח"כ כשהחוטא מתעורר לעשות תשובה והוא דוגמת הקיצה משינה כמו כן הוא מתעורר משינת אולתו ומתחרט ושב אל ה' ויפג לבו על מעשיו הראשונים כי גדול עונו מנשו' ותפקחנ' עיניו לראות גודל הפגם אשר גרם במעשיו כי מן השמים מסייעין לו לראות איך הלך אחרי שיקוץ משומ' וגרם שז' מדו' דסט"א בלעו שבע מדות דקדושה וגם הפשע הגדול אשר לא נודע כי באו אל קרבנ' ומראיהן רע פי' שכ"כ עשה רעה עד שלא ידע בנפשו כי חוטא הוא ונדמה לו כי הולך מישרים וזה שרומז הכתוב בסיפור החלו' ואיקץ פי' שבעל תשובה בשובו מדבר על לבו גודל העורון אשר היה לו מקודם כאשר יתואנן אדם על חטאיו כי כ"כ הגדיל לעשות עד שלא נודע לו כי באו בעונותיו מדות הקדושות אל קרבנה עד ואיקץ פי' ההרגשה היא שהקיצותי ונתעוררתי משינ' האולת אז הרגשתי בעצמי את כל זאת ומתמרמר רוחו בקרבו לשוב אל ה' עד שיקבל עליו מהיום והלא' שלא יחטא עוד ולהיות הולך מישרים באמת: וכמו כן שמעתי מפי מורנו מהד"ב זצ"ל בתחלת הפרש' רומז לתוכח' מגולה כי שנות האדם נחלקים לשלשה חלקים ימי עלי' עד עשרים שהאדם מתעלה ומתחזק בכוחו בכל יום וימי עמידה עד ארבעים שאז האדם עומד על מעמדו ואחר ארבעים שנה נקראים ימי ירידה שהאדם יורד ומתעלף מכחו אבדו עשתנותיו ואמר הכתוב ויהי מקץ שנתים ימים כלו' בעבור שני חלקי שנים דהיינו ימי עליה וימי עמידה כי בהם בודאי היצה"ר מתגבר מחמת שהאד' הוא בכחו וגבורתו. משא"כ מקץ שנתים ימים היה לו לאדם להתחרט ולשוב מדרכו ולשים על לבו כי במהר' עתיד ליתן דין וחשבון. אמנם אחרי שהרגיל בדרך לא טובה ופרעה חולם רומז על יצה"ר המקשה ערפו ונדמ' לו כחולם חלום והנה עומד על היאור פי' שאדרבה מתגאה בלבו ב"ה שאני למדן ועומד על היאור צירוף ה' או"ר שהם חמשה חומשי תורה ואשרי לי ולנשמתי. וכ"ז מפני שהורגל במעלליו הרעים אבל מי שזוכה שנפקחו עיניו אדרבה מביט כפעם בפעם גודל חסרונו בעבוד' ה' ועי"ז נשבר ונדכה ושב אל ה' וירחמהו:
ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאוד וגו' דאיתא בכתבים כי כל עיקר עבודתנו מאז ומקדם להגביה שפלים המה הני"ק ולהוציא יקר מזולל ללקט רפ"ח ניצוצין שנפלו במצולות בסוד מרחפ"ת צירוף רפ"ח מ"ת סוד מלכין דמיתו. וזה עיקר העבודה לקבצם ולהשיבם למקורם. ונודע כי ממצרים הוציאו רק ר"ב ניצוצין ונשאר לנו לתקן עוד פ"ו ע"י מעשנו ועבודתנו דבר יום ביומו ומסתמא אם היינו יכולים להעלות ולתקן גם אותן פ"ו בגלות מצרים בודאי לא הוצרכנו לטלטל פעם שנית ושאר ענינים ואפשר שזה היתה כוונ' יוסף שאמר למצרים שימולו א"ע ואז יתן להם בר כנודע ממדרשים. כי היה רצונו ע"י מיל"ה גימ' פ"ה והמיל' הוא בסוד גילוי אלהות דהיינו שיתוקן עוד אלו פ"ה ניצוצין בזה שיכניע קליפת מצרים במצות מילה. ויהיה נשאר רק ניצוץ אחד לבדו ולא נצטרך לשעבוד עוד ונוכל לתקן אותו במהרה. ולכן חרטומי מצרי' והמכשפי' בחקירתם עמדו על זה ומאנו לשמוע לקולו ובפרט אחרי ששמעו קצת גילוי הדבר מיוסף שאמר לאחיו לראות את ערות הארץ באתם וכינה ארץ מצרים בשם ערוה ואמר שהם באו לראות וללקט ולעשותה כמצולה שאין בה דגן כאשר לבסוף נעשה באמת כזאת. ולכן המצריים ע"פ הבנתם כ"ז בחכמ' חיצוני' שלהם ואמרו בלבם אם נמול ג"כ אז יתבררו כל הני"ק וממילא יסתלק החיות של מצרי' ושל כל כחות הטומא'. ולכן הכתוב אומר ויצבר יוסף ב"ר הם ר"ב ניצוצין הרבה מא"ד אותיו' אד"ם שם מ"ה שע"י זה השם הוא התיקון למלכין דמיתו להעלות הני"ק. עד כי חדל לספור כי אין מספר ר"ל שאח"כ העלה אותם לבחינת אי"ן הם העולמות הרמים והנשאים שרשי הני"ק והרימם ונשאם ונטלם לעולמות הגבוהים למעלה ממספר וחשבון. וזה וילקט יוסף את כל הכסף. כי חלילה לזרע יעקב אע"ה ולצדיק יסוד עולם שיהיה מגמתו לאסוף ולצבור כסף וזהב כדרך המוני עם. רק היתה כונתו לש"ש ללקט הני"ק ואהבתם וחמדתם הנקרא בלשון כסף כי נכסוף נכספתה. ויבא אותם ביתה פרעה תחת ידו וממילא אח"כ יקל לבנ"י להוציא הני"ק המכונסין ואסופים ולעשות מצרים [כמשב"ד] ככתוב וינצלו את מצרים:
ושברו לנו משם וגו' כי רפ"ח ני"ק נפלו ובני יעקב ירדו לשבר ב"ר בסוד וגם ערב ר"ב עלו אתם אכן אנחנו צריכים עוד לברר פ"ו ניצוצין ע"י שאר גליותנו לכן רמז להם יעקב ושברו לנ"ו עולה פ"ו משם ואז. נחיה ולא נמות פ"א בגלות:
ויכר יוסף וגו'. כתיב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. לכן כשבאו אחי יוסף והם מעלמ' דנוק' אז בא יוסף לשיעור קומה הרומז במספר ויכ"ר לאות מ מלכות וזהו ויכרם. אבל אחיו עדין לא ידעו מזה וידבר אתם קשות בסוד בקש שלום ורדפהו ואז המשיך לעצמו החלומות הוא ניקוד חולם שהוא כתר שמתעטר בו. ויאמר להם מרגלים אתם היינו שהם צריכים לדבק בנה"י סוד הרגלין. ואמר להם בזאת תבחנו דהיינו שבחינתם היא זאת כינוי למלכות. אבל באמת לא היה אפשר לעשות היחוד בלא בנימין שהוא צדיק דלתתא. ולכן אמר והביאו אחיכם הקטן אלי ויאמנו דבריכם. ויאמנ"ו צירוף שיומשך אות י אל ו ויעשו עמהם אמ"ן שהוא היחוד שהיה צריך לעשות הכנ' להגלות כמו שהיה נעשה ביהודה שהיו מיחדין החתן להכלה כדאיתא בפ"ק דכתובות מפני גזירת טפסר והיו מקדימין יחוד לקדושה לבטל הגזרה והבן: ויאסור אותו לעיניהם. וכיון שאסר את שמעון לעיניהם בודאי באו לעצבות גדול. לכן ציוה יוסף להשיב כספיהם רומז אל החמדה ואהבה שיוכל לשרות השכינה ביניהם. ויפתח האחד את שקו ופירש"י הוא לוי כי כשיוסף נסתלק מאחיו נשאר בנימין במקומו בסוד צדיק דלתתא ונקרא הרימותי בחור מעם כמ"ש במ"א בס' תהלים תראנו משם ועכשיו שבנימין לא היה אתם היה לוי במקומו שהוא לשון לווי' וחיבור להיות בסוד צדיק כי האחד גימט' ח"י. וירא את כספו בשקו היינו שבא לידי חמדה ותאוה לעבודת השם ויאמר אל אחיו הושב כספי כי היה דבר נפלא בעיניו וכנזכר בכתבי ריב"ש ע"ה שכשבא אל האדם פתע פתאום כזאת מורה על בחינת דין ואיזה דבר לא טוב ולכן כתיב ויחרדו איש אל אחיו מאימת הדין והם לא ידעו כי כ"ז עשה להם יוסף ואמרו מה זאת עשה וגו' רומז מה זאת על ענין יחוד כלומר מאיזה צד נעשה היחוד ואח"כ כשבאו לביתם ששם בנימין. נעשה בהכנת יוסף היחוד כדלעיל בגדלות יותר לכן הם בעלמא דנוק' שהם במרכבה תחתונה של ארגמ"ן וכל מחנה הם תצ"ו כמנין מלכו"ת כנזכר סוף פרקי היכלות וז"ש צרו"ר כספו עולה תצ"ו ומחמת צרת שמעון לא היו מוכנים ליחוד לכן כתיב וייראו:
ויאמרו א"יש א"ל א"חיו א"בל א"שמים א"נחנו וגו' השל"ה כתב רמז בר"ת ששה אלפין שהתחרטו השבטים כי התוודו את עונם שהטעה אותם היצה"ר שהוא שולט בשית אלפי שני כי באלף השביעי אין שטן ואין פגע רע עכ"ל יע"ש. ובעז"ה יש לנו עוד מילין לאלוה לומר איזה רמז שרמזו בדבריהם עפ"י דברינו שכתבנו לעיל פ' וישב שמסתמא תיכף אחרי מכירת יוסף התחרטו השבטים מיד והרגישו בעצמם הפגם אשר הולידו בסוד יוסף צדיק יסוד עולם. רק שבשעת המכירה היצה"ר החשיך לפניהם ונדמה להם כי אדרבה הם עוסקים במצוה ודימו ברוחם כי יוסף הוא נתעב ושפל והוא חלילה מסט"א דוגמת ישמעאל ועשו כנודע מכתבי הארי"זל אבל אחר החטא מדרך העולם שכיון שנסתלק היצה"ר נתגל' הפגם ואדם יודע בנפשו מה עשה. וכן השבטים לאחר המכירה ותפקחנה עיניהם בהרהור תשובה להביט האמת כי הוא צי"ע והבינו חסרונם ע"י המכירה וכמ"ש לעיל באורך. ולכן עתה בשעת הוידוי רמזו בר"ת ששה אלפין כי כל א נודע צירופו וצורתו י לעילא י לתתא ו באמצע ועולה כ"ו שהוא סוד שם הוי"ה וא"כ ששה אלפין הם ששה הויו"ת עול' גימ' יוס"ף כי הוא סוד צי"ע כלול מו"ק שפגמו בו. ולזה השלימו דבריהם וגם דמו הנה נדרש ופירש"י וגם דם הזקן פי' שרמזו הפגם שמגיע גם לדם הזקן יעקב אע"ה כי התוודו שלא בלבד פגמו בששה הויו"ת שהוא סוד צי"ע רק בסוד יעק"ב שהוא עולה שבעה הויו"ת כנודע והוא דמו של הזקן:
והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. פירש"י זה מנשה. ובוודאי הקבלה הוא אמיתית שהיה מנשה המליץ בינותם. ורש"י דייק מלשון המקרא שהוא אומר המליץ בה"א הידיעה ש"מ שהוא מורה על מליץ ידוע ומסתמא הוא מנשה. ואפשר שנרמז לנו בזה דבר גדול שמסתמא בשעת הוועד יוסף עם אחיו נעשה יחוד גדול וקדוש כנסת ישראל עם דודה שהוא היה המרכבה לבחי' צי"ע וכמ"ש למעלה שע"י מכירת' אותו והפרדו מאתם צ"ל היחוד ע"י המלאכים הרמוזים במצת פסי"ם. אבל עתה שבאו אחיו אליו והיה מדבר עמהם עשה היחוד כדרכו שהוא ידע שהם אחיו ככתוב אומר ויכר יוסף את אחיו רומז במלת ויכ"ר גימט' רד"ו שיעור קומה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עם ד' כוללים שמות היחוד שהשפיע עליהם ואז נרמז מנש' למליץ כי מנשה נוטריקון מט"ט נע"ר ש"ר ה"פנים כי הוא המליץ למעלה בין ישראל לאביהם שבשמי' והיה מנשה מרכבה בשמו למליץ בינותם כי הם סוד היחוד. והנה הקשה הצדיק מוה' אברהם בן מורינו מוהד"ב זצ"ל מ"ש ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו משמע שיוסף נטה א"ע לאחיו. ואח"כ כתיב והקול נשמע כו' כי באו אחי יוסף. ומשמע שהיה התעוררת מצד אחיו דיוסף עכ"ל והבן. אמנם נוכל לתרץ כי בודאי כנ"י מתחזקת להתיחד עם דודה. אמנם הכל אחרי הסיוע הבא מן השמים וענין הבהירות שמשפיע לנו יוצרינו שנתלהב לעבודתו והוא כעין רמז שמרמז חתן לכלה שחפצו בה ולכן ניחא מ"ש בתחילת הגילוי יוסף אל אחיו שמתעורר איזה רמז מצי"ע אל כנסת ישראל ואח"כ הוא מתחזקת ובאה אליו וז"ש באו אחי יוסף והבן (וכמדומ' שכן שמעתי פי' ממורי מהד"ב זצ"ל) והנה יוסף הצדיק חלילה לו לצער את אביו ואת אחיו כל כך זמן רב ובוודאי היה לו להודיע את אביו כי הוא במצרים ונעשה מושל וכמו שהקשו המפרשים אע"כ לענין זה להחיות רוח יעקב אביה' ולגלות סוד זה כי הוא במצרים היה צריך יוסף לעשות כמה יחודים גדולים ונפלאים ובפרט אחרי שזכה שבאו אליו אחיו מארץ כנען עשרה ויעמדו לפני יוסף והם היו במדרגות כנסת ישראל ויוסף בסוד צי"ע חפץ לדבר עמהם ולעשות עמהם יחוד נפלא אמנם לא היה באפשרי לגמור היחוד עד שהביאו אליו את בנימין שמו מרמז ב"ן ימ"ן בסוד שם ב"ן שהיה ברחל כמ"ש סוף פ' ויצא ע"ש והוא הכלי לקבלת השפעת היחוד וכדאיתא בזוה"ק רחל דיתבא בין תרין צדיקי והבן. ויעקב אבינו ע"ה הגם שלא הבין הדבר על בוריו שיוסף עודנו חי במצרים והוא המושל עכ"ז הרגיש בקדושתו הגדול' ומהמקרות שפגעו את בניו במצרים ושאלת המושל להם והבין כי לא דבר רק הוא אמנם יש כאן סוד נסתר והתחיל לעשות יחודים כדרך הצדיקים להתדבק בבוראם כדי לעמוד עי"ז על מחקר הדבר ותוכן הענין וזה שאמר לבניו א"כ קחו מזמ"רת הארץ וכתב האריז"ל שעולה תרפ"ז ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א שמות היחודים והורידו לאיש מנחה כי מנחה מרמז על מלכותא קדישא דמנחה בין תרין דרועין דמלכתא ואמר להם שיורידו לאיש מנחה פי' שיראו להוריד איש הוא צי"ע למנחה כנ"ל. ורמז מעט צרי ודבש נכאת ולוט בטנים ושקדים ששה דברים לרמז על הורדת צי"ע הכלול מששה קצוות ולעשות יחוד ע"י ואל שדי יתן לכם רחמים כי השם הזה מורה על היחוד ויתעוררו רחמים בעולם ויגלה מטמון הצפון אשר במצרים וכמ"ש רש"י ז"ל וירא יעקב כי יש שבר במצרים ועיין במד"ר שהביט שיש לו סבר במצרים והוא יוסף וז"ש ושלח לכם את אחיכם אחר ופרש"י נצנצה בו רוח הקודש זה יוסף והיינו כדאמרן שאמר להם שאין הדבר הזה כפשוטו רק צ"ל בכאן יחודים גדולים ולעורר רחמים ועי"כ יתגלה יוסף איפוא הוא. ולכן כתיב בבוא אחי יוסף עם בנימין למצרים וישבו הבכור כבכורתו וגו' שאז היה יכול לעשות עמהם יחוד גדול וקדוש והשפיע עליהם שפע קדושה וקבל כל אחד לפי ערכו וישא משאת מאת פניו ותרב משאת בנימין חמש ידות והוא בסוד חמש פעמים י"ד שעולה שבעים שהוא הכלי לקבלת שפע היחוד וכמ"ש האר"י ז"ל בפע"ח שער ק"ש פ"ט בכוונ' פסוק שמע ישראל ובנימין היה מרכבה לזה ענין וכמ"ש לעיל. ולכן היתה חלקו חמש ידות. ואגב אורחא נאמר מעם הגון מה שברוב השנים וכמעט כולם מתכוונים ואתרמי אהדדי פ' מקץ בשבת חנוכ' כי גם בחנוכה רמזו חז"ל בנוסח בימי מתתי' מסר' גבורי' ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאי' ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך חמש פעמים מלת יד להורות כי גם בחנוכה נעשה יחוד גדול וקדוש וצ"ל חמש פעמים יד הכלי לקבל השפעות היחוד כנ"ל ולכן פ' מקץ שכתוב חמש ידות עם חנוכה מזדמני אהדדי. ונחזור לעניננו דכתיב וישתו וישכרו עמו שעד היום לא שתו יין הן אחיו הן יוסף ונוכל לומר כי מיום המכירה עד היום הזה לא נעשה היחוד לא זכו לכנס בכרם עליון שהוא עול' התענוג וסוד יין המשומר לכן לא שתו יין עד היום הזה שנעשה היחוד והרגישו בעצמם תוספות קדושה מכרם עליון והבן והנה אע"פ שנעשה היחוד ביניהם מ"מ לא נגמר הענין התודע יוסף אל אחיו עד אחר מעשה הגביע ונוכל לומר כידוע ליו"ח כי מבשרי אחזה אלוה ואין אשה מתעברת מטיפ' ראשונה. ופורשין אחר היחוד הראשון. וכמו כן באלף הבדלות אחרי היחוד הקדוש שנעשה ביניהם היה צריך להיות פרישה ביניהם וצעקה וחרדה ע"ד הגביע ואחר כך נתגלה היחוד מחדש על ידי הגביע וסודו כתב האר"י ז"ל גבי"ע גימטריא מיל"ה. רומז על היחוד שנית שנעשה בעליל לגלות יוסף לפני אחיו כי הוא המושל בכל ארץ מצרים:
אם כן איפוא זאת עשו וגו'. בוודאי התנוצץ ביעקב שמא הוא יוסף ולכן צריך ליחוד ולהכין ההלכות הנקראת זא"ת מזמרת לשון זמירות המשוררת לבעל' ועי"ז יוצא הפורת יוסף. וז"ש והורידו לאיש מנחה להורידו לכלתיה הנוק' בין דרועין דמלכא ויהיה בצירוף מנחה מ"ה נ"ח וצוה להביא מנחה ששה דברים כנזכר בפסוק בסוד ששה קצוות להלבישו ויתקנו הרחם בא"ל שד"י וז"ש ואל שדי יתן לכם רחמים והאיש ג"כ יתוקן באל שדי מלא כמו בשבת במנחה:
ויבא החדרה ויב"ך שמה אותיות ביכ"ו שם היחוד הנעשה בגלות. וירד מיוסף הסברת פנים להשבט. וזהו משאת מאת פניו שהכירו שהוא צדיק. ולבנימין בביאה ראשונה נתן לו שם ב"ן שבו חמש ידות לעשותו כלי לעשות יד שענינו מקום. וכן היחוד וישתו וישכרו עמו בסוד שתו ושכרו דודים. והנה ידוע שבשם ב"ן יש ב' כלים אחד הנעשה מחמשה אותיות ד י והם ה' ידות וכלי ב' מג' ווי"ן עם שם ב"ן עולה ג"כ ע' כנזכר בכוונת מלת שמע שבק"ש. וזה גיבע"י גב"ע הכסף דדכורא שיש בנוקבא להעלות מ"ן:
הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך וגו'. ופירש"י זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה. ואפשר ע"פ מ"ש רבינו מהד"ב זצ"ל בתפלת משה שהתפלל אל נא רפא וגו'. כי אמר שם הש"י ק"ו ואביה ירוק ירק ק"ו לשכינה י"ד יום. לכן התפלל במדת אל שם הרחמים והוא נגד ק"ו כנזכר בכוונת האר"י ז"ל בברייתא דרבי ישמעאל ע"ש. וי"ל גם כאן מחמת שראו תוקף הדין וייראו לכן פתחו בק"ו והמשיך הרחמים מדה א':
(אמר המביא לב"ה נודעתי שמכאן עד סוף הסדרה הוא מבן הרה"מ המחבר זצ"ל ותורת משה היא: )
ויהי מקץ שנתים ימים נקוד על ויהי זקף גדול עש"ה זוקף ה' לכל הכפופים שהשי"ת זוקף את ישראל הכפופים בחורבן ע"י ביטולו מהם כל גזירין בישין אשר הם כופפים אותן לבל יוכלו שאת ח"ו ראשם אמנם בהבטל מהם כל הגזירות רעות אזי יכולים שאת ראשם ולעמוד בקומה זקופה. ועיקר הבקשה ע"ז שעי"ז נישא ג"כ הבורא ב"ה כי בכל צרתם ח"ו כביכול לו צר. וכמש"ה אשר פדה גוי ואלהיו כי כביכול גם האלהות נפדה עמם. וכאשר הבטיח ליעקב אבינו ע"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואעלך גם עלה גם לרבות השכינ' הקדוש' אשר היא בינינו בחורבן גם היא תעלה עמנו. וז"פ המשנה שנו חכמים בלשון המשנה שכל תפלתם ותורתם של הצדיקים הוא בלשון כפל כי כשמתפללים למטה על איזה איש מישראל עיקר כוונתם שיתוקן למעלה כי ח"ו אם איזה איש ישראלי בצער אזי נוגע הצער גם למעלה והשכינה הקדושה כביכול מייללת עליו קלני מראשי קלני מזרועי וע"ז עיקר תפלתו. ואגב מתפלל שיוושע ג"כ האיש השרוי בצער למטה וזהו שנו חכמים בלשון המשנה מלשון כפול וזהו פי' הכתוב כאן ויהי מקץ ויהי לישנא דצערא והטעם עליו זקף גדול כלומר זקף באם תרצה לזקפן מהצער אזי. גדול. תראה שהצער ההוא נוגע לגדלות דהיינו להבורא ברוך הוא ועיקר תפלתך שיתוקן הצער למעלה. וממילא יתוקן גם למטה וזה אומרו שנתים ימים שתראה להתפלל ע"ז בבחי' שנתים וכמש"ל עיקר כוונתך שיתוקן למעלה ואגב יתוק' למטה ג"כ. ופרעה חולם. פרעה מלשון התגלו' שיתגל' עליהם האלהות. חלם אותיות חמל שיחמול עליה' ויבטל מעליהם כל רע ויגזור עליהם ישועות ונחמות אמן:
או יאמר ויהי מקץ. בהקדים הכ' חסד אל כל היום חסד שבאם ירצה להמשיך חסדים על העולם אזי א"נ כל היום צריך לחבר א"ל לכל היו' שימשיך עליהם החסד וכמו שצריכין להמשיך מיום השבת על כל ימי השבוע וז"א ויה"י בגימ' א"ל. ר"ל באם תרצה להמשיך החסד על העולם אזי מקץ תמשיך החסד מקץ דהיינו מהבורא ב"ה ר"ל מקץ הימין מחי העולמים שנתים ימים ותביא בזה החסד לעילא ולתתא וזהו שנתים ימים נקראו החסדים. ופרעה חלם כנ"ל שהתגלות האלהות יחמול עליהם ויבטל מהם כל רע אדרבה יוסיף עליהם רחמנות ויתן להם כל טוב. ואז והנה עומד על היאור. והנה לשון שמחה כידוע היאור רומז על התורה כמזוכר בספרים ור"ל שיזכו לעמוד על היאור דהיינו על התורה והתפלה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל אמן:
או יאמר ויהי מקץ בביאור פ"ה יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו דהנה איתא אין הצדיקים נתונים בצרה יותר מג' ימים. וז"א יחיינו מיומים שהעיקר הבקשה היא על הב' ימים שיחיינו גם באלו הב' ימים ואז ממילא ביום הג' יקימנו ונחיה לפניו. או יחיינו מיומים דידוע שיש ד' עולמות אבי"ע וצריך האדם להתחזק עצמו לעלות מעלה ממדרג' למדרג' וז"א יחיינו מיומי'. דהיינו בב' עולמות עשיה יצירה. ביום השלישי יקימנו דהיינו גם בעולם הבריאה יקימנו. שלא נפול משם ונהיה קיימים שם אזי ונחיה לפניו באצילות קדשו לפניו ממש וכזה מרמז לנו הכתוב גם כן כאן מקץ שנתים כשתהיה בקץ וסוף השני עולמות עשיה יצירה. אזי ופרעה חלם התגלות אלהותו יחמול עליך להעלותך מעלה מעלה גם לשני עולמות העליוני' בריאה ואצילות אמן:
ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם. הנה תיבת להם אינו מדוקדק דה"ל למכתב אשר חלם עליהם. אמנם יתבאר דהנה חלם לו והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה דהנה יוסף מרמז לצי"ע כידוע ובוודאי החלומות שחלם לו אינם כפשוטן רק מורים על דברים עליונים מאלמים בתוך השדה דהיינו בהמלכות חקל תפוחין קדישין שצריך לעבוד בה ולתקן בה כל השבע מדות והצדיק כלול מכולם. והנה אמר תסובנה אלמותיכם ותשתחוין לאלומתי ר"ל שכל תיקון מדותיכם צריכים למדתי. והם ענו ואמרו לו המלוך תמלוך עלינו בתמיה התחשוב בעיניך כי תהיה מלך עלינו ונהיה צריכים לך. אם משול תמשול בנו זאת יוכל להיות שיהיה לך איזה ממשלה עלינו אבל לא כ"כ גדול' כאשר אמרת. והנה כל החלומות הולכים אחד הפה והם גרמו שימשול עליהם ע"י פתרונם וזהו אשר חלם להם כלו' שהם עצמם הפכו החלום שימשול עליהם ע"י פתרונם ולא פתרו כאשר אמרנו למעלה. וע"כ נתגלגל הדבר ובא יוסף למצרים והוכרחו לבא ולהשתחוות לפניו ובראותו זאת נזכר החלומות אשר חלם לה"ם דייקא כנ"ל ויאמר אליהם מרגלים אתם שהבאתם הדברים ברגליות דהיינו בדברים תחתונים שפתרו הוראת החלום על ממשל' לראות את ערות הארץ. ערוה הוא דבר תחתון שהפכת' הדברים לדברים תחתונים. ויאמרו לא ועבדיך באו לשבור אוכל. אוכל לשון זיווג שמרמז על היחוד כלומר לא כן כמו שאתה מחשב. רק ועבדיך באו לשבור אוכל לעשות יחוד וזיווג עמך: (עד כאן)