ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. כבר ידעת מה שפי׳ ביתור וכן תעשו. אמנם זה יובן במה שארז״ל (ברכות נ״ה) בצלאל בצל אל היית וגו׳. וי״ל איך אמר משה בצל אל היית וגו׳ לא ימנע או כך נאמר לו או לאו. אם כך נאמר לו איך לא צוה כך בתחלה. ואם לא נאמר לו איך הודה ואמר בצל אל היית וגו׳. וי״ל שהאל ית׳ אמר לו ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. ולפי שיחשוב חושב שמא מה שאמר את תבנית המשכן מתחלה ואח״כ ואת תבנית וגו׳. לא היה לו להקדים תחלה המשכן ואח״כ כליו רק שהקדים הכלל ואח״כ הפרט. לכך אמר שאינו כן רק וכן תעשו כמו שסדרתי הדברים בסדר קדימה ואחור:
דרשו רז״ל במדרש ועיין בילקוט. והלא דברים קל וחומר ומה אם לעשות משכן שהוא כבוד וכפרה לישראל אמר דבר אל בני ישראל שהוא פיוס וגו׳ ע״ש בילקוט. וי״ל שארז״ל מנא להו שהוא פיוס אם משום שנאמר דברו על לב ירושלים וגו׳. ומאי חזית דסמכת אהאי קרא ולא אקרא דדבר אדוני הארץ וגו׳ כשאר כל דבור. ר״ל שחז״ל הוכרחו לומר זה מכח שאי אפשר כאן לפרשו מלשון קשות שכתוב אחריו מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו׳:
מה שדרשו במדרש רבה (פ׳ ל״ג) הה״ד כי לקח טוב וגו׳. יש לך אדם וגו׳ עיין ל״ה. ואפשר כי אלו הג׳ חלוקות כלם רמוזים בכתוב לאחרונה. הוא שאמר ויקחו לי תרומה. שע״י התורה שניתנה לארבעים יום. אותי אתם לוקחים הפך המקח של ב״ו. והענין שהתורה כולה שמותיו ית׳. ובהשגתנו התורה אנו משיגים מהותו ית׳ ששמותיו הוא מהותו. ואם לשכר הסרסור אמר שמאת כל איש אשר ידבנו לבו להיות סרסור תקחו את תרומתי. ר״ל תראו השגת התורה שנתנה למ׳ יום. ואם לא׳ אמר וזאת התרומה. כלומר וזאת התורה שנתנה למ׳ יום זהב וכסף. לא כמו מקח ב״ו וגו׳:
עוד דרשו ג׳ תרומות נאמרו כאן אחת בקע וגו׳ עיין ברש״י. ז״ל. ואפשר שרז״ל הוקשה להם בפסוק ג׳ קושיות. א׳ למה אמר ויקחו לי הול״ל ויקחו תרומה. ב׳ למה אמר כאן ג׳ תרומות. עוד למה בב׳ אמר תרומה סתם ובאחת אמר תרומתי בכינוי. ועוד למה אמר וזאת התרומה בוי״ו מוסיף. ואם אין כאן רק תרומת המשכן. ועליה אמר ויקחו לי איך אמר ויקחו לי וגו׳. איך אמר בוי״ו התוספת וזאת שנראה זולת הא׳. ורז״ל השיבו לג׳ קושיות. א׳ למה אמר ג׳ פעמים תרומה כי ג׳ תרומות הם. ב׳ אומרו וזאת מוסיף על ענין ראשון כך הוא ג״כ האמת. ולג׳ כבר ידעת שהתרומה אין לה שיעור שחטה אחת פוטרת כל הכרי. ולפי שאלו הג׳ תרומות ב׳ מהם יש להם שיעור והוא בקע לגולגולת. ולזה אמר בהם תרומה סתם. אמנם תרומת המשכן אמר בה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי בכינוי. שזו היא התרומה שצוה וזאת היא תרומתי:
ביאור מצוה לשמוח בחג הפסח בבשר ויין וצריך לשמח לב האומללים. גם צריך לעסוק בו בתורה. וגם צריך למנות אנשים להזהיר העם היוצאים לגנות לשמוח:
מסרה ויקחו ו׳. (שמות י״ב:ג׳) ויקחו להם איש שה לבית אבות. (שם כ״ה) ויקחו לי תרומה. (שם כ״ז) ויקחו אליך שמן זית זך. (ויקרא כ״ד:ב׳) חבירו. (דברים י״ט) ויקחו אליך פרה אדומה. (מ״ב ז׳) ויקחו נא חמשה מן הסוסים הנשארים. וסימנם בביתא דגברא משחא וחבריה ואורייתא שלח. רמז שהאדם חייב לשמוח בחג המצות. ואין שמחה אלא בבשר ויין. וז״ש ויקחו להם איש שה וגו׳. וצריך לשלוח לעניים בשר שישמחו וז״ש שה לבית. ולאפות פת ומצות הן עשיר הן עני יקנה חטה לעשות מצות. וז״ש ויקחו לי תרומה מאת כל איש לתת לעניים כסף או זהב או נחשת שיקחו קמח או חטה. וג״כ הנר הוא שלום הבית והשמחה שלימה כשהבית דלוק בנרות. וז״ש ויקחו אליך שמן זית זך למאור וחבריה שהוא היין. שהיין והשמן בפסוק אחד. אוהב יין ושמן לא יעשיר וגו׳. כי טובים דודיך מיין. שמן תורק שמך. והיין לד׳ כוסות אפי׳ עני וגו׳. ואם אין לו תשלח לו שאין שמחה אלא ביין. ואע״פ שאמר שה לבית ראוי להרבות יותר. וז״ש ויקחו אליך פרה אדומה וגו׳. כדי שתהיה השמחה שלימה. ויהיה זריז וזהיר שלא יחטא. ויזכור את בוראו בימי שמחתו חציו לה׳ וחציו לכם. לכן ראוי לגדולי העיר והממונים ללכת לדרוש לעם בגנות ופרדסים שהולכים שמה לשמוח. כדי לזרזם שלא יבואו לידי חטא כמו שאמר הרמב״ם בהלכות יו״ט. וז״ש ויען א׳ מעבדיו ויקחו נא חמשה מן הסוסים וגו׳. החכם שהוא עבד ה׳ יאמר לה׳ אנשים ממונים ונכבדים הסוסים עם אותיות המלה בגי׳ ממוני״ם. ונרמזו במלת סוסים שיהיו רצים כסוסים להזהיר את העם ולראות בשדות ופרדסים האם הם הולכים בתמימות. כאותם אשר תמו ר״ל שהם תמימים. או אם הם כאותם שהם נשארו מלעשות הישר בעיני ה׳. שצריך להוכיחם ולהחזירם למוטב. ונשלחה ונראה ירצה לשלוח אחריהם ולהזהירם. וז״ש הסימן בביתא דגברא משחא וחבריה ירצה נבוא לבית למועד עד השמן והיין. ולא יעזוב מלעסוק בתורה ובמצות ויעשה רצון קונו. וז״ש ובאורייתא נפלח:
ויקחו לי תרומה. ג׳ תרומות נאמרו כאן ובפי׳ רש״י ז״ל מבוארים לפי הפשט. ובמדרש א׳ למקדש ראשון וא׳ רמז למקדש שני וא׳ למשכן. ולפי זה יש לתת טעם למה שינה בהם ואמר תרומה תרומתי וזאת התרומה. כי תרומתי ירמוז למקדש ראשון שעמד ת״י. ולזה לא אמר תקחו את התרומה אלא תרומתי. ובמקדש שני נאמר וזאת התרומה ירמוז לת״ך שנים שעמד. כי וזאת עם הה״א והמלה יעלה ת״ך. עוד אמרו שרמז למ״ש ז״ל בג׳ פעמים בשנה תורמין את הלשכה. עוד אמרו במדרש תנחומא א״ר יצחק בר׳ סימון לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי י״ג דברים כנגד י״ג דברים שהפרשתי להם במצרים ואלבישך רקמה וגו׳. ולעתיד לבוא אני גומל לכם כנגד י״ג הללו. דכתיב וברא ה׳ על כל מכון הר ציון וגו׳. ולפי זה המדרש יבא על נכון השינוי ששינה בהם. וכאלו הוא אומר ויקחו לי תרומה תקחו את תרומתי כלומר שכבר גמלתי לכם. וזאת התרומה עצמה אני עתיד לגמלכם לעתיד לבוא:
וענין צווי המשכן לשלש כוונות. הא׳ שיהיה מקום מוכן לדבר שם עם משה שאר המצות שלא שמעו בסיני שלא בכל שעה הוא עושה להם כמעמד הר סיני. ואין כבוד לדבר עמהם בחוץ אלא בצנעא. וכמשל שאמרו (במ״ר פ׳ י״ב) למלך שהיתה לו בת כשהיא קטנה היה מדבר עמה בכל מקום וגו׳. וזהו מה שמצינו כשהוקם המשכן דבר עם משה מאהל מועד כמ״ש ויקרא אל משה. כוונה שנית להשגחתן ושמירתן של ישראל להיות תמיד עין ה׳ אל יראיו להצילן במדבר מכל פגע רע. כוונה שלישית דרך כבוד כי כבודן של ישראלים הוא שיהא מלכם שוכן בתוכם כדרך המלך השוכן בתוך עמו המיוחד לו. ואין כבוד לעם אלא בזמן שהמלך שרוי בתוכם. ואפשר שזה רמז במ״ש והיה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כי מ״ש והייתם לי סגולה ירמוז לענין השמירה. כמו שדבר החביב על האדם הוא שומרו כבבת עינו. כן ישראל הם סגולתו ושומרם. וכל הנוגע בהם כנוגע בבת עינו. ומ״ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ירמוז על הגדולה והכבוד שיהיו עמו ונחלתו. וכבודם מתרבה בכבודו. ומ״ש וגוי קדוש שיתקדשו במצותיו שיתן להם שהם כמו קדושין להם. וכמו שאומרים בכל ברכת המצות אשר קדשנו במצותיו. ואפשר שכל זה במ״ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. כי היה ראוי לומר ועשו לי משכן. ועוד מהו בתיכם היה ראוי לומר ושכנתי שם. ולזה נאמר שהוא רומז לאלו הג׳ כוונות. ועשו לי מקדש דהיינו מקום שיקדשו בו במצות. ושכנתי רמז לשכינתו שהוא סביב ליראיו ויחלצם. בתוכם רמז לכבוד כמלך שהוא בתוך עמו שזה כבוד לעמו. ואפשר שלזה נתכוונו רז״ל במאמרם (מ״ר פ׳ ל״ד) אמר הקב״ה אתם צאן ואני רועה עשו דיר לרועה לרעות את צאנו. אתם כרם ואני שומר עשו סוכה לשומר לשמור את כרמו. אתם בנים ואני אב עשו בית לאב שיהא בין בניו. כבוד הוא לאבינו וכבוד לבנים וגו׳. כי הנה רמזו רז״ל אלו הג׳. רעיית צאן הוא הנהגה. והנהגה בנמשל הוא במצות. והשמירה והכבוד מבוארים. מהרס״ו זללה״ה: