וידבר ה׳ אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו. את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אני ה׳ אלהיכם. ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה׳. יש לשום לב ראשונה אומרו דבר ואמרת כי הדבור לשון קושי ואמירה לשון רכות ומה הכוונה בזה. ב׳ אומרו אני ה׳ אלהיכם מה הכונה בזה מי לא ידע שהוא אלהינו. ג׳ אומרו כמעשה ארץ מצרים היל״ל כמעשה יושבי ארץ מצרים וגו׳. כי המעשה ייוחס לאנשי הארץ לא לארץ. עוד אומרו אשר ישבתם בה לא תעשו. מיותר. היל״ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו. עוד אומרו וכמעשה ארץ כנען וגו׳. יראה כי השוה ארץ הטומאה לארץ הקדושה והיה ראוי לייחס ליושביה לא לארץ. עוד אומרו ובחוקותיהם לא תלכו. ואם יחזור על שניהם היל״ל כמעשה ארץ מצרים וכנען לא תעשו ובחוקותיהם וגו׳. עוד אומרו את משפטי תעש ואת חקותי תשמרו ללכת בהם מאי ללכת בהם. עוד למה במשפטים זכר עשייה ובחוקים שמירה. עוד מאי אומרו אני ה׳ אלהיכם. עוד כפל אומרו ושמרתם את חוקותי ואת משפטי. הרי כבר זכר זה. עוד למה הפך והקדים החקים וגו׳:
ואפשר לומר אחר שהאל ית׳ ברא העולם ונתן בשבע הצורות הטבעיות להיות נשמעות לצורות הגלגליות. ר״ל שכל מה שיתחייב ממבטי הכוכבים הוא אשר יהיה בזה העולם השפל. והענין שכל הדברים הנמצאים הם צל זה לזה. ולזה מה שיראה שיתחייב מן העליונים יחדשם בתחתונים על כל פנים. וזהו כונת הקדמונים בהורדת הרוחניות ר״ל שבאמצעות הצורות מן המחצבים שהיו עושים מתייחסים לכל כוכב וכוכב מזה יתחייב הורדת הרוחניות ההיא על כל פנים וזה הע״ג שהיו עושים הראשונים. ודע שהיה מתנאם גם כן שישמרו יחס צומח העיר. ר״ל שהכוכב והמזל שהיה צומח ושליט בהוסדה הוא השליט עליה במשפטיה. ובזה יובן מאמר הנביא באומרו כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. ר״ל שכל מדינה ומדינה יש לה צומח מתחלף מחברתה. ולזה הצורות הנעשות לחול כח הצומח צריך שיהיו מתחלפות גם כן. ודע שהאומה הישראלית שהם חלק אלוה ממעל כאומרו כי חלק ה׳ עמו וגו׳. הם תחת ההשגחה האלהית לא תחת המזל כלל. ולזה אין צריך לעשות כמעשה הארץ להורדת הרוחניות. כמו שאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגו׳. שזה הענין הוא מחוייב אצל הגוים שכאשר יכבשו ארץ מה ישאלו מהו צומח העיר ומשפטו כדי שיצלחו בה. אמנם האומה הישראלית היא למעלה מן הטבע לפי שהם חלק אלוה ית׳ ממעל שהוא ברא הטבע ויוכל לשנותו כרצונו. ודע שגם האדם צריך שיהיה נשמע להוראת ארץ מולדתו אשר בה גדל ונולד כי הוא תחת ממשלת אותו הכוכב השליט על אותה העיר. ולזה בא האל ית׳ להזהיר האומה הישראלית אחר שהם תחת ממשלתו ית׳ ולא תחת שר אחר. ולזה לא יצטרכו שיעשו כי אם חוקיו ומשפטיו לא חוקי עיר מולדתם שהיא ארץ מצרים ולא גם כן חוקי ארץ כנען שהם נכנסים שמה לשבת בה כנזכר. לזה אמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. והענין שזה הדבר הוא קל מצד וקשה מצד. וזה שכאשר יהיה איש ישראלי קדוש נדבק באלהות ובעשיית המצות על נכון ודאי לא ישלוט בו הוראת המערכה כלל כמו אברהם וכיוצא בו שנאמר לו הבט נא השמימה וגו׳. אמנם בהיות האיש הישראלי שלא על קו היושר. עם היות שיעשה המצות שלא לשמם הנה ישלוט עליהם כח המערכה קצת. וזהו אומרו כי חלק ה׳ עמו. ר״ל כאשר יהיו ישראל עמו ית׳. ר״ל דבקים בו ושומרי מצותיו אז יקראו חלקו ית׳. אמנם כאשר יהיו שלא על קו היושר אז אינם חלקו. ואינו כדאי להם. אמנם דביקותו בהם הם כמו נחלה שתפול ביד היורש מצד נחלת אבותיו. עם היות שאינו ראוי לזאת המתנה והירושה. וז״א יעקב כאשר הם אנשי עוקבא אז הם חבל נחלתו כנזכר. וז״א דבר אל בני ישראל ואמרת. שפעם יקל עליהם הדבר הזה ופעם יקשה. וז״א ואמרת אליהם אני ה׳ אלהיכם ר״ל אני הוא חלקכם ואתם חלקי. ולזה אין צריך לעשות כחוקות הגוים שהם משועבדים תחת המזל. ר״ל צומח המדינה וצומח המולד כדי שיצלחו. וז״א כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה. ר״ל אחר שנולדתם בה מחוייב כפי הטבע שיהיה אותו המזל שולט עליכם. וגם כן כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. לפי שאינכם צריכים לזה אחר שאני ה׳ אלהיכם כנזכר. ומה נחמד אומרו כמעשה ארץ כנען וגו׳ ולא אמר כמעשה אנשי ארץ כנען. לפי שהמעשה הנעשה והעבודה היו נעשים כפי צומח האדמה לא כפי צומח אנשי הארץ. ואומרו בארץ כנען ובחוקותיהם וגו׳. ירצה לפי שארץ מצרים היא עיר גדולה וכל הכפרים הנלוים עמה כולם יש להם עבודה אחת וצומח אחד כי כולה בקעה א׳. אמנם יושבי ארץ כנען היא ערים רבים מתחלפים והיא ארץ הרים ובקעות. ובכל עיר ועיר יש צומח. ויש חק מתחלף מחברתה ולז״א ובחוקותיהם וגו׳. וכמו שצריך כל איש משאר אומות כדי שיקבל עליו כח הכוכב ההוא הנעבד צריך שיעשה מעשה מהיצירה מה באמצעותה יוכל לקבל כח הכוכב ההוא. כך האיש הישראלי כדי שיקבל שפע האל ית׳ צריך שיעשה מצותיו וחוקותיו שבזה יוכנו לקבל השפע ההוא. וז״א את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה׳ אלהיכם. ואחר שאני אלהיכם לכך מחוייב עליכם שתעשו מעשה כדי שיחול השפע עליכם. ואומרו ושמרתם את חקותי וגו׳. טעם הכפל ירצה לפי שבתחלת הכנס האדם לקבל עול מלכות שמים תחלה יקל עליו עשיית המשפטים ששכל האדם יחייבם יותר מן עשיית החוקים שלא יחייבם השכל. ולזה יתרשל בהם ויכבד עליו עשייתם מה שאין כן אחר ההרגל בעבודת בוראו. שאז יקבל עליו לעשות החוקים יותר וקודם המשפטים שמאהבת בוראו ודביקותו בו ירוץ אחר החוקים יותר מן המשפטים שיחייבם השכל. ולזה אמר בתחלה את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו וגו׳. אמנם אחר כך ר״ל אחר ההרגל אמר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי. ר״ל כי יקל עליהם החוקים יותר כנזכר. ואומרו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ירצה לפי שתועלת הנמשך לדעתם מן עבודת כוכבים שעובדים הגוים הוא דבר גופני לבד כמו שאמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו׳. אבל לא דבר רוחני כי אי אפשר שיושפע מן הכוכב הגשמי שפע רוחני ר״ל על הנפש כי אם על הגוף הגשמי. מה שאין כן במעשה המצות שישפיעו וישלימו גם על הנפש לעולם הבא. וז״א אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגו׳. או יאמר ושמרתם את חוקותי וגו׳. ירצה שידוע הוא שכפי מעשה המצות שיעשה האדם כך כביכול יוסיף כח למעלה. כמו שאמר הכתוב תנו עוז לאלהים וגו׳. וז״א ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם. וכשיעשה אותם האדם כביכול חי ויתחזק ויתוסף בהם כח של מעלה מדת אני שאין לה אור מעצמה ולא יושפע לה מלמעלה כי אם בהתעוררות התחתונים. וז״א וחי בהם אני ה׳. על דרך אמרת לה׳ אדני אתה טובתי בל עליך כאשר יתבאר במקומו בס״ד. או ירצה באופן ב׳ כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו׳. הענין שארץ מצרים וארץ כנען הם המבורכים מכל הארצות בכל מיני הטובה והתענוג הגשמי. כמו שאמר הכתוב כגן ה׳ כארץ מצרים. וכאומר וחברון שבע שנים נבנתה וגו׳. כמו שדרשו רז״ל (סוטה ל״ד). והנה ישראל בארץ מצרים כבר הורגלו על זה כמו שאמרו בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע. ירצה כי כל אהבתם וחשקם בארץ מצרים היו מפני שהיו אוכלים לשובע בטנם. וזהו גם כן הסבה שהיו הכנענים שמחים ואוהבים ארץ ישראל מפני שהיתה ארץ זבת הלב ודבש לא מצד קדושתה אלא מצד ברכתה שהיו מתענגים בטובתה. ולזה הזהירם כמעשה ארץ מצרים וגו׳. וכמעשה ארץ כנען וגו׳ לא תעשו. ולזה אמר כמעשה ארץ ולא אמר כמעשה יושבי ארץ מצרים וגו׳. לפי שזה המעשה שאליה ירמוז כנזכר. ר״ל ההליכה אחר המותרות תיוחס אל הארץ בעלת הטובה לא אל יושביה כי סבת הליכתם אחר המותרות היא הארץ בעלת המותרות והטובה לא הם שאם לא מצאו רוב טובה לא היו אוכלים לרוב. ולזה יחוס המעשה אל הארץ כנזכר. ואמר שהמעשה שיעשה האיש הישראלי בתמידות וריבוי ולא ישבע ממנו הוא מעשה המצות. וז״א את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם וגו׳. ואומרו ללכת בהם ר״ל בתמידות וריבוי לא כמו הדברים החומרים שראוי לקחת מהם המוכרח לבד. שהדברים המושכלים ראוי לאדם להרבות מהם ככל יכולתו. לפי שהם חיינו ואורך ימינו. וז״א אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה׳. כי האל ית׳ אמר זה וראוי להאמינו כי השלימות האנושי תלוי במצות התורה ובחוקותיה לא זולת ואם אין להם טעם:
וידבר ה׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו׳. י״ל מה נאמר למשה בדיבור זה ואף בת״כ הקשו זה ואמרו היה ר׳ אליעזר בן עזריה מושלו משל למה״ד לחולה שנכנס וגו׳. זה זרזו יותר מן הראשון. ולדעתי ירצה לומר מאמר שמתו שני בני אהרן דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת וגו׳ וכן פי׳ הרמב״ן. עוד שם משום ר׳ ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שתי דברות זה בצד זה א׳ פתוח וא׳ סתום. ילמד פתוח על הסתום מה פתוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש. אף סתום ילמד דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש. ואיזה זה דיבור של יין ושכר. שנאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה׳. וידבר ה׳ אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת ע״כ. ולפי זה דבור של יין ושכר אעפ״י שלא נזכר בו משה הוא דבק עם מה שלמעלה ואחיכם כל בית ישראל שהוא דברי משה שאמר להם ואחיכם וגו׳. עוד אמר להם שדבר ה׳ אל אהרן יין ושכר וגו׳. ומה שדרשו וידום אהרן שקבל שכר על שתיקתו ונתייחד לו הדיבור דלא כר׳ ישמעאל. עוד יש לפרש שהדיבור האמור כאן הוא ענין דברי פיוסין למשה על מיתת בני אהרן שהיו תלמידיו כמו בניו. כמו שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה וגו׳. וכעין שדרשו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה שאומרו שהוא לשון פיוס כמו דברו על לב ירושלים וגו׳. עיין בילקוט. וכאילו הוא אומר הכתוב וידבר ה׳ אל משה דברי פיוסין ונחמות. אחרי מות שני בני אהרן שהם חשובין כבניו. ויש לו צער גדול מהם שגרם העון עד שנתקרבו לפני ה׳ וימותו. וחזר עוד וצוה למשה ואמר לו ג״כ שידבר על לב אהרן דברי פיוסין. וזהו דבר אל אהרן אחיך וזהו טעם אחיך. ויורה על זה הפי׳ וי״ו ואל יבוא מדלא כתיב אל יבוא יראה שהם שני ענינים. דבר אל אהרן אחיך כנזכר. ועוד צוהו לבל יבוא וגו׳. ונראה שזה כוונת רז״ל במה שדרשו במדרש רבה (פ׳ כ׳) על זה מקרה אחד לצדיק ולרשע. לצדיק אלו בניו של אהרן דכתיב בהו בשלום ובמישור וגו׳. ולרשע זו עדת קרח וגו׳. לפי מדרש זה כאילו הוא אומר הכתוב וידבר ה׳ אל משה דברי תנחומים שלא יתמה על החפץ לומר מה טעם מתו אלו בקרבתם וגו׳ שלא במחלוקת ונענשו כמו שנענשו אותם שנכנסו להקריב במחלוקת. ואעפ״י שעדיין לא היו עדת קרח. מ״מ יתמה ויפלא על מיתתם. וע״ד זה הולך ג״כ מה שדרשו (שם). ד״א אחרי מות ר׳ לוי פתח. אמרתי להוללים אל תהולו וגו׳. אלישבע בת עמינדב ראתה ה׳ כתרים ביום א׳ וגו׳. וכאילו אמר הכתוב וידבר ה׳ דברי תנחומין למשה. ואמר לו שאין שמחה שלמה בעולם הזה. עוד (שם) דרשו על דרך זה ג״כ. אף לזאת יחרד לבי בקרבי וגו׳. לא יהיו בניו של אהרן דומין למטהו וגו׳. עוד דרשו (שם) עד״ז. גם ענוש לצדיק לא טוב הכל הולך על הדרך שפי׳ ותקנו ג״כ בזה המדרש. טעם כפל המיתה שני פעמים. וכאילו נ״ל אחרי מות שני בני אהרן כלומר שמצדו אין ראוי שימותו שלא יגיעהו צער גם ענוש לצדיק לא טוב. אבל כדי להכות נדיבים על יושר. וזהו בקרבתם לפני ה׳ וימותו ראוי הוא שימותו בסבת קרבתם לפני ה׳ שלא ינהגו יותר ואם נתבונן נמצא שהעון שהיה בידי בני אהרון הוא עוד אחד ובשבילו נענשו. והוא עון הגאוה כשרז״ל (שם) בחוריו אכלה אש משום דבתולותיו לא הוללו. וכן אמרו כשהיו משה ואהרן מהלכין ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם היו אומרים מתי ימותו זקנים הללו וגו׳. ומשם נמשך להם עד שהגישו דעתם להקריב קטורת זרה. ומשם נמשך להם שלא נטלו עצה מאביהם. ולא זה מזה דכתיב איש מחתתו. והורו הלכה בפני משה רבן. ולא נשאו נשים ולא הולידו בנים דכתיב ובנים לא היו להם. וזנו עיניהם מן השכינה דכתיב ויחזו את האלהים. וזהו שרמזו רז״ל (שם) ג״כ שתויי יין נכנסו. ושלא רחצו ידים ורגלים. ומחוסרי בגדים. שקשה הוא לומר שממש היו שתויי יין ולא רחצו ידים ורגלים ומחוסרי בגדים. ויורה על זה מ״ש מחוסרי מעיל ואדרבה אלו לבשו מעיל היו חייבים משום מיותרי בגדים שהמעיל הוא מבגדי כ״ג. והם לא היו כהנים גדולים. אלא בודאי לרמוז לזה הענין נתכוונו שמי ששותה יין הוא מתגאה בעצמו לעשות דברים שאינם הגונים. וג״כ לא רחצו ידים ורגלים שהכוונה ברחיצת ידים ורגלים לכהן. לנקות ידיו ורגליו מבחוץ. ולנקותם ג״כ מבפנים ולהתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. והגאוה שורש כל הכיעורים כולם. וג״כ מחוסרי בגדים. לרמוז על חסרון המדות והמעיל מלביש שצורתו מורה על כל הלובשו שיהיה באימה וביראה ובענוה לפני קונו. ועוד שכתוב בו ונשמע קולו שזה מורה שצריך להיות לו שם טוב במדות טובות. שהולך ונשמע קולו למרחוק. והגאוה שורש כל מדות מגונות. ולזה רמז בכאן זה החטא ואמר בקרבתם לפני ה׳ ולא אמר בהקריבם אלא בקרבתם לומר שנתקרבו ליכנס לפנים ממחיצתם. ולזה נענשו. ומ״ש וימותו שני פעמים לומר שבקרבתם נגזרה עליהם מיתה מצד זה ועתה הוא שמתו. ופי׳ הכתוב אחרי מות שני בני אהרן שמתו ממש. וזה בסבת קרבתם לפני ה׳. ונגזרה עליהם מיתה באותה שעה אלא שלא מתו עד עתה. ולזה צוה אהרן על זה הענין שלא יכנוס לפנים ממחיצתו. והוא אומרו ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון כי בענן וגו׳. האריך כל זה לומר כי בניו לא מתו אלא מזאת הסבה והוא בקרבתם ולזה יזהר ממנה. ודרשו רז״ל במדרש רבה (שמ״ר פ׳ ל׳) על כל דבר פשע על שור על חמור וגו׳. על שור דכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור. על חמור אלו ערב רב. אשר בשר חמורים בשרם. על שה אלו ישראל וגו׳. על שלמה אלו ישראל. על כל אבדה אלו ישראל וגו׳. ישלם שנים לרעהו אלו נדב ואביהוא. יש להקשות מה טעם הרמז בישראל ג׳ פעמים שה ושלמה ואבדה. ואפשר לומר שנתכוין למ״ש שג׳ דינין נדונו יש במיתה ויש במגפה ויש בהדרוקן. עדים והתראה במיתה. עדים בלא התראה במגפה. לא עדים ולא התראה השקה אותן כסוטות ומתו בהדרוקן. וכנגד אלו הג׳ כתות אמר שה וגו׳. שה רמז לשה פזורה וגו׳ שהדיחו אותם ערב רב והיו עליהם עדים והתראה. שלמה רמז לאחרים. שהיו גדולים ונכבדים ולא קבלו התראה. ומ״ש ישלם שנים לרעהו שמתו בעון אהרן וכמו שאמרו ובאהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו. ואין השמד אלא כילוי בנים. ותפלתו של משה עשתה מחצה. וי״ל והרי גדולים היו נדב ואביהוא באותה שעה ולא ימותו בנים בעון אבותם. וי״ל שבעונם מתו אלא שאלמלא עון העגל היתה זכותו של אהרן מגינה עליהם. (הרס״ו זללה״ה):
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו׳. עיין בת״כ. את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם וגו׳ ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה׳. נראין אלו הפסקים כפולים בלי ספק. וכבר אמרו ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים. אמנם עדיין קשה כי יכול לכלול כולם ביחד ולומר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי ועשיתם אותם. ואפשר שבא לרמוז לשמירות ועשיית חלוקים כפי העושים. כי עשיית יחידי סגולה ושמירתם אינה כעשיית שאר המון העם ושמירתם. כי הכל מניחין תפילין ואין הנחתם שוה כי בעמי הארץ הם כעול לשור. ואינו כן ביחידי סגולה כנזכר בתיקונים. וכן הדין בכל המצות. וכן שמירתם בדקדוקים אינה שוה. כי יחידי סגולה מדקדקים אפילו כחוט השערה. והנה הפסוק האחד את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם הוא מדבר בשאר המון העם. ובכללות הכל שכולם שוין בעשייה גופנית ובשמירה כוללת שהיא ההליכה בדרכי השם ובמצותיו. אמנם הפסוק הב׳ הזכיר שמירה גם במצות לומר שצריכין דקדוק גדול בעשייתם נאמר בהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. האדם הידוע שהוא מיוחד מכלל העם. וחי בהם החיים הגמורים באותו עולם. ובזה העולם. שהם החיים שאין למעלה מהם. כי אין החיים שוין כנודע. (הרס״ו זללה״ה):
אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם והטמא הארץ ואפקוד עונה עליה והקיא הארץ את יושביה. יש לדקדק מהו ואפקוד עונה עליה והקיא. כי עדיין יש להם עוד ארבעים שנה. ופירש הרמב״ן ז״ל זהו על דרך סר צלם מעליהם וכאילו הקיאה אותם. ויש ליישב הדבר יותר על דרך שאמרו בת״כ על פסוק כמעשה ארץ מצרים וגו׳ וכמעשה ארץ כנען וגו׳. ר׳ יוסי הגלילי אומר אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען. ומעשה ארץ כנען כמעשה ארץ מצרים. מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם ארבעים ושבע שנים שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. אלא בשביל שכר שכבדו את אברהם אבינו שאמרו לו שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו. זכו לישב בארצם שבע וארבעים שנה. נמצא לפי זה כבר נתמלאת סאתם קודם של מצרים וראוי היה שתקיא אותם הארץ ותחרב הארץ מהם קודם חורבן מצרים. אלא שעמדה להם זכות שכבדו אברהם אבינו. ולפי זה יתיישב יותר ואפקוד עונה עליה כלומר רמז זמן הוא זה שפקדתי עונה עליה ונתמלאת סאתם קודם של מצרים וכבר נגזר עליהם שתקיא אותם הארץ:
ושמרתם אתם את חוקותי ואת משפטי ולא תעשו ככל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. יש לדקדק מאחר שכבר כתב ותטמא הארץ והקיא הארץ וגו׳. מהו מוסיף עוד לכתוב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו׳ ותטמא הארץ. כבר כתב כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם וגו׳ ותטמא הארץ וגו׳. ועוד מהו בטמאכם אותה. די לו לכתוב ולא הקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי. ואנו יודעים שהוא בשביל שטמאו הארץ:
ויש לפרש שכוונת הפסוקים לומר שלא תחשבו שאם תטמאו הארץ אני נותן לכם ארכה ומאריך לכם עד שתעשו כולם כמו שעשיתי לגוים אשר לפניכם שישבו בארצם זמן ארוך הרבה דהיינו משנבנית מצרים וחברון וכל שאר הערים של כנען עד עתה שהוא זמן הרבה ודאי זה לא יעלה על לבבכם. אלא צריכין אתם שתשמרו את חוקותי ואת משפטי ולא תעשו אפילו אחת מכל התועבות. ואפילו הגרים שבתוככם צריכין שישמרו גם כן כל חוקותי. ואמר הטעם שאע״פ שהגוים שלפניכם לא הקיאה אותם הארץ עד שעשו כל התועבות האלה עולם ועוד הארכתי להם זמן מרובה. מכל מקום אין ההתחלה דומה לסוף כי הם התחילו לטמא את הארץ. ולא נטמאה הארץ מכל וכל שנתחייבו עד שעשו כל התועבות האלה וגם בזמן הרבה. אבל מאחר שכבר נטמאה הארץ בגוים שטמאוה אע״פ שהקיאה אותם עדיין רושם הטומאה בתוכה ולא נטהרה מכל וכל. ומעט שתוסיפו אתם תטמא יותר ממה שהיתה ותקיא אותם מיד. וזהו טעם כי את כל התועבות האל וגו׳. וזהו בטמאכם אותה. כלומר בעת שתטמאו בהתחלה ראשונה אפילו בזמן מועט תקיא אתכם. ואפילו באחת מהם שתטמאו אותה תקיא אתכם. וזהו גם כן טעם ושמרתם אתם שאתם צריכין שתשמרו יותר מהם. ולא ראייה מהם וזהו ושמרתם את משמרתי. על דרך מדרש רז״ל (יבמות כ״א) עשו משמרת למשמרת וזה רמז לשניות לעריות. וזהו גם כן ולא תעשו מחוקות התועבות וגו׳. ולא כתב ולא תעשו מהתועבות אלא מחוקות התועבות. אפילו הדומה לתועבות לא תעשו. ובת״כ דרשו ושמרתם אתם. אתם נאים שומרים שאתם פתחתם תחלה. כלומר שגדרו עצמן במצרים מן העריות שאחת היתה ופרסמה הכחוב. (הרס״ו זללה״ה):
ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו׳. במדרש (בראשית רבה פרשה ס״ה) ונשא השעיר עליו זה עשו. שנאמר הן עשו אחי איש שעיר. את כל עונותם עונות תם. שנאמר ויעקב איש תם. יש להתבונן מה טעם נושא עשו עונות יעקב כי נראה הדבר ח״ו שלא כדין כי כל אחד עונו ישא. אמנם זהו מסודות התורה מתבאר מתוך דברי הזוהר. דע כי העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. כי מאותה העבירה נברא משחית לחבל והוא כמו מלאך מקטרג על האדם. וכשהקב״ה רוצה לכפר עונותיהם של ישראל. כל אותם המקטריגים שנבראו מן העבירות שעשו הוא משליכם במקום הראוי להם להתדבק שלא יצאו עוד משם. ואותו המקום נקרא מצולות ים כמו שנאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם. והם הקליפות שהם מן הסיגים הגרועים. ושם מצא מין את מינו ונדבק בו כנזכר בזוהר פ׳ אמור דף ק״א ע״ב ר״ש אמר כל אינון דאתו מסטרא תקיפא וכו׳. על דרך מאי חטאה גרעונא וכו׳. עד דאיקרי מזוהם מנוול עכ״ל. ולכן כל העונות של ישראל אינו משליכם אלא שם שהוא מקום שלא יזכרו ולא יפקדו לעולם שהם אותם המצולות. והנה מאהבת ה׳ את ישראל נותן להם עצה שיעשו כדי שיושלכו אותם העונות שם ויחולו על עמו של סמאל והדבר ההוא כדין וכהלכה ואין בו עול ח״ו כלל והוא שצוה את ישראל לתת לו לסמאל דורון לסמות עיניו שלא יקטרג וצוה אותם שיתודו עליו כל עונות בני ישראל. כמו שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו׳. שהרי עתה ידע סמאל בעונותיהם של ישראל ולא ימצא פתחון פה אח״כ לומר שלא ידע וכיון שמקבל הדורון השוחד יעור עיניו. אעפ״י שרואה כל אלו העונות מכסה עליהם. ואדרבה משבח אותם ואומר אין בעולם כמו ישראל. ואז הקב״ה כועס עליו ואומר לו רשע א״כ מה הם אלו העונות א״כ משקר הוא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני טול מה שבחרת כיון שאתה רוצה בכך. ואז ונשא השעיר עליו את כל עונות הם על כרחו ישא כל אותם העונות. וכן נעשה לו בכל שנה כי הוא כסיל. ועליו נאמר מלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד לשנה הבאה. וז״ש בזוהר שם א״ר יוסי וי לון לעמא דעשו בשעתא דהאי שעיר משדרי לההוא דלטרא ממנא דעלייהו דבגיני אתי לשבחא לון לישראל. וקב״ה אהדר כל אינון חובין לרישא דעמיה בגין דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני עכ״ל. וז״ש הנביא אהבתי אתכם אמר ה׳ ואמרתם במה אהבתנו הלא אח וגו׳ ואוהב את יעקב וגו׳. כי יש לדקדק כי היא האהבה שאמר ואוהב את יעקב וגו׳. מן הדין הוא לאהוב את יעקב שהוא צדיק ולשנוא לעשו הרשע. אמנם בזה יובן שהאהבה היא אע״פ שגם ישראל הם עושין מעשי עשו. וזהו הלא אח עשו ליעקב שעושה מעשיו והוא כמוהו. ואעפ״כ נתתי עצה לאהוב את יעקב ולשנוא לעשו. ואשים בפתקא דילי את הריו שממה כאילו כבר נעשה הדבר כנזכר בזוהר. וזהו דקדוק נאם ה׳ הוא שהוא יודע תעלומות הוא יודע שאח עשו ליעקב ומעשיו כמעשיו: