וירא אליו ה' באלוני ממר"א. גימ' רפ"א אותיות פא"ר דהיינו במדת ת"נ עמודא דכליל כולא. והוא יושב פתח האוהל כחם היום שאאע"ה זכה לשבת בדביקות פתח אוהל דא תרעא דמהמנותא מלכות' קדישא. כחם היום בחיבור צי"ע הנקרא חם היום וממילא שמתלבשי' בהם עולמות העליונים עתיק ואריך כנודע וזה רמוז במלח והו"א יושב כי עולם הנסתר נקרא הוא וכמ"ש במ"א ואי"ן נסתר מחמתו שבחינת אי"ן נסתר ומתלבש במדת חמתו שהוא ז"א נקרא שמש כנודע:
והוא יושב פתח האהל כחם היום. איתא במד"ר פתח טוב פתחת לעוברים ושבים וכו' שאילולי אתה לא בראתי שמים וארץ שנאמר וימתחם כאהל לשבת עכ"ל. הנה אאע"ה ע"פ מצות הכנסת האורחי' באכיל' ושתיה הקריא בפיהם שמו של הקב"ה למען דעת כל עמי הארץ כי הוא הבורא הוא המכלכל וזן ומפרנס את בריותיו כמ"ש במד"ר ועי"ז רבים השיב מעון והחזירם בתשו' כדאיתא במד"ר לחד מ"ד בן מ"ח שנה הכיר את בוראו והיה יושב ומצטער על ימיו שעברו ולא ראו טובה עד שנחמהו הקב"ה ואמר לו טל ילדותך ע"ש. ביאור דבריהם כי אחר שנתקרב לבוראו בתשובה מאהבה אז זדונות נעשו לו כזכיות כנודע והטעם מחמת שע"י הזדונו' בא למעלת בעל תשובה ומסתמא המתקרבים אל אברה' למדו אורחותיו ג"כ לעשות תשובה בשמעם ממנו תנחומי הקב"ה טל ילדותך כי שני הילדות שלא ידע את בוראו הם כטל לשנים הטובות הבאות והם היו הגורם להיות בעל תשובה כל ימיו ועי"ז נתחזקו כל בעלי עבירות לשוב אל ה' מאחר שראו שהבורא ימינו פתוחה לקבל שבים וזה שרמז פתח טוב פתחת לעוברים ושבים שע"י הפתח שהכניס האורחים נפתח שער לדופקי בתשובה ונקראים עוברים ושבים שמתחילה עברו רצונו ושבים אחר כך להיות עושי רצונו וזה היה תכלית מעשה שמים וארץ לשוב כל אחד אל יוצרו:
והוא יושב פתח האהל כחם היום במד"ר ר"ב בשם ר"ל אמר ישב כתיב בקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבים ושכינה עומדת על גבן כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבהמ"ד וקורין ק"ש והן יושבין לכבודי ואני עומד על גבן שנאמר אלהים נצב בעדת אל עכ"ל והנה הענין ממלת ישב חסר שפירושו כמו ישב וביאור הענין כי ע"י מצות מילה זכה אברהם אע"ה לעלות לבחינת מלכות שהוא עלמא דנוקבא שבו הישיבה כנודע מהאר"י ז"ל ולכן ביקש לעמוד אחרי שהבין במדרגתו שיכול לעלות גבוה מעל גבוה לעלמא דדכורא ושם הוא בחי' עמידה כמו בשעת שמונה עשרה כנודע. ואמר לו הקדוש ברוך הוא שב ואתה סימן לבניך פי' הגם שאתה במדרגה גבוה לעלות למעלה אל תזוז מבחי' הישיבה והוא סימן לבניך כי האבות סימן לבנים שלא יוכלו לעלות מבחי' מלכות והלאה וזה השער לבעי בחצרות ה' כמ"ש בזוהר בפסוק בזאת יבא אהרן אל הקודש ומאן דלא שת לבו גם לזאת עלי' אתמר וכסיל לא יבין את זאת ע"ש פי' כי זאת הרשת אשר בה נוקשו ונלכדו כמה טועים שעזבו בחי' המלכות ירצו לעלות לגבוה מעל גבוה כמו אנשי סדום דכתיב נסבו על הבית פי' שנסבו על בחינת מלכות הנקרא בית וכפרו בזה ורצו לעלות לעלמא דדכור' עד שע"פ טעות' נפלו ברשת רשעת חטא משכב זכור לעומת עלמא דדכורא ולא רצו בשתי בנות לוט שאמרו הוציא האנשים ונדעה אותם והכל כפי הנהגתם בטעות שרצו להמשיך ולכן הזהיר הקב"ה לאברהם אע"פ שאת' יכולת לעלות דרך המלכות לגבוה מעליהם מ"מ אתה סימן לבניך כשיהיו נכנסין לבתי כנסיו' ויושבין וקורין ק"ש כי בק"ש הוא עלמא דנוקבא ואני עומד עליהם אבל הנהגת עלמא דדכורא לית כל מוחא סביל דא:
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו איתא בזוה"ק אברהם יצחק יעקב. ואיתא ג"כ מיכאל גבריאל רפאל. וכוונתם אחת שנתגלה עליו מדת הכוללת המרכבה אהבה ויראה והתפארות ומסתמא בהן כוללים ומתלבשים תלת רישין. ואמר יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. דהיינו כי המלאכים הקדושים ברדתם לעולם השפל מוכרחים להתלב' כמין חומר שיוכלו לסבול העולם כנודע ומסתמא ע"י ירידתם ממדרגת' ובואם לעוה"ז נפחת קצת מעלתם בהשגת הקדושה כמקדם ואפשר כי המלאכים אלו שבאו אל אברהם אבינו ע"ה ע"י התלבשות כנודע וע"י שהבינו בעצמם כי אין מעלתם בהשגה כמו אם הם מלמעלה ברקיע אמרו בלבם אם אנחנו לשעה ירדנו מקדושתינו בני אדם שהם תמיד למטה עאכו"כ שאינ' משיגים הקדושה לכן אמר להם אברהם אחרי הבנתו את כל אלה יוקח נא מעט מים דהיינו שהשפיע עליה' מקדושתו ורחצו רגליכם דהיינו להרחיץ הרגלין שלהם ומדרגה תחתונה המסביבם. והשענו תחת העץ תחות אילנא דחיי כמ"ש בזה"ק. והיינו שהראת להם כי לא כן כדבריהם ואדרבה שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ע"י עבודתם והשתדלות' מתגברים ונאחזי' בקדוש' כ"כ עד שהם המשפיעי' הקדושה אפי' למלאכים כי בשבילם נברא הכל:
יוקח נא מעט מים פירש"י ע"י שליח והקב"ה שילם לבניו ע"י שליח שנא' וירם משה את המטה ויך את הסלע ע"ש וצריך הבנה באמת מפני מה אברה' אבינו איש החסד מדוע נכשל לתת מים ע"י השליח ולא כיבד אורחים בעצמו כי מצוה בו יותר מבשלוחו. וגם אח"כ אמר ואקחה פה לחם דהיינו שבעצמו יטריח עבורם ולא מקודם וי"ל דהנה מדרך הצדיק לקרב כל בני עולם לעבודת הש"י ומכ"ש אברהם אבינו ע"ה שהקריא שמו ית' בפי כל הברואים. רק שמתחילה נדמה לו שהם ערביים לא רצה לרדת מקדושתו ולהתערב עמהם פן יתלכלך מהם וממחשבותיהם. ולכן בענין הרחיצה שצריך להרחיץ אותם מגילולם אמר יוקח נא מעט מים ע"י שליח ורחצו רגליכם מרגיליות שלכם כי הכלל מונח שטרם אדם יכנס אל הקדושה מחויב לרחוץ את עצמו ולטהר ולנקות מחלאתו ומטומאת מעלליו ואח"כ והשענו תחת העץ הוא העץ החיים להכניסם אל הקדושה. ולכן אח"כ אמר ואקחה פת לחם כי פ"ת גימטרי' תלמו"ד דהיינו לאחר שנטהרו ובאו בסוד הקדוש' הטריח בעצמו להשפיע להם הקדושה. ואמר להם הטעם כי על כן עברתם על עבדכם. וקרא עצמו בלשון עבד כי הצדיק נקרא בחי' עבד לכל באי עולם שצריך לעבוד עבורם כל מיני עבדות הן להשפיע להם טהרה וקדושה וחכמה ובינה וגם כל השפעות גופניות מה דאפשר. ואעפ"כ נענש שלא שילם הקב"ה לבניו המים כ"א ע"י שליח כי לפי גודל רחמנותו של הקב"ה על הברואי' הי' מהראוי שיטה אברהם את עצמו להם אפי' בבחי' הרחיצ' ולהרחיצם בעצמו ולבטוח על בוראו שישמרנו מכל רע:
המכסה אני מאברהם. במד"ד הה"ד סוד ה' ליראיו בתחלה היה סודו ליראיו ואח"כ לישרים כמ"ש ואת ישרים סודו ואח"כ לנביאים כמ"ש כי לא יעשה ה' אלהים דבר בלתי גילה סודו אל עבדיו הנביאים וכו'. המד"ר הזה מרמז להשפעת הנבוא' והשתלשלותה מלמעלה למטה כי בתחלה הוא בסוד חו"ב עולמות המכוסי' ונסתרים ושם המורה הגדול והפחד. והדבקים שם נקראים יראיו ואח"כ לישרים הם בחי' חג"ת וסוד אותיות מנצפ"ך כי הם בכפילם גימ' ישרים ואח"כ לנביאים סוד נה"י שמשם ינקו הנביאים כידוע וכתבתי זה באורך להגהות תקוני זוהר הקדוש:
שם במד"ר ר"א בשם ר"ש בר נחמן בשם ר"נ אמר אפי' הלכות עירובי חצרות היה אברהם אבינו ע"ה יודע. ר"פ בשם ר"ש אמר אפילו שם חדש שהקב"ה עתיד לקרוא לירושלים שנאמר בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' אברהם היה יודע. ר' ברכיה ורבי חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד של מעלה שנאמר שמעו שמוע ברוגז קולו והגה מפיו יצא ואין הגה אלא תורה שנאמר והגית בו אפילו אותן הלכות היה אברהם יודע כו'. ביאור הענין הדיעה הראשונה במד' מרמזת כי אברהם בקדושתו ייחד וקשר העולמות בסוד ה' תתאה בה' עילאה וז"ס עירובי חצרות. והוסיף ר"פ שאברהם היה יודע שם החדש ביאור דבריו ע"פ מה שכבר נכתב ונדפס בשמי בהגהה לספר באר הגולה במאמר חז"ל ועל הזועות כו' ושם מבואר כי יש לוח וסדר להנהגות העולם מסודר ובא משי"ב עד אחריתו וכל המקרות ופגעים גדול וקטן היה חרות על הלוחות בשעת הבריאה כי הכל צפוי אמנם יש אופן בתוך אופן שהיוצר ברא הנהגה התוריית שהעולם יתנהג לפי מעשינו דהיינו אם שמוע תשמעו ונתתי מטר וכן להיפך ומהות ענין הזה איך יכונו יחד שני הדרגות אלו יחדיו והיו תואמים מלמעלה קצרה דעתינו מלהשיג וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשוב' שנעלם מאתנו לעמוד על מחקר מחשבת היוצר כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכ' והארכנו מזה שם בהגהה אבל תפשתי מועט הצריך לענינינו כי הכל צפוי מראשית ועד אחרית כמו שאמרו בפ' והארץ היתה תוהו ובוהו שרומז על ד' גליות ורוח אלהים זה רוחו של משיח והיינו שהקב"ה הי' צופה ומביט כל זה בנין בתי המקדשים וחורבנם וגאולתם של ישראל שיהיה לעתיד לבא ובוודאי היה גלוי וידוע לפניו שם חדש שעתיד לקרוא לירושלים. ואיתא בפי' הראב"ד לספר יצירה כי מי שיודע ומבין בחכמת ספר יציר' ע"פ צירופי אותיות ברל"א שערים יוכל לדעת ולהשיג הלוח המסודר ובא משי"ב עד אחריתו. ומכ"ש אברהם אבינו ע"ה שהוא היה בעל מחבר של ס' היציר' כדאיתא. ק"ו שידע והשיג כל הנ"ל. והוסיף עליו ר"ח כי אברהם אבינו ע"ה היה יודע ההלכ' שהקב"ה מחדש בכל יום כי ההלכות שמתחדשות בכל יום הם עפ"י הבירורים שנבררי' ני"ק ע"י מעשה התחתונים ועבודתם בתורה ובתפלה ועי"ז ניתקן עץ החיים מתתא לעילא ומתחדשת המלכות היא ההלכ' לכן לפי ענין הבירור שבכל יום בירור מחדש ממילא שההלכ' מתחדשת. ואברהם לפי קדושתו ולפי השגתו לדעת ר"פ הלוח המסודר ובא משי"ב הוסיפו עליו רבנן תמן אמרו שהשיג ג"כ הנהג' התוריית אופן בתוך אופן כי לעוצם קודשתו נתבררו הניצוצין ע"י ונתחדשו ההלכות והביא המד"ר הפסוק שמעו שמוע ברוג"ז קולו כי רג"ז רומז ראש גוף זנב הרומז התיקון שנעשה מתתא עד לעילא לעילא ואחר כך והג' מפיו יצא כי לפי הבירורין מתחדשין ההלכות:
ותאמר לאברהם גרש האמ' הזאת ואת בנה וגו' וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך וגו' כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו וגו'. וצריך ביאור שינוי לשון ששרה קראה אותו בן האמה והכתוב אומר בעיני אברהם על אודות בנו. ובמאמר אלהים אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך שהרי לא מצינו שחר' לו על דבר האמ' זולת ע"ד בנו. ויש ליישב ע"פ הקדמה כי אמרו חז"ל בנך הבא מישראלית קרוי בנך ולא הבא משפחה ועכומ"ז ולכן אמרה שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא בנך הוא כנ"ל אכן בעיני אברהם נדמה כי הוא בנו מאחר שרא' שנתנ' שרה שפחתה בחיקו וא"כ מסתמא שיחרר' וטבל' אות' לשם אישות שבודאי לא הביאה את הגר אל אברהם בלי טבילה לכן אמר בלבו ששרה עשת' אות' משוחררת ובטביל' לשם יהודית וא"כ נקרא ישמעאל בנו וז"ש וירע בעיני אברהם על אודות בנו. אמנם הקב"ה היודע האמת ומחשבת שרה הוא כתובה בס"ק ששרה הבינ' שעדיין באברהם קצת זוהמא ויצחק בנו צ"ל מטפ' קדוש' ע"כ נתנ' לו את הגר להמשיך ממנו הזוהמא בהריון ישמעאל ע"ש באורך ולזה נקראת הגר לשון כמים המוגרים שע"י נגר הזוהמא וא"כ לא הית' כוונת שרה לשחרר את הגר אדרב' תשאר שפחה כדי להמשיך הזוהמא והקב"ה יודע המחשבות והבין כל זאת אמר לו אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך פי' כי היא עדיין אמה והוא נער לכן הזכיר את האמ' בדבריו ואמר הטעם כי ביצחק יקרא לך זרע דהיינו שכל כוונת שרה היתה להוליד בנך הכשר יצחק מטפ' קדוש' והגר נשאר' שפח' וסיים העניין וקראו בן האמ' לגוי אשימנו:
ויבקע עצי העולה. בילקוט בשכר שני בקיעות שבקע אברהם אבינו ע"ה עצי העול' זכה שיבקע הים לפני בניו נאמר כאן ויבקע ונאמר להלן ויבקעו המים אמר ר' לוי דייך עד כה אברהם לפי כוחו והקב"ה לפי כוחו עכ"ל. ביאור דבריהם יוכל להיות עפ"י מ"ש האר"י ז"ל לכוון לכל היחודים שני שמות אלהי"ם משולבים כזה אא"לל"הה"יי"םם מספרם עק"ב עם עשר' אותיותיהם עולה יעק"ב ועם מספר נקודותיהם שעולים ג"כ קפ"ב כמבואר שם הרי שני פעמים מספר יעק"ב גימט' השט"ן בסוד ותשליך במצולות ים כל חטאתם לדחותו ולסתום פה החיצונים שלא יתאחזו ולא יתגרו ביחוד הקדוש ע"ש והנ' מן הידוע הגם שאנו צריכים לפעול פעולת קדושות נוראות בעולמות עליונים וצירופי שמות הקדושים עכ"ז צריכים אנחנו לשמור ולעשות המצות בגשמיות כמו מעש' תפילין וציצית וסוכה ולולב מחמת שאנו קרוצי חומר לכן לא די לנו עבודה במחשב' לבד זולת במעשה ולצרור במעש' הכוונ' הנורא' והנפלא' לפעול למעלה ברוחניו' לכן אפשר שכיון אאע"ה בשני בקיעות הנ"ל כי בק"ע אותיות עק"ב הנ"ל והכין ותיקן כוונת השמות קודם מעש' העקיד' היחוד הנפלא וכיוון ג"כ לדורות שע"י שהוא פעל ועשה הכוונ' ע"י מעש' שבקע שני פעמים עי"ז נוכל אנחנו בניו ליחד השמות הנ"ל במחשב' לבד בלא מעש'. כי כמה פעמים מצינו כן שאנו עושים הכנה ע"פ תקיעת שופר דר"ה הכנ' לכל הנסיר' שיהי' כל השנ' דבר יום ביומו וכן בשער מצות זמניות הגם שרוחניות הענין נעשה בכל יום במחשב' צ"ל פעם אחת בשנ' במעש' וכן נמי הית' כוונת אברהם אבינו ע"ה ע"י שני בקיעות הנ"ל הכנה לדורות כנ"ל וז"ש הילקוט כי ע"י שני בקיעות זכה לבניו לבקיעת ים סוף כי בשעת קריעת י"ס היה הקטרוג. הללו וכו'. וצריכי' ישראל לדחות השטן כנ"ל: וז"ס ויבקעו המי'. דהיינו ע"י שמות הנ"ל וההכנ' נעשה ע"י שני בקיעות של אברהם אבינו ע"ה. וז"ש אברהם לפי כחו שמסר נפשו בשחיטת בנו לעשות המצו' ויבקע עצי העול' לסוד הנ"ל ואיתערותא דלתתא איתערותא דלעילא הקב"ה לפי כחו לדחות השטן מפני בניו בקריעת ים:
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וגו'. ותרגו' ירושלמי פי' אתה הוא דחמי ולא מתחמי ע"ש. דבריו צריכין ביאור. ונ"ל דהנ' בשעת הנסיון כשמנס' הקב"ה את האדם בדבר מסתמא בזו הרגע כביכול מסתיר קדושתו וממעט השגת האדם אשר היה לו מקדם כי לולי האדם יהיה ברור וצלול בשעת הנסיון כמקדם לא היה הנסיון נחשב לכלום ובוודאי אין תימ' מי שיודע שעומד לפני מלך גדול ונורא שלא ימרוד בו והוא. רואהו אמנם ענין הנסיון שמסתלק בהירות האדם והרי הוא בא לידי נסיון וכובש יצרו באמנותו ומתחזק לשוב לבוראו אז הוא נקרא עומד בנסיון. ולפי"ז מסתמא כאשר האלהים נסה את אברהם בדבר העקיד' אחר שאמר לו קח נא את בנך מסתמא נסתלק ממנו בהירתו ודביקותו לנסות אותו אם יעמוד בצדקתו כנ"ל. ואפשר שזה כוונת הפסוק וירא את המקו' מרחוק כי הקב"ה נקרא מקום שהוא מקומו של עולם. נרא' לו כאילו הוא מרחוק ולא יכול אברהם אבינו ע"ה להשיג דרך דביקותו כמו בשאר פעמים. ולכן אמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ודרשו רז"ל עם הדומ' לחמור ואני והנער נלכ' דהיינו שאברהם אבינו ע"ה היה מתמי' בעצמו מדוע סר מעליו הקב"ה ונדמ' לו שאפשר שבשביל שני נעריו עם הדומ' לחמור נסתלק' ממנו שכינ' כמו בזמן שהיה לוט עמו כפי' רש"י ומדרש ולכן אמר להם שבו לכם פה. וילכו שניהם יחדיו בתמימות לעשות רצון קונם. באהב' ובחיב' באמונתם עד שנשלם הנסיון שאמר לו אל תשלח ידך כי עתה ידעתי וגו' והרא' לו תמורתו איל להעלות לעולה אז שב אברהם אבינו ע"ה אל מדרגתו הראשונ' הבהירות והדביקות והיה מבין עי"ז כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו ואם יסתר איש במסתרים אין נסתר מנגד עיניו אמנם אל האדם נדמ' כאלו חליל' אין הקב"ה רואהו כי צ"ל כן בשעת הנסיון כנ"ל. וזה שקרא המקום ה' ירא' ופי' התרגום דאת חמי ולא מיתחמי דהיינו שנודע לו עתה שהקב"ה רואי את האדם תמיד גם כשהאדם אינו מרגיש הבהירות כנזכר לעיל:
בהפטרה
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר. אחת רומז על מלכותו יתב' מלכות שמים כמד"א ובאחת יבערו ויכסלו ר"ל שעכומ"ז מתבערים מן המלוכה וישראל עם קדושו הם קבלו עול מלכותו יתברך עליהם וגם זה מהחסד הבורא יתברך עלינו אשר בחר באבותינו מכל עם לבלתי לכת אחרי אלילים ולבל יטעו אחריהם כ"א לעבוד אותו יתב' שהוא אלהי האמת וללכת בדרכיו וזה שאנו משבחין אלו פינו מלא שיר' כו'. אין אנו מספיקין להודות לך על אחת ר"ל שאין בנו סיפוק להודות לו ע"ז שבחר בנו ונתן לנו שכל ובינה לעבדו ית' ולבחור בנחלתו. ולזה צריך כל מי שנגע יראת ה' בלבו להתעורר ע"ז ולבקש רחמים תמיד על מלכותו ית' שיתראה עלינו ושיטו כולם שכם אחד לעבדו ויקבלו כולם את עול מלכותו כמו שנתעורר זה תמיד בחצות לילה וכדאיתא בעיט בעיטין ברקיע ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כד"א המזכירים את ה' אל דמי לכם וגו'. וזה הענין מתעורר תמיד בכל חצות ליל'. לכן החרד על דבר ה' ראוי שיקום בחצות ועכ"פ בשלשה משמורות להתעורר ג"כ ע"ז. ועכ"פ פעם אחד בשבוע או בחודש ובפרט שמחויב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם וכמרומז זה הענין במגילת רות. ויהי בחצי הליל' ויחרד האיש רומז על הבורא ית' שנקרא איש מלחמה: על מה. משיב והנ' אשה רומז על המלוכ' שנקראת לשון נקב' כי אין מלך בלא עם א"כ מקבל המלכות מן העם. והיא שוכבת מרגלותיו. ר"ל שעתה בגול' היא מושפל' ושואל עלי'. ותאמר אנכי רות אמתך שרויתי בצרות וגזירות המתגברים בכל יום על כ"י ועל שכינת עוזו: או יאמר אנכי רות אמתך שרויתי להקב"ה בשירו' ותשבחות. ופרשת כנפיך על אמתך. בבקש' ממך שתפרוס כנפיך עלינו ויכירו הכל כח מלכותך. ויאמר חי ה' שכבי עד הבוקר הוא לשון ביקור ר"ל שהשי"ת נשבע לה שלא יעזבנ' ח"ו לעולם ולא תדחוק את השע' כ"א תמתין עד שיחפוץ הש"י לבקר ולדרוש. זאת ויגאלנו כאמור אם יגאלך טוב ר"ל בזכות התור' ומעשי' טובים יגאל: ואם לא ח"ו. אגאלך אני בעת יגיע הקץ האמיתי: ויאמר היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת כו'. ר"ל שעת' הכנ"י עושי' חסד יות' במה שעובדי' אותו ית' ואין הולכין בדרכי עכומ"ז המחרפין ומגדפין אותו באמרם איה אלהיכם אבדה תקותם: ואעפ"כ זה ה' קוינו לו: משא"כ חסד הראשון דכתיב זכרתי לך חסד נעוריך איננו גדול כ"כ כי ודאי אין חידוש כ"כ שראו כל הנסים שעשה להם במצרים ובים וענני הכבוד מקיפים אותם ומן ובאר ושליו בודאי היה להם להכיר אלוהותו משא"כ אנו שאין אנו רואין שום ענין מאלהותו ית' אדרבה בין כל דרי תבל ב"י שפלים ונבזים זה זמן רב ואין קול ואין קשב ואעפ"כ קוינו לו ויושיענו במהר' בימינו אמן: נחזור (חסר תשלום המאמר):