דרוש לימי הספירה
וידבר ה' וגו' ואמרת אליהם קדשים תהיו וגו'. הנה אמרו חז"ל (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים וכו' דע מאין באת וכו'. הנה כל זה מרמז על ימים שבין פסח לעצרת, שהולכים ממדרגה למדרגה עד קבלת התורה, היינו שבשעת יציאת מצרים היתה התחלת התגלות הדעת, כמאמר חז"ל (ב"מ סא:) אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, ר"ל שאז היתה התגלות הדעת שיבינו בני אדם שהשם יתברך הוא הבוחן כליות ומשגיח תמיד על מעשה בני אדם ומחשבותם ומושל בכל, ועל ידי זה יירא ויפחד ויבוש ממנו ית', ויטהר מחשבותיו ומדותיו לעבודת הבורא ברוך הוא, כן ישתדל כל ימי הספירה עד שיגיע למדרגה גדולה שהוא בחי' שפלות והכנעה שהוא בקבלת התורה, שהתורה נמשלה למים (תענית ז.) מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך וכו', ר"ל שאין התורה שורה אלא על מי שיש בו שפלות ונמוכת רוח.
וזהו דע מאין באת מטיפה סרוחה, שהוא קליפת מצרים, שיצא ממנו הדעת שיוכלו לידע את ה' איך שהוא בוחן כליות כנ"ל. ובאותו הדעת גם כן תלך למקום עפר רמה ותולעה, רצה לומר למעלה הגדולה ממנה, היינו לבחינת שפלות, שתוכל לקבל בחינת התורה כנ"ל.
ספה"ע
ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ר"ל שתזהר מאוד באותן הימים שהן לפני מ"י, ר"ל לפני יום החמשים שהוא יום קבלת התורה, כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון עליהם, כי אז הוא העת וזמן להתקדש וליכנס לבחי' גדולה שהוא שפלות וענוה.
וזהו קדושים תהיו, מרמז לאותן הימים, ר"ל ה"י מן תהיו מרמז לבחינת יציאת מצרים, יציאת הדעת, שהיה בחמשה עשר בניסן. ואות ו' מן תהיו מרמז לבחינת קבלת התורה בחינת ענוה שהיה בששה בסיון. וכשתזהרו באותן שתי בחינות אז תהיו קדושים לה'.
גם מרומז בפסוק כי קדוש אני ה' אלהיכם וגו'. ר"ל הוי"ה מרמז לבחינת קבלת התורה בחינת חסד (ע' זח"ג רכג.), אלהיכם בחינת יראה וגבורה (ע' זח"ג סה.), מרמז לבחינת יציאת מצרים, מרמז לב' בחינות הנ"ל.
וזהו בחינת קטורת שהכניסו בני אהרן למקדש (ויקרא י א), ואמר רבי ישמעאל שתויי יין נכנסו למקדש וכו' (ויק"ר יב ה), פירוש יין מרמז לב' בחינות הנ"ל, היינו ב' יודי"ן מרמזים א' על בחינת יציאת מצרים, והשנייה מרמזת לבחינת קבלת התורה. והנו"ן מרמזת על בחינת חמשים ימי הספירה. ובני אהרן השיגו אותן הבחינות יי"ן בשלמות, ונכנסו למקדש באותן הבחינות, כמאמר לא אישתכחו כוותייהו בישראל (זח"ג נו:), והכניסו בחינת קטורת בשלמות הבחינות הנ"ל. רק שהשם יתברך רצה להמשיך בחינת יראה לעולם הזה על ידם כמאמר הכתוב (שמות כט מג) ונקדש בכבודי וגו' בקרובי אקדש (ויקרא י ג), לכן נכנס בהם שום בחינה שאינה שלמות, ותיכף ראו בעצמם עון הקלקול, ומסרו נפשם להשי"ת בגודל תשובה מיראה עילאה עד שיצאה נשמתם בנשיקה כדאיתא באור החיים (ויקרא טז א ד"ה או יאמר), ובזה המשיכו בחינת היראה בעולם.
וזהו אחרי מות שני בני אהרן, מרמז לשני בחינות הנ"ל, ר"ל שני בחינות הנ"ל נקראים בני אהרן, היינו שנתגלו אותן שני הבחינות בשלמות. בקרבתם לפני ה' (וימ"תו מרמז גם כן כנ"ל היינו י' מ' של וי"מתו מרמז לבחינת יציאת מצרים. ת' מרמז לבחינת קבלת התורה. וא"ו מרמז לבחינת דעת והתחברות (ע' זח"ב קכג., זח"ג רכ:) לשתי הבחינות הנ"ל). פירוש אחר, שהמשיכו נדב ואביהוא בחינת היראה על ידי שני הבחינות הנ"ל שהקריבו לה'.
אמר ה' למשה שיאמר לאהרן גם כן בזאת יבא אהרן וגומר, ר"ל בזאת הבחינת יראה שהמשיכו בניו יבא אל הקודש (להקטיר קטורת, שהוא גימטריא תרי"ג בחילוף ק' לד' באותיות א"ת ב"ש (במ"ר יג טז), ומרמז לתורה, היינו לבא לבחינת תורה בשתי הבחינות הנ"ל, גם מרמז לבחינת קשר שתי הבחינות הנ"ל), שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
או יאמר על פסוק קדשים תהיו כי קדוש אני וגו' (יט ב). הנה אמרו חז"ל (ויק"ר כד ט) יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם.
ונ"ל לפרש זה על דרך העבודה, הנה עיקר בריאת העולם היתה בשביל היראה שנקראת ראשית (ז"ח ה:), וכמאמר הכתוב (קהלת ג יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו, ולכן נקראת היראה בשם א"ם, כי על ידה נבראת העולם, ויראה הוא בחינת כנסת ישראל (זח"ג קצז. ע' פרדס שכ"ג ערך כנס"י, וע' זח"ג קח.), בחינת אותיות למפרע, כמאמר חז"ל (זח"ג ז:) ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, היינו שהעולם נברא בכ"ב אותיות התורה כידוע (ע' זח"א רד.), ולכן כשהאותיות נשפעים מלמעלה למטה נשפעים האותיות כסדרן, והוא בחינת חסד בחינת אהבה (ע' זח"א נה:), ואח"כ על ידי התורה ומצות של בני ישראל ביראה ואהבה חוזרים האותיות למפרע למעלה בתיקון גדול, ומשתעשע בהם הקב"ה במעשה הצדיקים, והוא כביכול בחינת פרנסה למעלה, וזהו עיקר כוונת בריאת העולם, והאותיות בביאתם למטה וחזרתם למעלה נעשה מ"ד אותיות, בחינת ד"ם.
ולזה מרמז הכתוב (ויקרא יז י) ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם, פירוש ג"ר הוא בחינת ירא"ה מלשון לא תגורו מפני איש (דברים א יז), היינו מי שיהיה לו בחינת יראה בשלמות. ובזה יאכל כל ד"ם, פירוש שיעשה בחינת פרנסה ואכילה למעלה על ידי בחינת ד"ם, היינו המ"ד אותיות בביאה וחזרה כנ"ל, ונתתי פני בנפש ההוא, פירוש שאתן בחינת פנים בחינת חסד בחינת רצון העליון בנפש ההוא. והכרתי אותה מקרב עמה, פירוש והכר"תי מלשון הכרה, היינו שאהיה מכיר אותה להמשיך לה בחינת אותיות כתר, בחינת רצון העליון (פרדס שכ"ג ערך רצון).
וזהו גם כן בחינת את אימתי אשלח לפניך (שמות כג כז), היינו אימת"י מרמז לבחינת יראה ובחינת קדושה, היינו אותיות א"מ מרמז לבחינת יראה הנקראת א"ם כנ"ל, ואותיות ת"י מרמז לבחינת קדוש גימטריא ת"י, כי בחינת א"ם בקדושה נעשה עשר פעמים א"ם גימטריא ת"י. כי ב' מיני יראה הם, א' בחינת יראה חיצונית במעשה המצות בפועל ממש, ונקראת א"ם. ובחינה ב' בחינת יראה פנימיות במחשבות קדושות ונקראת ת"י בחינת קדוש כנ"ל. וע"ז הבטיחם הבורא ברוך הוא לשלוח לפני ישראל ב' בחינות היראה הנ"ל שמרומז בתיבת אימת"י.
וזהו גם כן מרומז בפסוק קדושי"ם תהיו, פירוש שהקב"ה הזהירם שיהיה להם בחי' קדושים, היינו ב' בחינות קדושה, ומפרש הפסוק ברמז מה הם השני בחינות קדושה, ואומר תה"יו, היינו שאותיות ת"י של תה"יו מרמז לבחינת יראה וקדושה פנימיות בחינת קדוש כנ"ל. ואותיות ה"ו של תהי"ו מרמז לבחינת יראה במעשה המצות בפועל ממש כנ"ל, כי כן אותיות ו"ה שתי אותיות אחרונות של הוי"ה ב"ה מרמז לבחי' יראה תתאה (ע' זח"א כא., זח"ג קכג:).
ועל זה דרשו רבותינו ז"ל יכול כמוני, היינו כיון שהזהרתי לך על בחינת קדושה הנ"ל, תרצה להדבק רק בבחינת יראה עלאה יראה פנימיות בחינת קדוש הנ"ל, בחינת מחשבות ודביקות לה' בבחינת יראה ואהבה בלב בלבד ולא במעשה המצות בפועל ממש. תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם, היינו שצריכים אתם להתלבש בבחינת קדושה במעשה המצות בפועל ממש בתורה ומצות מעשיות, ובזה תמשיכו בחינת קדושה פנימיות כנ"ל.
וזהו שאמרו חז"ל (עי' יומא נג. תוס' ד"ה שהורו) פרועי ראש נכנסו למקדש. פירוש שהיה בחינת יראה ובחינת קדושה שלהם בבחינת פרועי ראש, בחינת התגלות בלי לבוש מעשה המצות בפועל ממש, ואינו נכון כן, רק צריך האדם שיתקדש את עצמו על ידי עסק התורה ומצות מעשיות דייקא וגם במחשבות קדושות, יהי רצון שנזכה לזה אמן:
או יאמר על דרך עבודה, ונקדים לבאר מה דאיתא בזוהר הקדוש (זח"ג פ:) על הפסוק קדושים תהיו, דייקא, ולכאורה אינו מובן כפשוטו.
ונ"ל בדרך זה, דהנה עיקר העבודה היא שצריך לראות תמיד להגביר כח הנשמה על הגוף הן בתורה ומצות ומעשים טובים, שלא לכוין להנאת עצמו כלל בעת עסקו בהם רק לעשות נחת רוח לבורא עולם ברוך הוא, והן בצרכי גשמיות ההכרחיים גם שם צריך להגביר כח הנשמה שלא לכוין ח"ו למלאות תאותו רק בכדי שיוכל בכח האכילה ההוא וכדו' מהנאת גופו לעבוד את ה'.
והנה ב' אותיות הראשונות משם העצם ב"ה מורה על בחינת קדושה בשעת תורה ותפילה, וב' אותיות אחרונות משם העצם ב"ה מורות על בחינת קדושה וטהרה בעת עסקו בצרכי גשמיים ההכרחיים שאי אפשר זולתם.
והנה תיבת תהי"ו גימטריא נשמ"ה הוי"ה, מרמז שצריך להגביר כח הנשמה שיהיה בבחי' קדושה וטהרה הן בשעת עסקו בתורה ותפלה שמרומז בב' אותיות הראשונות משם העצם ב"ה והן בשעת עסקו בצרכי גשמיים ההכרחיים שמרומז בב' אותיות אחרונות מהשם. וזהו שכתוב בזוהר הקדוש קדושים תהיו דייקא, היינו להיות דייקא בבחי' קדושה וטהרה בב' בחינות הנ"ל, ולא להיות מבחי' עובדי השי"ת רק בשעת תורה ותפלה אבל בשעת עסקו בצרכי עולם הזה ההכרחיים נשכח יראת ה' מלבם וממלאים תאוותם רק בשביל הנאת עצמם.
וזהו גם כן כוונת המדרש (ויק"ר כד ט) יכול כמוני, היינו יכול שלא תהיה עבודתכם אותי רק בבחינה שאינו שייך רק בי, כמו שאמרו בגמרא (ברכות ז.) מנין שהקב"ה מתפלל וכו', ולא תראו להגביר כח הנשמה רק בעת עסקיכם בתורה ותפלה אבל לא בעת עסקיכם בצרכי גשמיות ההכרחיים. לזה גמר אומר המדרש, ת"ל כי קדוש אני ה', היינו שבחינת קדוש שמרמז על בחינת קדושה רק בתורה ותפלה ומעשים טובים, כי תבת קדו"ש גימטריא נשמ"ה י"ה, זהו רק אני ה', היינו שאני ה' איני צריך קדושה רק בתורה ותפלה, שדברים גשמיים אינם שייכים בי. קדושתי למעלה מקדושתכם, היינו כשתרצו שתתעלה ותתנשא קדושתי, היא מקדושתכם, היינו שתראו לקדש עצמכם באלו הדברים השייכים בכם, היינו דברים גשמיים ההכרחיים גם הם צריך לעשותם רק בלתי לה' לבדו ולא להנאת עצמו ח"ו, ואז יהיה בגודל קדושה וטהרה על ידי התגברות כח הנשמה על הגוף, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם וגו' (יט ב). ונראה לפרש על דרך עבודה לה', דהנה עיקר עבדות ה' הוא בבחינת המחשבה, היינו לקדש ולטהר ולהמליך מלכות בורא כל עולמים ית"ש במחשבה בלי הפסק אפילו רגע אחת, זה הוא עיקר עבדות ה'.
אך באמת קשה מאוד לבא להזדככות החומריות כל כך שתמיד תהיה מחשבתו דבוקה בבורא עולם ברוך הוא אפילו בשעה שעוסק בצרכי הגשמיים, לכך נתן לנו התורה ומצות מעשיות, שעל ידי שעוסק בתורה ומקיים מצוות מעשיות בהתגלות האברים נזדככו האברים מחומריותם, ואח"כ יוכל לבא מזה לבחינת עבדות ה' בבחית מחשבה, כמאמר הגמרא (מכות כג:) רצה הקב"ה לזכות את ישראל, היינו לזכך אותם שיוכלו לבא לבחינת עבדות ה' בבחינת מחשבה, לפיכך הרבה להם תורה ומצות להזדכך על ידי תורה ומצות מהחומריות כנ"ל.
ונ"ל שזהו כוונת המשנה (אבות פ"ג מ"ב) שנים שעוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר (מלאכי ג טז) אז נדברו וכו' מנין שאפילו אחד וכו' שנאמר (איכה ג כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו. שלכאורה אינו מובן ההוכחה מהפסוק, מהיכי מוכח שדווקא כשעוסק בתורה.
אך נוכל לומר שהמשנה מרמזת ב' בחינות עבדות ה' הנ"ל, היינו שנים שעוסקים בתורה, מרמז כשאדם עוסק בתורה ומצות מעשיות שהוא בחינת התגלות, ונזדכך החומריות שלו על ידי זה, ואחר כך עובד את הבורא ברוך הוא בבחינת מחשבה שהיא בחינת סתום, יהי רצון שנזכה לבחינה זו.
אך לפעמים מחמת שאין הפנאי גורם אי אפשר לקיים המצות מעשיות ולעסוק בתורה בהתגלות האברים על כן מוכרח לעבוד את הבורא ברוך הוא על כל פנים במחשבה לבד, היינו הגם שעוסק בעניני עולם הזה תהיה מחשבתו קשורה ודבוקה בבורא ברוך הוא בכלות הנפש ממש. וזהו ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, פירוש שעובד את הבורא ברוך הוא בבחינה אחת, במחשבה לבד, אף על פי כן מקבל שכר על זה, שנאמר ישב בדד וידום וכו'.
וזהו קדושים תהיו לשון רבים, היינו שתקדשו עצמיכם בשתי קדושות הנ"ל, בחי' סתום וגליא. כי קדוש אני ה' אלהיכם, היינו כמו ששמי הקדוש סתום וגליא ששם הקדוש הוי"ה הוא סתום (זח"ג קמז.) ושם אלהים הוא בהתגלות (זח"א לט:).
וזהו איש אמו ואביו תיראו (יט ג), היינו שיהיה לכם בחינת יראה, הן בבחינת א"ב שהוא מרמז על המוח (ע' ת"ז ת' יח לה., ע' זח"ג רצ.) בחינת מחשבה כמאמר אליהו ז"ל (ת"ז הקדמה יז.) חכמה מוחא איהו מחשבה, בחינת סתום. והן בבחינת גליא, בחינת א"ם, שהוא מרמז על בחינת התגלות, בשניהם יהיה בחינת יראה, ואחר כך יהיה גם בחינת אהבה, אמן כן יהי רצון:
קדושים תהיו וגו' (יט ב). פירש רש"י, היו פרושים מעריות. ובמדרש (ויק"ר כד ט) קדושים תהיו יכול כמוני וכו'. וכבר פירשו בספרי הצדיקים זללה"ה המדרש הזה לפי דרכם.
ואפשר לומר על זה הדרך, דאיתא בגמרא (קידושין לא.) מה דכתיב ראש דברך אמת, ראש דברך ולא סוף דברך, אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת, שבתחלה אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, ובשעה שאמר הקב"ה (שמות כ יב) כבד את אביך וכו'.
ונראה הפירוש בזה, דהנה יש בתורה כלל ופרט, והכלל הוא ובו תדבק ויראת מאלקיך (ע' דברים י כ, ע' ויקרא יט יד), שיקיים שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח) כמו שיושב לפני המלך כמבואר בשלחן ערוך (או"ח סי' א) שיאמין שמלא כל הארץ כבודו ואם יסתר איש במסתרים וכו' (ירמיה כג כד), והוא מקבל שפע החיים והרצון מהבורא ברוך הוא כמאמר הכתוב (תהלים ל ו) חיים ברצונו, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (בר"ר יד ט) על כל נשימה ונשימה תהלל יה. ומבחינת יראה זו יבא לאהבה, שישבח את הבורא ברוך הוא שנתן לו דעת אדם ואינו נמשל כבהמה בשעה זו, וישתוקק שיהיה כן בתמידות.
והנה בחינת יראה ואהבה נקראו בחי' ידים (ע' ת"ז ת' י כה:) שבהם נבראו שמים וארץ (ע' חגיגה יב.), כמאמר הכתוב (בראשית א א) בראשית, ודרשו רז"ל (בר"ר ח ז ע' עבודת הקדש ח"ג פ"ה) בשביל הצדיקים שנקראו ראשית, ובשביל היראה שנקראת ראשית (אותיות דר"ע אות ב), ובראשית הוא אהבה לחושבן זעיר דחנוך כמבואר בתקוני זוהר (הקדמה י:, וע' תס"ט קז.), שבהם נבראו שמים וארץ, וזהו מאמר הראשון (ר"ה לב.), והוא כולל כל מע"ב כמבואר בספרים (דגמ"א פ' בשלח ד"ה או יאמר ויבואו מרתה), וזה כלל גדול, שכאשר יגיע לבחינה זו הוא מקיים ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח, ע' ירושלמי פ"ט ה"ד), שכולם אחדות אחד, וכלל זה נקרא א"ם, שהיא העיקר שבשבילה נברא העולם ומלואה, וא"ם היא לשון עיקר כמו יש אם למקרא (פסחים פו:), וגם נקראת אם על שהיא קודם לעולם, כמו ששמעתי מהמגיד זללה"ה (ע' לעיל פ' שמיני ד"ה או יאמר) שלטעם זה נקראת תשובה בשם אימא (ע' ת"ז ת' מט פה:).
אך אי אפשר לבא לבחינת קדושה עד שיזכך גופו ואבריו על מצות התורה בסור מרע ועשה טוב, וזהו נקרא פרט וכלל, הפרט קודם לכלל. ויש בחינת כלל קודם לפרט, והוא כלל קטן קודם לכל, בחינת אמונה במציאות השי"ת, ובאמונת אמיתית התורה, ובאמונת שכר מצוה והפסד עבירה.
והנה כלל גדול נקרא אנכי, שהוא אני כ' (זח"ב צא. ע' מק"מ), שהוא שני פעמים עשר, היינו שהוא כולל שני המלכים אהבה ויראה משתמשים בכתר אחד (ע' חולין ס:), ועשרי"ם גימטריא כת"ר, שהוא בחי' אהבה ויראה, כי בחינת אח"ד הוא בחינת עשר, שכל דבר שבקדושה הוא בחינת יו"ד (ברכות כא:), והוא בחינת עשרה עשרה הכף בשקל הקודש (במדבר ז פו), שהוא בחינת קודש לה' (שמות טז כג), שהוא מאמר ראשון ומכוון כנגד אנכי (זח"ג יא: ע' פרדס ש"ב פ"ג, זח"ב צג:, דגמ"א פ' בשלח), ולזה היא מצוה באנפי נפשה ותכלית כל המצות:
ולהבין זה, הנה ידוע ענין קדוש פירושו מובדל, היינו מובדל ומופרש מגשמיות ותאות עולם הזה הגופניות, כמאמר חז"ל (תענית יא.) כל היושב בתענית נקרא קדוש, בעבור שהוא מובדל מתענוגי הגופניות.
וזהו מזהיר הכתוב קדושים תהיו (ויקרא יט ב), פירוש שתהיו מובדלים מתאות גופניות, להיות דבוק בקדושה עליונה (בקבלת עול מלכות שמים בלי הפסק) בדבקות בבחינת צדק מלכותא קדישא (ת"ז הקדמה יז:).
אמנם לבחינה זו, בחינת הזדככות מתאות גופניות, אי אפשר להגיע כי אם על ידי סיוע מן השמים, שמן השמים יסייעוהו. וזהו מאמרם ז"ל, רצה הקדוש ב"ה לזכות את ישראל, ר"ל שהשם רצה לסייעם לבחינת הזדככות וקדושה. לפיכך הרבה להם תורה ומצות, פירוש שעל ידי מעשה המצות ולימוד תורה הרבה, יזדכך גופם ויומשך עליהם בחינת קדושה. שנאמר (ישעיה מב כא) ה' חפץ למען צדקו, פירוש הקב"ה חפץ למען שיהיו דבקים בבחינת צדק"ו, בבחינת מלכותא קדישא, בחינת קדושה עליונה כנ"ל, לכן יגדיל תורה ויאדיר, פירוש שהגדיל להם התורה ברבוי מצות כדי ויאדיר, ואין אדיר אלא מלכות (גיטין נו:), פירוש שיהיו דבוקים בבחינת מלכות כנ"ל.
כי המצוה הוא כלי לבחינת קדושה, וכשעושה המצוה הוא ממשיך על עצמו עם הכלי בחינת אור הקדושה, וזהו נוסח ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו, פירוש כי עיקר כוונת המצוה שצריך לכוין בעשיית המצוה כדי להמשיך על עצמו על ידי המצוה בחינת אור הקדושה, לכן מעשה המצוה בלי כוונה אינה כלום, כי מה מועיל הכלי אם אין בו אור. וגם הכוונה בלי מעשה גם כן אי אפשר שתחול אור בלתי הכלי, וכדאיתא ברמב"ן הקדוש (על שה"ש ב ז) שצריך לעשות כלי לאור.
וזהו מרומז בפסוק כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו'. פירוש בחינת כלי הוא בחינת מצות נקרא א"ם, ובחינת אור הקדושה השוכן במעשי המצוה נקרא בחינת א"ב, בחינת משפיע. ומזהיר הכתוב, שכל איש אשר יקלל, היינו שיקלקל בבחינת א"ב לבד, היינו שיעשה המצוה בלתי כוונה הנ"ל, ויפגום בבחינת אור הקדושה בחינת אב. או איש אשר יקלקל בבחינת המעשה לבד שהוא בחינת א"ם, היינו שמכוין במוחו לבדו ענין המצות להמשיך על עצמו בחינת קדושה, אבל לא יעשה שום מעשה ולא יהיה בחינת כלי, הוא אשר מקלקל בבחינת א"ם בחינת כלי, ע"ז נאמר אביו ואמו קלל דמיו בו וגו', שהוא מקלקל בשניהם כי אין זה בלא זה כנ"ל.
וזה גם כן מזהיר הכתוב (ויקרא יח ג) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו'. כי ידוע (במ"ר יג יט, שם כ כב, זח"ב ג:) שגם במצרים היו להם מצות, אלא שלא היו באותה כונה להמשיך על עצמם בזה קבלת הקדושה ועול מלכות שמים בשלמות, כי אם היו בכוונה זו של קבלת עול מלכות שמים מיד היו מעבירין מהם עול דרך ארץ (אבות פ"ג מ"ה) והיו בבחינת קדושה בחינת גאולה, אלא שהיו מעשה המצוה בחינת כלי בלתי אור הכוונה, ולזה מזהירם הכתוב שלא יעשו כן רק תמיד לחבר בחינת מעשה עם בחינת אור הכוונה להמשיך על עצמו בחינת קדושה ויהיו בחי' שלם והתחברות לשני הבחינות, ובזה יזדככו גופם ויהיו קדושים לה'.
וזהו סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו (תהלים לד טו), פירוש שבשעת עסקך בסור מרע ועשה טוב תבקש שלום בחינת התחברות (כי שלום הוא בחינת התחברות שני דברים), לחבר בחינת כלי בחינת מעשה המצוה בחינת א"ם, לבחינת כונה, בכדי להמשיך על עצמו בחינת קדושה בחינת צדק מלכותא קדישא בחינת א"ב, שיהיו שניהם ביחד והתחברות שלום, ועל ידי זה יזדככו הגופים להיותם קדושים ומובדלים מתאוות הגופניות להיות דבוק בבחינת קדושה עליונה כן יהי רצון אמן.