את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה ועתה ירא פרעה וגו׳. י״ל שהיל״ל את אשר האלהים יעשה כי עדיין לא עשה אותו. כי הרעב והשבע עדיין לא בא. גם ראוי לידע כי הלא הליועץ למלך נתנוהו. ואמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וגו׳. והיה די לו שישיב מה ששאלו ממנו לפתור החלום. אבל לתת עצה מי שאל ממנו. אך הענין כמשז״ל (ברכות נ״ה) ג׳ דברים אין הקב״ה מניח לאחרים שיכריזו אותם. אלא הקב״ה בעצמו הוא מכריז עליהם והם הרעב והשובע ופרנס טוב על הצבור. הרעב שנא׳ כי קרא ה׳ לרעב וגו׳. וז״ש את אשר האלהים עושה. פי׳ הדברים אשר האל ית׳ עושה בכבודו ובעצמו תמיד ומכריז עליהם. זהו מה שהגיד לפרעה וז״ש עושה ולא יעשה כי תמיד הש״י עושה דבר זה להכריז הוא בעצמו על הרעב והשבע. וענין הרעב והשבע הוא אשר הגיד לפרעה וז״ש ועתה ירא פרעה איש נבון וגו׳. פי׳ כיון ששני דברים נתקיימו עתה ג״כ תקיים גם את השלישית שהוא פרנס טוב. כיון שהרעב והשבע הכריז השי״ת עליהם. א״כ עשה אתה באופן שיתקיים הג׳. והוא שתמנה פרנס טוב על הצבור. וזהו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. משם הרי״א זלל״ה:
ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך וגו׳. ירצה לדעתי לפי שכוונת פרעה להמליך את יוסף הן מצד שהיה יודע כל הלשונות כדרז״ל (סוטה ל״ו). הן מצד חכמתו כאומרו אין נבון וחכם כמוך. והנה להיות שהיה בנמוסי מצרים שא״א לעבד למלוך עליהם כדרז״ל (ב״ר פ׳ פ״ט). לזה לחכמת פרעה אמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה. כלומר כי שם כל המלכים כשהיו מלכים על מצרים היו קוראים אותם פרעה כדרז״ל לז״א ששם פרעה המורה על המלוכה ייוחס אלי לא אליך שאתה עבד כנז״ל כי לא יניחוך המצרים למלוך כנז׳ אמנם אני מיעד לך כי המלכות והממשלה בעצם לא יהיה רק אליך. וזהו ומבלעדיך וגו׳. ובזה הענין אעשה רצוני להמליכך בלא פחד מצרים וגו׳:
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא וגו׳. דרז״ל (שם פ׳ צ׳) נכנסו חולניות שלא היה כמנהג שני הרעב שמתחיל הרעב מעט מעט. אבל כאשר נכנסו אותן שני השבע מיד הרקיבה התבואה והקמח שהיה מצוי אצלם כמ״ש במדרש (שם) עד שהם יושבים על השלחן בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו. אמרו לו כך אמר יוסף והיה האוכל לפקדון וגו׳. וזהו אשר אמר יוסף ואפשר שזהו מה שרמז הכתוב באומרו ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם. ותרעב כל ארץ מצרים. פעם אומר ובכל ארץ מצרים היה לחם. ופעם אומר ותרעב. ועוד מהו היה לחם היל״ל היה אוכל. ועוד מהו היה היל״ל יש אוכל כמו כי יש שבר. אבל מתחלה התחיל הרעב בשאר הארצות. ובכל ארץ מצרים עדיין יש לחם ממה שכבר היה להם. שלפי שהיה שבע גדול בארץ מצרים אין לך עני שבהן שלא נשאר לו בסוף שני השבע מריבוי הברכה לחם וקמח הרבה מה שאוכל כמה חדשים. משא״כ בשאר ארצות שלא היה להם שבע גדול. כמו שנאמר ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים. שבארץ מצרים לבד היה שבע גדול. לא בשאר ארצות אבל מיד ותרעב כל ארץ מצרים שהרקיב כל מה שנמצא בידם מהקמח והלחם והרעיבו. וזהו לשון ותרעב. ולא אמר ויהי רעב בארץ מצרים. ויצעק העם אל פרעה ללחם. מ״ש ויצעק ולא אמר ויבקש העם מאת פרעה לחם אפשר שרמז. שדרז״ל (שם פ׳ צ״א) מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה. וברכה לראש משביר זה יוסף. ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו דרז״ל (שם) שאמר להם שיהיו מלין את עצמן וזהו לשון עשייה:
והרעב היה על פני כל הארץ. דרז״ל (שם) שלא התחיל הרעב אלא מן העשירים שהם פני הארץ. ואעפ״י שכבר נאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם וגו׳. כיון שכתיב והרעב היה על כל פני הארץ ולא כתיב ויהי רעב על כל פני וגו׳ מהו היה שכבר היה קודם ותרעב כל ארץ מצרים. ויפתח יוסף את כל אשר בהם דרז״ל (שם פ׳ צ׳) המאושרים שבהם כלומר שבחר למצרים האוצרות שבהם התבואה הטובה והמשובחת והקדים עניי עירו לתת להם תבואה טובה. ואח״כ עניי עיר אחרת כמשפט. ויחזק הרעב בארץ מצרים וגו׳. מה שהוסיף פעם אחרת ויחזק הרעב בארץ מצרים. אפשר שנתכוין על שאר מצרים כי בתחלה אמר והרעב כבר היה על כל פני הארץ שהם העשירים ועשה להם יוסף כבוד ופתח האוצרות הטונים ומכר להם ואח״כ חזק הרעב בשאר הארץ ומכר להם. מהרס״ו זללה״ה: