ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. ק׳ אם הם ראוים להשרות שכינתו ביניהם מהיכא תיסק אדעתין שיגעל בהם. וכפי מה שדרשו בזוהר שזה מדבר בזמן הגלות שהשכינה היא ממושכנת ביניהם יתיישב שאף על פי שהם בגלות לא תגעל נפשי אותם. גם אפשר עוד מרז״ל כי בשעת פטירתו של אדם אין הנשמה יוצאת מן הגוף אלא עד שראה השכינה ואז מרוב חשקה לידבק בשכינה היא יוצאה ומנחת הגוף ונדבקת בשכינה אם הוא צדיק ואם אינו צדיק השכינה מהעלמת ומוליכין אותה למקום הראוי לה. וז״ש ונתתי משכני בתוככם ולא תפחד אחר שהשכינה נגלית בתוככם שמא ח״ו תצא נפשכם מגופיכם מרוב חשקה לידבק בשכינה ח״ו אלא השאר הנפש בכם ולא תגעל אתכם לרוב חשקה לידבק בי:
ואם לא תשמעו לי וגו׳. יש להתבונן מה טעם חלק התוכחות הללו לשתי פרשיות חלק א׳ עד ואם בזאת לא תשמעו לי ומשם פרשה אחרת עד הסוף. ג״כ מה טעם כל אלו הענינים שאומר ואם עד אלה לא תשמעו לי. ואם תלכו עמי קרי וגו׳ ואם באלה לא תוסרו לי וגו׳. ויש לפרש שבכאן רמז להם רמז על חרבן שני מקדשים. בפרשה הראשונה רמז. מה שאירע להם במקדש ראשון ובפרשה השניה רמז למה שאירע להם במקדש שני ולכן במקדש ראשון בפ׳ ראשונה דאז מה שאירע להם במקדש ראשון ושברתי את גאון עוזכם שהוא רמז לבית המקדש כמו שדרשו בת״כ ובמקדש שני אמר בפרשה שניה והשמותי את מקדשיכם וגו׳ ואמר מקדשיכם לשון רבים שבחרבן בית שני נתעורר להם צער חרבן בית ראשון וכאילו נחרבו שניהם ובגלות בית ראשון חלקו לד׳ חלקים כנגד ד׳ גליות שגלו. א׳ בני גד ובני ראובן שגלו תחלה. והב׳ זבולון ונפתלי כמו שנאמר כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי. ואח״כ שאר עשרת השבטים. ואח״כ יהודה ובנימן. ואם נפשך לומר שזבולון ונפתלי אם שאר עשרת השבטים הם גלות א׳ ונמנה גלות יהויקים וגלות צדקיהו בשתי גליות ולזה אמר בסוף והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואמרו רז״ל ויש נקם שאינו בברית וזה רמז לסימוי עיניו של צדקיהו הרי נרמז בכאן בסוף גלות צדקיהו. ובאותם הד׳ חלקים שאמר בהם ואם עד אלה לא תשמעו לי. ואם הלכו עמי קרי וגו׳ ואם באלה לא תוסרו לי וגו׳ רמז בהם ד׳ גליות שהזכרנו ולכן אמר בהם ויספתי ליסרה וגו׳ והגלות האחרון של בית שני ואתכם אזרה בגוים שהוא גלות גדול שפזרם בכל העולם מה שלא היה בגלות ראשון. (הרס״ו זללה״ה):
ואו׳ ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך וגו׳. שידוע שאע״פ שיושפע השפע מלמעלה כמה וכמה מקטריגין יש המקטרגין. ואין מניחין אותו לירד אלא אם יש זכות גדול וז״ש והשיגוך (הרס״ו זללה״ה). ובענין הברכות ברוך אתה בעיר וגו׳ עד יקימך וגו׳ הוא כולל בני חיי ומזוני:
ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו׳ והשיג לכם דיש וגו׳. י״ל למה לא אמר ונתנה ארצכם יבולה כמו שאמר ונתתי גשמיכם. ועוד שכפי מה שפי׳ רש״י ז״ל בקללות על פ׳ ונתנה הארץ את יבולה מה שמובילים לה בעת הזריעה לבד א״כ בכאן אינה ברכה. וי״ל שהכוונה בכאן לומר שברצות השם דרכם יתן הגשמים שלהם בעתם שיהיו גשמי ברכה אע״פ שתחייב המערכה שיהיו הגשמים מועטים הנה האל ית׳ יתנם בעת הראוי להם ולזה בחוצה לארץ בארץ העמים יהיה חסרון לחם כי לא תתן הארץ רק יבולה מה שמובילים לה בעת הזרע אבל בארצכם יהיו גשמי ברכה עד והשיג לכם דיש וגו׳: