ראה אנכי נותן לפניכם היום. הפסוק מדבר בתחלה בלשונו כמדבר אל היחיד ראה. ומסיים לרבים אשר אנכי נותן לפניכם. והנה ע"פי מאמר ת"ז תיקון כ"א ובמ"ש שם יובן קצת שכתב שם רביע סלקא לעילא תביר נחתא לתתא פי' דהנה טעם רביע נקוד על האות וגם קולו כמושך והולך למעלה וזה סלקא לעילא ולשון רביע פירושו בסוד אימא דרביעא על בנין אבל טעם התביר הוא למטה תחת האות ותביר הוא לשון שבר המורה על שברון וגרעון וטעמו בקולו יורד למטה כידוע הניגון וזה שאמר נחת' לתתא. וז"ש משה רבינו והוכיח את ישראל וכרת ברית עמהם בכל אופנים שיעבדו השי"ת הי כשיהיו במדרגה הגביה ויהיו כולם כאיש אחד ואמר ראה בטעם רביע הנקוד מלעיל וטעמו סלקא לעילא. והן שיהיו למטה ונפרדים איש מעל רעהו וזה אנכי נקוד בתביר. נותן לפניכם לשון רבים ב"כ וב"כ שמרו דבר ה':
ראה אנכי נותן לפניכם. במד' א"ר חגי ולא עוד שנתתי לפניכם שני דרכים אלא שנכנסתי לכם לפנים משורת הדין ואמרתי ובחרת בחיים וכו'. פי' ענין הטובה כי הבורא ב"ה ברא שני דרכים היצ"הט והיצ"הר אשר המלחמה כבדה מאוד וכמעט אין בכח האדם לכבוש היצ"הר רק ע"פי סיוע וכח השי"ת שמסייע לאדם לבחור בטוב והסיוע ה' ע"פי מאמר הקב"ה שאמר ובחרת בחיים שמכיון שאמר ובחרת בחיים עשה רושם שיהיה כח ועזר לאדם לבחור בחיים והטוב:
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. במד' תנחומא זש"ה מתן אדם ירחיב לו בשביל מתנה שאדם נותן משלו מרחיב לו הקב"ה וכו'. ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו ישראל כשאמר להם הקב"ה להביא נדבה מה כתוב שם והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר שני בקרים מה זכו הרחיב את גבולם שנא' כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך בזכות מה הוא מרחיבו כאשר דבר לך בזכות עשרת הדברות שקבלתם. ד"א כאשר דבר בזכות אבותיך. ואמרת אוכלה בשר אמר רבי אליעזר ברבי יהושע מכאן אתה למד שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר עד שיהא נמלך בביתו. ראה מה בין ישראל לאחרים ישראל אם אין שוחטין אין אוכלים. אבל אחרים נוחרין ואוכלין אמר להם הקב"ה לישראל חייכם לעתיד אתם אוכלין מאותם שאין נשחטים מבהמות ולויתן שכתוב בם אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם וכו' ע"ש. פי' דעיקר העבודה שאדם מחיוב לעבוד לבוראו הוא שתהיה שלא ע"מ לקבל פרס. כי אם האדם מעלה בדעתו לקבל איזה ענין ע"י עבודתו בשכר הן מעניני עוה"ז הן מעניני עוה"ב נמצא אינו עובד את רבו אלא עובד א"ע. רק יסוד ושורש העבודה מבלי תקוה שום דבר רק מגודל אהבה וחיבה למקום ללמוד תורתו ולעשות מצותיו וזה נק' עבודת מתנה שהאדם נותן להקב"ה משלו. ואמר המד' אם אדם עובד בדרך זה אז הקב"ה מרחיב לו דהיינו שפועל מדה במדה לקבל שפע מעולמות הגבוהים ומתנת חנם וחסד הם הנק' רחובות הנהר ומקבל טובות יותר מהראוי לו שע"י אתערותא דלתתא ועבודתו דרך מתנה התעורר למעלה לפתוח יד המשפיע בחסד חנם. ומ"ש ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו וכו' שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר שני בקרים וכו' הוא ענין דומה לדבריו הראשונים שיש לך אדם שמתפלל ומצפה לבוראו שיתן לו מתנת חנם וחסד הגם שהוא אינו כדאי אמנם הצדי' הגדולים אינם רוצים בזה לאכול נהמא דכסופא ולהטרי' לבוראם רק שהם משתוקקים שהקב"ה יתנהג עמהם מדה במדה אם יעבדוהו ישלם להם וכן להיפך ולא כל אדם זוכה לומר בלבו שהקב"ה יתנהג עמו מדה במדה פן לא יזכה. אמנם הצדיקים הגדולים שנאמר בהם והם בזרוע באי עדיך ורשאים לבטוח במעשיהם הנוראי' וז"ש שישראל הביאו נדבה שני בקרים דהיינו שחוברה יחדיו שני הנהגות ע"י הן מתנת חנם וחסד מבחי' אריך הנק' בוקר והן מדה במדה הנק' זעיר הנק' ג"כ בוקר דהיינו שנתרצו בזה ובזה לכן זכו שהרחיב ה' את גבולם דהיינו שאדם כזה בעבודתו ראוי שיפתח לו הקב"ה מתנת חנם הנק' רחובות הנהר אע"פ שאינו רוצה בזה. ומ"ש ר' אליעזר ברבי יהושע ע"פ ואמרת אוכלה בשר ע"ש. מלמדנו דבר נאה ומתקבל שלא יהיה אדם אפילו צדיק גדול אומר כן לבוראו איני חפץ במתנת חנם אם לא שידע כי כל בני ביתו והנלוים אליו ראוים להנהגת מדה במדה שאל"כ הגם שלו לבדו הענין ייטב אמנם מי יודע איך שיהיה לבני ביתו. וזה שלמד ר"א בר"י מהפסוק ואמרת אוכלה בשר דהוא קרא יתירא דלפשוטו של מקרא למה לי שיאמר בפיו אוכלה בשר רק כי תאוה נפשו לאכול בשר אלא ודאי שהאדם צריך להיות נמלך בבני ביתו. ועדיין צ"ל מאי נ"מ לעבודת בוראנו אלא ודאי כדאמרן כי בשר הם הדינים והנהגת מדה במדה ורמז ראב"י בדבריו הקדושים שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר עד שיהיה נמלך בבני ביתו ]כי בשר מורה על הדין והגבול כמ"ש חז"ל בישרא סומקא[ וזה שמסיים ברמז החילוק שבין ישראל לאחרים כי אחרים נוחרין ואוכלין דהיינו שחוטפין ההשפעה הנוזלת ממתנת חנם שלא ע"י מעשיהם כי עזבו את ה'. אבל ישראל אינם רוצים לקבל מתנות ואוכלין רק מהנשחטין כי שחיטה הוא ל' המשכ' כמו חץ שחוט לשונ' וגו' דהיינו שממשיכין ההשפע' דרך העבוד' והתור' והמצות והנהגת מדה במדה וכל זה הוא עכשיו אבל לעתיד שיתעלו העולמות וכתיב יהיה ה' אחד שהנהגת מדה במדה יעלו למקום מתנת חנם ואז יזכו ע"י מעשיהם הטהורים מדה במדה למתנת חנם וחסד ויהיו אוכלין מאותם שאינם נשחטין כי אז יהיו אחד באחד יגשו וגו' והבן:
שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגומר. דהנה כתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וגומר. דהנה מי שעובד את הבורא ב"ה בבחי' עבד ועושה רצונו אינו עושה כ"א מה שנצטוה ומספיק את עצמו ואינו מתאוה שיצטוה עוד מפי אדונו כי אינו עובד מאהבה רק מיראה. אבל מי שזוכה לעבוד הש"י מאהבה אז הוא נכסף ומשתוקק מתי תבא המצוה לידי ואקיימנה ונקרא' הבחי' הזאת כי נשמור לעשות מלשון ואביו שמר את הדבר דהיינו ששומר וממתין מתי אזכה לעבוד הש"י באיזה עובדא. והנה לאו כל אדם זוכה להיות במדרגה זאת. והבחי' זאת היא מתנת הש"י למי שמזכהו וז"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות דהיינו שהבחי' הזאת תהי' צדקה לנו מאת הש"י כי נזכה שנשמור לעשות שנהיה אוהבים ונכספים לעשות המצות. והנה מי שעובד הש"י בבחי' עבד אינו זוכה לדבק א"ע באור א"ס ב"ה כ"א ע"י השתלשלות העולמות. ומוראו ע"י שרואה מעשי ידיו הנוראים אבל מי שעובד ע"י אהבה כנ"ל הוא זוכה לדבק א"ע בהבורא ית"ש בעצמו בלי שום מסך מבדיל. וזה שמור ושמעת כנ"ל שתהיה שומר וממתין לעבודתו בבחי' אהבה ואז תזכה לעשות את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך. אנני דייקא פי' א"ס ב"ה. ועוד נ"מ שמי שעובד בבחי' אהבה הנ"ל יש בכחו להופיע מצדקתו לאחרים. וז"ש למען ייטב לך ולבניך אחריך. כי מצינו שהתלמידים נק' בנים וייטב מלשון בהטיבו את הנרות שיאיר מתורתו לבניו אחריו:
בנים אתם לה' אלהיכם. בילקוט. ראה שחיבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת כיצד העליונים נקראו מלאכים ונק' ישראל מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו: קרא לעליונים קדישין כו' ולישראל קדושים וכו'. נקראו עליונים עומדים שנא' שרפי' עומדים ממעל לו. וישראל נק' עומדים שנא' אתם נצבים היום. ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו שנא' כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר. נק' העליונים אלהים כול' וישראל נק' אלהים שנא' אני אמרתי אלהים אתם. נק' העליונים בנים כו' וישראל נק' בנים בני בכורי ישראל וכו' ע"ש. הנה הקב"ה ברא עולמות עליונים הנק' מלאכים המוני מעלה הם א"וא כחדא שריין וכחדא נפקין פי' הענין כי במחשבתו הקדומה לכל הקדומות המכונה לפי השגתינו באות י' שהוא כמו גולם והסכים במחשבתו לברא העולם להתענג ע"פ עבודתינו בבתי' ישראל אשר בך אתפאר ויהי' למלך על כל הארץ. וההתפארות ומדותיו עם מלכותו נק' ב"ן וב"ת ז"ונ והםנק' אותיות ו"ד כנודע. וכשנתמלא המחשבה מהויות בן ובת אז נעשה הצירוף יוד. וגם כל אב שרוצה וחפץ להוליד בן ובת צריך שיהיה לו אשה לעומתו נקר' אם המקבלת ממנו ומציירת הולד דהיינו מרצונו בבן ובת שהם וד מזאת המחשב' ממילא נעשה בחי' אם הנק' ה הנעשה מאותיות ו"ד הנ"ל כנודע. ולכן הם נק' כחדא שריין כי אמא נכללת באבא באותיות ו"ד שהם מילוי אות יוד ואח"כ כשמתיחדין א"וא בפועל נק' ישראל סבא ותבו"נה המציירת ציורין ומוציאה לפועל צירוף תבו"נה ב"ן וב"ת. ומעתה מבואר פי' המד'. העליוני' נק' מלאכים וגם ישראל נק' מלאכים כי העליונים הם או"א וישראל הם בחי' ז"ונ כנודע וכנ"ל. ונק' ג"כ מלאכים ככתוב ברכו ה' מלאכיו כמו מעשה דר' ישמעאל כ"הג שראה אכתריאל יה ה' צבאות אלהי ישראל כדאיתא במס' ברכות ואמר לו ישמעאל בני ברכני ואמר יה"ר וכו'. הכוונה היתה להוריד השפע מהמוני מעלה לבחי' אלהי ישראל וזה פי' הכתוב ברכו ה' מלאכיו להבריך ולהמשיך לה' הנק' ז"א ממלאכיו והבן. העליוני' נק' עומדי' שנא' שרפי' עומדי' ממעל ל"ו כי ל"ו מרמז על בחי' אלהי ישראל ששה מדות פי' ששה כלולי' אחד מכל ששה עולה ל"ו ונק' אל"ה.והשרפים שהם א"וא ככתוב בזו"הק א"וא ספסל תחותיך ושרפי' הוא שרפרף והדום רגליו הם עומדים ממעל לבחינת ל"ו הנ"ל. ונק' עומדים כי עלמא עילאה בדכורא איסתיים ועלמין דדכורא בעמידה כנודע: כי באשה קראו מושב לתשות כחה אבל באיש נק' עומד כמ"ש בת"ז ובזו"הק וכן ישראל למטה נק' עומדים דהיינו כשממשיכים מהעומדים העליונים הנ"ל לבחינ' ישראל ישראל אשר בך אתפאר. והטעם נפרש על זה שכתבנו בשם הזוהר א"וא ספסל תחותיך כי למטה בעולם השפל המחשבה שבאדם הוא המושלת עליו ומנהיגו לכל צד משא"כ הקב"ה הוא נושא הרצון ומנהיג המחשבה והוא בעצם גבוה מעל גבוה מבחי' מחשב' ורעיון. ולית מחשבה תפיסא בי' כלל רק שהוא מתלבש ברצונו הטוב בבחי' מחשבה כדי שנשיגהו קצת. ואמר הגאון החסיד קדוש ה' מהו' לוי יצחק שלזה רמ"ז חז"ל במאמרם שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כי בשר ודם משאוי למעלה ממנו והקב"ה למעלה ממשאו ופי' כנ"ל כי המשאוי הוא שם וכינוי להמחשבה והמדות עכ"ל. וכן מה שאמרו ארון נושא את נושאיו והבן: ומסיים הילקוט ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו. ואל תטעה לומר ח"ו כי התחתוני' גבוהים במעלה מהעליונים כי בפח הזה נפלו כמה טועים אשר חלפו דת והפרו ברית אלהי ישראל ע"י טעותם אשר א"א לספר כ"א מפה לאזון. אמנם הענין הוא כי בוודאי העליונים למעלה רק שהתחתוני' הם חביבי' יותר כי מעבודת המלאכים אין תענוג שהם עובדים תמידית. אבל מישראל למטה הנלחמים עם יצרם וכובשים אותו וסרו מרע ועושים הטוב והישר ועליהם הוא אומר אכלו רעים הם רעים דלעילא דלא מתפרשין. שתו ושכרו דודים דלתתא הגורמים התענוג והבן. וז"ש בילקוט זאת קומתך דמתה לתמר שהקב"ה משבח את ישראל שהם שוים בקומה כתמר דסליק דכר ונוקבא כחדא דהיינו כשהבן הוא חכם ומתנהג כראוי ישמח אב כי כן רצה וחפץ במחשבתו כי אב הוא מלשון רצון כמ"ש לא אבה יבמי. וכן אם ישראל מכשירים מעשיהם למטה אז קומתם דמת' לתמר הם עולמות המחשבה או"א דסלקין דכר ונוקבא כחדא והתענוג מתגדל שהן הם צדיקים וישרי' כאשר עלו במחשבה. וכן הענין שנק' ישראל אלהים כי עליונים נק' אלהים במקור הבינה כי שם הוי' בניקוד אלהים וכן ישראל כשעולים במחשבה ועושים מעשיה' כאשר נצטייר בציור הקודם. וכן העליונים נק' בנים פי' הגם שנק' אבא ואימא נק' בנים כנגד הגבוה מהם שהם חו"ג דעתיק. ונק' נגד חו"ב דעתיק בחי' בנים וכמו כן ת"ת ישראל והמלוכה נק' למט' בני'. וכללות המד'הנ"ל למדנו שאנחנו צריכים לחזק תמיד בחי' אלהי ישראל מבחי' או"א ולהמשיך השפע קודש ואחד באחד יגשו והיו לאחדים:
ועפי"ז יבואר מ"ש האר"י ז"ל בכוונת חודש אלול המוכן לתשובה בפ' הנותן בי"ם דרך כי דר"ך מאיר בב"ן שהוא מדת מלכות וע"י דרך זה נפתחין י"ג מקורות של י"ג תיקוני דיקנא ע"ש. ולכאורה תמוה דמאי הכרחית לזה שמאיר שמות אלו במלכות שיפתחו י"ג מקורות עליונים ולפמ"ש ניחא דהנה כל משפיע שבעולם א"א שישפיע כל אשר לו לחבירו דאל"כ ישאר ריק מבלי חיות אע"כ צריך המשפיע לקבל מבחי' שלמעלה ממנו שפעו ואח"כ משפיע לבחי' שלמטה ממנו וכן בנ"ד כיון שדרך זה משפיע למלכות ומאיר בו ממילא שהוא מקבל שפעו ממקום היותר גבוה והם הי"ג מכילין והבן: ושם במד' הנ"ל איתא בפ' מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. מה המור אינו מודיע ריחו הטוב אלא באש אף אברהם כשירד לכבשן האש. מה לבונה זו נתנה ע"ג המזבח אף יצחק קרב ע"ג המזבח. מכל אבקת רוכל מה אבקת רוכל אינו חסר ממנו דבר אף ישראל עמדו מהם כהנים לוים מלכים נביאים וכו'. והנה המד' הגם שסמך עצמו על הפסוק הנ"ל בנים אתם כוונתו על סוף פסוק בך בחר ה' להיו' לו לעם סגולה כי סגולה היא סגול ?ֶ שע"י ישראל נעשה הקב"ה בחי' בחור כארזים ומשתעשע בהם כמו האב שנוטל התינוק בין שתי ידיו כן צורת סגו"ל שתי נקודות הם בחינ' שני ידין והשלישית הוא כאשר ישא האומן את היונק. ובטעמים ונגינות נק' סגולתא ?ֶ והוא תענוג יותר כשאב מתענג עם בנו ומגביהו ומנטלו ומנשאו על ראשו ומתענג בו. וזה שכתוב ישראל לסגולתו ומרמז תלת נקודין לבחי' שלשת אבות חסד נכלל בגבורה וגבורה בחסד. לכן אברהם שהוא החסד נצרף באש הוא הגבורה ויצחק סוד הגבורה מראהו כלבונה נכלל בחסד מראה לבן עד יעקב שהוא שלימו דאבהן אשר ממנו יצאו כהנים לוים ישראל עם סגולה הגורמים התענוג והשפעות טובות אמן:
עשר תעשר את כל תבואת זרעך. הנה אדמו"ר הצדיק מ"א זצ"ל פי' דרך רמז מ"ש חז"ל באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. ר"א ור"ש אומרים בא' בתשרי. דאיתא בזו"הק דמעשר רומז ליראה כי י יראה כנודע. והנה דעת הת"ק מי שמתנהג כל השנה בדרך הכסילים רק בר"ח אלול הוא מתעורר לתשובה וליראת הש"י הוא כמו הבהמה שאין לו דעת אדם וז"ש בא' באלול ר"ה למעשר בהמה שאז מי שיש לו דעת בהמה מתעורר ליראה הנרמז במעשר כי מי שהוא בבחינת אדם ירא השי"ת כל השנה כולה ורבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי פי' שמי שמתעורר עכ"פ בר"ח אלול הוא גם כן בבחינ' אדם אבל מי שממתין עד באחד בתשרי והוא ר"ה יומא דדינא דכולי עלמא ואז רק משיג היראה. הוא מעשה בהמה כי עכ"פ צריך לדרוש שלשים יום קוד' ודפח"ח. וכן נפרש הפ' בענין זה דמהראוי עכ"פ בחודש אלול שיתעורר כל אדם בתשובה בכל יום ולהתחרט על עונותיו אשר עברו על ראשו ולהתמרמר עליהם ובפרט על טפות קרי שיצאו לבטלה כי פגם בסוד צדיק יסוד עולם והשחית את הארץ. וז"ש עשר תעשר דהיינו בבחי' היראה הנרמז להתחרט ולהתעורר את כל תבואת זרעך מה שפגם בזרעו כנ"ל. היוצא ממנו שנה שנה. מה שפגם מנעוריו ואמר הכתוב וכי ירבה ממך הדרך דהיינו שלפעמים אדם מתעורר בתשובה אבל נפשו מרה לו מאוד כי ידמה בעיניו שהוא מרוחק מאוד מהש"י וכבד עליו הדבר שישוב לבוראו ית' ע"י סיגופים ושאר ענינים. ונק' בפ' כי ירבה ממך הדרך הוא דרך תשובה הנפתח בחודש אלול בסוד הנותן בים דרך כנודע מדברי האר"י ז"ל וכמ"ש במ"א מזה. על כן העצה היעוצה עכ"פ לקבל ע"ע התשובה ולהיות נכסף ומשתוקק מתי יזכ' לשוב כראוי. וז"ש ונתת בכסף לשון תאוה כמו נכסוף נכספתה שיהי' לך עכ"פ חשק לתשובה. וצרת הכסף בידך עד אשר תזכה להבהירות. והלכת אל המקום אשר יבחר ה':
בהפטרה
כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו'. כי קבלנו מאדמו"ר זצ"ל כי כ"לי נוטריקון כה"ן ל"וי י"שראל כי אומה ישראל אינה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי דהינו שבראה בשלימות בבחי' כהנים ולוים וישראלים הרומזים על שלשה מדות אהבה ויראה והתפארו' וכלול בהם התולדות הניצוח והודי' והתדבקות ובזה הם ממליכים את ה'. לכן אפשר לומר פי' הפסוק הרומז ומבשר לנו כי לעתיד נהיה קדושים וטהורים ולא יעלה על לבנו מחשבת און ופסול ומדה רעה מז' מחשבות שברא זלע"ז. וז"ש כל כל"י יוצר עליך לא יצלח דהיינו כלי הרומז על שלשה מדות העליונות וכולל שלשה התחתונות לא יצלח עליך לפתותך מעבודת ה' וממילא וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי היינו מדת מלכות שהוא בת שבע הכלולה משבעים לשונות וזה וכל לשון דהיינו מדת מלכות שנבראת בחיצוניות עולמות תרשיעי. וכל זה יהיה לעתיד. וכל מה שיהיה לעתיד כבר זכו הצדיקים קצת בעוה"ז כמ"ש בס' תנא דבי אליהו ע"ש. דהיינו שהצדיקים ע"י עבודתם את השי"ת מזדככים ומתקדשים עד שאפי' עכשיו לא ישלוט בהם היצה"ר עם מדותיו. וזה שמסיים הפסוק זאת נחלת עבדי ה'. כי אין מצליח במלחמות היצה"ר זולת מי שנקרא עבד ה' דהיינו שעובד ה' שלא ע"מ לקבל פרס ושום ענין בעבודתו כי מי שעובד ע"מ לקבל איזה שכר הן מעניני עוה"ז הן עוה"ב נק' האדם עובד את עצמו. אבל מי שעובד ה' מחמת שהוא ה' האלהים בוראו ויוצרו ועושו ומחמת אהבתו ויראתו הוא הנק' עבד ה' עליו לא יצלח היצה"ר במדותיו המכונים בשם כלי. ואמר הכתוב הטעם לעבדי ה' וענינם איך עובדים שלא ע"מ לקבל פרס ע"י וצדקתם מאתי נאום ה' כלומר שהם מתגברים על יצרם והגם שהם עובדים ה' בתורה ובמע"ט וצדקות הם אומרים בלבם לא אנחנו עושים דבר כי אם כח אלהי בקרבנו וידו עשתה כל אלה וזהו וצדקתם שעושים המה אומרים מאתי נאום ה':
שם הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם וגו' ע"ש בילקוט שכתוב שם כי חוש השמע הוא עיקר בנין האדם ע"ש. והנה גם רז"ל הגדילו מעלתו באמרם על העדרו. חרשו נותן לו דמי כולו ע"ש ש"מ כי זה כל האדם. וביאור הענין כי ע"י האזנת קול הנשמע מתהוה ומצטייר הדבר הנשמע במוחין. ולכן נק' א"זן כענין שנק' יד הכלי בשם אזן כי כל הכלי ניטל ומטולטל ע"י היד כן האדם ע"י חוש השמע. ומצינו ע"י דרך דורשי רשומות רמז וראי' לדבר כי אז"ן מספרו יו"ד ה"י וא"ו ה"ה כנודע הרי יש בו כללות ד' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כי ע"ב ס"ג נכללים ביו"ד ה"י ומ"ה וב"ן נכללים בוא"ו ה"ה במילוי אוה הרי שהאז"ן כולל ד' מחנות המרכבה וקומה שלימה לכן אמרו חרשו נותן לו דמי כולו כי נעדר ממנו שורש כל הקומה ונחזור לעניננו כי ע"י השמע מצטייר הדבר הנשמע ומתעורר הרצון לעשות איזה דבר הנשמע ולכן הנביא בהוכיחם דבר ה' אמר הטו אזנכם ולכו אלי ותחי נפשיכם כי הרצון מכונה בשם נפש כמבואר במפרשי מקרא. ועוד כי נפש הוא מלשון המתנה ושביתה כמ"ש שבת וינפש וההמתנה מורה על הרצון שנכלל בכתר שדרשוהו מענין כתר לי זעיר כי ע"י המתנה והשתלשלות מכח בלי גבול בא לגבול. ועוד נוכל לומר טעם הגם שהכתר הוא בחי' גבוה מאוד והנפש ענינה בחי' נמוכה עכ"ז ידוע כי כל רצון וכתר של כל העולם הוא בחינ' מלכות שלמעלה ממנו. ונחזור לדבר בענין הנ"ל שאם אנחנו נוטים אזן לדבר ה' ומתעורר בנו הרצון לעובדו הוא רק בחי' מלכות נגד המעלות הראמות בשמים ממעל. ולכן כינה הנביא לרצון המתעורר בשם ותחי נפשכם. ומסיים שם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים פי' כיון שכינה הרצון המתעורר בשם נפש שהיא מדת מלכות הבטיח להם שיכרות עמהם ברית צי"ע ויקשר אותם ליחדם ואח"כ יותר יעלו מעלה מעלה לחסדי דוד הנאמנים המרמזין על בחי' שוקים דאינון נו"ה תרי פלגי גופא וקראם הנאמנים עפ"י מה שנקדים בשם הגאון החסיד קדוש ה' מהור"ר לוי יצחק במאמר הזוה"ק איהו אמת ואיהי אמונה דיליה כי אמת הוא הדבר שאין לנטות בו ימין ושמאל. כי זהב הוא זהב וכסף הוא כסף. אבל אמונה נק' הדבר שאפשר להכחישו ולומר לא הוא ואעפ"כ הוא מודה בדבר הוא מחמת אמונה שבקרבו. והנה איהו בנצח ואיהי בהוד כנודע לכן בנצח שאין שם אחיזה להכחיש נק' אמת אבל בהוד שהוא משכן המלכות ומתאחזים החיצונים. והנה מי שמסיר המסך המבדיל נק' המאמין כי אמר לנו אדומו"ר הגאון מהד"ב זצ"ל כי לכן נק' הוד מלשון מודים מכלל דפליגי כי במקום שאין פלוגתא לא שייך לשון הודאה רק במקום דפליגי אז מכונה בלשון הודאה כלומר אע"ג דפליגי יש מי שמודה בדבר וכן במלכות הבורא ב"ה דאיהי בהוד הגם שיש כופרים בארץ ומכחישים ואומרים לא הוא מ"מ איהי אמונה דיליה פי' כנסת ישראל מאמנת בדודה ואומרת אתה מלכי לעולם ואין זולתך עכ"ל ולכן נק' חסדי דוד הנאמנים לשון אמונה ונקראו לשון רבים הגם שעיקר אמונה היא בהוד כנ"ל מ"מ מסתמא איהו אמת משפיע בה הכח ועושה הרושם שתהיה מאמנת בו ואז כלול הנצח בהוד. ולכן נק' חסדי דוד הנאמנים בלשון רבים. וזה היתה הבטחת הנביא אם יטו אזנם לדבר ה' ויתעורר בהם הרצון הנק' מלכות כנ"ל אז יזכו לחזות בנועם ה' לעלות למעלה למעלה והבן: