ואתחנן אל ה׳ וגו׳. י״ל מה היא כונתו באומרו אתה החלות להראות את עבדך מה טענה יש בזה לבטל השבועה שנשבע לכן לא תביאו ומה צורך לענין היד החזקה והגבורה שאמר כמעשיך וכגבורותיך להזכירם כאן. ומהו ויתעבר ה׳ בי למענכם ולא שמע אלי היה לו להקדים ויתעבר ה׳ לואתחנן. ועוד מהו זה שסיים בדבריו ונשב בגיא מול בית פעור. ויש לפרש שמשה ע״ה בא בטענה חזקה ואמר אתה החלות להראות את עבדך ידוע הוא שהעולם כלו קשור קצתו בקצתו וירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה. ובית המקדש של מטה כנגד בית המקדש של מעלה ולזה אמר כיון שהראיתני בראיית השכל גדלך ויד החזקה שזה הוא כלל הכל. הרחמים והדין שהכל מתנהג בהם בשמים ובארץ כמ״ש אשר מי אל בשמים ובארץ. א״כ מאחר שהשגתו בכח השכל והראיתני גדלך ויד החזקה שהיא כלל הכל ועיקר הכל. א״כ בודאי מי שאוחז בעיקר ממילא אוחז בענפים. כי הענפים טפלים לעיקר. ומאחר שיש לו השגה בירושלים של מעלה ירושלים של מטה תפוסה תחת ידו ואין אתה יכול לישבע עליה. הא למה זה דומה למי שהשביע על חברו ואמר לו משביעך אני או נשבע אני שלא תכנס לביתך. וזהו שאמר ה׳ אלהים ואמרו רז״ל אם תרצה בדין אם תרצה ברחמים. כי מן הדין היה לו ליכנס כי כבר היא תפוסה בידו ואפשר שלזה אמר ההר הטוב הזה שהיה לו לומר ההוא ומהו הזה אלא ר״ל שאני תופס בדבר כאילו הוא לפני והוא תחת ידי ולזה אמר ויתעבר ה׳ בי למענכם כלומר מן הדין היה לי ליכנס אלא כיון שחטאתם בפעור נתמלא עלי עברה בשבילכם ונאחזתי בשביל עון הפעור שאקבר כאן כדי לכפר עליכם על מעשה פעור. ולזה אמר ונשב בגיא מול בית פעור והוא בלשון עצמו הנאמר בקבורתו ויקבור אותו בגי מול בית פעור. וכשראה כמה גרם עון פעור לזה צוה אותם מיד על פעור ואמר עיניכם הרואות:
ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום. וכי אפשר לידבק בשכינה והכתיב כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא. אלא כל המשיא בתו לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה. עיין כתובות פרק ב׳ דייני גזרות (דף קי״א). כיוצא בדבר אתה אומר לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו. וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לת״ח והעושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה. י״ל מהו כיוצא בדבר אתה אומר. פשיטא שכל לשון דיבוק האמור בהקב״ה כך הוא פירושו וכמה פסוקים אחרים יש חוץ מאלו כמו ובו תדבק. ובו תדבקון. וכיון שפירוש הראשון שהוא ואתם הדבקים כך ממילא אנו יודעים פירוש כל הפסוקים האחרים הנאמר בהם לשון דיבוק. וא״כ מה טעם לומר כיוצא בדבר אתה אומר. ועוד שהפסוק הראשון שהוא ואתם הדבקים לא משמע הכי כלל שהוא המשיא בתו לת״ח וגו׳. לפי ששם הוא מדבר בתוכחות שהוכיח מרע״ה לישראל במשנה תורה. ושם הוא אומר כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה׳ אלהיך וגו׳. ואתם הדבקים וגו׳. שהכוונה לומר אתם הדבקים בה׳ אלהיכם שלא הלכתם אחרי בעל פעור. אבל לא שייך כלל לדרוש שם דהיינו המשיא בתו לת״ח וגו׳. אמנם עיקר המאמר במקומו מובן יפה ששם הוא אומר (שם) א״ר אליעזר עמי הארצות אינם חיים שנאמר מתים כל יחיו וגו׳. דתניא מתים בל יחיו יכול לכל ת״ל רפאים בל יקומו במרפא עצמו מד״ת הכתוב מדבר. א״ל ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפא עצמו לע״ג הוא דכתיב. א״ל מקרא אני דורש דכתיב כי טל אורות טלך. כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו. וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקא מצטער א״ל ר׳ מצאתי להם רפואה מן התורה. ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום וכי אפשר לידבק וכו׳. הנה לפי זה מבואר כל מה ששאלנו שכיון שרוצה להביא ראיה שיחיו בתחיית המתים צריך להביא זה הפסוק ואתם הדבקים שנזכר בו תחיה דהיינו חיים כלכם היום. ולפי שזה הפסוק אינו מדבר בענין המשיא בתו לת״ח. כמו שאמרנו ששם הוא מדבר באותם שנשארו שלא הלכו אחרי בעל פעור לכן הוצרך להביא פסוק אחר שמדבר בזה דהיינו לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו ששם שייך לדרוש המשיא בתו לת״ח וגו׳. אלא שאותו הפסוק אין בו ענין תחייה לכן לא הביאו בתחלה. ולפי זה צריכים כל השני פסוקים כדי ללמוד דיבוק מן דיבוק ולומר מה דיבוק האמור שם בפסוק ואתם הדבקים יש עמו תחייה. גם דיבוק האמור כאן בפסוק ולדבקה בו שהוא מדבר במשיא בתו לת״ח יש עמו תחייה. ומ״ש ג׳ דברים המשיא בתו לת״ח והעושה פרקמטיא וכו׳ והמהנה ת״ח וכו׳. לא זו אף זו קתני שהדיבוק האמתי הוא המשיא בתו לת״ח. ששם הוא דיבוק לגמרי והיו לבשר אחד שיהיו לו בנים מבתו מת״ח ולא מבעיא זה אלא אפילו העושה פרקמטיא לת״ח שאינו דבק כ״כ כמו המשיא בתו. ולא מבעיא זה שהוא ג״כ דבק עמו שנכנס ויוצא עמו ובא לביתו תמיד לפקח על הפרקמטיא שלו ועל עסקיו. אלא אפילו המהנה אותו דהיינו ששולח לו דורון וכיוצא שאין לו תערובת כל כך עמו:
והיה כי יביאך ה׳ אלהיך אל הארץ וגו׳. ונשל גוים רבים מפניך וגו׳. יש לדקדק מה טעם אומר ונשל דמשמע שיגלם ה׳ מארצם ולא יהרגם. ופעם אומר ונתנם ה׳ אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אותם וגו׳. ופעם אומר ולא תתחתן בם. דמשמע שלא יגלם ולא יהרגם. אבל יניחם בארץ אלא שהזהירם שלא יתחתנו בהם. וי״ל שאלו הפסוקים רומזים מ״ש רז״ל בירושלמי (פ״ג דשביעית ה״א וד״ר פ״ה) ג׳ כתבים שלח יהושע לכנענים. הרוצה לפנות יפנה. הרוצה לעשות מלחמה יבוא ויעשה מלחמה. הרוצה להשלים ישלים. ולכן כנגד הכתב הראשון שאמר הרוצה לפנות יפנה אמר ונפל גוים רבים מפניך. וזה רומז לגרגשי שפינה והלך לו. ולכן הזכיר הגרגשי בזאת הפרשה בפרט מה שלא עשה בשאר מקומות. וכנגד הכתב הב׳ שאמר הרוצה לעשות מלחמה יבוא ויעשה אמר ונתנם ה׳ אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אותם וגו׳. וכנגד הכתב הג׳ שאמר הרוצה להשלים ישלים אמר לא תתחתן בם וגו׳. ואמר ג״כ כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתוצו וגו׳. כלומר שתכריתו ע״ג מארצכם ותניחום ביניכם למס עובד. ומ״ש כי עם קדוש אתה חוזר למ״ש ולא תתחתן בם שלא יתערב זרע פסול בזרע כשר ח״ו. (הרס״ו זללה״ה):