נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך וגו׳. ככל אשר שאלת וגו׳. יש לעיין מהו נביא יקים לך ככל אשר שאלת בחורב. שלא מצינו ששאלו נביאים בחורב. ועוד מהו ככל היל״ל כאשר שאלת. ועוד מהו היטיבו כל אשר דברו ובכאן אשר דברו. ויש לפרש שישראל שאלו שלא ישמעו הם קול ה׳ שלא ימותו. אמנם קבלו עליהם משה לנביא. וכיון שקבלו עליהם נבואתו של משה מסתמא קבלו עליהם נבואתן של שאר נביאים שהם מוחזקים נביאי אמת. ולזה אמר ככל אשר שאלת. ולא אמר כאשר שאלת שאלו אמר כאשר שאלת משמע שפירשו שאלתן בפירוש ואמרו שקבלו שאר נביאים. אבל משמע ככל אשר שאלת. כלומר כמו כלל הדברים אשר שאלת שמכלל דבריהם יובן שנתרצו בנבואת שאר נביאים ושאלו אותה כמו שפירשנו. ועוד י״ל דמדכתב לא אוסיף עוד משמע לעולם. וזה א״א אם לא ע״י נביאים. וכי לאחר שימות משה לא יצום ה׳ בשום ענין. ואפשר עוד לפרש ככל אשר שאלת שבפרשה הזאת לא כתב כי אם מה ששאלו ואמרו לא אוסיף לשמוע וגו׳ אבל מה שאמרו קרב אתה ושמע. ואת תדבר אלינו וגו׳. לא נכתב כאן. ולזה הוצרך לרמוז עליו ולומר ככל אשר שאלת ואמרת לא אוסיף ואמרת ג״כ קרב אתה ושמע וגו׳. אלא שקצר כאן ולא כתב הכל. ומ״ש היטיבו אשר דברו. פי׳ שמה שאמרו לא אוסיף עוד לשמוע הוא דבר שאינו כהוגן שמשמע שאינם רוצין עוד בדבר ה׳. אבל כשחזרו ואמרו קרב אתה ושמע וגו׳ ואת תדבר אלינו תקנו מה שדברו ויהיה היטיבו כמו בהיטיבו את הנרות שהוא לשון תיקון. וכן מצינו רז״ל חולקין י״א היטיבו בהטבת הנרות. וי״א בהטבת הקטרת. ומ״ש בפ׳ ואתחנן כל אשר דברו י״ל ששם אמרו שני דברים קשים. הא׳ ועתה למה נמות וגו׳ אם יוספים אנחנו וגו׳. והב׳ ושמענו ועשינו. והנה יראה כאלו חזרו מדבריהם שאמרו תחלה נעשה קודם לנשמע ועתה הם מתנין ואומרין ושמענו תחלה ועשינו. ולז״א כל אשר דברו לכלול אף מ״ש ושמענו ועשינו שדבר טוב הוא וכהוגן דברו. ועוד יש לפ׳ היטיבו כל אשר דברו שתיקנו דבריהם שאמרו תחלה אם יוספים וגו׳. וחזרו ואמרו קרב אתה וגו׳. כמו שפירשנו. וכן מ״ש תחלה נעשה ונשמע שזה הדבר הוא תנאי גדול שקבלו עליהם להפלגת אהבת המקום. ועתה תקנו דבריהם ואמרו ושמענו ועשינו. ויהיה היטיבו בענין זה כמילי דבדיחותא. כלומר עתה התחכמו לתקן דבריהם. והראשון נכון (הרס״ו זללה״ה):
ואם ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך וגו׳ ויספת לך עוד שלש ערים וגו׳. הנה יקשה אחר שיבוא המשיח שאז ראוי שלא יהיו רוצחים כמ״ש לא ישא גוי אל גוי חרב וגו׳. א״כ איך אמר ויספת לך עוד שלש ערים וגו׳. אך הענין דע כי כל זרעו של הבל כולם נתחייבו מיתה ולכך הרגו קין להבל. ואמנם משה הרג את המצרי קודם זמנו להעלותו ע״י שם מ״ב וחטא בזה ונתחייב גלות. וזהו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה שהם אותיות משה. והנה לפי שהבל חטא במחשבה דאימא לכן נתחייב הוא וכל זרעיותיו מיתה. וזהו סוד קול דמי אחיך צועקים. דמו ודם זרעיותיו. והנה תיקון הבל ע״י שנהרג הוא מתעלה בבינה בנ׳ שערים. ולכן סוד הקליפה של הבל היה בלעם שיצא ונפרד ממשה כנודע במקום אחר. הנה כשנהרג זכה אותו ניצוץ הקדוש שבו ועלה בסוד הבינה. ולכן הבל ונבל אותיות שוות רק שהה״א של הבל מתחלפת בנו״ן של נבל לרמוז כי התחיל לתקן סוד הבינה אשר בהחטא. וזהו סוד הכמות נבל ימות אבנר כי גם אבנר משרש הבל ונהרג להתעלות בבינה דוגמת נבל ודי למבין. וכן כיוצא בשאר הנהרגים של הבל. והנה שני קצים הם. זכו אחישנה. לא זכו בעתה. והנה אם יבוא הקץ בעתו אז ודאי נתקנו כל זרעיותיו. אך אם זכו וקדם הקץ אז עדיין לא נשלם תיקון הבל. וז״ש ואם ירחיב וגו׳ כי תשמור את כל המצוה וגו׳ כלומר כשיהיה מחמת זכות שיקדם הקץ אז ויספת לך עוד שלש ערים כדי להשלים זרעיותיו של הבל אך לא ימותו במזיד רק בשוגג כי אז רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אך יהרגו ע״י אונס בשוגג ואז יתחייבו ההורגים גלות. ולכן צריך להוסיף עוד ג׳ ערים כדי להשלים זרעיותיו במהירות גדול (הרי״א זללה״ה):